תקציר המבוא:

אודות המחבר

בראשית המבוא מפרש המחבר את האגדתא על מותו על קידוש השם של רבי עקיבא.
לאחר מכן הוא מספר את סיפורו שלו ושל אביו בשואה בנוסח של קינה הנאמרת בט' באב.
הוא פותח באישיותו של אביו שגורש מהונגריה לאושוויץ, הוא מתאר את גירוש המשפחה לגטו ואת השילוחים למחנה המוות שבוצעו על ידי ההונגרים. הוא מתאר את הדילמה שהייתה לו אם לברוח ולהסתתר או לנסוע עם אביו, דילמה שנפתרה בהוראת אביו לו, לאמו ולאחותו לברוח ולהתחבא. לבסוף הוא מתאר את דרכי הרצח הגרמניים של יהודי אירופה, ומסיים ביום הכיפורים האחרון של אביו במחנה הכפייה, שם עבר אביו לפני התיבה ועורר את הציבור לתשובה שלמה.

המבוא:

(עמוד שפז)

קינה לדוד על הריגת אביו הקדוש הרה"ח ר' שלמה הי"ד בן הרה"ח ר' משה דוד זצ"ל. (עיין שו"ת חות יאיר סימן רל"ח)

כתב בספר ערבי נחל בפרשת מסעי לבאר מה שאמרו רז"ל (ברכות ס"א, מנחות כט:) שראה את רבי עקיבא שסורקין את בשרו במסרקות של ברזל, אמר זו תורה וזו שכרה, אמר הקב"ה שתוק כך עלה במחשבה. והוא תימה מה זו תשובה, והא היא גופה קשיא למה עלה כך במחשבה.

וביארתי כי נבין האדם בקבלו בכל יום עול מלכות שמים ומוסר נפשו במחשבתו להריגה על קידוש השם בהתלהבות, הנה יש לו תענוג גדול באותו העת שמדמה במחשבתו שנשרף על כבוד השי"ת, אבל האדם הנשרף בפועל הנה מרגיש צער ויסורין כי גדול הכאב מאד, והחילוק ביניהם לפי שזה נשרף במחשבה ואין לו אז שום צער הגוף, לכן אינו מרגיש רק תענוג, משא"כ זה שנשרף בפועל, כי עולם המחשבה הוא מסולק מהגשמיות אין שם צער ויסורין ושום דבר רע משא"כ עולם המעשה.

אמנם כתוב בתשובת מוהר"ם (הובא בתשב"ץ אות תטו) שקבלה איש מפי איש שהנהרג על כבוד השי"ת אינו מרגיש יסורין כלל, ע"ש. והטעם כי בהיות אותו היוצא ליהרג מתלהב בחשק נמרץ שיהרג על קדושת שמו יתברך, הוא מעלה כל חושיו ועולם המעשה שלו בהתלהבות ההוא אל עולם המחשבה, עד שמתלבש כולו במחשבה ובטלו חושיו והרגשותיו, וגשמיותו נתפשט מעליו, לכן אינו מרגיש רק תענוג כמו אותו הנשרף במחשבה, האדרבא יש לו תענוג יתר מאחר שהדבר שחשק תמיד נתקיים ויצא לפועל. וכמאמר רבי עקיבא (ברכות סא:) כל ימי הייתי מצטער כו', ולכן כל עוד שיסורי הריגתו גדולים יותר, יגדל יותר ויותר התענוג שלו, כי כיון שאותו הרגשת היסורין מתהפך להרגשת תענוג רב ונמרץ לכן בהגדלת היסורין יגדל התענוג והשמחה, ואין שם הרגשת יסורין כלל רק הרגשת תענוג שמחה ועונג. ולכן בראותם את רבי עקיבא שסורקין את בשרו שהמה יסורים קשים ומרים, וכבר ידוע צדקותיו וזכותו של רבי עקיבא, וא"כ הבינו שזה אין אצלו יסורין דלא חשיד קב"ה ליתן יסורין חנם לצדיק כזה, ומזה הבינו שאדרבה שכר ותענוג הוא לו דבר זה, ויתפלאו על הדבר ולז"א "זו תורה וזו שכרה" ר"ל ודאי על תורתו של רבי עקיבא מגיע לו שכר וזו שכרו, והיה הדבר לפלא בעיניהם איך ביסורים מרים כאלה יהיה כל הרגש תענוג עד שיהיה זה שכר על תורתו.

