תקציר המבוא:

אודות המחבר

בראשית המבוא הכותב (המו"ל) מספר על מציאת כתב היד של הספר. לאחר מכן הוא פורש את קורות חייו של סבו, הרב גלזנר – מחבר הספר. הוא מזכיר בקצרה את קורות צאצאיו של הרב גלזנר ובהרחבה את תולדותיו של חתנו של הרב גלזנר ואביו שלו (כותב המבוא) – הרב שמואל מנחם קליין. אחר כך הוא מספר על קורותיו בתקופת השואה כרב בסלובקיה, הירתמותו לפרויקט הברחת יהודים מפולין להונגריה, דרך סלובקיה, ואובדן קרוביו בשואת יהודי הונגריה, ביניהם אחד מבניו. לבסוף הוא מביא את סיפור הצלתו, עת שהסתתר אצל משפחה נוצרית בזמן המרד הסלובקי, לקראת סוף המלחמה.

המבוא:

(עמוד 5)
הקדמת המו"ל

בעזרת ד' צורי וגואלי - אודה ד' בכל לבב שהחייני והגיעני לזמן הזה להוציא לאור את כת"י אא"ז הגאון האדיר והמפורסם מו"ה משה שמואל גלזנר זצ''ל אבדק"ק קלויזנבורג שהי' ספונים וטמונים זה יותר מחמישים שנה.

"ספר בלי הקדמה כגוף בלי נשמה" זה פתגם מקובל ובו משתמשים מחברי ומוצאי ספרים חדשים בתור התנצלות למאמרם בפתח הספר אשר לפעמים מכיל חלק גדול מהספר, ולרוב אין לההקדמה שום שייכות לא לתוכן הספר ולא לאישיותו ותולדותיו של המחבר. ההקדמה שאני רוצה לשום לפני העולם התורני בפתח בבא של הספר שו"ת דור רביעי תהי' ציור לאישיותו הרוממה ופרטי תולדותיו של המחבר הגדול. האף אמנם מי אנכי שארהיב בנפשי ליתן תמונה מתאימה להגאון שבחבורה, הלא צעיר לימים הייתי בעת שעלה הארי אא"ז זצ"ל בשנת תרפ"ג לארצינו הקדושה (ובשמיני העצרת תרפ"ה עלה נשמתו העדינה למרום) אולם ידיעותי אודותיו נשענים על השמועות ששמעתי מאאמו"ר הגאון מו"ה שמואל מנחם קליין זצ''ל אבדק"ק שעבעש וטשעטשאויטץ, שסיפר הרבה בשבחו של חותנו הגאון אא"ז זצ"ל.

קודם לכל אתן שבח והודי' להשי"ת שעלה בגורלי למצוא את כת"י הללו אשר אני נותן לפניכם היום. הוא קונטרס שו"ת מימי צעירותו משנת תר"ם עד תרמ''ט, ובא לידי ע"י בני הרב ר' יעקב נ"י בירושלים אשר קנה הקונטרס הזה בהוראתי מאיש אחד מן השוק. באיזה אופן בא הקונטרס הזה ליד אותו האיש זר אינו ידוע לי (בינתים נודע לי שעוד קונטרס שו"ת כת"י מאא"ז זצ"ל בא לרשות האוניברסיטה הירושלמית, כבר יש לי צילומים מהקונטרס השני וברצות ד' נוציא לאור גם חלק השני).

וקראתי הספר בשם שו"ת דור רביעי, כי ספרו הראשון של אא"ז זצ"ל ספר גדול על מס' חולין אשר יצא לאור עוד בימי חייו הי' קרא אותו אא"ז הגאון זצ"ל בשם דור רביעי כי הוא הי' הראשון מהדור הרביעי מזקננו החתם סופר זי"ע.
ובזה אני מקיים צואתו וממלא שאיפתו של אא"ז אשר הביע בהקדמתו לס' דור רביעי על חולין בזֶה"ל: "ואזכה לסדר ולהוציא שאר חידושי דהיינו על רוב סוגיות הש"ס וכמה מאות שו"ת ודברי אגדה שהבאתי בכתובים ושלא תמוש התורה הזאת מפי זרעי וזרע זרעי מעתה ועד עולם".

אא"ז זצ"ל נולד שנת תרט"ז בפרשבורג לאביו הג' ר' אברהם גלזנר זצ"ל שהי' אח"כ אבדק"ק קלויזנבורג שה'י חתן לחתנו הראשון של החתם סופר זי"ע הרה"ג גדול בתורה מו"ה דוד צבי עהרנפלד זצ"ל אמו מרת ריזל ע''ה היתה בתו הבכירה של בתו של החת"ס מרת הינדל ע"ה. אא"ז זצ"ל הי' הנכד הראשון של הדור הרביעי מהחת"ס. (ולכן קרא את ספרו הראשון על מס' חולין "דור רביעי" כי הי' מתפאר להיות טבעת בהשרשרת הזהב אשר יסודתה בהררי קדם בהופעתו של מרן החת"ס זי"ע, ובאשר שמו ושם אביו של החת"ס הי' בקרבו) ומטעם זה גם אני לא מצאתי שם מתאים יותר להספר החדש הזה: שו"ת דור רביעי
את ימי ילדותו בלה בפרשבורג עיר מולדתו ואח"כ בקהל יונק, מקום הרבנות הראשון של אביו זצ"ל קודם שנתמנה לאבדק"ק קלויזנבורג המעטירה.

