תקציר המבוא:

אודות המחבר

המבוא כולל קטעי הגות וקינה על השואה.
הוא פותח בהצגת נקודות השקפה על אמונת עם ישראל השונה מאמונות שאר הגויים, ומסביר את מהות המלחמה של העם הגרמני (ושל כל העמים) בעם ישראל.
בחלקו השני של המבוא המחבר מביא עדות אישית, ללא פרטים של זמן ומקום, ובה סיפורה של קהילה שלמה הנרצחת על גדות הנהר, את הסיפור חותמת קינה שנשא בעומדו על קבר אחים בו נקבר גם אחיו.
בהמשך, המחבר מדבר על חשיבות הזכירה וההנצחה, ומתאר את מניעי כתיבתו הכוללים את ברור השאלות מתקופת השואה לאור ההלכה ואת רצונו לשמור את זכר הנרצחים ולהביאם לקבורה בארץ ישראל.

המבוא:

(עמוד 10)
אני מאמין...
בא חבקוק והעמידן על אחת:
"וצדיק באמונתו יחיה"
(שלהי מכות)

א.
כל עם ועם מתרחשות עליו מבפנים ומבחוץ תקלות חמורות שהן מסכנות את קיומו, ותנאי בל-יעבור להתמדת קיומו ולהתגברותו על פגעי הזמן, שיהא מאמין בכל כחות נפשו בתעודתו הוא בעולם, שעליו להגשימה, ושבשבילה הוא מוכן ומזומן לתת את חייו, ללחום ולנצח. אמונתו של העם היא נשמתו, ומן בטחונו באמיתת אמונתו הוא יונק כח ועצמה להדוף אחור כל המתנקשים בקיומו. באבוד לו אמונתו בנצחיותו נשמט הבסיס מתחת קיומו ואחריתו עדי אובד.

מעין זה הסביר לנו הרא"ש את הדין של "כל דאלים - גבר" באמרו: אל תדמה בנפשך שתורתנו הקדושה אשר כל דרכיה נועם ואושר תעדיף את כח האגרוף ותצדיקהו במשפט, ואולם האמת היא כי דין זה "כל דאלים-גבר" הוא מושג מיוחד ונובע ממעין אנושי ומוסרו הטבוע בנשמתו הנאצלת של האדם אשר ממקור קדוש יהלך. ומשמעו הוא כי בקום אדם רשע לעשוק אותך ולגזול ממך חפץ אשר לך הוא ואתה עבדת עליו בזיעת אפיך, אז אפילו אם חזק הוא לכאורה ממך לחום תלחם בו בחרף נפש ותגייס את כל כחותיך, הערים והנרדמים, הגלויים והנסתרים, הידועים לך ושאינם ידועים גם לך, וסופך שתתגבר על הכח הגס, הברוטלי, ותנצחהו, בחינת "וענותך תרבני". הוא הדין ביחידים והוא הדין בעמים.

אמנם יש אמונה ויש אמונה. יש מאמין מלבר ויש מאמין מלגיו. יש שהוא מאמין כאילו הוא מאמין ואמונתו היא רק דבר-שפתים, מצות אנשים מלומדה. הנביא אומר : "וצדיק באמונתו יחיה" - היינו שתהא זו אמונה משלו, אמונתו הוא, שתהא נובעת מגנזי נשמתו הוא. יש עמים, גדולים וקטנים, שהצהירו והכריזו את אמונתם בראש כל חוצות והעתירו עליה תהילות ותשבחות עד בלי די ולא עמדו בנסיון בשעת מבחן, וביום מן הימים קמו והשליכוה מעל פניהם ככלי אין חפץ בו, והחליפוה באחרת ודבקו באחרת, ואתה רשאי להניח כי כגורל
(עמוד 11)
האמונה הישנה גורל האמונה החדשה, ומקרה אחד יקרה את שתיהן.

