תקציר המבוא:

אודות המחבר

המבוא מתאר את קורות חייו של המחבר.
המחבר איבד שישה ילדים בשואה, ונשאר לפליטה עם בת אחת.
בראשית המבוא מפרט המחבר את מניעי כתיבתו: מצוות מחית עמלק, וכן זכירת ניסי ה' ופרסומם.
המבוא כולל מעין מגילת ספר הנקראת: "מגילת מרדכי" שבה הוא מתאר את גלגוליו השונים: עלית היטלר, מנוסתו ממונקץ' לבלגיה, יחס הבלגים ליהודים, הימלטותו מצווי גיוס שונים, הסגרתו על ידי מלשין יהודי, שילוחו לאושוויץ, צעדת המוות ובריחתו באמצע הדרך.
בסיום המלחמה הגיע המחבר למחנה צבאי בקרקוב שהיה בשליטת הסוביטים, הוא מתאר את חזרתו למונקץ' ואת העליה לארץ ישראל.
בסוף מגילתו הוא מוסיף פרק העוסק בגדלות עם ישראל, אשר בתוך הצרות והרדיפות מסר נפשו לקיום מצוות ולעזרה הדדית, ופרק נוסף הוא משיב על השאלה כיצד ניתן להמשיך ולהאמין בה' לנוכח הצרות והרדיפות.

המבוא:

(עמוד רמג)
הקדמה

איתא בזוה"ק (פ' צו) מעובדין דלתתא איתער עובדין דלעילא, דהיינו שמכל פעולת האדם בעולם הזה מעורר דוגמתו למעלה בשמים הן לטוב והן להיפך חלילה. ולכן במצות מחיית עמלק כתוב אחד אומר (דברים כ"ה, י"ט) "תמחה את זכר עמלק", וכתוב אחד (שמות י"ז, י"ד) אומר "כי מחה אמחה", דהיינו אם ישראל ימחו את עמלק למטה, יתערו עובדין דלעילא והשי"ת ימחה זכרו למעלה. והנה נצטוינו לאבד זרעו של עמלק כשיש כח בידינו (עיין ספר החינוך מצוה תר"ד), ועתה שאין כח בידינו לאבדו נשאר לנו לקיים שלא לשכוח בלב ולהזכיר בפה מעשה עמלק (ב' מצות ממנין תרי"ג, עיין בחינוך מצוה תר"ג-תר"ה) ולעורר על ידי זה למעלה למחיית עמלק בפועל במהרה בימינו, ושנזכה שיהיה השם שלם והכסא שלם (רש"י שמות י"ז, ט"ז).

כן נצטוינו לזכור החסדים והניסים שעשה לנו השי"ת בעת צרה ולהודות ולהלל לשמו הגדול ב"ה, ולא להיות כפויי טובה חלילה, ועל ידי זה נזכה שרחמי ד' אל יעזבונו לנצח ונזכה במהרה לגאולה שלימה אשר אז נראה נפלאות, ויקויים בנו מאמר הכתוב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז', ט"ו) במהרה בימינו, אכי"ר.

(עמוד רמד)
והנה אלו שני הטעמים הנאמרים לעיל הביאוני עד הלום לבא במגילת ספר כתוב עלי, בו יתואר כטפה מן הים מגודל השבר אשר מצא את עם ישראל בדורנו החשוך והאפל ע"י הנאצים ימ"ש, אשר מגודל רשעתם ואכזריותם נראים הדברים כי הם משורש צפעוני מזרע עמלק הארור, אשר נצטוינו במחייתם במחשבה דיבור ומעשה, ולעורר עובדא דלעילא שיקויים "כי מחה אמחה את זכר עמלק". ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה.

כן אודה בו את ה' בפי ובתוך רבים אהללנו על רוב ניסים שהפליא ושם נפשי בחיים ולא נתן למוט רגלי, ובמדת הדין אשר ניתך עלי שאיבדתי את משפחתי וביתי עם ששה ילדי שנשרפו עקה"ש הי"ד, שיתף בה מדת הרחמים וניצלתי אני ובת אחת שתחי' בניסים גדולים וזכיתי לעלות לארץ הקדושה ולהתיישב בירושלים עיה"ק, כן יהיה חסדו עלי לראות בני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, ולראות בישועתן של ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל בב"א.

מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, קטונתי מכל החסדים ומכל האמת. כי גם הצער והיסורין הם באמת לטובה, רק שאין אנו מרגישים, וזה הוא "ומכל האמת" שהם באמת חסדים, וה' יעזרני לתשובה שלימה שאזכה לתקן מה שאני צריך לתקן בזה העולם, ולראות חיי נחת מבתי שנשארה לי
(עמוד רמה)
בחמלת ה' ומילדיה, שיזכו לגדלם לתורה ולחופה ולמעש"ט ושילכו בדרך התורה והיראה כי זה כל האדם.

ואני השפל והדל, מפיל תפלתי תפלה לעני לפני מלך שומע תפלת כל פה, שכל מי שיקרא בספר הזה וישבר לבו על צרות ישראל יחשב לו כאילו סבל בפועל הצרות והיסורים שעברו עלינו ושיהיה לו למזבח כפרה, והרחמן יזכנו לטהרנו מקליפותנו ומטומאותינו ונזכה לגאולה שלימה בב"א.

