תקציר המבוא:

אודות המחבר

בראשית המבוא מסביר הכותב מה הביא אותו לפרסם את קורותיו בשואה כנספח לחיבור תורני.
לאחר מכן הוא מתאר את תולדות משפחתו ובייחוד את אלה של אביו. בהמשך הוא מגולל את קורות יהודי הונגריה ואת קורותיו בשנות מלחמת העולם השנייה למן חקיקת החוקים האנטי-יהודיים דרך הגיוס לפלוגות העבודה והגירוש לקמיניץ פודולסק ועד לכיבוש הגרמני של הונגריה. הוא מתאר את קורותיו בגטו אויהל ובמחנות אושויץ, בונה ודירנהאו ואת חזרתו להונגריה לאחר השחרור. בסיום המבוא הוא רושם קוים להנהגותיו ולדרך שמירת המצוות של אביו, בפרט במחנות.

המבוא:

(עמוד ה)
פתח דבר

ברוך ה' שהחיינו וקיימני והגיעני עד הלום, כאשר הנני נותן לפניכם היום ברכה שני ספרים שהם ארבע: א) ספר "דרשות בית היוצר" על התורה, מכבוד קדושת זקיני הגאון הצדיק מרן רבי יואל צבי ראטה זיע"א, אב"ד ור"מ דק"ק חוסט, בעמח"ס שו"ת "בית היוצר" ב"ח. ב) ואתו עמו ספר "אהל אפרים" מנכדו אבי מורי הרב הגאון המובהק מרן רבי ישראל אפרים פישל ראטה זצוק"ל הי"ד, אב"ד ור"מ דק"ק וויידיטשקא - שניהם על ספר בראשית. ג) ספר "יוצר אור", חידושים ופלפולים בעניני חנוכה בסוגיא דכבתה בהלכה ובאגדה, מזקני הנ"ל. ד) ומחובר לטהור ספר "אור לישראל", באותו ענין, מאבי מורי זצ"ל הי"ד.

שני הספרים הללו חיבר אבי זצ"ל והדפיסם בימי צר ומצוק, ערב מלחמת העולם השניה ובימי המלחמה עצמה. את הספר הראשון התחיל להדפיס בשנת תרצ"ח, כאשר עולמם של יהודי אירופה כבר החל להחשיך ונטו הצללים. אולם הדפסתו נמשכה שנים מספר ונסתיימה רק בקיץ תש"א. הספר השני נדפס בעיצומם של ימי הרעה, בשנת תש"ד, והוא מן הספרים האחרונים שראו אור באירופה בעת המלחמה ואולי גם האחרון שבהם. מצאתי לנכון לחזור ולהדפיס גם את שמות הפרענומעראנטין שסייעו בידי אבי מורי להו"ל את שני הספרים במהדורה הראשונה, כדי שיהיה להם למזכרת נצח, שהרי רובם ככולם נספו עקד"ה בשנות הדמים, הי"ד.

ברשות אבי מורי נמצאו והיו גם יתר חלקי "דרשות בית היוצר" על התורה וכן הספדים על גדולי הדור, והיה בדעתו להוציאם לאור עולם. כמו כן היו לו כתבים רבים משלו, אך לדאבון לבנו כולם אבדו בחורבן הנורא, וחבל על דאבדין. כשהיינו באושוויץ סיפר לי אבי מורי שבשעה שהוגלינו לגיטו עלה תחלה במחשבתו להטמין את הכתבים הנ"ל לשמירה בקרקע. אולם נמלך בדעתו ולא הוציא מחשבתו לפועל, לפי שהיה לבו סמוך ובטוח שלאחר כל התלאות נעלה מיד לארץ ישראל עם משיח צדקינו, ובין כך לא נחזור למקומנו, אך בעוה"ר עדיין לא הגיע עת קץ.

אמרו חז"ל (ירושלמי שקלים פ"ב ה"ה) "אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הן הן זכרונם", לדאבון לב, זוהי המציאות האכזרית שלא זכיתי לעשות ציון לנפש אבי מורי הי"ד אשר נספה על קידוש השם עם אמי מורתי ואחיי ואחותי בין רבבות אלפי נפשות קדושות וטהורות אשר לא זכו לקבורה, ולא נותרו ממנו קיום דבריו - זכרונו. לפיכך נטלתי על עצמי להדפיס את ספריו הנ"ל, בצירוף פרקים לתולדותיו ומעט מהקורות אותנו במחשכי התקופה שעברה על ראשינו בימי השואה.

