תקציר המבוא:

אודות המחבר

המבוא כולל את קורותיו של המחבר.
בראשיתו, מודה המחבר לקב"ה על הצלתו.
המחבר מתאר את המצב הקשה ששרר ברומניה בימי המלחמה, ומספר על תפקידו בעידוד וחיזוק רוח הציבור בהיותו רב קהילת הרמנשטאט. המחבר מביא כמה מדרשותיו שנשא באותה תקופה, העוסקות בחיזוק האמונה, בהשגחת ה', ובמציאת פשר למציאות החדשה.
לאחר מכן המחבר מתאר את קורותיו לאחר המלחמה, כשעבר לכהן כרב בקהילת פאפא בהונגריה וכראש ישיבה של שארית הפליטה ברומא עד עלותו לירושלים. לאחר מכן שימש כרב במונטריאול.
בסיום, המחבר מתפלל להצלחת יקיריו שנותרו בחיים, ומזכיר את שמות קרוביו שנרצחו בשואה.

המבוא:

(עמוד ד)
הקדמה
יתברך הפודה וישתבח הגואל, שפדאני לי ולבני ביתי הי"ו מבין שיני האריות בשנות השואה והזעם, שנות מלחמת העולם השני'. אין די מלים בפי להודות על כל אשר גמלנו ואשר גם במצור ובמצוק הפליא חסדו לנו. בעת ההיא עת צרה ליעקב אשר כמוה לא היתה מאז חורבן בית מקדשנו וגלות עמנו מעל אדמת ארץ אבותינו ארצנו הקדושה, כל מקום שם דרכו רגלי חיל הנאצי"ם ימ"ש צרה ויגון ליהודים ולולא ה' שהי' לנו ברורו"ח לא הי' נשאר בכל מקומות ההם שריד ופליט. בשנות זעם אלה היתה דירתי קבועה בעיר הרמנשטדט (הנקרא ג"כ נ. סיביאו, כנזכר כמה פעמים בספרי) אשר בגלילות טרנסילבניא, שנתקו אחר מלחמת העולם הראשונה מארץ הונגריא ונספחו למדינת רומניא. שם כהנתי כרבה (הצעיר) של הקהלה החרדית, והודות לה' צורי וגואלי לא הוכרחתי משך כל השנים הללו לעזוב את ביתי וקהילתי. נשארתי ב"ה במקומי, הרבצתי תורה בישיבה לתלמידים מקשיבים, ובשיעורי תורה קבועים בכל ימות השבוע לבעלי בתים של קהילתי וגם לאחינו בני ישראל מעירות אחרות, שהיו בהתאם לחוקי המדינה מרוכזים בשנים ההן בעירנו לעבוד עבודה עבודת משא כן הוכרחו אז גם רבים מבע"ב דקהילתנו לעזוב ביתם למשך זמן מסוים ולצאת לכפרים הסמוכים לעבוד עבודתם. בעת ההיא כל פנים פארור וקודר, כל לב מלא דאגה, עצבון וצער, והעולה על כולנה מחדרים אימה, פחד ובעתה מפני העתיד המעורפל והבלתי ידוע. ואין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו, גזירות רדפו גזירות, טרם הספיקו לבצע את הראשונה והשני' כבר היתה פקודה לבא. אחר זמן התחילו להגיע אלינו גם שמועות איומות מגורלם המר של אחינו בנ"י בארצות שונות, שעמדו באין אונים ואין ישע מול אכזריותיהם הנוראות של אויבינו בנפש ימ"ש. חזיוני תופת וחלומות בלהות הפחידו והרעידו גם כל לב שקט ושאנן. גם אלה שבטחו בתחילה בחסד לאומים התפכחו כאשר הועמדו בפני המציאות המרה והאיומה. היו זמנים בהם הגיעו הפחד והבהלה לשיא גובהם, אשר גם החסונים כאלונים כמעט ונפלה רוחם בקרבם ורבים התדרדרו והגיעו לסף היאוש ר"ל.

בימים ההם ובעת ההיא שמתי לי לתפקיד, לחזק אמונת אומן מורשת ומסורת אבות, ובכל שבת ק' דרשתי בעניני אמונה, בטחון וצפי' לישועה ולגאולה קרובה בישועת ה' כהרף עין. גם בהזדמנויות אחרות רבות ושונות וכן כאשר נפגשתי עם אנשים שונים גם אם אלה לא השתייכו לקהלתי ולחוגים הקרובים אלי התאמצתי לחזקם, לעודדם להפיח בהם רוח חיים, להרבות להם עצמה, ותקוה לאחרית טובה בס"ד. כן הנפתי ידי להזהיר ולעורר כפי הצורך על דבר הזנחות וליקוים שונים שנתגלו לפרקים בחיי הצבור והפרט, ברובם בעקבות מאורעות הזמן.

