תקציר המבוא:

אודות המחבר

המבוא פותח בדברי מחשבה, בהם הוא מדמה את שואת יהודי אירופה למות בני אהרון בבחינת ב"קרובי אקדש". המחבר רואה את השואה כנסיון גדול האמור לחזק באמונה וביראה.
בהמשך המחבר מפרט את קורותיו בתקופת השואה:
המחבר, רבה של איזבלין, ברח לווילנה עם אשתו וילדיו, ומשם דרך סיביר ויפן – לארה"ב. הוא מציין כי הוא היחיד שנותר לפליטה מכל אחיו.
בסיום, המחבר מספר על כתבי היד שביסוד הספר, ועל תולדות אביו – מחבר החלק העיקרי של הספר.

המבוא:

הקדמת בן המחבר

בגמ' זבחים קט"ו: ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי [שמות כ"ט], א"ה בכבודי אלא במכובדי, דבר זה רמזו הב"ה למשה ולא ידע עד שמתו בניו של אהרן. כשמתו בני אהרן, א"ל אהרן אחי, לא מתו בניך אלא לקדש כבודו של מקום וכיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הם שתק וקבל שכר על שתיקתו [עיי' רש"י ותוס' שם דבשכר זה נתייחד אליו הדבור, שנא' אחר ענין זה פרשה שתויי יין ולא הוזכר שם אלא אהרן] שנאמר: וידום אהרן וכן בדוד הוא אומר דום לה' והתחולל לו, אע"פ שהוא מפיל לך חללים, חללים -דום. וכן אמר שלמה עת לחשות ועת לדבר, פעמים שאם שותק ומקבל שכר על שתיקתו והיינו דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, מ"ר נורא א' ממקדשיך, א"ת ממקדשיך אלא ממקודשיך, בשעה שהב"ה עושה דין במקודשיו מתיירא ומתהלל.

דומית אהרן הטעים ודייק הכתוב לכותבה, מפני שלא היתה דומיה פשוטה, שלילית, כ"א דומיה חיובית האומרת הרבה ומלמדת הרבה לדורות. המלה דומיה בכלל אין כוונתה שתיקה בלבד, שהיא רק כהודאה, אלא הוכחה על הרוח אמיצה שבקרב הסובל המעלים ומבליג עלי יגונו ומקבל הגזירה מן השמים באהבה. וכך עשה אהרן שהתאמץ והבליג עלי יגונו הרב וקבל בלב שלם ובאהבה את השכר האיום והשריפה אשר שרף ה' את שני בניו היותר חשובים [כמו שאומרים חז"ל אדותם] וביום החשוב והנעלה, שמיני למלואים שבו ביום הוקם המשכן ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם [ובשבת פ"ז].

דומיתו זאת היא לנו לדוגמא בכל המאורעות האיומים והשריפות ששרף ה' בעמנו במבחר בניו הקדושים והטהורים, שנקבל עלינו גזירת המקום לא לבד בהשקט בלי ח"ו ההתאוננות, כ"א גם באומץ וחזוק האמונה באהבה דוממה ולחשוב שזהו לכבוד המקום [אף כי שגבה זאת מבינתנו].

ועל זה הוסיפו עוד שם בגמ' זבחים הנ"ל: וכן מצינו גבי דוד, דום לה' והתחולל לו אעפ"י שהוא מטיל לך חללים, חללים אתה שתוק. ויפה הניח שם בשיטה מקובצת "דום" במקום "שתוק" וכדיוק הכתוב שהיא תורה וללמוד אנו צריכים מזה, ששתיקה היא רק כהודאה בלבד, שבלה"ק הודאתה חרישה [והחריש יעקב עד בואם בראשית ל'ד] או חשאה [ויחשו גליהם תהלים ק"ז], משא"כ "דום" שהיא מלבד קבלת הגזירה בשתיקה מבלי התאוננות גם אמיצות וחזוק האמונה בה' שכך צריך להיות מעין שאמרו גבי דוד דום לה' והתחולל לו אע"פ שהוא מטיל לך חללים, חללים, התחולל לו, שגם זו לטובה. וכן אמר שלמה: "עת לחשות ועת לדבר" פעמים שאדם שותק ומקבל שכר על שתיקתו כמו עת לדבר וכו'.

