תקציר המבוא:

אודות המחבר

בראשית המבוא המחבר מודה לה' על הצלתו.
המחבר גלה עם תלמידי ישיבת מיר לליטא, מיד לאחר הכיבוש הנאצי, הוא מתאר בקצרה את הרגשת הפחד בעת שהותה של הישיבה בליטא, ומספר על מסע הישיבה ליפן ולשנחאי.
המחבר מודה לרבותיו ראשי הישיבה על הצלתו ועל הצלת הישיבה.
בסיום המבוא המחבר מציב מצבת זכרון לעיר מולדתו קוברין, ומבכה את בניה שנהרגו על קידוש השם.

המבוא:

דברים אחדים

יש חק ומנהג קבוע לכל מחבר להקדים הקדמה בפתח שער הספר, כל אחד מדבר מה שעולה על רוחו, זה מפאר מהלל ומרומם את מהות הספר, וזה בא להצטדק ולסתום פי המתלוננים מה לנו לספרים כאלה, אחרי שיש לנו ספרים הרבה ממין זה ואין להוסיף עוד עליהם, אבל אני אצא מן הכלל כי לדעתי אין צורך לכל זה, לא לשבח, כי כל איש מבין אשר ישים עינו בו ידין וישקול בעצמו, וגם לא להצטדק, כי כל מי שבוער בקרבו זיק של אהבת תורה יודע ומבין שכל ספר חדש מביא ברכה, הואיל ונמצאות בו כמה הערות והארות חדשות וביאורים חדשים, ואפילו דבר אחד טוב מציל על כל הספר כמאמר החכם שמביא בעל ה"נתיבות" בהקדמתו לספרו "תורת גיטין".

אמנם מצאתי לנכון להביע תודה מעין קרבן תודה לד' הטוב אשר גמלני כל טוב ולא הסיר חסדו ממני להיות מן האודים המוצלים מאש, כי בפרוץ המלחמה העולם השני'. וישיבת מיר שזכיתי להיות מתלמידיה נעתקה ממקומה, ותקעה אהלה בליטה, ובמשך זמן קצר נכבשה מדינת ליטה ע"י ממשלת רוסיא, ואף שעדיין לא נראתה להט החרב שהכריתה הרבה רבבות מעמנו, ועדיין לא נראה מראש האסון הגדול והנורא שקרה לעם ד' ולבית ישראל שנפלו שליש האומה במיתות משונות ע"י הרוצחים ימח שמם, חרדה עמוקה הקפיאה את דמנו, והרגשנו שהמקום צר לנו, וכל אחד, והעיקר בני תורה, אחזתו פחד ורעדה, וכל לב דוי התחיל להרגיש בסכנה הצפוי', וכל מחשבתנו בלי היסח הדעת, היתה איך לנוס ולהמלט מן המקום הצר הזה הבוער תחת רגלינו. רבים אמרו נואש להנצל ממדינה נעולה וסגורה, אבל מגודל האמונה שאפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים לא נמנענו מלהתפלל לפני המקום לרחם על פליטת סופריהם, להוציאנו מן המיצר. ולפתוח לנו שער הסגור, וע"י נס גלוי נפתח פתאום הפתח, וקול של גאולה נשמע, שנותנים רשיונות יציאה רק לאלה שיש להם רשיונות כניסה למדינה אחרת. ומספר אנשים, וכמעט כל בני ישיבת מיר בתוכם השיגו מקודם ע"י נס פלא רשיונות כניסה למדינת יאפאן. דרשו סכום גדול מכל אחד, ומוצא לכסף אין, ויכתב בספר זכרון מעשה האדם הגדול בענקים הרב הגאון המפורסם ר' אברהם קלמנוביץ שליט"א שהיה אז בארצות הברית בתור נשיא הישיבה, מקום שזכה לנוס ולהמלט אליו עוד תוך ימי המלחמה, ממדינת ליטה, ואין ספק שנשלח כשליח דרחמנא, בשביל תפקיד זה, להמציא לנו פדות ורוחה מתוך צרה, ובכוחו הגדול ובמרצו הנשגב עבד בלא ליאות, לא נח ולא שקט יומם ולילה שבת וחול, עד שהצליח בעזרת ד' להמציא את כל האמצעים שהיו דרושים לנו לצורך דרכנו הארוכה. מגלגלין זכות ע"י זכאי תהא משכורתו שלמה מאת ד', ויתברך בכל מילי דמיטב. וכה הלכנו גולה אחר גולה מרוסיא ליאפאן ומיאפאן לשנגהאי עד בואנו למקום בטוח, כאן בארצות הברית, אינני מוסר כל פרטי התלאות וקורות החיים וההרפתקאות שעדו עלינו במקומות גלותנו, כי רק בשמיעת שמות המדינות הנ"ל די להכיר ולהבין חסדי המקום עלינו שנתן לנו כח ואומץ לעבור בהן בשלום, כמו שביארו הראשונים בענין המסעות של עם ישראל במדבר, מדוע כתבה התורה רק שמות הערים ויסעו - ויחנו, ולא הוזכרו קורות החיים בכל עיר ועיר, שאם רק הוזכרו שמות ערי המדבר די להכיר את גודל חסדי המקום. ולא עוד אלא אפילו במקומות ההם זכינו לקדש שמו יתברך ברבים, לשאת את דגל התורה. ובמצב נורא מאד, בתקופה של יסורים, ובימים הקשים ביותר ניתן לנו עוז וחיזוק ותקיפות דעת להמשיך עבודת הקודש, ובכל מקום נסדרה הישיבה, וקבעה אהלה במקום מיוחד, וברוב חיזוק ואימוץ שקדו בני הישיבה על התורה יומם ולילה, ורבותינו שבגולה הרב הגאון הצדיק המפורסם וכו' הגר"י לוינשטיין שליט"א, והרב הגאון הגדול המפורסם וכו' הגר"ח שמולעוויטש שליט"א, שהיו עם הישיבה בכל ימי עניה ומרודיה בכל המסעות, השפיעו ונתנו את כח הדחיפה לבני הישיבה להתגדל ולהתעלות בתורה וביראה, ונתקיים בפועל, ארון נושא את נושאיו. כותב אני כל זה למזכרת עולם לדור דורים.

