בית מרדכי - ר' מרדכי שטיין

הספר יצא לאור בבני ברק בשנת תשמ"ו
נושא הספר: מכתבים בהלכה ובאגדה
מיקום המבוא בספר: הקדמה - בעמודים: א - ה

תקציר המבוא:

את המבוא לספר כתב המהדיר, והוא כולל את קורות חייו של המחבר.
המחבר נולד במישקולץ שבהונגריה, למד בוויצן ואחר כך בישיבה בעיר ראב, לאחר מכן היה מלמד תינוקות בעיר שארוואר. לאחר נישואיו כיהן כרב בבית המדרש שטדלר בעיר סומבטהלי. המהדיר מספר על גדולתו בתורה.
בשנות השואה שיכל את אשתו ושלושת ילדיו, בסיום המלחמה שב למישקולץ ועסק בתורה. הוא נישא שנית ולא זכה לילדים נוספים.
המחבר עלה לארץ ישראל דרך קפריסין, והיה רב מושב הזורעים במשך עשרים ושתיים שנה.
בחלקו השני של המבוא מובאים דברים שאמר המחבר בכינוס לזכר קדושי סומבטהלי ושארואר.

המבוא:

בית מרדכי

(עמוד א)
הקדמת המהדיר

אודה לה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה. ברוך שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה שזכינו להוציא לאור עולם חלק מחידושי תורה בהלכה ובאגדה מאת ראש משפחתנו הרב הגאון ר' מרדכי שטיין זצ"ל. הרב המחבר ז"ל השתוקק מאוד לראות עוד בחייו את חידושי תורתו יוצאים לאור, ואף מסר לנו חלק מכתביו כדי שנכינם לדפוס. אולם מן השמים נגזרה הגזירה והוא הסתלק לבית עולמו ביום כ"ה מרחשון תשמ"ד, בטרם הספיק להגשים את משאת נפשו.
אחר הסתלקותו נרתמנו למלאות אחר מבוקשו ועמלנו לכנס את כתבי הרב המנוח ז"ל. אמנם הספר היה מוכן לדפוס כבר לקראת יום השנה הראשון כ"ה חשון תשמ"ה, אולם כשעסקנו בכינוס כתבי היד שהשאיר אחריו ברכה, גילינו אוצר בלום של כתבים אשר נעלמו מנגד עינינו קודם לכן, ומשום כך נאלצו לעכב את הופעת הספר עד עתה.