ועלינו עתה ללמוד מזה איך להתנהג כעת בעת אסוננו הגדול והשריפה הגדולה ששרף ה' בעמנו ממבחר בניו בוניו. נורא השכר וגדול האסון. אך עלינו להתאמץ ולהבליג עלי יגוננו ולהאנק דום, כי ה' א' הדימנו וישקנו מי רוש, ודום לה' והתחולל לו אע"פ שהוא מטיל לך חללים, חללים...

ועל כגון זה נאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד, להראות כבוד ה' עלינו. ואל תקרא ממקדשיך אלא ממקודשיך, כו', עלינו עוד להגביר בנו יראתו ואמונתו וכמו שאמרו שבשעה שהב"ה עושה דין במקודשיו מתיירא ומתהלל ובזה נזכה לקבל שכר על הדומי' כקדוש ה' בשעתו שזכה שבשביל זה נתיחד אליו הדבור, וגם אנו כמוהו נזכה שיתיחד אלינו הדבור והבטחת הגאולה שהובטחה לנו מפי נביאנו, ופדויי ה' ישובון ובאו לציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה.

וכגון זה נלמוד גם מאברהם אבינו בנסיון העקדה, שאחריו כתוב: "כי עתה ידעתי כי ירא א' אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני" מה שלא נאמר בכל הנסיונות הגדולים הקודמים, כי אך בנסיון העקדה הראה אברהם ביותר גודל יראתו את ה' שצוה אותו לעקוד את יצחק בנו מבחר תקותו בחייו ושעליו סמך וקוה ושם בו כל מעיניו למסור לו משלחתו הגדולה והרוממה, להפיץ דעת א' בארץ ולהוריש זה גם לבניו אחריו: ובאם כל הנסיונות הקודמים היו רק בנוגע אליו כאן הי' יותר בנוגע לאמונת הבורא. הנה זה כבר נשא אברהם את נפשו ומתאונן לפני ה': "הנה אנכי הולך ערירי" ולמי אמסור את משלחתי הרוממה ולבסוף זכה להוליד את יצחק שהב"ה הבטיחו שביצחק יקרא לך זרע, ועל ידו ימסור להפיץ דעת א' ואמונתו לדורות. והנה פתאום צוהו לשחטו וכל עמלו יהי' לריק ותוחלתו נכזבה, שזהו נגד אהבתו לה' ומסירתו לאמונת הבורא ולהפיצו בארץ. ובכ"ז התאמץ על כל אלה וכבש רחמיו על בנו וכל זה רק מפני אהבתו אל בוראו ואך מפני שגברה עליו יראת ה' למלאות רצונו בלבב שלם. בזה הראה יראתו הגדולה וקיומה לעד ולדורות בכל אופן ובכל מצב שיהי'. ומפ"ז הי' כבר הנסיון האחרון, ואחר זה נאמר עליו "עתה ידעתי כי ירא א' אתה" ובאה ההבטחה וברכה ה' "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער אויביו".

ומעשה אבות סימן לבנים, וגם אנו הבה נא נקוה שזהו לסימן טוב לנו, שהנסיון הגדול שנוסינו זה עתה כמו אברהם אבינו, הוא נסיון העקידות שנגד עינינו, הנה האש והעצים... הינם כל איומם נגד עינינו ... והינם הקדושים, בחירי האומה מלמדי' ומדריכי'. מפיצי תורה ודעה וי"ש מעוקדים ונשרפים עליהם, לאלפים ולרבבות ... מה נוראה ואיומה הגזירה ... ובכל זאת עלינו לעמוד בנסיון כראש המאמינים בשעתו, אבי האומה לא בלבד לבלי התרעם, ח"ו, כי אם להתחזק עוד ולהתאמץ באמונת הבורא, דעת ויראת ה' ודום לה' והתחולל לו אע"פ שהוא מטיל לך חללים, חללים ... ואז נזכה שיתיחד אלינו לאמר: כי עתה ידעתי כי ירא א' אתה, כי היה בנו האומץ הרב הזה לעמוד בנסיון ולקבל עלינו גזירת המקום בלב שלם ובחזוק היראה והאמונה, ונזכה לברכת ה' לאבינו הזקן, ראש המאמינים, "כי ברך אברכך וגו' וירש זרעך את שער אויביו" והבטחת הגאולה בגאולה שלמה במהרה בימינו בשמחת עולם.

