תקציר המבוא:

אודות המחבר

המחבר מתאר את קורות אביו רבי שאול ידידיה טאוב, האדמו"ר ממודזיץ, בשנת ת"ש (1940).
מצטט את מכתב אביו שבו הוא מספר על בריחתו מאוטווצק מקום מגוריו, ועל טלטולי הדרכים תחת הפצצות של הגרמנים עד הגיעו לווילנא. בהמשך מספר על תקומת חצר מודזיץ בארה"ב ובתל אביב ועל עלייתו לארץ ישראל, עד מחלתו והסתלקותו בחודש כסלו תש"ח.

המבוא:

(עמוד ט)
בעזהי"ת

הקדמה ודברי פתיחה
קורות הספר

יתברך היוצר וישתבח הבורא. יעלזו החסידים ויגילו הלומדים. ישמח לבי גם אני, (משלי כ"ג), אשר זכיתי בעמל רב וטורח, לברך על המוגמר ולראות יוצא מבית הדפוס, החיבור הנוכחי "אמרי שאול" מאת כ"ק מרן אאמו"ר הרה"צ, הגאון המפורסם, בוצ"ק, קדוש ישראל ותפארתו, קדוש עליון ומלאך-אלקים זצוק"ל.

והנה בשנת ת"ש, בצוק העתים, עת צהלות האוירונים וצחצוח הטנקים, שסערת הזמן הלכה וגברה מיום ליום. וגלי ים-הסוער נצבו כמו נד. בוטלו הרבה מקומות התורה. נחרבו ישיבות רבות. מקור החסידות נסתם וקול התורה נדם ונשתתק. השמים לבשו קדרות ואימה וחשיכה גדולה ירדה ונפלה על העולם. העולם כולו נהפך לשדה-קטל גדול. הפצצות הרעישו עולמות והפכו את כל העולם להר-געש, ועל המדינות בו יאמר : איזו לחרב ואיזו לרעב. והעם ישראל שתה, לדאבוננו הגדול, את כוס התרעלה עד תומה ר"ל.

ואני הדל, חשבתי אז בלבי, יען, כאשר זיכני השי"ת, לבוא לארה"ק ולהתישב בה וגם להנצל מהחרבן והגיהנום הגדול, אשר כחטף בא, על אחינו בני ישראל, המקום ירחם עליהם, באשר הם שם. ואז טרם אושרו כל הידיעות על הזוועה, השואה והשמדת ששת מיליוני בני ישראל הי"ד. ובאותו הזמן, נתקבלה הידיעה המשמחת, כי כ"ק הרה"צ אאמו"ר זצוק"ל, ניצל מצפורני הנאצים ימ"ש. אמרתי אז בלבי; לא עת לחשות, ובאתי במזמור לתודה, בתודה וקול זמרה, כי לו נאה לברך ולהודות ולהלל. ואודה לה', על כל הטוב והחסד, שגמלני. וחשבתי אז בלבי: במה אודה לה' הלא כדאיתא במדרש פר' תצוה: "אומרים ישראל להקב"ה, רבש"ע,
(עמוד י)
עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות (קרבן תודה). אומר להם הקב"ה, איני מבקש מכם אלא דברים ואין דברים אלא תורה", עי"ש. והחלטתי, אז, להוציא ספר בשם "אמרי ישראל", ליקוט על פרקי אבות, מאת אא"ז זצוק"ל ממודזיץ זיולין-קוזמיר וגם לרבות מאת כ"ק הרה"צ אאמו"ר זצוק"ל, ובשולי הגליון, גם מפרי רוחי, הנמצא אתי בכתובים, מוכן לדפוס.

