תקציר המבוא:

אודות המחבר

המחבר מתאר בקצרה את קורותיו בגטו לודז' ואבדן משפחתו שם. עם חיסול הגטו נשלח לאושוויץ ומשם לדכאו, שם חי כשנה בתנאים קשים ביותר. עם השחרור שהה בבית החולים סנט-אטיליון ליד דכאו, יחד עם הרבנים סנייג ורוז מקובנה. עם השחרור החלו בפעילות לחידוש החיים הדתיים, שחיטה, תפילה, דאגה לתשמישי קדושה ולימוד תורה. המחבר מתאר בהתרגשות את צימאונם של הניצולים לדברי תורה כבר בשבת הראשונה לשחרורם. עם יסוד הועד המרכזי במינכן, הקימו לצידו גם ועד לענייני דת, שנתמך על ידי אגודת הרבנים בארה"ב. המחבר נתמנה ליו"ר הועד ולרב ואב"ד במינכן. פעילותיהם נגעו לתחומים שונים של החיים הדתיים. בשנת תשי"ב עבר לפילדלפיה שבארה"ב, גם שם פעל כרב וכסגן יו"ר של ועד הרבנים בארה"ב.

המבוא:

(עמ' ז)
ה ק דמ ה

קונטרס התחייה

ברוך שאמר יהי שם ה' מבורך מעולם ועד עולם על הטוב ועל החסד שגמלני החיים בשעת יאוש שלא מדעת, בראותי עולם מלא בישובו ובחורבנו ויזועו אמות הסיפים מקול זעם ה' בשנות החורבן של עם ישראל בכלל ומשפחתנו בפרט שזכיתני עד הלום אוד מוצל מאש מגיא ההריגה של ימות השואה באירופא (בשנת ת"ש-תש"ה) משארית השביה אחד דווקא היחיד ממשפחה גדולה ה"ה אבי מו"ר הרה"ה יא"מ ר' שרגא ב"ר יצחק הלוי ז"ל ואמי מורתי הצנועה והחכמה שנקטפה בדמי ימיה מטלא בת ה"ר ישראל נחום ז"ל, ורב אחי הרב הגאון ר' יצחק ז"ל מי שהיה ר"מ ומנהל דישיבת בית יוסף בקאנאטאפי איוויע, וואלקעניק, (פלך ווילנא), חתן הרה"ג ר' שרגא פייווע שו"ב דעיר וואלקעניק, ואשתו היקרה נחמה ובניהם ובנותיהם שנהרגו על קדושת השם ע"י הנאצים הרשעים ימ"ש. ואחי המופלג נעים המידות ה"ה ר' גדליה, ואשתו יענטא בת הגביר ר' שמואל יוסף לבית שאפאטשניק, ובניהם ובנותיהם בעיר שעלוב וכבוד אחי שהייתי עמו בשבת אחים בהישיבות הגדולות והקדושות באיוויע אצל הגאון המפורסם ר' שמואל וויינטרויב זצ"ל (שהיה בסוף ימיו בישיבת פינסק - קארלין) ואח"כ אצל אחינו הרה"ג ר' יצחק זצ"ל באלקעניק ואח"כ בראדין בישיבתו של מרן החפץ חיים זי"ע ששם למדנו אצל הגאון ר' נפתלי טראף זצ"ל ואחריו אצל חתנו הג"ר ברוך פייוולזאהן זצ"ל. וחתד"נ הגר"מ זאקס זצ"ל [שממנו קיבלתי סמיכת חכמים וכתב שהנני בקי בשלשה סדרים בש"ס מועד נשים ונזיקין, ואח"כ נתנו מהודם עלי הרב הגאון מוה"ר מרדכי שטיינברג זצ"ל הי"ד האב"ד טשעכאנאווצע וראזיניי, והג"ר ישראל יעקב לידר האב"ד דטיקטין, ועוד] ה"ה הרב הגאון ר' דובער שהיה אב"ד בק"ק נארעווע הסמוכה לביאלסטוק, ואשתו העדינה המפורסמת בחכמתה מרת פיגל בת הגאון המפורפם ר' ישראל יעקב לידר זצ"ל שהיה אב"ד בנאווראסייסק, לעכעוויץ ובסוף ימיו בק"ק טיקטין המעטירה ושם מנו"כ. והוא היה חמיו של הגר"מ שטיינבערג וחמיו של הרב דלינטופ, כולם כאחד נספו ע"י הנאצים ימ"ש לאין זכר, וכמעט אפס כח לסבל היסורים, זכרונם ומיתתם.