ויען חביבים עלי דברי תורה שנתחדשו ונאמרו באף בעת צרה ומצוקה כמאמר החכם מכל אדם (קהלת ב' ט') אף חכמתי עמדה לי, ודרשו רז"ל תורה שלמדתי באף היא עמדה לי, עיי' רמב"ם (פ"ג מה' ת"ת הי"ב) ועיי' ס' מליצי אש לאבא מארי הגאה"צ זצללה"ה והי"ד (חלק תמוז דף ע"ו. ע"ז.). ומה גם כי ב"ה דברי לא החטיאו המטרה, הצליחו וגם עשו פרי, להחיות לב נדכאים, לחזקם לאמצם לשים בה' בטחונם ואמונתם ולישר מקצת אורחותם. על כן אמרתי להעתיק בזה מקצתם, למען מזרעינו לא יסוף זכרם. - ואעתיק בס"ד הדברים כפי שנאמרו מבלי להזכיר הסיבה שהניעני להגידם. וברוב הענינים יובן בלא"ה, כלפי מה הדברים מכוונים.

בדרשתי לשבת הגדול שנת תש"ד לפ"ק אמרתי בתוך הדברים לבאר מקראי קודש בס' שופטים (ו' י"א-י"ד) דכתיב: ויבא מלאך ה' וישב תחת האלה אשר ליואש אבי העזרי וגדעון בנו חובט חטים בגת להניס מפני מדין. וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו, ה' עמך גבור החיל. ויאמר אליו גדעון בי אדוני ויש ה' עמנו ולמה מצאתנו כל זאת ואי' כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו ה' ועתה נטשנו ה' ויתננו בכף מדין. ויפן אליו ה' ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל מכף מדין הלא שלחתיך. ופרש"י (שם, י"ג) פסח הי' אמר לו אמש הקרני אבא את ההלל ושמעתיו שהי' אומר בצאת ישראל ממצרים, ועתה נטשנו אם צדיקים היו אבותינו יעשה לנו בזכותם ואם רשעים היו כשם שעשה להם נפלאותיו חנם כן יעשה לנו כו' ויפן אליו ה' בעצמו (ויאמר) לך בכחך זה בכח הזכות שלמדת סנגוריא על בני (עכ"ל).

כל אלה השאלות, "למה מצאתנו כל זאת" "ואי' כל נפלאותיו" שהשמיע גדעון בשעתו באזני המלאך, שומעים אנחנו כהיום בעוה"ר מאחדים מבני עמנו הם מציגים לנו שאלות אלה יום יום ועוד אחרות רבות דומות להן. ברם, טרם נגלה ה' או מלאכו לאף אחד מהם להביע לו הכרת תודתו על לימוד הסנגוריא על ישראל ולהבטיחו עזרת ה' כאשר כך קרה לגדעון בשעתו כמבואר בפסוקים הנזכרים. ובודאי כי אין משא פנים בדבר, אלא שיש הבדל בעצם השאלות בכוונתן ותכונתן, אך עלינו להבין מהו ההבדל הזה? גם יפלא כי גדעון אמר, אמש הקרני אבא את ההלל ושמעתיו אומר בצאת ישראל
(עמוד ה)
ממצרים, הדברים מורים כאילו עד אמש לא ידע ולא שמע כלל על דבר שעבודם של ישראל במצרים ועל גאולתם ויציאתם משם באותות ובמופתים ויד חזקה. והדבר בלתי מובן, כי איך יתכן אשר גדעון שהי' שופט בישראל לא ידע אז, מה שידוע גם היום לכל בר בי רב דחד יומא.

אבל לענ"ד בס"ד הכוונה בזה כי האדם יראה לעינים ורבים רק למראה עיניהם ישפטו את כל מאורעות חייהם ואת כל אשר מתרחש לעיניהם אם טוב ואם רעה. כאשר המצב בו הם נמצאים נעים להם לפי שעה. הם מרגישים עצמם מוצלחים ויודו לה' על כל חסדיו אתם. ברם כאשר ימצאו במצב בלתי נעים ומה גם כאשר יגיעם צער ומכאובים, ירגישו את עצמם אומללים ויתמרמרו על רוע גורלם. אמנם מי שאמונתו בה' שלימה ובלתי מעורערת יודע כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ומאתו לא תצא רעה ח"ו, ועל כן גם אם שמש ההצלחה אינה מאירה לו פנים לפי שעה והוא נמצא במצור ובמצוק וחושך ישופנו, יודה לה' על כל מדה ומדה שהוא מודד לו תוך הכרה ברורה ואמונה איתנה כי הכל לטובתו ולהצלחתו. וכבר אמר דהע"ה (תהלים מ"ו) לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ ודרשו חז"ל (ברכות ז:) אל תקרא שמות אלא שמות. וביארו המפרשים כי חז"ל באו בדבריהם אלו להאיר עינינו ולהביננו אמיתת כוונת מלכנו דהע"ה שרצונו ללמדינו כי גם באסון ושממה, עלינו לראות את יד ה' הפועלת לטובתינו. שגם אם נראה לעין כי ה' שם שמות, שממה ואבדון בארץ, עלינו לדעת כי אין אלו שמות באמת, אלא שכך הן נגלות לעינינו, עיני בשר ודם, שאינן מוכשרות ואינן מסוגלות לראות נכוחה, להבחין בטוב הצפון במאורעות כאלה ואשר סוף סוף יתגלה לפנינו. וזש"א לכו חזו מפעלות ה', עליכם לראות מפעלות ה' שהיא פעולת מידת רחמנותו ית"ש, גם בעת אשר שם שמות בארץ, כי לאמיתו של דבר אל תקרא שמות אלא שמות, אין אלו שמות באמת אלא שבשם זה מכנים בני אדם מעשה ה' כאלו, לפי שקצרה עינם מראות ודעתם מהבין את התועלת הצפון בהן.