* * *

מתולדותיו:
הרב מרדכי שטיין זצ"ל נולד בשנת תרס"א בעיר מישקולץ שבהונגריה לאביו הרה"ג ר' משה דב זצ"ל (ב"ר ישראל) ששימש שו"ב בקהילה החרדית בעיר, ולאמו מרת מרים ע"ה הי"ד (בת מו"ה משה מרדכי קליין מדונאסרדהעלי). משפחת שטיין רמת היחס חוטרת מגזע קודש, ועל פי המסורת מתיחסת אל מרן רבי יוסף קארו בעל ה"בית יוסף". במשך הדורות יצאו מקרבה רבנים אנשי שם ותלמידי חכמים מופלגים בעלי שיעור קומה שנודעו לשם ולתהילה.
מיום עמדו על דעתו הקדיש עצמו כל כולו לתורה ועבודת ה'. משחר ימיו הפנה עורף לכל עניני העולם הזה והפריש כל עתותיו ללימוד התורה. כבר בהיותו נער עול-ימים גילה ניצני גדלות והנהגותיו היו יוצאות דופן לבני גילו. התנהגותו היתה לא כשאר הילדים אלא כשל אדם מיושב ובר דעת היודע חובתו בעולמו ושוקל ומחשב כל צעד ושעל. אמו ע"ה נהגה לומר כי מעולם לא ידעה אתו צער גידול בנים. ואכן, אותן הנהגות שהנהיג עצמו בהן בעודו נער רך בשנים, נמשכו ונפרשו לאורך כל שנות חייו ומהן לא מש כמלוא הנימה.
יחד עם אחיו הרה"ג ר' פרץ טוביה שטיין זצ"ל הי"ד (אב"ד דיאש דיאור בעמ"ס רמון פרץ עמ"ס חולין) נסע מביתו וגלה למקום תורה לעיר וויצען כדי ללמוד אצל הצדיק המופלא הגאון ר' ישעיה זילברשטיין זצ"ל (בעמ"ס מעשי למלך על הרמב"ם). שם עלה ונתעלה במעלות התורה ועד מהרה הוכר כאחד מבני העלייה המצוינים. כל יודעיו ומכריו עמדו על טיבו של הבחור הצעיר והתמדתו היתה לשם דבר. דרך לימודו היתה בקדושה ופרישות ומשום כך היה מכונה בפי הבריות "הצדיק". כאשר עזב את וויצען והלך ללמוד בישיבתו של הגאון ר' בן ציון סנידרס זצ"ל בעיר ראב (דיא"ר) , כבר היה מלא וגדוש בידיעת התורה ונחשב מן האריות שבחבורה.
מנהג קבוע היה בבית אביו הרב משה דב זצ"ל, שהבנים אשר למדו בישיבות היו מעלים על הכתב מדי שבוע בשבוע מחידושי תורתם שנתחדשו להם במהלך לימודם. בסוף השבוע היה האב עונה לכולם ומשיב בכתב על הדברים שהרצו לפניו באיגרותיהם. האב, שהיה גדול בתורה, העלה את דברי תשובתו לשאר הבנים בראשונה ורק לבסוף היה נוהג להשיב לבנו ר' מרדכי. כל זאת - הסביר האב - כיון שבדרך כלל נוהגים בני הישיבות לכתוב את חידושיהם על דרך הפלפול, אך לעומת זאת ר' מרדכי השתית את יסודות הלימוד שלו על דרך הפשט והרבה לדקדק לגופם של דברי
(עמוד ב)
הגמרא, כזו היתה דרכו של הרב המחבר ז"ל וזו היתה שיטת לימודו מני אז ועד יומו האחרון.
תקופה מסוימת שימש כמלמד תינוקות של בית רבן בתלמוד תורה בעיר שארוואר. תפקיד זה היה אהוב עליו במיוחד והוא התמסר בכל מאודו לדרדקי" הרביץ בהם תורה ודעת והקנה להם יראת שמים טהורה. כאשר באחד הימים הגיע לעיר פאפא האדמו"ר מסאטמר רבי יואל טייטלבוים זי"ע נהרו אליו רבים מיהודי הסביבה כדי להתברך מברכותיו של צדיק. אותו יום היה יום השוק בשארוואר ועקב כך נבצר מסוחרי המקום לנסוע לפאפא. ביקשו איפוא מר' מרדכי, שהיה עדיין בחור, לנסוע עבורם אל הרבי ולמסור לידיו את ה"קוויטלך" של יהודי שארוואר. הוא כמובן, נעתר לבקשתם, נסע אל הרבי מסאטמר והגיש לו את ה"קוויטלך" של שולחיו. הרבי שם לב כי הבחור הצעיר שבא לפניו לא כתב לעצמו שום "קוויטל" ושאלו מדוע. השיבו ר' מרדכי: אין לי בקשה מיוחדת, הקב"ה נותן לי כל מחסורי, לשמע תשובתו קם הרבי ממקומו חיבקו ובירכו שלא ידע מחסור כל ימי חייו.
רבה של שארוואר הרה"ג ר' מנחם כץ פישר זצ"ל הי"ד אשר עמד על מעלותיו וסגולותיו של המחבר ז"ל, בחר בו כחתן לאחותו מרת חיה שרה ע"ה ה""ד (בת הגה"צ ר' טוביה כץ פישר זצ"ל אב"ד שארוואר), הנישואין התקיימו בשנת תרפ"ו ומנישואיהם נולדו שלושה ילדים" רעכיל, גרשון ויטל,
כעבור זמן התמנה לרב בית המדרש "שטדלר" בעיר סומבטהלי. את עול החזקת בית המדרש קיבל על עצמו הנדבן הידוע ר' גרשון שטדלר ז"ל, הנדיב שטדלר היה מבוני ירושלים ומכספו נבנו עשרות דירות מגורים בבתי אונגרין בירושלים. לתושבי השכונה הקים את בית הכנסת של החסידים שבבתי אונגרין. מלבד אחזקת בית המדרש "שטדלר" בסומבטהלי, תמך הנדיב גם ברבו של בית המרש כדי שהרב יוכל ללמוד עם יהודי המקום בהשקט ובטח מבלי שיהיו עליו דאגות פרנסה, רבו הראשון של בית המדרש היה הגאון ר' יואל פלנר זצ"ל (גיסו, אחי אשתו, של הרב טוביה פישר ז"ל משארוואר), בשנת תרס"א עבר הרב פלנר לכהן כרב בעיר בלד וכעבור כמה שנים עבר לעיר אויהל, שם עמד בראש ישיבה גדולה שמנתה מאות בחורים, כאשר ביקשו לומדי בית המדרש "שטדלר" רב עליהם, מינו את הרה"ג ר' מנחם פישר זצ"ל הי"ד, בן אחותו של הרה"ג ר' יואל פלנר זצ"ל. בשנת תרפ"ג, לאחר פטירת אביו הגה"צ ר' טוביה פישר זצ"ל, עבר לכהן כרבה של שארוואר תחת מקום אביו וכמקומו מונה הרב המחבר ז"ל כרב בית המדרש "שטדלר",
