תקציר המבוא:

אודות המחבר

במבוא שני חלקים.
בחלקו הראשון המחבר מתאר את קורותיו:
הוא פותח בתודה לה' על חסדיו עמו, מספר על ילדותו ובית הוריו בקאליש, על תחילת המלחמה בהיותו נער, על רצח אביו לעיניו, על הסתתרותו בבונקר בעיר רוז'יניטוב עד השחרור, ועל העברתו לבית יתומים אוקראיני ומשם לבית יתומים יהודי בעיר סטניסלב.
בהמשך המחבר מתאר את הקיבוץ החרדי בקרקוב ואת כניסתו לישיבת "שארית יוסף - נובהרדוק" שבגרמניה. הוא מתאר את הישיבה ומספר על העומד בראשה- ר' גרשון ליבמן.
המחבר מדמה את הצלתו מהשואה ליציאת אברהם אבינו מכבשן האש, ומציין שכשם שאברהם ניצל בזכות יעקב שעתיד לצאת ממנו, כך הוא ניצל בזכות המשפחה שהקים לאחר השואה.
בסיום, המחבר מביא את מניעי כתיבת הספר - הודאה לה' על הניסים שעשה עימו, הנחלת המורשת לבניו אחריו, הנחת יד ושם לעיר מולדתו ולבית אביו, וקיום מצוות מחיית עמלק.

המבוא:

(עמוד 1)
דברים אחדים מאת המביא לדפוס

"אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה" ואיתא בשולחן ערוך סימן נ"א: "מזמור לתודה יש לאמרו בנגינה, שכל השירות עתידות להבטל חוץ ממזמור לתודה" ומביא רבינו הגר"א זי"ע מקור לזה מהמדרש פ' צו ששם מובא: "כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינה בטלה, כל התפילות בטלות וההודאה אינה בטלה". התפילה מיועדת לבקשה על צרכי האדם בגשמיות וברוחניות, ההודאה אינה כן, מהות ההודאה הינה הכרת חסד ה', הכרה בגדלות ה' וריבוי אמונה בה' יתברך. לעתיד לבוא לא יחסרו צרכי האדם, דבר אחד ישאר, "הודאה" הכרת חסדי ה', הודאה לא תיבטל לעולם.

"הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב" אחד הייתי בעולמו של הקב"ה, ללא קרוב וגואל, יתום קטן ללא אח ורע. כבשה קטנה בתוך ים של זאבים טורפים. "והנה ה' ניצב עליו" לקחני הבורא ית' כביכול בידו והוליכני צעד אחר צעד, עד אשר זכיתי בחסדיו הגדולים ובזכות אבותי הקדושים, להגיע עד הלום, "ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים", לעמוד בעצמי יחד עם כל בני משפחתי, במקום תורה עבודה ויראת שמים, כדרך אבותינו הסלולה לנו מדורי דורות.

***
"מידי דברי בו זכור אזכרנו", עולים בליבי זכרונות ילדותי בעיר מולדתי קאלוש עיר ואם בישראל, בן יחיד הייתי להורי יחד עם שתי אחיותי הי"ד, חיבה יתירה נודעת היתה לי מהורי, כשגידלוני ופינקוני ואף קראו לי בשם קדיש'ל, בית חם ומסור ללא לאות למעני. זכורני דמותו של אבא הרה"ח ר' מאיר זצ"ל הי"ד, שמסר נפשו ומאודו למען חינוכי בדרכי התורה והחסידות. הזיל מהונו ושכר לי מלמד פרטי תלמיד חכם ומוכשר, למען יטפח וירבה את כשרונותי, שכל מאוויו היתה לראות אותי גולה למקום תורה, לישיבת חכמי לובלין המעטירה, אשר שמה נודע אז כבית היוצר לתלמידי חכמים. מימי ילדותי לא נתנו לי מנוח, בימי הסליחות העירוני בטרם שחר, כאשר הכפור שלט בחוץ, ולקחוני לבית המדרש להתחמם באוירת הסליחות. זוכרני בערגה את נסיעותי אל רבינו הקדוש מטשורטקוב זצוק"ל זי"ע, בעמדנו בבית מדרשו ובהכנסנו לקודש פנימה, כאשר האציל עלי את ברכתו הקדושה, ובטוחני שזכות זו עמדה לי בכל גילגולי וטילטולי. מידי שבת בשבתו לקחני אבא זצ"ל אל דודו מוהרה"ח רבי
(עמוד 2)
משה הלפרין זצ"ל, שיבחנני על תלמודי, לדעת את מידת התקדמותי בלימוד התורה הקדושה. הדוד ר' משה זצ"ל היה מגדולי תלמידי החכמים ומהמפורסמים בעירנו קאלוש, עד היום הזה מוזכר שמו ביראת הכבוד על ידי כל יוצאי עירו. "עיני עיני יורדה מים" בזכרי על ליבי את אימי הצדקת מרת ביילא ע"ה הי"ד, לא ימוש מזכרוני דמותה העומדת מול נרות השבת, מליטה פניה בידיה, בוכה בדמעות שליש ומתפללת ומתחננת בפני השי"ת על ילדיה וביחוד על בנה יחידה, כאשר כל מגמתה שהנחילה לי היה שאצמח ואגדל תלמיד חכם וגדול בישראל. אין ספק בליבי שדמעותיה ותפילתה מלווים אותי עד היום הזה.