הוא הי' ילד שעשועים בנו יחידו של אביו (רק אחות אחת היתה לו מרת גיטל ויס ע"ה) למד אצל אביו ואח"כ הלך לישיבת דודו הכתב סופר לפרשבורג. - עוד בימי צעירותו כבן שתסר הי' מפלפל עם גדולי ישראל בחליפת מכתבים בשמות גיטין וכבר אז הראה את כחו הגדול בתורה. שכלו הבהיר והישר, חריפותו ובקיאותו בכל מקצוע התורה הי' מבהיל כל רואיו, ועוד בימי בחורתו ראו שעדיו לגאון.

בן י"ח שנים הי' כאשר נשא לאשה את זקנתי הצ' מרת צבי' בת הנגיד הותיק וחסיד רודף צדקה וחסד מו"ה אברהם לאב מבוטשאם ומיד אחרי חתונתו הי' עומד על יד ימין אביו בהנהגת הרבנות הגדולה בקלויזנבורג.

כבן כ"א הי' בעת הסתלקות אביו הגאון זצ"ל ועול הרבנות הי' מוטל על שכמו הצעיר. הגם שכבר אז הי' גדול בתורה ולמדן עצום, מ"מ הי' חסר לו השימוש בהוראה. - ועובדא ידענא כאשר סיפר לי אאמו"ר זצ"ל שהשוחטים דמתא רצו לעוררו על חסרון הידיעה בקו זה; הביאו לפניו בתור שאלת תכם רגלי בהמה הראשונים בתמיה'
(עמוד 6)
שחסרים בהם הצומות הגידים. - הוא בודאי עוד לא ראה החילוק בין הרגלים הראשונים להאחרונים שרק בהם יש צומות הגידין.

השערתי שמעובדא אי נעימה כזאת נתן לו הרצון החזק להיות בקי לא רק בהלכות ושיטות השמעתתא על בורים, אלא גם לידע את ההלכה למעשה ובפועל.

הוא הי' בקי נפלא בענינים השייכים להשוחטים הרגשת הפגימות והשחזת הסכין, והוציא לאור את קונטרס "הלכה למשה" בשייכות עם המחלוקה שהי' מרעישה עולם בענין השוחט בסנדשארזש.

בכל פעם שהי' לו ענין גדול הלכה למעשה אשר חבריו חלקו עליו הוציא קונטרס בבירור הלכה בחריפות ובבקיאות נורא ועל כולן בשכלו הישר וקיבל עליו הסכמה מגדולי הדור מכל קצוי תבל.

זאת היתה בענין המקוה דמתא שיסד על פי יסודי פסק הלכה של מרן החת"ס במקוה של מי גשמים על אשר אמר מרן דלית טב מיני'. האמת הי' אהוב אצלו מכל, אולם לא עמד על דעתו אחרי שבירר שיטתו שההלכה אתו והמקוה שהעמיד היא כשרה להלכה, לא חס על כבודו והסכים שמתנגדיו יעמידו להם מקוה של מים חיים. כי האמת והשלו' אהבו.

בטבעו הי' לוחם, ובפילפולי דאורייתא הי' משתמש הרבה פעמים בביטויים חריפים וגם עטו הי' פולטת לפעם מילים אשר הי' נראים לגאות רוחא. אבל באמת רחוקה היתה המדה הזאת ממהותו. רק אהבת התורה והאמת בערה בו וכשמצא את האמת שמח ורחב לבבו והשמחה הזאת הביאו לידי מדרגה "כל העולם כלו שלי היא".

וזכירנא כד הוינא תליא כבן יב-יג שנים ולמדנו איזה סוגיא וכונתי באיזה סברה לכונתו הגדולה, הי' שמחתו עד אין לשער וממש רקד וכל אבריו הי' מזהירים שמחה של מצוה.

בכלל הי' אוהב מאוד את תלמידיו וכאב רחמן הי' דואג בעד כל הצטרכותם. הי' מנהל ישיבה גדולה ובעצמו הי' משגיח בעינא פקיחא אם הבחורים הם לומדים בעוד ליל בדירתם כאשר שבו מביה''מ. השכם בבוקר הלך לראות אם הם כבר לומדים. – מאוד הי' משגיח על התנהגותם ובאם נודע לו שבחור לא התנהג כשורה ענש אותו ואם לא הועיל לא הי' מהסס לשלחו ביתה כדי שלא ישפיע על חבריו.

אהבתו ומסירת נפשו לתורה הי' עד אין גבול הי' מתחתן עם גדולי ישראל וחתניו הי' כמעט כולם לומדים מופלגים. - הי' זמן ששלושה חתניו הי' מאוכלי שלחנו וגם פרנסת בנו הגדול הי' מוטל על שכמו, ולא פנה אל אלי הארץ, העשירים בעלי נכסין.

יראתו וצדקתו הטהורה הי' לאות. אאמו"ר זצ"ל סיפר לי, שמעולם לא התפלל בלי מקוה טהרה. בימי עלומיו נסע לצדיקי הדור ואנשי מעשה כמו שינווא, סיגעט, בעלז, הי' מכבד מאוד בנש'ק הן אותן שהי' דרים בעירו והן אותם שבאו מזמן לזמן בצל קורתו. אולם לא כולם הכירו בטובתו ושלמו רעה תמורתו. אחד מהאדמורים שהי' מפורסם לפקפק כמעט על כל מקוה שמצא והרבה פעמים בלי יסוד הלכותי, הי' נתארח אצלו על שב"ק וכיבדו בדרשה בביהכ"נ הגדול. והאורח החשוב הזה בלי להודיעו מלפנים הכריז בביהכ"נ באמצע הדרשה שהמקוה העירוני היא פסולה. כמובן שעל התקפה חמורה כזאת היתה התשובה שאא"ז זצ"ל יצא באמצע הדרשה באופן הפגני. וכל נימי הידידות נפסקה ביניהם.