את מוראות השואה עבר על בשרו, סאת הסבל והייסורים נתמלאה כששכל את אשתו ושלושת ילדיו האהובים, הבכורה שבהם כבת חמש עשרה. באותם ימי צרה וצוקה גילה גדלות נפש עילאה ואת נחמתו מצא בלימוד התורה. כאשר שוחררו היהודים מעבודות הכפייה ביערות לפרקי זמן קצרים, מיהרו כולם ליערות ללקט להם מעט פירות להשביע את רעבונם. הרב המחבר ז"ל לא הצטרף אליהם אלא ניצל רגעים אלה ללימוד התורה בצוותא עם הגאון רבי יוסף גרינוואלד זצ"ל אב"ד פאפא.
לאחר שוך הסערה שב מן המחנות לעיר אבותיו מישקולץ ולנגד עיניו ראה את מראות ההרס והחורבן שחוללו הנאצים ימ"ש. משנוכח כי בנין בית הקהילה נשאר על כנו, נכנס אליו, פרש לקרן זווית ועסק בתורה. כך מצא לו מפלט מכל הסבל והייסורים שהיו מנת חלקו. היהודים במקום, שרידים ופלטים, נאלצו להפריע את לימודו כדי להעיר לו כי עליו לדאוג גם לצרכיו ולמחייתו.
לאחר השואה הקים את ביתו בשנית עם סבתנו, אחות אשתו, מרת רחל שתחי' לאוי"ט שהיתה אלמנת הרב פנחס שלמה שלזינגר הי"ד מסארוואש. אמנם לא זכה עוד לזש"ק, אבל ארבעת ילדיה היו לו כילדיו ממש, דאג את דאגתם ושמח בשמחתם והיה להם כאב.
כאשר עזבו את הונגריה וביקשו לעלות לארץ ישראל ולקומם את הריסות ביתם, לא צלחה להם הדרך והם שולחו על ידי שלטונות המנדט למחנות בקפריסין. אך גם שם לא
(עמוד ג)
נשברה רוחו ובמשך השנתיים ששהה בקפריסין מסר שיעורי תורה, ערך חופה וקידושין לרבים מן הזוגות שביקשו להינשא ושימש כרב ומורה הוראה בשאלות שהופנו אליו על ידי היהודים הגולים. בשנת תש"ז הצליחו לעזוב את קפריסין ולעלות לארץ ישראל, מיד עם בואם שהו בכפר הרא"ה כחצי שנה, שם שימש מגיד שיעור בישיבה המקומית.
בשנת תש"ח עבר לכהן כרבו הראשון של מושב הזורעים בגליל התחתון. עשרים ושתיים שנה עמד על משמרתו והעמיד את הדת על תלה ממסד עד טפחות. הקים מקוה טהרה והתקין עירוב, פתח תלמוד תורה ויסד שיעורי תורה כבית הכנסת. בכל הבעיות שהתעוררו היה נועץ בגדולי הרבנים ועם רבים מהם ניהל חליפות מכתבים בנושאים מנושאים שונים. היה אהוב ונערץ על כל בני המושב שהעריכו אותו ואת פועלו הרב. בענוות-חן שהיתה נסוכה על פניו נהג לשוחח עם בני המושב ולהתעניין במצבם, דאג לכל מחסורם והסדיר את בעיותיהם. פעל רבות למען השכנת שלום בין אדם לחברו. למרות כל הפעילות הרוחנית העניפה, שם הרב המחבר ז"ל לילות כימים בלימוד התורה לשמה וכל ימיו נהג לעורר את השחר בלימוד התורה. היה זה מראה נאדר כאשר בני המושב היו משכימים קום לעבודתם בשדה ורואים אור בוקע מחדרו של הרב בידעם כי הרב עוסק בתלמודו. הכל הכירו בגדלותו למרות הצטנעותו ופשטות הליכותיו. ענוותנותו היתירה בלטה כאשר היה בא להאזין לכל רב ומרצה, גם אם היו אלו צעירים לימים. שנים על גבי שנים נהג למסור, בין יתר שיעוריו הקבועים, שיעור קבוע במשניות בין מנחה למעריב. למרות שהשיעור מדי ערב בערבו נמשך רק זמן קצר בלבד, נהג להכינו בעיון מרבי במשך שעות רבות. את מה שהעלה בעיונו רשם לעצמו, ואת חלק הארי זכינו להכליל בספרנו.
בשנת תש"ל עזבה המשפחה את המושב ועברה להתגורר בפתח תקוה. את מקום תפילתו קבע בבית הכנסת "מקור חיים" שבמרכז העיר. גם בעיר זו המשיך בהרבצת תורה ובמשך שנים היה מוסר שיעור קבוע בבית הכנסת. היה משתתף בכל השיעורים בבית הכנסת והאזין לכל רב ומרצה, גם אם היו צעירים לימים. על אף שנחלש לעת זקנותו לא שינה ממנהגו להשכים קום ללימוד התורה. לקראת שבת קודש היה מסדר את שעון השבת כדי שידלק האור לפנות בוקר על מנת שיוכל לעסוק בתורה, חיבה יתירה היתה לו לנכדי רעיתו שתחי' לאוי"ט והיה מתעניין בלימודם, בוחן אותם ומשנן יחד עמם את תלמודם ומעודדם בכל דרך להמשיך ולעלות במעלות התורה. בשנותיו האחרונות זכה וזכינו שיבחן את הנינים שיחי'.
פרשה ראויה לציון הם היחסים ששררו בין הרב המחבר ז"ל ובין אחיו שייבדל לחיים הרב שמחה בונם שטיין שליט"א, קשרים הדוקים נקשרו ביניהם וכל דבר קטן כגדול היה האח שיחי' מביא לעיונו ולהכרעתו. כשכתב מאמר או דרש דרשה, נהג האח שיחי' לשגר העתק אל הרב המחבר ז"ל כדי לקבל את חוות דעתו. הרב המחבר ז"ל היה משיב לו אהבה רבה ומרעיף עליו חיבת אח, ועונה בפרוטרוט על כל שאלותיו ומשאלותיו.
בראשית חודש מרחשון תשמ"ד אושפז בבית חולים. בעת שכבו על ערש דווי אמר לאחיו הרב שמחה בונם שליט"א כי הוא מודה להקב"ה שבמשך שמונים שנה לא חלה מעולם במידה שתגרום לביטול תורה, בלבו היה סמוך ובטוח כי השי"ת יהא בעזרו ועוד יזכה לקום ממיטת חליו בריא ושלם. מכותב שורות אלו שסר לבקרו כבית החולים ביקש להביא אליו מאמר שכתב פעם בענין ברכת ההודאה, בהאמינו כי יזכה לברך ברכה זו על החלמתו. אר כבר יצאה גזירה מעם ה', וביום כ"ה מרחשון תשמ"ד השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.