אני הגבר ראה עני בשבט עברתו, כאשר נתייסרתי בתוך עמי במחנות הגיהנום עלי-אדמות תחת שלטון האומה הרשעה ימש"ו, אחד מני רבבות אלפי ישראל קדושים שנסרק בשרם במסרקות של ברזל ואש בידם של הגרמנים הארורים, ושומה עלי לקיים "זכור את אשר עשה לך עמלק - לא תשכח" ולפיכך הריני להעלות על ספר את הקורות אותנו ולספר על עולמות שלמים שנחרבו. שר השכחה משתלט בשוגג ואף במתכוין על דברי הימים הללו, ואף גם זאת שהמוח האנושי מוגבל מדי מלקלוט את קורות הימים ההם לאישורם. מאידך יודע אני היטב עד כמה קשה היום לתאר במושגים של ימינו דמותה של קהלה קדושה על דרכיה והליכותיה בקודש, כפי שהיתה מתנהלת אז בהנהגתם של גדולי ישראל מן הדור ההוא, בהיות כנסת ישראל על מכונה לפני שעלה עליה הצר הצורר.

אמנם, נתקיים בנו "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם". לאחר שהיה נראה לנו אז כאילו הכל אבד, אבד סברנו ותקוותינו ובטל סכוינו, עזרנו השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו ומתוך האפר קם לתחיה דור חדש ההולך בדרכי אבות. וזכיתי לאחר החורבן האיום והנורא, כאשר נותרתי לבדי מכל משפחתי, כי במקלי - ואף בלא מקל - עברתי את ירדן התלאות, - להקים דור של בני תורה שכל שאיפתם ללכת בדרכי אבוה"ק, ועתה ב"ה הייתי לכמה מחנות. על כן בטח לבי שיש לי למי ולמה להדפיס תורת אבותי ולמסור את אשר ראו עיני בימים ההם. אינני מתיימר להיות לו לדור הבא דוגמא מהדור העבר, אבל בכל זאת אוכל לשמש כעין ציון דרך ותמרור מאבותי לבני, כמאמר הכתוב: "הבן יקיר לי אפרים וגו', הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים, שיתי לבך במסילה דרך הלכת": וברש"י "הציבי לך ציונים, סמנים בדרכי אבותיך הטובים". ואין אני רואה עצמי אלא כאותה אבן שהיתה מורה הדרך לעולי הרגל העולים לירושלים, אשר דרכה עברו הן ירדו גלות בבל והן החוזרים לארץ ישראל.

לפיכך נטלתי על שכמי התפקיד לכל הפחות להציב סימנים בדרכי אבות, להודיע ולגלות במקצת ליו"ח מי היו זקניהם הקדושים, ולספר להם מקצת מהליכות
(עמוד ו)
הסביבה בה חיו את חייהם הטהורים, סך הכל דור אחד לפנינו, כאשר מבחינה מסוימת נותקה שלשלת הדורות בחורבן האחרון. וגם זה חלק מהחורבן שעברנו שאני הוא הצריך להיות המספר. וכי מה וכמה יכול כבר להשיג ולמסור נער בן חמש עשרה שנים שנותק מבית הוריו, ומתוכם שש שנים שנות מלחמה וחורבן. בנוהג שבעולם, כאשר דור הולך נותר הדור הבא אחריו בשנות החמישים לחייו, ועולה ומסתפג ויש לו מה למסור הלאה לדור הבא אחריו. אך לא כן אנכי, שנותרתי לבדי מכל משפחתי ומכל בית אבי. עם כל זה אין אני רשאי להבטל מלספר ולהודיע לדור הבא עד כמה שידי יד כהה מגעת, למען ידע דור אחרון, בנים יקומו ויספרו לבניהם, מי ומה היו גודלי ישראל וקהלותיהם הקדושות בדורות שלפנינו.