ובזה אכף לאלקי מרום שהוצאתני מגיא ההריגה - מגעטא לאדז, שלפני פרוץ מלחמת העולם השניה שימשתי בקודש בעיר הגדולה לאלקים שהייתי רב בבהכ"נ חברה ש"ס משנת תרצ"ד עד להכניסה לגעטא בשנת ת"ש. זאת היתה קהילה קדושה של ת"ח יראים ושלימים ששם למדנו בכל יום תמידים כסדרם שיעור בגפ"ת וכשמו כן היה בית כנסת של חברה ש"ס. רובם היו בני ליטא שלמדו בישיבות הקדושות ואח"כ נעשו סוחרים והתיישבו בעיר זו. וכראות שהיו "לאנדס-לייט" התחברו והתקשרו וממילא נתייסד בית כנסת זה. ובאותה התקופה המאירה גם כן שימשתי את הגאון ר' משה מנחם יוסף סגל זצ"ל הי"ד שהיה הראב"ד דלאדז
(עמ' ח)
ולמעלה בקודש היה נכדו של מרן הגאון ר' אלי' חיים מייזל זצ"ל שהיה הרב ואב"ד דלאדז ונתמנה בשעתו לאחד מגדולי הדור. ובנו בכורו של הג"ר משה מנחם היה הרב הגאון ר' משה ליזר מו"ץ בלאדז שהיינו חברים נאמנים וקבענו שיעורים בש"ס ופוסקים ביחר. כשנכנסו הרוצחים הטמאים ימ"ש ללאדז ספחו את הגאון הקדש ר' משה מנחם בהיותו עטוף בטליתו ותפילין בכל העיר לעיני בני עמו, ה' ינקם דמם.

* * *

למשך ימות המלחמה ידוע לכל איך שהרשעים ימ"ש אספו וקיבצו כעמיר גורנה את היהודים די בכל אתר ואתר לשכונה סגורה ומוגבלת הנקרא געטא, ושם סבלו מרעב וחוסר כל, וכפי הנודע, המצב בגעטא לאדז היה הגרוע ביותר משאר הגעטאס, וטעם הדבר הוא משום שבלאדז גרו הרבה אשכנזים ("פאלקס-דייטשן") מלבד הרשעים הפולנים, וכל הגעטא היה מסובב בגדר של קוצי ברזל אין יוצא ואין בא והרעב גבר מאד מאד בגעטא עד למצב שטובים היו חללי חרב מחללי רעב, ממש כחורבן הבית המצויר ע"י הנביא.

והנה להאריך לכתוב בפרוטרוט על חיי הגעטא אי אפשר ואין לאל ידי לעשות כן כי למשימה כזאת צריכים לכתב מגילת איכה ועיפה כפולה ומכופל, שמלבד סכנת הנחשים והעקרבים שערבו וארבו לנו על כל צעד ושעל הנאצים ימ"ש וזכרם, איש את רעהו חיים בלעו מפני הדחק והלחץ ובעיקר גרמה לנו כל זאת חרפת הרעב ונתקיים בנו "אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו" שעצם החיים בעצמו בלע אותנו, ובכל יום היו מוצאים מתים בחוצות שנפלו ברעב והיו קצים בחייהם ממש, ולא היתה שום יכולת ואפשרות להביאם מיד לקבורת ישראל ובדלית ברירה הובילום בעגלות לבית החיים והשכיבום שם לכמה שבועות עד שהביאום לקבורת ישראל.

