תקציר המבוא:

אודות המחבר

המבוא כולל את קורות חייו של המחבר, המשולבים בקורות הקהילות שכיהן בהן כרב.
הנושאים המרכזיים במבוא:
תולדות המחבר וייחוסו: נולד בטארווע וואטוסקא שבגליציה, שימש כמורה, כמלמד וכדיין בעיר טארווע ולאחר מכן בקהילות דרוהוביץ ובוריסלב. המחבר מתאר בקצרה את הקהילות ואת פעילותו בהן.
תיאור מפורט של חיי היהודים מפרוץ המלחמה (בתקופה מסוימת ערך המחבר יומן אך זה אבד). התיאור כולל: סיפור ההתעללות של הגרמנים ברב, דרישת הגרמנים להקים יודנראט, שאלות שהופנו אל בית דינו, וסופם המר של יהודי הקהילה – רוב יהודי איזור דרוהוביץ נרצחו, והנותרים הובלו למחנה פלאשוב.
קורות המחבר בשואה: בעת האקציות בגטו שהה בבור עם משפחתו, אולם נתפס ע"י הגרמנים, נלקח למחנה פלאשוב ומשם לבוכנוולד, ניצל והיגר לארצות הברית, שם כהן כרב בבית הכנסת "חובבי תורה" שבברוקלין.
* רשימת ספריו האחרים של המחבר.

המבוא:

ראש דבר

אחרי אשר בע"פ כבר ספרתי מעט ברבים, קצות דרכי השי"ת עמי, ושבחתי לאלהא די בשמיא בארעא, על כל הטוב והחסד שעשה עמדי: ובצדק נוכל לאמור, יסור יסרני ד' ולמות לא נתנני, כי בנסים אחרי נסים הצילני ד', מדבר חרב ורעב, ובאופן הפלא ופלא נשארתי בחיים, אמרתי לבוא כעת ולחרוט עלי גליון, בקוצר מלים, את כל גלגולי המאורעות שעברו עלי, ואת כל התלאות והרעות שראו עיני במשך שנות הזעם משנת תרצ"ט עד שנת תש"ו.

כל אותן הקהלות הקדושות והחיים הציבוריים, בעיירות ובמקומות שבהם נולדתי, נתגדלתי, נתחנכתי, ושמשתי בהם בתור רב ומרביץ תורה וחכמה, ספו תמו ונמחו ממש מעל פני האדמה, ולכן אני מרגיש בקרבי צורך - פנימי, וחוב קדוש, לעשות זכר להם בדברים אחדים, כדי שלא יאבדו לגמרי מתוך הקהל.

נולדתי בעיירה קטנה טערווא-וואלאסקא (על הדרך המובילה מסאניק לפרעמישלא בגליציא האמצעית). עיירה זו קטנה היתה, ורחוקה משאון ורעש הכרכים, וגם מסילת הברזל לא היתה בה, והתחנה היותר קרובה היתה דרך שנים-עשר מיל מרוחקת ממנה, והרים גבוהים עד לב השמים (מהרי הקארפאטען) ביניהן. מצויינת היתה עיירה זו בזה, שכל תושביה היהודים (חיו בה קרוב למאה ועשרים משפחות) חיו תמיד באהבה אחווה וריעות, ומעולם לא היתה שום קטטה בה. כמעט כולם היו ת"ח חסידים ואנשי מעשה.

אבי מו"ר הגאון הצדיק הישיש המקובל הר' אברהם ישכר בער אביגדור זצ"ל, הי' בנו של הגאון המפורסים הר' יעקב אביגדור ז"ל, אבד"ק פודקאמין, שהונף והורם להיות ממלא מקומו של הגאון מהרש"ק ז"ל בבראדי, ושלש שנים כיהן במשרה זו בחיי המהרש"ק, שציווה בפיו שלא ימלא בנו אחריו, ורק יקבלו את אבי זקני הנ"ל זצ"ל.

אבי זצ"ל בזיוויגו הראשון, הי' חתנו של הה"צ ר' מנחם מענדל הורוויץ זצ"ל מלינסק שהי' בנו של הה"צ הר' אברהם חיים מלינסק, בנו של הגה"ק מראפשיטץ, זצ"ל.

אבי זצ"ל הי' רב ואב"ד בעיר טערווא משך ששים שנה. מזיוויגו הראשון נולדו לאבי זצ"ל חמשה בנים ובת אחת.
א) בנו הבכור הי' אחי הגה"צ הר' חיים נפתלי צבי שפירא שהי' קרוב לחמשים שנה אדומו"ר מפורסים בקאלושין אצל וורשה, ונהרג בשנת ת"ש ע"י הנאצים והי' בן שמונים. בניו היו אדומור"ים מפורסמים, וראה בחייו דורות של רבנים גדולים וצדיקים מיוצאי חלציו, וחבל שכמעט כולם (יותר ממאה נפשות) נהרגו על קה"ש הי"ד.
ב) השני הי' אחי הרב החסיד המפורסים בנש"ק ה"ר אשר ישעי' אביגדור מבעלזא.
ג) השלישי אחי הה"צ ר' מנחם מענדל הורוויץ מקראקא. ולו חמשה בנים רבנים גדולי תורה ויראה. כולם נהרגו על קה"ש הי"ד.
ד) הרביעי אחי הרב הגדול בתורה וביראה בנש"ק הר' יוסף הורוויץ ז"ל מלימאנוב.
ה) החמישי אחי הרב החסיד הר' מאיר הורוויץ. נהרג ביחד עם כל משפחתו בשנת ת"ש בדרהאביטש.
ו) אחותי מ' שיינדל אשת הרב הגביר בנש"ק הר' שלו' ליברמאן מזאלקווא.

בזיוויגו השני הי' אבי חתנו של הה"צ ר' דוד גאללער אב"ד בניזאנקיוויץ וקריפטש מגזע משפחת צדיקים וגאונים, דור אחר דור רבנים בקריפטש. מזיוויג זה השני נולדו לאבי זצ"ל שני בנים ובת אחת, והמה: אני הכותב, ואחי הרב הגאון, חכם מובהק, וסופר מצויין הר' דוד אביגדור אבד"ק אנדריכאוו אצל קראקא. ונהרג עם כל משפחתו בר"ה תש"ג בטארנא. אחי זה הי' מצויין בתורתו וחכמתו. הי' נואם מצויין בחסד עליון, וסופר במלא מובנו של המלה. משך חמש עשרה שנה עמד בראש המזרחי בגליציא המערבית.

ובת אחת היא אחותי שרה אשת הרב הגביר הלמדן והמשכיל הר' מענדל פרענקיל מדינוב; ונהרגו עם שתי בנותיהם בשנת תש"ב בעיר דאבראמיל.

נתגדלתי תחת השגחתו של אבי מו"ר הגה"צ זצ"ל שהי' גאון בנגלה, מפורסים לבעל הוראה מובהק, צדיק נשגב, ומגדולי בעלי המקובלים שבדור. לא עברה עליו חצות לילה בשינה, ובכל יום באשמורת הבוקר טבל במקווה, ולמד שיעוריו בנסתר, עד זמן התפלה, ולא יצא מחדרו כלל, ולמד בהתבודדות וכתב הרבה חידושי תורה עפ"י סוד, וחבל שכל כתביו נשרפו בימי המלחמה הראשונה.

אבי זצ"ל זכה להסתופף בצל קדושי עולם מדורות שעברו. הרבה פעמים הי' אחרי חתונתו אצל הגה"ק שר שלו' מבעלזא זצ"ל. והגה"ק מצאנז והה"ק ר' אליעזר מדזיקאוו זצ"ל חבבו אותו למאד והה"ק ר' צבי מליסקא והה"ק ר' יחזקאל משיניווא היו מאוהביו הנאמנים.