"זכור את אשר עשה לך עמלק" איתא ברמב"ן: והנכון בעיני, שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק, עד שנמחה את שמו מתחת השמים, ונספר זה לבנינו ולדורותינו: כך עשה לנו הרשע! ולכך נצטווינו למחות את שמו. מתוך מילים אלו של הרמב"ן, אפתח בפרק השני של ימי חיי, כאשר באחת נגדע פתיל ילדותי והוטלתי לתוך מערבולת של אש ודם. אין בדעתי לגולל את כל מסכת יסורי ונדודי, כי יכלה הניר והם לא יכלו, במילים הבאות אומר רק את אשר עם ליבי מקרה מכאן ומעשה משם, כל אלו יתחברו לתמונה אחת של השגחה עליונה ומופלאת על כל צעדי. אזכור עובדא אחת, כאשר עירנו קאלוש וכל סביבתה היו כבר "יודן ריין", ורק במקום קטן שהיה מחוז גרמני, נותרו עוד כששים אנשים שהיתה להם זכות עבודה. ובתוך אותה קבוצה היה אבא זצ"ל ואחיו הי"ד, והם החזיקו במסתרים את הסבא ז"ל שהיה כבר זקן וחולה וכן אותי הקטן. אבא ע"ה חש שימיו של הסבא ספורים, אמר לי כך: "דוד לך לסבא ובקש ברכה". ניגשתי אליו וביקשתי: "זיידע בענטש מיר", פרץ הסבא בבכיה גדולה ואמר לי בתוך בכייתו: "דוד, איך בעט פאר דיר יעדן טאג" (אני מתפלל עבורך בכל יום) תפילות אלו שהתפלל הסבא עלי בחייו, וודאי שגם אחר מותו, ליוו ומלווים אותי בכל דרכי.

עוד אזכור ואהמה בהעלותי על לבי זכר סבא זצ"ל, ולנגד עיני צף מאמר הגמרא בברכות נ"ח: "עולא ורב חסדא הוו קאזלו באורחא כי מטו אפתחא דבי רב חנא בר חנילאי נגד רב חסדא ואתנח, אמר ליה עולא אמאי קא מתנחת וכו' אמר לי היכי לא אתנח ביתא דהוי בה שיתין אפייתא ביממא ושיתין אפייתא בלילא ואפיין וכו' לכל מאן דצריך וכו'", דהיינו שרב חסדא נאנח בשברון מותניים על בית מלא צדקה וחסד, כמו שהולך ומונה שם בגמרא גודל הצדקות שעומד בחורבנו. דברים אלו של הגמרא החזירוני אל זיכרון החורבן במחוזות ילדותי, כאשר הצוררים ימ"ש תכף
(עמוד 3)
שכבשו את עירנו, עקרו את כל יהודי הסביבה מכל הכפרים והעירות הקטנים, ורכזו את כולם בעיר מולדתי, כהכנה לגרוש הכללי, ונוצר מצב מבהיל של מאות ואלפים חסרי גג אנשים נשים וטף, שרעבו לפת לחם לאכול ולפיסת בגד ללבוש. מתוך אפלה זו זרח כלפיד בוער דמותו של סבי זצ"ל אשר פתח בביתו מטבח ציבורי ומשם החיו אנשים רבים את נפשם בפת לחם ותבשיל חם, כאשר על כל זה מפקח סבי בכבודו ובעצמו. אחרי השחרור חזרתי למקום מולדתי נכחתי, כרב חסדא בשעתו, שנגזרה גזרה על בתיהן של צדיקים עושי צדקה שיחרבו.