מצבו של דורינו כיום הזה הוא כמו שהיה בימי עזרא (עזרא ג, יב) ככתוב "ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ויסדו זה הבית בעיניהם בוכים בקול גדול - ורבים בתרועה בשמחה להרים קול". הזקנים בוכים מתוך שזוכרים אותו בנין גדול של בית ראשון, ואלה שלא ראו בנין בית ראשון היו שמחים ומריעין בשמחה ובקול גדול מרוב שמחתן שיצאו מגלותן (רש"י). הדור החדש שלא הכיר את הדור הקודם אינו יודע לבכות כל-כך את החורבן ואת מה שאבדנו. ולפיכך ברצוני לחרוט עלי גליון לפחות מקצת מן המקצת, וכולי האי ואולי יתן הדבר מושג-מה על הדור ההוא. זו היא מטרתי היחידה בהוצאת הספרים. אין אני מוציאם לאור למטרת מסחר אלא ברצוני להפיצם ביעקב ולחלקם בישראל כדי לדובב שפתי אבותי ו"למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקומו ויספרו לבניהם".

לעצם מאורעות החורבן, קיימת אפילו בחוגים שלנו מעין התעלמות והשתקה. ואני, ברצוני לקיים בכל זאת את הצו של "זכור את אשר עשה לך עמלק - לא תשכח", כאשר כל אומות העולם היו שותפים לדבר עבירה זו, אם בפועל ואם בשתיקה כהודאה, אלה ברצחנמו ואלה בנצחנמו, וכולם כאחת שחקו על משבתיה של היהדות. המוחות מוגבלים ואין ביכולתם להשיג את המספרים האסטרונומיים של הסטאטיסטיקה על השואה היהודית : ששה מליון יהודים ? וביניהם מליון וחצי ילדים, עשרת אלפים רבנים, שתי רבבות קהלות קודש - שהוכחדו כצאן לטבח. ואף לאחר המלחמה, כשנותרו לפליטה פחות מאחד בעיר ושנים במשפחה, היו גויי הארץ טוענים שחזרו מהמשרפות יותר יהודים מאשר יצאו לשם - אוי מה היה לנו - ארץ ישראל היה סגורה ומסוגרת בפני פליטי החרב, וכך גם כל יתר המדינות. יהודים נדדו הלכו מפני חרב אויב ומפני כובד מלחמה, להבדיל כמו הצוענים. ואף אותן האומות שנקמו באויבינו, כל מה שעשו לא עשו אלא לצורך עצמם. הגרמנים ימש"ו השתכנו בארמונות כאשר גזלו ושדדו מבני ישראל את כל הרכוש אשר לא החזירום עד עצם היום הזה - ועם כל זאת שולטת באחב"י השכחה וההשכחה ועלינו מוטל לעמוד כנגד ההעלמה וההשתקה ושוב ושוב לגלות קבל עם ועולם מה עוללו למו.

לאחר החורבן, כאשר נותרתי לבדי מכל בית אבא יתירה הראה לי אדמו"ר שליט"א וכאב את בנו קרבני, בזכות אבי מורי הי"ד, וזכר לי ידידות ישנה לבית אבי (אבי והעולם כולו היה שמם ומשומם, האיר לי השי"ת כוכב זצ"ל היה מבוגר בכמה שנים מיבלחט"א כ"ק אדמו"ר נוגה באפילה, עת שמעתי שכבוד קדושת רבינו הגה"ק שליט"א, ובימי נעוריהם בעיר קליינווארדיין, בשנות מלחמת העולם הראשונה, מצא הרה"ק מרודניק זצ"ל את מרן אדמו"ר מצאנז-קלויזענבורג שליט"א, ניצל מעמק אבא לבחור המתאים ללמוד בצוותא חדא עם בנו, שהיה אז בן אחד עשרה שנה בלבד וכבר אז מפורסם לעילוי עצום. כאשר באתי למרן שליט"א לראשונה אחרי המלחמה הבכא וממשיך בדרכו דרך הקודש, תחלה במחנה אמר לי: "עוד לא מצאתי יהודי שיהי' כל כך מלא וגדוש בנגלה ובנסתר פעלדאפינג ואח"כ במחנה פערנוואלד. נודע לי איזה סבל ועם זאת אהוב ונחמד ומעורב עם הבריות כמו אביך ז"ל"). רבינו הביאני לחוף מבטחים והרעיף עלי רוב טוב, בל-יתואר עבר עליו, ועם כל זאת התגבר כארי להפיח וזה הדבר אשר נסך בי את הכוח והעוז להמשיך ולהחזיק רוח חיים בעצמות היבשות ולהחיות עם רב. וחיבה באמונת אומן בהקב"ה.

