תקציר המבוא:

אודות המחבר

בראשית המבוא המחבר מחלק את תולדות עם ישראל לשמונה תקופות. על היות השואה חותמת של תקופה מפוארת בתולדות ישראל, תקופת יהדות פולין, ולפיכך חובה עלינו לזכור את שהיה ולהמשיך ולהדליק את הנרות שבקשו הנאצים לכבות.
בהמשך המחבר מונה את שמות אחיו ששמשו ברבנות בפולין ומתו על קידוש השם, מתוך אמונה שאלו הם חלק מחבלי משיח, ומביא מדבריהם של גדולי ישראל שסברו כן.
המחבר רואה בספרו זה המשך לספר "עמק הבכא", ומביא מתוך המבוא לספרו הראשון דברים על מלחמת הרוח של הנאציזם ביהדות.
הספר יצא לאור בחנוכה ולאחר משפט אייכמן, והמחבר קושר בין האירועים.
הוא מסיים בקטעים מן החלק השני של ספר זה, "בארץ חמדה", ומודה לה' על שזכה לשמש ברבנות גם בארץ ולברר הלכות שעניינן ארץ ישראל.

המבוא:

(עמוד י)
בשער הגיא
ואבא בשער הגיא (נחמי' ב')

ספרי זה מציין סיום תקופת גדלה ותפארתה של יהדות פולין, בכור שבטי ישראל ופארם. יהדות ישנה ומפוארה זו לא זו בלבד שהיתה גדולה במניין ובבניין ותפסה מקום בראש בקרב היהדות בכל המובנים ובכל התחומים, אלא הטביעה חותם-נצח על חיי עמנו לכל תפוצותיו. ומכיון שסיום הכנת הספר הזה לדפוס הי' בימי החנוכה תשכ"א, כדאי להביא בהזדמנות זו מה שאמר אחד מגדולי ישראל, ששמונת הנרות הללו של חנוכה מסמלות שמונת התקופות הגדולות של תורה וגדולה מאז נס-חנוכה, שנרן לא כבה - ואלה הן :

א. תקופת החשמונאים.
ב. תקופת התנאים.
ג. תקופת האמוראים.
ד. תקופת הגאונים.
ה. תקופת ספרד.
ו. תקופת צרפת.
ז. תקופת אשכנז.
ח. תקופת פולין.

בכל התקופות הללו לא כבה נרה של תורה - ובמיוחד עלתה שלהבתי-ה בתקופה האחרונה של יהדות פולין. והנה, אהה! יהדות גדולה זו שהיתה שופעת חיים תוססים של תורה, עבודה וגמילות חסדים - שתתה-מיצתה את קובעת כוס התרעלה עד תומה. המרכז הגדול והקדוש הזה לתורה ולתעודה ליראת השם ולאהבה אותו - הוכרע לטבח והי' כלא הי'.

ואשר על כן שומה עלינו לא לשכוח ולהשכיח את החורבן הגדול הזה ולא להסיח דעת מיהדות פולין העדינה הקדומה לתורה ולתעודה. אם כי כבר עשרים שנה מעת שהתחיל הצר הצורר במסע השמד אשר כמוהו לא הי' מיום ברוא אלוקים אדם על הארץ, מ"מ הפצעים שותתי-דם, עוד טרם הגלידו ומצווים אנו להעלות על לוח לבנו את שבר בת עמי, ואם כבה נר ישראל בפולין, ותקופת פולין בתולדות ישראל נסתיימה, עלינו להדליק מחדש נרה, נמשיך להדליק נר ישראל בשמן טהור - בתורת ד'. אם כבתה זקוק לה אחז"ל, הלוא אין מדליקין בשמן טמא; נעלה
(עמוד יא)
את הנר באש קודש - ולאור התורה נלך בתקופה חדשה זו של בנין בית ישראל, בארץ ישראל כי לאור זה אנו צריכים ומותר להשתמש בו.