ורבים הם הטעמים והנימוקים, שעודדוני, אז, להוציא ספר, והטעם לשבח, העולה על גביהם היה, יען, בזמן, שכ"ק הרה"צ אאמו"ר זצוק"ל, נס ונמלט, ממקום מגורו אוטווצק לוילנא, רגלי, תחת מטר הפצצות, שנזרקו מעל, על ידי הנאצים וזרעו דם ואש ותימרות עשן ר"ל. גלים קשים עברו על ראשו, עזב אחריו כל חילו, רכושו וקנינו ובתוכם גם רכושו הרוחני ואשר רכש מאבותיו הקדושים זצוק"ל. וכל כתבי היד מאא"ז זצוק"ל, וכל כתבי ידו של כ"ק הרה"צ אאמו"ר זצוק"ל נשארו בארץ האויב, והיתר, שנשאר בידו לפליטה נאבד בדרך, בעת מנוסת הבהלה. ובכדי לקבל מושג מה, ממה שעבר על כ"ק מרן אאמו"ר הרה"צ זצוק"ל, בעת מנוסתו מאוטווצק לוילנא, הריני מפרסם כאן, בכדי שישאר לדורות, מכתב . אחד, מן צרור המכתבים, שיש תחת ידי, שקבלתי מכ"ק בזמנו, בכתב-יד קדשו, המתאר לפני. בלשונו הקדוש, מעט מזעיר, בלי כחל ושרק, את הדרך הבלהות, שעבר, בברחו מפני הנאצים, ממקום מגורו אוטווצק, עד שהגיע לוילנא, וזה לשונו :

ב"ה יום ג' וישלח שנת ת"ש פה ווילנא.
כבוד בני היקר המפואר בהילולים וכו'
הרב וכו' מו"ה שמואל אלי' שליט"א
אם אמנם כבר כתבתי מכתב וגם גלוי'. ואנו חשבנו כי אחר הטלגרמה שלכם לא יארך הזמן ויגיע אלינו גם איזה מכתב, אבל בראותי כי אין כל חזון נפרץ בחליפת-מכתבים אפשרית בעתים הללו לרגלי מצב המבולבל והמסובך בעולם, לכן לא אוכל לחכות במכתבי בתור תשובה. ובאתי במכתבי זה למען עכ"פ יהיו תמידין כסדרן חליפת ידיעות ומכתבים. ובודאי חפצך לדעת יותר פרטים מתהליכות ענינינו עד בואנו הלום. אם כי ילאה העט וקצר הצע הניר. ואין עוד להגיון לב זכות הדעת והמחשבה לבוא .להעריך האסון הגדול והנורא של כנסת ישראל בכלל, אשר רובו ככולו בחומר וברוח בכמות ובאיכות הי' נמצא על אדמת פולין. ועד כמה אבדו אוצרותיו אשר רכש לו מאות בשנים. ואיך ניתן יעקב למשיסה וישראל לבוזזים, ונחלותיו לזרים. ומה ענין עוד לאדם לתאר פרטי סבלותיו ותלאותיו, לגבי צרת הכלל כולו. אך באמת אין בכלל אלא מה שבפרט. ולא ללמד על עצמו יצא, אלא כל אחד ואחד מישראל תושבי פולני', סבל צרות ותלאות שונות, אף אלה שהיו בעזה"י בין המאושרים והספיקו להמלט על נפשם. אבל איך יערב לנו לספר מהצלת נפשינו בין נפשות אלפי הפליטים, אם שארית גוי אחד מליוני ישראל עוד יושבים תחת יד הנוגש והי' לחרפה לכל צורריו ולשכניו. וכבר אמר אא"ז זצוק"ל מקאזמיר "וכדי בזיון וקצף, - די הוא הבזיון
(עמוד יא)
למנוע מן הקצף". והם עוד סגורים ביד אויב ונושאים על שכמם צרות ומצוקות שונות. ונמצאים הם בפי הארי בין מלתעות שיניו החדות. ועל זה נצעק "פרוק ית ענך מפום אריותא, ואפיק ית עמך מגו גלותא". ועוד העולם ומלואו עומד ומחשה, אין קול שובר ארזים הולם על ראש מנהיגי התבל. להכות על קדקדם של ראשי הממשלות על האכזריות הנוראה שאין כמותה בהסטוריה, ואין דמיון לה בדברי ימי העולם, אך נכון לבנו בטוח בה' כי נקם ישיב לצרינו ולעלובת נפש יושיע במהרה בימינו.