וכן למדונו רז"ל במס' מגילה (י"ז.) הקורא את ההלל למפרע לא יצא ידי חובתו, עפי"מ שראיתי בס' ילקוט אליעזר (ערך הודאה אות י"ב) לבאר, כי חייב אדם לברך על הרעה כו' כי מאתו לא תבא רעה והכל לטובה אלא שהיא עטופה בלבוש מעיק ומציק, ומי שאינו מאמין גם בעת רעה ואסון כי הכל לטובתו ואינו מודה לה' על הדבר שקרה אתו עד אחר שכבר ראה במו עיניו כי אמנם הכל נהפך לטובה, לא יצא ידי חובתו בנוגע למצות אמונת ה'. כי מחובת המצוה להאמין בה' ולהודות לו גם בעת צרה ומצוקה מתוך הכרה עמוקה ואמונה איתנה כי הכל לטובתינו ולתועלתינו. וזש"א כל הקורא את ההלל למפרע, שאינו מקלס ומשבח לה' רק למפרע רק על העבר אחר שכבר נוכח לראות הטוב שנצמח מתוך מה שנראה אסון ושממה בעיניו, זה לא יצא ידי חובתו, ואם אולי יש עדיין צל של ספק בלבו של מישהוא בנוגע לאמיתת דברים אלה, יסתכל נא וישים עיונו בשעבוד אבותינו במצרים וגאולתם משם. ה' אמר לאברהם אבינו ע"ה ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ד' מאות שנה. ואמנם לא היו אבותינו במצרים רק ר"י שנה וכפי שמבואר במדרשי חז"ל הטעם לזה לפי שקושי השעבוד השלים את השנים החסרות. כי התענו אבותינו תחת ידי המצרים ועבדו להם במשך ר"י שנה, כפי שהי' ראוי להם לעבוד ולהתענות במשך ד' מאות שנה. והנה כאשר באו משה רבנו ואהרן אל פרעה בצווי ה' לגאול את ישראל ולהוציאם ממצרים, התריס פרעה נגדם ויצו את הנוגשים בעם ואת שוטריו לאמר תכבד העבודה על האנשים ויוכו שוטרי בני ישראל ויראו את העם ברע ויריבו עם משה ואהרן על אשר הבאישו את ריחם בעיני פרעה ועבדיו לתת חרב בידם להרגם, כמבואר בפסוקים סו"פ שמות. ולא הבינו אז כי אותה הפקודה של תכבד העבודה שניתן בשעתו ע"י פרעה גרמה בעצם הצלת ישראל וגאולתן ממצרים לפני זמנה הקצוב.

על כן כאשר אנחנו מתכוננים כעת לחוג את חג הקדוש הזה חג חרותנו ופדיון נפשינו הממשמש ובא, עלינו לדעת כי אינם צודקים בהחלט אלה השואלים, מה לנו לשמוח ביציאת אבותינו ממצרים אם מצבנו היום גרוע מאשר הי' מצבם וגורלם של אבותינו במצרים, כי אדרבה במצבנו זה אשר הוא באמת בכל רע ה' ירחם, נוכל למצא נוחם כאשר נתבונן במצב אבותינו במצרים ובגאולתם משם שלא זכו לצאת ממצרים בשעתם אלא בשביל קושי השעבוד ועול הגלות הקשה שהכבידו מצרים עליהם.

באמונה שלימה, אמונה עילאית אשר כזו הצטיינו גם גדעון ויואש אביו, בימיהם כבדה יד מדין על ישראל עד אשר לא השאירו להם מחי', והוכרחו ישראל לעשות להם מנהרות מערות ומצודות בהרים. המצב בישראל הי' איום, וממש כבד מנשוא, כמבואר בפסוקים שם. במצב נורא אשר כזה נגלה מלאך ה' אל גדעון ואמר אליו ה' עמך גבור החיל. באותו הרגע ראה גדעון בעיני רוחו התגשמות תקותו לישועת ה', ובו ברגע צץ בלבו גם שביב תקוה כי אמנם קרובה השעה שעת הגאולה מיד מדין שאלי' קוה כל הזמן בכליון עינים. ואם אמנם, גם לפני זה ידע כי כל אותן התלאות שעברו על ישראל יהיו לטובתם אלא שלא ידע מתי יגיע הרגע שיזכו לראות בו בטובה גלוי'. וזה שאמר גדעון למלאך "אמש" הקרני אבא את ההלל, זאת אומרת הן אמת כי עתה אחרי הגלותך אלי והבטחת לנו עזרת ה' וישועתו, עלינו להודות ולהלל לה' על כך, אבל דע לך כי אין אנחנו בזה כקוראי את ההלל למפרע. כי לאמיתו של דבר כבר "אמש" הקרני אבא את ההלל, אמש, כאשר טרם נראה באופק כל שביב תקוה לעזרה והצלה, אמש, כאשר הכבידו אויבנו עולם על צוארנו ביותר ללא רחום ובחימה אכזרית, אז, כבר אז בתוך תוקף חשכת ליל גלותנו הקרני אבא את ההלל, להודות ולשבח לה', תוך הכרה עמוקה ואמונה איתנה כי מאתו ית"ש לא תצא הרעה והכל לטובתינו ולתועלתינו. והוסיף לומר "ושמעתיו שהי' אומר בצאת ישראל ממצרים". זאת אומרת כי אמונה והכרה זו נתחזקה ונתחשלה אצלנו, בהתבוננו ביציאת ישראל ממצרים בשעתו, שלא זכו אז אבותינו לכך רק בשביל קושי השעבוד ועול הגלות הקשה. ואם דרושה לכך גם זכות מיוחדת, וצדיקים היו אבותינו ולכך זכו להגאל, א"כ גם לנו יעשה ה'
(עמוד ו)
בזכות אבותינו הצדיקים כו'. הרי כי רק אמונתו השלימה והטהורה של גדעון וכמיהתו וכסופיו להתגלות כבוד ה' בישועת ישראל היתה הסיבה שזכה כי נגלה אליו ה' ומלאכיו אח"כ, לא כן קטני אמנה שבזמנינו המציגים שאלות אלה מתוך כוונות זרות ופסולות איך יזכו לראות בהתגלות כבוד ה' על עמו.

