תקציר המבוא:

אודות המחבר

המבוא מתאר את קורות חייו של המחבר בשלש תקופות:
השנים שלפני המלחמה - המחבר נולד בעיירה אנטופול שליד קוברין. בהיותו כבן י"ג נסע ללמוד בישיבת הרב פסח מקוברין, ולאחר מכן בישיבת קמניץ בראשות הרב ברוך דוב ליבוביץ.
המחבר מתאר את חיי היהודים בפולין בשנים שלפני המלחמה כחיים בד' אמות של הלכה. הוא מציין את הקשר המיוחד שהיה לו עם רבותיו, ואת החינוך שזכה לו לפני השואה.
עם פרוץ המלחמה - המחבר גלה ביחד עם תלמידי הישיבה לעיר קאמי שבסיביר, ומספר על מסירות הנפש של תלמידי הישיבה בסיביר, ועל שקידתם בלימוד תורה למרות הקשיים והסכנות.
בסיום המלחמה היגר המחבר לארצות הברית, ומוכיח את יהודיה על אורח החיים שלהם.

המבוא:

(עמוד יג)
בפתח השער

זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו, בלב מלא שמחה ושיר הנני מברך לרבון העולמים, שהגיענו לזמן הזה, לכתוב פתח השער לחלק שני ברכת יעקב, ואם תשאל קורא נכבד שמחה זו מה טיבה, הלא אנו רואים ספרים מתחדשים בכל יום באין קץ, אינני יודע לפרש הכוונה של כל מחבר, והתכלית של כל ספר שיוצא מבית הדפוס, כל מחבר רוקם ויוצר פרי מחשבתו על גליוני הספר, במצבים שונים הם נכתבים ובמצבים שונים הם יוצאים מבית הדפוס, הכוונה והשאיפה של כל מחבר היא טמונה בלבו, ולהקורא הם דברים שבלב בעלמא, ואין להם חשיבות של דברים, וכל ספר חדש שמוגש לפני הקורא איננו מרגיש שום רגש של שמחה, לא כן הוא המחבר שמוציא פרי מחשבתו על גליוני הספר, המחבר רואה את חייו, העבר, ההוה והעתיד, שקוע בדפי הספר, כל דף מדפי הספר הם כבריה חדשה לפניו שבאו לעולם בחבלי לידה, ביחד עם פגעי הזמן, האורבים על דרכי החיים, ואם תרצה באמת לדעת מאין תבא שמחתי תא ושמע לרגעים אחדים מה שאמינא לך.