ויען כי חייבים אנו להודות ולהלל על כל נשימה ונשימה, אם כי עכשיו לספר כל הקורות, לא ידעתי ספורות. ואז כאשר יזכנו ה' למחוז חפצנו למנוחת שלום ושלוה אשמיע את כל תהלותיו ויעלה לבי ומשירי אהודנו. וכעת תהלת ה' ידבר פי אשר עד הנה עזרונו רחמיו ולא עזבונו חסדיו.

הנה בו ביום כאשר התפרצה המלחמה ביום ו' עש"ק פ' תבוא תרצ"ט. מיד הרגשנו זאת בשעה 9 בבוקר. היותי אחר התפילה ושמענו קול הומי' של תעופת אוירונים בנהימה משונה, אשר לא הורגלנו עד אז. נגשתי אל החלון לראות, ובאותו רגע רעדה אחזתנו כולנו לקול רעם מהלומות גדולות וחזקות זה אחר זה, ותיכף הרעשתי על כל בני ביתי להתקבץ יחד. ובמרוצה ירדנו כולנו וגם כל מתפללי ביהמ"ד אל המרתף שלנו אשר הי' מזומן להגנה בעד התנפלות בעד אדים (גאזען). והיו כאלה אשר לא האמינו כי יד שונא הוא, רק מבחן הוא זה, אבל לא ארכה השעה ואחרי ההשקט והמרגוע קצת, נודענו מקרבנות של שבעה יהודים בוויליע של שווייצער מן הפצצות שהרסו כל הבנין ובבית יתומים "צענטאס" שמונה ילדים וכעשרים נפצעים. ומני אז לא הי' לנו רגע של מנוחה, רק פחדים וצלמות מפני האוירונים אשר על דרכם לווארשא עברו על פני אטווצק. ולקול תעופתם אשר כבר הורגלנו בבקיאות לידע הלצרינו הם. התכנסנו למרתף ועפ"י רוב החוצה בין סבכי העצים והאילנות. כי כל השכנים פרצו גדרות החצרים אחים לצרה, ומקום לברוח ככל אות נפשם. וגם בורות שיחין ומערות חפרו בכל חצר. והי' הלילה למשמר בלי שינה. ומשמורות נתחלקו בין החצרות ובבית הושלך אופל בפרט בחוץ. - והנה ביום ה' שלאחריו הוא בפ' נצוי"ל נודע מן ה"ראדיו" כי הממשלה בווארשא מיעצת לכל אנשים בפרט הצעירים לברוח. ועם זה עוד בלילה הקודמת, לא שקטו אף רגע רחובות העיר אטבוצק, אשר דרך נהרו חיל רב עם מכשירים ומשאותיהם בנטותם לכפר "רידקע" אשר על הדרך מווארשא לגארוואלין. ובבוקר השכם נבהלה העיר מן העוברים והנוסעים אנשים ונשים וטף מווארשא אל אותו הדרך. ואחריהם נגררו ונצטרפו כל דרי אוטוואצק הצעירים ואנשים שונים. ולא הי' כל אפשרות למצא לנו עגלה בעד כל כסף. עד כי נסתייע לנו הזדמנות אויטאבוס של משא, אם כי כבר היה מלא, אבל התחשבו עמנו לקחת גם אותנו ואתי עמי יחזקאל יצחק ואברהם'לי. אבל לבני ביתנו יחיו, לא הי' לנו כל מכשירי הנסיעה. ורבים אמרו כי העיקר עלינו להמלט. וכבר יצאו את העיר רגלי האדמו"רים מאמשינוב ומאוטוואצק. ובאין ברירה הוחלט להיות כל בני