***

"לך לך מארצך ומולדתך ומבית אביך" ואיתא באור החיים הק': "סדר ההדרגות ממטה למעלה, כי צער הפרדה מארצו קטן מצער הפרדה ממולדתו וזה קטן מפרדתו מבית אביו וליטול שכר על כל פרט ופרט". ואולי ניתן לומר כי ציווי ה' הקל נותן בו כח לקיים ציווי ה' היותר קשה. כל זה היה אצל אברהם אבינו, שכל הנסיון היה על ידי בחירה והשגה. ומה אומר ומה אדבר, כאשר אצלי היה כל זה באונס, כאשר נתלשתי בבת אחת מארצי ממולדתי ומבית אבא, בית חם וטוב, בית חסידי מושלם. וכילד קטן הצריך לאביו ואמו, נאלצתי להטלטל שנים בין שיני האריות, שאיימו עלי לטרפני בכל עת. לא יעתק מזכרוני אותו לילה מר ונמהר, בחודש תמוז תש"ב, שנשארתי בגפי, אחר שהרגו הארורים ימ"ש את אבא הי"ד ועמדתי כל הלילה בתוך שדה תבואה, כשאני גועה בבכי ומבכה את מר גורלי, כאשר נפשי הרגישה את בדידותי הנוראה. אולם בניסים גלוים, שלא כדרך הטבע, נלקחתי והובאתי לבונקר בעירה רוזיניטוב, בו שהיתי עד השיחרור עם עוד מספר יהודים שרידי חרב. "מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי" כאשר בכל תקופת שהותי בבונקר התקיים בנו "בבקר תאמר מי יתן עבר ובערב תאמר מי יתן בקר", ואולם זכינו שם לראות בחוש "על ניסיך שבכל יום עמנו", כאשר כל יום ראינו בעינינו ניסים גבוהים מקודמם. עד שזכינו בחסדי שמים לשיחרור ע"י הכוחות הרוסים.


"היטבת חסדך האחרון מן הראשון" בבואי לספר את אשר ארעני מהשיחרור ואילך, נראה כאן עין בעין, איך השי"ת שמר עלי בזכות אבותי הקדושים נ"ע ובזכות משפחתי המעטירה ממשפחות המיוחסות בישראל - נכדי בעל "סדר הדורות", דאף שניצלתי הצלת הגוף, הרי הצלת הנפש גדולה היתה פי כמה וכמה ממנה. בהצלתי נמסרתי לבית יתומים אוקראיני ושם הייתי ילד יהודי יחיד בין עשרות ילדי הגויים, ורק בחסדי שמים הוציאני ה' על ידי שליחים נאמנים משם והביאוני לעיר סטאניסלאב,
(עמוד 4)
שם נמסרתי ליד שליח ההשגחה העליונה הרב ר' מרדכי רוזנבלט ז"ל, שמסר נפשו למען הצלת ילדי ישראל מידי השלטון הרוסי ולהעברתם לצד השני של הגבול הפולני לעיר פשמיש, כדי שיהיו במחיצת ילדי ישראל בבית יתומים יהודי. אין לתאר את גודל שמחתי שזכיתי שוב להיות בין אחינו בני ישראל, אחרי תקופה כה קשה של נדודים בין גויים אכזרים.