באותם ימים החשוכים אחרי המלחמה כשנתברר החורבן במלוא היקיפו, העולם היה שמם ותוהו ובוהו שלט בו, רובם ככולם לא מצאו את דרכם, אלפים ורבבות הסתובבו חסרי כל כצאן בלי רועה. אז נתגלה מלוא גדלו וקדושתו של רבינו שליט"א, אשר אחרי שהגיע לאזניו בשורת איוב -ועוד יותר מזה-שלא נשאר אף אחד מבני משפחתו, קם ואמר "אבער דער רבונו של עולם איז געבליבן, אין ער איז דער זעלבער" (-אבל הרבונו של עולם כן נשאר, ולא השתנה). ובכוח זה החזיר עטרה ליושנה והקים דור שלם לה' ולתורתו הקדושה. ומכוחו וכח כוחו של רבינו שליט"א ראו אחרים ועשו כמותו, ותהלה להשי"ת שזכינו לדור חדש של יהודים ההולכים בדרך ה' ומקיימים מצוותיו (וביניהם גם בני שיחיו) - יאריך השי"ת ימיו ושנותיו בנעימים, יחזקהו הקב"ה ויאמצהו לעמוד על משמרת הקודש לכבוד קוב"ה אורייתא וישראל, להדריכנו לעבודתו ית"ש ולפתוח לבנו בתלמוד תוה"ק, בבריות גופא ונהורא מעליא לאורך ימים ושנות חיים ושלום עד ביאת גואל צדק, אמן.

דרך אגב, אזכיר כאן מה שהסברתי פעם הצלחתו של רבינו שליט"א, עפ"י המדרש על הכתוב "שלח נא ביד תשלח", דאיתא במדרש הגדול "ביד רבי עקיבא" (מובא בחומת אנך להחיד"א). וצריך ביאור מדוע דוקא ביד רבי
(עמוד ז)
עקיבא, ובמה עדיף הוא ממשה רבינו ע"ה. אולם משה רבינו טען בפני הקב"ה שאין הוא יכול ללכת למצרים, כי בני ישראל לא ישמעו לו, שהרי לא היה עמהם בצרת השעבוד ולא סבל בסבלותיהם, ולפיכך יאמרו לו כיצד הנך יודע מה לומר לנו ומה עלינו לעשות ואיך יכול אתה להנהיג אותנו בעוד שלא לקחת חלק בצרותינו. על כן ביקש משרע"ה מהקב"ה שלח נא ביד רבי עקיבא, אשר ראה את החורבן ואת גופו סרקו במסרקות של ברזל, ונמנה על עשרה הרוגי מלכות, ולכן הוא הראוי להנהיג את ישראל. ועל משקל זה סבורני לאמר: רבינו שליט"א שסבל כל-כך ואבד כל-כך הרבה בחורבן, אליו היה ראוי לשמוע, כאשר אחר כל זאת בא אל שארית הפליטה והכריז "ה' הוא האלקים" ו"זאת התורה לא תהא מוחלפת" ח"ו, והמשיך בדרכו בקודש ללא שינוי וללא הפסק כלשהו - לקולו שמענו וממנו קבלנו כל מוצא פיו, מפיו אנו חיים ובצלו הטהור נחיה עד כי יבוא שילה.

וכאן מקום אתי להזכיר לטובה את משפחתי היקרה, זוגתי הכבודה מרת מלכה תחי' העומדת לימיני זה מחצית היובל בת חמי הרה"ח מו"ה יצחק ליבוביץ הי"ו, - יושב באהלה של תורה, ומנב"ת זוגתו חמותי מרת לאה תחי' [ע"ה].

