תקציר המבוא:

אודות המחבר

במבוא מביא המחבר את קורות חייו:
הוא נולד בעיר סליש, למד בישיבות סאטמר וחוסט, וכיהן כרב בקהילות סלרד ודרצ'קה. הוא מתאר את הכיבוש הנאצי של הונגריה, את הרס בתי הכנסת ואת לקיחתו לבית הסוהר בדברצן. המחבר נלקח יחד עם עוד כמה אלפי יהודים למחנה ליד וינה ומונה להיות רב המחנה, הוא מתאר את החיים במחנה ואת תפקידו. המחבר ניצל יחד עם 12,000 מיהודי הונגריה שגורשו לשטראסהוף שבאוסטריה.
לבסוף, הוא מתאר את השחרור, את השמועות שהגיעו על גורל יהודי אירופה ועל גורל יקיריהם, ואת נסיעתו לבודפסט וכהונתו כחבר בית הדין לעגונות.
המחבר מקדיש את ספרו כמצבה לבני משפחתו שנספו בשואה.

המבוא:

(עמוד 9)
הקדמת המחבר אלה הדברים המדבר בלב נשבר לשברי שברים

יתברך אדון העולמים דור ודורות נורא הוא יוצר המאורות בורא כל הנשמות רבון כל המעשי דרכי ה' נסתרים בפרט באלו הימים ושנים כשהגיעו החבלים חבלי משיח הנוראים משנות תרצ"ח עד תש"ה ועד בכלל שנהרגו שנשרפו ונטבעו עשרת מונים ששים רבוא ישראל קדושים וטהורים ביד הרוצחים האכזרים, ורק מיעוטא דמיעוטא שנמלטו בנסים, אלו ואלו שואלים על מה עשה ה' ככה מה חרי האף הגדול והנורא, רבים ושלמים אומרים אף השואל שלא כהוגן הרי זה מקטני אמנה כי אין להרהר אחר מדותיו יתברך שמו ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, ויש אומרים כי כל ראש לחלי וכל לבב דוי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, וכבר אמרו חז"ל במס' מנחות כ"ט אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום וכו' הראה הקב"ה למשה את רבני עקיבא אמר לפניו רבונו של עולם הראיתני תורתו הראיני שכרו, אמר לו חזור לאחוריך חזר לאחוריו וראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה, אמר לו כך עלה במחשבה לפני. והקשה אאמו"ר בעל נפש יהונתן זצ"ל הא כתיב בפ' וזאת הברכה גבי משה רבינו ע"ה ויראהו ה' וכו' עד הים האחרון ואמרו חז"ל אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון שהראה הקב"ה למשה כל המאורעות שעתידין ליארע לישראל עד שיחיו המתים והראה לו דור דור ודורשיו ומנהיגיו א"כ ראה גם מה שנעשה בעוה"ר עם שאר תשעה הרוגי מלכות ולמה לא שאל גם עליהם זו תורה וזו שכרה הלא הם ג"כ היו תנאים קדושים וטהורים ארזי הלבנון אדירי התורה, ולמה רק על רבי עקיבא שאל, ב' מה השיב לו הקב"ה כך עלה במחשבה לפני, הא ודאי משה לא הי' מסופק בזה דכך נגזר מאת ה' רק קושיתו הי' למה נגזרה עליו הגזירה, ועל זה לא השיבו הקב"ה מאומה. ג' הול"ל בקצרה כך נגזר מאתי. ותירץ אאמו"ר זצ"ל בפ' בחקתי עפ"י דפירש הגה"ק רבי שמשון מאוסטראפאליע זצ"ל הי"ד מה דכתיב וכל מער בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהי' קודש לה', דידוע דעשרה הרוגי מלכות היו גלגול עשרת השבטים לכן נעשה עמם מה שנעשה בשביל חטא מכירת יוסף כמבואר בפייט אלה אזכרה בסליחות למוסף יוהכ"פ. אולם הקשו הא במכירת יוסף רק תשעה היו דראובן ובנימין לא היו במכירתו ותירצו היות כי שיתפו גם הקב"ה כביכול עמהם כדאיתא בפרש"י ז"ל פ' וישב

(עמוד 10)
ד"ה חיה רעה אכלתהו יע"ש לכן ר' עקיבא שלא הי' גלגול השבטים הוא הי' קרבן בשביל הקב"ה כביכול. וזה שאמר ו'כ'ל' מ'ע'ש'ר' בקר וצאן נוטריקון ו'כי ל'חנם מ'ת ע'קיבא ש'היה ר'ועה בקר וצאן, הלא הוא לא היה מגלגול עשרת השבטים, ולזה אמר הכתוב לתרץ כל אשר יעבור מן העולם מעשרה הרוגי מלכות הוא תחת השב"ט כל אחד תחת אחד השבטים, העשירי זה רבי עקיבא יהי' קודש לה' כביכול בעבור ה' ששיתפו עמם, ורוח ה' דיבר בו זי"ע.

מעתה יתיישב גמ' מנחות הנ"ל כעין חומר דעל אינך תשעה הרוגי מלכות לא שאל משה זו תורה וזו שכרה משום שידע שהם גלגולי השבטים הקדושים ונתעורר עליהם חטא מכירת יוסף. אבל על רבי עקיבא שפיר הי' קשה לו מאחר דהוא אינו מגלגול השבטים א"כ קשה זו תורה וזו שכרה. והשיב לו הקב"ה שתוק כך עלה במחשבה לפני כלומר רבי עקיבא יהי' קרבן לפני היינו עבורי, וש"י.

לכן אין חידוש כל כך על אנשים נדכאים ונאנחים בדור הזה ששואלים ודורשים מה זה ועל מה זה זו תורה וזו שכרה כי ששה מיליון קדושים וטהורים אלו שנהרגו ושנשרפו ושנטבעו היו החלב חטה מכלל ישראל לאלפים מורה הוראות בישראל מרנן ורבנן ותלמידיהון אנשים נשים וטף למה באים, תינוקות של בית רבן, ואם משה רבינו אדון כל הנביאים ע"ה שאל להקב"ה זו תורה וזו שכרה מה יענו איזובי קיר ששתה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו אי אפשר להסיח דעת ולשכוח אפילו רגע אחד לא יום ולא לילה על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי כהן נטל חלק הששה מיליון קדושים בששה נפשות קדושות מבני ביתי הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו.

ובאזכרה על קדושים אלו שהי' ביום כ' סיון בעיר ניו-יורק ש' חש"ח אשתקד בקיבוץ גדול של תלמידי חכמים ואנשי מעשה עניתי ואמרתי קושי' גדולה על ימים אלו וזמן הזה חז"ל אמרו גזירה על המת שישתכח מן הלב אחר י"ב חודש וזה יותר מארבע שנים שעברו ולא רק שאי אפשר לשכוח אדרבה בכל יום ובכל עת ובכל שעה חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש, ואמרתי מילתא בטעמא חז"ל אמרו גזירה הוא על המת שישתכח י"ל דוקא מת על המטה ונקבר בקרקע, אבל אלו הקדושים שיצאה נשמתם באחד כרבי עקיבא הרי הם בכלל ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום ואין מקבלין תנחומין על החי בחיי עולמים.
וכן מבואר בסה"ק בני יששכר כשאומרים אל מלא רחמים וכו' עבור קדושים שנהרגו על קידוש השם אין לומר המצא מנוחה נכונה תחת כנפי השכינה כי רק סתם מתים הם תחת כנפי השכינה אבל אלו הקדושים הם
(עמוד 11)
למעלה מכנפי השכינה וצריך לומר עבורם המצא מנוחה נכונה למעלה מכנפי השכינה.