(עמוד יב)
הבית והקטנים להשאר בבית, כי אמרו שאין חלילה פחד של נגישות על נשים וילדים, ואנחנו לקחנו עמנו רק מלתחות קטנות רק ההכרחי. ותוכל לתאר את שברון לבנו עת ההתפרדות. החצר הי' מלא אנשים מידידינו כולם בפחד מיום מחר או לשעות ספורות, כי קלא דלא פסיק, אשר השונא הולך וכובש והעיר ווארשא עוד מעט ותהי' תחת ידו וממילא גם אוטוואצק והסביבה. והנה געו כל העם בבכי'. ודמעות מאין הפוגות של ילדינו היקרים יחי'. אבל לא הי' הפנאי להתמהמה. אני ישבתי באויטאבוס אצל הנהג. יחזקאל ואברהם'לי על הגג שעליו ויצחק השתטח על הפח שעל גבי האופן אצל המכונה. ומנהלי האויטאבוס אמרו לנסוע אתנו קדמה מזרחה עד לפינסק. וחשבנו להגיע שמה במשך יום אחד. אבל הדרך העולה לגארוואלין הי' מלא אנשים ונשים וטף וחיל צבא עד אין שיעור עם תותחים וכלי זין שונים ורוכבי סוסים וצבא רגלי. ויש נוסעים על עגלות, והולכי רגלי עם צרורות על שכמיהם ונוסעי אופנים ומוטוציקלים. ויהודים רבים נודדים והולכים גם על צדי הדרכים על השדות. והאויטאבוס שלנו מתנהג בכבידות מפני המלאה שעליו. ובאנו לגארוואלין כשלושה אחר צהרים בבואנו להנפש אצל הרב דמתא, ושם נפגשנו עם הדפוטט ד' לייביל מינצבערג נכנס גם הוא להתרחץ ולהנפש מן הדרך, כי האוטא שעליו נסע מווארשא חסר לו "בענזין" והלך רגלי עם אשתו. כשלושים קילומטרים ולא יכלנו למלאות בקשתו לקחתו על האויטאבוס מאפס מקום עוד. משם נסענו הלאה ובכבידות מאד, ועל הדרך בכל פעם התנפלות האוירונים עם זריקות הפצצות. ולשמע קול תעופתם, אם הי' קרוב ליער חדרנו בזריזות לסבכי היער ואם לאו, הפחד ואימת המות והסכנה גדולה, ומהרנו לשטוח עצמנו בפשוט ידים ארצה על פני השדה. שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטננו. ויצאנו מלוכלך כולנו מן הביבין אחרי עבור זעם. ונהי' בעינינו כברי' חדשה. וכשנים עשר קילומעטר לפני העיר ריקא, עזבנו כל האנשים את האויטאבוס למען תת לנסוע בקל עם הנשים והילדים אשר עליו והלכנו רגלי עד בואנו העירה אחר חצות לילה.