על כן אחי וריעי, נתרומם נא לפסגת אותה אמונה שלימה וטהורה המתבלטת לעינינו בדמותו של גדעון ויואש אביו, ואשר על אמונה כזו כוונו ג"כ אולי רבותינו ז"ל במאמרם (שמות רבה פרשה כ"ג תשורי מראש אמנה כו') שהזכרנו בראש דברינו, שאם יגיעו הגליות לשם יהיו אומרים שירה. נתנער נא מעפר החילונות הרגילה והיום יומית, נתרומם "לראש אמנה", לראש פסגת האמונה הטהורה הזכה והברורה, נשיר ונהלל לה' מתוך עומק הגלות על כל הטוב הצפון והטמיר במאורעות האיומות והנוראות המתחוללות לעינינו, ואז יהי' לבינו נכון בטוח כי זכה נזכה כגדעון בשעתו להתגלות כבוד ה' עלינו ויתקיים בנו מאמר הכתוב (ישעיה נ"ו, א') כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות בבגצבב"א.

בהזדמנות אחרת אמרתי לבאר הכתוב, וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (בראשית ו, ה') ואיתא בסנהדרין (ק"ח.) א"ר יוחנן דור המבול ברבה קלקלו שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם וברבה נידונו שנאמר כל מעינות תהום רבה ועפרש"י לקמן (ז' י"א). ונלענ"ד לבאר כי בנוסח הוידוי על חטא ליוה"כ אנו מתודים בין השאר על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע. ויש להבין כי אנחנו פורטים רשימה ארוכה של עבירות כפלים מא' עד ת' ובתוך אלה אנו מתודים גם על חטא שחטאנו ביצר הרע, כאילו כל העבירות האחרות שאנו מזכירים בוידוי ההוא, היינו חוטאים אותן ביצר הטוב, והוא הסית אותנו לעבור עליהן וזה תמוה. וראיתי בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל שפי' כי זה הוידוי כולל מעשים שחטאנו ע"י גירוי היצה"ר בנפשינו בלי שקדמתו תאוה אלא שהוא המציא את עצמו לשסות היצה"ר בעצמו וזה חטא שחטאנו נגד היצה"ר שגירהו לפעול פעולות נגד רצונו, עש"ה.

והנה כל זמן שאין האדם חוטא אלא בדבר שהיצה"ר מסיתו לכך, יש לו קצת הצטדקות, וכדאמר ר"א (ברכות י"ז) גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך מי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות. וכן מצינו פעמים רבות באגדות ומדרשי רבותינו ז"ל כי רבים בקשו מאת ה' להסיר את היצה"ר (ועיי' גם שמות רבה פמ"ו) וגם ה' בעצמו מתחרט כביכול על שברא את היצה"ר כדכתי' ואשר הרעותי (עיי' סוכה נ"ב:). לא כן כאשר יחטא האדם גם בדבר שאין יצרו מסיתו לכך, כי אז אין לו כל הצטדקות וחטאתו כבדה מאד. וזה נראה גם כוונת מאמרם ז"ל (פסחים קי"ג:), ארבעה אין הדעת סובלתן אלו הן, דל מתגאה ועשיר מכחש וזקן מנאף ופרנס מתגאה על הצבור בחנם. כי לכל מצב וזמן יצה"ר משלו, תקופה ותקופה ויצרה הרע, בהתאם לתנאי החיים הקיימים. כי היצה"ר שבעה שמות לו ופניו משתנים ככרום להתאים דרישותיו למקום ולזמן. בתקופה של אושר והצלחה הוא מסית את האדם למלאות כל תאותיו, להתגאות ולבלות הזמן בתענוגי איסור שונים
למיניהם. לא כן בתקופה של ירידה עוני וסבל, כי אז אין לבות בני אדם פנויים לדברים כאלה, על כן משנה גם הוא שמו ופרצופו ומפתה בני אדם לכחש, לפשוט יד בממון שאינו שלו, להרהר אחרי מידותיו ית"ש ועוד לדברים כאלה, שלב אנשים פשוטים נוטה אז להתפתות להם. ולכן יען ארבעה אלו דל מתגאה עשיר מכחש כו' חוטאים נגד טבעם וגם נגד יצרם הרע על כן אין הדעת סובלתם.