ושמעתי מהרב הקדוש רבי שלום אליעזר זצ"ל הי"ד מראצפערט בן הגה"ק בעל דברי חיים שאמר בשם אביו זצ"ל שהי' אומר מה שמקובל בפי העולם שרבינו בעל נועם אלימלך הי' אומר חידוש הוא שחז"ל אמרו ייתי ולא אחמיני' מחשש חבלי משיח, הלא ידעו שיהי' בעולם אלימלך ואחיו הקדוש רבי זושא שיבטלו תבלי משיח, ואמר על זה בעל דברי חיים עם כל זה לא יהי' האניג לעקקען לפני ביאת משיח, והאסון הגדול והנורא אשר קרה לנו היא קצת יותר מזה שאין לוחכין דבש, ה' ירחם על שארית עמו ישראל במהרה דידן. ואני מאמין באמונה שלימה שיהי' תחיית המחים בעת שיעלה רצון מאת הבורא כל עולמים אולי אז נשכיל ואז נדע מה שקרה באלו השנים ואלו שנהרגו על קידוש שם שמים ודאי יזכו לתחיית עולמים.

ומאאמו"ר בעל נפש יהונתן זצ"ל שמעתי לספר פעם הי' הגה"ק בעל עטרת צבי מזידיטשוב זצ"ל אצל הגה"ק בעל ישמח משה זצ"ל באוהעל ועשה לכבודו סעודה גדולה בקיבוץ התלמידי חכמים שבעירו. אחר הסעודה אמר בעל י"מ לבעל עטרת צבי הלא כבודו הוא בעל רוח הקודש למה אינו מביא את משיח צדקנו, השיב לו בעל עט"צ יאמין לי כבודו שכל כך קל הי' לי להביא את המשיח כמו שאני יכול להפוך את כף היד לכאן או לכאן. אמר לו הי"מ א"כ למה אינו מביאו השיב לו מחמת שהנני חושש מחבלי משיח שלא יהי' כח לסבול גודל הצרות גזירות והריגות ר"ל. אמר לו הבעל י"מ אם אנכי הייתי יכול להביאו הייתי מביאו אף אם ילכו עד ארכובות בדם. אמר לו בעל העט"צ מהאי טעמא כבודו אינו יכול להביאו. קדושים אלו ראו ברוח קדשם בימי קדם לפני יותר ממאה שנים את גודל השפיכות דמים של ישראל קדושים ובעוה"ר יצאו מה שיצאו ועדיין בן דוד לא בא, עברו על ראשנו חבלי משיח צדקנו ועדיין לא נושענו ה' ירחם עלינו.

והנה חז"ל אמרו בפ"ק דברכות שלשה דברים ניתנו ע"י יסורין ואחד מהן ארץ ישראל אחרי היסורין הגדולים שסבלנו נתן לנו הקב"ה עכ"פ חלק גדול מארץ ישראל זה הוא חלק ראשון ואנו מצפים לישועה וגאולה שלימה גם לחלק שני בביאת גואל צדקנו במהרה בימינו. ובפ' תבוא בהבאת בכורים מביא וקורא ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו ופרש"י ז"ל בד"ה ואמרת אליו שאינך כפוי טובה וצריכים אנו לומר מזמור לתודה שנפתחו שערי ארץ ישראל ואלפים ורבבות מישראל שהי' סגורים בקפריסין כבר נגאלו ובאו אל ארץ אבותינו. והרבה אלפים ורבבות שהם בגולה בארץ אשכנז הארורה מוכנים
(עמוד 12)
ומזומנים לנסוע לארצנו הקדושה וכן מכל ארצות הגולה עולים מדי יום ביומו מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס אי אפשר לישראל לדור בין אלו החיות רעות שהרגו האבות אח ואחות אסור להסתכל בפני אדם רשע, ואלו השונאי ישראל תלמידי אותו הצורר ישראל היטלר וכת דילי' ימ"ש וזכרם הם חיות רעות בדמות אדם רשע.

וכבר אמרו חז"ל כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא כש"כ אלפי רבבות ישראל שארית הפליטה שומר ישראל שמור שארית ישראל, והלוואי הי' שערי ארץ ישראל פתוחים לפני עשר שנים משנת תרצ"ט והלאה בכל שנות המלחמה, ע"י ששונאי ישראל סגרו שערי ארץ ישראל הי' כל המדינות באירופה מקום שאין מצילים וקיימא לן במקום שאין מצילים יש דרוסה והי' אותו הצורר ימ"ש וזכרו דורס וטורף, אבינו מלכנו נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך.

וזה כבר אמרתי לפרש הגמ' רבי יהושע בן לוי אשכחי' לאליהו ואמר ליה אימת אתי משיח אמר ליה אליהו לריב"ל זיל שיילי' לדידי', והיכן אשכחי' א"ל יתיב בין חולאי דרומי כולהו שרו ואסירי בחד זימנא ואיהו שרי חד ואסיר חד, וקשה להבין דברי חז"ל וחידותם, ויש לפרש בדרך רמז כי אנו רואין באלו אלפיים שנה היו עמים רבים שעברו מן העולם באין זכר למו אומות העולם עולים עד למעלה ויורדים עד דיוטא התחתונה. וישראל אשר הם המעט מכל העמים וגולה אחר גולה גלתה יהודה בשיעבוד מלכיות רציחות והריגות עם כל זה ישראל חי וקיים מעשה אבות סימן לבנים כאשר עשה יעקב אבינו ע"ה כשנפגש עם עשיו ויחץ את העם אשר אתו לשני מחנות ויאמר אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו והי' המחנה הנשאר לפליטה, וזה כולהו שרו ואסירי בחד זימנא כל האומות עולים עד למעלה ויורדים עד למטה, ואיהו מלך המשיח וגואל ישראל שרי חד ואסיר חד אם הרוצחים הרשעים עושים הריגות באיזה מדינות, והי' המחנה הנשאר לפליטה ישראל אשר בשאר מדינות.

כן הי' גם בדור הזה בעת צרה הי' ליעקב וישראל באירופא וממנה יושע בני. ישראל בארץ ישראל ואמעריקא ולולא בני ישראל אשר באמעריקא לא הי' ח"ו תקומה גם לשארית הפליטה באירופא. אני הגבר ראה עני עמי בהיותי דעפארטיערט בעיר וויען עם אחינו בני ישראל שבעה עשר אלפים מאונגארן בשנת תש"ד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק, אבל אותו הצורר איש צר ואויב היטלר ימ"ש וזכרו רצה להרוג ולאבד אותנו מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, ומצד הגעשטאפא אשר בעיר וויען עשו ממונה על שבעה עשר אלפים ישראל הנ"ל את הרופא ד"ר א' שמואל טוכמאנן נ"י, ובימי חנוכה ש' תש"ה כאשר כבר היינו ידידים נאמנים גילה לי בסוד כי
(עמוד 13)
דנו גם אותנו למיתה ל"ע להוליך כל י"ב אלפים ישראל לאוישוויץ לגאז קאממער, ועל ידי הצלב האדום אשר במדינת שווייץ ביקש על ידי דילוג רב מאחינו בני ישראל שבארצות הברית חמשה מיליון דאללאר להצלת נפשות אלו ובלי איחור נשלח כל הסכום לצלב אדום העולמי אשר בשווייץ ומשם נשלח ע"י שליח לד"ר טוכמאנן נ"י לוויען והוא הי' נוסע בכל יום אל הגעשטאפא בוויען ונתן להם במלא חפניו אלפים דאללארן מדי יום ביומו עד שעלה בידו להציל ממות לחיים כמעט כל י"ב אלפים מישראל הנ"ל ישולם פעלם ומשכורתם כפולה הן להשליח החשוב ר' שמואל ד"ר טוכמאנן נ"י והן להמשלחים אחינו בני ישראל אשר באמעריקא.