ובאותו הזמן שסגרו את הגעטא לאד במשך אותה התקופה נאבדו כל בני המשפחה ה"ה ה"ר הגביר ר' אליהו זכריה ב"ר דוב יעקב צוקערמאן ממשפחת זעלדאוויץ ממינסק ואשתו מרת זעלדא בת הר"ר אברהם שפירא מחבר פירוש על קהלת שנאבד בשנות הזעם והבל על דאבדין חיבור מלא וגדוש בעומק הפשט הדרש והעיון (שהעיד עליו הג"ר אלי' חיים זצ"ל האבד"ק לאדז לכשיבנה בית המקדש אי"ה אתה תהיה הבעל קריאה, שידע את הנגינה בכל התורה כולה בזכרונו והיו נהירין ליה כל שבילי הדקדוק), ובתם היחידה מרים ז"ל.

ובעת חיסול הגעטא נחבאתי ברעזעוואויר שאז היה ריק בלא מים ואמרתי להמתין שם עד יעבור זעם. אבל החיילים הנאצים ירו חיצים לתוך הרעזעוואויר שעברו על ראשי, ולא עמד ביני לבין המוות רק מחיצה דקה מאד שאילו הייתי מזיע אף אבר אחד לא הייתי נשאר בחיים. ולכשיצאתי משם בשעה שהכל היה
(עמ' ט)
שקט כנגד הרעש והסער הגדול שהתחולל שם בתחלה, תפסוני הרשעים ושלחו אותי לאוישוויץ, ומשם ניצלתי בנסים גלויים כשסידרו את החיסול של אנשי לאדז שהביאו לאוישוויץ ורוח הטירור והאיום השתלט על כולנו, והרגשנו אימת הדין, באותו הלילה באו המשאיות עם חיילים וכלבים וסיבבו את הבלקים והוציאו כל אחד מנער ועד זקן בלא פלוג ודחקום לתוך המשאיות כדי להובילם לתאי הגעז. ורק בלאק אחד נשאר בחיים שלא נגעו בו והיה נקרא בלאק הפועלים והמקצוענים (ארבעטער'ז בלאק), ועד היום לא ידוע לי איך שנכנסתי לאותו הבלאק שלא השתייכתי אליו כלל וכלל, כנראה שחסדי ה' כי לא תמנו בלשון רבים שהחסד האלקי והעליון הוא מה שאנחנו בלשון רבים לא תמנו שאף שלא זכו לזה אלפי משפחות אחרות ברם גברו עלינו חסדי ה' שמשפחתנו לא תמנו שאחד זכה להישאר בחייםלזכר ולנצח למשפחה זו ובזה לא תמנו . . .

בבקר בא אצלנו בבלאק הנ"ל הלאגער קאפא שהיה פולני ואמר "יש לכם מזל שולחים אתכם לדאכאוי".

בבואנו לדאכאוי שלחו אותנו ללאגער 9, שם היינו כשנה, ועבדנו ועמלנו בעבודת פרך בבניית הלאגער ודרך המלך וכו'. לכתב כל הזכרונות האיומים ולהעלות האירועים הנוראים לא יספיקו החיים הקצרים של בן תמותה וכאמרם ז"ל אם יהיו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים וכל העולם לבלרים לא יספיקו לכתוב חללה של רשעות הנאצים ימ"ש ורק אסתפק בקצירת האומ"ר בכתב שניצלתי ממוות הרבה פעמים אין מספר בנסים גלויים שבור ורצוץ, ואז שיחררו אותנו חיילי ארצות הברית ה' ישמרם מכל רע. והם הביאוני (ביחד עם הרבה משרידי עמנו) לבית החולים בסאנטא אטיליא הסמוכה למינכן כדי להבריא ולחבוש שחבשת על מכותינו הטריות. שם פגשתי את הרה"ג ר' שמואל אבא סניעג (שקודם המלחמה היה הרב הצבאי בצבא הליטאי) ויבל"ח הרה"ג ר' שמואל יעקב ראז שליט"א, וכשניסינו להעמיד את רגלנו על הארץ התחלנו לחשב מחשבות איך להקים את סוכת דוד הנופלת במעט תורה תפילה וכשרות, וכדומה.