לא כאלה חלק יעקב. תורת היהדות היא הקדומה בעולם והיא גם החדשה והצעירה בעולם. רעננותה ואקטואליותה בה כביום היולדה, ולא עוד אלא שהיום היא עוד אקטואלית יותר מאשר בכל הזמנים. היא עומדת כיום בשער בת רבים ומראה באצבע על מקום התורפה של האנושות החולה, הדוויה והפצועה, היא קובעת את הדיאגנוזה ואת הפרוגנוזה כאחת, היא מראה את מקום התורפה ואת מקום התרופה כאחד, כדברי הבעש"ט ז"ל למאמרו של ר' יהושע בן לוי באבות פ"ו : "בכל יום ויום בת-קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת : אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" היינו, אומר הבעש"ט ז"ל, ה"אוי" ואבוי, החלאים והמדוים, הכליה והאבדון אשר באו כתומם על הבריות, על האנושות, מקורם בעלבונה של תורה, שלא שמעו לקולה של תורה, שהפירו את שבע המצוות של בני נח שנתחייבו בהן, שלא התנערו מאבק האליליות הגסה ומיתר תועבותיה. ומכאן גם הוראה ברורה איך לקדם את פני הרעה בעתיד.

ב.
אמנם כן: נאמר בקול רם ובפני כל באי עולם - לא מפני שהננו המעט מכל העמים, החלש והמפוזר שבעמים, קמו עלינו מכל צד לבלענו חיים ורבו משנאינו ורודפינו חנם, כי אם מפני שאנו העז שבאומות, מפני שעם רב אנו וכח גדול לנו, מפני שעוז תורת אמת לנו: "סיני - שממנו ירדה שנאה לישראל".

העם הגרמני ועמו כל שאר רשעי הגויים לא התנפלו עלינו בשצף קצף וברשעות אכזרית מאין כמוה מפני שאנו חלשים מהם, אלא מפני שאנו טובים מהם, הם הרשעים הרגו את קדושינו לא מפני שהפיצו חיידקי טיפוס ומגפות אלא מפני שגם בצפיפותן הפיצו קרני אור וגרעיני קדושה שהטמאים לא יכלו לעמוד בהן.

הם התפרצו לעליות הקיר, מקום שם ישבו תינוקות של בית רבן ועסקו בתורה בקול חנוק, מפני שכל עוד קול זה נשמע בעולם אין האשמדאי יכול להיות במנוחה. הם לא הציתו בתי ישראל בעיירות אלא מפני שהרגישו באינסטינקט החיה שבהם שבבתים הללו מקננת ירושת דורי דורות של כיסופים לחיים טהורים של יראת חטא ויראת שמים במובן הנעלה ביותר, הם פקדו להטיל ילדים לפני כלבים רעבים לעיני אמותיהם מפני שכבר ממבטו של ילד יהודי בן עמו מבריק הצדק ומסנוור עיני רשעים.

לבם האכזרי התמוגג מרוב עונג למראה גופי אדם נסחבים בחכות ברזל מתאי הגז. מפני שאחרי אלפי שנים של תרבות חיצונית ומזויפת החיה שבהם רואה בנו באינסטינקט הבהמי שלה את היצור הנעלה ממנו. והעל זה לא ירגישו שנאה נצחת ולא ינקמו בנו באכזריות חימה ? אכן שילמנו בדמנו ובנפשנו מחיר יקר בעד יתרוננו ותפארתנו.

(עמוד 12)
ואני עמדתי לפני הר מוריה זה המקודש יותר מהר סיני מפני שעליו פשטו יהודים צווארם ועלו על המדורה למות ב"אחד" מות קדושים. היתי בעיר ההריגה ראיתי ושמעתי את שירת הזעם של מנוצחים ומנצחים, ויש שאני עוצם את עיני ואני רואה לפני את התמונה שאותה ראיתי בכל רחבי אירופה על נהרות דם ודמע של עמנו האומלל. הנה עומדת קהלה שלמה, ורבה בראשה, מקצתם מעוטפים בטליתים מתחת למעילם. לפני המכרה והבור אשר כרו במו ידיהם, והבט וראה בין הקבוצה עומדת אם, ועל ידיה ילדה הנחמד עם תלתלי-זהב, עומדת היא בקומה זקופה וברגש בוז לאלה העומדים מאחוריהם וכלי נשקם בידם, עומדים הכן כהני אליל וטן הטיטוני להקריב קרבנות לאלילם למולך. אבל ננסים הם לגבי ענקי הרוח הללו היודעים ומאמינים שמבין מפלשי העבים עוד יזרח שמש, ולא יעלה בידי הרוצחים להשליט ממלכת החושך בעולם.