עוד אמר לי ד"ר טוכמאנן הנ"ל אז כבר הי' מעשה בעת צרה לאחינו בנ"י במדינת סלאוואקיי שלחו אחב"י מאמעריקא מיליון דאללאר להצלת נפשות הקדושים והרוצחים הרשעים ימ"ש לקחו אח הממון והרגו הנפשות הי"ד לא הועיל הון ביום עברה. וחשש ד"ר טוכמאנן פן יאמרו אחב"י באמעריקא אין חכם כבעל נסיון כבר הי' מעשה והממון הלך לטמיון אבל טעה בדמיון ישראל קדושים רחמנים בני רחמים לא עשו שום חקירה ודרישה רק הקדימו נעשה לנשמע ושלחו מאמעריקא בלי שום איחור כל הסכום המבוקש להצלת נפשות והנני בזה אסיר תודה לאחב"י באמעריקא הן מצד עצמי והן מצד שבעה עשר אלפים מישראל שהיו עמי בשביה בוויען הבירה שבאותן הימים הייתי להם לאב ולפטרון בהרבה ענינים, עפר אני בחיי אבל לולא עזרתם של אחב"י מאמריקא כבר היינו לאפר, מי שאמר לעולמו די יאמר לכל צרות ישראל די לתקן עולם במלכות שדי.

והנה בהיותי יושב בשלוה בביתי בישיבה ותרביצא נאה עם תלמידים חברים מקשיבים הי' לי חיבור שלם על יותר ממאה סוגיות הש"ס, וגם חיבור על חמשה חומשי תורה, וקונטרס על מועדי השנה וחמש מגילות וגם חיבור על מס' אבות ורובם ככולם גזלו מאתי הרשעים ימ"ש שגזלו וחמסו כל מה שהי' בביתי, ועתה עלה בדעתי להוציא לאור בעזהשי"ת את המעט שנשאר לי מן הכתבים, סיבות גדולות ונוראות הביאוני לזה, בראש וראשון לא זכינו להעמיד מצבה על קבר אמנו הרבנית הצדקת אשת חיל מ' ריזל ע"ה שנפטרה י"ב אדד תש"ג בק"ק סעליש אז כבר הי' המדינה משובשה בגייסות סכנה הי' לנסוע לאיש יהודי בצלם אלהים בזקן ופאות הרוצחים הרשעים הכו כל איש יהודי, ושלמנו עבור מצבה אחרי הפטירה והיתה עומדת הכן בבית צידוק הדין להעמידה אחרי המלחמה אבל בעוה"ר נתפרדה החבילה משמונה בנים נשארנו שלשה כעת כולנו פה בארצות הברית עד נזכה לעלות לציון ברינה, את המצבה הרשעים גזלו, ועיר סעליש נעשה רוססלאנד אחר המלחמה סגורה ומסוגרת
(עמוד 14)
אין יוצא ואין בא, ויהי' חיבורי זה לה למצבה לנפשה רוחה ונשמתה הקדושה בגן עדן מנוחתה.

שנית הנני רוצה בזה להעמיד מצבה לשש נפשות קדושות מבני ביתי שנהרגו ושנשרפו על קידוש השם בראש עקרת הבית אם הבנים זוגתי הרבנית הצדקת אשת חיל מ' רבקה ע"ה הי"ד בת אמו"ח הגאוה"ק רבי ברוך בענדיט ל"ש זצ"ל הי"ד שהי' אבדק"ק קראסנא וג"כ נהרג ונשרף על קידוש השם, בני היקר מחמד נפשי הרב הגדול מו"ה יעקב משה זצ"ל הי"ד, בתי היקרה הצדקת אשת חיל מ' זעלדא ע"ה הי"ד ושני בניה הנחמדים נכדיי היקרים הילד יהונתן בנימין והילד חיים ישעי' ע"ה הי"ד, בתי היקרה והנחמדה הבתולה רחל ע"ה הי"ד, לבי לבי על חלליהם מעי מעי על חלליהם הם למעלה מכנפי השכינה הלכו למנוחות ואותי בעוה"ר עזבו לאנחות באנחה השוברת כל גופו של אדם, ראה ה' כי צר לי מעי חמרמרו נהפך לבי בקרבי ה' ירפאני ויחזקני עד יקיצו כל שוכני עפר ואפר בעולם התחיה בגאולה שלימה במהרה.

ועתה הריני מוכן ומזומן לקיים מה שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק גם והגדת לבנך שיהי' לזכר עולם לבניי היקרים והחביבים שעברו שבעה מדורי גיהנם, והקב"ה השאיר לי אותם בחיים ברוב רחמיו וחסדיו המרובים וכעת בתל אביב בארץ הקודש דרים מו"ה אליעזר ליפא יחי' [כעת רב בברוקלין] ואחיו מו"ה שלום ארי' יחי' וכלותי החשובות מ' אסתר ומ' ריזל תחי', בני הב' הילל יחי' ובנותי היקרות הרבנית מ' מרים תחי' ובעלה הרה"ג מו"ה אברהם הלוי יונגרייז יחי', ובתי הרבנית מ' זיסל חחי' ובעלה אחי יקירי הרה"ג מו"ה אליעזר הכהן יחי' לזרעי וזרע זרעי עד דורות עולם אכתוב קצת מן קורות ימי חיי מה שעבר עלי בצוק העתים שנשארתי בחיים ברחמים רבים.

אתחיל בימי ילדותי. כל ימי נתגדלתי בין החכמים על ברכי אבותי הקדושים זצ"ל, השגיחו עלי בעינא פקיחא אאמו"ר בעל נפש יהונתן זצ"ל קיים בי ולמדתם אח בניכם במסירות נפש יהונתן אף שהי' איש חלוש והי' מוטל עליו עול ההוראה של עיר הגדולה, נ"ב שנה הי' דיין ומו"צ בק"ק סעליש והי' אבי יתומים ודיין אלמנות, וגם אמי מורתי הרבנית הצדקת ע"ה היתה אם כל חי כל האלמנות ויתומים וכל העניים שבעיר היתה להם לאם קיימו במלא מובן המלה ויהי' עניים בני ביתך מן הבוקר עד הערב הן במאכל ובמשתה והן בשאר ענינים ונהירנא כד הוינא טליא גירסא דינקותא לא משתכחא, כבר שש או שבע שנים הייתי בעת הנשואין של אחותי הגדולה הצדקת מ' לאה ע"ה הי"ד [ג"כ נהרגה ונשרפה על קידוש השם עם בעלה גיסי מו"ה דוד מאיר ז"ל הי"ד עם נ"א נפשות זרעם וזרע זרעם הי"ד], והי' חתונה גדולה בערך שלש מאות אנשים ומאה עניים בשולחן ערוך בפני עצמם, אאמו"ר זצ"ל עזב את השולחן של
(עמוד 15)
הרבנים המחותנים והנגידים וישב לשולחן העניים לכבדם כי רוחם נשבר בקרבם והעשירים ממילא מכובדים.

רגיל הי' אאמו"ר לומר בשם הגה"ק בעל ייטב לב זצ"ל מה שאנו אומרים בכל יום אחר פ' התמיד ופטום הקטורת, וישראל במעמדן מלבד פי' הפשוט על אנשי המעמד שהי' בעזרה, הכוונה עפ"י דפרש"י ז"ל על וכל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, וזה וישראל במעמדן שהי' לכל ישראל שפע ברכה ופרנסה בהרחבה.
כל אותן נ"ב שנה אאמו"ר ז"ל הרביץ תורה ויראה בישראל מה נהדר הי' מראה כהן הגדול מאחיו בכל ש"ק בעומדו לדרוש בפרקי אבות והביהמ"ד הי' מלא למאות אנשים ת"ח יראים ושלמים ובימי הקיץ שהי' החלונות פתוחים על כל חלון וחלון תלי תלין של ת"ח השומעים לשפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, דברים היוצאין מן הלב נכנסו ללבם של ישראל, והי' נפשם קשורה בנפש יהונתן ביראת הכבוד עד אין לשער ואין לערוך, וכן תפלתו הקדושה בימים הקדושים ונוראים שמעת שהי' בן י"ג שנה עד שנת פטירתו ובג"ע מנוחתו התפלל לפני התיבה תפלת המוספין, וכשהי' שומעים שם הקודש יוצא מפי כהן גדול כולם ענו ואמרו רק בבית המקדש כך התפללו.