מצאנו בין החולים איש אחד שהיה שו"ב באשכנז קודם ימות השואה ושמו יצא מזכרוני ולקחנו חתיכת ברזל וצירפנו ממנה סכין של שחיטה ופעלנו והשפענו על ד"ר גרינברג שהיה אחד מן הניצולים מליטא ושאז נתמנה להיות מפקח על בית החולים מטעם האמעריקאים, ולבסוף נבחר ליו"ר של כל בני הגולה באשכנז. ושחטנו בהמה כדין וכדת ומאז התחלנו לקבל בשר כשר.

כן נפל הגורל עלי למצא ספר תורה כדי לשמוע קריאת התורה ולהתפלל בצבור. ושמענו שמועה שבאוגסבורג יש טשאפליין ("רב צבאי") אמעריקאי שיכול לעזור לנו בזה להשיג ס"ת, לצערי נשכח שמו מזכרוני, וביקשוני חברי הנ"ל, ועוד, שאסע לשם להשתדל בענין זה לקבל ס"ת. ברם, לא היו לי מנעלים לרגלי ואף לא בגד ללבוש והשתדלו חברינו ועוזרינו להמציא לי בגדים ללבוש לרגל הנסיעה
( עמ' י)
ואח"כ נסעתי לאוגסברג. שם קיבלני הרב הצבאי הנ"ל בסבר פנים יפות והצלחתי לחזור עם ספר תורה כשר ושתי טליתות ואז התאפשר לנו להתפלל במנין ובקריאת התורה. בכלל, כדאי לציין שהפלוגות הראשונות של צבא ארה"ב שהגיעו לאשכנז ואו את העצמות היבשות וחורבן כלל הישראלי ומין האנושי התיחסו אלינו בהבנה ומסירות חמה בראותם את השממון והאכזריות הנוראה של האשכנזים ימ"ש לנגד עיניהם, אבל הבאים אחריהם שמילאו מקומם ותפקידם שכבר לא ראו בעיניהם את גודל האסון והטרגדיה בארץ גזירה זו לא הבינו כלל את כל המצב שהיה לפניהם ולא האמינו שעם מקולטר כזה הגשים את מה ששמעוע וסיפרו להם.

בשבת הראשונה שירדנו מערש דוי החלטנו לערוך שלש סעודות, בתוך הסעודה קם הנכבד ר' משה בערגער נ"י מעיר לאדז' (שעתה מתגורר בניו-יארק ואמר : רבינו, אנו רוצים לשמוע דבר תורה. ועלי לבי היה דוי ועיני זלגו דמעות. ישראל קדושים הם, לאחר חורבן כזה שלא נשאר אפילו אחד מעיר ושנים ממשפחה ובכל זאת מבקשים לשמוע דבר תורה. וזה יותר משנה מאז עזבנו את הגעטא לאדז' ואפילו סידור לא ראינו, אך ניצנין במוחי דברי המדרש ששלש מציאות מצא הקב"ה אברהם דוד וישראל, אברהם שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך דוד שנאמר מצאתי את דוד עבדי, וישראל שנ' כי ענוים במדבר מצאתיך ישראל. ואין זה פלא שאברהם נחשב למציאה בעיני הקב"ה שנולד וחי בין עו"ג שלא ידעו אחרת, והנה בהיותו בן ג' שנים הכיר את בוראו, וכו', ואח"כ עבר בעשרה נסיונות ומחזיק במעמדו ועוד שהיה משפיע על אחרים, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים - מציאה יוצאת מן הכלל חוץ מדרך הטבע, וכו'. דוד מלך ישראל המכה ברבבות שמו יוצא בעולם כובש ממלכות מרחיב גבולי ישראל והו בתהילים שבידו מתרפס לפני ה' באומרו ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם, ידיו מלוכלכות בדם שפיר ודם שיליא לטהר אשה לבעלה. סבבוני כלבים רבים ועדת מרעים הקיפוני סובל וסובל מבית ומבחוץ ואינו נופל מאמונתו וכו', מציאה ממש חוץ לדרך הטבע. וישראל - אם היום לאחר חורבן כוה אודים מוצלים מאש שבורים בגוף ונפש עד דכדוכה של נפש, שריח בשר אבותינו ונשותינו ובנינו הנשרפים עוד מריח באפינו, עשן האוישוויץ חונק בגרוננו, ואתם מבקשים שאומר לכם תורה! רוצים אתם לשמוע דבר ה'. אבינו שבשמים! בעד מציאה כזו אני מקנא לך כענוים, במדבר כזה של אש וגפרית נשארו ענוים כאלו, מי יוכל להשיגך מי יוכל להבינך, אתה ה', עשה כבר ברכה על ענוים הללו מחיה המתים שלח משיח צדקנו כמו שהבטחתנו הנני פותח את קברותיכם עמי ויראו שונאינו ויבושו וכדברי מורי ורבי מרן החפץ חיים זי"ע שהיו שגורים על שפתיו תמיד, עד היום אני חושב על העוון שגרמתי שנהפך שבתינו זה לאבל, זלגו דמעות מעיני השומעים עד כלות הנפש ממש, הזמירות היו בדביקות כזו שלא אשכח לעולם, כן התחלנו מעט מעט להחיות הנשמות היבשות בלימוד, בתפילה בצבור, ובכשרות.