והשיב השי"ת כך עלה במחשבה, ר"ל שכל כך העלה רבי עקיבא כל חושיו והרגשותיו ואבריו אל עולם המחשבה, עד שכל עוד שהיסורים גדולים יגדל יתר מאוד התענוג, לכן יסורים מרים כאלה הם אצלו תענוג שאינו מושג כלל, והבן היטב כי הוא אמתי בע"ה.

(עמוד שפח)
בלילה על משכבי
ברוחי אשיחה
נקשיב לרגשי לבבי
שזכרונותי צחיחה
לכן עלה במחשבי
לקבצם במכתבי
שלא יהיו כסיחה
דמות דיוקן אבי
חכם עדיף מנביא
בעיניו הפקיחא
גברא דלא שכיחא
מהנה אחת אביא
ממידותיו הרויחא
וחסורי אחסרא טובא
כתנא ושייר
ולא אוכל בכתיבה
להעלותם על הנייר
ולמצוא תשובה
לקושיא שנשתייר
איכה היתה עלובה
עם סגולה חשובה
לערכם אין לשער
לפני עיני הסייר
אף בגחלי מולייר
בחשמלים המאורים
תמיד אצייר
שבשלהבתיה מאיר
וחוזים הטהורים
שנהפכו הגבורים
לעפולים ולטחורים
למרמס עם נמוכה
כצואה סרוחה
והקול הצריחה
מגרוני ילדי זביחה
תשמענה אזני הנבוכה
באפי בשרם אריחה
כצלי חריכא
והוא רחום יכפר
ולא יתפוס בצערי
טרם אספר
מתפארת אבא מארי
אשא קול גנוח
כתרועה נשברת
מכאובי בלב יניח
ובקדקדי נוקרת
איך מיורה אש נפלתי
מהשגחת הבורא נבהלתי
הטוב אני מהאהובים
מחברי שעמהם גרתי
נשרפו ביסורים דאובים
ובתוכם גם אבי תפארתי
כל חד וחד בדידה
לעולם לפני כמזכרת
לא יהיו אבידה
בתבנית אחידה
נלכדו במצודה
כסנורים בעין עורת
נקטפו כשלל וכשדודה
ישראל אום נפזרת
מה' זאת נגזרת
היתה לקדשו יהודה
נמסו כדיל ועופרת
על מוקד יקודה
מגוי אכזרי
באף ובחרי
מידם נגזרו
בחצים נחרו
בחרבות שלופות
חותכים הגופות
בקרטיות של קנים
אבות על בנים
משיאין באש וברעל
צעקתם השמים תעל
עולים בכתונת פסים
כאבוקה בידי קלגסים
ברעש גדול מתנשאים
לעומת שרפים המתכסים
והמתקדשים באפר נורא
אדמה ארורה
פיה פעירה
לנהרגים בספסירא
מדוקרים בלי ספירה
הנתלים לעץ קשורה
וביניהם אבי שפירא
בלו בעפרא ובירא
בידי עצמם חפורה
בלי תכריכין תפורה
בדעתם גמורה
בשעתא דכל חמירא
בזבולא בתרייתא אמירא
בקול ובשפה ברורה
"שמע ישראל" ישירה
מדם טהורה המכשירה
הנשפך כמים המגירה
כיפר האדמה ואוירא
ופורחת מכל סטירא
הנשמות צרורה
בצילא קודב"ה הגבירה
בלי מחיצה מפירה
מתאחדים ברזא יקירא
באדון היצירה
הלאלה אין זכירה
לאלה הכתוב סבירא
בתוכחה המרירה
פני מהם אסתירה
חלילה לזאת השערורה
רבש"ע לא יקבלם כשורה
הנעקדים בלא תמורה
הלא כשנשתלח השעירה
בלשון של זהור"א
ונדחת מגו טורא
ומתרפקת לתבירא
כל העוונות מעבירה
וישראל אום נצורה
מאביוניה וטפסורה
נתונים למכה וסנטירא
לריב וקנטירא
מתקטלים מבעלי בחירה
מקבלים בלי הרהירא
הפצעים וחבורה
באהבה בהירה
ומדא סליק כתירא
לרבון תבל כדירה.