חוב גדול עלי פה להביע הערכה חשובה והכרת טוב עמוקה לישיבת מיר שזכיתי להסתופף בצלה, ולרבותינו הגדולים, מורנו ורבנו מרן ירוחם הלוי לוואוויץ זצוק"ל שנטע בתוכנו חיי עולם מתורתו תורת המוסר. והפיח בנו רוח דעת ויראת ד' טהורה. והשריש נטעי נעמנים מדות טובות, והיה קשור לתלמידיו באהבה נפלאה וחיבה יתירה, והיה לאב ולפטרון, וידע את מכאוביו ודאגותיו של כל תלמיד ותלמיד, ובהקשבה רבה היה שומע את שיחו, ומרפאו וממתיקו ומנחמו, וכל השאלות והספיקות הקשות בעניני החיים שנשאלו ממנו, היה בבחינת כאשר ישאל איש באורים, ויעץ לכל אחד בחכמתו הרבה, ובתבונתו העמוקה ובדעתו הרחבה, עד שנכבה נר אלקים והלך למנוחות ביום י"ח סיון, תרצ"ו, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.

ויבדל לחיים מורנו ורבנו מרן הגאון אליעזר יהודה פינקל שליט"א, הר"מ והמנהל דישיבת מיר, שמסר, ומוסר נפשו תמיד בקיומה של הישיבה לגדלה, לשכללה ולפארה, יחזקהו השי"ת ויאמצהו לעמוד על משמרתו הקדושה להגדיל תורה ולהאדירה ויאריך ד' שנותיו עד ביאת הגואל צדק במהרה בימינו.
תודה מיוחדת להרב הגאון ד"ר שמואל בלקין שליט"א נשיא וראש ישיבת ר' יצחק אלחנן בעד הראותו אלי אות התקרבות וידידות, וגם היה לי לאחיעזר בהוצאת ספרי זה, וכן אני מודה לכבוד היקר באנשים המלומד הגדול ד"ר פנחס חורגין נ"י מנהל בית מדרש למורים של ישיבת ר' יצחק אלחנן, בעד ידידותו אלי מיום שנכנסתי להשמיע שיעורי בתלמוד לתלמידים מקשיבים, תודה עמוקה וברכה כפולה לכל ידידי שעזרוני בהוצאת הספר, וביחוד תודה להרב הגרש"ק מירסקי שליט"א, בעד עזרתו וטיפולו בספר זה ימלא ד' כל משאלות לבם לטובה.

קראתי שם הספר "דברי מרדכי" לשמם ולזכרם של הורי ז"ל שראשי אותיות שמותיהם עולה שם "דברי" דבורה בוניע ר' יונה, אשר התאמצו בכל כוחם להחזיק אותי כל ימי שבתי באהלה של תורה ישיבת מיר, תהא נשמותיהם צרורות בצרור החיים.

על הטוב תזכר שם זוגתי עזרתי מקודש בת טובים ממשפחה מיוחסת של גאוני וצדיקי אונגרן, מרת רעכיל תחי', וצאצאינו הנחמדים משה דוב, דבורה בוניע, יתן ה' שנרוה מהם נחת אמיתי, ונזכה לחנכם בדרך התורה והיראה לברכה ולתפארת בכרם בית ישראל.

ואני גומר בתפלה לד', כשם שגמלני טוב עד היום, כן לא יסור חסדו ממני, ויעזרני הלאה ללמוד ולעסוק בתורתנו הקדושה מתוך הרחבה, מנוחה ושלוה.

דברי המצפה לישועה והרמת קרן התורה. ולאור הגאולה בקרוב
המחבר
****************
מצבת זכרון קדושים
אנשי עיר מולדתי "קאברין" שהיתה קהלה קדושה ונהדרה, אשר במשך שנות גלותנו, נבנה ונשתרש בה מבצר של תורה וחסידות ומוסדות ציבוריים, ויצאו ממנה רבנים גאונים וצדיקים, בעלי-בתים תלמידי חכמים יראים ושלמים ואנשי מעשה, אשר כולם כצאן לטבח הובלו, ונהרגו במיתות משונות ע"י הרוצחים הארורים ימח שמם וזכרם, על קידוש שמו הגדול יתברך.

ד' ינקום דמם ויצרור נשמתם בצרור החיים