בבוקר השכם יום עש"ק, מצאתי הרבה מידידינו מדעמבלין כמו ר' הירשל שענער ולייביש פסח ועוד. אשר ברחו מעירם וכולם התחילו להפציר אשר נשאר שמה על השבת, אבל לא מלאינו משאלותיו כי שיערנו דחיקת השעה שאין להתמהמה. ויצאנו את העיר ב"דראשקע" מאחד מבני העיר מודויץ הבעלי עגלות, ובאמת טוב עשינו שנסענו משם כי למחרת כל העיר נשרפה ע"י פצצות של שריפה. והנה נסענו הלאה ובבואנו על הפרשת דרכים לא הרחק מדעמבלין, אשר הדרכים מתפצלים אחד לקארוב והשני לקאצק. ואנחנו חפצנו לנסוע ללובלין דרך קארוב. אבל הדרך לקארוב הי' כולה מלאה צבא ותותחים, בלי שיעור. ועמדו שם משמרות צבא ולא הניחו לעבור לקארוב, כי הוא בעד הצבא לבד ורק ציוו לנטות על הדרך לקאצק, ואנחנו חפצנו לבוא על השבת לעיר למען הנפש שם. ולקאצק דרך רחוקה. ואם אחרי בקשתי הרשו לי בתור יוצא מן הכלל. אבל בני שלא ישבו על המרכבה לא הניחו אח"כ. לכן הוכרחתי מאין ברירה לנסוע על הדרך לקאצק, אבל אח"כ ראינו
(עמוד יג)
דרך העולה מן הצד, ועקמנו הדרך וחזרנו על הדרך לקארוב. ובאמת הי' זאת סיוע מן השמים, והיו לנו נסים, כי בקאצק באותו השבת המטירו עלי' פצצות למכביר עד שנחרבה כולה. והרבי מארגענשטערן מוולאדאווע בהרה"צ ר' הירשל מליקאווע נהרג רח"ל עם כל משפחתו מן הפצצות. אבל על הדרך לקארוב אשר נסענו אי אפשר לתאר כמה תלאות ופחדים, והרבה פעמים אשר קפצנו מן המרכבה ביחד עם הצבא מפני הפצצות. ועל אותו הדרך ברחנו פעם אחת מפני האוירונים אל היער הסמוך, ובעת מריצתנו הרכין האוירון כל כך עד שהי' כעשרה מטר ממעל לראשי ואז נפלתי ארצה. ומיד הקימותי ונמלטתי אל היער. ובואנו אל העיר קארוב לא אוכל לשכוח. והיתה זאת אז בעש"ק סמוך לחשיכה, אשר חשבנו לשבות שמה, אבל מצאנו כל העיר שורפת מחמת פצצות השריפה שנזרקה עליו, והנה עלה קיטור הארץ וקיטור הכבשן. וגם האוירונים ממעל יורים ממכונת יריה ופצצות ומראה פני העיר כגיהנום אש וגפרית ורוח זלעפות. ואנחנו אובדי עצות מבלי יכולת אף למצוא אפשרות להבקיע על הדרך הלאה ללובלין,