הנה דמעת הגיל ודמעת האנחה הם באים ממקור אחד, ואין מי בעולם שיוכל להבחין ביניהם, אולם אחד הוא היודע ומבחין בין דמעת האנחה לדמעת הגיל, הוא האדם שבא לעולם בחבלי לידה ובדמעות של גיל ואנחה, ומשונים הם בני האדם כל אחד לפי דרכו, ישנם בני אדם שחבלי לידה שלהם נמשכים כל ימי חייהם, ואם תרצה לדעת מה טיבה של דמעת הגיל על עיני, צריך אתה לדעת גם דמעת האנחה שעל עיני, כי אחיות שלובות הן וצמודות הן זה בזה, כי ממקור אחד הם באים ומאדון אחד נתנו, בחלק ראשון קצרתי הרבה בפתח השער, אולם בחלק שני עלה בדעתי להאריך קצת בהקדמת הספר, אולי ימצא הקורא איזה תועלת בקראו את הפתח השער, לידע טיבו ומהותו של הספר, ודרכו של המחבר, ואולי ימצא בהספר דברים חדשים ומאירים שלא נודע לו מקודם, אולם אמינא לך קורא נכבד שהספר כתבתי לעצמי, מפני שזהו עולמי שאני דר בה, אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, זהו עולמו של הקב"ה, וזהו עולמם של מבקשי השם העוסקים בתורה, ואם תשאל למה כל העולם שלי הוא רק ד' אמות של הלכה, הלא כבר אמרו חז"ל שעתיד אדם ליתן
(עמוד יד)
את הדין, על מה שראו עיניו ולא נהנה, הלא אנו רואים שמדברים חומריים נוצרים ונבראים מעלות ומדרגות ברוחניות, התשובה לזה תמצא בתולדות ימי חיי, נולדתי בפולניה בעיירה קטנה אנטופול הסמוכה לקוברין, להורים שבזעת אפם אכלו לחם, אבל מתוקה היה שנתם, היו בעלי מעשים ותמימים בדעות, וכל ימי חייהם הקדישו לתורה ולמעשים טובים, יהי זכרם ברוך, מימי לא ידעתי ולא התענגתי בתענוגי העולם הזה, כבן י"ב שנה הייתי בשעה שאבי צעיר לימים שבק חיים לכל חי, אמי נתאלמנה ובניה נתייתמו, וחקוק בלבי תמונת אמי מורתי ע"ה, לבה היה כמעין המתגבר באהבתה למשפחתה, והנני רושם כאן דברים אחדים, שבני משפחתי ימצאו בהם חפץ, ויתנו לב להבין ולדעת מקור מחצבתם, כמו שאמר החכם מכל אדם, שמע בני מוסר אביך, ואל תטוש תורת אמך, ובי יתקיים הכתוב למען אשר יצוה את בניו וביתו אחריו לשמור דרך ה' וכו', אמי היתה המחנכת הראשונה שממנה קבלתי החינוך באהבת התורה ולומדיה, אציג כאן לזכרון עולם, איזה עובדות שאני זוכר מאהבת התורה של אמי ז"ל. בן י"ג שנים הייתי, וכבר הייתי מוכן ליסע לישיבת קוברין, שהיה שם ראש הישיבה הגאון הגדול ר' פסח פרוסקין זצ"ל, ואמי עשתה חבילה קטנה מהחפצים שאני צריך לדרכי, אולם לפני נסיעתי נפלה אמי למשכב במחלה אנושה מאד, הרופאים אמרו נואש, אולם אמרו לי שאתפלל להשי"ת כי הוא הרופא הנאמן, ומשום כך מצבי נשתנה, כי מעט הכסף אשר היה מוכן עבורי להיות בידי עבור דברים ההכרחיים כמעט שתמו, על הרופאים והרפואות, ואמי שהבינה מצבי ומחשבתי, קראה אותי ואמרה "יעקב"... שם בארגז הקטנה מונח עוד קצת כסף שנשאר בידי, קח את הכסף ולך אל הישיבה, ואל תתמהמה, ובטוחה אני שזכות התורה יגן עלי, והשי"ת ישלח לי רפואה שלמה מן השמים, וכך היה כעבור שבוע קבלתי מכתב מאמי שב"ה היא קמה ממחלתה ושבה לאיתנה הראשונה, ועוד כמה עובדות אני זוכר מאמי היקרה ע"ה, שבאהבתה למשפחתה מסרה עצמה כמה פעמים לידי סכנה, אבל אמרה שהיא עושה זאת בשביל להחיות בני משפחתה, ובודאי המצוה להחיות יתומים קטנים תגן עליה, ובודאי היתה אמי הראשונה שנטעה בלבי אהבה לתורה ולומדיה, תקופה חדשה בימי חיי מתחלת מיום בואי לישיבת קמניץ, שהיה שם ראש הישיבה הגאון הגדול והמפורסם בתורתו ויראת שמים שלו בעל ברכת שמואל זצ"ל,
(עמוד טו)
ואף שהייתי עוד צעיר לימים, ולא עלה בידי לעמוד על דעתו הגדולה והרחבה של רבינו זצ"ל, אולם נעשה לי כאב ומחנך באהבתו בלי גבולים לתורה ולומדיה, והיה קורא תמיד את תלמידיו "בני מבקשי השם", והרבה שנים מימי חיי זכיתי לישב בצלו ולהנות מאורו הגדול, כאור השמש בצהרים, אולם מתרעם אני על גורלי שלא זכיתי רק לחלק קטן, והוא כטיפה מן הים הגדול, ואני אחד מן הזעירים שבחבורה, אולם אמינא בלשוני של התנא ר"ע ז"ל, שלי ושלכם שלו הוא, ואני נותן שבח והודאה לבורא העולמים שזיכני ליהנות מתורתו של רבנו זצ"ל.