ויו"ח היקרים: בננו הנעלה מוכתר בנימוסין, מוצא חן ושכל טוב הר"ר ישראל אפרים פישל הי"ו וזוגתו כלתנו החשובה מרת טילא תחי' (בת מחותני הר"ר אברהם יהושע הכהן אנגל הי"ו), ונכדינו ילד שעשועים מרדכי הלל זלמן נ"י, לאה, מרים, שמואל יעקב, רחל שיחיו.

בננו הנעלה, יושב באהלה של תורה בקרית צאנז בארה"ק החבר הר"ר יעקב עזרא הי"ו וזוגתו כלתנו החשובה מרת יענטל ביילא קראסל תחי' (בת מחותני הר"ר מרדכי טויב הי"ו [ז"ל]), ונכדינו יחזקאל יהודה ארי', שלום מרדכי, לאה, חיה אסתר טויבא שיחיו.

בתנו המשכילה על דבר אמת חיה אסתר טויבא תחי' וחתני הנעלה הר"ר חיים דוד הכהן ברעכער הי"ו (בן מחותני הר"ר משה הכהן הי"ו), ונכדינו שמואל יעקב, אשר מאיר, יקותיאל יוסף, פעסיל שיחיו.

בננו הנעלה האברך היקר משה שמעון נ"י וזוגתו כלתנו החשובה מרת לאה (בת מחותני הר"ר מרדכי לודמיר ז"ל) ונכדינו אסתר טויבא, מרדכי זאב דב, ישראל אפרים פישל, חסיה רבקה שיחיו.

בתנו היקרה עדינת הנפש הינדל פייגא תחי', וחתני הנעלה הר"ר אליעזר פרידמאן הי"ו (בן מחותני הר"ר שמחה הי"ו) ונכדינו ישראל אפרים פישל, שלום, אידל שיחיו.

הבן יקיר יניק וחכים הבחור שלום נ"י, הבחור יניק וחכים שמואל נ"י ובתנו יקירתנו הילדה איידל תחי', - יעזרנו השי"ת על דבר כבוד שמו ונזכה לרוות מהם רוב נחת דקדושה ולגדלם יחד לתורה ולחופה ולמעש"ט, לתפארת בית אבות, אכיה"ר.

ועל טוב יזכרו דודיי היקרים הרה"ח ר' שלום אלי' פעלבערבוים שליט"א [ז"ל] וזוגתו דודתי אחות אבי מרת בלומא תחי' והרה"ח ר' שמואל דוב גאטליעב שליט"א וזוגתו דודתי אחות אבי מרת ציפערל תחי' אשר היו לי לעזר ולאחיסמך ואני בודד וחסר ישע, ובביתם מצאתי אכסניא וסיוע, וש"ב הרה"ח ר' משה דוד טעלער שליט"א [ז"ל] וזוגתו בת אחות אבי מרת בלומא שתחי' אשר בבואי לא"י מצאתי ביתם בית חם, והם אשר טרחו בעדי עת הגעתי לפרק האיש מקדש. וש"ב הרה"ח ר' שמעון עוזר ווייס ז"ל וזוגתו בת אחות אבי מרת הענדיל ע"ה. וכן אזכיר את דודתי אחות אבי מרת בילא תחי' ובעלה הרה"ח ר' אלטר אברהם יעקב בערקאוויטש הי"ו. ואזכיר לטובה את דודי מוה"ר מנחם מענדל גאלד ב"ר שלום ז"ל אחי אמי אשר עידד אותי הרבה בימי הראשונים על אדמות אמעריקא, וחתנו הה"ג ר' מרדכי גרובער הי"ו וזוגתו מרת פעסיל הינדא תחי' עם יוצאי חלציהם, ובנו הרה"ח ר' צבי בנימין גאלד וזוגתו מרת רחל תחי', ובתו מרת זלטא ובעלה הר"ר משה אבערלענדער הי"ו ויו"ח. וכן אזכיר לטובה את ש"ב האשה החשובה מרת הינדל שרה תחי', בת הרה"ג ר' משה שמעון אבד"ק דיורע הי"ד אחי אבי, ובעלה הרה"ג ר' משה דוב וויינבערגער שליט"א אבד"ק פייא.