גודל התמדתו בתוה"ק הי' עד להפליא יומם ולילה לא פסק פומי' מגירסא ואפילו שיחות חולין דילי' היו מלאים בדברי תורה, ונהירנא כד הוינא טליא קמתי בחורף בשעה חמש ונכנסתי לביהמ"ד ללמוד והוא עודנו יושב ולומד או כותב חידושי תורה מתחילת הלילה והי' מתפלא שחשב שעודנו חצות לילה, והי' רגיל לומר בשם הכתב סופר זצ"ל הפלוגתא בגמרא לא איברי לילה אלא לגירסא, ולא איברי לילה אלא לשינתא הא בהא תלי' מחמת דלא איברי לילה אלא לשינתא העולם ישנים על מיטתם אין מבטלין הלומדים מלימודם לכן לא איברי לילה אלא לגירסא לתלמידי חכמים, וביום אם בא לבית מדרשו אפילו איש מכובד והי' מבטלו מללמוד התחיל ללמוד עם התלמידים ואמר בצחות הנפטר מחברו אל יפטר אלא מתוך דבר הלכה, מי שרוצה להיות פטור מחברו שלא לבטלו מלימודו, הסגולה לזה ללמוד דבר הלכה ואז חברו ילך לו לדרכו, ובכן למד עמי אאמו"ר ז"ל עד היותי בר תליסר ופלגא שנין אז הוליך אותי לישיבה הרמה דק"ק סאטמאר למורי הגה"ק בעל זכרון יהודה ושבט מיהודה זצ"ל, אז הי' שם ערך ארבע מאות תלמידים ואף שהייתי בחור קטן הי' מחבב אותי מאוד מרן הקדוש ז"ל בכל מילי חיבה יתירה למדתי אצלו שלשה זמנים ובסוף זמן הקיץ תרס"ד כשנפל על ערש דוי ל"ע ונפסקה קצת הישיבה למדתי אצל אאמו"ר ז"ל עוד שנה תמימה, ואחרי חג הסכות ש' תרס"ו בהיותי כבר שיתסר נסעתי לישיבה הרמה דק"ק חוסט למורי הגה"ק בעל ערוגת הבשם זצ"ל.
(עמוד 16)
שם למדתי שתי שנים ארבעה זמנים שווין לטובה כחשיכה כאורה הרבה שבועות כל הלילה והי' רגיל מורי הגה"ק בדרוש בש"ק בשלש סעודות לעורר אותנו על דברי הרמב"ם ז"ל הרוצה לזכות לכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו והוא בעצמו לא הי' מבטל רגע למד יומם ולילה בהתלהבות אש ודבריו הקדושים עשו רושם אצל התלמידים, בחורף ש' תרס"ו הייתי דר בביתו כי אמר לאאמו"ר ז"ל שאלמוד יחד עם בנו הגה"צ המנוח מו"ה ישראל מאיר זצ"ל, והמשמש בקודש הי' אז הב' יחזקאל יואל זינגער ע"ה הוא הי' מוליך ומביא המכתבים מבית הדואר וסיפר לי שהגיע מכתב לרבינו מהגה"צ מו"ה מנחם יודא אדלער ז"ל אבד"ק סערעדנע היות שמדברים לו נכבדות עמי שאל בעצתו מה דעתו עלי, והגה"צ הנ"ל הי' מחותנו של מורי הגה"ק ז"ל, והמשמש הב' הנ"ל הראה לי התשובה שכתב מרן הקדוש ז"ל בזה הלשון "דילדא אימי' כוותי' תילד מובטחני בו שיהי' מורה הוראה בישראל".

ברכת מורי הגה"ק ז"ל נתקיימה בי ובהיותי בן שמונה עשרה, אבותי הקדושים רצו לקיים בי מה שנאמר בפרקי דחסידי בן שמונה עשרה לחופה והקב"ה שלח לי עזרו מקודש את בת אמו"ח הגאון הקדוש רבי ברוך בענדיט ל"ש זצ"ל הי"ד שהי' אבדק"ק קראסנא, זוגתי הרבנית הצדקת רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה מ' רבקה ע"ה הי"ד אי אפשר לתאר גודל צדקתה וטוב לבבה אמו"ח ז"ל הבטיח שתי שנים מטה כסא ושולחן בביתו, וכן הוי שתי שנים מיום ליום, ביום חמשה עשר באב ש' תרס"ח הי' הנשואין שלנו וביום ט"ו באב ש' תר"ע קבעתי דירתי בק"ק סאלארד שנתקבלתי שם לרב בפקודת הגאון שר התורה מוה"ר משה הרש פוקס זצ"ל שהי' אבדק"ק גראסווארדיין יצ"ו שהייתי בביתו עבור התרת הוראה ואחרי שני ימים משא ומתן של הלכה נתן לי הורמנא ושאל אותי מאין יהי' פרנסתי השבתי לו הנני בוטח בה' הטוב שיזמין לי מקום פרנסה אמר לי בצחות קבלה בידו מרבו הקדוש מרן בעל כת"ס זצ"ל כאשר איש עומד על בטחון כלו כל הקיצין וצריך לרחמים רבים, ותוך כדי דיבור אמר לי יש לו בגליל שלו ק"ק סאלארד עם כ"ט ישובים סביבו והוא נותן לי במתנה הסיפוק שלו מגליל זה ויראה שיקבלו אותי שם לרב, אמר לי לנסוע לביתי ויודיע אותי ע"י דילוג רב אימתי אבוא חזרה לברך על המוגמר לטובה.

ויהי כאשר באתי לביתי ספרתי הדברים שאמר לי הגה"ק הנ"ל ז"ל, אמו"ח ז"ל אמר לי שגאון גדול ורבן של ישראל כמותו בעיר גדולה לאלקים בודאי שכח כבר כל הענין מרוב טרדתו, אבל עוד באותו השבוע קבלתי ממנו דילוג רב שביום א' שבוע הבע"ל אבוא לביתו, ומצאתי שם את ראש הקהל מסאלארד ברם זכור לטוב איש טוב ובעל צדקה ר' שלמה זלמן לעווי הכהן ע"ה, הגאון ז"ל אמר לי זה ראש הקהל מסאלארד ולו אמר זה הרב כהן יהי' רב בקהלתכם,
(עמוד 17)
והתחיל רה"ק להתנצל חושש שיאמרו בני הקהל שהביאו עול על הציבור אמר לו הגאון אם אבטיחו בזכות זה לעולם הבא יקבל עליו לגמור לטובה, השיב הרה"ק הן ונתן לי ידו והבטיחו על עוה"ב והרה"ק אמר לי תיכף מזל טוב קרא אותי על ש"ק לדרוש ובמוש"ק עשה אסיפת הקהל וקבלו אותי לרב פה אחד הייתי שם י"ב שנים בכבוד ואהבה רבה והחזיקו ג"כ ישיבה ה' ישלם פעלם ומשכורתם שלימה.

בשנת תרפ"ב נתקבלתי לרב אב"ד דק"ק דערעטשקע קהלה נאה וחסודה הישיבה גדולה ותרביצא נאה בהרבצת תורה ויראה בישראל קול תורה הי' נשמע בכל השווקים ורחובות ויהי בשנת חרצ"ג כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער אז עלה על הממשלה אותו הצורר היטלר ימ"ש וזכרו גם אנו הרגשנו תוקף הגלות בבזיונות גדולים עכ"ז הי' לנו עוד פתחון פה לפני האומות, ולא הי' הגלות שוה בכל המקומות מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים אבל הי' מקומות שהמושל לא הכביד כל כך עול גליות. גדולי ישראל גזרו תעניות בתפלות קדושות לבורא כל עולמים לפתוח שערי רחמים אבל בעוה"ר מדי יום ביומו אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו.