ולא להיות סרורה
מתכלית האי סיפורא
ימי אבי להעירה
שקדש שלמה במסירה
כמת שלמה בקצירה
אז תשכול הצורה
------ --- (מחוק)
(עמוד שפט)
בהצנע לכת וטמירא
בעין שכלו מאירה
לפינה השבירה
שבו מצוקה שרירה
חותר חתירה
עזרתו חדירה
בעקיפין סחירא
לסומך זקן ולזעירא
לדלה ולעשירה
גם ללא מכירה
ליחיד ולצבורא
עצים לכירה
לחמם הדירה
בחורף הקרירה
וכי תהיין סתירה
ושלום בית פרידה
הבין לאשורה
לעשות פשירה
בלי גט פטורה
ככלי מכשירה
חסד בידו שזורה
למלאת החסירה
מלידה עד קבורה
וגם לפוקר בכפירה
בלי שום יהירה
בפנים מסבירה
מפייסו בלי נטירה
ותפילתו בעתירה
השכם צפירא
בנועם זמירה
בדמעות נשירה
פילל לאל כבירה
שירחם במהירה
על שה הפזורה
וחובשים בבית אסורה
מכלאם להתירה
אהבת ישראל תדירא
בעבותות בו קטירא
גם בלבת אשא וקסטירא
בגיא צלמות ומדורה
כל מבטו סקירה
לזולתו לוותירה
לחלק מים במשורה
והלחם הכעורה
הניתן לו פחות מכשיעורא