בבית אבי זצ"ל שהי' מלא תורה, קדושה ופרישות נתחנכתי וכד הוינא טליא כבר הצטיינתי ביתר שאת. בן ג' שנים הייתי כשנתנוני לחדר, ובן ארבע החילותי חומש, ובן חמש גמרא, וכשהייתי בן שבע למדתי גמרא עם פירש"י, ותוס' ומהרש"א. וכשהייתי בן י"א שנה לא למדתי יותר אצל רבי כלל אלא ישבתי בבית המדרש ולמדתי בעצמי שיעורים כסדרן בגפ"ת וש"ע ומפורשים. בהיותי בן י"ג שנים חדשתי הרבה חידושי תורה בפלפול וסברא, והדפסתי מאמרים שונים בירחוני תורה וביחוד בירחון אוהל מועד שהוציא לאור הרה"ג ה"ר יקותיאל קאממעלהאר ז"ל.

בזמן הזה עזבתי כפעם בפעם את בית אבי זצ"ל ונטעתי לעיירות שונות לשמוע לקח טוב בתורה מפי לומדים מופלגים וגאונים מפורסמים. וכן למדתי כלומר שמעתי תורה מפי מו"ר הגאון הר' נטע דום מסאניק זצ"ל, למדתי אצל מו"ר הרב הגאון החסיד בנש"ק הר' יעקב יצחק בלאנדוויין מבערטש מגדולי תלמידי הגאון בית יצחק מלבוב. חדשים אחדים למדתי גם בבעלזא בבית מדרשו של אדומו"ר מרן הגה"ק הר' ישכר דוב זצ"ל. בשם פלפלתי עם הגאונים בעל ערוגת הבושם ובעל תבואות השדה, ועם הגאון הרי"פ באמבאך מאושפצין ועם עוד גאונים גדולים מזמן ההוא. הסתופפתי גם בצל כ"ק אדומו"ר מרן הגה"ק מבלאזוב זצ"ל ושם היתה חבורה של לומדים שפלפלו בעומקה של הלכה וביניהם הייתי אני, הצעיר שבחבורה.
בזמן הזה הרבה תורה שמעתי גם מדודי אחי אמי הגאון הר' בנימין גאללער ז"ל, אבד"ק קריפטש ובוברקא, והי' מצויין בחריפות ובקיאות.
בשנת תרע"ב הגיע אבי זצ"ל לימי הגבורות ובשנה ההיא הייתי אני אז בן ט"ז שנים ונתקבלתי אז למלאות מקום אבי זצ"ל בתור רב ואב"ד בעיר טערווא, לדון ולהורות וללמד עם כל אלה שישבו בביהמ"ד ושקדו על התורה.

נסמכתי להוראה אז מאבי זצ"ל, מדודי הגאון ר' בנימין גאללער, אבד"ק בוברקא, ז"ל, מרבותי הגאונים: הר' נטע יעקב סג"ל דום, האבד"ק סאניק, הר' משה מייזילש, הראבד"ק פשעמישל ז"ל ומהגאון רשכבה"ג הר' אברהם מנחם שטיינבערג ז"ל, אבד"ק בראדי.

בשנת תרע"ד התלקחה המלחמה העולמית הראשונה, ואני בן י"ח שנים בתור רב ואב"ד רשמי דקהלת טערווא חפשי הייתי מעבודת הצבא. כשבאו חיילות רוסיא לעירנו, הלכתי בגולה וישבתי במארינבאד, וגם שם הרבצתי תורה ולמדתי עם תלמידים.

בשנת תרע"ד נשאתי אשה את בת הרב הגביר החסיד הר' נפתלי צבי הורוויץ י"ל מצאנז, נכד הגה"ק מראפטשיץ זצ"ל.

עד העת ההיא עד שנהייתי בן כ"א שנה לא למדתי שום לימודי חול כלל ולא ידעתי לא לקרות ולא לכתוב כלום בשום שפה אחרת אלא בלשון הקודש.

במדינת גאליציא שרר אז חוק ממשלתי בנוגע לבחירת רב בקהלות ועפ"י החוק הזה יכלו רק הקהלות הקטנות (שמספר נפשות היהודים בתוכן הי' פחות מחמשת אלפים נפש) לבחור להם לרב את מי שמצא חן בעיניהם, אבל הקהלות הגדולות לא יכלו לבחור להם רב אלא במי שגמר את לימודי הגימנסיון הממשלתי או שעמד לפני בחינה בבית הנציבות והשיג משם תעודה שפטור מלימודי הנימנסיון.

אני שהרגשתי בנפשי כבר את הכשרון לשמש בתור רב בקהלה גדולה, הוכרחתי סוף סוף לעשות את הצעד האחרון ולהתחיל להשתלם מעט במדעים.

ואז אחרי חתונתי כשישבתי זמן קצר בבית חותני החילותי ללמוד לימודי חול ולמדתי את לימודי הגימנסיון בשפה האשכנזית והצטיינתי מאוד בלימודי המטמטיקא ופילולוגיא וביחוד שקדתי ועשיתי חיל בידיעות השפות של רומי ויוון וספרותיהם וגם את הליטרטוריות של פולין ואשכנז, הכרתי על בוריין ואחרי עבודה של שנים-עשר חודש עמדתי לבחינה בגימנסיון הממשלתי בעיר צאנז וקבלתי תעודת בוגרות בתור עקסטרניסט מצויין.

חמת המלחמה עדיין לא שככה ובגאליציא המזרחית נלחמו אז הפולנים והאוקראינים והיהודים היו קרח מכאן וקרח מכאן, וכמעט שתי שנים שלימות אחרי גמר המלחמה בשנת תרע"ח לא ידענו מנוחה במדינתנו, ולכן ישבתי בעיר צאנז בבית חותני וחכיתי עד יעבור זעם.

בזמן הזה השתלמתי עוד יותר במדעים; למדתי גם את השפות: צרפתית, רוסית ואנגלית וספרותיהן.

בשנת תר"ף, ואני אז בן כ"ד שנים, הוזמנתי באופן רשמי מן הנהלת העדה דק"ק דרהאביטש והגליל לבוא ולהתייצב לפניהם ולעמוד על הבחינה אם ראוי אני לקבל עלי את משרת הרבנות בקהלתם. באתי אז לדרהאביטש וישבתי משך עשרה ימים ונאמתי בעברית, פולנית, גרמנית ואידית ונתבחנתי גם מלומדי העיר שבאו למאות ושאלותיהם בידיהם, שאלות משאלות שונות וקושיות וחומרות שונות, ואחרי שעמדתי בנסיון, הכינו את הבחירות ונתקבלתי לרב ואב"ד בקהלה הגדולה הזאת.

כשנתקבלתי לרב בדרהאביטש, לא היתה שום קהלה אחרת בכל הגליל זולתה, וכל היישובים הסמוכים לה (קרוב לשמונים יישובים סביב לה) היו כפופים אלי' ושלמו מס הקהלה לקהלת דרהאביטש. כדאי להזכיר שהיו כפופים אלי' מקומות חשובים ומרובים באוכלסי ישראל, כגון: באריסלאוו, טיסטינאוויטש, מראזניצא, הוביפש, קאטוב, שחיו בהן יותר מעשרים אלף נפשות יהודים. החמשה מקומות הללו התאחדו אח"כ לקהלה אחת בשם באריסלאוו. וזולת המקומות הללו היו עיר סכידניצא (עם קרוב לשני אלפים נפשות יהודים) עם ב' שובי"ם ומו"ץ ובתי תפלה ומקווה, ריבניק, עיירה עם שו"ב ומו"ץ וביהמ"ד ומקווה, דאלהע עם ביהמ"ד ומקווה, קראפיווניק עם ביהמ"ד, אוריטש עם ביהמ"ד ומקווה. מצד השני עיירה מעדיניץ עם שו"ב ומו"ץ וביהמ"ד ומקווה, עיירה פידבוש עם שו"ב ומו"ץ וביהמ"ד ומקווה, סטעבניק עם שו"ב ומו"ץ וביהמ"ד ומקווה, טריסקיוויץ עם שו"ב ומו"ץ וביהמ"ד ומקווה, אריווא עם שו"ב ומו"ץ וביהמ"ד ומקווה. ובכלל בדרהאביטש ובאריסלאוו והגליל היו קרוב לחמשים אלף נפשות יהודים.