וכן כותב מרן הגה"צ מהרי"ם חרל"פ זצוק"ל בהסכמתו לספרי "מעמק הבכא": "ואולם מיסודות של רזי עולם שכל דבר חוזר לשרשו - והגבורות הם נמתקים דוקא בשרשן ומכל מה שמתרחש בישראל עם קדושו - תוכן העלתם, להיות נעשה מכל מאורע תורה שלמה - שבזה ששופטים הכל על פי התורה, הם עצמם מתהווים לגופי תורה." ועצם הלימוד בהל' אלו ובירורם, הוא לתועלת קודש להעלות את כל גופות ונשמות של הקדושים לבחינת תורה. ואמנם כן מותר להשתמש לאורה ללמוד בהלכות אלו, אבל מכיוון שמותר להשתמש לאורה, עשוי להתעורר חשש שמא נשכח את הקדושים האלו, וע"ז אנו אומרים אם כבה אורם, כבתה - זקוק לה.

ועוד בימי חורפי אמרתי לתרץ קושית התוספות, בסוגיא זאת דחנוכה בשבת דף כ"א: אמר רב הונא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת, אין מדליקים בהם בחנוכה בין בשבת בין בחול, אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה - ופירש"י - לתקנה, הלכך צריך לכתחילה לעשות יפה דלמא פשע ולא מתקן לה, ולכן בחול אסור, ומותר להשתמש לאורה, ולכן בשבת אסור שמא יטה לצורך תשמיש. ושואלים בתוספות וא"ת מנא לי' לרבא שמותר להשתמש לאורה דילמא הא דאמר אין מדליקין בשבת, גם כן הטעם משום דסבר רב הונא כבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת, ובאמת אסור להשתמש לאורה.

ויש לתרץ: דהנה ידוע קושית המפורשים בדברי רש"י האומר שלכן בחול אסור להדליק בשמנים אלו בנר חנוכה, מפני שכבתה זקוק לה, להדליקה מחדש, ודילמא פשע ולא מתקן לה דמה"ת לנו לחשוש שיפשע ולא ידליקנה מחדש אם תכבה, כיון שחייב להדליקה, בוודאי ידליקה מחדש אם תכבה, אטו ברשיעי עסקינן? וע"כ שאה"נ לו הי' הנר הזה של חנוכה אסור להשתמש בו, אז לא היינו חוששים שיפשע ולא יתקן. ובודאי כשיכבה הי' מדליק מחדש, אבל כיון שרב הונא ס"ל מותר להשתמש לאורה יש חשש שיקל בו, כיון שמותר להשתמש בו, ולא יתקן אותו כשיכבה.

וממילא סרה קושית התוס' הנ"ל מנ"ל לרבא שרב הונא סובר מותר להשתמש לאורה דלמא סובר ר"ה שאסור להשתמש לאורה, ובחול אסור שמא יפשע ולא יתקן כיון דס"ל כבתה זקוק לה, ובשבת א"א להדליק, דפשיטא לו לרבא, שלו הי' סובר ר"ה כבתה זקוק לה ואסור להשתמש לאורה, כי אז הי' מותר להדליק בשמנים אלו בחול, בשלמא בשבת אסור מפני שא"א להדליק אבל בחול אם יכבו ידליקם מחדש דכיון דאסור להשתמש לאורה לא יפשע, ובודאי יתקן. ומכיון שר"ה אומר
(עמוד יב)
שגם בחול אסור להדליק בשמנים אלו בנר חנוכה ע"כ ס"ל לר"ה מותר להשתמש לאורה וכיון שכן יש לחשוש שגם בחול יפשע ולא יתקן כשיכבה.

אמנם בהוצאת ספרי זה לאור הריני מתכוון שאם כבה זכרם - זקוק לה - להזכר ולהזכיר שעדיין לא תמה דמעתנו הכבדה ושבחלל האויר עדיין מנסרת והולכת זעקת שבר אדירה, על יהדות פולין כי איננה.

ומדי דברי זכר אזכר שעלה בידי למצוא טליתו הטבולה בדם של אחי הקדוש הרב ר' בצלאל אפרתי הי"ד, אשר בה התעטף בעת עמדו בראש עדתו שהובלה להריגה, ובאחת הכנפות הי' טמון המכתב ששלח לו אחינו הגדול הקדוש הגה"צ רבי יצחק צבי אפרתי הי"ד רב ואדמו"ר בגלינה. במכתב זה כותב ההולך למוקד ולעקידה, לאחיו שנשאר עדיין בחיים, דברי האברבנאל על הכתוב אוי מי יחי' משומו אל שיעמוד רשע עריץ שלפניו יכרעו מלכים ברך. ושמו מתחיל בא' - ושם אמו מתחיל בל'. ומבאר אחי הקדוש הי"ד שא' זהו אדולף ימ"ש ושם אמו לאטא - אבל כותב הוא - בסוף ינוצח גם הוא ואור השמש יזרח עלינו.