זכור אל תשכח! אשר עוללו לנו רשעי הגוים בארץ אשכנז בכל הדורות, ואחרון הגדיל אשר עשו לנו הגרמנים הארורים תחת ממשלת הצר הצורר היטלר ימ"ש אשר שכלו מעם ישראל ששה מליון אנשים נשים וטף, ויהרגו בזדון חסידי עליון גאונים וצדיקים, במלחמת העולם בשנות תרצ"ט-תש"ד בכל מיני מיתות משונות ואכזריות, גרשו את היהודים מבתיהם ועינום בעינויים קשים עד מות, ושרפו את גופותיהם בכבשונות שריפה אשר הקימו לזה במקומות שונים. מי יכול לתאר גודל רשעותם, לקחו אנשים ושפכו עליהם מים והכניסום לבתי קירור עד שגוועו מקור, שפכו בנזין על אנשים חיים והציתו בהם האש, הכניסו יהודים בסורגי ברזל אשר היו נמוכים הרבה מקומת איש ונכפפה שם קומתם, ויום יום היו באים ושמחים ביסורי קרבנותיהם. אספו אלפים מישראל אנשים נשים וטף והכניסום בשטח גדור בחוטי ברזל תחת כיפת השמים ועינום שם עד שיצאו נשמותיהם מרעב, לקחו ילדים
(עמוד רמו)
רכים והשליכום באויר ושמו תחתם חניתות שיפלו וידקרו עליהם, שמו ילדים רכים רבים בסדין אחד וטבלו אותם ביורות רותחות עד שיצאו נשמותיהם הקדושות, השליכו ילדי חן תחת גלגלי כלי רכב שידרסו. בכל מקום שהגיע התפשטות ממשלתם שדדו את רכוש ישראל, והעבירו את קהלות הקודש למחנות ההשמדה, התשושים והנשים והטף המיתו מיד, ואלו אשר היו כשרים לעבודה עבדו בהם עבודת פרך בעינויים קשים ומכות אכזריות עד שמתו. עשו מגופות הרוגי ישראל סבון אשר היה רשום עליו בלשון לעז ראשית תיבות, 'רי"פ' אשר ביאורו "ריין יודין פעטין" (שומן יהודים נקי), כאלה וכאלה הוסיפו בני עולה הארורים לענותינו. ביזו כל יקר וקדוש, שרפו ספרי תורות ובתי כנסיות ובתי מדרשות, חיללו בתי קברות, חרפו וגדפו כלפי מעלה, מי יכול לתנות ולספר כל הצרות והתלאות. הכל גלוי וידוע לפניך ה' אלקינו צופה ומביט עד סוף כל הדורות, ואתה יודע לאשמתם אשר אמרו לכו ונכחידם ולא יזכר שם ישראל עוד, ואתה כמדתך מדוד להם מדה כנגד מדה, ותרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה'. אבינו מלכנו עשה למען שמך הגדול הגבור והנורא שנקרא עלינו ונקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך בב"א.

מי יכול לשער גודל חורבן הרוחני אשר עשו שמות בכרם ישראל, אשר האבידו טובי בנים חסידים וקדושים, ומאלה
(עמוד רמז)
אשר נשארו לפליטה רבים חללים נפלו בכפירה ומינות. הילדים הגלמודים אשר נשארו ללא הורים ומשפחה ואחרי המלחמה הוצרכו לנוד ממקום למקום והרבה מהם נפלו בידי אפיקורסים אשר העבירום על דתם בעוה"ר על ידי כפיה או על ידי פיתויי שקר, ורבים נטמעו ממש בין הגויים. גם אנשים מבוגרים אשר חזרו לביתם אחר המלחמה וראו שאיבדו את ביתם וזרעם ומשפחתם נפלו בזרועות היאוש ר"ל ופרקו מעליהם עול תורה ומצות. כשהייתי באושוויץ במחנה הסגר בכה לפני פעם רופא יהודי מגרמניה ואמר לי: איך יהיה פני הדור הצעיר אשר יזכו להנצל מידי הארורים, אחרי אשר עירטלו אותם מכל זיק של אנושיות. לא הבנתי אז את דבריו לעומקם, כאשר לדאבוננו רואים כעת אשר נתגברו ע"י החורבן הזה כוחות הכפירה וההפקרות, כמו שאמרו חז"ל (מגילה ו.) "אמלאה החרבה", אם מליאה זו חריבה זו, ויעזרנו השי"ת לראות במהרה במילואן של כוחות הקדושה מחורבנה של זו האומה הרשעה, וכל הרשעה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ.

ארורים הרשעים שאין טובתם שלימה (בראשית רבה פט, ט) ! שליטי גרמניה המושלים עליה לעת הזאת, אשר מתיימרים ומעמידים פנים כמושלי צדק, וחקקו חוק לפצות בממון לכל אלו אשר סבלו מהחיה הנאצית. ועליהם נאמר מאמר חז"ל (ר"ה כ"ג.) אמר ר' יוחנן אוי להם לעובדי כוכבים שאין להם
(עמוד רמח)
תקנה, שנאמר "תחת הנחושת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף" (ישעיה ס', י"ז) תחת רבי עקיבא וחבריו מאי מביאים, עליהם הוא אומר "ונקיתי דמם לא נקיתי" (יואל ד', כ"א).

והנה בקריעת ים סוף נאמר "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וירא ישראל את היד הגדולה" (שמות י"ד, לא) אשר הגם שכבר ראו במצרים המופתים והגבורות אשר עשה ה' במצרים, עם כל זה כל זמן שהמצרים הטמאים חיו היה עליהם עוד ההשפעה מטומאת מצרים, ורק אחרי שטבעו בים אז ראו בראיה שלימה את היד הגדולה והאמינו באמונה שלימה בה' ובמשה עבדו. כן כשיוודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך יראו עינינו את היד הגדולה ונזכה לאמונה שלימה, ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים בב"א.