ואמנם כן במותם צוו לנו את החיים של קדושה לטוהר. הם עלו על המוקד בדביקות נפלאה כשבלבם אמונתם הגדולה ובפיהם שירת-תקות הגאולה השלימה "ואף על פי שיתמהמה", אני מאמין ומחכה לו. ובטוחים היו שעומדים אנו לא רק על סוף תקופה ארוכה של גלות מרה כי אם גם על סף הגאולה, ואם הם לא זכו יזכו אחיהם ואחיותיהם, וקבלו עליהם את הדין למען במותם יכופר לעם כולו.

ואני קוננתי בנפש מרה ודואבת את הקינה הזאת אשר כתבתיה בעמדי על קבר אחים, שבו קידש שם שמים ברבים אחי הקדוש הצדיק רבי יצחק צבי הי"ד.

אני מאמין
היכא יתיב אפיתחא דקרתא, ביני עניים סובלי חלאים (סנהדרין פ' חלק)
א .
אצל שערים פתוחים ברומא החדשה
שבין דלתותיה צועד ברגל גאוה עם
אשר לא כאבותיו בלחם ותענוגים נפשו שבעה
אך בידו הפשוטה הוא דורש ותובע דם
ב.
עומד משיח בחבלים אסיר
כל אבריו מלאים פצעים מתום אין בם
ונלאה היד המוגלא להסיר
ונוטף על אדמה טמאה דם.

(עמוד 13)
ג.
כשל כח הסבל ונלאו העינים
להביט בטמאת האנשים ובזהמתם
איך לחיות נהפכו כבימי בינים
ונפשם שואפת ועורגת אך לדם.
ד.
שכיני-המצרעים שכורי ריח הרוגיהם
ירקדו מחולם וכמו חזרו לאיתנם
ילקקו אצבעותיהם ולהב חלפיהם
וישביעו נפשם מהנוזל הרותח דם.
ה.
כמלאך המות המלא עינים
נפלו על ילד אשר על שדי אמו המתה נם
ובן רגע הגוף נגזר לשנים
ודמים בדמים נגעו והיה לנהר הדם.
ו.
הד קול הילד הגזור מנסר בחללו של עולם
בוקע רקיעים ועולה עד לשמי רם,
מכבשן האש עונים לעמתו הנאנקים בקולם
קול מפוצץ סלעים! נקום נקמת דם!
ז.
כחותיו אפסו ואור עיניו נסתם
שפתיו מרחשין תפלה לבוראם.
את חיי קח ולא אראה ביום אבדם
למה תעיק תחתיהם וידיהם לא שפכו דם.
ח.
ומבין עשני גופים חרוכים
קול חשאי מתגבר והולך עולה ובוקע
קול חוצב להבות אש ועצים כסוחים
לנו העתיד עוד יבוא הגואל ואף על פי שיתמהמה

(עמוד 14)
ט.
נתחדשו הכחות מצחו נתבהר
כמו במקל קסם וכקול הפעמון
אזניו הקשיבו והאזינו לקול עובר
בביאת המשיח אני מאמין.

י.
לעמתם ענה בקול בהיר
לדורות את החיים צויתם
ולבניכם לילה כיום עוד יאיר
ולא ישפך עוד כמים על הארץ הדם.

ג.
והנה מתעוררת שאלה מרה הצורבת ומכאיבה מאד: העם היהודי הגדול והדגול מה פעל, ומה עשה, להנציח שמות הקדושים והטהורים, שנפלו חללים על מזבח האומה? לא רק שלא הצבנו להם מצבות-זכרון כיאות אלא אף הפקרנו אותם לשיני כלבי טרף וחלאת אדם, ועצמותיהם מפוזרות על אדמת ארצות אירופה הטמאות שכל גרגיר מעפרותיהן ספוג דם ודמעות אחינו הקדושים.