וחזרה בודאי אין לדבר. ובתוך כך מיהר שוטר אחד ורובה על כתפו ואוחז בידי ויצחק עמו, ללכת לכבות את השריפה. ורק יחזקאל ואברהם'לי היו מרחוק. והוכרחנו ללכת אתו. וידענו כי הסכנה איומה וקרוב לודאי כי יורים במכוון ממעל וגם פצצות לאלה המכבים. ומה יכולתי לעשות, ושברון לבנו ונפשנו לא יוכל אדם לתאר. והשפלות אין ערוך. ובלבי אני אומר אנה אני בא. אבל בתוך כך נעשה נס מן השמים. כי פתאום התחילו האוירונים לירות ממכונות הירי' בחזקה ופצצות ברעש גדול. ונבהל אותו השוטר ופלצות אחזהו גם הוא, עד שאחז את לחיו בשתי ידיו וצעק אוי וברח לאיזה חצר להטמין עצמו. ואז תיכף ומיד מיהרנו וברחנו גם אנו. לאיזה ערל, וקראתי גם את יחזקאל ואברהם'לי שם. ואגב נזדמן לנו שהי' שם נקודת הצלה עבור מוכי האויר. והערל נתן לנו מים ושתינו לרוי' ומצאנו שם נופש קצת. אבל ראינו כי אין עוד לעמוד פה והסכנה גדולה, ולקחנו לנו מורה דרך לעיר מיעכוב. ועל פני השדות מצאנו הרבה מאנשי עיר קארוב יהודים אשר נמלטו מן השריפה. וקבלנו השבת בצבור עמהם אצל "סטאדאלע". וכן נסענו והלכנו הלאה על דרכים שוממות כל הלילה. בין חולות עמוקות. ובאנו בשעה השניה בלילה לכפר אחד אשר נמצא יהודי אחד שמה, והי' לנו לינת לילה על התבן והקש ב"סטאדאלע" על העלי'. ובבוקר כאשר הקצתי שמעתי אנשים מלחשים זה עם זה, והנה מצאתי ראיתי נזשתוממים, כי היו שם הרבה מאנ"ש הנמלטים מפילוב. - - כאן אני מוכרח להפסיק. בראותי כי תארך ותמשך הרבה. ואני מאיץ עלי מפני שהגיע זמן הדואר, - ובקיצור. בליל א' של ר"ה היינו בעיר דובענקא אצל הרב ר' ישכר קאווארטאווסקי שהוא ש"ב שלנו. והי' לנו אותה הלילה עונג יו"ט. רק בבוקר הוכרחנו לברוח הלאה מעבר לנהר בוג. והרב עם בניו נסע אתנו יחד בבוקר השכם של יום א' דר"ה. אבל מפני החיילות ועגלותיהם לא הניחו שאר עגלות שלא מן הצבא לעבור על אנית-המעביר, והוכרחנו ללכת כל אותה הלילה רגלי כשלשים קילומטרים. והשונא הכובש לא הי' כבר הרחק מאתנו. ואנחנו
(עמוד יד)
מהרנו עוד בעגלה אשר יהודי כפרי הביא לנו, ונסענו בין סבכי היערות ושמענו קולות היריות של תותחים על הדרך מכל הצדדים. ומשם נסענו הלאה, אשר יש לספר הרבה עד בואינו לעיר קאמיען-קאשירסק גליל קאוולע, ושם מצאנו מנוח מן ב' דעשי"ת עד אחר חג דסזכות. ביוכ"פ התפללתי כל נדרי מוסף נעילה שם בבית המדרש אשר הפצירו בי. אבל למחרת יוהכ"פ נחלתי ר"ל על רגלי בחום יותר מארבעים, עד אשר עזרני ה' בהושענא רבה קמתי ממטתי. - ואני מטפס ועולה ומדלג כל ההרפתקאות. - ותיכף אחר חג הסוכות נסענו לבריסק, וכאשר נודענו אשר לוילנא עוברת תחת חסות ממשלת ליטא מיהרנו לנסוע שמה עוד על ש"ק פ' לך ומני אז הנני פה .