חיבתו לארץ הקדושה הי' ג"כ מטרה לחיצים ובליסטראות ממתנגדיו השונים. אהבתו ודאגתו בעד עמו ובעד עתידתו הי מביאו לתנועת חובבי ציון. ובימים שאחרי המלחמה הראשונה כאשר גברו ידי רשעי ושונאי ישראל בפרט ברומאני' הי' ממש נוסע מעיר לעיר לעורר את אחינו בנ"י לעלות לארצינו הקדושה. כחכם עדיף מנביא הוא ראה והזהיר והכריז על ענני החושך והערפל הכבדה אשר היתה מתלקטת על שמי היהדות הארופאית. הי' בידי מכתב אשר כתב לאאמו"ר זצ"ל בזה הלשון "הצל עצמך בעוד זמן מהמצולה אשר בו נפלתם".

הוא לא חש ולא הרגיש את כל ההתנפלות, הרדיפות והבזיונות והכתבי פלסתר אשר יצאו נגדו הוא הי' ברי שגם מתנגדיו יודעים שהאמת אתו, וגם להם יש חיבת הארץ, וגם הם יודעים מה שהוא יודע, רק אין להם המרץ והעז להגיד זאת בפומבי.
למרות חכמתו, חריפותו ובקיאותו הי' חוסר בו הערמומיות, תמימות וישרנות הי' יסוד אופי' והרבה פּעמים לא ראה את התוצאות הפעולות אשר אם הי' יודעם הי' אולי מונע מלעשותם. בעצם על כל גל וגל הי' נענה למתנגדיו בהשכם והערב לביה"מ - אחד סיפר לי שפעם אחת באיזה אסיפה לטובת הכלל אשר נתאחרה עד שעות הבוקר, וכאשר בא לחדר מלונו עוד קודם שהלך לישן נטל את הגמרא ולמד עד הבוקר, באמרו ''היום עוד לא למדנו כלום" בימי העומר בשנת תרפ"ג החליט לעלות ארצה ישראל. כעשרת אלפים איש לוו אותו בתחנת הברזל - אוהביו, ידידיו תלמידיו ואפילו מתנגדיו באו
(עמוד 7)
לכבדו הן אצל הדרשה אשר דרש בשבת האחרונה לפני נסיעתו הן אצל התחנה. הכל הי' מודים שכוונתו הי' לשם שמים, ושהי' אדם גדול בענקים, וגם אם לא הסכימו אתו הי' ראוי לכבדו.

בניו ובנותיו של אא"ז זצ"ל כבר שבקו לן חיים ועלינו הנכדים לעמוד על המשמר שירושת אבותינו וזכותם לא יתמו ח"ו וזכרם לא ימושו מתוכינו, ונתאמץ להדריך את בנינו אנו ובני בנינו ברוח ישראל סבא ובדרך שמסרו לנו אבותינו הק', ויקוים ברכתו של אותו צדיק "שלא ימוש התורה מפי זרעו וזרע זרעו עד עולם".

לזכרון עולם בתו הבכירה הרבנית מרת אידל הי"ד אשת דודי הרהגה"צ מו"ה חיים צבי רייך זצ"ל שהי' אבדק"ק אסלאני ונאוואק, בנו של הגאון המפורסם מו"ה קאפל רייך זצ"ל אבדק"ק בודאפעסט.

בנו הגדול הרבני העסקן מו"ה שמעון גלזנר ע"ה אשר עלה אתו ארצה ישראל בשנת תרפ"ג בתו מרת דינה הי"ד אשת דודי הרבני המפואר מו"ה מנחם וואלד ע"ה יה"ד בן הרהגה"צ מקיראלהעלמעץ ז"ל בנו דודי הרהגה"צ מו"ה עקיבא גלזנר זצ"ל שהי' אבדק"ק טשיקסערעדא ואח"כ ממלא מקום חותנו הרהגה"צ מו"ה יהודה צבי בלום אבדק"ק הנשאביץ זצ"ל ואחרי שעלה אא"ז ארצה ישראל בשנת תרפ"ג נבחר למלא מקום אא"ז לאבדק"ק קלויזענבורג.

בתו הרבנית מרת הינדל אשת דודי הרה"ג המהולל מו"ה משה הלוי בן להרהגה"צ מו"ה חיים יהודה הלוי אבדק"ק טעמעשוואר, שהי' רב ומורה צדק בחברת בית אברהם בקלויזנבורג הי"ד. אמי מורתי הרבנית מרת אסתר הי"ד אשת אאמו"ר הרהג"צ מו"ה שמואל מנחם קליין זצ"ל בן לאא"ז הרהגה"צ מו"ה שלמה זלמן קליין אבדק"ק סילאדיטשעה - אאמו"ר הי' אבדק"ק שעבעש ואח"כ בק"ק טשעטשאויץ. דודתי הרבנית מרת גיטל הי"ד אשת דודי הרהגה"צ מו"ה עקיבא הכהן קליין זצ"ל שהי' אבדק"ק בעקעשטשאבא ואח"כ בק' קדושה איזענשטאדט.