* * *

והנה הספר הנדפס מכת"י כ' אדוני מו"ר הגאון זצ"ל כמוהו כמוני נשארנו לפליטה שנינו לבד. אני, לגודל יגוני הנה עוללה לנפשי על כל בית אבי, שרק אני נשארתי לבדי מכל בית אבי, אחי ואחיותי: אחי הרב הגאון הקדוש מו"ה מנחם מענדל ז"ל ראבינאוויץ, אב"ד דסאפאטקין א) נהרג בימי עבדות ביחד עם אנשי קהלתו הקדושים עדת מאפטקין (פלך סובלק) ע"י הרוצחים האכזרים הנצים. - אחותי הבכירה מרת פרומה חיה אלמנת גיסי הרב הגאון ר' יוסף קאסטיוקובסקי זצ"ל ב) ר"מ בישיבת "זובחי צדק" בווילנא ואח"כ בישיבת "רמיילעס" שם. היא עם שני בניה, הבכור הבחור החו"ש ישראל והצעיר הרב הגאון ר' יהושע אייזיק חתן הגאון הג' ר' יחיאל מרדכי שליט"א ר"מ דישיבת לאמזא [עתה בניו-יארק], שנמצאו בווילנא ואין לי כל ידיעה נכונה מהם. - ואחותי הצעירה מרת אסתר עם בעלה הרב הגאון ר' שמואל מרקוביץג) אב"ד דטורעץ [במקום כ' אבי הגזצ"ל] עם שני בניהם: הגדול הבחור החו"ש ישראל והצעיר הבחור המצוין בכשרונות נעלים יוסף יצחק, ובתם המשכלת בלומה תלמידת סמינר למורות "בית יעקב" בעיר קרקא שברחו מטורעץ לווילנא, שגם מהם אין לי כל ידיעה נכונה... ורק אני בחמלת ה' עלי זכיתי להמלט בעוד מועד. בנסעי בשנת תרצ"ט [בפעם האחרונה] בחדש אייר ממקומי באיזבלין שבליטא הפולנית לאמריקא, וב"ב נשארו אז באיזבלין מפני שחשבתי לשוב עוד מאמריקא למקומי. [ובמקומי השארתי אז את חתני הרב הג' ר' שמשון פסח מטאלניץ שליט"א] ובאתי בעז"ה לשלום הנה לאה"ב קודם חג השבועות. ואחרי אשר פרצה המלחמה בחדש אלול וסביבתנו נכבשה על ידי הרוסים נסו אז ב"ב לווילנא, שהיתה אז תחת ממשלת ליטא וע"י השתדלות ובחסד עליון עלה להם לרעיתי וב"ב יחי' להגיע לאה"ב ובאו הנה ב"ה (ביום א' י"ח תמוז שנת תש"א) לשלום ע"י ארחות עקלקלות ונדודים שונים בהקפות הידועות: סיביר, וולאדיוואסטאק, יאפאן, קאליפארנע, ואח"ז באו אלי גם שני בני תלמידי ישבת מיר לאחר שנפלו שבי בידי היפנים בצאתם לאה"ב יומים לפני פרוץ מלחמת יפן, ובתי הבכירה עם בעלה. הרה"ג ר' שמשון פסח מטולניץ שליט"א הצליחו להגיע לארץ ישראל ועלי להודות להמציל ומושיע על חסדו הגדול שעשה עמדי ועם ב"ב יחי'. אמנם גם בזה הנני בבחינת ו"גילו ברעדה", כי נשבר לבי בקרבי ולא אוכל לשמוח בהצלתנו בעת שלפני עיני האסון הגדול שקרה לעמנו, על בית ישראל ועל עם ה' שנפלו בחרב מרצחים. ובעוד שנצבים לפני כמו חיים נגד עיני אנשי קהילתי, קהלת עיר איזבאלין ["זאבלין"] הנכבדה ד) שקודם נסיעתי לאמריקא זה שמונה שנה, כנ"ל נפרדתי מהם והם כעומדים לפני בבהמ"ד שם ואני דורש לפניהם ברכוז הפרידה בתקוה שעוד אשוב אליהם ונתראה בטוב, וכל קרובי ומיודעי אחי ואחיותי עוברים על רעיוני ואת אשר עבר עליהם... ואיך אנחם ארגע ואשמח "כי נפשי הצלתי"?!

