תקציר המבוא:

אודות המחבר

ספר זה חובר על ידי בעל ה"שאגת אריה" במאה ה-18. המהדיר של הספר כתב את המבוא.
המהדיר פותח בתודה לקב"ה על הצלתו מידי הנאצים. הוא מספר על הכיבוש הנאצי של הונגריה ועל הגזירות שהוטלו על היהודים. המהדיר מספר שבהיותו בגטו דעבערצין, עסק בלימוד מסכת תענית עם הספר "גבורת ארי". ובהיותו במחנה ברגן-בלזן קיבל על עצמו שאם ינצל יוציא מהדורה חדשה של הספר.
לאחר מכן הוא מספר על השחרור ועל חזרתו לעירו דעברעצין ומסביר על חלקו במהדורה זו של הספר "גבורת ארי".

המבוא:

הקדמה

יתרומם המציל ויתפאר המושיע ברוב רחמיו וחסדיו, קטן וגדול שוים. ז"ל המאירי (עמוד ט"ו מעמודי הספר ד"ה יחיד או צבור). יחיד או צבור שארעה להם סבה המונעתם מלעשות מצוה או מעשה שמחוייבים לעשותו, יהי' מתכונים להיות מחשבתם נקייה לעשות אותו כל זמן שיהיה בידם לעשותו. כגון אם הוא עני ואי אפשר לו לעשות צדקה, יהא מחשבתו מתעוררת בעצמו תמיד על ענין הצדקה ותועלתה ושיעשה כראוי לו ממנה כל זמן שיהיה בידו ספק לעשות וכל כיוצא בזה. ותהא בכך שכר מחשבתו שמור לו כמעשה, ועל זה אמרו בכאן (תענית ח' ב'), בדורות הראשונים שגזרו עליהם שמד שלא להתענות וגמרו ביניהם להיות מקבלים עליהם תענית מעכשיו כשיבטל השמד. והביאוה מן המקרא שנאמר בדניאל (ג'), מן היום אשר שמת לבך להתענות לפני ה' אלקיך נשמעו דבריך, מן היום אשר התענית לא נאמר אלא מן היום אשר שמת לבך עכ"ל. (וראה בב"י סי' תקע"א בשם הסמ"ג) ונראה בעליל שלזה כיון רבינו יהודה החסיד בספרו הנורא ספר חסידים (אות ד') וז"ל. כל דבר מצוה שאדם יכול לעשות יעשה, וכל דבר שאין ידו משגת יחשוב לעשות עכ"ל. (וראיתי למחברים אחרונים, על ספה"ק הנ"ל, לבאר כוונתו ולא העלו מאומה והדבר ברור כמו שכתבתי). ועל מתני' (י"ט ע"א) היו מתענין וירדו להן גשמים קודם להנץ החמה לא ישלימו. אמרו בירושלמי (פ"ג הי"א) שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה. וכתב הקרן אורה (כ"ה ע"ב) לכאורה לא שייך ענייה קודם קריאה, אבל הוא ע"ז הדרך כי קודם כל תפלה ובקשת רחמים צריך לסדר תחילה שבחו של מקום ב"ה, והשבח הגדול כאשר יענו בשעת הזכרת שבחו יתב"ש קודם ריבוי תחנונים. וזש"נ והי' טרם יקראו בתפלה ובתחנונים ואני אענה כי עוד הם מדברים לפני ומספרים גבורתי אני שומע עכ"ל. לזה לא זכינו כי עברו על ראשינו מה שעברו כידוע לכלנו יחד פה עמנו היום, אבל למה שזכיתי שנצלתי סוף כל סוף בעזהי"ת ברצוני לקיים המוטל עלי, כי כאשר ראיתי אלו הדברים יוצאים מפי רבינו המאירי, נזכרתי ממה שקבלתי על עצמי. וגופא דעובדא הכי הוי. מעולם היו כל ספרי רבינו השאג"א זכי"ע חביבים עלי עד לאחת. וקבעתי לי שיעור במס' ר"ה חגיגה ומגילה בעיון כדי לעבור על דבריו. וכשנכנסו הגרמנים הארורים ימ"ש לארץ הגר בשנת תש"ב בין פורים לפסח אז ישבתי על כסא הוראה בעואב"י דעברעצין יצ"ו. זמן קצר אח"כ כבר נשמע הבשורה המבהילה שהנאצים הבזוים הארורים ימ"ש בשילוב יד עם מחנה של שונאי ישראל המדינה (היינו מדינת הגר) הנקראים בשמם המיוחד להם "פפייעלקרייצלער" הבזוים הארורים ימ"ש החליטו לקבץ וללחץ כל אחינו בנ"י מהישובים הקטנים סביב למקום אחד, פחד ורתת אחז את כל מי שהיה מוח בקדקדו, כי כוונתם היה מובנה מעצמו שברצונם שכולם יהיו יחד במצודה כדגים לעת המזומן להם שלא יצטרכו אז להביאם בבד בד למקום הפרעניות. סמוך