דודי הרבני המפואר מו"ה בנימין גלאזנער ע"ה הי"ד חתן הרה"ג מו"ה יחזקאל רייך זצ"ל שהי' אבדק"ק באנאויטץ.
דודתי מרת שיינדל אשת דודי היקר והנעלה מו"ה אברהם פינקעלשטיין ע"ה ודודי הרבני המלומד והנעלה העסקן ציבורי מו"ה יצחק גלאטנער ע"ה חתן דוד אא"ז הרהגה"צ מו"ה שמעון עהרענפעלד זצ"ל ‏אבדק"ק מיהאלאויטץ דודתי מרת אסתר ד' יאריך ימי' בטוב ובנעימים, היא עוד מיחידי הנכדים מדור הרביעי ממרן החת"ס זי"ע תזכה לראות רב נחת אצל יוצאי חלצי' עמו"ש.

כדי לצאת מצות כיבוד אב אמרתי להוסיף לחלק זה דבר אגדה מכבוד אבא מארי מורי ורבי מו"ה שמואל מנחם קליין זצ"ל שהי' אבדק"ק שעבעש ואח"כ דק"ק טשעטשאויטץ. אאמו"ר זצ"ל הי' חתנו של אא"ז המחבר ובנו של אא"ז הגה"צ מו"ה שלמה זלמן קליין זצ"ל אבדק"ק טשעה בטרנסלבני' נכד הבעל צרור החיים הרבי שמעלקא מסעליש זי"ע.

אאמו"ר זצ"ל למד בישיבת הגאון מו"ה משה הערש פוקס זצ"ל בגראסורדין ואח"כ בישיבת פרשבורג אצל הגאון הבעל שבט סופר זי"ע. הוא הי' בין הבחורים היותר מצוינים בעלי כשרונות נעלות, למדן עצום, ספרא רבא בעל הגיון נפלא. אחרי חתונתו עם אמי מורתי הצד' מר' אסתר ע"ה הי"ד הי' יושב בבית חותנו אא"ז זצ"ל על התורה ועל העבודה. הי' מנהיג את ישיבתו כשתי שנים. בשנת תרס"ט נבחר לרב אבדק"ק שעבעש הסמוך לעפעריעס במדינת סלבקי'. קהילה עתיקה, ובזמן שלא הי' מותר ליהודים בעירות גדולות במדינת אונגארן ללון, אבל במשך היום הי' יכולים לעשות מסחר, הי' הסוחרים עוסקי' במסחרם ביום בעפעריעס ובלילה הם באו לגור לשעבעש.

י"ד שנים הי' רועה נאמן לעדתו. יסד ישיבה גדולה, לפעמים יותר ממאה ועשרים תלמידים למדו בישיבתו. הוא מסר נפשו בעד תלמידיו כאב רחמן הן בגשמיות הן ברוחניות. תיקן מנזה לבחוריו שלא יצטרכו לאכול נהמ' דכסיפי "יום" בבית הבע"ב, בעיני פקיחא השגיח עליהם ומעלות השחר עד השעות המאוחרות בלילה הי' לומד עמהם ממש. אהבתו לבחוריו הי' ממש בלי גבול. בסיום מסכתא או בהזדמנות משמחת בישיבה כאשר הי' מרקד בין בחוריו בריקוד של שמחת מצוה הי' עיניו זולגות דמעות עד בלי הפוגות בשמחתו הגדולה. שמו הגדול הי' נודע ברבים והרבה קהילות גדולות התאמצו לבחור בו לרבם ומנהיג'.

באלול שנת תרפ"ד נבחר לרב אבדק"ק טשעטשאוטיץ (סצבצה) הקהילה המפואר' יחידה במינה שהי' שוררת שלו' ואחדות בין כל הזרמים. וכבוד גדול עשו לאבא מארי הגאון זצ"ל בהתקבל עליהם לרב ומורה. מן הקצה אל הקצה כבדו אותו ואהבה הדדית התרקמה בין כאו"א ובין רבם, כל אחד אף אותם שהי' לפני הבחירות על צד שכנגדו הכירו בו את האדם הגדול, הנפש העדינה איש אשר רוח בו שהי' סובל כל אחד ואחד לפי דעתו והי' יורד לסוף דעתו של כל א' וא' למצאו הנקודה הפנימית. המעלה והמדה הנכונה ולא חסרונם ומומם.
(עמוד 8)
גם בסצבצה המשיך בהרבצת התורה – הרבה מבחוריו באו אתו משעבעש וכאן נתוספו בחורי המקום, ושמו הגדול כתופס ישיבה מצוין נודע ברבים. דרך הלימוד היה בשיטת הפרשבורגי לברר השיטות על בוריו ולמסיק שמעתתא אליבה דהילכ'. בכל פעם לפני השיעור הי' למד פרק בתהלים או במשלי. פירושיו ממולאים בדברי מוסר והשקפה על יהדות הי' מלהיבים את לב תלמידיו. הי' נואם בחסד עליון, בעל דרשן גדול ובעל הגיון נפלא.

אולם לצערינו הנורא ולדאבון כל אוהביו לא ארכו לו שם הימים על משמרתו החדש. בין כסה לעשור בשנת תרפ"ו נחלה פתאומי במחלת דלקת המעי' הסתומה (בלינדדארם) בש"ש הובא לביה"ח לקאשיצה, בליל כל נדרי עשו לו ניתוח, אבל כבר הי' מורעל, וביום א' דחג הסכות גברו האראלים והעלו נשמתו העדינה והטהורה שמימה. הוא עלה למנוחות ואותנו עזב לאנחות. אמי מורתי הצ' הי"ד נשארה אלמנה צעירה וגלמודה עם בנים שלושה. כל מגמתה בחיים הי' לחנך אותנו בדרכי האבות וליתן לנו האפשרות להשתלם בתורה ויראה טהורה.