בשנת תרפ"ח הסכימה הממשלה ליסד קהלה בבאריסלאוו בפני עצמה. ואז נתקבלתי לרב ואב"ד דקהלת באריסלאוו החדש ושמשתי בשתי הקהלות בדרהאביטש ישבתי בכל יום בבית דיני עם הדיינים מן שעה 10 בבוקר עד שעה 2 אחה"צ, ובבוריסלאוו ישבתי ג' פעמים בשבוע בבית דין עם הדיינים דקהלת בוריסלאוו (ששה דיינים) מן שעה 4 עד 8 בלילה.

בכל הגליל לא סדרו גיטין וחליצות, אלא בבית דין בדרהאביטש. בכל הגליל לא הי' שום בית עלמין אלא בדרהאביטש ובבוריסלאוו.

בדרהאביטש היו חמשה וארבעים בתי כנסיות ובתי מדרשות. מרחץ בנוי לתלפיות עם ג' מקוואות מעיינות עשויות ביופי ונקיון. בית החולים נהדר וגדול, בית מושב זקנים ובית יתומים שאולי לא הי' כמותו בכל פולניא.

בבוריסלאוו היו כשלשים בתי מדרשות, ומרחץ גדול עם שלש מקוואות מעיינות, ומקוה אחת בהכשר מי גשמים.

בדרהאביטש דרו יהודים במאה החמש עשרה לספה"נ וברכושה של הקהלה הי' שטח גדול של שדות וגנות שהי' נקרא "שדות של האברבנאל" ובקבלה שהאברבנאל קנה את השדות האלו בדרהאביטש, כדי להושיב שם יהודים.

בית הכנסת הי' ישן ונתחדש ע"י הגאון ר' אלעזר ניסן טייטלבוים בהגאון הקדוש בעל ישמח משה שהיו רב בדרהאביטש מן תר"ד עד תרט"ו.

בית המדרש הגדול הי' ישן ולא נתחדש כלל ובו התפלל הה"ק הר' יצחק מדרהאביטש והי' ידוע המקום שבו עמד הבעש"ט בעת הי' בדרהאביטש אצל הה"ק הר' יצחק זצ"ל.

טרדותי היו מאוד מרובות, ומלבד העבודה בבתי דינין, שאלות ד"ת גיטין וחופות, היתה כל ההשגחה על הבשר כשר מוטלת על שכמי, ובעצמי הלכתי כמעט בכל יום למקולין להשגיח על המשגיחים. ושתי פעמים בשבוע נסעתי לבית המטבחיים, לעמוד בעת השחיטה, והבדיקה, ומיעוך הסירכות, ועוד עבודה קשה של השגחה, על הניקור של חלקי האחוריים, שהי' נהוג מקדמת דנא.

ובכל זאת הודות להשי"ת, למדתי בכל יום משעה 7 עד 9 בבוקר עם תלמידים מצויינים שיעורים כסדרן.

בשנת תרפ"ט עשתה הממשלה הפולנית שינוי באופן הלימודים על האוניברסיטאות, ובטלה את התאר "דוקטר", והכניסה תחתיו את התאר "מגיסטר". אז החלטתי, שלא לוותר על זכותי להשתלם בלימודי האוניברסיטה, ורשמתי עצמי על המכללה הלבובית, ואף שאפילו פעם אחת לא דרכה רגלי בבנין המכללה ולא שמעתי לשום שיעור, אעפי"כ עמדתי פעמים אחדות לפני חבר של פרופיסורים על הבחינות מפילוסופיא אקסקטית, מדברי ימי הפילוסופיא, מלוגיקא, מפסיכולוגיא, ומידיעות השפות השמיות: עברית, ערבית, ארמית, סורית ואורינטליסטיקא כללית. וכתבתי ספר גדול הכמות והאיכות בשם "המטפיזיקה בחכמת ישראל והשפעתה על "הפילוסופיא החדשה", וספרי זה נתקבל בתור דיסרטציא, ובשנת תרצ"א נכתרתי על האוניברסיטה הלבובית בתאר ד"ר לפילוסופיא ולאורינטליסטיקא.

בספרי הנ"ל הארכתי להראות את השפעתם של חכמי ישראל בימי הבינים על הפילוסופיא החדשה, וביחוד ביארתי את שיטתו של ר' חסדאי קרשקש בדיטרמיניזם. והראיתי את השפעת שיטת קרשקש ז"ל על הלוך רוחם של החכמים מיסדי הפילוסופיא החדשה מן דקרט עד הגל.

בזמן הזה הוצאתי לאור את ספרי "תורת התלמוד" שעבדתי עליו שנים אחדות. ספרי זה כתבתי בשפות אחדות והדפסתיו בשפה הפולנית, ואח"כ עוד בעברית וגרמנית.

מגמתי היתה לתת להנוער היהודי את התלמוד בסיסמא מתאימה להלוך רוחו. ואני ידעתי שהתלמוד לא מצא מהלכים בין הדור החדש בפולניא לא מפני שפתו שהיתה זרה לו, אלא פשוט מפני שהדור החדש שנתחנך בגימנסיות לא מצא קורת רוח והתנכר לגמרי לסידורו ומשטרו של החדר וצריכים היו לסדר לפניו את ידיעת תכן התלמוד ומפרשיו בצורה נאותה ויפה לפניו.

ולתכלית זו עבדתי עבודה קשה ועמלתי לתת אפשירות ללמד את התלמוד באופן כרונולוגי, כלומר לתת לפני התלמידים את כל אשר יצרו וחדשו רבותינו וחז"ל בכל תקופה ותקופה בפני עצמה. בחלק הראשון קבצתי את כל הענינים השייכים לתורה שבע"פ, שנאמרו ונשנו עד סוף אנשי כנסת הגדולה וסופרים. בחלק השני אספתי את כל הדינים והגזירות והחקים והמשפטים שנאמרו ונשנו בזמן חמשת הזוגות; ובחלק השלישי אספתי את כל מה שנתחדש בזמן הנשיאים ולא יכולתי בחלק זה לצאת הלאה מן זמן תלמידי ב"ש וב"ה.

את התכן נתתי בסדר ומשטר כל ענין בפני עצמו ואחיזתו ושרשו ומקורו בתורה שבכתב וכל השתלשלותו עד הש"ע.

הספר הזה נתקבל מאד ודעתי היתה להדפיס מהדורא שני'.

שנת תרפ"ט הוצאתי לאור את ספרי "חלק יעקב", פלפולים ונאומים. הפלפולים נאמרו ע"ד חידוד וחריף ונתקבלו מאד בחוגי הלומדים והמפלפלים. אספתי אח"כ את כל התשובות שכתבתי לרבותי, חברי ותלמידי, והוצאתי לאור שני חלקים שו"ת אביר יעקב, וחלק אחד שו"ת השיב יעקב. בספרי שו"ת השיב יעקב הדפסתי קונטרס מיוחד על הספר חידושי רבינו חיים הלוי וקונטרס על הספר אגלי טל מהגה"ק מסוכטשוב זצ"ל.

בשנת תרצ"ג הוצאתי לאור קובץ מאמרים בשפה הפולנית בשם "האמונה והפילוסופיא" והראיתי לדעת שאין מלכות נוגעת בחברתה אף במלא נימא. כשם שאי אפשר לטעות בחושים שלנו ואי אפשר להחליף את חוש השמיעה בחוש הראיה וכשם שאי אפשר לשמוע בעין ולראות באוזן, כך א"א לטעות בהרגשות האמונה וידיעת החקירה, והראשונה מקורה בלב והשני' במוח, ואם נדמה לפעמים שיש סתירה ביניהם אל לנו להשלות את נפשינו בשוא במקום שהפילוסופיא החדשה בעצמה עומדת ג"כ על בסיס האינטואיציא שמקורה בלב.

