תקציר המבוא:

אודות המחבר

במבוא המחבר מתאר בקצרה את קורות חייו.
בראשיתו הוא מודה לה' על חלקו עם יושבי בית המדרש.
המחבר היה ילד בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, נמלט עם הוריו לווינה, שם למד ומאוחר יותר נישא, והיה רב באחד מבתי המדרש.
עם עלית הגרמנים בתרצ"ח (1938) ניסה להימלט מאוסטריה, והצליח לעלות עם אשתו וילדיו לירושלים בשנת ת"ש (1940).
בירושלים כיהן כרב, מאוחר יותר נקרא לשמש כרב בלונדון.

המבוא:

הקדמה

אודה לה' על כל הטוב אשר גמלני ומיושבי ביהמ"ד שם חלקי. הן רק לעונת הפעוטות הגעתי בשנת תרע"ד כאשך פרצה מלחמת עולם הראשונה, ועזבתי את בוסק עיר מולדתי, ונמלטתי עם אבי מורי הרה"ח מו"ה אליעזר זאב שליט"א בהרה"ח מו"ה שמואל ז"ל, ואמי מורתי מרת טויבא שתחי' בת הרה"ח מו"ה שמואל יוסף ז"ל, (בעת סידור הדברים למוסרם לדפוס היתה אמי הכ"מ עוד בחיים, ובינתים ביום י"ג תמוז תשכ"ג חיים לן שבקה, יזכור אלקים לה את צדקותי' ומעשי' הטובים, תנצב"ה), ,ואתנו יחד גם זקנתי אם אבי מרת בראנא ע"ה, ונסענו הלוך ונסוע עד שהגענו לווינא, העיר שהיתה אז מלאה חכמים וסופרים פליטי המלחמה, והורי שליט"א לא חסכו עמל ויגיעה להושיב אותי בין ברכי חכמים לשמוע לקח מפיהם ולהתאבק בעפר רגליהם. שם נשאתי אשתי הראשונה מרת חנה גיטל ע"ה בת הרה"ח מו"ה נפתלי גאטעסמאן שליט"א ובת מרת אסתר ראצא שתחי', ובתמימותה וצדקתה ויושר לבבה היתה לי לעזר להמשיך לשבת באהלה של תורה עד שנתקבלתי אח"כ לרב בביהמ"ד שומרי הדת המרכז החרדי שבווינא מחוז השלישי העטצגאססע. ולא ארכו הימים והתחילה הצרה והמצוקה על אחב"י בעיר ווינא בשנת תרצ"ח, ועלי לתת שבח והודאה שזכיתי להיות מן הנצולים, ונמלטתי יחד עם אשתי ע"ה והילדים שיחיו לירושלים עיה"ק תובב"א. הצלתנו היתה בשנת ת"ש כאשר היתה כבר המלחמה עם מוראותי', ונסי נסים נעשו לנו כמו שכל אחד מן הנצולים נסי נסים נעשו לו, ומה אאריך בדיבורים ולא זכינו שיהיו נצולים כל בית ישראל. והרי תראה מה שכתב התוי"ט בספר מגילת איכה בשם ספר יוסף לקח (בדפוס לונדון ע' י"'א) וז"ל ושם בהקדמה שאל שאלה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם לכהנים בני חשמונאי שלא קבעו ימי משתה ושמחה על גאולתם ועל פדות נפשם של ישראל עם היות שגאולתם היתה שלא כסדר העולם וגדולה היתה מגאולתם של ישראל שבימי מרדכי ואסתר שלא היתה אלא בנס נסתר ובסדר העולם כמו מעט רגע נהפך לב המלך מרעה לטובה ובתשובה שהשיב הרב הגאון שם הוא שבימי חשמונאי לא היתה שמחה שלימה על בית ישראל ועל עם ה' כי נפלו בחרב עכ"ל. וכש"כ אנחנו מה נאמר ומה נדבר ולא זכינו להנצל אלא קומץ קטן, יתן השם ונראה בנחמה ואז ימלא שחוק פינו.