בסוף שנת תש"ה כשהתחילו הדי. פי. קעמפס להתארגן, נתייסד על ידיהם צענטראל קאמיטעט מכל המחנות. המשרד המרכזי היה בעיר מינכן כזיבערט שטראסע,
(עמ' י"א)
ואו התחלגו גם אנו הרב סניעג, כותב הטורים, והבחור הרב ש"י ראז, לארגן את החיים הדתיים להעמידן על תילן. ופעלנו על ד"ר גרינברג שהיה יו"ר הצענטראל קאמיטעט ליתן לנו משרד שם, והוא מילא את בקשתינו בזה ונתאשר עמידתנו בשטח זה. לעזרתינו בא אז למינכן ד"ר שמואל שמידט מסינסינטי בארה"ב, בתור שליח מטעם אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה, לעזור להחיות את החיים הדתיים. בישיבה פומבית הוחלט לארגן אגודת רבנים באשכנז מכל הרבנים הפליטים שמשמשים בתור רבנים בתוך המחנות, ד"ר שמידט, בכח אגוה"ר דארה"ב וקנדה, מינה את הרב סניעג ליושב ראש ואני נבחרתי לסגן יושב ראש, והרב שמואל יעקב ראז למזכיר, מר פינקוסביץ שהשתייך לאגודת ישראל, והרב יחזקאל רוטנר, (ראה צילום א' לזכר).

אפשר שיבוא אחד מכותבי הדורות לכתוב על עפאכע זו כ"כ חשובה בתחיית שארית הפליטה שיהיה לפניו מעט מן הקורות איך שקמנו לתחיה והעצמות לבשו עור וגידים.

* * *

אגודת הרבנים באשכנז, לפי מצבה, עשתה עבודה רבה. השם לעצמו החיה הנשכחות שהיינו לעם התורה ברבנים ומנהיגים שעוררו ללימוד תורה וקיום מצוות, קיבלנו תשמישי קדושה מהדזוינט ומועד ההצלה כגון תפילין, טליתות, סדורים לתפילה וחומשים לקה"ת, וכו', לחלקם למחנות. [כדאי לציין לטובה שועד ההצלה פעל הרבה באשכנז בשטח זה] וגם לרבות שהדפיסו ספרים ללימוד כגון השאגת אריה, ועוד, ובזה החזיקו ידי הלומדים ותפסו מעמד בחיזוק התורה והיהדות.

הרבנים חברי אגוה"ר הנ"ל סידרו קידושין, גיטין, והשיבו בהוראה בכל עניני דת והלכה, כדאי לציין שמצב הרבנים, לא רק בגשם, אלא גם ברוח היה קשה מאד כי אין אומן בלא כליו וספרי הלכה היו נעדרים מאד, כשתדפדפו בחיבורנו זה תיווכחו לדעת מצב הרבנים בלי ספרי פסקי הלכות ולפעמים אף בלא גמרא ושולחן ערוך וכ"ש שאר ספרי ההלכה. כי הרשעים פשטו ידם לא רק בנפשות אלא גם בספרי עמנו, גם המצב הגשמי היה ירוד מאד כי כמובן הרבנים לא שלחו ידם במסחר וחיו על החבילה מהדזוינט ומארקים מצומצמים.