תרצ"ד י"ב לחודש ניסן נפטר עלי אאמו"ר זצ"ל השאיר אחריו ברכה שלושה חלקי ספרי נפש יהונתן על התורה וחמש מגילות ושלשים סוגיות והגדה של פסח עם פירוש נפש יהונתן כל אלה בעצמו זכה להוציא לאורה. אבל עוד נשאר בכתב ידו הטהורה חיבור גדול בכמות ואיכות ספר בנימין זאב על מס' חולין כמה מאות דפין בעיון רב ונמרץ יגע בו כמה שנים, ואחינו הרב הגאון מוה"ר אהרן שלום זצ"ל הי"ד שהי' מו"צ בק"ק טשעטשעוויץ לקח את כל הכתבים להוציאם לאור עולם ובעוה"ר נטרפה השעה כי גם אותו ואשתו וארבעה ילדיהם הרגו הרוצחים האכזרים ונאבדו הכתבים חבל על דאבדין ולא משתכחין.

ובכן היינו יושבים ומצפים לרחמי שמים אבל נתקיים בנו קוה לשלום ואין טוב לעת מרפא והנה בעתה מדי חודש בחדשו נתחדשו צרות חדשות וגזירות רעות ר"ל עד שהי' כשל כח הסבל בפרט כאשר אותו הרשע וצורר ישראל ימ"ש התחיל במלחמת העולם הרבה מבני ישראל שמחו כעת יהי' לו מפלה ואני אמרתי אז כבר ראינו במלחמה העולמית הראשונה לא הרוויח כלל ישראל מאומה רק שוד ושבר חרפה וביזה ה' ישמרנו ויצילנו, ואשר יגורתי בא לי שמענו ההריגות ורציחות שהתחיל בפולין ובכל מדינה ומדינה אשר חיל הצורר הגיע נמס כל לב והי' למים ואחינו בית ישראל יבכו את השריפה כן עברו כל הימים והשנים בפחדי פחדים ועינינו צופיות לרחמי שמים.

אחרי ימי הפורים שנת תש"ד בא אותו החיל של הצורר ישראל וכבש גם מדינת אונגארן בימים הראשונים הי' אומרים הרשעים שלא יעשו לישראל
(עמוד 18)
מאומה רק יעבדו עבודה וכבר אמרה אסתר אלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי, אבל כל דבריהם הי' רמאות אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר החג הקדוש של פסח עבר עלינו בפחד ובהלה בכל לילה שברו חלונות בית ישראל וכל בתי כנסיות ובתי מדרשות אח"כ הלכו חיל הצורר בבתי ישראל וגולו וחמסו כלי בית וגם בביתי אמרו שאין צריך לישראל כלי בית וכל זה הי' רק הקדמה להאסון הגדול והנורא.

בש"ק פ' בחקתי שהי' מברכין החודש סיון ביושבי בסעודה ובני ביתי כשתילי זיתים סביב לשולחני פתאום באו לביתי שמונה גזלנים בכלי זיין שני שרי צבא מחיל הצורר היטלר ימ"ש ושני דעטעקטיווען שלו שני זשאנדארן אונגארן ושני שוטרים ואמרו שאני וחתני הרב ר' שלמה יו"ט ליפא פאללאק נ"י ובני הב' הילל נ"י נלך תיכף מן הבית חוצה, שאר בניי נ"י כבר לא היו בביתינו כי הי' אצל עבודת צבא הרשעים הארורים ימ"ש, זוגתי הצדקת ובנותיי היקרים געו בבכיה ובקשו להוליך גם אותם אתנו אבל לא הועיל מאומה הם נשארו עוד בביתם ואותנו הוליכו לבית האסורים שהי' בעירנו בדערעטשקע אספו כ"ב אנשים מכובדים ממנהיגי הקהלה ובערב הוליכו אותנו לבית האסורים בדעברעצין זוגתי הצדקת ע"ה הי"ד שלחה אחרי בש"ק אחר צהרים את הטלית ותפלין שלי לבית האסורים זה שהצלתי מכל ביתי.
נהירנא בימי המלחמה הראשונה בשנת תרע"ה בהיותי בראצפערט אצל מרן הגה"ק רבי ישכר דוב זצ"ל מבעלז וישבנו אצלו איזה רבנים וסיפר לנו ענין בריחתו מביתו שכל הדרך הי' בחזקת סכנה ולא הי' בכדי שיעשה להציל מביתו מאומה. רק הי' לו בירושה מאבותיו הקדושים ז"ל התפלין דרבינו תם ז"ל של מרן הבעש"ט הקדוש זי"ע ורק פעם אתת בשנה הי' נוהג להניח תפלין אלו בערב יום הכפורים מרוב קדושתם ותפלין אלו לקח לדרכו לשמירה ואמר לנו בטוח הוא שבזכות תפלין אלו ניצול מכל צרה וצוקה, ואני לא זכיתי לתפלין כאלו עכ"ז כאשר זכיתי לראות הטלית ותפלין שלי שהם עמי אף שלבי הי' נשבר לשברי שברים קוה קויתי בזכותם להנצל מכל דברים רעים. במוש"ק בחקתי באנו לדעברעצין לבית האסורים והיינו שם מכל הקהלות הסביבות ערך מאה יהודים שם היינו עד עש"ק במדבר בש"ק הי' ערב חג השבועות, בעש"ק בבוקר אמרו לנו הרשעים להיות מוכנים לנסוע על פני השדה הנקרא סענט דיארד"י הסמוך לדעברעצין שם הי' כבר מימי חג הפסח שלש מאות יהודים ראשי קהלות ומנהיגים וכשהגענו לשם סמוך לשבת מלכתא שלש מאות יהודים קבלו אותנו בשמחה רבה ובנשיקה, שדה זאת היתה מוקפת מאנשי חיל הצורר היטלר ימ"ש ומזשאנדארן, אבל הראש שם הי' נוטל ממון מהיהודים הגבירים שהיו שם ולערך גודל הצרות של כל בני ישראל באלו המדינות הי' המצב שלנו בחסדים ונפלאות,
(עמוד 19)
התיר להעמיד בית תבשיל כשר למאה ועשרים אנשים, ומי שהי' שומר ש"ק בביתו הותר גם שם בשביה לשומרו והי' בית המדרש קבוע ובית כנסת לתפלה באחד הבנינים הגדולים על פני השדה, ואותי מנו לרב ראשי על כל הקעמפ ובחג השבועות דרשתי לארבע מאות היהודים ועוררתי כל הקהל לתשובה וכולם ענו נעשה ונשמע בבכיות נוראות ועינים זולגות דמעות.

בערב ש"ק פ' חקת קבלנו ידיעה שבאים אצלנו שלשה אלפים נפשות מיהודים שבדעברעצין הסמוכה וכאשר ראינו שלשה אלפים נפשות מישראל אלו הם ואנחנו בכינו, אנשים נשים וטף באו ברגל בלא כח והשונא רודף בחום גדול ונורא בלי מזון ובלי מים, עוללים שאלו ללחם ומים ואין פורש להם ולא על חנם הביא המג"א בהלכות תענית שעש"ק חקת יום תענית ששרפו אז בפאריז לפני מאות שנים שסי"ן וספרים קדושים וסמך לדבר זאת חקת התורה פי' בתרגום דא גזירת אורייתא, ואותו היום הי' ג"כ יום גזירה רבנים זקנים וצדיקים וילדים קדושים ישבו על הארץ ובוכים, אנו לא אכלנו באותו הש"ק כמעט מאומה מסרנו הכל לזקנים וילדים ונשים חלשים אבל אין הקומץ משביע לאלפים אנשים ביום א' פ' בלק באה גזירה שכל השלשה אלפים ילכו ברגל חזרה והי' בהלה ובכיה חדשה, ולפנות ערב נשארנו ארבע מאות איש כבראשונה חשבנו כולנו אולי ירחם ה' עלינו ונשאר שם עד שנזכה לבוא לביתינו.