באתי לירושלים בשנת ת"ש, ואודה לה' אשר גם שם לא עזבני, וגם שם שם חלקי מיושבי ביהמ"ד, והגאון הצדיק - המפורסם מוהרי"צ דושינסקי זצ"ל גאב"ד דירושלים הסביר לי פנים, ונתקבלתי מטעם העדה החרדית לרב של השכונות שעל יד מחנה יהודה, הן השכונות המפורסמות בתי ראנד ובתי ברוידא וכנסת ישראל וכו', אשר יושביהם תלמידי חכמים חסידים ואנשי מעשה. וראיתי בזה חסד עליון שזכיתי להיות חבר לחבורה זו, גם ללכת את חכמים המה הגדולים חכמי ירושלים אשר היו שם מקדמת דנא, ואשר נתאספו לשם בימים אלה. אך פתאום נטרפה עלי השעה ביום ח' טבת תש"ד כאשר מתה עלי אשתי ע"ה והילדים שיחיו רכים, ועברו עלי ימים קשים עד אשר בשנת תש"ו נשאתי אשתי מרת יהודית שתחי' בת הרה"ח מו"ה אברהם אהרן ז"ל בנו בכורו של הגרי"ח זונענפעלד ז"ל ובת מרת חי' רבקה שתחי', היא האשה אשר בחמלת ה' עלינו נכנסה לביתי בכל לבה נפשה ומאודה ותהי להילדים שיחיו לאם, ובעזרתה נתחנכו הילדים שיחיו לתורה וליראת שמים והיו ב"ה לאנשים יתן השם החיים והחסד תמיד ונזכה לראות אצלם נחת וכל טוב תמיד.

ובשנת תשט"ו כאשר נקראתי לשמש ברבנות פק"ק לונדון, סיבה היתה מאת מסבב כל הסיבות ונענינו לקריאה זו אע"פ שהדבר הי' קשה בעינינו. ואודה לה' אשר גם פה מצאתי קהל יראים ושלמים, בתי ת"ת וישיבות מצוינים בהלכה, ובעלי בתים אנשי צדקה וחסד עוסקים בתורה ובמצות ומגדלים בניהם לתורה. וראשי הציבור של קהלתנו התאחדות קהלות החרדים שומרים משמרת הקהלה ועוסקים בצרכי ציבור באמונה, וידידי הרבנים הגאונים שליט"א חברי הבד"צ, גדולים בתורה ומופלגים ביראה, שוקדים על כל דבר טוב ועושים בכל כחם להעמיד הדת על תלו, יברך ה' את כולם יחד ויאריך ימיהם בטוב ובנעימים.

ועינינו נשואות לשוכן שמים שנזכה לראות בישועת כלל ישראל במהרה בימינו ושבו בנים לגבולם, ובתוך תפלה זו אעטיף מה ששמעתי מפי כ"ק מרן אדמו"ר מוהר"א ז"ל מבעלז בשם זקנו מהר"ש ז"ל לפרש מה שאנו מתפללים שתרחמני עוד בגלותי לגאלני, שהכוונה שבודאי אנו מתפללים על הגאולה השלימה, אמנם אנו מתפללים שנזכה לגאולה גם בעוד שאנחנו בגלות וזה עוד בגלותי לגאלני, כי כל הישועות נשפעות מגאולה העתידה שנזכה לה בטהרה בימינו אמן.
*
הנני להזכיר לברכה את בתי בראנא מאשא ובעלה מו"ה שלום פריעדמאן, בני מו"ה יהושע העשיל ואשתו חי' גיטל, בתי מלכה ובעלה מו"ה אברהם יצחק ענגעל, בני מו"ה יוסף ואשתו ריבא, בני מו"ה משה חיים אפרים ואשתו מירל, שיחיו ליט"א הם ויוצאי חלציהם ויתברכו בכל טוב סלה.

אזכיר לברכה את ש"ב מו"ה עקיבא שיינברגר נ"י, בן גיסי מוה"ר מנחם מאניש ז"ל, אשר השגיח בפרטות על מלאכת הספר הזה ושקד על הכל שיהי' נעשה על צד היותר טוב.