מעתה אם בתקופה אשר כשלנו, תקופה מלאה יסורי איוב, צער ודכאון, מתאספים בני אדם לשעשועים ותענוגי איסור, אז בודאי שאין זה מחטאים הרגילים שהיצה"ר מסית לכך, אלא הם הם הסוחבים את היצה"ר לדברים ולמקומות שלא עלה על דעתו ללכת לשם והם מאותן העבירות הנכללות במה שאנחנו מתודים, על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע.

וכזה הי' גם חטא דור המבול. כי השחית כל בשר את דרכו, חטאו גם חוץ מדרכם וטבעם גם במה שהיצה"ר לא הסיתם לכך. וזה כוונת הכתוב, וירא ה' כי "רבה" רעת האדם למרות אשר וכל יצר מחשבות לבו "רק" רע כי יצרו לא הסיתו לרעה רבה כי כל יצר מחשבות לבו הי' רק רע סתם. נמצא חטאו יותר ממה שהיצה"ר הסיתם. וע"ז נחתם גזר דינם ונידונו בתהום רבה.

שוב פעם אחרת אמרתי לבאר הכתוב (שמות א' י"ב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. משמעות הכתוב כי במדה אשר ענו המצרים את אבותינו בה במדה רבו ופרצו, כי בזמן שענו אותם יותר רבו יותר, וכאשר ענו אותם פחות רבו פחות, ועלינו להבין מהו הקשר בין ענוי ורבוי זה? ונלענ"ד לפרש עפי"מ שהסברתי המשך הכתובים בפ' השבוע (שם פסוק ו' ז'). כתי' וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד גו'. ודקדקו המפרשים מה ענין ובני ישראל פרו וישרצו גו' למה שאמר לפני זה וימת יוסף וכל אחיו גו'. והנלע"ד בס"ד כי כאשר גזר הקב"ה ואמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ידוע תדע כי גר יהי' זרעך גו' ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, נגזר גלות ושעבוד על כל תקופת הגלות. זאת אומרת על כל הדורות שעמדו להוולד תוך ד' מאות שנות הגלות. ואמנם אבותינו לא נשתעבדו במצרים אלא ר"י שנה, וכבר מבואר הטעם לזה, כי קושי השעבוד השלים את הק"ץ שנים החסרות, כי עבדו במצרים במשך הר"י שנה כאשר היו צריכים לעבוד באותן ד' מאות שנה שנגזר עליהן. ברם עדיין יש להתפלאות, הרי בכל אותן הדורות שנולדו משנת ר"י שבה נפסק השעבוד עד סוף הר' מאות שנה, לא נתקיימה כלל גזירתו ית"ש שהרי אלה לא נשתעבדו למצרים ולא היו בנכר כלל וכלל לא. ונלענ"ד בדרך אפשר, כי על כן גזרה חכמתו ית"ש שבימי השעבוד והעוני יפרו בני ישראל וירבו יתר על המדה באופן יוצא מן הכלל, למען כל אותן הדורות שהיו ראוים להוולד עד תום הגלות בסוף ארבע מאות שנה, יהיו נולדים בתוך הר"י שנה של השעבוד ונמצא ונתקיימה גזרתו ית"ש, "ועבדום וענו אותם" גם בדורות ההם כנגזר עליהם מראש. וידוע כי קושי השעבוד התחיל אחרי מות יוסף ואחיו שבטי י-ה כמפורש במדרשי ואגדות חז"ל. וזה המשך הכתובים מעתה, וימת יוסף וכל אחיו
(עמוד ז)
וכל הדור ההוא, ואז התחיל קושי השעבוד ולא ישתהו ממילא במצרים כל הזמן של ד' מאות שנה על כן ובני ישראל פרו וישרצו כו' כדי שכל אותם שהיו ראוים להוולד תוך הד' מאות יולדו בתוך ימי השעבוד ויתקיים גם בהם גזירת הגלות והשעבוד.

מעתה אלו הי' השעבוד במצרים עוד קשה יותר באופן שהד' מאות שנה היו נשלמות ע"ד משל תוך מאה וחמשים שנה אז היו צריכים להרבות ולהפרות עוד יותר כדי שכל אותם שנגזר עליהם השעבוד יוולדו תוך ק"נ שנה, ואילו הי' השעבוד קל מאשר הי' באמת באופן שלא היו נשלמות הד' מאות שנה רק תוך ר"נ שנה, אז לא היו צריכין להפרות ולהרבות כל כך, כי אז הי' מספיק שהדורות שהיו צריכים להוולד תוך ת' שנה יולדו תוך ר"נ שנה. נמצא מידת הרבוי היתה צריכה להיות מכוונת ממש למידת קושי השיעבוד. וזה שאמר, וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כי ממש מכוון לקושי השיעבוד היתה מידת הרבוי וכמש"כ.

וכאשר במצרים לא היתה הגאולה אפשרית עד שנולדו שם כל אותן הנשמות שנגזרה עליהן גלות כן הרי אמרו חז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף (נדה י"ג:) ועפרש"י שם (ד"ה שבגוף) שהוא שם מקום המיוחד לנשמות העתידים להיות נולדים. והוא ג"כ לזו הכוונה, כי כל זמן שעדיין נמצאות נשמות שם הרי לא נתקיימה גזירתו ית"ש לגביהן. - ועל כן כל אלה המשתמשים באמצעים מלאכותיים שונים למניעת ההריון והתהוות הוולד מדאגה לעתידו של תינוקם, מלבד שחוטאים הם בנפשותם כידוע וכמבואר חומר חטא זה בספה"ק, עוד זאת, הרי מרחיקים הם את הקץ כו'. והארכתי בזה בדברי מוסר.