כאשר אזכירה
אז בימי הספירה
בראשית הגזירה
תא חזי האי ציורא
באנו כולנו במצודה
בלי שום שמירה
נהייתה כהפקירא
כחיות בזירה
בידי רוצחים זבירא
אין רחמנות וכמירה
בבתים אזירה
מוקף בגדר כחגירה
אספו אותנו באגירה
מסומנים בככב נמירה
אין אומר ודיבורה
הגזירה להעבירה
מצפצפים כעגירה
לקול קריאה מפצירה
שומעים כלקול הסירה
ואורח להשתדל סגירה
וככה ביום מטר סגרירה
ארץ הגר רגזה
רבבות לעירנו רכזה
מכפרים סביב
תש"ד בחודש האביב
אנשי מסים
פרקו הכיסים
מתכשיטים ושביסים
המה אבוסים
ודחקו אותם עמוסים
על רכב סוסים
פשטו בבזה העמלקים
ונשארו בלבושם הדבקים
רשים דלים ורקים
גוררים גם הנכים
מתינוק עד גוסס
נכאב לב למותת
חולה ביסוריו כוסס
אלה ממכות מתרוסס
ואלה מדמיו מתבוסס
שנאה כבושה מתנוסס
בכח ע"ז איתם
נעקרו מביתם
נשדדו מכל הונם
בריש גליא קלונם
קהילות מאות בשנות
לגירוש עולמית נידונות
נהפכו לעיר הנדחת
השכנים פסקו היחס
אשה שברעותה בוטחת
לא רצתה לקחת
להציל תנוקת אחת
רשעה הנשרשת נצחת
החמס הם רצים
וממהרים בסוסים רצים
והגיעו לעירנו נקבצים
והיה המחנה עצום
משטרת הגר המגונה
בדקו כל פינה
שכל נפש מעונה
יהיה טעונה
בלי צידה להכינה
והחמין הטמונה
שפכו בטינא
ליל שבת משונה
במקום תפילה ורינה
בכי וקול קינה
אין חסדא וחינא
קודב"ה עביד דינא
בפרהסיא ולא בצנעה
אבי זצ"ל הממונה
מטעם המדינה
לדאוג למזון וללינה
בסבר-פנים עדינה
קבלם בתבונה
בקול נעימה ונגינה
בקשם בחנינה
לעשות השבת הגונה
אין בשבת אנינה
בואי ככלה באמונה
והתחיל ספקם להזמינה
בתבשיל חמימא
ברשות תורה תמימה
סדרם בבתים פנימה
להבאים חוץ לתחומה
(עמוד שצ)
להרים תרומה
שמלה וגלימא
לאין לו מאומה
ועוררם להסיר הדמעה
להרגיש השבת קמעה
עצבות מביא טומאה
כך הרהיבם בחיוכא
אין יגון ביום המנוחה
בנשמתו היה בטוחה
זה חבלי משיחא
קץ לגלות ארוכה
מתכנשין מכל רוחא
זה רצון ה' המלוכה
הקללה לברכה להפיכה
וכלפיו אין להטיחה
מאוד הייתי סבוכה
אין לנסים סמוכה
לעשות כעת צריכה
ואת הרגע לא להזניחה
שונא כה קשוחה
בצוארנו כריכה
לפנינו רק הבריחה
אפילו במערה סרוחה
הלא כבר משמידים
וסביבתנו היהודים
גם אנחנו יעודים
לכלותינו בלפידים
למה יושבים צמודים
להיות עקודים
ולא רואים העתידים
היכולים שריפה לכבות
בזמירות של שבת
עלינו להחיש להתחבאות
טרם שמכבלים בטבעות
רעיוני התחילו לרבות
לבקש רשות להמלט
פחדתי להפלט
רך וצעיר להחלט
ואבי בעיני בלט
בחיבה עלי שלט
בעידן חושך ועלט
אח בצרה יולד
תתחזק לאחיסמך
בנפשך ובדמך
תשכח התחבולות
שאינן מעולות
כל הנתיבות נעולות
תסר המחשבות רבות
ונא תכבד השבת
ולקח אותי האבא
וסיפר המדרש רבה
בראשית, ה' יעש
במעלי שבתא כבר כעס
באדם וחוה מאס
בגלל מעשיהם הרעת
נדונו לגיהנום
השבת, עמד להגינם
על חטא חינם
תחתוך גזר דינם
וכל הימי המעשה
תהיה נמאסה
בגויעת נזר הבריאה
גם חלקי יהי' גרועה
שיתהפך הברכה לקללה
ושבת בראשית חללה
וכך במחשבה עלה?
ובזה נעשה ההצלה
בעיני חוה ואדם
אותם השבת פדם
מזה נתעורר
המזמור לשורר
שיר ליום השבת
למי שהשבח מוסבות
והשבת ראה
את האדם שטעה
התחילו ללמדו יסודות
טוב ל"השם", להודות
לשמו עליון לזמר
בו חלילה להתעמר
להגיד חסדו בבוקר
לאל שלבב חוקר
אם האמונה בלילות
בלי שום שאלות
אפילו בחשכות
ובעיניך המשחית
כל היום רק רע
ה' אלקיך דע
האמונה דווקא בלילה
ובידך כוס התרעלה
דא דרגא דלעילא
ובעת דברים האלה
אותי חביק
ועוד היום בי דביק
הבל פיו הנמיק
נפשי לא שביק
בני
בדרך זה תלך
אז שלום בחלך
וכשהמשחיתים מריעים
חייך מפריעים
ואנחנו נהיה קרועים
נפרדים וזרוים
חזק המחשבה
באמונת ה' הנשגבה
ביום ובלילה שוה
ותנצר בשבר ובדוה
תורת ישראל סבא
נרך יאיר במזלא טבא
באור חדש במערבא
ובתוך כדי דיבור
רשע אחד עקת
ביננו פירק החיבור
בכעס ישרגז
ופתאום נפל ושיבר
בקרב המחנה שרכז
ואתא בחוטרא והכה
בלי שום נימוקה
באופן מדוכא
בלי מחוכה
משפחה הדבוקה
קרעו בחבליו דמעוקא
זקן וינוקא
לרשות הרבים זריקא
לעגלות בשוקא
צר ומצוקא
צפופים כצמוקה
ורק מלבוש וחלוקא
בלי מזון ושליקא
לא יודעים בדיוקא
לאן ולאיפה סליקא
המחנה מה' שבוקא
לאורחא רחיקא
(עמוד שצא)
בזורא קלולא
הדעת שכולה
ההגיון סלולה
מהמאורעות הגלילה
באים עלינו בעלילה
האם זנח חלילה
הנורא תהילה
עמו יופי כלולה
בצורה כה משפילה
מעבירין בזילזולא
בחור ובתולה
לקרנות צואה וגלילה
באין מליץ ופלולה
הכל נגדנו שלילה
משטרת הגר מסייעים
בזולת שפתים
עם רובה בידים
דוחקים באמתיים
לרכב רבותים
למקום צר מאתים
בבושת ובחרפתים
דלי אחת בירכיתים
לגדולים ולמי רגלים
סוגרים הדלתותים
וחותמים הבריחים
לכיון בית מטבחים
ברגע זה נזדרזתי
ידי אבי אחזתי
ברכתו לקחתי
ברשותו ברחתי
מאבי ומביתי
ובעזרת השם נחבאיתי
מהשואה ושאולה
בהשגחת אחותי הגדולה
בגללה לחיים זכו
אמי מורתי וגם אחי
והיום עודנו רועד
בזכרי לזה המועד
דום עמדתי
ברגע שאת אבי אבדתי
לא ראיתיו עוד
איש חזק מיסוד
בתוך השאול היקוד
קבל היסורים בהוד
בנפשו ובכל מאוד
בשתיקה ובדומיה
שמעתי מפי השמועה
בהיותם עוד בקרון
הרגיע לזועקים בגרון
עזרה מצא בצרה
רוחו לא נשברה
במוצאיהם במרה
בעגלות נסגרה
בלי אויר לנשימה
למלינים מולידהם לכלימה
עודדם אף במצב חרימא
ויסעו ויחנו אלומה
אלומות ופרעות
גזר ה' צבאות
אחרי שבעים שעות
הוחל לדפקם הרעות
כחם עינה הדרך
עייף ובשפל ברך
הגיעו נוגות נאנחים
למקומן של זבחים
וחסדי אבות אין זוכר
כי נסגרו ביד עוכר
המשחית בוחר
כפרקמטיה ביד סוחר
העם הנבחר
ברצון שיכור וסחרחר
הוא ולא אחר
בבל תאחר
גז חיש בנזיפה
לקורעם כחמור ערופה
ולקשישות רבות בשנות
לעוללי בנים ובנות
להם אין מנוס
נזרקו לכבשנות
ואמהות אחריהם זנות
אין להגנות
לזאת לא היו מוכנות
גם הן נידנות
לאיזה צד להיפנות
השטן עומד ובורר
ומי שרגליו גורר
וחשד חולשות עורר
בצררה צורר
לכיוון אש החורר
ואוי למי שמתעורר
וכנגדו סורר
דעתו לא מתקורר
מאכזרתו שבו מתגורר
ואתא כלבא ומתפורר
והוא שמח וזורר
כאבן עומדים שומם
ממה שהעמלק זומם
גוי מהרס מתרומם
וכל העולם דומם
אין מי שיתקומם
עם זו שבדה
תכנית השמדה
כל היהודים שדה
ואין אח שפדה
אין חרדה
ואין סעדה
לכן עוד יותר זדה
להנקם בהנשארים
לשברם שברים
לזונם כשוורים
במי המרים
כיקר כרים
במכלאות ובחדרים
ובימי קרים
שעות לעמוד ערום
בשורה כפי המספרים
שבזרועם ניחרים
הידים להרים
גברות וגברים
וכמה שמדעתם נבערים
בבור צואה מסתרים
בכלבים מתגרים
מחפשים אחרי הסרים
ובמוצאם את היקרים
במיתה משונה ואכזרים
גוזרים אותם לגזרים
מקור דמעה כנהרים
בעיני רואיהם ניכרים
ואין אומר דברים
איה אלוקי הנבחרים
למה יאמרו זרים
(עמוד שצב)
יותר שכאן נזכרים
לא יהיו נחקרים
ישארו מכוסה בקברים
לעולמי עד נעדרים