הקהלה סצבצה לא נבחרה לה רב אחרי פטירת אאמו"ר זצ"ל. בשנת תרצ"א נשאתי את זוגתי הצ' מרת רחל לאה תחי' בת מו"ח הגה"צ מו"ה יקותיאל ליכענשטיין הי"ד שהי' אבדק"ק באלקאני במדינת אונגארן. בשנת תרצ"ז נתבחרתי לאבדק"ק יעלשאוא - ורעבוצה במדינת סלבקי' – אולם בשנת תרצ"ח כשנעשתה המהפכה, ההקדמה להמלחמה העולמי השני', שחלק מערבי של צכסלבקי' הסודעטען הכריח היטלר ליתן לגרמני' וחלק ‏ גדול בדרומה הוחזרה להונגרי', העיר יעלשאוא נפלה בחלק הונגרי' ובעוד שני ימים אחרי שנלכדה העיר החליטה הממשל הצבאי שאנו צריכים לעזוב את העיר, והעתקנו אהלינו לצד האחר מהגבול לעיר רבוצה שנשארה בסלבקי' אבל הי' ג"כ שייך להרבנות שלי.

שנוי זה הי' נראה אז בשעתו כאסון נורא, אולם "וראית את אחורי ופני לא יראו" מה שהי' נראה אז כעונש ר"ל אחרי זמן נהפכה להיות להצלה גדולה. בעת השואה בשנת תש"ב כאשר התחילו הנאצים ימ"ש לשלוח יהודי סלבקי' לפולני' למחנות ההשמדה, רבני המדינה קבלו תעודות פטור מלהיות נשלח לפולני' על סמך שנשארו עוד עשרה אחוזים בעלי מסחר ותעשי' גדולים אשר הנכרי האריזאטור לא הי' יכול לנהל בלי עזרת היהודי הבע"ב ולכן פעלו "המרכז היהודי" אצל הממשלה שיש לדאוג גם עבור הצטרכות דתיים ותרבותיים של אותם העשרה אחוזים וישארו רבנים בשבילם. אולם בתשעים אחוזים המימשל המקומי שלחו את הרבנים עם קהילתם באמרם שאם אין קהילה למה רבנים. אנשי עירי ברבוצה הי' רובם אנטי-נאצים, נוצרים פרוטסטנטים (בסלבקי' הי' הקטליקים הנאצים ימ"ש) ולכן היות שקבלתי באופן רשמי את תעודת פטור הם הסכימו להניח אותי ואת ב"ב (אחרי המלחמה נודע לי שהי' להם רחמנות עם הבנים חמישה) לכתחילה תעודת פטור הי' מועילה גם לההורים, ולכן באתה אמי מורתי הצ' ע"ה לצל קורתי אבל בתשעה באב שנת תש"ב, באה פתאום הבשורה רעה ר"ל שהתעודות אינם מועילים לההורים. חמישה עשר אלף הורים הי' נלקחים בעוד שעה למחנות ההשמדה. אנו עוד היינו בביהכ"נ וכאשר קראתי את ההפטורה של אסף אסיפם באו השוטרים ונטלו את אמי מורתי הצ' לאושויץ נסיתי להשפיע ע"י גורמים חשובים לעכב ההובלה אולם אמרו לי שגזרה היא, ואין לעשות כלום וגם אין שום תכלית כי בעוד זמן קצר גם עלינו יעבור כוס התרעלה.

באמת חיינו הי' תלוים לנו מנגד במשך כל השנים תשב-ג-ד - כי אפילו אחרי שכבר נגמר הפרוגרם שלהם להובלה לפולני' העמידו הרשעים בסלבקי' גופא מחנות הרכזה לאותן היהודים אשר אבדו בינתים את זכות הפטור, הי' די אם נכרי אחד כתב גלוי' להמשרד הפנים למחלקה י"ד שאין עוד צורך לעזרת היהודי הי' מובל מיד למחנה ההרכזה בסלבקי' או לאותם היהודים שהי' בבונקרס ונתגלו מקום סתירתם הובאו למחנות אלו, ובעוה''ר בשנת תש"ד הובאו אלו בהטראנספורט האחרון לאוישויץ. במצב כזה פחדנו מקול עלה נידף. אם שמענו פסיעות תחת החלונות רעדה אחזתנו: אהא המשטרה אחרינו להובילנו למחנה ההרכזה. וכרגיל לא נתנו רק עשר דקות להכנת הדרך. לכן במשך כל שנות הללו היינו מוכנים לכל אחד ואחד הי' המזודה עומדת בקרן מיוחד, רק הלחם החלפנו מדי שבוע בשבוע.

כך חיינו במשך כל השנים. כל הגזירות הגזענים הנורמברגיים הי' בתוקפם. נטלו מאתנו כל הכסף, התכשיטים, הפרואות, בגדי הגוף הי' ג"כ במספר מצומצם, לפני שעה עשירית לא יכלנו לצאת לשוק לקנות דבר מה. אסור הי' לנו אף לדבר עם נכרי באופן חברותי. עוזרת הבית לא יכולה לעבוד בבית יהודי. הילדים ‏ לא הותרו לילך לבתי ספר הממשלתיים. אחרי רדיפות ונגישות כאלו לא קשה להבין שרובם ככולם מאחבנ"י הלכו באדישות ובלי שום התנגדות למחנות ההשמדה.