קורא נכבד, בודאי תרצה לדעת מחיי בימי השחרות והילדות, ובכלל מחיי היהודי בפולניה, מעולם שכבר חלף והלך לו, אולם נעלה על הספר לזכרון, קצת מחיי הדור שנעקד בידי הארורים הנאצים ימ"ש, וכמעט שאין זכרון לראשונים, הד' אמות של הלכה היה חיי היהודי בפולניה, מפני שלא ראינו עולם אחר, חוץ מד' אמות של הלכה, חיי היהודי בעיירות הקטנות היתה קשה מאד, רובם ככולם היו עניים ודלים, העמלים ויגעים מעלות השחר עד צאת הכוכבים להחיות נפשות ביתם בפרנסתם המצומצמת והדחוקה, אולם בית המדרש הישן עם כתליו השחורים היה המלכות של היהודי העיף והיגע, שם בבית המדרש הישן אתה רואה עולם חדש, עולם של בני מלכים, העוסקים בתורת ד', באהבה בלי גבולים, ואור הכחוש של נרות חלב שכמעט לא נראה אורם בבית המדרש, ומבעד צללי הכתלים הארוכים אתה רואה בבית המדרש ענקים גדולי עולם, שד' אמות שלהם הולכים ומתפשטים עד סוף העולם, ומחשבה מתנוצצת בתוך לבך דהד' אמות של הלכה שראית בבית המדרש הישן של דור העבר, זהו העולם העיקרי, של בני האדם שנבראו לשם כך, והעולם המגושם שאנו רואים בשוק וברחובות העיר הוא עולם המדומה והכוזב, וזהו מה שאמרו חז"ל הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, דהד' אמות של הלכה הם ירושת אבות, ונמסרים מדור לדור בקנין של אהבת תורה ולומדיה, שראינו בדור העבר, וזכינו להתחנך על ברכם, והחינוך הוא הקנין העיקרי של אהבת תורה, זה הוא עולמם של הדור שזכינו לראות, וזהו עולמי שאני נמצא בו עכשיו, וזכיתי להיות בצלו של רבנו וליהנות מזיו תורתו עד יומו האחרון, שנסתלק מאתנו ונשבה
(עמוד טז)
ארון הקודש ביום ה' חשון בשנת ת"ש בווילנא, וכאן נשלמה תקופת קמניץ, ותקופה חדשה מתחלת-בימי חיי, תקופה של דם ואש ותמרות עשן, הגענו לימים שאין בהם חפץ וכל יום ויום הצרות והמצוקות מתחדשות, המלחמה בין הנאצים ימ"ש והרוסים האדומים, החריבה רוב העולם, ועמנו עם הנבחר והקדוש, הנה זה פתאום קם עליו רוח סערה, ויפוץ המון גליו, וכלה יכלה, והרס ושטף בלי חמלה, עד כי נפזרו בדודים, ורצים ובורחים לתור מקום מנוחה, והגענו לימים שאין בם לא קחת, ולא תת, ולפעמים הקריאה מתפרצת מתוך הלב, אלי אלי למה עזבתני, האם לזאת קראת חיים? אמר נא לי מה זאת מת?... ובתוך המבול של אש ודם, נשטפו ונאבדו ונהרגו, רוב עמנו ע"י הנאצים ימח שמם וזכרם, ועל ידי נסים גלוים נצלו קצת מבני הישיבות שנשלחו על ידי הרוסים למדינת הצפון הנקראת קאמי, והם הרשעים האדומים חשבו עלינו לרעה, להאבידנו ברעב ובמחלות המדובקות, ושם בגולה הגענו לשערי מות מחוסר מזון ומקום לנוח ראשנו העיף והיגע, אולם ישועת השם היא בכל מקום ובכל זמן, ואין חכם כבעל הנסיון, ראינו השגחה פרטית על כל פסיעה ופסיעה, אמונתנו התחזקה בהשם ובתורתו. והד' אמות של הלכה הלכו אתנו צמודים בכל המצבים, זכורני שהרוסים הבאנו ליער גדול לחטוב עצים משם, ואמרו לנו שזה מקרוב נתגלה היער, ורגל איש לא דרכה בו מיום בריאתו, והיינו שם מן הראשונים שלמדנו שם שיעור מתורת רבינו בהלכות קדושין, וגם כאן בעולם החושך מצאנו מקום מנוחה ונוחם בתוך ד' אמות של הלכה.
וזהו מה שאמרו חז"ל בסוף תמיד כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר קומי רוני בלילה כו' נוכח ד' וביאר המשך חכמה (בפ' ויקרא) דהכוונה של לימוד בלילה הוא שלומד בעת ההוא לא לכבוד רק בסתר בצינעא בעת הדחק, והלומד ע"מ להתכבד או לעשות רב או להשלים נפשו הוא כזורע ואחרי כן כשבא לעת התועליות נעשה כקוצר, וזהו הזורעים בדמעה ברנה יקצורו, נאמר על כל מפעלות האדם, אם לא בא עדיין התכלית נעשה כזורע לאיזה פעולה ואין זה שעת רנה, אבל העוסק בתורה במסתרים ולבלי איזה תכלית רק התקשרותו לתורה הוא התכלית, א"כ השכר שלו הוא משיג בעת עסקו בתורה, וזהו קומי רוני בלילה, שתיכף בעת הלימוד ירונן מטוב
(עמוד יז)
לב, כי קשור הוא להשי"ת מדי עסקו בתורה, וטועם נועם התורה האלקית.