לחג השבועות כבר עמדו כותלי הגעטטא בעירינו דעברעצין יע"א, מראיתן הי' מבהיל, על שטח קטן וצר כבושים בתוכו כל מי שבשם ישראל יכונה מעירינו למעלה מעשרת אלפים נפשות, עם אלפים מאחינו שבאו מהכפרים סביב כצאן לטבח יובל. ואז מצאתי אצל אחד מהרבנים בין ספריו הרבים שהביא מביתו אתו עמו את הספר הנפלא "גבורת ארי" על מס' תענית שלא ראיתי עוד מימיי. בקשתי ממנו שישאל אותו לי כי מאוד נכספה וכלתה נפשי לראות דבריו על מס' תענית שאיננו נראה למס' עם שיטות עמוקות, מה עלה במצודת רבינו בדברי רבותינו במסכת שקרוב להיות נקרא כמסכת של אגדה. ועמדתי משתומם לראות לשדד עמקים לעלות הרים ולבקוע סלעים עד תהום, ומאחר שאלו הימים לרוב היו ימי תענית אניה ותעניה קבעתי עיקר לימודי במס' זה עם "גבורת ארי". וביום הזעם שתפסו כל פחודי צבא הגעטטא וגם אותי עם ב"ב שיחי' בתוכם, אז עמדתי במס' תענית ובדברי רבינו הגבו"א בדף ח"י, חי חי יזכור, וכשפניתי עורף לחדר הוראתי נשארו ב' הספרים מסכת תענית והגבו"א על שלחני. - ומה שעבר עלי עם ב"ב שיחי' עם כל אחב"י לזה יעדתי ספר בפנ"ע וקנה מקומו בהקדמה לספרי על התורה. - ובעת שכבי על המטה במדרגה הג' של המטות. זו למעלה מזו במחנה ההשמדה בערגן בעלזען. וכמעט רוח אין בי כי נחלשתי מרוב ענויים הקשים ומחוסר כל. ח"ו כמיאש מן העתיד עברו לפני כל מה שאירע עמי ונתגלגל על ראשי, כאיש הלוקח פריסת שלו' מן העולם העובר הזה, וכבר שטו רעיוניי אל הפגישה עם הוריי ומוריי אבותיי הק', דאז כבר ידעו הכל שאלו שבאו לאוישוויטץ היו לשרפת אש, ורובם ככולם עלו השמימה. - חוץ מאלו שהיו ראוים לעבודה קשה שהיתה ג"כ לרוב מיתה אריכתא וקשה. עמדתי על המראה של יצאתי מביתי איך נשקתי הב' ספרים שנשארו מונחים על שלחני, מס' תענית וגבו"א. איך אחזתי ביד בני הקטן הילד כשנה ומחצה מרדכי ניסן שיחי' ודמעתי המלוח ומר שירדו על לחיי בעת נשקי מזוזת דלתי בפעם האחרון עם מחשבות זרות על העתיד ברעיוני, והכל בעינים סגורות, כי גם להביט באור היום הי' קשה עלי, חפשתי אחר ענין או דבר טוב שאוכל לתלות נפשי וחיי, והחלטתי עם יהי' ה' עמדי ויוציאנו מאפילה לאורה ואזכה עוד לישב על התורה ועבודה אז אעבור על מס' תענית עם דברי הגבוא"ר ואדפיס אותו עם ביאור ממני מה שאזכה משלחן גבוה. ביום ל' ניסן א' דר"ח שנת תש"ה לפ"ק ביום עש"ק יצאתי לחירות ע"י אנשי חיל של ארצות הברית הברוכים, ששחררו אותי עם קרוב לב' אלפים בני אסירים מסוגרים במרכבת בהמות, שהגערמאנים הארורים ימ"ש הנהיגו להביא אותנו אל מקום אחר מוכן להכריתינו ולאבדינו עד חרמה. בר"ח אב תש"ה לפ"ק באתי חזרה לדעברעצין יע"א. ולגודל תמהתי בחבילה הראשונה של הספרים שהיתה מכבר מוכנה ומזומנה ע"י הנאצים וחבריהם ממדינת הגר הארורים, לטוחנם ברחיים ולעשות מהם נייר, מצאתי מס' תענית והגבו"א שהנחתי בביתי על השלחן וגם שאר ספרים מספריי היו מונחים בה. כאשר אחר ד' שנים של מנוחה הוכרחתי לקבל על שכמי עול הגלות עוד הפעם ולצאת ממקום משכן כבודי עואב"י קהלה נאה ומפוארה קהי' דעברעצין יצ"ו נשכח מלבי כל הנ"ל. וכשלמדתי פה מס' תענית וראיתי דברי המאירי כברק האירו נגד עיני דבריו הק', נזכרתי מקבלתי בעת צרה ובשעת זעם, והחלטתי להוציא מכח אל הפועל גם למרות מצבי הקשה, לעבור פרשתא דא להוסיף ולבאר. דברי רבינו הגבו"א זכי"ע עד שידי יד כהה מגעת ולהדפיסן למען הרבות גבול הקדושה.