מאמין אני באמונה שלמה שאם זכינו ואומות העולם הכירו בזכותנו על ארץ מולדתנו הרי זה בזכות השבט שנעקד כעולה תמימה, בזכות הקדושים הללו שהאמינו באמונה שלימה בגאולת ישראל, ואם עדיין דם בנינו ובנותינו נשפך כמים על אדמה קדושה, גם זהו מפני שלא טיפלנו בהם ולא העברנו אותם לארץ, אותה זכרו בעלותם על מוקד אש.

למטרה זו אני מוציא את ספרי זה "מעמק הבכא" שמלבד השאיפה לברר לאור ההלכה כל השאלות שניתהוו מחמת האסון האיום, חושבני שספרי יעורר את אחי בני עמי שיזכרו את אחיהם הקדושים ובמהרה יעבירו את העצמות הקדושות לארץ משאת נפשינו. ומעמקי לבי הפצוע והדווי, אני קורא לאחי ולאחיותי: יזכור עם ישראל את קדושיו ויעלה את עצמותיהם מעמק עכור!

וכאן אני מוצא לנכון. ולחובת כבוד להביע קבל עם את תודתי וברכתי לרבותינו הגדולים בא"י שליט"א שמעת בואי ארצה שבור ורצוץ מפגעי הזמן עודדו אותי ותמכו בי וביחוד למרן הגאון האמיתי פאר הדור הגרי"א הרצוג שליט"א הרב הראשי לא"י שבעזרתו זכיתי ועליתי לארץ ישראל.

תודתי בזה נתונה למפעל לעזרת הרבנים הפליטים שע"י הרה"ר לא"י והמרכז העולמי של המזרחי ונשיאו הדגול רבא דעמיה מדברנא דאומתיה הרב הגאון אהוב הדור רבי מאיר ברלין שליט"א, שמיום בואי ארצה תמכו בי והושיטו
(עמוד 15)
לי את עזרתם החשובה, וגם בהוצאת ספרי זה עזרו לי במתן הלואה מקופת הגמ"ח שע"י המפעל הנ"ל, ובכלל הריני מציין את עבודתו הפוריה של המפעל הזה בהושטת עזרה להרבנים הפליטים בנאמנות ובמסירות, וכדאי הם מנהלי המפעל: הפרופ' פיק והרב מ. קמלהר יצ"ו העושים את עבודתם עבודת קודש זו באהבה אבהית למען יבורכו בברכת ישועה אמן.

וחובה נעימה לי להביע תודתי וברכתי לידיד משפחתנו הרב הגאון חכם סופר, פאר הדור ואחד ממנהיגיו רבי י.ל. הכהן פישמן שליט"א, חבר הנהלת הסוכנות היהודית, שקירבניה קרבה יתירה מיום בואי ארצה, וגם בהדפסת ספרי זה סייעני מטעם המוסד הנעלה ע"ש הרב קוק זצ"ל, העומד תחת ראשותו, ויבורך בבריאות גופא ובאריכות ימים ושנים עד בא ינון.

ולאלקי אבותי הקדושים ז"ל אשא תפלה עבור ידידי מתפללי בית המדרש "אהל יוסף" ע"ש חותני הגאון הצדיק רבי יוסף ורטהים זצ"ל שמעת בואי ארצה הם משתדלים להיטיב עמדי וזכות חותני הגה"צ ז"ל יעמוד להם שיבורכו בכל משאלות לבם לטובה אמן.

וכן יעמדו על הברכה:
ר' נחום זאב וויליאמ'ס
ר' יוסף ב"ר אליהו שמאע
ר' יושע ב"ר טוביא שפירא
ח"ק שע"י הקהלה בת"א
שעזרו לי להדפסת ספרי זה, ישלם ד' כפעלם וזכות קדושינו הי"ד יגן עליהם.

כעתירת המחבר.