מנין להתפלל ‏ לא הי' בעירי רק בימים הקדושים אחרי שהאספו כל שרידי השריפה מכל
(עמוד 9)
הגלילות הסמוכות. בשנת תש"ג גם זה נפסק. והייתי מוכרח ליסע עם משפחתי לפרשב' לימים הקדושים. ומשם יצאנו להונגרי' לבקר את מו'ח הגאון מבאלקאני. כי בינתים רכשנו את זכות אזרחי ההונגריי, וקבלנו דרכון הונגרי, כי שמענו שדרכון כזה יהי' כתריס בפני הפורענות נגד ההשמדה. ממילא הייתי צריך לבקש בכל ג' חדשים חידוש הויזה. אולם בשנת תש"ג המשטרה המקומית לא רצתה להסכים באמרם כי בביתי יוצאים ובאים הרבה אנשים זרים ומציעים לשלחנו להונגרי'. ובזה הי' קצת אמת כי באותו הזמן הייתי עסוק במבצע הבריחה של יהודי פוילין להונגרי'. אני גרתי בגבול שבין סלבקי' והונגרי', וש"ב הרה''ג מאיר גרינבורג אבדק"ק קזמרק שליט"א גר בצפון המדינה סמך לגבול הפולני', וע"י נתארגנה הקשר של הבריחה באוטובוסי' מגבול פולין להנגרי' דרך סלבקי' בלוית המשטרה הגבול הסלבקיי. ועוד זאת היתה שכל הדואר המחתרתי מסלבקי' להונגרי' יצא ובא דרך ביתי. הייתי רוצה לסדר את שובי ליעלשוה שהיתה בהונגרי' וכבר הזמנתי לזמן מוגבל את ההובלה להחפצים שלנו. אולם כאשר באתי לעיר הבירה בודפשט ובקרתי את מנהלי המרכז אגודת הקהילות האורטודוכסים, שמעתי שם שהשלטון ההונגרי קבל הזמנה לבוא להיטלר ימ"ש כדי לישא וליתן עמו את פתרון שאלת ההיודים בהונגרי'. ראשי המרכז לא נתנו אמון שיגיע ח"ו איזה צרה ליהודי הונגרי'. אבל אני אמרתי להם שאנו בני יהודי סלבקי' ג"כ לא היינו חשים על כל השמועות אבל לדאבון לבנו, כל השמועות הרעות מהפתרון הטוטלי של "שאלת היהודים"' באו עלינו בכל החומר הנורא והאיום. לכן חזרתי מהונגרי' עם הרצון האמיץ לעשות כל התפעלות לקבל להלאה זכות הויזה בסלבקי'.

בעוה"ר מאשר יגרתי בא עלינו, בפורים בשנת תש"ד לכד היטלר ימ"ש את בודפסט ויהודי הונגרי' הי' שבויים ביד האויב האכזר וגם עליהם עלה הגורל המר של יהודי אירופה. לא חשבנו שיהי' להצורר זמן די ומספיק להפק זממו הנורא בפתרון היהודים, כי הלא החיל הסוביטי הי' עומד על גבול הונגרי' צפונית מזרחית, והי' באפשרותם ללכוד את הונגרי' בהתקפה אחת, אבל המשחק של הכוחות בין הסובייטים ובין הכוחות המערבים הי' שהסובייטים העמידו ההתקפה נגד הנאצים במדינת הונגרי', באמרם קודם יתחילו הכוחות המערבים בחזית השני מצד המערב. היא באה אבל כבר מאוחר כי במשך שש שבועות עלה בידם להשמיד שש מאות אלף נפשות האפאראט של חדרי הגז וכבשונות השריפה הי' מתוקן באופן מבהיל, הי' באפשרות להרעיל ביום אחד שנים עשר אלף איש ר"ל. לא הועילה בקשת והפצרת ועדי ההצלה מסלבקי' אשר שלחו לצמרת חיל הבריטים ואמריקאיים את "הבלופרינט" של מחני ההשמדה וחדרי הגז, בבקשה לפוצצם מן האויר, אשר בודאי היתה יכולה להציל את יהודי הונגרי', כי להעמיד עוד פעם מחדש את כל האפראט כבר לא הי' להשונאים זמן, כי אז הי' בשעה אחד- עשרה לפני נפילת האויב. אולם לשוא חיכינו, אזני "אוהבינו המערבים" הי' אטומים. גם מנהלי הזשוינט לא הסכימו להצעת הוועד ההצלה של שבויי הונגרי'. אוי ואבו מיום הדין ומיום התוכחה' לכל אותם שעמדו מן הצד אשר הי' בידם להציל ולא הצילו. פיקוח נפש אחת מישראל דוחה כל התורה כולה ומכש"כ שפיקוח נפש לאלפי ורבבי בית ישראל הי' דוחה כל החשבונות הפוליטיים של מנהיגים מוטעים של ישראל. אבל כנראה האכזריות והאדישות אשר שרתה בעולם פרצה גם בין שדרי מנהיגי הפוליטיים של אחבנ"י.

בין קרבנות רבבי יהודי הונגרי' נפשי תאבל על אבדן מו"ח הגה"צ מוי"ה יקותיאל ליכטנשטיין אב"ד דק"ק באלקאני וחמותי הרבנית הצ' מרת מינדל בת הרהג"צ מו"ה ישראל ברוין זצ"ל אבדק"ק ליפיאן וברזוויץ עם בניהם ונכדיהם ובתוכם בני הילד החכים והיניק חיים יהודה היי'ד, אשר שלחתיו בשנת תש"ב לבית מו"ח לבלקאני כי בעירי כבר לא הי' ת"ת, והוא הי' בעל כשרון נפלא, אשר נפשם הקדושים עלו למוקד בי"ז סיון תש"ד הי"ד.