היינו שם ברוסיה עד סוף המלחמה, ונתקיים בנו הבטחת השם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם ולהפר בריתי אתם, כי גם שם בגולה ינוחו מעט, יתעוררו ברגש קדש ויוסיפו אומץ ויעשו חיל בתורת ד', וגם שם במדבר החרב מתורה, נשמע קול ה' בבורות הנסתרות מעין רואה, כי הרוסים ימ"ש ארבו עלינו בכל הימים, וכמה מבני התורה נשלחו לבית הסוהר על חטאתם שלמדו תורה... ובזה נעשה המדבר קדוש, ע"י עסקנו בתורת השם, בימי אופל וחושך, זהו שאמר הכתוב קומי רוני בלילה כמו שנתבאר.

וכאן נגמרה. תקופת הגלות בימי חיינו, תקופה של דם ואש ואבדון וכליון, וכאן בגלות למדנו פרק חדש באמונת השם ובהשגחת השם על כל פסיעה ופסיעה, ובהמאמר של התפלה התחלנו התקופה השלישית בימי חיינו, המתחלת משעה שהגענו למדינת אמריקה הצפונית, עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך, ומשום כך אל יטשנו ד' אלקינו לנצח.

התקופה השלישית בחיי מתחלת מיום בואנו לאמריקה, מצאנו כאן ארץ שמלאה כל טוב, וכל מחמד לב האדם אתה מוצא במדינה זו, גם עול הגלות אין אתה רואה כאן, והיהודי נחשב כאזרח רענן ונהנה מכל זכיות המדינה שניתנו לכל יושביה, אולם כלי המדה במדינה זו בכל, ברוחניות ובגשמיות, הוא החומר שיד האדם שולטת בו, וערך גדלותו של האדם הוא נמדד כמה הוא שוה, וכמה הוא מקבל, ולחץ הכסף ורדיפת החמדות והמותרות במדינה זו אין כמותם בכל העולם, וגם הד' אמות של הלכה נתכוצו ונתקטנו מאד במדינה זו, אף שיש כאן ישיבות ונמצאים תלמידים בישיבות לאלפים ולרבבות, ועוד מוסיפים לסדר כוללים עבור אברכים, שזה כמעט לא היה נמצא ביוראפ, אבל אנו רואים בעת חנוכת הבית השני, בימי חגי הנביא, הכתוב אומר שהזקנים שראו בנין הבית הראשון בכו בבנין בית שני, בו בזמן שהצעירים שמחו ורקדו מפני שהזקנים ראו מיד מה שחסר בבנין בית השני.. והרבה מן הבני תורה שבאו לכאן ומצאו מקום מנוחה לגופם, הוכרחו לוותר הרבה בצמצום הד' אמות של
(עמוד יח)
הלכה, ומצאו קני מדה מחודשים, ובודאי רבותינו שבדור העבר לא היו מסכימים על זה...

