זכרון אברהם משה - הקדמה שניה - ר' אליעזר דינר

הספר יצא לאור בירושלים בשנת תש"ה
נושא הספר: הערות על התלמוד הבבלי
מיקום המבוא בספר: הקדמה שניה - בעמודים: ט - י

תקציר המבוא:

המבוא לספר זה נכתב בשתי תקופות.
המבוא הראשון נכתב בשנת תש"ג (1943). במבוא זה המחבר מציג את ייחוסו ומספר את קורות חייו עד לאותה השנה:
ילדותו וחינוכו בגרמניה ובהולנד, התמנותו לאב"ד של קהילת ראגאשני בחבל פוזנא, הגירתו לקלן שבגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, תיאור עליית הנאצים לשלטון ואירועי "ליל הבדולח", בריחתו של המחבר להולנד וחייו תחת הכיבוש הנאצי של הולנד. המחבר מתאר את הקושי בכתיבה של חידושי תורה בימים של מצוקה.
המבוא השני נכתב בשבט תש"ה (1945) לאחר עליית המחבר לארץ ישראל. במבוא זה הוא מספר את המשך קורותיו: גירושו למחנה ברגן-בלזן ושחרורו יחד עם אשתו ושניים מילדיו, במסגרת חילופי שבויים עם נאצים מארץ ישראל. הוא מתאר את השתקעותם בירושלים ואת תהליך ההתאוששות משבי הנאצים. המחבר מודה לקב"ה על הצלתו, מתפלל לסיומה המהיר של המלחמה ומקווה לראות שוב את בנותיו שנותרו באירופה וגורלן לא ידוע לו.

המבוא:

זכרון אברהם משה - הקדמה שניה

(עמוד ט)
הקדמה שניה

הכתב יד של חיבורי זה כבר גמרתי לפני שנתים כמו שיראה הקורא לעיל בהקדמה הראשונה ויען שנאצים לא אבו ולא שרו להדפיס אותו נתתי את הכל לכורך הספרים לכרוך אותו לכרך אחד כדי שלא יאבד ממנו שום דף ועל ידי כריכה זו היה דומה הכתב יד מבחוץ לספר דפוס.

ובימים ההם אע"פ שחיילי היטלר השמידו וחטפו וגרשו רוב היהודים אשר ישבו מסביב לביתי ודירתי אפילו הכי לי עצמי ולכל משפחתי לא עשו שום רע בעת ההיא, ולפיכך אני יכלתי עוד להתעסק מידי יום ביומו בלימודי. אבל בכל הגיוני ועיוני ובכל מלאכתי ויגיעתי זה בקדש תמיד אפפוני חבלי מות ומצרי שאול עד שבאמת סוף סוף גם אותי ומשפחתי השיגה הפקודה היהודית וביום עש"ק נחמו של שנת תש"ג לפ"ק באו הרשעים גם לביתי ויגרשו אותי וינהיגו אותי אל מחנה השבויים אשר היו שם כחמש עשרה אלף יהודים.

וכמעט שנה שלימה היינו כבר תחת עינוי הנאצים ותחת סבלותם כאשר השם יתברך ויתעלה שמו המרומם הציל אותנו מידם. כי אני ואשתי ובני ואחת מבנותי כלנו ארבע היינו בין היהודים שהוחלפו בהסכמת הנצאים בט' תמוז של שנת תש"ד לפ"ק מן המחנה של שבויים בגרמניה תחת שבויי הנאצים בארץ ישראל. אך בזאת יאותו לנו הנצאים לנסוע מן המחנה הגרמני שלא נקח עמנו שום דבר שבכתב שכל דבר שבכתב ילך לשריפה. אולם כיון שהם לא ידעו להבחין בין דפוס עברי לכתב יד עברי ויען שכתבי ידי מכורכין היו אצלי לספרים לכן היו בעיניהם כספרי דפוס ומשום הכי התירו שאני אקח ספרים אלו עמי לחירות ועל ידי זה הצלתי אותם מאיבוד ומשרפה. והם לא ידעו כי המליץ בינותם כי הספר הזה גם כן תעודת רשע ופשע שנרשם בו כל פחד ופחת אשר רדפו בם הנצאים את היהודים שבמדינת הוללאנד.

וביום י"ט תמוז באנו לארץ הקדושה אשר גרתי בה זמן קצר לפני שש עשרה שנה ואשר היום אין להכירה עוד כיון שבמשך העת הזאת החריצות והזריזות והכשרון של היהודים שינו לגמרי את המראה של הארץ ותיקון תוארה וצורתה באופן ובשיעור שאין כמוהו ולא יסופר כי בהרבה מקומות עשו ממדבר בלתי פורה ארץ זרועה ורעננה והרבה פעמים בנו בקרקע מלאת אבנים גדולות ונקבים עמוקים בתים גבוהים ומפוארים.

ועתה אנחנו יושבים פה עיר הקדש ירושלים תובב"א בחירות ובחופש ולאט לאט תחזור בע"ה גם בריאות גופינו החלושה על ידי הלחץ שלחצו אותנו הרשעים זמן רב. אמנם חליים רעים ונאמנים גרמו שהזקנתי קודם הזמן ובגלל כל הרעה אשר ראו עיני ואשר באה על בני משפחתי ועל כל עם בית ישראל תשש כחי כנקבה ולא אוכל לעשות מאומה לא להיות מלמד ולא להיות דרשן כי דיבור בקול רם מאמץ לבבי יותר מטוב לו. ולכן חיינו נמשכים על ידי העזרה
(עמוד י)
המהללה ועל ידי החסד המשובח של כל בנינו כנטעים מגודלים בחירותיהם כי הם מפרנסים אותנו שמזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן ועוד יותר ממה שצריך נותנים לנו כדי שלא יחסר לנו מאומה.

ועל ידי טובתם הגדולה הזאת אני אוכל להקדיש חיי כל וכל לתורתנו הקדושה ולחקור ולדרוש בעמקי ים התלמוד והפוסקים. ואשא את עיני אל מעון קדשו ותודתי מעמקי לבבי תעלה השמימה על כל הטוב ועל כל הנסים ועל כל הפרקן שעשה לנו בימים ההם. ואתפלל אל השם שיביא במהרה השלום בעולם ויעשה לנו עוד החן והחסד לראות בבריאות הגוף ובבריאות הנשמה גם בנותינו הנשארות בארץ אויביהם ובידי הנאצים למען שוב יהא ביכלתם לעשות רצון קונם בלבב שלם ולעבדו ביראה ופחד כימי עולם וכשנים קדמוניות.

ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב במהרה בימינו אמן.

פעה"ק ירושלים תובב"א
יום חמשה עשר בשבט שנת
מנחל בדרך ישתה על כל ירים ראש לפ"ק
המחבר