כולם זכו להקים דור ישרים יבורך אחרי שניצלו מגיא ההריגה. זכות אבות תעמוד להם ולכל יוצאי חלציהם, כולם בנים אהובים למקום ולבריות זרע ברך ה' המה, שיזכו להאריך ימיהם בטוב ובנעימים ולרוות שפע נחת ואושר מכל יוצאי חלציהם, ולחזות בביאת גואל צדק בב"א.

* * *
הנה מה' מצעדי גבר כוננו ומחמת סיבות שונות נתאחרה הדפסת הספר הנוכחי משנת תשמ"א עד הלום, כשהמניעה העיקרית משום כי יראתי לגשת אל הקודש וקשה היה לי להעיז לשלוח יד בקדשים, אפילו אם לטובה כוונתי גם אתה בנקיפת לב אני מוציא את הדברים מכח אל הפועל, אך אזרתי עוז משום כי רואה אני בהתמעטות שרידי הדור הישן, וכדי שלא תעלם בתהום הנשיה זכרון אדם ופעולתו לחיים, אמרתי להעלות דברים אלו על הכתב למען יעמדו לזכרון נצח לפני צאצאינו וצאצאי צאצאינו, ולמען ידעון מקורם טהור. ויודע אני כי אך מעט שבמעט העליתי על הכתב כמה שידי יד כהה הצליחה להשיג, והרבה יותר ממה שכתוב כאן היה בפועל, אך
(עמוד ח)
מרוב הטלטולים והמאורעות הרעות שעברתי בודאי נשכחו פרטים רבים מזכרוני, וגם הנני מבקש בזה מראש את סליחתכם אם ימצא תמצא איזה יתירות או חסירות דברים שכתבתי ובודאי תדונו אותי לכף זכות.
* * *
כאן מקום אתי לחקוק לזכרון עולם ולהציב ציון לנפש חיה לנשמות שארי-בשרנו היקרים אשר זכו להמלט מגיא התופת ונותרו בחיים, ובשנים האחרונות השיבו נשמתם ליוצרם, לדאבון לבנו.

וכיון שחייב אדם בכבוד חמיו וחמותו אזכיר לראשונה את נשמת חמותי מרת אלטע לאה ע"ה בת הרה"ח ח' יקותיאל יוסף ז"ל ליבוביץ אשר כפה פרשה לעני - וידיה שלחה לאביון, וביתה פתוח היה לרווחה ומצוינת בהכנסת אורחים, ובפרט זכתה ופתחה ביתה לפליטי השואה שנותרו בחיים כאודים המוצלים מאש, ולמודה היתה כל שנותיה ביסורים ונפטרה בשם טוב ביום ש"ק י"ד סיון תש"מ לפ"ק. ת.נ.צ.ב.ה.

גם יזכר בספר אביה הרבני החסיד המופלג מו"ה יקותיאל יוסף בן הרה"ח ר' יעקב ז"ל בערקאוויטש איש חסיד היה וזקן שקנה חכמה, אשר מפקחותו ומדעת זקנים נותה הימנו זכיתי להנות בהרבה עצה ותושיה. שימש כשו"ב ומוהל בכמה קהילות ונפטר בשיבה טובה ביום עש"ק י"ג כסליו שנת תשל"ט לפ"ק ת.נ.צ.ב.ה.

גם לרבות מחברתו החשובה האשה הצדקת והצנועה מרת אידל ע"ה בת הרה"ג ר' שמואל זצ"ל מגזע קודש מחצבתה נכדת הטו"ז, שהיתה מפורסמת ונודעת בשערים בצניעותה המופלגת, בהכנסת אורחים ובצדקת פזרונה לכל דבר מצוה, הוקירה תורה ולומדיה. נפטרה בשם טוב מוצש"ק ה' שבט שנת תשכ"ח. ת.נ.צ.ב.ה.