ת.נ.צ.ב.ה.

* * *

הואיל והרב המחבר ז"ל כתב את חידושיו לעצמו ולא לשם פרסומם ברבים ומעולם לא עלה על דעתו, בשעת הכתיבה, כי אי פעם יצאו לרשות הרבים, אי לכך היה צורך לעמול וליגע יגיעות רבות להוציא מתחת ידינו דבר מתוקן כדי שיהא ראוי להיות חקוק
(עמוד ד)
בספר. חלק מן הדברים שהכשרנום לדפוס היו לנגד עיניו של המחבר ז"ל וסמך ידו עליהם, נאלצנו לערוך ולסדר את הדברים בצורה ובנוסח, יש שהקדמנו את המאוחר ויש שאיחרנו את המוקדם, יש שהוספנו משפטים אחדים ולעתים אף קטע שלם לתוכן דבריו כדי שיהא נהיר די צורכו. יש שהמחבר ז"ל כתב כמה מאמרים אודות נושא אחד ולא תמיד הגיע בכולם לאותה מסקנה, כי אז עמלנו כדי לחברם למאמר אחד. ואנו תפילה לאלוקי מרום שהשכלנו לרדת לסוף דעת המחבר ז"ל ולא טעינו בכוונתו. אולם זאת לדעת כי התיקונים וההוספות הם מיעוט מבוטל שהרי רוב הספר הוא לשונו של המחבר ז"ל כמעט ללא שינוי. מראי מקומות שהמחבר ז"ל התכוון אליהם הכנסנו לתוך דבריו בלי להעיר על כך. במקומות שהיה נראה להעיר הערנו את הערותינו בתחתית העמוד, זאת מלבד ההערות שבאו מאת המחבר עצמו ואשר צוינו בשמו. וכאן המקום להזכיר לטובה את גיסי הרב פנחס שלמה קוגל שליט"א, שעבר על חלק ניכר מן הכתבים, תיקן את הטעון תיקון והעיר מהערותיו המחכימות אשר הובאו בספר. עצותיו המועילות ועזרתו הרבה איפשרו לנו להוציא מתחת ידינו דבר נאה ומתקבל. יהי שכרו כפול מן השמים.
הספר נחלק לשתי מחלקות. החלק הראשון כולל את מאמרי המחבר ז"ל בנושאים שונים והחלק השני פותח שער לחידושי תורתו לפי סדר הש"ס. עמל רב הושקע כדי לקבוע את מקומו הראוי של כל ענין וענין, אם בחלק המאמרים ואם בחלק החידו"ת. את האיגרות והמכתבים שכונסו, הדפסנו כמות שהם מבלי לשנות מאומה מלבד טעות דמוכח. מראי מקומות למדרש רבה צוינו על פי מדרש רבה דפוס ורשה שיצא לאור עם פירושי עץ יוסף וענף יוסף.