מראש לא עלה על לבי להקשות ולפרק בדברי רבותינו הראשונים ואחרונים נ"ע, וכל כוונתי היה לצמצם אך ורק בדברי רבינו הגבו"א זצ"ל. ומתחילה כשעברתי מרישא ועד סיפא על כל שקלא וטרי' בספרו הנורא לא העליתי עלי כתב מה שנתחדש לי בדברי המפרש תוס' ושאר ראשונים ואחרונים כי לא רציתי לערב מה שאינו נוגע לדבריו, כי מתחילה קראתי דברים שכתבתי בשם "קונטרס אחרון להגבו"א". אולם כשעיינתי בהאחרונים המדברים מדברי רבינו כל ההכרח הוצרכתי לפלפל עם דבריהם בקצת ענינים שאינם נוגעין לדבריו, וכיון שהותרה הרצועה הוספתי עוד ועוד עד שעלה בידי לספר נאה בעזהי"ת. ומה שלא העליתי מתחילה נשכח מלבי, ואצפה כשאזכה ללמוד עוד הפעם מס' תענית עם המפרשים בעיון אשכח אבדתי.

הנה גוף הספר חי' רבינו מאור הגולה בעל שאגת ארי' זצ"ל אינו צריך לשום הסכמה כי מי הוא זה אשר לא זכה להתחמם למדורת אור תורתו ולהנאות מפלפוליו הישרי' המשמחים לב כל מבקשי דבר ה' אמת. בראשונה יצא הספה"ק הזה "במעטה תהלה" של גאוני דור דעה בסדר זה. מור"ר אשר הגאב"ד קארלסרוא זצ"ל בן רבינו המחבר זכי"ע, מור"ר אלי' ווילשטעטער הגאב"ד קארסלרוא זצ"ל (תלמיד הג"ר אשר הנ"ל), מור"ר גדלי' הגאב"ד באדינגהיים זצ"ל (תלמיד רבינו המחבר), מור"ר אלי' הירש הגאב"ד ברוכזאל זצ"ל, קמוח"ז הגאב"ד פוזנן זצ"ל, קמוח"ז החתם סופר זצ"ל, מור"ר יחזקאל לנדא הגאב"ד ווילנא זצ"ל, מור"ר ישכר בער זקן ההוראה בווילנא זצ"ל, מור"ר יעקב הגאב"ד קארלין בעל משכנות יעקב זצ"ל, מור"ר יעקב מאיר פאדאווא הגאב"ד בריסק זצ"ל, מור"ר חיים דאווידזאהן הגאב"ד ווארשוי זצ"ל, מור"ר יוסף הגאב"ד סלוצק, מור"ר יצחק הגאב"ד וואלאזין זצ"ל, מור"ר דוד בעריש אשכנזי לובלין זצ"ל, מור"ר צבי הירש הגאב"ד סאלאנט זצ"ל, מור"ר בנימין הגאב"ד לאמזע זצ"ל, מור"ר אלי' הגאב"ד קאליש זצ"ל, מור"ר יהודה בכרך הגאב"ד סייני זצ"ל, מור"ו