בעניני גיטין היו לנו סיבוכים רבים. במינכן ובכל הסביבה בכלל לא כתבו גיטין בתקופה זו כי כידוע לקבוע מקום לסידור וכתיבת גיטין הוא מסובך ואין כותבין אלא במקום שכבר כתבו קדמונים וכמבואר באבן העזר סימן קכ"ח, ובמינכן השתדלנו בכל המאמצים למצוא גט ישן ולא עלה בידנו. הרב הגאון ערנטרוי זצ"ל שהיה רבה האחרון של מינכן קודם ימות השואה שבק לן חיים באנגליה ואמרו לי שיש לו בן באנגליה וכתבתי לו שמא נמצא תחת ידו גט ישן שנסדר במינכן ולא יצא הדבר לפועל. אך בפיורד מצאו גיטין ושם היה משמש ברבנות ידידי
(עמ' י"ב)
הרב הגאון ר' דוד שפירא ז"ל מווארשא אחד הניצולים, על כן שלחנו כל הגיטין לשם. ולמותר לתאר את הקושי בזה בטלטול הדרך ואי-הנעימות ואי-הנוחיות שקשורים בזה. בשנים האחרונות היה נוסע ידידי עוז הרב הגאון ר' חיים מרדכי הכהן פערלאוו זצ"ל (מחסידי ליובאוויטץ) לפיורד וסידר שם גיטין. ומזמן ההוא סידר ספר בשם גט למעשה שחלק גדול ממנו נתחבר בתקופה זו ששם מבואר בארוכה את קביעות השם דפיורד ונדפס בכפר חב"ד שנת תש"ל לפ"ק.

וכן צולם ע"י אגודת הרבנים בעת ההיא ש"ס שלם דתלמוד בבלי. וזה היה הפעם הראשונה והיחידה בהיסטוריה שצבא של אחד מאומות העולם סייע להדפיס ש"ס או אחד משאר ספרי הקודש, וכן תמך הדזוינט במיבצע זה.

לא חסרה גם מחלוקת כמובן במצב כזה בין רבנים אחדים שאמרו שאגודת הרבנים תפסה את השלטון בידה. אבל גם זה כדאי לציין למען תהיה תמונה חיה מתקופה כל כך חשובה בתחיית המתים איך שניצלו מהכליון והכל בדרך נס.

בשנת תש"ו לפ"ק כשנתגדלה הקהילה כמינכן ביהודים מכל הארצות, שמינכן היתה העיר הגדולה שדרך שם עברו כל היהודים לא"י ולשאר הארצות ובדרכם נשארו כמה אלפים לגור במינכן. נתארגנה קהילת מינכן בשם "מינכענער קאמיטעס", קיבלו בנין גדול למשרדים ובחרו בצעירים מכל המפלגות אגודת ישראל, מזרחי, ציונים, וכו', ובישיבתם החליטו שהעיר הגדולה באוכלוסי ישראל מכל הסביבה (ראה צילומים ב' ג') צריכה וזקוקה לרב ומנהיג במיוחד להם. הרב סניעג וכותב הטורים הציגו את מועמדותם בעד משרה זו, והבחירות יצאו לטובת כותב הטורים. ובהסכם כל המפלגות נבחר לרב ראשי למינכן והגליל (ראה צילום ד').

מאז היבחרי להיות רב ראשי בק"ק מינכן עברתי מלשכת אגודת הרבנים דאשכנז למשרדי במינכן. מן העת ההיא עבר רוח קנאה מידידי הרב סניעג עלי שגרם להרבה צער ועגמת נפש, אך לצערנו שהוא כבר בעולם האמת אין כדאי להזכיר את הנשכחות (ראה צילום ה').

