תקציר המבוא:

אודות המחבר

המבוא לספר זה נכתב בשתי תקופות.
המבוא הראשון נכתב בשנת תש"ג (1943). במבוא זה המחבר מציג את ייחוסו ומספר את קורות חייו עד לאותה השנה:
ילדותו וחינוכו בגרמניה ובהולנד, התמנותו לאב"ד של קהילת ראגאשני בחבל פוזנא, הגירתו לקלן שבגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה, תיאור עליית הנאצים לשלטון ואירועי "ליל הבדולח", בריחתו של המחבר להולנד וחייו תחת הכיבוש הנאצי של הולנד. המחבר מתאר את הקושי בכתיבה של חידושי תורה בימים של מצוקה.
המבוא השני נכתב בשבט תש"ה (1945) לאחר עליית המחבר לארץ ישראל. במבוא זה הוא מספר את המשך קורותיו: גירושו למחנה ברגן-בלזן ושחרורו יחד עם אשתו ושניים מילדיו, במסגרת חילופי שבויים עם נאצים מארץ ישראל. הוא מתאר את השתקעותם בירושלים ואת תהליך ההתאוששות משבי הנאצים. המחבר מודה לקב"ה על הצלתו, מתפלל לסיומה המהיר של המלחמה ומקווה לראות שוב את בנותיו שנותרו באירופה וגורלן לא ידוע לו.

המבוא:

(עמוד ג)
הקדמה ראשונה

בשנת תרצ"ג לפ"ק כבר הוצאתי לאור את החלק הראשון של הערותי בשם זכרון יוסף צבי כדי לכבד בו את מורי ורבי הגדול והמפורסם כהר"ר יוסף צבי הלוי זצ"ל רב ואב"ד ור"מ בק"ק אמשטרדם יע"א. ועתה חנני ה' ושת לן זרע אחר להוסיף על החלק הראשון הנ"ל אשר הבאתי בו קצת הערותי על ש"ע או"ח עוד חלק שני של הערותי שאני מביא בו קצת הערותי על ש"ס. וקראתיו בשם זכרון אברהם משה כדי לשלם תודה וטובה לאבי מורי ורבי ז"ל שמת בן חכים יום ז' טבת שנת תרע"ט לפ"ק ביום הולדתו כמשה רבנו ע"ה לקיים מה דאיתא במסכת קדושין דף ל"ח ע"א שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש.

והוא הדריכני בדרך התורה ועבודה ושם בלבבי יראת שמים ויראת חטא אשר מלאו אותו בכל הדרך הלך בו ואשר קלטם ואשר בלעם בבית אבותיו בעיר קראקא יע"א ואחר כך בבית רבו ר' אלעזר אטטענזאסער ז"ל, כי בהיותו נער בן ט"ו שנה יצא מעיר מולדתו ויבא לק"ק העכבערג במדינת בייערן אשר היתה שם הישיבה של רבי אלעזר ז"ל הנ"ל. שם למד כמעט חמש שנים ושם ראה כל המעלות והמדות הטובות אשר נהג בהן רבו ובפרט חשקותו ואהבתו לעסוק בדברי תורה ובדברים של גמילות חסד, והוא היה ידיד רבו ותלמידו היקר והאהוב ומשום הכי לא היה כרצון ר' אלעזר כאשר אברהם משה תלמידו, הגיד לו שבדעת אחיו הגדול כהר"ר זאב יצחק הלוי ז"ל שילמוד עוד הדברים התלוים במקח וממכר ושמטעם זה יהא צריך שיעזוב את הישיבה ושילך לעיר אחרת ללמוד שם עניני המסחר.

לכן ר' אברהם משה יצא מעיר העכבערג לעיר באנן על נהר רינוס ושם עוסק שנים רבות במשא ומתן ומקח ובכל הדברים אשר כל סוחר זריז ומהיר צריך לידע בהם. ובעת ההיא היה גם כן שבועות אחדים בבית ספר למסחר אשר היה בעיר קולוניא ואשר עמד תחת השגחתו של המנהל ר' יצחק אוקס ז"ל ושם למד כל דרכי המסחר בין דרכי חשבונו ובין דרכי פנקסנותו. ומאחר שהיה בקי ומנוסה בכל עניני הסוחרים עשה שותפות עם אחיו כהר"ר זאב יצחק הנ"ל אשר גדול ממנו כמעט בחמש שנים ואשר גם בימים ההם בעיר קולוניא והתחילו לקנות ולמכור כמנהג הסוחרים והשותפים וה' הצליח דרכם ועשו פרי.