בהזדמנות אחרת אמרתי לבאר כוונת פסוקי תהלים (קי"ט) לך אני הושיעני כי פקודיך דרשתי. לי קוו רשעים לאבדני עדותך אתבונן. מקראות אלו ילמדנו גודל ערך לימוד התורה ומעלת העוסקים בה בימים קשים ועת צרה. והוא, עפי"מ שראיתי לאבא מארי הגאון זצללה"ה הי"ד, בספרו מליצי אש חלק כסליו (אות קצ"ח) לפרש הכתוב (תהלים צ"ד, י"ב) אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו. דר"ל שאם כי אין שיעור וגבול לגודל מעלת לימוד התורה בכל עת, חשיבות מיוחדת נודעת לו בעתות היגון והצרה. כי בשעה שהאדם שרוי בצער וגופו מדוכא ביסורין, כל רעיונותיו ומחשבותיו נתונים ועסוקים למצא הדרך להנצל מיסוריו, ועל כן אם על אף יסורי גופו פונה האדם מכל עסקיו ואף מצערו ויסורי גופו וקובע דעתו ומחשבתיו ללימוד תוה"ק שכרו הרבה מאד. וזש"א אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו, שאם למרות יסוריו הוא עוסק בתורה אז אשריו וטוב לו. וע"ש עוד מש"כ בשם המגיד מקרעמניץ ז"ל בביאור מאמר חז"ל (שבת ל"א.) בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו כו' צפית לישועה, פלפלת בחכמה כו' דר"ל אם גם בעת צרה כאשר צפית לישועה פלפלת ג"כ בחכמה ע"ש. על כן בימים קשים העוברים עלינו כעת שומה עלינו, על כל אחד מאתנו לקבוע עתים ללימוד תורה ברבים וביחיד ככל האפשר. וכדאי היא זכות לימוד תורה זה לעזור ולהושיע, ולהוציאני מן המיצר. וזש"א דהע"ה, (שם) תהי ידך לעזרני כי פיקודיך בחרתי. תאבתי לישועתך ה' ותורתך שעשועי. ר"ל אני מבקש שתעזרני יען גם בעת אשר תאבתי לישועתך, כי גברו ותכפו עלי צרות היתה תורתך שעשועי. ע"ש במלצ"א. וזה ג"כ כוונת הכתוב, לך אני הושיעני, הושעני נא ה', כי פקודיך דרשתי, כי פלפלתי ודרשתי פקודיך, ולא בעתותי השלו' והשלוה בלבד אלא גם בעת אשר לי קוו רשעים לאבדני עדותיך אתבונן, אני מתבונן והוגה בעדותיך.

שוב פעם ראיתי להגיד מה שאמרתי בביאור מאחז"ל ברכות (נ"ג:) ר' יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך. ונלענ"ד בס"ד לפרש כי יסוד למידת אהבת ישראל הוא לשמוח בשמחת חבירו וכן להיפך להשתתף בצערו ח"ו, כאילו קרו הדברים אצלו ממש. צרת חברו תהי' בעיניו כצרתו ממש ושמחתו תהי' כשמחת לבבו ונפשו וכאילו הי' השמחה במעונו. והנה זה שברכו ה' ונתן לו משאלות לבו והוא איש מצליח מובן כי יודה לה' ויברכנו על כל הטוב אשר גמלתהו אבל אם חבירו שאין לו חלק ונחלה בטובה זו, אדרבה צרה ויגון מנת חלקו, ועכ"ז יודה ויברך את ה' על הטוב והחסד אשר העניק לחבירו, זה מורה על שלימות טהרת מדותיו ועל אהבתו האמתית לזולת. ואם גם בשנים כתיקונם לא רבים יחכמו להגיע לרום דרגה זו, איך אז בעת אשר כל הצבור שרוי בצער ואחדים הצליחו בעזרתו ית"ש להחלץ מן המיצר ולעשות חיל, כי אז בודאי צריך זרוז ביותר להשתחרר מכל רגש קנאה ולשמוח באמת תוך צערו ויגונו בהצלחת ושמחת חברו. ואם זכה יזכה לכך שכרו מן השמים לא יקופח. וזה שאמר ר' יוסי, גדול העונה אמן יותר מן המברך. כי המברך מברך ומודה לה' על הטובה ועל ההנאה שהגיעה אליו מאתו ית"ש, אבל חבירו העונה אמן הרי משבח ומברך את ה' על טובת חבירו לבד.

עוד נמצאים רשומים אתי ביאורים ופירושים שנתחדשו ונאמרו בימים ההם אלא שקצרה היריעה מהכילם, וכאשר יזכני ה' ברוב רו"ח להוציא לאור חידושי אגדה אשר אתי בכת"י על התורה ומאמרי חז"ל, יבואו גם דברים אלה בין יתר הדברים לטובה בס"ד.