לזה אמינא כי בורח אני מן העולם שאין לי בה שום שייכות, ולהיכן אני בורח? התשובה היא, להד' אמות של הלכה שזהו מקומו של הקב"ה, וזהו מקומו של עולם, וזהו קורא נכבד התשובה מה שאני עוסק לחבר ספרים בעניני הלכה כי זהו מקומי, וזהו המקום שמצאתי מנוחה לנפשי העיפה, וכשאדם מוצא את עולמו בד' אמות של הלכה החיוב עליו להיות דבוק בהם, ולא להפרד מהם אפילו שעה אחת.
ועל זה נאמר בפ' ראה אחרי ה' אלקיכם תלכו ואותו תיראו ואותו תעבודו ובו תדבקון, ועי' ברבינו בחיי שכתב בזה דבר נפלא וז"ל, אחרי ה' אלקיכם תלכו אחרי מצותיו, כענין שכתוב והלכת בדרכיו, ואותו תיראו מלחקור ענינו, מצד עצמותו, אלא מצד פעולותיו וכו', ואותו תעבודו זו תפלה, ובו תדבקון שאפילו בשעה שאתם עוסקים בדבר הרשות תדביקו בו מחשבתכם ולא תפרדו ממנו אפילו שעה אחת.

או יאמר ובו תדבקון שלא תרצו לצאת מעבודתו לעולם, כי בנוהג שבעולם כשהעבד תחת יד האדון, אפילו היה האדון טוב ורחמן עליו הרי הוא מתאוה שיפרד ממנו שיצא מרשותו בן חורין לעצמו, ולכך אמר בכאן ובו תדבקון שתהיו דבוקים בעבודתו ולא תתאוו אל הפרידה ואל החירות ממנו כי עבודתו הוא החירות האמיתי עכ"ל דבריו הנעימים ואינם צריכים ביאור כי מבוארים הם לכל מי שיש לו לב להבין...

ובמה שנתבאר לעיל המאמר בסוף תמיד כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומו רוני בלילה נוכח ד', אפשר לבאר דברי הרמב"ם בפ"א מהל' תלמוד תורה הל' ח' וז"ל, כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני, בין עשיר, בין שלם בגופו, בין בעל יסורין, בין בחור בין שהיה זקן, גדול שתשש כחו, אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים, ואפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה. גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים, ומהן שואבי מים, ומהן סומים, ואף על פי כן היו עוסקים בתלמוד תורה, ביום ובלילה, והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו עכ"ל, ובכס"מ
(עמוד יט)
שם כל איש מישראל חייב בת"ת וכו', מצינו בגמ' כמה חכמים שהיו חולים ועניים, כמו ר' אלעזר בר"ש, בהפועלים פ"ד, ור' חנינא בן דוסא בתענית כ"ז, והלל בפ' אמר להם הממונה, יומא ל"ה, שהיו עניים וכולם עוסקים בתורה, גדולי ישראל שהיו חוטבי עצים מהם כגון הלל, ומהם שואבי מים כגון רב הונא, בפ' שני דייני גזירות, כתובות ד' ק"ה: ומהם סומין כגון רב יוסף.

ונראה מדברי הרמב"ם דמדגיש דהרבה מן הגדולי החכמים היו מתפרנסים מן המלאכה, והיו עניים, אעפ"כ קבעו זמן לתלמוד תורה, בין ביום ובלילה, אולם צריך להבין למה חשב הרמב"ם ביניהם סומא, הלא הרמב"ם מזכיר כאן המלאכות שהיו גדולי החכמים עוסקים בהן, ולומדים תורה יומם ולילה, וסומא אין לו שום שייכות למלאכות, שהרמב"ם חושב שם, ונראה מהרמב"ם שאינו מחדש כאן חיוב תלמוד תורה לאדם המתפרנס מן המלאכה, דזה דבר פשוט הוא, דאף האדם המתפרנס מן המלאכה מחוייב בתלמוד תורה, דהא המצות מוטלות על כל אחד ואחד מישראל, אלא כנראה שהרמב"ם מעורר כאן בחיוב תלמוד תורה, שאין הצער שאיש הישראלי סובל עבור מחיתו, שהרבה בני אדם יגעים ועמלים הרבה, וברב צער מגיע להם פרנסתם הדחוקה, אעפ"כ אין להם אמתלא לפוטרם ח"ו מתלמוד תורה, ולדוגמא לזה, הוא מביא ג"כ מסומא דהא זה דבר ידוע דצער הסומא הוא הכי גדול בעולם, משום שהוא יודע ומרגיש, שהשמש זורחת לכל בני העולם, ורק ממנו נטלה הראיה והעולם חשך בעדו, כל ימי חייו, ולצער כזה אין לו דמיון וערך, וזהו הביאור מה שאמרו חז"ל כל הלומד תורה בלילה בשעה שהשמש זורחת לכל בני העולם, וכל החמדות והנאות עולם הזה פתוחות לפניהם, אולם הת"ח המוסגר בד' אמות של הלכה, ומצטער על מחיתו הצנומה והמקופחת להחיות נפשות ביתו, והלילה מתרחבת ומתפשטת לנגד עיניו, והעולם הזה חושך בעדו, אל יפחד ואל ירך לבבו, כי הלא שכינה כנגדו ודבקו הוא בהשי"ת, דהלא הד' אמות של הלכה מעולם לא נלקח מאתנו, בכל מקום ובכל זמן קיימים הד' אמות של הלכה, ואמינא להבורחים מד' אמות של הלכה אחרי מתיקות ומעדנים העולם הזה היפה והשמן, ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה ובמקום חיותא, הבן תורה צריך לידע ולהבין כי הכזית שהוא נושא בפיו, הוא מרור, וחייו מרורים, בצער ובדחקות מגיע
(עמוד כ)
אליו פרנסתו, אעפ"כ צריך להיות שמח בד' אמות של הלכה, כי כבר גזרה התורה אדם כי ימות באהל, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית את עצמו עליה, וצריך לוותר על העצמיות של העולם הזה, ואם נפשו חשקה בתורה אסור לו לזוז מד' אמות של הלכה לעולם.