אמנם אע"פ שאבי מורי היה טרוד במשא ומתן שלו ויצא ושב מעיר לעיר וממדינה למדינה אפילו הכי בכל עת אשר היה פטור מן עבודת מקח וממכר בבית ובחוץ במלון ובמסעיו לא מש מתוך אהל התורה והיראה וירד לתוך עמקי ים התלמוד והפוסקים ללבן ולברר דברים הספונים בחלקת מחוקקים. ובכל זאת אבי האיש אברהם משה ענו מאד, כי כל זמן שאחיו זאב יצחק הלמדן המופלא
(עמוד ד)
והמופלג החריף הבקי והמפורסם* היה משותף לו לא התבלט למודו ברום עולם כי מלאו אותו כמה וכמה רגשי כבוד כלפי אחיו הגול אשר היה גם כן רבו ומלמדו ולכן לפי דעתו וחפצו כי לו לבדו, הגדולה והגבורה. אבל אחרי מות אחיו הנ"ל התחיל לעמוד בפרץ ושקיל וטרא בכמה מכתבים וכתובים עם גאוני וגדולי הדור עם אחיו כהר"ר יוסף צבי הלוי זצ"ל באמשטרדם פאר התורה ורבן של כל בני הגולה ועם הרב החסיד והמפואר כהר"ר דוד צבי האפ-מאנן ז"ל ראש ומנהל של בית המדרש לרבנים בברלין ועם כבוד מרנא ורבנא הגדול בתלמוד ובהלכה כהר"ר מאיר לערנער ז"ל אב"ד דק"ק אלטונא יע"א.

ואין צריך לומר שאבי ז"ל הוא היה רבי ומורי הראשון וכי הוא הכניסני אל היכל התורה והלימוד כי כל ימיו נפשו קשורה בנפשי ועיקר חפציו וראש משאלות לבבו שארד באהבה לעמקי ים התלמוד והפוסקים. ולכן זכות תורתו וחסידותו הלבישתני בגדי חשקת התורה לשמוע חכמתו ויאצל מן רוח ידיעתו אשר עליו ויתן עלי.

וכן למדתי אצל דודי כהר"ר זאב יצחק ז"ל הנ"ל אשר פתח לי פתחי התלמוד בענין אחר ובדרך עמוקה ובדיוק גדול. ואיזרני ללכת מחיל אל חיל ולהתאבק בעפר רגלי חכמים ולכן למדתי גם בבית המדרש תלמוד תורה של כהר"ר זאב וואלף ז"ל בעיר מולדתי ואחר כך פסעתי פסיעותי אל ביתו של החכם והשלם כהר"ר נתן הלוי באמבערגער ז"ל אב"ד דק"ק ווירצבורג יע"א ושם ישבתי באהל תורתו וזהר אור חכמתו האיר דרכי וישר מסילתי ובהשגחתו התרגלתי ברגילות התלמוד והפוסקים.

ובאחרונה גרתי כמעט שלש שנים בישיבה הרמה של ק"ק אמשטרדם ע"א בחבורת תלמידים השוקדים על דלתי בית המדרש הגדול שם אשר נקרא סעדת בחורים ושם ישבתי לרגלי רבי הגדול שבגדולים ה"ה המאור הגדול החריף והבקי החכם הכולל דודי כהר"ר יוסף צבי זצ"ל אשר היה אב"ד ור"מ של קהל אשכנזים שם. והכביד ידו עלי במעגלי צדק כאשר יישר איש את בנו והיה מתמיד עם תלמידו בשקידה יתירה לירד לעומק ההלכה בתלמוד בבלי וירושלמי ותוספתא מכילתא ספרא וספרי ובהרמב"ם ובכל הפוסקים אשר בית ישראל נשען עליהם.