בשנת תרצ"ה הוצאתי לאור את ספרי "הרמב"ם". כשחגגו את חג היובל של שמונה מאות שנה ללידת הרמב"ם, כתבתי בשפה הפולנית והדפסתי מונוגרפיא יפה לאישיותו הגדולה. וביארתי גם את שיטתו של הרמב"ם בפילוסופיא והשפעת השיטה הזאת על הפילוסופיא החדשה וביחוד על שיטת יום וקנט.

בשנת תרצ"ח הדפסתי את ספרי תורת הלשון, והבאתי את שיטתם של המדקדקים הלועזים גזניוס, קויטש, אונגנד, בויער לעאנדר, שטדי וקניג, ובמקומות רבים הראיתי טעותיהם ואי צדקתם נגד רבותינו המדקדקים להבדיל, האבן עזרא, הרד"ק והרז"ה.

מלבד הספרים האלה הדפסתי עוד ספרים קטנים ומאמרים שונים, ות"ל כל מה שהוצאתי לאור נתקבל בחבה והוקרה.

ברם זכורים המה לטוב ראשי ומנהלי הקהלות דק"ק דרהאביטש והק"ק באריסלאוו שכבדוני ביתר שאת וחבה יתירה ובכל פעם שמסרתי איזה ספר מספרי לדפוס הרימו מקופת הקהלה סכום הגון לצורך הוצאות ההדפסה. יזכור להם ד' לטובה.

החיים הציבוריים בפולניא בשנים האחרונות לפני המלחמה היו מאד לקויים. המצב הי' איום ונורא. לא היתה עיר או קהלה שלא תהא בה מריבה וקטטה. המחלוקת ושנאת חנם שהיו בין המפלגות גרמו בכל עיר ועיר לפירוד ומלחמות בין הרבנים ומנהלי הקהילות והשובי"ם. שני הצדדים השתמשו במלשינות ומסירות והביאו את דבתם רעה אל הרשות והחילול השם הי' גדול מאד. בימים הללו היתה קהלת דרהאביטש באריסלאוו כמעט מיוחדת במינה שהי' שלו' בין המפלגות ובמשך חמש עשרה שנים לא היו שום בחירות לא לקהלה ולא למועצת העיר כי התפשרו כל המפלגות ועשו חוזה לבחור רק את אלה שהסכימו כולם עליהם ולא הי' צורך בשום בחירות.

היחס הזה שהי' ביני ובין חברי הקהלות הביא לזה שלא קבלתי שום הצעה לקבל משרת רבנות בקהלה אחרת ואף שקהלות גדולות וחשובות פנו אלי בדבר זה (בקשוני לבוא לטשנסטוכוב, לוולוצלבק, לפשעמישל, ללומז'ה, ובאופן רשמי ללבוב בתוך העיר), לא שמתי לב להם וישבתי בשלו' בקהלותי.

בזמן גזירת השחיטה בפולניא באתי לוורשה כפעם בפעם וביחד עם הרב הגאון הר' מנחם זעמבא ז"ל הייתי פעמים אחדות אצל ראשי הממשלה והרבה עבדתי בענין זה והדפסתי גם חוברת בשפה הפולנית "על השחיטה". והרבה עמלתי בענין הניקור של האחוריים שידעתיו על בוריו ותקנתי כמה תקנות נחוצות בהנהגתו. וכך קרבה שנת תרצ"ט והגיעו ימי המלחמה בשלהי קייטא בשנה זאת.

והנה סהדי במרומים שכל חפצי ומגמתי היא שיעזרני השי"ת לרשום לדורות הבאים את כל מה שראו עיני בימים האלה. אבל לדאבוני עדיין אין אני מוכשר לזה ולא הגיעה עוד השעה המוכשרת כי עד עתה עדיין לא באתי אל המנוחה וכמה תלאות ורעות היו בעוכרי.

דיו אילו ימי, וכל מי כנישותא, דיירי ארעא ספרי אין די אונים ואין שום אפשירות לתת ציור נאמן ממה שקרה אותנו באותם הימים ואני רושם כאן רק דברים קצרים בסדר הזמן.

ביום ועש"ק פ' תבוא י"ז אלול תרצ"ט ביום 1 סעפטעמבר 1939 למספרם כאשר קמנו בבוקר ראינו על החומות מודעות גדולות מנשיא הממשלה שבהן הודיע לכל התושבים שהגרמנים התנפלו על פולניא. המלחמה באה על כולנו בהפתעה גדולה בפתע פתאום ממש. אחינו בני ישראל אף ששמעו כסדר שמלחמה גדולה עומדת להתפרץ, לא האמינו ולא רצו להאמין שתהא אפשירות כזאת. כל החכמים והנבונים היו כבלי מדע והוכיחו באותות ומופתים שהיטלר ימ"ש רק מפחיד ורוצה רק שיתנו לו מה שהוא חפץ בלי מלחמה כאשר עשה באוסטריא ובטשכוסלובקיא, ולכן ישבו כולם בחיבוק ידים ולא הכינו עצמם כלל למלחמה.

כשהתלקחה המלחמה, כולנו היינו אובדי עצות ולא ידענו מה לעשות ושוב גם לא היתה לנו שום אפשירות לעשות דבר מה. תיכף ביום הראשון, היינו ביום ועש"ק תבוא התחילו האוירונים הגרמנים לעוף על פולניא והחוק הי' מטעם הממשלה שכאשר יודיעו שמתקרב איזה אוירון, מחוייבים כל התושבים לעזוב את דירתם ולנוס אל המרתפות והמחבואות והאוירונים הגרמנים באו כ"כ תכופים, שלפעמים ישבנו יותר מעשר שעות במרתפות וישבנו אנשים ונשים וטף, לא אכלנו ולא שתינו, רק נדחקנו שם עד למחנק. הדרכים היו סתומות, מסילות הברזל נפסקו, נסתרו הגשרים על הנהרות, האויטות והסוסים נלקחו מן הצבא הפולני שברח מן המערכה, ואם נסע מי בעגלה, לקחו אנשי הצבא בחזקה את העגלה והסוסים ועזבו את בעליהם על פני השדה. המאורעות הלכו במהירות הבזק ואף שאנו היינו רחוקים הרבה מגבול ארץ גרמניא, אעפ"כ עשרה ימים אחרי פרוץ המלחמה - היינו ביום ב' לפני ר"ה, כ"ז אלול, 11 סעפטעמבר כבר לא הי' בעירנו שום משרד ממשלתי והצבא הפולני עזב את העיר והשוטרים ברחו בלילה ונשארנו הפקר ממש בלי שמירה. וכך ישבנו שמונה ימים עד יום ב' אחרי ר"ה, ה' תשרי. בכל הזמן הזה לא יצאנו מביתינו חוצה. החניות היו סגורות וא"א הי' להשיג שום מזון, ומי שלא הי' לו בביתו מעט אוכל או קמח, לא הי' לו פשוט במה להחיות את נפשו. וכך עברו עלינו ימי ראש השנה ביום ה'-ו', לא הלכנו להתפלל, אלא התפללנו בביתינו במנינים בצנעה.

ביום ב' ה' תשרי ת"ש, 18 לסעפטמבר, באו הגרמנים בפעם הראשונה לעירנו. במשך י"ז ימים כבשו כמעט כל ארץ פולניא לארכה ולרחבה.

ביום ג' בבוקר באו אלי אנשי צבא גרמנים ולקחוני אל המשטרה ושם פקדו עלי לילך בשווקים וברחובות ולצוות על היהודים שיפתחו תיכף את חניותיהם וימכרו את סחורותיהם לאנשי הצבא, ועשו אותי אחראי בעד פתיחת החניות, ובאם שימצאו חנות סגורה, אזי יהרגו אותי. סבבתי תיכף בשווקים וברחובות ועד שתי שעות כבר היו כל החניות פתוחות.