והנה לפניכם עוד תעודה היסטורית, אשר מצאתי רשום, בקיצור נמרץ, כיומן בכתב יד קדשו, בחוברת שלו וזה לשונו :
יום ה' פ' נצו"ל, ברחנו מאטוואצק במכונת משא. לפני צהרים, ובאנו לגארוולין בשעה 4 אחד צהרים. אחרי שתי שעות, יצאנו ובאנו לריקא בשעה 1 בלילה.
יום ו' עש"ק, יצאנו משם במרכבה בבוקר השכם ובאנו לקאריב בשעה 4 אחה"צ והעיר נשרפת. משם, בדרך עקלתון. עברנו כפר ובאנו למארקשאוו בשעה 8 ליל ש"ק והוכרחנו לנטות מדרך לובלין על החולות לכפר וואליע ב1- בלילה.
יצאנו משם במוצש"ק לובלינה, דרך כפרים ומפני השריפות שם נסענו חזרה אל הכפר סטראשטשין, אצל יהודי.
משם לקאמיאנקא כאור בוקר יום א' וילך א' דסליחות אצל הרב. בערב יצאנו ובאנו ללעווערטאוו. 11 בלילה אור ליום ב'. ולמחרת באור ליום ג' נסענו ללענטשנא ובאנו שמה 2 בלילה. וביום ג' אחה"צ שעה 3 נסענו לכפר ציציוו ובאנו שמה אחר מנחה. משם נסענו תיכף בעגלה דרך חעלם בבוקר השכם לדוביענקא, שבאנו שמה ביום ד' אחה"צ ערב ר"ה שעה 1.
א' דר"ה בבוקר עברנו הבוג. ובלינו בכפר ביסטרין (עד סמוך) משם הלכנו שמונה אנשים ובתוכם הרב מדובענקא ובאנו בשעה 11 לכפר זעמלענציא. ושם חטפו מאתנו המלתחה. ובאנו כאור בוקר ב' דר"ה לכפר סמאגזשיוו על פרשת דרכים אצל יהודי מענדיל דובענקער. משם יצאנו רגלי לכפר אחד ומשם עם עגלה למאטשעווא, שבאנו, בצירוף, רגלי, שמונה קילאמעטער, אחר הצהרים בעש"ק, ובמוצש"ק יצאנו עם עגלה בחבורה של עשרים אנשים ובאנו לנסכיז ביום א' אחה"צ. ואחר לינת לילה, ביום ב' בבוקר שעה 8. ואז פסקו המעופפים, - ובאנו לקאמיען שמינית בערב.
ביום ב' בעשי"ת נסענו לנסוע על הרכבת, אבל חזרנו העירה בלילה. וכאור בוקר נסענו עוד הפעם וחזרנו בחרדה מן אוירונים. והיינו שמה עד א' אחר החג. ונסענו ליאנוב אשר באנו שמה שעה 3 אחה"צ. ואחר לינת לילה, יצאנו משם, באור ליום ג' ובאנו בשעה 1 בלילה לבריסק. ובאור ליום ה' נח, נסענו לוילנא בשעה 8 ובאנו שמה בשעה 8 בבוקר בעש"ק. -

(עמוד טו)
זהו רק מכתב אחד, מני הרבה, המתאר, רק חלק קטן, השייך לבריחתו מפולניא, שהיתה מלווה בסכנות מרובות. ויתר ההרפתקאות האיומות והנוראות, שעבר עד הגיעו לארה"ב. את העברת שאר חלקי בני ביתו מפולניא, שהיתה כרוכה בסכנות נפשות. ואת נסיעתו, דרך מוסקבה סוביר וולאדיוויסטוק יאפן, לאמעריקה, המהווה שרשרת אחת גדולה, של יסורים ועינויים קשים גופניים ונפשיים, הלא המה כתובים ומתוארים בהרבה מאמרים, קובצים וקונטרסים שונים, שהופיעו במשך הזמן, במקומות שונים.

גלים קשים עברו על ראשו. השאיר בפולניא שתי בנות. בתו היקרה מלכה ווישקובסקי עם בנה ישראל, הי"ד. בתו היקרה פייגל עם בעלה הרב יחיאל דנציגר בן הרה"צ מאלכסנדר זצ"ל, עם שני ילדים הי"ד. חתנו הרב חיים יוסף פינקלר בן הרה"צ מרדושיץ זצ"ל, הי"ד. אחיו יחיאל אלטר עם משפחתו, הי"ד. אחותו ניחה אשת ר' בעריש בלס עם משפחתו, הי"ד. אחותו מלכה אשת הרב ר' אברהם לנדוברג, הי"ד. מחותנו - הורי זוגתי הרבנית רבקה זלטה תחי', הרב חיים משה הכהן קאהן ז"ל. (היא"צ כ"ח שבט) ואשתו הינדא בת הרה"צ ר' דן מקונסטנטין ישן זצ"ל (היא"צ י"ז אלול) עם בתם שרה אסתר, הי"ד. מלבד משפחה גדולה ומסונפת בת מאות נפש, אשר נספו כולם בתוך שאר אחינו בני ישראל, הי"ד. עזב אחריו כל חילו ורכושו וקנינו ובתוכם גם רכושו הרוחני ואשר רכש מאבותיו הקדושים זצוק"ל. וכל כתבי היד מאא"ז זצק"ל וכל כתבי ידו של כ"ק הרה"צ אאמו"ר זצוק"ל, נשארו בארץ האויב והיתר שנשאר בידו לפליטה, נאבד בדרך, בעת מנוסת הבהלה.