והנה נתגדלתי על ברכי חכמי הזמן לעמוד בצל ידיעתם ויטו עלי חסד כל הימים. וכאשר עמדתי בן ז"ך שנה על כור הבחינה ומצאו בי מבושם בחכמה ובתבונה בתורה הכתובה והמסורה וראוי ומוכן לחקור ולדין דין אמת בעניני תורה ואיסור והיתר ודת יהודית להשיב ולגור אמר ולעמוד בפרץ בעד כבוד האמונה וירושת חכמינו הקדמונים הרי לא מנעו טוב מבעליו וסמכו ידיהם עלי שלשה גדולי הדור ה"ה כהר"ר ארי' ליבוש וואגנה ז"ל רב ואב"ד דק"ק ארנהעם והגליל במדינת הוללאנד וכהר"ר יוסף צבי הלוי דיננער ז"ל הנ"ל וכהר"ר זאב
(עמוד ה)
פיילכענפעלד ז"ל רב ואב"ד דק"ק פוזנא יע"א וישימו כתר הוראה על ראשי להנחילני פרי עבודתי בקש ולעטרני בכובע הרבנים.

ובראשונה נתבקשתי לרב ואב"ד דק"ק ראגאשני יע"א אשר בימים ההם היתה עיר אשכנזית. ותהי המשרה על שכמי השתרגו על צוארי עול תורה ועול דרך ארץ וטוב שנים עבדתי את ק"ק הנ"ל בכל כחי ועצם ידי. ובעת הזאת נכנסתי לחופה עם אשת נעורים ה"ה האשה הצנועה והכשרה והחסידה מרת זעלדא בת ר' שלמה הלוי שתחי' והיא ילדה לי שם בן יחיד ושש בנות ועל כן הייתי עוד מטופל בצער גידול בנים על ברכי התורה והעבודה. ובכל זאת לימדתי ולמדתי בשקידה ובחריצות וחברתי והוצאתי שם לאור העולם בשנת תרע"א לפ"ק פירושי על מאמר העיבור של הרמב"ם ז"ל.

אמנם כאשר תמו המלחמות הגדולות אשר היו מט' באב של שנת תרע"ד לפ"ק עד ז' כסלו תרע"ט לפ"ק ואשר הביאו צרות רבות ורעות על כל העולם כלו הרי חזרה ובאה מלכות פולניה לממשלה וגם ק"ק ראגאשני יע"א היתה אז תחת ממשלתה כבשנים קדמוניות. בימים ההם שנאה גדולה היתה בין האשכנזים והפולניים וכאשר יענו קודם לכן האשכנזים את הפולניים כן רבו הפולניים לענות עתה את האשכנזים בכל מיני לחץ ועינוי. ולכן האשכנזים עזבו, ערי פולניה והלכו לגולה אל ארץ אשכנז וגם אני ואשתי ובני ובנותי היו בתוך הבאים מאחר שכלנו תשעה היינו נתונים זמן קצר במשמר ובשביה.

ובט"ו אב שנת תר"ף לפ"ק גלינו לעיר מולדתי לק"ק קולוניא יע"א על נהר רינוס ועל נהר דופעסבאך ושם ישב אחי ר' ברוך חיים הלוי נ"י עם משפחתו וכאשר באתי שמה קבל אותי וכל אשר לי בסבר פנים יפות ויען אשר לא מצא שם שום בית דירה הגון לנו הוא עצמו פינה לנו מקום בבית דירה שלו כדי שיהיה אפשר ששנינו הוא עם בני בית שלו ואנחנו כלנו תשעה - יכולים לישב בדירה אחת. ומעט יותר משנה שלימה היינו יושבים שם בטובתו הגדולה ובאהבתו המצויינת כשבת אחים גם יחד ורק אחר הזמן הזה היתה לי דירה מיוחדת לעצמי ולמשפחתי.