ביום ד' אחה"צ שוב לקחוני אל המשטרה ופקדו עלי בעונש מיתה להעמיד למחרת ביום ה' בבוקר בשעה 7 שלש מאות וחמשים יהודים לנקות את הדרכים והרחובות, אבל עלי להעמיד רק אינטליגנטים ולא נתנוני לילך הביתה, רק משם שלחתי לקרוא את האנשים: רופאים, עורכי דין, אינזשנרים ופקידים, וכולם באו בשעה המוגבלת ומי שלא ראה בעיניו עלבון זה, הוא לא יוכל לתאר בעצמו איך אנשים חשובים ונכבדים, גבירים ומשכילים עמדו במטאטאות ברחובות, ועליהם אוקראאינים פחותים נבזים ושפלים, וכך עבדו כל היום, ואני בתוכם עד ערב.

כשבאתי הביתה יעצוני ידידי להתחבא, כי מי יודע מה ידרשו עוד ממני. ואז ביום ה' בלילה עזבתי את מעוני והלכתי למחבא למרתף וישבתי שמה יחידי כל יום ו' -עיוה"כ ויוה"כ עד יום א' אחרי יוה"כ.

ביוה"כ הרשו להם הרבה לילך להתפלל בבתי מדרשות והתנפלו עליהם אנשי צבא גרמנים והכו אותם ושברו ארון הקודש והוציאו את הספרים וקרעו כמה ס"ת לקרעים והתגוללו היריעות בשווקים וברחובות.

ביום א' לעת ערב באו הרוסים לעירנו והגרמנים עזבו את העיר. נתודענו אז שבעירות הסמוכות הרגו הגרמנים הרבה יהודים בימים האלה, וכך אספו בפשעמישל שש מאות יהודים וסחבו אותם עד היער הסמוך לעיר ושם הרגו אותם במיתות משונות, וגם הגאון הר' צבי גלעזער, ראבד"ק פשעמישל, חתן הגאון הר' משה מייזילש ז"ל נהרג אז ביער באופן אכזרי, שקשרוהו לעץ וחתכו ממש את גופו לגזרים.

בביאת הרוסים שמחנו שמחה גדולה. אבל לא ארכה לנו השמחה. כי אחרי שבועות אחדים התחילו לסדר את כל החיים על פי הסיממא הקומונית והחיים הללו היו שפלים ונבזים ולא היה בהם שום קורת רוח, ואם באתי לספר בפרוטרוט על כל הקורות לנו אז, לא יספיק לא הנייר ולא הדיו, ולכן השתיקה יפה יותר.

בסוף חורף ת"ש פקדה הממשלה הסוביטית שכל היהודים שבאו ממערב פולניא למזרח כדי להסתופף בצל מלכות רוסיא ישולחו לסיביר, ונשלחו אז מגאליציא המזרחית קרוב לרבע מיליאן יהודים לסיביר. הרבה סבלנו מגזירה זו והצער הי' נורא ושום אחד מאתנו לא חשב אז שגורל היהודים שנשלחו הי' יותר טוב מגורל שלנו מכיון שמהם סוף סוף הרבה נשארו בחיים ואנחנו נשארנו למכאובים ויסורים והריגות וטביחות.

בקיץ ת"ש כבר התחילו היהודים לעבוד במקצועות שונים אצל הממשלה והסכינו עצמם לאט לאט אל החיים הקשים, וכך ישבנו עד אביב תש"א.

מובן מאליו שהחיים הדתיים סבלו הרבה. הרבה בתי מדרשות נסגרו, את המקוואות סתמו וימלאום עפר. הת"ת נתבטלו, ומאוד נצטערנו ע"ז.

ביום א' קרח כ"ז סיון תש"א, 22 יוני, בבוקר בשעה 4 שמענו פתאום קול אוירונים שעפו על העיר ברעש גדול ולא ידענו מה הי' וגם הצבא הרוסי שהי' בעיר לא ידע מה נעשה עד שעה 8 ששמענו שהגרמנים התחילו מלחמה עם הרוסים. ושוב המאורעות הלכו במהירות הבזק כי ביום ג' כבר הוציאו הרוסים את המשרדים מן העיר וביום ה' כבר הודיעו שמי שרוצה ליסע עמהם לרוסיא יכול ליסע אבל לדאבונינו מעטים מאוד היו אותם שהלכו עמהם, כי כמעט רובם ככולם אמרו טוב לנו המות תחת ממשלת היטלר מן החיים חיי כלב תחת ממשלת הסוביטים.

ביום ו' בבוקר כאשר הרגשנו שהגרמנים מתקרבים לעירנו, הסכמתי בדעתי שלא להשאר בדרהאביטש, כי בוודאי יקחוני שוב הגרמנים ויעשו אותי אחראי וערבאי בעד כל צו ופקודה שיצא מהם, ולכן עזבתי בבוקר את מעוני והלכנו אני ובני יצחק חיים יחי' לבוריסלב ובדעתי הי' לילך לאיזה ישוב ולהיות שמה חבוי זמן זה עד יעבור זעם.

באתי לבאריסלאוו ביום ו' בבוקר. דמיתי ששום איש לא יכירני כי החלפתי שמלותי, אבל תיכף כשבאתי עשו רעש וסבבוני ידידי ומכירי ולא נתנוני לילך הלאה, רק בקשוני להשאר עמם והמה ישגיחו עלי ולא יאורע לי שום נזק.

נשארתי עמם וביום ב' ה' תמוז עזבו הרוסים את העיר, וביום ג' בבוקר כבר ראינו את חיילות הגרמנים שבאו לאט לאט העירה.

כל יום ג' ויום ד' לא יצאנו החוצה רק ישבנו בביתינו ושוב לא הי' לנו שום אוכל והרעב הציק לנו.

ביום ה' בבוקר שמענו צעקות ויללות ובכיות ונתוודענו שמחנות של אוקראאינים סובבים בעיר והולכים מבית לבית ומוציאים את היהודים בהכאות ופצעים ומובילים אותם אל המשטרה ובשם זורקים אותם אל בית הסהר ואת הכל עושים האוקראאינים בלי שום סיוע מצד הצבא הגרמני. היהודים התחילו להתחבא בעליות ומרתפות וגם אני ובני יצחק חיים יחי' עלינו על עלי' אחת ונסגרנו, וכך ישבנו שם כל יום ה', וליל ו' ויום ו' עש"ק עד ערב ושמענו יללות וצעקות נוראות כל הלילה והקול הי' הולך עד לשמים. וביום ו' עש"ק בערב באה אלינו אשה אחת ופתחה את העלי' והביאה לנו מעט מים והיא ספרה לנו: שנלקחו יותר מאלף יהודים ונזרקו לסהר, ובכל פעם באו האוקראאינים אל הסהר שהי' במרתף המשטרה והכו ופצעו את היהודים שישבו שמה ונהרגו קרוב לארבע מאות יהודים במרתף הזה. ועכשו כבר ניתנה פקודה מטעם הצבא הגרמני שלא להכות יותר.

ביום א' בבוקר כבר ידענו שבכל הגליל הי' פוגרום נורא מצד האוקראאינים ושנהרגו בכל הגליל יותר מאלף יהודים.

ביום ב' י"ב תמוז תש"א, 7 יולי, התחלנו לקבור את ההרוגים, והבכיות היו נוראות מאד. ובא איש צבא גרמני על בית הקברות היהודי ונתן צו שבאם שישמע קול בכי' אזי יהרוג את כל היהודים, וכך הוכרחנו לקבור את ההרוגים בחשאי עשרה עשרה בקבר אחד בלי ארונות במלבושיהם.