והרי אני מעתיק לך - כותב אחי הקדוש הי"ד - דברי האברבנאל בספרו מצמיח-ישועה פרק ז': "וזאת קבלה היא מפי הנביאים שהזמן האמיתי והאחרון שאין עליו אחרון בעתו, יהיה במלחמה היותר נוראה שתהי' בעולם למן היום אשר נברא. בעיר אחת ממדינות המערב יעמוד רשע אחד מושל באף וחימה, וצויו יהיו להשמיד ולאבד את שונאיהם של ישראל עד גמירא בלי גמול ועם ישראל יהיה אז בצרה גדולה, שבע שנים ימשול כדברי הנביאים ויצא במלחמה לכבוש את כל העולם ויתקבצו אומות שבעולם אחד מהן לא יעדר, בצד האחד יעמדו כל האומות המאמינים בדת, ומצד השני שאינם מאמינים, ומקובל שמות שרי הצבא מכל צד, והרשע יכניע כל העולם לכף רגלו מדינה אחר מדינה, וכל מלכי מזרח ומערב, יכרעו ויפלו לפניו כקליפת השום והוא גם לא ירחם עליהם וידרסם כארי, ומלכותו תתפשט כמעט בכל העולם, מהם יכבוש בלי שפיכת דמים ומהם ישמיד עד לאחד ובדרך הטבע אין מנוס להם ולא ישארו רק קדושים וכו' וע"ז נאמר הנותר לציון והנשאר בירושלים וכו' ועל מלחמה זו ניבא בלעם באמרו אוי מי יחי' משומו א-ל. בעת שיעמוד רשע בעולם ושמו ושם אמו מרומז באותיות א. ל. (זה ידוע לכל ששמו של הרשע אדולף ושם אמו לאטי) סטרא דקדושא בצירוף סטרא אחרא והיא מלחמת גוג ומגוג, וינצח נצחון עד אשר יבוא לארעא קדישא לארעא דישראל אז יצמח צמח צדיק גאולתנו ויאמרו גאולי ד' אשר גאלם מיד צר מארצות קבצם ממזרח ומערב, מצפון ומים.

אמנם כן, הם האמינו באמונה שלימה באמרם ובשירם "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח" שעומדים אנו על סף הגאולה - וקבלו את מדת הדין למען יכופר במותם לעם כולו, וצוו לנו את החיים עד העולם.

(עמוד יג)
כאמור, הספר הזה הנו המשך למה שהתחלתי מקודם. ועוד לפני שלש עשרה שנה, בבואי לארץ חמדה, זכיתי להוציא את ספרי "מעמק-הבכא", הכולל שאלות ותשובות ובירורים לאור ההלכה של שאלות אקטואליות שנתעוררו בעקבות תקופת האימים של החורבן והשואה ושבמיוחד נתקלתי בהן בהיותי רבה של ורשה. מלבד עצם תכליתם של הבירורים ההלכתיים, שזמן גרמם ושהיו צורך השעה, היתה מגמתי העיקרית לתת על ידי כך ביטוי יהודי מקורי לטרגדי' האיומה שעברה על בית ישראל באירופה השדודה ולהקים מצבת זכרון לאחינו הקדושים הי"ד, חללי בת עמי, שבעלותם על המוקד קידשו שם שמים ושם ישראל. ואכן, זכה ספרי להכרה והוקרה מרבים וכן שלמים ולתשומת לב אוהדת בשדרות רחבות בעם. ולרגלי הופעת הספר הזה אנו רוצים לקוות שעתה, עם לכידתו של גדול צוררי ישראל ורוצח מליוני קדושינו אדולף אייכמן שר"י, מתקרב והולך יום הדין והמשפט בו יגוללו מחדש קבל העולם כולו את פרשת האימים של שואת אירופה. לקראת היום הזה מוקדש ספרי זה "אודים מאש" - "מגיא ההריגה לארץ חמדה" - שבו משתקפת בזעיר אנפין אותה טרגדיה נוראה מכל נורא אשר בעיני חזיתיה, שבה שכלתי את כל אחי ואחיותי הי"ד ואשר לא אשכחנה לנצח.