זקנתי הרבנית הצ' מרת פייגה קליין מסילאדטשעה - דודתי מרת אידל הרבנית מאסלאני. דודתי הרבנית הינדל עם בעלה הרה"ג מו"ה משה הלוי עם בניו היקרים הרה"ג ר' עזריאל והרה"'ג חיים יודא הי"ד ואחיותיהם, דודתי האשה מרת דינה עם בעלה מו"ה מנחם וואלד ובניהם ובנותיהם, דודתי הרבנית גיטל מאייזנשטאדט ובתה דאברש ובניה: דודי מו''ה בנימין גלזנר וזוגתו האשה ביילה.

דודי הרב ר שמעון גוזנגר ואשתו הצ' מרת פעסל ובניהם. דודי הרה"ג מו"ה צבי וייס אבדק"ק שילעלמד ובנו הבחור שמואל מנחם. ודודתי הרבנית מרת רחל לאה הי"ד אשת דודי הרה"ג יוסף שמואל ליכטענשטיין שהי' אבדק"ק סילאדיטשעה הי"ד.
על אלה אני בוכי' עיני עיני יורד' מים כי רחק ממני מנחם על אבדן בני משפחתי למאות, ארץ אל תכסי דמם ואל יהי' מקום לזעקתם וזכרם לא יסוף מזרעם אשר נשארו בחיים - אסור לנו מלהסיח דעת אפילו לחד יומא מהקרבנות הקדושות אלו. בכל רגע ורגע צריכים אנו לזכרם ולשאול אותנו עצמנו מה תכליתנו בחיים אחר שנצלנו בניסי ניסים כי בדרך הטבע כלנו היינו תחת ממשלת הנאצים בחזקת שאינו חי. מה תפקידנו בעולם אם לא לקדש את
(עמוד 10)
שמו יתברך ברבים בהתנהגותינו בדרכי ישראל סבא בשמירת התורה ובהפצת התורה והיהדות לגדל ולקדש את שמו יתברך ברבים.

מרן החת"ס זי"ע מברר שלעשות זכרון להנס שעשה הקב"ה לנו היא מצוה דאורייתא מהא דאיתא במגילה דף י"ד מ"ח נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל לא פחתו ולא הותירו על מה שכ' בתורה חוץ ממקרא מגילה. מה דרוש אמר רבי חייא בר אבין אמ"ר יהושע בן קרחה קל וחומר מה מעבדות לחירות אמרו שירה ממיתה לחיים לכ"ש, וכל קו"ח הוא דאורייתא. הגם שמצות קריאת המגילה בפורים או הדלקת נר חנוכה הוא רק מדרבנן אולם אם לא עשה שום היכר להנס כגון לשלוח מנות, או סעודת פורים או הלל בחנוכה הוא עבר על מצות עשה מן התורה, כי היום הוא מיועד למועד של נס באיזה אופן שהוא לאסור בהספד ותענית או לקרוא המגילה או למשלוח מנות. דומה לזה אנו רואים שחז"ל הוקבעו לדורות זכרון מה שנעשה בבבל ופרס, שאנשי כנסת הגדולה קבעו לקראו החדשים בשם פרסיי ניסן אייר סיון וכו' הגם שהוא נגד התורה לקראו שם אחר מהחודש הראשון החודש השני וכו'. עיין עוד פסחים פ"ו ב' אמות בשושן הבירה עיין מנחות צ"ח מדוע נקרא שער המזרח שושן הבירה כי הי' שם צורת שושן הבירה כדי שיזכרו מהיכן באו.

בדרשות חת"ס על אחרון של פסח פירש מה שכ' למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ודרשו חז"ל להביא לימות המשיח, שלעתיד לבוא יהי' שומרים יו"ט שני גם בארץ ישראל בתור זכרון לגלות, כי היציאה לגמרי מארץ מצרים הי' ביום השמיני כי גם אחרי שיצאו דרך ים סוף לצד האחר הי' עוד בשטח של מצרים רק ביום שאח"כ, כאשר ויסע משה את העם אל מדבר שור יצאו לגמרי משטח ארץ מצרים. עיי"ש. והנה העמק שאלה מחולק על החת"ס שהגם קו"ח הוא מן התורה אולם אפשר רק באותו מעמד שנעשה הנס צריך לעשות דבר אבל מנין לקבוע זאת לדורות, אולם ממה שאמרו חז"ל הקו"ח שלא הפחתו ולא הותירו דבר רק מקרא מגילה שדרשו את הקו"ח משמע שהותירו דבר לדורות דאם לא דורות מה הוסיפו שייך בה. והש"ס גם להלאה אומרת כי הי' להם עוד נביאים אלא נבואה שהי' לדורות הוקבעו ושלא הי' לדורות לא הוקבע. מזה נראה שלדברי החת"ס הוא מן התורה החיוב לדורות ליתן שבח והודיה על כל נס מקו"ח הנ"ל (ובתשובה אחרת הוא מברר את הענין שד' צריכים להודות).