ישבתי אח"כ עוד ימים אחדים בבאריסלאוו, וביום ה' ט"ו תמוז שבתי לדרהאביטש. בנתיים קרא הקומנדנט הגרמני בדרהטביטש לחשובי העיר וציווה עליהם לבחור בי"ב אנשים שיהיו חברי מועצת הקהלה היהודית ושהם יהיו אחראים בעד כל הפקודות שיצאו בנוגע ליהודים.

ביום ט"ו לחודש תמוז כבר היו מועצות הקהלה בדרהטביטש. ובבאריסלאוו.

מעכשו כל מה שרצו הגרמנים עשו רק באמצעות המועצות.

כל החניות עם הסחורות והמזון שנמצאו בהן נלקחו בידי הגרמנים כי בעת ממשלת הסוביטים היו כל החניות בידי הממשלה הסוביטית וכאשר באו הגרמנים, לקחו את כל רכוש הסוביטים לידם.

הרעב הציק לנו מאוד, כי לא היתה שום אפשירות להשיג איזה אוכל. הגויים לא מכרו ליהודים כלום והחניות היו סגורות.

ראשי המועצה פנו עצמם אל הגרמנים לתת אוכל ליהודים וקבלו מענה שבאם שילכו היהודים לעבודה, אזי ישיגו לחם. ואז התחילה העבודה. והעבודה היתה קשה מאד בתיקון הדרכים והגשרים, בחרשת הנאפט ובבורות, והמועצה התחילה לארגן אנשים לעבודה בשביל הגרמנים.

בכל יום ויום בשעה 7 בבוקר הוכרחו היהודים להתאסף לפני חצר בית המועצה היהודית ושם נתחלקו לכתות כתות שהלכו לעבודה, ושוטרים יהודים הובילו אותם למקומות העבודה.

בשעה 7 בערב שבו מן העבודה ואז השיגו לחם שהי' בו רק כדי להחיות את הנפש.

כך עברו עלינו החדשים מנחם אב ואלול ותשרי; יום יום נתרבו העובדים, וגם העשירים והנגידים שקנו לחם בעד זהב ואבנים טובות ומרגליות התחילו לילך לעבודה, כי ראו שאפס כסף ולא יהי' להם במה לקנות לחם.

בחודש חשון תש"ב יצתה הפקודה שכל יהודי מן עשר שנים איש או אשה מחוייב לשאת על יד ימינו מטפחת לבנה עם מגן דוד כחול כדי לידע שהוא יהודי, ובאם שיפגשו בחוץ יהודי בלי מטפחת, אזי יתחייב מיתה.

בחודש זה כבר נאבדו יהודים הרבה ולא ידענו מה הי' להם. הרבה נלקחו פשוט מביתם בלי שום סיבה ולא חזרו הביתה ושום איש מאתנו לא חשב כלל שנלקחו להריגה רק דמינו בנפשינו שבוודאי נשלחו לעבודה למקום אחר. אז כבר נגמר דיני למיתה, והמועצה היהודית קבלה פקודה להעמיד אותי להריגה ובדרך נס נצלתי, ועל ענין זה עוד אבוא אי"ה בארוכה אם יעזרני השי"ת. אינני רוצה להאריך כאן במה שקרה אותי בפרט, כי הרבה פעמים ראיתי את המות בעיני ובין שוכני קבר הייתי אבל מגמתי כאן רק לציין בקיצור את מה שעבר עלינו בכלל.

בחודש כסלו באו גרמנים אל המועצה ובקשו לתת להם רשימה מן אנשים שאינם הולכים לעבודה, ואז נלקחו שני מאות יהודים משמנה וסלתה, ואח"כ נתוודענו שנהרגו ביער סמוך לעיר.

בחודש טבת ושבט תש"ב נתנה המועצה פקודה שכל יהודי איש או אשה מוכרח להצטלם ולהביא את תמונתו, והמועצה נתנה לכל יהודי תעודה, וכך נמנו כל היהודים במספר מדוייק ומפורט והי' אז קרוב לט"ז אלף נפש בדרהאביטש וכעשרים אלף בבאריסלאוו.

תיכף בחודש אדר תש"ב כבר הודיעו הגרמנים את המועצה היהודית שהעיר תתחלק לארבע שכונות: לשכונה גרמנית, שכונה אוקראאינית, שכונה פולנית ושכונה יהודית.

המצב בעיירות של גאליציא הי' אז באופן כזה: בתוך העיר דרו היהודים כמעט בתשעים אחוזים. האינם יהודים כמעט שלא דרו בתוך העיר כלל, אלא בפרורים שלפני העיר בבתים המוקפים גנות ושדות והיהודים דרו בתוך העיר בלחץ זו הדחק, ועכשו באו הגרמנים ונתנו פקודה שהעיר, כלומר תוך העיר שהי' כמעט כולו יהודי יתחלק לארבעה רבעים וכל היהודים ידורו רק ברבע אחד של תוך העיר. מובן מאליו שהי' כמעט אי אפשר להכניס את כל היהודים לרבע אחד ולכן פקדו לעשות רשימה מאלף יהודים שישתלחו למקום אחר ואמרו שיש להם במקומות אחרים בתים פנויים ואפשירות של עבודה וחיים וישלחו אלף יהודים מן העיר למקום אחר ויקטינו בזה את מספר היהודים בעירנו.

המועצה האמינה להגרמנים ועשתה רשימה של אלף יהודים שישתלחו למקום אחר. והיתה זו ההזדמנות הראשונה לפני המועצה לצבור כסף וזהב. הרבה יהודים מיראתם שהמועצה לא תרשום את שמם בין הנשתלחים שלמו למועצה וליחידים הון רב.

ביום ה' ניסן תש"א נשתלחו אלף יהודים מעירתו. המועצה שלחה את השוטרים היהודים והשוטרים אספו את האלף יהודים בחזקה והביאו אותם לחצר בית המועצה היהודית ומשם הלכו אל התחנה, כל אחד וצרורו בידו, ולא ידענו מה הי' להם.

בחודש אייר וסיון התחילה המועצה להעביר את היהודים אל הרבע היהודי, ושוב היתה הזדמנות לחברי המועצה לצבור כסף וזהב כי בעד דירה יותר טובה ויותר מרווחת לקחו ראשי המועצה סכומים גדולים.

בחודש תמוז כבר ידענו שהאלף יהודים שנשתלחו מעירנו בחודש ניסן הלכו להריגה ולכבשונות, ואז עלתה בפעם הראשונה השאלה אם מותר למועצה יהודית למסור יהודים להריגה. הרבה באו בשאלה אם מותר להם להשתמד כי הכומרים קבלו עדיין יהודים לשמד. ונשים באו ושאלו אם מותר להן לילך לגויים הרוצים לקחת אותן ולהצילן.

ראינו בחוש שהשאלות שנמנו וגמרו עליהם שיהרגו ואל יעברו עמדו לפנינו על הפרק: שפיכת דמים, ע"ז וג"ע. הרבה עסקנו בזה אני וחבירי הבי"ד וכמה לילות ישבנו לדון על פרקים הללו וכעת טובה השתיקה בזה.

בחודש זה הוכנסו לדרהאביטש ולבאריסלאוו כל היהודים שגרו ביישובים הסמוכים כי הגרמנים נתנו צו שאסור ליהודים לדור ביישובים אלא בעיירות שיש בהן רבע יהודי. ומעכשו כל היהודים היו במקום אחד ברבע היהודי בדרהאביטש וברבע היהודי בבאריסלאוו.