ביום ב' בלק בבוקר באה גזירה שגם אנחנו ד' מאות איש נלך לדעברעצין, הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה והלכנו בחום גדול ונורא בלי מזון ומחי' י"ב מילין והזשאנדארן הי' רודפין וצועקים עלינו נרפים אתם נרפים וכשהגענו לדעברעצין נפלתי על הארץ חשכו עיני וצעקו האנשים אשר סביבי עבור רופאים ושכבתי דומם בלי רוח חיים, ערך רבע שעה הייתי במעמד ומצב זה הרופאים האחים גראס מסאבאסלוי גם שניהם באו במרוצה ונתנו לי במחט זריקת קאפפיין חזקה עד שפתחתי עיני והמחזיר נשמות ית"ש החזיר נשמתי בקרבי כן ספרו לי האנשים אשר סביב לי בי באותו רבע שעה לא ידעתי מה עמדי. כן שכבתי על הארץ עד לפנות ערב שעה שבע עד אז הזשאנדארן לקחו מכל איש כל אשר לו, ואת תרמילי שהי' על הארץ אצלי לא בדקו כי אף רשעים גדולים אלו הי' להם קצת רחמנות עלי בראותם מעמדי ומצבי והניחו אצלי טלית ותפלין שלי.

בשעה שבע הוכרחתי לעמוד אף שלא הי' בי כח לעמוד על רגלי כי כן היתה הגזירה כולנו נלך לוואגאנען של בהמות שעומד הכן במסילת הברזל, החום הי' עוד גדול ונורא והרשעים הכו היהודים ברצועות ומקלות שילכו בוואגאן אחד שמונים ותשעים, בוואגאן שלי היינו שבעה ושמונים איש הוואגאן סגרו מבחוץ ביום ב' בערב וביום ה' בשעה עשר לפני הצהרים הגענו לשטראסהויף
(עמוד 20)
הסמוך לוויען כן נסענו בלי מזון ומים ובכל וואגאן הי' מתים ר"ל מרעב וצמא וגודל הדוחק והרבה יצאו מדעתם מרוב הצער, והנותן ליעף כוח ית"ש ריחם עלי ויצאתי מן הוואגאן ביום ה' ולפנות ערב נכנסנו שם בקעמפ, בעש"ק באו להבאראקקען שומרים אוקראינער רשעים ימ"ש שהיו שם והכו בני ישראל במקלות שכולם ילכו למרחץ ואחד אמר לחברו מי יודע אם נצא ממרחץ זה בחיים, אבל כשראינו מעבר שני יוצאים אנשים חיים, קצת נחה דעתנו.

אחר צהרים בעש"ק בשעה חמש לפנות ערב בא אלי אחד מן הרשעים ימ"ש ואמר לי אתה הרב וגדול אצל היהודים איני יודע מי גילה רז זה לאותו רשע, ואמר לי תצוה להיהודים שיעשו בורות וקברים שיוכלו לקבור המתים עוד קודם שבת ששכבו שם בקעמפ על הארץ וגשם נורא הי' שוטף עליהם כל היום, בכן בקשתי אחינו בני ישראל למען המצוה הגדולה כל איש שיש בו כח ילך ויעשה קברים וכולם הלכו וכרו בורות במסירות הנפש אח"כ נודע לנו שאותו הרשע התל בנו הבורות הי' צריכים לבתי כסאות והמתים נשארו על פני הארץ בלי קברות בערך ארבעים וחמשים מתים ל"ע רובם אנשים ונשים זקנים וילדים שלא הי' בהם כח לסבול העינויים הקשים תנצב"ה, הי"ד.

בבוקר באו עוד הפעם השומרים האוקראינער הרשעים במקלות על היהודים שכולנו נלך למסילת הברזל להוואגאנען לנסוע הלאה לא ידענו להיכן מוליכין אותנו, אבל כאן לא סגרו הוואגאנען ובוואגאן אחד הי' רק שלשים אנשים לעומת זה שבאנו מדעברעצין לשטראסהויף היתה הרווחה שכבנו בוואגאנען בלא כח בלב נשבר ונדכה פתאום בשעה חמש אחר הצהרים עמד איש אחד בפתח הוואגאן ואמר לנו בלשון אשכנז, הי' נראה כאחד משרי הקעמפ דיבר דברי תנחומין יהודים אל תיראו ואל תפחדו אתם נוסעים לוויען למקום טוב יחלקו אתכם לעבודה והמלחמה עומדת בסופה בזמן קרוב תזכו לחזור לבתיכם. כן הי' אומר בפתח כל וואגאן. ורבים מבני ישראל הי' אומרים, זה לא יוכל להיות אחד מן השרים הרשעים רק שליח הוא מן השמים לבשר בשורות טובות ונחומים ללבות הנשברים.

בלילה בשעה ב' הגענו לוויען בערך אלף אנשים נשים וטף והוליכו אותנו לבעצירק עשירי והעמידו אותנו ברחוב בשעה ארבע בבוקר התפללנו בטלית ותפלין ברחוב בציבור והנכרים עברו עלינו, כמדקרות חרב הי' בעיניהם אבל לא אמרו מאומה. בשעה שמונה בבוקר יום ב' פינחס ניתן פקודה ברחוב כל איש ירשום שמו ואיזה עבודה רוצה לעבוד. אנכי קבצתי ברחוב עשרה ת"ח ביניהם בחורים מופלגים ויראים שנרשום כאחד שבכל מקום שנבוא יהי' לנו מנין כשר לתפלה בציבור. עמדנו ברחוב כל יום שני ושלישי וחברו אותנו לשנים ושלשים נפשות מישראל שעמדו בקיבוץ אחד נתקיים בנו ונמכרתם לעבדים ולשפחות
(עמוד 21)
ואין קונה לא הי' בנו כח לעמוד על רגלנו. ביום שלישי בערב ניתן קול שבאו עבור מ"ב אנשים אלו לילך לעבוד בפעקטערי וואגנער עט בירא בכפר הסמוך לוויען. בשעה עשר בערב הגענו לשם בלא כח ושכבנו על הארץ פתאום באה נערה אל הבית וגילתה בסודי סודות שגם היא יהודית שנשבית מאוקראינא והיא שם בפעקטערי בבית הרופא נתנה לנו תה חם ואספירין לרפואה כי כל ראש לחלי וכל לבב דוי, היינו שם עד יום ה' בבוקר ואז בא אלינו אחד מאנשי הפעקטערי ואמר לנו ששם אין לנו עבודה רק יוליכו אותנו לעיר שטאדלוי בעצירק השנים ועשרים של וויען שבעלים אלו גם שם יש להם פעקטערי עוד באותו היום באנו שמה וכבר היו שם מאה וששים נפשות ממחוז סאלנאק לעבודה שני שוחטים הי' שם שהכירו אותי מביתי כאשר ראו אותי צעקו בקול גדול הרב מדעדעטשקע הגיע אצלינו וכל השני מאות בני ישראל שמחו אתנו, לערך מה שבעולם הי' צרות גדולות שם היינו במנוחות רק הי' בכל יום סכנות מבאמבער האמעריקאנים שהרגו בוויען לאלפים ובהדי הוצא לקי כרבא גם הרבה מאחינו בני ישראל, שם הייתי כל ימי אלול והימים הקדושים והנוראים התפללתי ודרשתי לשני מאות בני ישראל, ואחב"י כבדו אותי ביותרת הכבוד השגיחו עלי שלא אצטרך ח"ו לחלל ש"ק הם עבדו תחתי כי הי' שם הרבה שגם בביתם לא שמרו ש"ק ל"ע ואמרו עכ"פ יעשו טובה שאני לא אצטרך לחלל ש"ק ויו"ט.