ותודה כפולה ומכופלת למקום בפי על כי גם אחר חילוף המשמרות במדינת רומני' לא עזב חסדו ואמתו מאתי, והצלחתי בע"ה בחודש אדר שנת תח"ש לפ"ק לעזוב מדינת רומני' ביחד עם כל משפחתי הי"ו ולהגיע לשלום למדינת הונגרי', ועל כי גם שם בגולה לא נטשני והי' בעזרי לגלות עכ"פ למקום תורה, כי נבחרתי שם לאבד"ק פאפא המפוארה יצ"ו. ברם לא ארכו ימי מגורי שם, כי בהשתנות המצב במדינה ההיא ראיתי לנכון לצאת את גבולי' בעוד מועד והגעתי ב"ה לעיר רומא בירת איטלי', בחדש טבת שנת תש"ט לפ"ק. ועדיין שפתי מרחשין תהלה, שבח והודי' לנורא עלילה, צורי וגואלי הודי ומשגבי, כי גם בארץ שממה ההיא לא פסקה ישיבה מעל שלחני, הרבצתי בה ב"ה תורה בישיבה לבחורי חמד שרידי חרב פליטי הגולה שהתרכזו בעיר רומא וסביבותיה. גם נקראתי משם למחנות ומקומות אחרים לתקן ולהועיל בעניני הדת, וב"ה כי כמה פעמים עלתה בידי לחזק עכ"פ במקצת עמודי התורה ומוסדותי' שנתרופפו וברכי צורבא מרבנן דשלהי. - אחרי ישיבה של שנתים וחצי במדינת איטלי' הי' ה' בעזרי לעלות בחודש אלול תשי"א לפ"ק לארצנו הקדושה ולשבת במבחר מערי' עיר ה' שמה, ירושלים עיה"ק ת"ו, עיר מלאה
(עמוד ח)
חכמים גדולי התורה מאורי ישראל ומוריה והודות לה' כי גם בה זכיתי להרביץ תורה בישיבה לתלמידים מקשיבים וגם שעורי גפ"ת לבע"ב לומדי תורה.

בשנת תשי"ד לפ"ק נתקבלתי לאבד"ק עדת ישראל פה ואחרי דיונים ממושכים באתי לכאן לקבל כס הרבנות דק"ק הנ"ל במרחשון תשט"ז לפ"ק. הסיבות שהניעו אותי לצאת את ארץ הקדושה אם כי על מנת לחזור, אי אפשר לי לפורטן כאן, אבל אחת הסיבות העיקריות לכך היתה, להקים עולה של תורה ולבנות לה בית בפינת עולם זו הרחוקה מכל מרכזי התורה הגדולים. חלק עולם זה הי' כמעט כמדבר. שממה עד לפני זמן קצר עת אשר הגיעו פליטי ארצות איירופה לכאן, ובו בזמן נורתו אבני הפינה לחיי יהדות חרדית מאורגנת במסגרת קהלה יציבה, בשם "עדת ישראל". ואני רואה תפקיד חשוב מאד נעלה בהרבצת תורה והרחבת גבולות הקדושה במקום אשר כזה, כאשר יחדתי הדיבור על נושא זו באורך בדרשתי הראשונה אחרי הגיעי לכאן מיוסד על מאמר ר"י בע"ז (ב:) שהחזיר הקב"ה את התורה על כל אומה ולשון ולא קבלוה. כי מזה שהחזיר הקב"ה את התורה על כל האומות נראה שכך הי' רצונו ית"ש שהתורה תמצא אצל כל האומות, ואם הם סרבו מלקבלה לא נתבטל עדיין רצונו בזה, ולא יבואו הדברים על תיקונם עד אשר יתמלא רצונו ית"ש, ותתפשט התורה גם בקרב עמים ההם וכאשר כן יהי' באמת בסופם של הדברים, כמאמר הכתוב ומלאה הארץ דעה את ה' (ישעיה י"א, ט'). על כן יש לדעתי העני' במשימה זו מטרה גבוהה ונשגבה, ואודה ה' אשר שם חלקי בין מזכי הרבים.

וכשאני מודה על העבר אשא כפי אל ה' בתפילה ובתחינה על העתיד. יה"ר מלפני אבינו שבשמים לזכות את לבבי ולטהרו, לעבדו באמת, וביראה ובאהבה בלי כל פני' ומטרה זרה לשבת על התורה בלי דאגה וטרדה, ויאיר עיני באור תורתו ואזכה להתמיד בלימודה ללמוד וללמד מתוך בריאות הגוף ושלות הנפש, בלי כל תקלה ומכשול אכיה"ר.