והנה הפרנסים ומנהיגי הקהלה דקולוניא אשר בהם גם אחי הנ"ל גם הם קבלו אותי בסבר פנים יפות ומינו אותי להיות שם לרב בקהל יראים ולהיות מלמד ודרשן בת"ת ובמשך ח"י שנה הטיתי שם שכמי לעבודת השם ותורתו. ויולדו לי עוד שלש בנות בעת ההיא וכמה פעמים נפשי נבהלה מאד על המחיה ועל הכלכלה מן כובד העול על שכמי להביא טרף לביתי ולמשפחתי הגדולה. אבל בכל עת שהצרה קרובה אלקי אבי בעזרי ויצילני מחרב רעה ומרעב ומצמא ומבושה ומכלימה ועל ידי זה התאמץ כחי בלימודי ובפועל ידי ושמחתי בלבבי כאשר חברתי והוצאתי לאור הדפוס בשנת תרפ"ז ולפ"ק את ספר ששה סדרי גט וחליצה ובשנת תרצ"ג לפ"ק החלק הראשון של הערותי והוא ספר זכרון יוסף צבי על שו"ע או"ח.

ואולם אחרי כן נתגלגלו הדברים וגם בארץ אשכנז יד ה' היתה בבני ישראל כי קרן של היטלר הרשע התרוממה על כל גבוליה ורוב עם הארץ נלוו אליו בפקודתו שנאו ורדפו וגרשו הנאצים – הן היה שמה של מפלגת היטלר – את היהודים מערי אשכנז בבורות ובגסות ובפעם שנית נדחתי ונגלתי עם משפחתי בן נדח שנה ואמרתי ננוסה למדינת הוללאנד אשר גרתי בה בימי נעורי כי ידעתי כי רובה דרובה
(עמוד ו)
של יושביה אוהבי ישראל הם וכי יושבת שם על כסא המלוכה נצר יקר מגזע אראניא אשר בצדק שופט עם וארץ ה"ה המלכה ווילהלמינא ירום הודה אשר רוחה רוח שלום ושלוה ואשר גם על זרע אברהם הביטה בעין חמלה וחנינה ומשום הכי שם בני ישראל הולכים בנגה זרחה ובאורה בעוד החשך יכסה ארץ וערפל לאומים.

ואע"פ שכמה וכמה נודדי אשכנזי כבר נסו למדינת הוללאנד דלים ורשים וחוסר כל ומשום הכי הממשלה שם לא רצתה וגם אסרה שעוד יביאו שמה גרושי ארצות הרשעים אפילו הכי הצליח דרכי לבוא הנה עם רוב משפחתי על ידי שקידת חותני כי הוא היה כמלאך השמים אשר מתהלך בארץ.

שהרי בתי הבכירה שת' היתה נשואה זה שמונה שנים לאיש מיוחס נכבד וחשוב נצר משפחה מעולה בן הגון לאביו כהר"ר אברהם הכהן אונדערווייזער זצ"ל אב"ד ור"מ דק"ק אשכנזים באמשטררם יע"א אשר היה תלמיד ויורש מקום דודי הרם כהר"ר יוסף צבי הלוי ז"ל הנ"ל. ובנו הגדול חותני זה עטרת ותפארת משפחתנו ה"ה כיוסף השליט כי למחיה שלחהו אלקים לפנינו וישימהו לאב זהיר ומדויק לכל משפחתי.

כי בשנת תרצ"ג לפ"ק מיד לאחר שגברו שונאי ישראל בארץ אשכנז ויבא מאמשטרדם עיר מושבו לקולוניא ויקח עמו כל ילידי ביתי ויבא אותם לביתו ועל ידי זה ביתו אשר כננו ואשר חנכו כמעט שתי שנים קודם לכן כבר עכשיו היה מלא ילדים אע"פ שעד היום הזה ה' מנע ממנו ומאשתו פרי בטנה. ובעד כלם השתדל עם אשתו בדרך ובאופן אשר לא קם כמוהו ויאהלום וילבשום וינעלום ויאכלום וישקום וילמדום ויהיו זהירים בהם בכל מיני זהירות ויאהבום באהבה רבה ובחמלה יתירה והיו להם אב ואח ואם ואחות בגוף אחד.