ופתאום מחרידים הצרים
לשיר הזמרים
ולצעוד במישרים
ופותחים השערים
לעבודת מכרה בהרים
שיר של המחנה
מעורב בקול הטחנה
טוחן וצורף בצחנה
אין רחום ותחנה
עומדים יתום
ושרים מנגינתם
מכל הארצות
באנו בקבוצות
יהודים לובלינה
לעמוד בלי תלונה
מלאכה לכל גיל
לגומרו בחיל
מכון לכל פעיל
בזה מתחיל
לשכוח מהעבר
ומשפחה ומחבר
ולהיות נבר
להנצל מהקבר
להעלות למלאכה
כל אחד ככה
יחד לפעול
עד שלא יפול
לא כולם מבינים
למה עומדים בשורה
לילדי זנונים
החיים סגורה
צועדים בצעדים
זה עת חדש
כולם משעובדים
לאשכנז הקדוש
היהודי המפוזר
מגואל ומוזר
בדתו המנוזר
ויודע שהוא זר
מאוסה ותועבת
עכ"ז מעורבת
בגויים שיושבת
המה נחשבת
כזבובים בכנפיים
נרדפים במחי כפים
והנה עוד פעמים
העיז והוא בא
לא קם ולא זע
ועתה נתמלאה הסאה
כלתה עליהם הרעה