באסרו חג סכות שנת תש"ה לקח אותי מ' שמואל ד"ר טוכמאנן לוויען לבית החולים והכין שם ביהמ"ד עבורי ועוד תלמידי חכמים יראים שהי' שם במרתף התפללנו ערב ובוקר ושבתות קודש ובסעודת שלש סעודות בדברי תורה וזמירות ותשבחות, כן עברו כל ימי החורף בכל יום ירדנו למרתף כמעט עד הערב כי מן הבאמבען של אמעריקא נפלו סביב לבתינו בתים וחללים למאות ואלפים ובכל ערב כשעלינו מן המרתף הי' צריכים לברך ברכת הגומל כי הי' ממש ככתוב והי' חייך תלואים לך מנגד עד שימי חג פסח ממשמשים ובאים והיהודים שעבדו בשדות וקצרו חטים שמורות משעת קצירה הביאו לנו שבעים פונט חטים, ובבית מדרשי טחנו אותו ברחיים של יד ושני לילות אפינו בצנעה מצות שמורות מזה חלקתי כזית מצה למאות אנשים, עבור כל זה מזמור לתודה לד"ר טוכמאנן נ"י שבהשתדלותו ועזרתו היינו יכולים לטחון החטין ולאפות המצות, עשיתי סדר בשני לילות חג פסת בביהמ"ד במרתף וסביב בשולחנות מאה וחמשים איש כולם בעינים זולגות דמעות, גם טוכמאנן בעצמו ישב אתנו בהסדר ובכה בבכיות. דרשתי והסברתי לכל הקהל הקדוש ענין סיפור יציאת מצרים לעורר רחמים רבים באשר הקב"ה גאל אבותינו כן יגאל אותנו במהרה בימינו.

אמרתי אז לפרש המשנה סוף פ"ק דברכות, מזכירין יציאת מצרים בלילות
(עמוד 22)
אף בגודל חשכות הגלות הנורא אשר סבוני כדבורים בסכנות נפשות יומם ולילה, אז הי' המלחמה סביבות עיר וויען, ובלילה עלינו על הגג למעלה מקומה חמישית ראינו סביבות וויען הכל בוער באש המלחמה, וקומה שלישית של בתינו במאלץ גאסס נומער שבשעה שאנו דרים בו נפלו הכותל והחלונות מחצים ובליסטראות. וכל היום ובסוף גם בלילה באמבער של אמעריקא הרסו בתים והרגו לאלפים, וכפי ראיית עיני זה עשה סוף להמלחמה כי באמבער של אמעריקא הרסו והדליקו כל הפעקטעריס שהיו בוויען וסביבותיה, ובראשונה כאשר עלו הבאמבער האמעריקאים, אותו הצורר עוד הי' לו ג"כ באמבער ועלו ג"כ ועשו מלחמה באויר עם האמעריקאים ובימי חג פסח כבר הי' חיל אותו הצורר עבר ובטל כאשר באו באמבער של אמעריקא, הצוררים האשכנזים לא עלו כנגדם לא הי' להם עם מה לעלות, ועי"ז הי' פחד היהודים יותר גדול אם אין יותר שום עבודה כי הכל נהרס ונשרף הי' חשש גדול שיהרגו ח"ו כל היהודים וכמה פעמים ביקש אותי ד"ר טוכמאנן להתפלל ולעורר רחמים במסיבה של ת"ח שהקב"ה יציל אותנו מידי הרוצחים, ובאופן זה היינו עושין הסדר ומספרים ביציאת מצרים והחיוב להזכיר ניסי יציאת מצרים אף בלילות בחשכות הגלות ובסכנת נפשות, וראב"ע אמר הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי להבין למה לספר יציאת מצרים בלילות ובחשכות ר"ל, עד שדרשה בן זומא כל ימי חייך הלילות גזירת הכתוב להזכיר נסים שנעשו לאבותינו במצרים אף כשאנחנו כבושים בגולה ובצרות וחכמים אומרים כל ימי חייך להביא לימות המשיח בזכות זה נזכה לראות במהרה בגאולתן של ישראל ברחמים רבים.

עד ימי חנוכה של חורף תש"ה לא שמענו כלל מאוישוויץ מהריגות ושריפות של אחינו בני ישראל הקדושים והטהורים ואף שלא הי' לנו מנוחה אף רגע אחד ותמיד הי' מחשבותנו על בני ביתנו היקרים והחביבים עכ"ז בצפיתנו צפינו כמו שאנו בוויען כן הם באיזה מקומן, הרשעים במרמה אמרו שהם בוואלדזעע, אבל בימי חנוכה הגיע אצלינו ד"ר קאסטנער שהי' בא משווייץ שהציל לשם ט"ו מאות נפשות מישראל והראה לי הרשימה ומצאתי בו שמות בתי וחתני ושלשה ילדיהם הי"ו מסעגעדין אין לשער השמחה שהתחלתי לראות ולשמוע איזה רוח חיים מבני ביתי הי"ו, והתחלתי לחקור ולדרוש אצלו אולי יודע היכן הם בני ביתינו, ולא רצה להשיב לנו אבל מתוך שתיקתו הבנתי תשובתו, והי' מר לנו מאוד. ביני ביני הגיעו שלשה בחורים מאוישוויץ לוויען אצלינו ע"י גלגולי סיבות נוראות והם ספרו לנו אף שגם הם רק גילו טפח וכיסו טפחיים אבל הי' דיינו להבין מעמד ומצב שלנו עכ"ז אמרנו כאשר אמר יעקב אע"ה כדאי' במד"ר ויצא לית אנא מוביד סברי מן בריי.

מאסרו חג פסח עד עש"ק א' דר"ח אייר לא עלינו כלל מן המרתף אז
(עמוד 23)
התחילה המלחמה בעיר בשווקים ורחובות בטענקען וקאנאנען ישבנו במרתף אחד ארבע מאות אנשים נשים וטף בלי מזון ובלי מים במצור ובמצוק כל השבוע ובכל יום היו איזה מתים ל"ע זקנים וילדים שלא יכלו לסבול הרעבון וצמאון והי' ג"כ המתים במרתף בחדר מיוחד לא הי' אפשר להביא אותם לקבורה כי מי שעלה מן המרתף הי' בסכנה, ואם עוד איזה ימים הי' צריך לישאר בהמרתף ח"ו כולנו אבדנו אבל בליל ששי שהי' ר"ח אייר הי' מלחמה גדולה ברחוב בפתח בית שלנו, וכמה פעמים הרשעים הארורים הי' רוצים לשבור את הבית והקב"ה הצילנו לא ידעו שארבע מאות יהודים ישנם בבית זה, בבוקר אור בשעה חמש שמענו מאחורי כותל המרתף שמדברים רוסית ברחוב אז נודענו כי הרחיב ה' לנו ויצאנו כולנו מן המרתף איש את רעהו נשקו בעינים זולגות דמעות של שמחה, ועמדנו להתפלל תפלת שחרית בעש"ק שהי' ר"ח ובאו אחינו בני ישראל כדת מה לעשות זכר לדבר שהקב"ה גאל אותנו ממות לחיים אמרתי לומר הלל שלם, ובש"ק ברכנו ברכת הגומל, האשכנזים האחרים ברחו, והרוססען את כל העיר כבשו.