והננני ממליץ ע"ז מה שנתעוררתי בדברי הכתובים בפ' יתרו "ויקח יתרו חתן משה את צפורה בתו אשת משה וגו' ואת שני בני' אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכרי'" ושם האחד אליעזר כי א' אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה".

ויש לתמוה מה שלא קרא משה את הבן הראשון שנולד תיכף להצלתו מחרב פרעה בברחו למדין, בשם אליעזר שהרי כבר אז ניצל מחרב פרעה, וגם פלא מה שלא נזכר עד הנה שם הבן השני שנולד כבר למשה בדרך בהליכתו ממדין למצרים [ולכאו' יש לדקדק ג"כ מה שזכר הכתוב עתה טעם קריאת השם לבן הראשון שכבר נזכר בפ' שמות] ובכלל איזה ענין כאן להטעים טעם קריאת שמות בני משה שלכאורה אינו ענין לכאורה וגם יש לדקדק מה שבגרשם כתיב "כי אמר" ובאליעזר לא כתיב כי אמר רק, כי "א' אבי בעזרי"?

אבל יש לרמז בזה לפי ההתרוצצות רעיוני המועדות הנ"ל, שמשה לא שמח עוד בהצלתו בבואו למדין, בזכרו את אחיו שעזבם למצרים לאנחות בענים ולחצם בעבודתם הקשה, קושי השעבוד וסכנת נפשם, שכבר אמרו במד"ר שמות על דברי הכתוב "וירא בסבלותם" מהו "וירא" שהי' רואה בסבלותם ובוכה ואומר חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם, שאין לך מלאכה קשה כמלאכת הטיט והי' נותן כתפיו ומסייע לכל או"א מהם, ר"א בנו של ריה"ג אומר ראה משוי גדול על קטן כו', משא איש על אשה כו' משוי כו' והי' מניח דרגון שלו" כו' ואם כן האיך יכול היה לשמוח בהצלתו ומה גם שלא חשב גם את עצמו לנצול, כי אין פה במדין המקום לו ולביתו ועודנו בגולה גר בארץ נכרי' ולכן פונה אל אחיו הסובלים ונענים לשוב עליהם לסבול עמהם ולסייעם. ולכן לא קרא את שם הבן הראשון אליעזר ואך בשם גרשם, כי גר הייתי, גר הנני ובארץ נכרי' לא זה המקום בעדי ולא זאת המנוחה... ורק אח"כ שכבר יצא בשליחות הב"ה ממדין למצרים לשוב אל אחיו ולהצילם, יכול היה לקרא לבנו הנולד אז בשם אליעזר, אחרי שכבר הלך לשוב לאחיו ויכל לישב עמהם, שכבר מתו כל האנשים המבקשים את נפשו וגם בטוח מה' שיגאל את אחיו, [ואפשר שלא מצא עוד עוז בנפשו לקראו בשם הזה כל עוד שלא בא אל אחיו והרגיש באפשרות הקרובה להציל את אחיו], ולא מצא לו עוז ויכולת לפרסם השם אליעזר ולומר בפרסום שהוא מרגיש א"ע לניצול עד אשר באה הישועה על עם ישראל ויצאו ממצרים ושר שירת הים ממפלת פרעה וחילו וישועת ישראל. על כן רק עתה כאשר בא יחדו עם שני בניו ואשתו אליו פירסם את טעם השם אליעזר ויחד עם זה גם את טעם השם גרשם, לומר שאף שישב זמן ניכר בשלוה בארץ זרה זכר שאין כאן מקומו עד אשר ירחם ה' על עמו ויגאלם, אז תהי' גם הצלתו בשלימות ובשמחת עולם.
כן הנני אומר גם עלי כי לא אוכל לשמוח על הצלתי, אף לא להרגע אחרי כל אשר בא עלינו ולנוכח כל תמונות הזוועה המרחפות נגד עיני. וגם אני עוד לא באתי אל המנוחה הראויה לי ולביתי כחפצי ומגמתי מכבר הימים ושאל זה נשאתי את נפשי והנני מצפה לישועה בתוך כל אחינו ב"י המיחלים לגאולה שלמה, שנבא כלנו אל המנוחה ואל הנחלה, ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, שמחה שלמה, בלי התערבות יגון ואנחה.