החידושים והביאורים ברמב"ם ובסוגיות הש"ס שאני דן בחלק זה, בניתי על הדרך שקבלתי מרבותי, וביחוד מרבנו האדמו"ר רבן ומאורן של כל ישראל, ר"מ דכנסת בית יצחק בקמניץ דליטא, ובעל מחבר ספרי ברכת שמואל זצ"ל, וכבר עלו הרבה מחידושי על שולחן מלכים הרבנים הגאונים שבזמנינו, כמו שיראה הקורא בהקדמת הספר לחלק ראשון, וברוך השם שזכיתי לשם טוב בעולם הישיבות ובחוגי הלומדים, בארץ ובחוץ לארץ.

ואני תפלה לצור העולמים עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך, עזרנו להגיע למחוז חפצי ומגמתי בחיים, לזכות לחלקי בתורה המגיע לי, ויהא רעוא שאזכה להוציא לאור כל החידושים פרי מחשבתי על גליוני הספר.

ברכה מיוחדת קובעת לה רעיתי היקרה ברכה בת ר' משה ז"ל, המשכלת לדבר ד', אשר מעולם היא מעודדת את רוחי ונפשי, להתחזק ללמוד ולעסוק בתורה, בכל המצבים, ונזכה לראות יחד נחת מצאצאינו, בנותינו היקרות גולדה עם בעלה היקר הרב ר' דוד רוטשטיין שליט"א עם נכדינו היקר נפתלי משה יחי' ובתנו חוה עם בעלה היקר עורך דין ר' יעקב דוד אשמן שליט"א, עם בתם היקרה מלכה אילנה תחי', ובתנו היקרה לאה תחי' ובנינו היקר הלל יחי' לאורך ימים ושנים טובות, ונזכה לגדלם לתורה ולחופה ולמעשים טובים, ושלא תמוש התורה מפינו ומפי זרעינו וזרע זרעינו, עד עולם.

וברכה מיוחדת רצוני להביא לחמותי היקרה שרה בת ר' דוד ז"ל, ממשפחת צדיקים וחסידים מחסידי סטולין, יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שתזכה לאורך ימים ושנים טובות, מלאות ברב נחת מכל בני משפחתה.

וברכה לבבית הנני מעלה לגיסי היקר המושלם בדעות ובמעשים
(עמוד כא)
טובים הרה"ג שמואל קאלושינער שליט"א ולמשפחתו הנכבדה, ולגיסי היקר צדיק וחסד אשר יראת ר' היא אוצרו, ר' יום טוב שמחה ערליך שליט"א, ולמשפחתו הנכבדה.

דברי החותם לכבוד התורה ולומדיה יום ג' יום שנכפל בו כי טוב לס' ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה שנת ה'תשמ"א לפ"ק פה שיקאגו אילל.

יעקב פעסטער
בן אא"מ ר' אלתר דוב ז"ל