במשך השנים ששימשתי בתור אב"ד ורב ראשי במינכן השקעתי הרבה זיעת אפיים ועבודה קשה להקים קהילה לשם ולתפארת, החיים הפרטיים לא תפסו מקום כלל, ולמען טובת הכלל עשינו בית כנסת גדול, בניתי מקווה כשרה, תלמוד תורה, ביקור חולים, קופת צדקה, חברה ש"ס שיעורים בשו"ע ושחיטה כשירה, וכמובן שגם עסקתי בסידור קידושין, שאלות ותשובות ופסקי הלכות כנהוג בישראל כמו שראיתי אצל מורי ורבותי, ובספר זה נמצא שאלות ותשובות בכל חלקי השו"ע שהשבתי לשואלי וחלק גדול מהם נכתבו במינכן כמו שיראה המעיין בפנים הספר. ומן הראוי להעיר שהיתה באותו הזמן רוח תקומה דתית בין ההמונים שבאו לשאול שאלות רבות בהלכה ובכל שבוע היו אצלנו הרבה דיני תורה בין שותפין, וכדומה. וחלק קטן מאד מהם נדפס בחיבור זה ומתוכן אפשר לעמוד על מצב הרוחני של הרבה מפליטי חרב המלחמה.

(עמ' י"ג)

וכן נדפס בהסכמתי סידור תפילה בשם כל בו ע"י האחים שלמה וישראל לאנגער, והסידור היה שימושי במקום שלא היו כ"כ הרבה סידורים ויד הכל משמשו בו.

עשינו וסידרנו מטבח כשר בעד עוברים ושבים. כשביקר הג"ר אליעזר זילבר זצ"ל במינכן ערכנו קבלת פנים לכבודו במטבח הזה, והוא התפלא מאד על אירגון הקהילה והחיים בפרט ועל כל המאמצים השונים שנעשו על ידנו. וזכינו לברכתו החשובה לחזק את ידנו. אגב, הוא בעצמו עזר לנו בעין יפה באמצעים כספיים נחוצים לבניית המקוה ובעד מוסדות אחרים.

* * *

בשנת תש"ח כשנשאתי את אשתי הרבנית העדינה והיראה אלקים באמת המלומדת שנשארה יתומה מכל משפחתה, חיה רבקה תחי' בת הקדוש ר' אהרן אריה לבית פעלקער ואמה ליבא למשפחת שיין הידועה, אחותיה פערל ודבורה רייזל שנרצחו ע"י הנאצים ימ"ש ביער הסמוך לקהילתם חאדאראוו, ולקחה דודה הרב הגאון ר' חיים צבי טויבש זצ"ל, שהיה הרב הראשי בציריך ונתגדלה בביתו - היא היתה לי לאחיעזר ולאחיסמך בעבודת הקודש.

* * *

בשנת תש"ט ביקר במינכן הגאון הגדול רי"י וויינבערג זצ"ל [שהיה ראש הישיבה בבערלין בישיבת הגאון ר"ע הילדעסהיימער זצ"ל] מח"ס שרידי אש ועוד, וראה כל החנויות של היהודים במעלשטראשע סגורות בשבת קדש, לא האמין למראה עיניו ואמר לנו: תסבירו נא לי באיזה כח השפעתם על עמא פזיזא זו לקידוש ה' כזה? ובאמת זכות הקדושים עמדה לי ומידת אהבת ישראל שהרגישו שומעי עזרו לי להכניסם תחת כנפי השכינה.

* * *

בשנת תשי"א התחילו היהודים לעזוב את אשכנז כי הסברנו להם שאין מקום בארץ הדמים בעד ישיבת קבע לאיש ישראל. ובשנת תשי"ב כמעט ותשעים אחוז מהיהודים עזבו את הארץ, ולפני היו שני דרכים - או לארץ ישראל או לאמעריקא. הרב הראשי לישראל הגרי"א הערצאג זצ"ל שבא לאשכנז יעצני: בואו לארץ ישראל וכבר נראה לסדר לכת"ר של. אבל לא היה בי הכח להחליט לטלטול קשה כזה ובפרט עם ילדים רכים. והקונסול האמעריקאי דוחק. ובאנו בשנת תשי"ב לאמעריקא. על מה שאני מצטער שלא שמעתי לעצת הרב הראשי הנ"ל.