* * *

כתבי יד רבים גדולים וחשובים, רבי הכמות והאיכות היו לאאמו"ר הגזצ"ל שאחד מהם היותר גדול ומסודר ורשום עליו השם "ברכת יצחק", נשאר אצל אחי הגדול הרב הגאון הקדוש ר' מנחם מענדל ז"ל אב"ד דסאפאטקין אשר לו אני מקדיש את קונטרס החידושים שלי בשם זכרון מנחם הנספה לספר זה, והשאר אצל גיסי הרב הגאון ר' שמואל מארקאוויץ ה) [ממלא מקום אבי בטורעץ] אב"ד דטורעץ, אשר לו מוקדש קונטרס החידושים של בנו בשם "זכרון שמואל" הנספה לספר זה ורק הכת"י הקטן הזה ועוד קונטרסים אחדים בדרושים שלמים [מוזכרים בספר הזה לעיין בהם]ו) לקחתם עמדי מבית אבי ז"ל בעת היותי בטורץ אצל גיסי הרב דשם, אחרי מלאת שנה לפטירת כ' אבי מו"ר ז"ל וגם "צואה" ממנו שלא הספיק לגמרה, ובנסעי לפני שמונה שנה הנה לאה"ב לקחתי עמדי את הכת"י הקטן הנדפס הזה והשארתי בביתי את הקונטרסים בדרושים הנ"ל ו"הצואה". כי הי' עוד בדעתי לשוב למקומי.

על כן, הכת"י הזה הנדפס עתה הוא רק כשיריים מכל הכת"י של אבא ז"ל. שכנראה דעתו הי' לסדרם על סדר הש"ס וציונים בדרך למודו, ובכמה מקומות רק רשומים מראה מקומות לחבורו הגדול הנ"ל וסימניו ובכמה מקומות לדרשותיו. צורת כתה"י תעיד כי הדברים לא הושלמו, כי בכל מקום נשארו דפים חלקים באמצע, שכנראה הי' בדעתו למלאותם עוד עפ"י הסדרז) וסדרתי לדפוס הכל כפי שמצאתי, לעד ומזכרת לחדושיו הרבים בהלכה ובאגדה.

ובכדי להציב ציון זכרון גם ליתר בני משפחתי הקדשתי מעט מחידושי בהלכה לזכר כ' אחי האב"ד דסאפוטקין בשם "זכרון מנחם". וכן קבלתי קונטרס שירדי חידושי תורה מאת כ"א הגאון ר' יהושע אייזיל קוסטיוקובסקי מיד חותנו הגאון המפורסם הרב ר' יחיאל מרדכי גורדון שליט"א ראש ישיבת לומזה, ואני מפרסם אותם בזה בשם "זכרון יהושע". וכ"א הגאון ה"ר ר' צבי מרקוביץ ראש ישיבת רמת גן מפרסם בזה קונטרס חידושי תורה לזכר אביו הרב דטורץ, בשם "זכרון שמואל". - יהיו כל אלה לזכרון לכל שרידי המשפחה ולבניהם אחריהם, ולכל ידידיהם ומכריהם בכל ישראל!

והנה אכתוב בקצרה מתולדות אאמו"ר זצ"ל ממה שעולה בזכרוני:
אאמו"ר הגאון האמיתי המפורסם, איש האשכולות, פה מפיק מרגליות, כקש"ת מו"ה יוסף יצחק ראבינאוויץ זצ"ל, נולד בשנת ה' תר"ד בעיר סטויפץ, [שבממשלת הרוסים נחשבה לפלך מינסק מחוז נאוואהרדאק] לאביו המופלג בתו"י, חו"ש מו"ה חיים דוב ז"לח) אחרי נשואיו עם אמי מורתי הצו"ה מרת בלומא בת המופלג בתו"י ר' ישראל ז"ל בעיר מירט) [פלך הנ"ל] נתמנה שם לדומ"ץ בבית דינו של הגאון הגדול המפורסם כקש"ת מו"ה יום טוב ליפמאן זצ"ל אב"ד דשם, מחבר שני חלקי ספר "מלבושי יום טוב". בשנת תרמ" נתקבל ב"א הגזצ"ל לאב"ד בעיר טורעץ [פלך ומחוז הנ"ל].