לכן עלינו להודות וליתן שבח לאבינו שבשמים על שהצילנו מהשואה הנוראה הגם שאיננו יודעים מדוע נאספו ונאבדו יקירנו ואותנו הציל, החוב עלינו להודות על הנסים שעשה לנו ולפרסם עכ"פ לבנינו ולבני בנינו אחרינו.
בליל התקדש חג הפסח אנו רגילים לספר את כל מה שעברו עלינו במשך השנים ממש עד עלות השחר כי באמת ביום א דחג הפסח בשנת תש"ה יצאנו לחירות מתחת יד הנאצים. ועובדא אחת מה שאירע לנו שיש לו שייכות עם "ופסח על בתי בנ"י" כאשר היינו בסוף שנה 1944 טמונים בישוב אחד קרוב לבנסקה ביסטרצה בין הגוים אחרי שממשלת הפרטזנים הי' נלכדה ע"י הגרמנים ועשרת אלפים שרידי הפליטה מיהודי סלבקי' הי' נסים כל אחד ואחד מלפני הצר הצורר להבונקרים שבהרים (רבים הי' נחטפים ונהרגו ר"ל על אתר) לנו לא הי' בונקר מוכן אבל באנו לאיזה דירה בין הגוים בישוב ריעצקה ע"י השתדלות ותמיכת משפחת הנגיד ר' פנחס וינטנר ובנו ר' אברהם מסצבצה (מפרסים עושה מצוה) הנאצים רדפו אחרי הפרטיזנים הן בההרים הן בכל אותם הישובים סמוך לבנסקה ביסטרצה וחפשו בכל בית וחדר אם לא נמצאים שם פרטיזנים או יהודים. גרנו בבית שהי' לו ד' חדרים וד' פתחים להחצר המשותף. אנו גרנו בחדר השני קודם נכנסו הנאצים ועשו חקירות ובדיקות בחדר הראשון כעשר דקות, ואנו בחדר השני כבר היינו מוכנים ואמרנו ר"ל הודוי כי חשבנו שבא קיצנו ח"ו כאשר גמרו החיפושים בחדר הראשון הגויה השכנה התחילה לדבר עם החילים הגרמניים בשיחה נארכה עד שכאשר אחזו את המפתח של חדר שלנו, אמר להם הגוי' הלא כבר הייתם בחדר הזה, כי הי' הדלתות ממש זה בצד זה ואחזו המפתח של הדלת שלאחרינו וממש "ופסח על בתי בני ישראלי" נתקימה בנו. זאת עובדא אחת בין שרשרת ניסי ניסים שעברו עלינו במשך השואה. יה"ר שנזכה לראות בבנין ציון עיר קדשנו ובביאת משיח צדקנו וכימי צאתינו ממצרים נראה נפלאות במהרה דידן.

את החדו"ת מכ' אאמו"ר זצ"ל קראתי בשם "רסיסי טל" כי כן הי' כונתו עוד בחייו להוציא ספר אגדה על פרשיות התורה ולקרא את הספר ''רסיסי טל" אולם לא סודר רק עד פ' ויצא ויש אתנו כתבים אשר אי"ה נוציא לאור בעוד זמן.
ואפריון נמטי' לאחיי היקרים הרב ר' יקותיאל נ"י ור' יהודה ארי' נ"י בעד השתדלותם ועזרתם להוצאת הספר וזכות זקננו הגאון זצ"ל יעמוד להם ולזרעם שירוו רב נחת בבריאות הגוף שלימה.

ואני תפילה שנזכה עם זוגתי הרבנית הצ' מרת רחל לאה תחי' אשר עמדה לימיני והיתה עזרתי מקודש לחנך ולגדל בנינו היקרים ברוח ישראל סבא
(עמוד 11)
בדרך אבותינו הקדושים ה"ה מרת שרה הינדל תחי' אשת חתני ר' שלו' יוסף וואכסמאן נ"י, בתינו חוה זיסל תחי' אשת ר' משה עסטרייכער נ"י, בנינו ר' משה שמואל ארי' נ"י ר' שלמה בצלאל נ"י ר' יעקב צבי נ"י בתינו מרת חנה צבי' תחי' אשת הרב ר' יוסף הכהן כצנשטיין נ"י בתינו מרת אסתר מינדל תחי' אשת הרב ר' אברהם משה פארבער נ"י בנינו ר' יקותיאל מנחם, ובתינו מרת פייגא רבקה תחי' אשת ר' יצחק דוד אונגאר נ"י וכל יוצאי חלציהם נכדים ונכדות כולם אהובים ומצוינים – ותהא רעווא שנזכה לראות דור ישרים יבורך זרע ברך ד' ממשיכים את שלשלת הזהב מאבותינו הק' זי"ע לשם ולתפארת משפחתינו.

אפריון נמטי' לש"ב היקר הרה"ג ר' יודא גלזנר נ"י מלוס אנג'לס אשר הי' מלפנים הרב הצעיר בקלויזנבורג ועזר לאביו דודי הרה"ג הצ' מו"ה עקיבא גלזנר זצ"ל בעל המחבר ס' דור דורים על סוגיות הש"ס בהנהלת הישיבה, והרבנות, אשר השתדל בעת השואה להציל את כתבי יד זקננו זצ"ל בנתנם ליד איש עתי, אולם איש זה מעל בשליחותו ובשמירתם, עד כדי כך שנעשה הפקר לכל וכל מי שהי' רוצה הי' זוכה מההפקר, והשי"ת יעזור לנו למצוא את כל הכת"י ולהוציאם לאור עולם.
תודה וברכה להרב מסדר הספר שסדרו באופן נאה ומתוקן עם הערות וציון מראה מקומות ישא ברכה מאת ה' להוושע בכל מילי דמיטב.

פה ירושלים א' ראה אנכי נותן לפניכם ברכה תשל"ו
הק' אברהם קליין