תעלה זעקתנו גם מספר זה ותבוא עד קצות תבל: - ארץ אל תכסי דמה! ואם גם כבתה נרה של יהדות פולין אנו זקוקים לה ובל נשכחה לנצח!

(עמוד יד)
מגיא ההריגה לארץ חמדה

בהקדמה לספרי הראשון "מעמק-הבכא" כתבתי "אמנם כן, נאמר בקול רם ובפני כל באי עולם - לא מפני שהננו המעט מכל העמים, החלש והמפוזר שבעמים, קמו עלינו מכל צד לבלענו חיים ורבו משנאינו ורודפינו חנם, כי אם מפני שאנו העז שבאומות, מפני שעם רב אנו וכח גדול לנו, מפני שעוז תורת אמת לנו: "למה נקרא שמו סיני, שממנו ירדה שנאה לישראל".
החיה הגרמנית הטבטונית בעמדה מול צלם האלקים שבאדם: כוחות הטומאה נגד כוחות הקדושה בעולם, נתלהטו-נתגעשו. היצרים הבהמיים של עובדי האלילים הרשעים והכריזו מלחמת-השמד על עם אלקים חיים ומלך עולם. עם שטן נלחם מלחמת נקם בעם סגולה, שתכליתו וייעודו להשליט מלכות שמים עלי אדמה. היתה זו מלחמה בין תרבות אנשים חטאים הכופרת באלקים, לבין תורת-סיני הרוויה קדושת-חיים, המאמינה באלקים חיים ושואפת להעניק זכות-חיים לכל אדם הנברא בצלם.

תורת משה מלמדת את האדם שתפקידו בחיים הוא לא ללכת אחרי יצרו הרע, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ואמנם מגמתה ותכליתה של תורתנו לחולל מהפכה ומיפנה באדם ובעולם. לא לחינם מספרים לנו חז"ל במדרש כי בשעה שהקב"ה נתן את התורה לעם ישראל באה דממה לעולם וכל הבריאה הפסיקה את מהלכה. "כשנתן הקב"ה את התורה צפור לא צייץ, עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דיברו, אלא העולם שותק ומחריש - ויצא הקול: "אנכי ה' אלקיך" (שמות רבה כ"ט). הפסקה זו במהלך הבריאה באה להראות שמכאן ואילך מתחילה תקופה חדשה בחיי האדם, תקופה של תורה המטיפה להשתלטות היצר הטוב על היצר הרע, תורה המלמדת את עשיית הטוב והישר ומחדירה את הרעיון הנצחי של אהבה ואחוה לכל הנברא בצלם, "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". עולם האלילות לא רצה להשלים עם תורה זו. רצה הוא להמשיך את המלחמה הקדומה של נמרוד כנגד אברהם אבינו, שעליו נאמר: "כל העולם כולו מעבר אחד ואברהם - מעבר אחד". הם קראו למלחמה על תורת משה ונושאיה העם היהודי, מלחמה לחיים ולמוות. תורת ישראל באה והכריזה שהקב"ה הוא מקומו של עולם. כלומר: שכל העולם כולו הוא רק חלק מהקב"ה ובכל דבר ודבר הקיים בעולם, מצוי חלק של בורא העולם, ועל אחת כמה וכמה שבנשמתו של האדם
(עמוד טו)
שוכנת השכינה. אחד מגדולי החסידות אמר: "לא יהיה בך אל זר". שהא-ל הגדול בורא העולם ויוצר העולם, לא יהיה זר בך, בנשמתך פנימה ... על פי תורתנו הקדושה חובתו של האדם בעולמו היא לעלות ולהתעלות ולהדבק במדותיו של הקב"ה: מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון. עולם האלילות ידע והגיש, שכל זמן שקיימת אומה זו, עם-התורה, נשקפת סכנה שהאמת תנצח את השקר, והאלילים כרות יכרתון לפיכך השתמשה האלילות בכל האמצעים האכזריים שברשותה כדי לחסל את תורת משה ואת נושאיה ע"י רציחות ומיתות קשות ואכזריות, מאז תקופת האינקביציה ועד מלחמת השואה וההשמדה של האויב הגדול ביותר שקם לה ליהדות בכל הדורות: היטלר ימ"ש, שחשב שיעלה בידו לחסל את תורת משה ע"י השמדת נושאי דגלה.