בשנת תרע"ו כשהמלחמה העולמית הראשונה, [שפרצה בשנת תרע"ד] הגיעה סמוך לטורעץ, אנוס הי' לברוח למינסק ושהה שם יותר משלש שנים, ובשובו אח"כ לטורעץ הממוהו ידיעות מעציבות ומחרידות מתגרת יד המלחמה הנוראה שנגעו עד נפשו וביחוד מפטירת גיסי בדמי ימיו [בן ל"ז שנה], הרב ר' יוסף נח קאסטיוקאווסקי ז"ל שנפטר בווילנא ממחלה קשה שפרצה שם בעת ששררו שם הגרמנים. (ראה להלן קונטרס הד"ת של בנו שם "זכרון יהושע"), ואחותי, אשתו, נשארה אלמנה עם שני ילדי' ונחלתה מגודל צערה במחלה קשה ונסע בשביל זה לווילנא ובשובו אח"כ לביתו חלה מאד מרוב צער ויגון, ויגוע ויאסף אל עמיו בשנת תרע"ט ביום ב', עשרים ימים לחודש טבת.

לגודל דאבוני לא זכיתי להתראות עמו לפני פטירתו ולחלק לו הכבוד האחרון, אף כי לא רחוק הייתי מטורעץ, אבל שעת חירום היתה אז והדרך היתה משובשת בגייסות ולגדול יגוני נודעתי מפטירתו אך אחרי ששת שבועות וגם זה אך איש מפי איש, גם אחי אחיותי לא היו בשעת פטירתו: אחי הרב מנחם מענדל ז"ל אב"ד רסאפאצקין. (שלו מוקדש להלן קונטרס הח"ת שלי בשם "זכרון מנחם") נמצא אז במרחקי רוסיא כי גורש יחד עם כל בני עדתו על ידי שר הצבא הרוסי. באשר העיר סאפאצקין היא קרובה למבצר גראנדא, ונתקבל לרב בריאזאן, שהיא רחוקה מאד מטורעץ, והדרך לא היתה עוד בטוחה. אחותי הבכירה אלמנת גיסי הרב ר' יוסף נח ז"ל [ר"מ בישיבת רמיילעס בווילנא] כנ"ל היתה חולה, כנזכר, ואחותי הצעירה עם בעלה הרב ר' שמואל מארקוביץ נמצאו בעיר מארשאנסק ששימש שם ברבנות בעת המלחמה, בברחו עם הורי מטורעץ. אמי מורתי הצו"ח מרת בלומא נשארה לבדה בודדה וגלמודה וגדל מאד צערה ואף שאחר פטירת אאמו"ר זצ"ל ערכו כת"ר בעד גיסי הרב ר' שמואל הנ"ל, אבל עבר זמן רב שלא הי' יכל לבא מסארשאנק לטורעץ, כי גדלו עוד המהומות ואי הסדרים ממהפכת המלחמה, והדרכים היו בחזקת סכנה, ולא יכלה שאת גודל צערה ותגוע ותמת פתאום ערירה ובודדה, כחצי שנה אחרי פטירת כ"א זצ"ל, ביום ועש"ק כ"ט סיון (ער"ח תמוז) שנת תרע"ט ת'נ'צ'ב'ה.

אציין בזה מה שאני זוכר מצואת אאמו"ר ז"ל, שנשארה בביתי באיזבלין. את דברו פתח בדברים השייכים לכבוד אמי מורתי וכבוד המשפחה. ואח"כ צונו שנלמוד בשנת האבלות את הכת"י שלו ובכל שבוע פרשת השבוע עם פי' הרמב"ן, שהי' חביב עליו מאד ובכל שבוע הי' לומד פרשת השבוע עם פי' הרמב"ן בעיון רב ורשם כמה הערות והגהות בצדו, וזכורני גודל התרגשותו בעת שעיין בפי' הרמב"ן עה"ת בלילי שבתות שהוסיף עליו ענג שבת והרחבת הנפש, וצונו שנשמור מאד את ההערות האלו ושאר הערותיו הנרשמים בכמה ספרים ונשים עין עליהם. והי' חוזר כמה פעמים בהתלהבות שאינו פונה מכל דרוש שאומר מבלי לזכור איזה דבר מהרמב"ן ו"כד שביבנא רמב"ן נפק ליותי"!