ובתפלה לעני כי יעטוף אשפוך שחי ונפשי לפניו ית"ש עבור בניי הי"ו, ה"ה: הרבני המופלג בתורה ויר"ש ש"ת מו"ה יצחק אריה נ"י עם זוגתו הצנועה והמשכלת מרת חוה בת הג"ר כו' מו"ה דוד בוימגרטן שליט"א בן הגאון ציס"ע כו' הג"ר יוסף בוימגרטן זצ"ל ראבד"ק וינה, המופלג בתורה ויש"ט מוסמך להוראה הב' חיים נ"י והמופלגים בתויש"ט הב' ברוך מרדכי והב' פנחס אלי' נרם יאיר, יתן ה' בלבם אהבתו ויראתו, יתמידו בלימודם ובכל אשר יפנו ישכילו. כן אשא רינה ותפילה עבור בנותי הי"ו ה"ה הבתולה המהוללה מרים, והילדה גיטל ושרה רבקה עמ"ש, יהי ה' את כולם יעלו ויצליחו ואזכה ביחד עם זוגתי הרבנית הצנועה אשה משכלת מרת פיגא תחי' לרוות מהם רב נחת כל הימים ולא ימושו דברי תוה"ק מפינו מפי זרעינו וזרע זרעינו מעתה וע"ע אכיה"ר - כן יזכרו לטובה ולברכה מע"כ חותני הגאון המובהק צ"ת כו' כקש"ת הג"ר צבי קינסטליכר שליט"א לפנים אבד"ק -הרמנשטט וכעת פעיה"ק ירושלם ת"ו, ואחי הרב הגאון המופלג חריף עצום ובקי נפלא כו' כש"ת מו"ה משה שליט"א לפנים אבד"ק נייהייזל ודברצין וכעת בברוקלין יצ"ו, יזכו לראות בטובה הם וכל הנלוים אליהם עמו"ש אכיה"ר.
גם נתונה בזה תודתי וברכתי לבני הקהלות ומנהלי הישיבות שכהנתי בהן בשנים שעברו (כנ"ל), והחזיקו אותי ואת ביתי ב"ה בכבוד ובריוח. יתברכו כולם ממקור הברכות בכל מילי דמיטב אכיה"ר.

אלה אזכרה ונפשי עלי תהמה, כ"ק אבא מארי הגאון המובהק צ"ת חו"ע וכו' כקש"ת הג"ר אברהם זללה"ה והי"ד דיינא רבא דק"ק נייהייזל ואמי מורתי הצנועה, החסידה, הצדקנית והחכמנית גיטל ע"ה והי"ד וזקני אבי אמי הגאון האדיר מופלא שבסנהדרין צ"ת חכם ונבון כו' כקש"ת יוסף מאיר טיגרמן זצללה"ה והי"ד שהי' אבד"ק נייהייזל, שנהרגו עקה"ש ביום עברה וצרה כ"ו לחודש סיון תש"ד לפ"ק בעיר אושפיצין. ואחי המופלג בתורה ויר"ש מו"ה שמחה ע"ה נהרג עקה"ש ביום י"א אייר תש"ה לפ"ק ואחי הב' המופלג מאד נעלה מוסמך להוראה כמ' משלם ע"ה נהרג עקדוה"ש ביום י"ט כסלו תש"ה. וזקני הרב הגדול בתורה ויר"ש טהורה חו"ע כקש"ת מו"ה יצחק יהודה שטרן זצללה"ה (כ"ו תמוז תרפ"ה) ואחי הגדול הרה"ג המופלג מאד חו"ב טובא ש"ת מו"ה מרדכי זצללה"ה (ד' כסלו תרצ"ד) חתן הגאה"ק מו"ה שאול בראך זצללה"ה תנצב"ה כאור החמה שבעתים, וימליצו כולם בעדינו לטוב לנו כל הימים ולזרעינו, אכיה"ר.

ועתה כצאת ספרי בע"ה לאור עולם, עלי להעיר כי אמנם נמצאים אתי בס"ד ח"ת הרבה למסכתות וסוגיות הש"ס, חידושי אגדה עה"ה ודרשות חז"ל, העולים לכמה כרכים, עכ"ז בכרתי להדפיס בראשונה חלק מחי' הלכות הנמצאים באמתחתי והן ברורי הלכות לפתור שאלות ובעיות העומדות על הפרק בחיינו היומיומיים, מאחר שזה עיקר למוד תוה"ק ללמוד ע"מ לעשות כידוע על כן אמרתי להן משפט הקדימה. ואמנם מכיר אני מיעוט ערכי פחות שבערכין ואין רצוני שיסמכו אחרים עלי ועל דברי כי די להפקיע את עצמי, כולי האי ואולי, ואחריות דאחרינא לא ניחא לי, אינני מדפיס הדברים רק להעיר אוזן בלימודים ולהפנות לב המעיינים אנשים כערכי ותלמידים מקשיבים אל הענינים המבוארים בספרי, והם יבררו וילבנו הדברים בדיבוק חברים והכרעת לב נבונים. - השמטתי שמות השואלים מטעמים מובנים. רק כאשר תשובתי נכתבה לאחד מקרוביי ממשפחתי או שאני השואל השארתי השם ככתוב בקונטרסי. בתחילה עלה בדעתי להדפיס התואר ולהשמיט השם בלבד (עיין סי' י"א) כאשר כן ראיתי לאיזה מחברים. ברם שוב התבוננתי שאין זו אלא הוצאה בכדי, על כן מנעתי עצמי גם מזה.

והנני קורא שם ספרי "בצל החכמה" לקיים דברי רבינו הרוקח ז"ל שירמז אדם שמו בשם ספרו. - ובכניסתו מה הוא אומר יה"ר מלפניך ה"א כו' נותן התורה שלא אכשל ח"ו בדבר הלכה ולא יכשלו אחרים ע"י ובסיבתי, ויזכינו ה' להעמיק בדברי תורתו ולהבין עמקי סודותיה לאמיתה של תורה כעתירת עבד לעבדי ה' הכו"ח פה ק"ק מעלבארן יצ"ו י"ט לחודש אדר השני תשי"ט לפ"ק.

בצלאל בהגמהר"א זצ"ל שטרן
אבד"ק עדת ישראל ור"מ דישיבת ברית אברהם פה.