בבית היתומים בפשמיש, נוסד באותה תקפה מטבח לפליטים השבורים והרצוצים, שבאו להחיות את נפשם במעט אוכל ובאוירה היהודית שהיתה במקום. גם כאן נתגלתה לפני יד ה' הסומכת אותי, כאשר הבחנתי ביהודי אחד אשר עשה עלי רושם חזק ביותר, בהתנגותו היוצאת דופן במקום זה. יהודי זה (שלצערי איני זוכר את שמו למרות שהיתה לו יד בהצלתי) התנהג כחרדי לכל דבריו, נטל ידיו לסעודה, ברך ברכת המזון, לקח חומש בידו וקרא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. בראותי התנהגות זו נפעמתי כולי ומיד נתמלאתי בזכרונות מבית אבא ז"ל. דמותו של יהודי זה החזירה אותי אל מחוזות ילדותי, צפו לנגד עיני החיים בבית אבא, הנסיעות לכ"ק מרן מטשורטקוב זי"ע והדרת גאונו, ואט אט פילחו בליבי התשוקות של הורי הי"ד, שאגדל להיות בן תורה ותלמיד חכם. מרוב הגעגועים התחלתי להמשך ליהודי זה והוא קרבני אליו ודיבר עמי דיבורי חיזוק, להיות נאמן לה' ותורתו. הוא סיפר לי על חיים יהודיים מקורים המתארגנים להם בעיר קרקא, ואף שח לי על התארגנותם של יהודים אלו לעלות לארץ-הקדושה. בדבריו אלו הצית הוא בי אש קדושה ונתמלאתי חשק להגיע לחברה חרדית ולהתחיל ללמוד את התורה הקדושה. אותו יהודי יקר לקח זאת על עצמו, ולמרות הקשיים שהערימו בדרכו האחראים על בית היתומים, נטל הוא אותי באישון לילה והביאני אל הקיבוץ החרדי בקרקא. לאחר ששהיתי מספר חדשים בקיבוץ החרדי והתרגלתי אט אט לסגנון החיים החרדי של שמירת תורה ומצוות, כאשר הורגלתי מבית אבא, זיכני השי"ת במתנה גדולה מכל ונכנסתי לישיבה הקדושה "שארית בית יוסף-נובהרדוק" בצעלסהיים שבגרמניה.

"מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך". חיל ורעדה יאחזני בהעלותי אל ליבי את "רב טובך" דהרי אין טוב אלא תורה, וכאן העניק לי בורא העולם רב טוב בהובילי אותי למקום תורה, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר למקום תורה כזה, אשר השאיר בי את רישומו - בטיפוח הדמות האמתית של בן תורה - עד היום הזה. ישיבת נובהרדוק, בגרמניה ואחר כך בצרפת, נוסדה תיכף אחר המלחמה, על ידי מורנו ורבינו הגאון הצדיק מורנו רבי גרשון ליבמן זצ"ל, שבמסירות נפש ממש, הקים את
(עמוד 5)
בית התלמוד הזה, להחזיר עטרה ליושנה, בלא שום פשרות, כפי השגותיו וחינוכו שקיבל מבית היוצר של מרן הסבא מנובהרדוק זצ"ל. דברים הנראים היום כמובנים מאליהם, נראו אז כדבר מוזר ואף גובל בחסרון דעת, שהרי אז היה משנה עיתים ומחליף את הזמנים, כאשר עם שרידי הרב, שבורים ורצוצים, שברי כלים בגופם ובנפשם, נאבקו על קיומם היומיומי, וכמעט אף אחד לא חשב על רוחניות, ובוודאי שלא על סדרי לימוד בישיבה בסגנון הנובהרדוקי. ובצוק העיתים האלו התרומם כארי מרבצו מורנו רבי גרשון זצ"ל ויסד את הבלתי אפשר - "נובהרדוק" - עם כל ה"געשמאק" של נובהרדוק, עם כל הענינים של תורה ועבודת המידות המסורים לנו מדור הענקים מיסדי הדרך. ולתוך קלחת רותחת זו, הוטלתי אני הקטן, כאשר ידיעותי מצומצמות ביותר, ובוודאי שלא היה לי כל השגה בעבודת הקודש שראו עיני. וכאן התגלתה דמותו האבהית של מורנו ראש הישיבה זצ"ל, שלקחני תחת חסותו וטיפחני כבנו ממש, הן בגשמיות ובעיקר ברוחניות. הוא מינה לי מגיד שיעור תלמיד חכם ומחנך, אשר ביד נאמנה הנחיל לי את לימוד התורה, דרך המוסר והשקפה נכונה. וכאן המקום והזמן להזכיר לשבח את שמו של הרב ר' אברהם יצחק לינדברג שליט"א - ישלח לו השי"ת רפואה שלמה מן השמים - שהיה מתלמידי ישיבת נובהרדוק בביאלסטוק, וכאשר פתח מורנו רבי גרשון זצ"ל את הישיבה, מיד התמסר הוא בלב ונפש לעבודת הקודש, במו ידיו עזר לבחורים להשלים את חוסר ידיעותיהם, כאשר היה יושב כל היום בישיבה ומנחיל ידיעות רבות של תורה ועבודה לכולם, תוך כדי התמסרות מופלאה.