ויזכר לטובה גם נשמת ש"ב הרבני החסיד המופלג מוה"ר שמעון עוזר בן הרה"ח משה שמואל ווייס ז"ע בעהמח"ס זכרון שמעון אשר נתפרסם כתלמיד חכם מופלג שיראתו קודמת לחכמתו, והיה זהיר מאוד בשמירת הדיבור והעינים באופן מיוחד ומפליא. שבחל"ח ביום י"ט מנ"א שנת תשל"ה. וזוגתו החשובה מרת הענדיל ע"ה בת אחות אבי שבחל"ח ביום ר"א שבט שנת תשל"ו. ת.נ.צ.ב.ה.

ובזאת תיזכר לטובה גם נשמתה הזכה והטהורה של ש"ב הא' מרת רחל ע"ה, בת דודי יבלחט"א הרבני החסיד המופלג מוה"ר שמואל דוב גאטליעב שליט"א, אשר כל שנותיה מיוסרת היתה ביסורים קשים ומרים וקיבלה אותם באהבה. השיבה נשמתה המזוככת מיסורים ליוצרה בדמי ימיה ביום ט' אלול שנת תשמ"ז. ת.נ.צ.ב.ה

עוד אזכור ועיני תדמע מאין הפוגות בזכרי את נשמת ש"ב הרבני החסיד מו"ה משה דוד בן הרה"ח ר' יחזקאל משולם טעלער ז"ל, אשר היה עוסק בצרכי ציבור באמונה, קיבל כל אדם בסבר פנים יפות, אהוב למקום ולבריות, ובמיוחד היה ידוע כמתמיד גדול יומם ולילה בלימודו. נפטר במיטב שנותיו ממחרת יום הכיפורים תשמ"ח. ת.נ.צ.ב.ה.

ועיני עיני יורדה מים בבואי להנציח כאן את נשמת דודי האדם היקר באנשים, הרבני החסיד המופלג מו"ה שלום אליהו בן הרה"ח ר' שמואל יהודה ז"ל פעלבערבוים. הסתלקותו מאתנו בשיא פריחתו המיטה עלינו שבר אחר שבר ויגון קודר, וצרה אחרונה זו הגבורה בנו זכרונות הצרות הראשונות של אותן שנות ראינו רעה בהם שתה את כוס התרעלה עד תומה. ויוזכר כאן לטובה מסירותו העצומה למען שמירת התורה והמצוות על כל פרטיהם ודקדוקיהם, אשר נתבלט בכך בשנים שהיה מגוייס בצבא ההונגרי ובשנות סבלו במחנות השונות, שלמרות כל הנסיונות לא נפגעו יראתו ופרישתו במאומה. נפטר ביום ש"ק ח' ניסן שנת תשמ"ח, ת.נ.צ.ב.ה.

בעמדי בחתימת הספר כאשר כבר עלה גליונות הספר על מכבש הדפוס אבד חסיד מן הארץ ונסתלק לבית עולמו נפש יקרה מש"ב בן אחר בן לבעל המחבר זצ"ל, בר אוריין ובר אבהן, הרה"ח ר' יואל צבי ראטה ז"ל בן הרה"ח מו"ה משה שמעון ז"ל מיקירי תושבי קרית צאנז נתניה. נלב"ע ביום ש"ק ז' סיון, אסרו חג שבועות, תשמ"ט.

* **

וטרם אכלה לדבר, בעוד שכאמור נתאחרה הדפסת הספר והכל בידי שמים גם זו לטובה, מחוייב אני לתת שבח והודאה להשי"ת אשר הנחני בדרך אמת וזכיתי לאחרונה שאחרי נדודים וטלטולים רבים הביאני הלום לעלות לציון ברינה ולהשתקע בארצנו הקדושה יחד עם בני ביתי וכל יוצאי חלצינו הי"ו. ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, ונזכה לראות בבנין בית הבחירה בב"א.

ואני תפלה לאל הרועה אותי מעתי עד היום הזה "חשוף זרוע קדשיך וקרב קץ הישועה, נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה". וזכות אבותי הקדושית תעמוד לנו ולבנינו אחרינו למען נלך בדרך טובים, והתורה תהא מחזרת על אכסניא שלה, ולא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו ומפי זרע זרענו מעתה ועד עולם, אכיה"ר.

הק' חיים אלטר ראטה
באאמו"ר מוה"ר ישראל אפרים פישל זצוק"ל הי"ד
אבדק"ק ווידיטשקא יע"א