נדמונו לזבובים
להם יש כרובים
ברצותו פורח
וממציקו בורח
אבל היינו כעכברים
נלכדנו ברשת המדע
קדושים בידם נמסרים
לחתכם באזמל חדה
כחציר במעגל נקצרים
אתין לסעדא בהדא
רופאים מומחים למומים
מטפלים בתאומים
ברעל במיניהם בסיגים
ישמחו וירננו לאומים
שישר משיגים
ידע הרפואי
מבשר האדם החי
מלא נודע מי הכהו
לעולם מוקדמים הוא שי
מודדים בדיוק הסבל
המשכת דכדוכי יסורים
כשנופחים מפיהם ההבל
אותם במותם מסירים
בשרם ועצמותם בסירים
מבשלים לבורית
תוצרת גרמני מקורית


מיום בראשית ברא
כזאת לא קרה
וללא להיות סרה
להחטיא המטרה
בקולמסי אספר
מהמאורע ביום המכפר
במכרה ביום הכפורים
בלי מחזור וסדורים
קוננים השירים
כפי שהיו מכירים
מתפללים האומללים
על חטא שהם נימלים
בידם מרא וחצינא
גופם מלאים כינה
בצער מדכאים
בדעת לא זכים
בכח זועקים
שיר המעלות ממעמקים
וכרגע מחכים
לישועה ממרחקים
לא מרגישים הרעבה
ולמי אכפת הכאיבה
בסביבת שנאה ואיבה
אבי ז"ל יורד לפני התיבה
ושואג האבא לאבא
יתגדל ויתקדש שמיה רבא
ופתאום משא ודימה
הופיע הממונה
איזה מין אומה
עוד מאמינים באמונה
עם ערום וחסר
צמים ביום העשור
גוי טפש ונבל
בדמי עצמו טבל
עובד פרך ומתפלל
תחת הכל לקלל
מי אתה הממלל
עבודתך אתה מחלל
הרהיב אבי להשיב
נא אדוני החשוב
בקולי קשוב
טרם נשמותנו נשיב
לאלקי במעונה
ביום הקדוש האחרונה
נעשה בפחד ואימה
תשובה שלימה