אבל לא ארכו ימי השמחה כי עוד ביום ש"ק ובפרט ביום א' באו אלי יהודים מן הלאגערן אשר בעיר וויען וסביבותיה וספרו ענינים נוראים מה שעושים חיל הרוססען עם בנות ישראל לחרפה ולביזה. ובו ביום א' שהי' ב' אייר נחלה ראש הפאליס של הרוססען אשר בוויען והוא הי' איש יהודי ולא רצה לילך לבית החולים של נכרים ובא אצל היהודים, ונודע לו שרב ג"כ הוא שם שלח אלי שליח וביקש אותי לבוא אצלו לבקר את החולה הוא הי' שר צבא גדול מאוד ואמר לי ששמו הוא אברהם חיים מאגיש הי' דר בעיר קראנשטאדט הסמוכה לעיר לענינגראד האשכנזים הרשעים הרגו את אבותיו ואת אשתו ובניו וכאשר בא לידו רוצח מן האשכנזים הי' בעצמו הורגו, אמר לי שהוא ישב בשולחן סטאלין כמה חדשים בהנהגת המלחמה, ואביו למד אתו שש מאות דפין גמרא. ודיבר אתי דברי תורה אבל בגילוי ראש אמרתי לו יכסה ראשו לכה"פ כאשר מדבר בדברי תורה אמר לי שהוא מקטני אמנה, עכ"ז כשיצאתי מחדרו ביקש אותי להזכירו בתפלתי אברהם חיים בן רחל לאה לרפואה שלימה. והבטחתי לו להתפלל בעדו, ובקשתי אותו שיתן צו ופקודה על דבר האסון הנורא מה שעושים חייל הרוססען עם בנות ישראל קדושים, והשיב לי שלשה ימים הפקר הוכרז לכל חיל הרוססען קודם בואם לוויען באופן אחר הי' קשה לכבוש העיר וכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין ישראל לעמים, ולהרבה מבני ישראל נהפכה השמחה לתוגה ה' ישמרנו ויצילנו.

עוד באותו השבוע באו יהודים מבודאפעסט אצלנו לוויען, הם בקשו ג"כ אבותיהם נשיהם וטפם שנאבדו להם ר"ל וספרו לנו את כל מה ששמעו וידעו
(עמוד 24)
מאושוויץ נמס לבנו בקרבנו עכ"ז לא אבדה תקותינו אולי עוד ירחם הקב"ה עלינו שנזכה לראות בחיים בני ביתנו. ביום ל"ג בעומר התחילה מסילת הברזל לנסוע מוויען לפעסט וגם אני נסעתי תיכף לביתי הגם שאנשי וויען בקשו אותי לקבל הרבנות בקהלתם שזה שבעה חדשים הייתי הרב שלהם בגולה כן אשאר אצלם להלאה אבל רוחי לא שקטה אולי אזכה לראות בני ביתי ונסעתי לביתי. בבואי לעיר בודאפעסט נודעתי ביותר שביתי ריקן חרוב ונחרב ל"ע כדברי חז"ל דיו לעבד להיות כרבו ית"ש עד יבנה ביתו בקרוב. בערב חג השבועות הגעתי לביתי בגודל צרותי הן נשארתי לבדי ונחליתי ר"ל שכבתי על ערש דוי ל"ע ערך חמשה שבועות הייתי בביתי בדערעטשקע, והרגשתי שאפסו כל הכחות ר"ל נכנסתי לבית החולים בדעברעצין על עשרה ימים וברוך ה' רופא חולים, וכשיצאתי לא הניחו אותי התלמידים החביבים בשארית הפליטה לחזור לביתי כי חורבן בית וחורבן קהל עדתי הי' גרמא בנזקין למחלתי ושכרו לי דירה בדעברעצין ובאו לביתי שלשה בניי הי"ו ליפא שלום והילל והחיו את נפשי. בחודש אלול עשיתי נשואין לבני ליפא הי"ו שהכלה שלו חזרה ג"כ מאוישוויץ ובימי חנוכה עשיתי נשואין לבני שלו' הי"ו גם שניהם לטובה ולברכה בנות מחותני שנתקשרתי עמו בקשר שדוכין עוד בחיים ולא הי' אפשר לעשות הנשואין מצרות המלחמה ברם זכור לטוב הרבני החסיד המופלג מוה"ר חיים אליעזר צבי גאטליעב זצ"ל הי"ד ממונקאטש. ואחר ימי חנוכה נקראתי לבודאפעסט לביד"צ של תקנות עגונות שהי' אחד במדינה, חמשה רבנים גדולים ישבו כל היום כסאות למשפט ובאותו שנה ומחצה שהייתי בביד"צ בא לפני שני אלפים ושמונה מאות עיגון הבעל ושבע מאות עגונות שיצאו בהתירא מאתנו ידוע מה שכ' בתשובת הב"ח נ"ל כל המתיר עגונה כאלו בנה אחת מחורבות ירושלים, ואולי בזכות זה נשארתי בחיים הקב"ה ירפאני ויחזק לבבי הנשבר לשברי שברים, בחודש אדר שנה זאת שלשה בניי ושתי כלותי הי"ו הלכו מבודאפעסט דרך רומעניען לארץ הקדושה, ואנכי נשאתי בזיווג שני הרבנית הצדקת אשת חיל מ' חי' תחי' בת מו"ח הרב מוה"ר יעקב הלוי יונגרייז זצ"ל נכד הגה"ק בעל מנוחת אשר זצ"ל, ובאתי לכאן ארצות הברית אחרי חג הפסח ש' תש"ז לטובה.

למודעי אני צריך כל ענין ביד"צ של תקנות עגונות בעיר בודאפעסט והמדינות הסביבות העמיד כבוד הרב מוה"ר שמואל זנוויל כהנא פרנקל שליט"א שהוא רה"ק דבודאפעסט ונשיא קהלות היראים במדינה, ואגודת ישראל שנתגדלה בפעסט על ידינו בשנת תש"ו בחודש מרחשון ביחד עם הלשכה המרכזית לקהלות היראים זה וזה גורם שנתתדשו קהלות כי החורבן של כל הקהלות הי' נורא עין לא ראתה ה' ישמרנו ויצילנו, והלשכה המרכזית ואגודת ישראל
(עמוד 25)
ברוחניות ובגשמיות עמדו לימין צדקם של שארית הפליטה מכלל ישראל ואני הגבר ראה עני עמי ובחרו בי הצעיר לנשיא מועצת גדולי התורה באונגארן עשינו כל מה שבכוחנו עד מקום שידינו מגעת להעמיד הדת על תילה ולהחזיר עטרה ליושנה, בזה הי' חלק גדול באלו הכספים של הלשכה המרכזית הזשאינט שבאמעריקא הם העמידו רבנים דיינים שוחטים חדרים בתי כנסיות ובתי מדרשות ומקוואות.

ובענין הבריחה הצלת נפשות מישראל בזה המזרחי עשו חיל בכל המדינות על הגבולים הי' להם שלוחים ועל ידי המזרחי הצילו אלפים ורבבות נפשות מישראל שעל ידם זכו להגיע לארץ ישראל, והמזרחי שבארץ הקדושה שלחה שלוחים בכל המדינות ועשו עבודתם בכל הכחות כמה פעמים במסירת הנפש, אלו האלפים נפשות מישראל לקחו חלק גדול בכיבוש הארץ גם שלשה בניי הי"ו נסעו ע"י הבריחה של המזרחי לאה"ק וגם שלשתן בחיל ישראל שומר ישראל שמור שארית ישראל ונזכה כולנו יחד לעלות לארץ ישראל בעזרת גואל ישראל.

תודה רבה לביהכנ"ס וחברה אגודת אחים אנשי ספרד באיסט פלעטבוש בברוקלין יצ"ו כולם יעמדו על הברכה בעזרתם ועזר רבם אחי וחתני יקירי כבני הרב הגאון מוה"ר אליעזר הכהן שליט"א הי' ביכולתי לבוא לארצות הברית ישולם פעלם ומשכורתם כפולה עמוע"ש.

והנה כי כן יבורך ביהכנ"ס חברה אנשי ליבאוויץ אשר פה עיר פעטערסאן בחודש תמוז ש' תש"ח קבלו אותי בביהכנ"ס בסבר פנים יפות באהבה רבה וידידות כולם שווין לטובה.

ולרבות כל קהל עדת ישראל היראים אשר פה עיר פעטערסאן שבט' אדר בערב קבלו אותי לרב העיר לועד הכשרות ה' הטוב יעזור לשרת בקודש לתפארת התוה"ק והרמת קרן התורה והיראה ופותחין ומסיימין בכבוד אכסניא של תורה יתברכו כולם יחד בברכה שלימה בברכת זרעא דאהרן כהנא קדישא עד נזכה כולנו לעלות לציון ברינה בגאולה שלימה במהרה בקיבוץ נדחי ישראל אמן כן יהי רצון.