לגודל צערי לא יכלתי לקיים צואתו שראיתי' אך אחרי שנה וחצי [ודעתו הי' שנלמוד בשנה הראשונה] וג"כ אז לא הי' הח"י הכתב"י הגדול שלו [החומשים עם פי' הרמב"ן והערות מכ"א הגזצ"ל נשארו אצל אחי הרב ז"ל] ואכפרה פניו, רוחו ונשמתו הקדושה של כ"א הגזצ"ל במה שבדרך פלא עלה לי להציל הכת"י הנדפס הזה שהוא כאוד מוצל מאש, וזכיתי להדפיסו באה"ק ובעיר ירושלים בדפוס המשובח של בני, נכדו שנקרא בשם אבי אבי ז"ל הרב הג' החו"ב צמ"מ, חכם וספור מלא דעת ויראת ה' הרב ר' חיים דוב שליט"א, אשר חיבר פירוש גדול על התנ"ל, בשם "דעת סופרים" - שממנו נדפסו עד עתה, הספרים בראשית, שמות ויהושע והוא מיוסד על דברי הראשונים ובעיקר על דברי הרמב"ן ז"ל. והנה בחסדי ה' נתקיימה צוואה כ"א בו, ובני בנים הרי הם כבנים, וכבר ציין זאת, בני שליט"א בהקדמה לספר שמות, בשמי.

ויהי רצון שאזכה בזכות כל אלה, יחד עם אשת נעורי מרת חנה ליבא נ"י, אשר נשאה אתי בעול כל הרפתקאותי ואשר עמדה בראש המשפחה כל ימי שהותי בארה"ב ובדרך כל נדודיהם הרבים עד אשר הגיעו לארה"ב, לראות בטוב כל צאצאי ברוח וחומר ולא תמוש התורה מפי זרעי וזרע זרעי, ונזכה לראות בטוב ישראל ונעלה לציון ברנת ושמחת עולם.