חידו"ת מאת הגה"צ ר' טוביה כץ פישר זצ"ל אב"ד שארוואר:

בראש הספר הבאנו שביבים מתורתו של חמיו של המחבר ז"ל הגה"צ ר' טוביה פישר ז"ל. אלו הם עלים לתרופה שנשארו ממנו לפליטה ואותם ליקט וערך נכדו הרב טוביה יואל שטיינר שליט"א. הרב שטיינר שליט"א אף עיטר אותם בהגהותיו ופירושיו שקראם "אות לטובה". תודתנו נתונה לו על שהואיל לאפשר לנו לפאר בהם את ספרנו. הדפסנו אותם כמעט בלי שינוי, עליהם הוספנו בתחתית העמוד הערות ומראי מקומות.

חידו"ת מאת הרה"ג ר' פרץ טוביה שטיין הי"ד אב"ד דיאש דיא"ר:

הרה"ג ר' פרץ טוביה שטיין הי"ד (בעמ"ס רמון פרץ עמ"ס חולין), אחיו של המחבר ז"ל, פירסם מעל דפי הקובץ התורני "תל תלפיות" שלושה מאמרים שני מאמרים הראשונים הודפסו שוב בשנת תשל"ז בסוף ספרו רמון פרץ שיצא לאור במהדורה חדשה ומתוקנת על ידי אחיו הרב שמחה בונם שטיין שליט"א. אך המאמר השני הודפס בו רק בחלקו וגם נפלו בו כמה טעויות. אי לכך הבאנו בספרנו את המאמר השני והשלישי בשלמותם, גם הוספנו עליהם אי אלו תיקונים ומראי מקומות. אנו תפילה שיצא דבר מתוקן מתחת ידינו,

* * *

התודה וההוקרה לאכסניה של תורה ישיבת בית מאיר, ולעומד בראשה מו"ר הגר"ז רוטברג שלט"א, מקים עולה של תורה, שזכיתי ללמוד בה בשנות בחרותי, וגם עתה הנני םסתופף בכולל אברכים שעל ידה. יחזק ה' ידי ראש הישיבה שליט"א ואת צוות הרמי"ם הדגולים הרבנים הגאונים שליט"א להגדיל תורה ולאדירה.
ברכה מיוחדת לסבתנו, אלמנת המחבר ז"ל, מרת רחל שתחי' לאוי"ט (בת הגה"צ ר' טוביה פישר אב"ד שארוואר), שהיתה לו לעזר ולאחיסמך ודאגה להסיר ממנו כל הבלי העולם לכלכל את הבית ולאפשר לרב המחבר ז"ל לעסוק בתורה על מי מנוחות כי ראתה בזה תכלית חייה. וגם עתה לאחר הסתלקותו של הרב המחבר ז"ל, הוזילה
(עמוד ה)
מכספה למען הוצאת הספר, והיא הרוח החיה היוזמת ומאיצה להוצאתם לאור של כתבי הרב המחבר ז"ל. יזכה הקב"ה באריכות ימים ושנים מתוך בריות גופא ונהורא מעליא ויקוים בה המקרא "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו".
ואסיים בברכה לרעייתי מנב"ת מרת יפה שתחי', שאיפשרה לי להתמסר לעבודת הקודש להוצאת הספר. יהי רצון שנזכה לגדל ביחד את צאצאינו על מבועי התורה והיראה.

יחיאל דוב ולר.
מנחם-אב תשמ"ו.