וכמו כן היה הדבר שש שנים אחר כך כאשר הרשעים לוחצים את בני ישראל עוד יותר עד מאד. כי ביום ט"ו מרחשון שנת תרצ"ט לפ"ק וישבו ממנו שביה גדולה ויהרגו בהם בחורים וזקנים יחדיו וישרפו את בתי כנסיות ויקרעו את ספרי התורה וישליכו את שברי הקדש בארץ ויפזרום ברחובות העיר. ובימים ההם כאשר באה שמועה זו אל הארצות אשר מסביב בעת - ההיא כתב לי חתני: בלב נשבר ונדכה ובנפש מרה ופצועה כה אמר בנך רדה אלי אל תעמוד וישבת פה אמשטרדם יע"א והיית לקרוב אלי אתה ואשתך וכל אשר לך וכלכלתי אותך פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך.

וכאשר הבטיח לנו כן היה כי בחפצו החזק וברצונו הגדול להיות לנו לישועה ולהוציא אותנו מהארץ הזאת מלאת סכנות התגבר על כל הקשיים אשר הקימו נגדינו לבוא הנה ויהי ערב לנו אצל הממשלה שלא נהיה לטורח המלכות ויעש הכל לפי מיטב יכלתו כדי למלאות מה שבמחשבתו הרמה. ויהי איש מצליח ובעוז ובמרץ עשה פרי ואנחנו קבלנו רשות המלכות לבוא למדינת הוללאנד ולבנות ולנטוע אהלנו פה ק"ק אמשטרדם יע"א.

אמנם אך, מעט יותר משנה שלימה ישבנו פה ואכלנו מטוב הארץ , ההיא ממנוחתה מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח. כי ימים מועטים אחר הפסח של שנת ת"ש לפ"ק עברה המלחמה הגדולה של שנה זו אשר גרמה היטלר הרשע וגדודיו את גבולי אשכנז והתפשטה גם על מדינתנו פה וכמה חיילי צבא הגרמנים ונאצים עד אין מספר אשר נסתי מפניהם בשנה הקודמת באו הנה. ותהי חרדה בכל מקומות הוללאנד וכל העם חרדו מפניהם ותרגז הארץ ותהי

(עמוד ז)
לחרדת אלקים. ובפרט על היהודים שבהוללאנד נפלה חרדה גדולה וברחו רבים מהם בהחבא. והנשארים מצער ומענה אותם האויב ושונא ישראל בכל מיני לחץ ועינוי זה כבר שלש שנים. בבקר אומרים מי יתן ערב ובערב מי יתן בקר מפחד לבבינו אשר נפחד וממראה עינינו אשר נראה בחשך הלילה סוחב אותנו הצורר ממטתנו לביזה ולמשיסה ובאור היום גורשנו מבתינו דלים ורקים להוציא אותנו אל ארץ נכריה נופלים בהכנעה ובשפלות. וכמו שקונן הפיטן בשבת שעברה אויב בפרק ירדנו כן נרדפים אנחנו ומודיעים הדמים. כרו זדים לנו שוחה אל שוחה להפיל אותנו חושבים מחשבות רשע להכביד את עולנו וכלנו כצאן תעינו יובל לטבח להרוג ולהשמיד ואין מנחם מנחמנו. לכו ונכחידם מקרבנו קורא הרשע בחמתו ובכעסו וגולנו לעבדות ולשביה למכה ולחרפה לרציחה ולאיבוד.

ולא את זה אחר זה מחריד כחיה רעה מחדרת משכנו אלא היום פתע פתאם בא הנה לעשות מלאכתו הרעה ולהקמלנו כקנה וסוף ומחר בא הנה לזרוק מרה ולענה לגנוב ולגזול ולהוסיף חטא ורשע. ואזניו מכביד ועיניו משעה מכל צרתינו ולא חומל על בחור ובתולה זקן וישיש טף ונשים חלוש וחולה. איש ואשתו מפריד זה מזו יונקים עוקר משדי אמם וילדים מעביר מחוג אבותם כי כונתו לשבר ולרסק כל משפחות ישראל ולהמם מהומה גדולה עד השמדם. אין קצבה לענינו ואין קץ לארך צרותינו ואין לשער שפע מכאובינו ואין לפרש עולם דמעתינו. אי פה, יכול להגיד כמה חמס ועריצות שופכים עלינו אובינו ואין כח בשום לשון לספר בשלימות כל היגון והאנחה אשר סביבותינו.