שרגא פייטל רבינוביץ
הרב דאיזבלין כעת ברוקלין נ"י


********************************

א) תולדותיו כתבתי להלן בהקדמה לקונטרס "זכרון מנחם".
ב) נפטר בווילנא בשנת תרע"ט בדמי ימיו (בן ל"ז שנה) ממחלה קשה שפרצה שם בעת שהעיר היתה כבושה מהגרמנים. היה יליד טשערקסי פלך קיוב ומתלמידי ישיבת בית יצחק בסלאבאדקע, חו"ב מצוין בידיעה רחבה בכל מקצועות הש"ס, אף בקדשים וטהרות, וראה להלן קו' "זכרון יהושע", ת'נ'צ'ב'ה'.
ג) ראה להלן בקונטרס "זכרון שמואל".
ד) העיר איזבאלין [הנודעת בשם "זאבלין"] שישבתי שם על כסא הרבנות משנת תרע"א עד בואי הנה לאה"ב, היא קהלה נכבדה מאד ומפורסמת ע"י הרבנים הגאונים המפורסמים שכהנו בה פאר. ה"ה הגאון הג' רשכבה"ג ר' יצחק אלחנן זצ"ל אח"כ אב"ד דקאוונא ואחריו הרב הגאון האדיר ר' יעקב דוד (רידב"ז) זצ"ל שהי' בסוף ימיו רב בסלוצק ואח"כ בעיר שיקאגא ונפטר בשם טוב בעיר צפת באה"ק, מחבר הביאור על הירושלמי הנודע לשם. אחריו ישב על כסא הרבנות באיזבלין כ' דודי [אחי אבי הגזצ"ל] הגאון הג' צמ"ש ר' מרדכי אלי' רבינאוויץ זצ"ל שהי' אח"כ אב"ד בערים וואשלקאווע, וואשילישאק, ובאחרית ימיו בעיר סאפאקטין, מחבר הספרים הנפלאים וידועים לשם: ביאור על תשובות הגאונים, פ' "נר למאור" (שו"ת), "אמרי רצון" (דרוש), "תורת מרדכי", וכמה כת"י גדולים ומסודרים נשארו אחריו לא נדפסו.
ה) בכת"י הנדפס ציין לעיי' בחידושים לכמה מסכתות שלא הובאו בכת"י זה וכנראה הי' לו עוד כת"י בחידושים לש"ס.
ו) דרוש אחד מהם העתקתי והדפסתיו בשם "נחמת ישראל" בסוף ספרי "אמרי שפר" שנדפס בווילנא בשנא תרפ"ט עם הערותי.
ז) בהיותי בוילנא אל מו"ר הגאון הג' מאו"ה ר' חיים עוזר גראדענסקי זצ"ל עוררו, שאראה לסדר כת"י של אבי ז"ל ולהדפיסם. אבל עמדתי אז על דרכי לנסוע לאמריקא, וחשבתי שבשובי משם לביתי, אמלא דבריו, אבל כמה גדולים דברי חכמים שאמרו: אל תאמר כשאפנה אשנה שמא לא תפנה.
ח) בן הרב ר' יצחק ז"ל, בן הגאון ר' חיים דוב זצ"ל אב"ד דוואלקאוויסק, פלך גראדנא, [הוא היה הראשון שתיקן כתיבת גיטין בוואלקאוויסק. לפניו לא נתנו שם גטין. מספק איך לכתוב שם העיר. תשובה על אודות ענין זה נמצאת בס' "נר למאור" לדודי אחי אבי הגאון רק מרדכי אלי' זצ"ל אב"ד דסאפאטקין], אם אבי הצו"ה מרת מינא (מינדל) בת המפולג בתו"י ר' יוסף ונכדת המופלג בתו"י ומדע ר' מרדכי בן הגאון מה"י נפתלי הערץ אבד"ק נעשוויז, מחבר כמה ספרים עה"ת והש"ס שנשארו בכת"י דברים אחדים ממנו נדפסו בהקדמת ס' "נר למאור" הנ"ל בשם "אמרות טהורות" ובס' "אמרי רצון" (מדודי הגרמ"א הנ"ל) דרוש ב"מ; בן הג"מ ר' שלמה זלמן אבד"ק מיר, מחבר ספר "שלחן שלמה"; בן הג"מ ר' יהודא ליב מייזל ממיר הידוע בשם "ר' ליב מירקעס"; בן הג"מ ר' שלמה זלמן אבד"ק מאהליב, חתן הגמ' ר' יוסף אבד"ק מאהליב וק"ק פוזנא; חתן הג"מ ר' נפתלי הערץ גינצבורג אבד"ק פינסק וסלוצק; חתן הג"מ ר' מאיר וואהל קאצינעלענבויגן אב"ד בריסק דליטא, בן המלך הפולני הרב שאול וואהל, ששלשלת יחוסו למעלה בחטר גזע ישי. [תולדתו ויחוסו בס' "גדולת שאול" ובס' "אבות עטרה לבנים", והעתק ממנו יודפס אי"ה בחלק הדרוש של כה"י אבי הגזצ"ל בשם "שיח יצחק].
ט) א"ז ר' ישראל בן הרב ר' יצחק ז"ל בן הרב הגאון ר' חיים דוב זצ"ל אב"ד דוואלקאוויסק כנ"ל. - א"ז ר' חיים דוב וא"ז ר' ישראל היו אחים, - לא היו לו בנים כ"א שתי בנות ולקח בעדם חתני תורה והחזיק אותם כמה שנים על שלחנו. הא' הוא אאמו"ר זצ"ל והשני הרב הגאון מו"ה צבי הירש גראדענסקי זצ"ל בן הרב הגאון מו"ה דוד שלמה זצ"ל אב"ד דאיוויע ואחי הגאון ' מאוה"ג ר' חיים עוזר גראדענסקי זצ"ל מווילנא, דודי הי' ר"מ בישיבת רמיילעס בווילנא ודומ"ץ שם.