לפיכך, עלינו להכריז קבל עולם כולו שעוד לא נותקה השרשרת עוד נמשכת ותימשך שלשלת הזהב של נושאי דגל התורה. ביחוד מוטלת חובה קדושה זו על אלה השרידים אשר זכו בחסדי ה' ויצאו מגיא ההריגה ומעיי המפולת של אדמת פולין אשר רוותה מדם אחינו הקדושים והגיעו לארץ חמדה - ובתוכם אנכי, שזיכני ה' לעלות ארצה ולהמשיך בעז"ה לעבוד ולעסוק בעבודת הקודש של רבנות והוראה וטעמתי מן הטעם הטוב של "אין תורה כתורת ארץ ישראל", מחוייבים להדליק את אותו הנר ולהגביר חיילים לתורה ולתעודה כי כבתה זקוק לה.

והפעם אודה את השם שזכיתי גם לדון ולברר בעיות הלכתיות אקטואליות שונות ומגוונות שנתעוררו בתקופה האחרונה ולהורות הלכות ברורות במשנת ארץ ישראל. בספר הזה "אודים מאש" נמצאים, כאמור, שני חלקים. החלק הראשון "מגיא ההריגה" בשאלות הלכתיות שנתעוררו בזמן השואה הנוראה והחלק השני: "לארץ חמדה" במשנת ארץ ישראל ובהלכות התלויות בארץ. יש מן הדברים שכבר נדפסו בקבצים ובירחונים תורניים ובחוזרים של מחלקת הכשרות הארצית של הרבנות הראשית וחזרתי וכינסתים כאן ואני מביאם לבית הדפוס ומוציאם לפני מי שיבוא לדרוש דבר ה' זו הלכה.

מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותינו הקדושים על שנתת חלקי בין לומדי תורתך ותן בלבנו בינה להבין דברי תורתיך עד הנה עזרוני רחמיך ואל תטשני לנצח.

ובסוף דברי הריני מוצא לנכון להביא בפני המעיינים דבר נפלא בשם הגה"ק שר התורה הגרש"ש הורביץ מניקלשבורג זצוקלל"ה.

הוא הי' אומר בפני תלמידיו, שמי שאינו מכוין בברכת ק"ש ב"והאר עינינו בתורתיך", או בברכת אתה חונן לאדם דעת, לבקש מה' שיחוננו בינה להבין דברי תוה"ק לא יוכל לחדש חידוש אמיתי בד"ת - ואז קם תלמיד אחד
(עמוד טז)
ואמר אני היום לא יכולתי לכוון בקשה זו בעת התפלה ובכ"ז בעת לימודי אחרי התפילה עלה בידי לחדש דין אמת בד"ת, דהנה בתוס' חולין דף כ"ח ע"ב הקשו למ"ד דגם לענין נקב אין לושט בדיקה מבחוץ א"כ בניקב העור הלבן הפנימי בלבד האיך מכשרינן הלא א"א לבדוק, כיון דאין לו בדיקה מבחוץ. והא שניקב זה בלא זה כשר משמע אפילו ניקב הפנימי - ותירצתי, דמשכחת לה למאן דמכשיר בשניהם לבנים ואז אם ניקב הפנימי יכולים לבדוק גם בעור החיצון ואם נמצא שלם כשר.

וע"ז ענה לו הגרש"ש הורביץ זצ"ל: אמנם מפני שלא נתכוונת לבקש, טעית בהלכה, כי הטעם המכשיר בשניהם לבנים אף דהוי לקותא בעור החיצון ששינה מראהו, הר"ז משום שעור הפנימי מגן עליו - וע"כ רק כשהפנימי שלם הוא יכול להגן על החיצון אבל כשיש נקב בעור הפנימי אז גם כשאין נקב בעור החיצון כיון ששניהם לבנים אין מה שיגן על העור החיצון ששינה מראהו. ולכן גם בניקב זה בלי זה מן יימר דתהני בדיקה? עיין בספר גילוי דעת להגאון מהרש"ם מברז'ן זצ"ל.

ולכן לפניך ד' אלקי אבותי אפיל תחינתי: האר עיני בתורתיך ויה"ר דאימא מילתא דתתקבל.

שמעון בההגה"צ מהר"י זצ"ל אפרתי.