ובפרט היום געשו אותנו עד מאד כמו שלא סערו אותנו עד השתא. כי מעלות השחר משעה שלישית בבקר עד השעה הששית בצהרים חוג של בעלי מלחמה סבב את רחובות היהודים של עיר העתיקה פה כדי שלא שום אדם יוכל לצאת ולבא. והקורא שלהם רץ דרך חוצות שם וקולו נשמע בכל בית ובית וקרא בקול חזק מאד שכל היהודים חייבים להיות נכונים להגלות בקירוב שעה אחת. ואנשים נשים וטף וזקנים וחולים ומעוברות כולם נקבצו נדחפו אל בית הכנסת הגדול הנקרא החדש ושם נרשמו להגלות ולהגרש מעיר מולדתם אל ארץ נכריה ולעתיד מסופק. ויותר משלשת אלפים איש ובהם כל דייני בית דין צדק של קהלתנו עם משפחותם הלכו היום הדרך הכללי לשביה וכולם יחד קבלו עליהם גם העול הזה של מלכות שמים בכבד ראש ובהכנעה גדולה. ומהומה תפשה גם כל היהודים מחוץ ומסביב לעיר העתיקה וכל אחד ואחד הזדעזע בביתו פן תארע לו גם כן הצרה הגדולה הזאת. ואמרתי אל תרחק ממני כי צרה קרובה כי אין עוזר. אמנם שומר ישראל שמר שארית ישראל כי זה שתי שעות נודע בינינו הנשארים ברחובות האחרות שהאויב חדל לפי ימים אחדים ממעשיו הרעים וכלנו נתרוחנו. אבל העיר העתיקה דומה לבית הקברות כי איכה ישבה בדד העיר רבתי עם שרתי במדינות כל בתיה מבלי יושב ודרכיה מבלי עובר כל פתחי חדריה מפרוצים וחלונותיה שבורות סופקים עליה כפים כל עוברי דרך וצר להם מאד שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו.

ובכל זאת שמך לא שכחנו ובין כל הצרות האלה אשר שמעתי וראיתי בעיני יום יום כוונתי לבי לתורתך הקדושה הכתובה והמסורה והשקעתי עצמי בדברך הנאמן והאמת לחפור בו בשעשוע ולהעלות ממנו דברים אשר הם ירושת חכמינו הקדמונים. ועבודתי זו בקדש השכחתני לפי שעה כל הצרות סביבותי
(עמוד ח)
והיתה לי לקורת רוח כי על ידי שלמדתי בשקידה ובחריצות הצלחתי בדבר וגמרתי כבר היום החלק השני הזה של הערותי. ובו סדרתי הערות על ש"ס אשר בלימודי עם תלמידי ובירידתי לעמקי ים התלמוד התחדשו לי במשך כל השנים אשר ישבתי על כסא הרבנות בק"ק ראגאשני יע"א ובק"ק קולוניא יע"א ובפרט בימי שני מגורי פה אמשטרדם יע"א מאחר שהעתקתי מושבי מקולוניא לעיר הזאת (עיין לעיל). זה ארבע שנים.

ואני זקן ביתי באתי בימים ואמר ה' אלקי אדני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה הנה אנכי נצב על עין המים אשר הם חיינו ואורך ימינו ובהם אהגה יומם ולילה ואהבתך אל תסיר ממני לעולמים כדי שאכילת מתים לא אכל עד אם דברתי דברי והוספתי גם חלק שלישי של הערותי על החלק השני הזה אשר הקדשתי לזכרון אברהם משה אבי ז"ל, ואני תפלה שזכותו וזכות אמי מורתי זעמעלע בת ר' ברוך חיים ואשתו מרת בריינדל ממשפחה הרמה ווארמסער מק"ק קארלסרוהע יע"א יעמוד בעדי ובעד אשתי ובעד בני ובעד בנותי למען ילכו בדרך הטוב והישר בעיני ה' עד עולם.
וקראת שלום ושקט בארץ לכל יושביה יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ובא לציון גואל במהרה בימינו ברכי נפשי את ה' הללויה:

פה ק"ק אמשטרדם יע"א
יום שמלאה לי בו בע"ה שנת בינה לימי חיי
כ"א אייר שנת אל-תשגני ממצותיך לפ"ק
אליעזר דיננער