***

"תהלת ה' ידבר פי" כאשר זכיתי לעלות לארצנו הקדושה ולהגיע אל המנוחה ואל הנחלה. עוד בהיותי בצרפת, נהג מרן הרב מפונביז' זצ"ל, לבקר בישיבתנו הקדושה ולשוחח עמנו דברי תורה וחיזוק. בתקופה זו זכיתי להתקרב אליו וביוזמתו שינסתי מותני והגעתי לארץ ישראל, ומובן מאליו שנכנסתי תיכף ומיד לישיבת פונביז' המעטירה. בזמן שהותי בישיבה נמשכתי ונתקשרתי לגדולי הדור והסתופפתי רבות בצילם. בתום שנה לשהותי בישיבה נלקחתי לחתן על ידי חמי הגאה"צ רבי יעקב שניידמן זצ"ל ראש ומנהל ישיבת "תפארת ציון" שנוסדה על ידו ביוזמת מרן ה"חזון איש" זצוק"ל. וזכיתי להקים את ביתי יחד עם זוגתי מרת אסתר תחי', ובכך הושלם המעגל הנכסף, לזכות ולהכנס לבית של תורה ויראת שמים.

"קטונתי מכל החסדים... כי במקלי עברתי... ועתה הייתי לשני מחנות" גם אני הקטן, מצטרף לתפילתו של יעקב אבינו ע"ה, כי במקלי עברתי את מאורעות השואה
(עמוד 6)
כפליט קטן ויתום ללא קרוב וגואל, "ועתה הייתי לשתי מחנות" זיכני בורא עולם להקים משפחה לתפארת שנתחלקה לשתי מחנות. בתי הבכורה בלה שתחי' אשת חתני היקר הרב ר' איסר זלזניק שליט"א. ובתי השניה מתוקה לאה תחי' אשת חתני היקר הרב ר' ישראל ויכסלבום שליט"א, שהקימו בתים של תורה ויראה וזכיתי מהם לרוב נחת דקדושה מכל צאצאיהם ההולכים בדרכי אבות.

***

"מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי" בגוללי כאן ראשי פרקים מתולדות חיי, מראשית ועד עתה, רואה אני פלאי פלאות, איך מתוך כבשן האש - כאברהם אבי האומה - יצאתי אני אוד מוצל מאש, ולא רק זאת אלא שזכיתי לחזור לדרך ה' שסללו לי אבותי הקדושים, ואף גם זאת להנחילם לביתי אחרי. איתא במדרש חז"ל: "אברהם לא ניצול מכבשן האש אלא בזכות יעקב". הוי אומר, בזכות העתיד, ניצול אברהם. גם אני זוקף את ניסי הקב"ה עימי, לבד בזכות אבותי, גם זכות משפחתי שהקמתי וממשיכים לילך בדרך ה', בקדושה ובטהרה.

"למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקומו ויספרו לבניהם" כאשר מצווה פסוק זה - שאמר נעים זמירות ישראל - על חשיבות המשכיות הדורות, העלתי במחשבתי הרהורים, מה אשלם לה', במה אוכל להודות להשי"ת על אשר עשה עמדי, ויחד עם זאת להנחיל מורשת לבני אחרי? זיכני השי"ת ונתגלגלה מציאה תחת ידי, הלא זה הספר המובא לפניכם "הגדה של פסח - הלולא דפסחא", שנכתב על ידי הרב הגאון מו"ה ישכר בן הגאון מו"ה יהושע זצ"ל אבדק"ק פודקאמין, אשר גדלותו ניכרת מתוך מאמריו וכפי שהעידו בו גדולי דורו זצ"ל. ובבואו תחת ידי נרעשתי ונפעמתי, כיצד הזדמן לידי הספר הזה מגאון חשוב זה אשר הוא בן עירי ומולדתי. הרי כל ימי לא נעתקה מחשבתי מביתי שם גדלתי. עצם הזכרת השם קאלוש, העביר תמיד רטט בנפשי, וכאן קיבלתי ספר שחיבר אחד מגאוני עירי. ואף גם זאת נעתקו מילים בפי בראותי בסוף הספר, חידושי תורה מחתן המחבר הגאון זאב וואלף זצ"ל אבד"ק ראזינטאב, וגם כאן הזילו דמעות עיני, בזכרי עיר זאת, בה "פדה בשלום נפשי", כפי שספרתי לעיל, נשתחררתי מעול הרשעים הארורים, ושם גם שהיתי בבונקר במשך תקופה ארוכה. לאור כל זאת אמרתי בליבי, "מאת ה' היתה זאת", שיבוא ספר זה תחת ידי ואמרתי אעלה אותו על מכבש הדפוס, למען ידעו דור אחרון, על עיר מלאה חכמים וסופרים, אשר רבניה וגדוליה נודעו בשערים והחל מבעל "קצות החושן", וכל שאר גאונים ותלמידי חכמים שפיארו בה בקודש.