בחודש - מנחם אב תש"ב, בכ"ד ובכ"ה, בו סגרו הגרמנים את הרבע היהודי והעמידו גרמנים מסביב וסבבו עם השוטרים היהודים בכל הבתים והוציאו את היהודים מבתיהם ואספו אותם בחצר גדול שחיילים גרמנים עמדו מסביב לו והמלאכה הזאת היתה נקראת בלשונם "אקציאן". וכך נאספו ביום ו' עש"ק ובליל ש"ק וביום ש"ק עד שעה 6 בערב כששת אלפים יהודים. וברגע האחרון נצלו בהשתדלות ראשי המועצה כאלף איש, וחמשת אלפים יהודים נשלחו להריגה. היהודים הוכנסו בחזקה לתוך קרונות של מסע מסילת הברזל. לקרון אחד הודחקו שמונים איש. הקרונות היו סתומים וחתומים וכך הובאו לבלזיץ והושלכו לכבשונות.

אני אף שיכול הייתי להציל עצמי ע"י המועצה לא רציתי ליהנות מהצלתה ובני יחי' טמן וסגר אותי במקום בטוח ושכבתי שם שני ימים בלי שום אוכל עד מוצש"ק ובמוצש"ק בא בני ופתח את מסגרתי והביאני הביתה.

אז נהרגה אמי הרבנית הצדקת חי' רחל אביגדור הי"ד. ומכיוון שנהרגו כחמשת אלפים יהודים בדרהאביטש ובבאריסלאוו ג"כ כמנין הזה באותו יום, מובן מעצמו שהרבע היהודי נתרווח מעט ואז יצתה הפקודה להקטין את הרבע עד מחציתו.

ומעכשו מכיון שכבר הי' ידוע ומפורסם שהיהודים הולכים להריגה שוב לא נשלחו שום יהודים למקומות אחרים אלא עמדו הגרמנים והכינו מקום ביער הסמוך ובכל פעם הוליכו שמה יהודים להריגה.

מן יום ה"אקציאן" הזאת בחודש מנחם אב תש"ב התחילו הרבה יהודים לעשות להם מחבואות. ובאמת מי שלא הי' לו איזה מחבא א"א הי' לו להנצל והמחבואות היו בעליות, במרתפות, בשדות, בגנות, בחפירות עמוקות, ובחשאי הכניסו למקומות הללו מזון ומים ובעת צרה כאשר רק נשמע איזה קול שגרמנים באים לרבע היהודי, תיכף התחבאו עצמם היהודים.

וכאן מתחיל הפרק היותר מכאיב והיותר מעציב. המועצה היהודית שלחה כפעם בפעם את השוטרים היהודים לחפש אחרי המחבואות ולהוציא את היהודים המתחבאים. חבל שהשוטרים היהודים מסרו כמה אלפים יהודים לידי הגרמנים להריגה. זו אמת מרה שאין לכסות עלי'. וכך היתה מעתה העבודה של המועצה רק למען למסור את היהודים לידי הגרמנים לטביחה.

בזמן הזה מתו הרבה אלפים יהודים במיתה מחמת רעב ובמיתה ע"י איבוד לדעת בנטילת סם. מתו אז בדרהאביטש ובבאריסלאוו כחמש מאות יהודים בחודש אחד ועבודה גדולה היתה לקבור את המתים.

בחודש חשון תש"ג היתה שוב "אקציאן" עשוי' בידי השוטרים היהודים שסבבו בכל פנות, שדות וגנות, וחפשו אחרי יהודים וכשמצאו יהודים הביאו אותם לבית המדרש אחד שמסביב לו עמדו שוטרים אוקראאינים וכך ישבו היהודים שנמצאו, משך חמשה שבועות, סגורים בבית המדרש הזה ובכל פעם ניתוספו עליהם חדשים עד שנאספו כאלף יהודים, ואז באו הגרמנים והוליכו אותם אל היער הסמוך ושם הרגו אותם.

ראשי המועצה כשראו שכל עבודתם מעכשו לא תהי' אלא זו שימסרו כפעם בפעם את היהודים לידי הגרמנים לטביחה, נעלמו כולם בחודש כסלו, והיהודים נשארו בלי מועצה.

תיכף באותו יום נמצאו יהודים אחרים שקבלו עליהם משרה זו להיות חברי מועצה, וכך נעשתה מועצה חדשה.

בחודש אדר ראשון נעשתה שוב "אקציאן" בידי הגרמנים והוציאו מן הרבע היהודי כשני אלפים יהודים והסגירו אותם בבית הסהר ושם ישבו כעשרה ימים ואח"כ הובאו ליער הסמוך ושם נהרגו.

אז נסגר הגעטטא היהודי לגמרי בדלתות ולא הי' יכול שום יהודי לצאת חוץ לגעטטא ושום אינו יהודי לא הי' יכול ליכנס אל הגעטטא ושוב המיתה ע"י הרעב וע"י איבוד לדעת היתה הולכת ומתגברת והרבה מאות יהודים מתו בכל שבוע.

בסוף ניסן תש"ג היתה שוב "אקציאן" בידי הגרמנים שסבבו את הגעטטא והוציאו כאלף יהודים והוליכו אותם אל היער והרגום.

בחודש זה התחילו היהודים שחיו עדיין להשתדל שיקבלו אותם לעבודה מחוץ לגעטטא בחרושת הנאפט.

מומחים במקצוע זה נתקבלו לעבודה בבתי החרושת של נאפט וכך נתקבלו יותר משני אלפים יהודים שנאספו למחנה עבודה סגור ובכל יום בבוקר הלכו לעבודה ובערב שבו אל המחנה. ובהשתדלות בני היקר יצחק חיים יחי' נתקבלתי גם אני ושתי בנותי ובני הצעיר אברהם ישכר יחי' בתור עובדים שמה.

בגעטטא נשארו עדיין כשני אלפים יהודים מסוגרים שחיו בעוני, במחסור ובמכאוב, ובכל יום ויום חכו על יום מיתתם.

בחודש סיון ביום ב' דשבועות באו הגרמנים וסבבו את הגעטטא וזרקו פצצות לתוך הבתים והוציאו את כל היהודים שנשארו ואספו אותם אל בית הסהר, ואז נלקחה גם רעיתי הרבנית המושלמת רעכיל בריינדל ונהרגה הי"ד.

הרסו אז את כל הבתים שהיו בתוך הגעטטא וחפשו במרתפות ובחפירות והוציאו את כל היהודים אל היער הסמוך והרגום.

לא נשארו מעתה שום יהודים אלא אותם העובדים בחרשת הנאפט ושהיו מסוגרים במחנה העבודה.

וכך נשמדו כל היהודים שבגליל דרהאביטש ובאריסלאוו. בבאריסלאוו ג"כ נשארו כשני אלפים יהודים שעבדו בבורות של נאפט וחיו במחנה סגור ומסוגר.

המחנה הזה נשאר עד פסח תש"ד, וביום ז' לפסח לקחו הגרמנים את כי היהודים שהיו במחנות דרהאביטש ובאריסלאוו והובילו אותם לפלאשאוו.

אני נשארתי עוד כי בני יצחק חיים יחי' הטמין אותי ואת משפחתי בבור אחד. נכנסנו לתוך הבור הזה וישבנו שם ט' שבועות ביסורים ומכאובים שא"א כלל לתארם, בלי אוכל, רק מים ששתינו ותמחוי של קטניות שבשלנו שם פעם אחת ליום. והיינו שלשים נפש בבור זה. אבל הגרמנים באו בכלבים מחפשים ומצאו אותנו והוציאו אותנו מן הבור ושוב נס גדול נעשה לנו שלא הרגו אותנו, רק לקחו אותנו לעבודה ובחודש תמוז תש"ד הובילו אותנו לפלאשאוו.

בכל הזמן הזה כתבתי בכל יום בפנקס את הקורות אותנו ואת היומן הזה מסרתי לידי אינו יהודי אחד שיטמנהו.

הנסיעה לפלאשאוו היתה איומה ונוראה. כל הלילה משך ט"ו שעות עמדנו בחוץ לפני חצר בית הנתיבות ואח"כ הושיבו אותנו בקרונות סגורים וחתומים, וכך נסענו שני ימים ושני לילות בלי מזון ומים ובאנו לשם כמעט בלי כוח חיוני. בפלאשאוו שוב עמדנו שעות עד שרשמו את שמותינו ואז הכניסו אותנו למרחץ. את מלבושינו לקחו הגרמנים ונתנו לנו מלבושי בית הסהר.