לאחר בואי לפילאדעלפיא באיחור כמה שבועות נתקבלתי לרב ואב"ד להקהילה המפורסמת "תפארת ישראל" וגם לקהילת "בית יעקב" בוועסט פילאדעלפיא, מקום שכיהן הגאון המפורסם ר' דוב אריה לעווענטאהל ז"ל לרב ומנהיג, בשנת תשי"ד נתקבלתי לחבר הביד"צ ולועד הכשרות בפה. ועתה אני סגן האב"ד בביד"צ
(עמ' י"ד)
דפה"ק. בשנת תשכ"ו נבחרתי לסגן יושב ראש באגודת הרבנים דארה"ב וקנדה ועד היום אני תופס משרה חשובה זו, ואני משתדל לעזור להקים סוכת דוד הנופלת במדינה זו בכל כוחותי ומאמצי. וזכיתי לעזור ולסייע בסיוע שיש בו ממש למוסדות התורניים בארץ זו ובארה"ק ובפרט לכל המוסדות דעירנו פה, שהם הישיבה הגדולה דפילאדעלפיא ובתי הספר "בית יעקב". וגם לישיבת "בית התלמוד" ו"עזרת תורה", ועוד. שכבדוני באות כבוד. בית יעקב בשנת 71 והישיבה בית התלמוד בשנת 74.

* * *

וכאן מקום אתי להביע תודתי לחתני האהוב לי כבן האא"ג עדיו לגאון כש"ת דוב אהרן כריזמן בן הרה"ג ר' שמעון [ונכד הגאון בעל שו"ת זה הים, ועוד, אב"ק דלאפי ובווארשא, ונין להגאון החסיד ר' דוב אהרן זצ"ל הראב"ד דעיר קאלנע מח"ס באר מים על מד"ר ועוד, ונין להגאון הקדוש ר' שמעון בער אנאליק זצ"ל האב"ד טיקטין ושעדליץ מח"ס אורח משפט ואמרי רש"ד, ועוד, ולמעלה בקודש] שהשקיע הרבה עבודה לסדר את הכתבים ולהגיהם על נכון. וכן יתברך מכל מילי דמיטב בני בכורי הבחור היקר אברהם אהרן אריה נ"י תלמיד ישיבת רי"א בניו-יארק, עורך-דין בפילאדעלפיא, ובני הבחור היקר בעל מידות ובר דעת גדול הרב המו"מ החו"ב יצחק מאיר צבי נ"י תלמיד ישיבות קול תורה, פאניוועז, וליקוואוד. המוסמך מהגאונים בא"י ובראשם הגאון ר"ב זולטי ראש רבני ירושלים, שהשקיע זמן לעניני הוצאת חיבורי זה. ובתי העדינה והמשכלת אשת חתני ליבא מלכה רות שתחיה. ובני הילד החכים דוב שלום שרגא יחיה. כולם יעמדו על הברכה מאלקי המערכה שנזכה יחד עם אשתי הרבנית תחי' לראות מהם דורות ישרים יבורך, ושלא תמוש התורה מפיהם ומפי זרעם לזכר כל קדושי משפחתנו שנעקרו מסדר הדורות.

* * *

וכן יתברכו בכל טוב ידידי אנ"ש הנמצאים עד היום במינכן ומנהיגי הקהילות ששימשתי אותם בתור רב בפילאדעלפיא קהילות "תפארת ישראל" ו"בית יעקב" שהחזיקוני בכבוד ובאה"ר. וכן אנשי קהילתי שאני שוכן בתוכם עתה קהלת "בני יעקב - דרשו טוב". ברכה לחברי הרבנים הגאונים בביד"צ דפה ובראשם הגאון המפורסם בנש"ק רא"א הכהן יאלעס שליט"א ולכל הנלוים עליהם ואני תפילה לנורא העלילה שיחזקני ויאמצני להגות בתוה"ק במנוחת הנפש והגוף ולראות נחת מכל יוצ"ח, כי"ר.

הכותב בדמע וחותם בברכה,
המחבר

יום כ"ג למטמונים לפ' אמור ואמרת - תשל"ח לפ"ק.