אהבה עצומה לספרים, ינקתי מבית אבא הי"ד, שהיה חובב ספר מאין כמוהו. גם בזכרוני הדל מקטנותי, זוכר אני את אבי זצ"ל עוסק ברכישת כל ספר שבא על ידו.
(עמוד 7)
בנסיעתנו אל כ"ק מרן מטשורטקוב זי"ע היה חונה בעיר סטאניסלאב ורוכש ספרים רבים. סיפר לי בן עירי שהיה מיודד עם אבי הי"ד, שפעם, בעידנא דחדוותא, שאל אותו: אמור לי ר' מאיר, הרי אתה טרוד בפרנסתך וכדו' ואם כן מדוע לך כל כך הרבה ספרים, שמי יודע עם יצא לך לעיין בהם פעם או פעמיים. ענה לו אבי זצ"ל: המשנה אומרת: "הוי מתאבק בעפר רגליהם", ציווי זה כולל בתוכו אפילו כשפותח הספר בערב פסח כדי להסיר ממנו האבק שעליו. במעשה זה מתאבק האדם בעפר רגלי החכמים ולמען זה בלבד כדאי לרכוש ספרים רבים.

בהדפסת ספר זה אוכל להניח יד ושם בקודש לעירי ולמולדתי ולבית אבי, וגם לקיים בזה "תמחה את זכר עמלק" דכל חפצם של עמלקים אלו היה שלא יזכר שם ישראל עוד, ולמחות כל שריד יהודי. על כן בהדפסת ספר זה, מוחה אני את מחשבתם הזדונית ומכריז, ומודיע בשער בת רבים "לא נותקה השלשלת". את הספר הזה רב האיכות, אני מדפיס, לא למען כבודי ולא למען הרווחת דמים, מטרתי האחת והיחידה הוא, להודיע גדלו ותפארתו של בורא כל העולמים הפודה ומציל. למען המשכיות הדורות צרפתי בסוף ספרי אי אלו גרגרים מתורתם של בנים הם אלו חתני כבני, ונכדי החביבים עלי, ובעצם זה הנני מכריז ומודיע על מטרת ספרי זה.

***

ובצאתי מן הקודש אפרוש כפי אל אבינו שבשמים בתפילה, כשם שזכינו לכל החסדים המרובים עד הנה, כן נזכה אנחנו וצאצאינו לחיים ולשלום מרוב בריאות וסיעתא דשמיא, ברוחניות ובגשמיות וימלא ה' כל משאלות ליבנו לטובה. ואסיים בדברי הפיוט הנאמר בסוף הסליחות:

"הזכירו לפניו, השמיעו לפניו, תורה ומעשים טובים של שוכני עפר. יזכור אהבתם ויחיה זרעם שלא תאבד שארית יעקב".

דוד צבי בן אאמו"ר הרה"ח ר' מאיר הלפרין

***

אפריון נמטיה ליה לידידי היקר ברוך הכשרון צנא מלא ספרא אשר אתמחי גברא בהוצאת ספרים רבים הרה"ח ר' אלחנן ראובן גולדהבר שליט"א, שעמל ואיזן תיקן וחיקר וזכה להעלות מרגניתא טבא מתהום הנשיה ונטל על עצמו את מלאכת ההדרת הספר, תורה מפוארה בכלי מפואר.

אמינא לפעלא טבא יישר, ויזכה לראות ברכה בעמלו להגדיל תורה ולהאדירה מתוך נחת והרחבה.