היסורים בפלאשאוו היו נוראים. העבודה היתה בפרך ממש מפרכת כל הגוף באבנים, בחומר ובלבנים ובלי אוכל, והרעב הציק לנו מאוד.

בחודש מנחם אב תש"ד נשלחו שני בני, בני יצחק חים ובני אברהם ישכר יחי' לגרמניא, ואז נפרדתי מבני.

למחרת נשלחו שתי בנותי, בתי חנה גיטל בת כ"ב שנה ובתי שיינדל בת ט"ו שנה, לגרמניא, ואז נפרדתי מבנותי שנהרגו בגרמניא הי"ד.

אני נשארתי בפלאשאוו עד חשון תש"ה, ואז נשלחנו כשני אלפים יהודים לגרמניא והעמידו אותנו בגראסס ראזען. במחנה הזה סבלנו יסורים נוראים, בחדר אחד שכבנו חמש מאות איש, ממש אחד על חברו על הרצפה. כל היום עבדנו עבודת הפרך בחפירת עמקים, והמזון הי' מצומצם מאוד.

מגראסס ראזען שלחו אותנו לבוכענוואלד, והנסיעה הזאת נמשכה אז י"א יום. משך חמשה ימים לא טעמנו כלום, רק מה שלקקנו מי גשמים מן המטר שנטף עלינו.

בגרמניא הייתי במחנות שונות וזה הוא פרק בפני עצמו. נשתחררתי בבוכענוואלד אחרי יסורים קשים, ובעת שחרורי הייתי שוכב בתוך החיים, שכמעט כולנו היינו גוססים.

הודות להשי"ת ששבתי לאיתני והרבה פעלתי ועבדתי אח"כ לטובת אחינו האומללים, ובחודש אייר תש"ו באתי לאמריקא.

בעת הזאת נשאתי לאשה את הרבנית המשכלת ב"ק מרת חווה בת הה"צ ר' מרדכי שפירא ז"ל מבערמהט.

וכעשרה חדשים אחרי שחרורי מצאתי את שני בני: הרב המופלא ומופלג בתורה ובחכמה נואם וסופר הר' יצחק חים אביגדור יחי' ואחיו הבחור המצויין אברהם ישכר אביגדור יחי'; והיו במויטהויזען ובגוזען, ואחרי שחרורם נתנלגלו לאיטליא ושם מצאתים אחרי יגיעה וחיפוש, יהי שם ד' מבורך, וכעת הננו כולנו יחד פה בניו-יארק.

מוצא אני לי לחובה להזכיר כאן לטוב את ידידי המנוח הר' דוד צווייג מטערווא ע"ה שדר באמריקא, ובנו תלמידי יקירי וחביבי המשכיל והמופלא הר' אברהם צוויג נ"י שהשתדלו בכל עוז למעני לעזור לי בימי היותי בגרמניא אחרי שחרורי ושלחו שליח מיוחד אלי לגרמניא להתענין בגורלי.

ביאתי לכאן היתה בהשתדלות נכד דודי ה"ה הרב הגדול בתורה חריף ובקי מגזע. תרשישים הר' דוד ליב לעבין שליט"א, רב בבית הכנסת תפארת ישראל בדזערסי סיטי, 5 סטר., שדבר על לב ראשי ביהכנ"ס הנ"ל ה"ה האלופים הנכבדים הר' בנימין שענקיר והר' צבי קאננער נ"י שיקבלוני בתור רב בביהכנ"ס הנ"ל ושמעו לקולו וקבלו אותי לרב ועל סמך התמנות הזאת קבלתי רשיון הכניסה לארה"ב. הרבה השתדלו למעני שארי וקרובי ה"ה האחים הנכבדים והיקרים הר' יעקב אביגדור והר' אברהם אביגדור יחיו, בני דודי אחי אבי הרב הגדול בתורה צדיק נשגב הר' שלום אביגדור ז"ל, וכן קרובי מצד אמי ה"ה הרבני המצויין הר' צבי ראזנער ואשתו העסקנית המצויינת מ' לאה ראזנער תחי' בת דודי הגאון הר' בנימין זאב גאללער ז"ל מבוברקא יצ"ו והרבני מ' דוד מייער ואשתו מ' רעכטשא מייער תחי' והרבני המופלא הר' שמשון יהודה הערץ נ"י. ישלם ד' את גמולם ויזכו לרוב נחת.

הוצאות הנסיעה שלנו עלו בדמים מרובים ות"ל ששילמתי בעצמי בלי שום סיוע ועזר מצד איזה מוסד של צדקה ח"ו, אולם כשבאנו לכאן היינו בעירום ובחוסר כל, ואז עזרו לנו הרבה הרבנים הגאונים הגדולים ראשי אגודת הרבנים דארה"ב ה"ה הרב ר' ישראל ראזענבערג והרב ר' יהודה ליב זעלצער והרב ר' יצחק פיגעל שליט"א שקבלוני בסבר פנים יפות ותמכו אותי בתמיכה כספית ברוח נדיבה. כמו כן אברך את ראשי הסתדרות המזרחי באמריקא ה"ה המרומם והמנשא הר' ארי' ליב געלמאן וש"ב הרב הה"ג חכם וסופר בנש"ק-הר' אהרן פעטשעניק שליט"א שעודדו את רוחי וסייעו לי בסידור מעוני פה.

כן יברך ד' בכל טוב לכל אותם שנחמוני ודברו על לבי ה"ה ידידי הרבנים הגאונים הר' צבי נתן מאנועל והר' יואל פינק שליט"א.

תודה עמוקה לידידי היקרים הר' צבי פעלדער ממונטריאל והר' יוסף אשר רובינפעלד, בעל בית מאנסי פארק האטאל בספרינג וואלי ומרת לאה אלינג יחיו שהרבה דאגו עבורי.

יזכור ד' לטוב גם את נכדי דודי היקרים האחים הר' משה לעווין והר' יצחק לעווין ואחותם מלכה פריעדמאן עם בעלה היקר הר' ברוך מרדכי פריעדמאן יחיו שהתענינו בגורלי.

ישלם ד' גם לאנשי דרהאביטש המתגוררים פה בניו יורק, ובראשם המופלא הר' יהושע ריינער ומר לואיס שפאנדערפער נ"י, שערכו קבלת פנים למעני ותמכו אותי. כיד ד' הטובה עליהם.

משנת תש"ז נתקבלתי לראש ישיבה ור"מ דישיבת מהרש"ק ז"ל שבראשה עומדים ה"ה הגביר התורני והמשכיל יקר רוח ואיש אפרתי מ' יוחנן זילברמאן נ"י ורעיתו העדינה העמקנית המצויינת מ' אסתר זילברמאן תחי' וסגן הנשיא הרבני החסיד המופלג הר' יהושע אליעזר פאגעל נ"י. ישלח ד' ברכה והצלחה בכל מעשה ידיהם.

בחודש ניסן תש"ז נתקבלתי לרב ומנהיג רוחני דביהכנ"ס חובבי תורה בברוקלין בהשתדלות המנוח הרבני הירא ושלם הר' משה גיישטעטער ע"ה ונשיא ביהכנ"ס התורני והמשכיל הר' יהושע גולדמאן ע"ה. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים.

ובצאתי אפרוס כפי בתפלה בעד כל ידידי אהובי חברי ומתפללי ביהכנ"ס חובבי תורה, ובראשם חברי הנשיאות ה"ה התורני המצויין ירא ושלם הר' אלכסנדר קאלאטש וסגנו הרבני המופלג הר' שלמה שפירא והמופלא הנכבד הר' צבי יהודה שעפפלער נ"י. יזכו לראות בשוב ד' את שיבת ציון בבוא גו"צ בב"א.