וכן השאיר בפולניא אלפי חסידים, אנשי מעשה, יראים ושלמים. הרבה בתי כנסת (שטיבלעך) במרבית ערי פולניא, על מתפלליהם המרובים, אשר מהם, נזדקרו, חסידים, ויצאו למופת במדותיהם התרומיות ובהתנהגותם החסידית העילאית, יקירי רוח ואצילי-נפש, הי"ד.

לכן אמרתי אז בלבי, כדרך שאמור במדרש פר' שמות על הפסוק כן ירבה וכן יפרוץ, רוה"ק אומרת כן. אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה, בשעת חרום זו, מחוץ תשכל חרב שונאי עם ישראל ומחדרים אימה שונאי דת ישראל וברצונם לעקור את הכל, כל חלקה טובה, להחריב את כל היכלי התורה והחסידות, להשכיח את התוה"ק מלבם של ישראל. ואין לך יום, שאין קללתו מרובה משל חברו וכל המציק לישראל נעשה ראש ואינו עיף וצרות האחרונות משכחות את הראשונות. באותה שעה אמר יעקב אבינו לפני הקב"ה רבש"ע כתבת בתורתך ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד (ויקרא כ"ב) אם יבוא רשע זה (עשו) ויאבד את בני ואת אמם כאחת, ס"ת שאתה עתיד ליתן על הר סיני מי יקרא בו (בר"ר פ' ע"ה). אז וגם היום שחטו ושוחטים אותנו ר"ל אותו ואת בנו ביום אחד, מכים אם על בניה כאחת, תורה זו מה תהא עליה? ואמרתי אז בלבי: מה לך נרדם: קום ועשה! אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום! דוקא כעת הזמן מוכשר לחזק ברכים כושלות וידים רפות, היא התורה בזמן הזה, שנפלה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ומונחת בקרן זוית, להרימה, להגדילה ולהאדירה
(עמוד טז)
בהפצתה בכל שבעים פניה. והחלטתי אז להוציא את הספר "אמרי ישראל" על פרקי אבות.

והיודע מחשבות יודע, כי לא לכבודי ולהחזיק טובה לעצמי הנני מתכוון בהוצאת ספר. לא למען עטרה להתעטף ולהתגדל בה ולא קרדום לחפור בו; אלא לפאר את האבות הקדושים זצוק"ל כוונתי. לכן עלה אז ברעיוני להקריב מחדש על מזבח הדפוס קצת מחידושיהם לזכות בהם את הרבים ולהתענג בהם בני אדם, לא שלותי ולא שקטתי לאסוף וללקוט בחפני כאמיר גורנה מזמרת ספריהם הקדושים, שכבר יצא להם מוניטין בעולם ויגעתי ומצאתי תאמין. ואספתי הרבה מאמרים. בקדושה נאמרים, מהאבות היקרים, המפוזרים בספרים, וסדרתים מסודרים, כשולחן ערוך, לעיין בו לעת הצורך, לא לחפש ולא לטרוח, ולא ליגע את המוח. וכל מגמתי וחפצי היתה (אז) ללקט אך מאמרים קטנים, קלים ונמרצים, משמחי לב ומשיבי נפש ולא דברים ארוכים ועמוקים שזקוקים לעיון רב וזמן, כדאיתא במ"ר שה"ש אמר ר' לוי לשעבר היתה הפרוטה מצויה, היה האדם מתאוה לשמוע דברי משנה והלכה ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהם חולים מן השיעבוד, אין מבקשים לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות. וכדאיתא (במס' סוטא מ') ר' אבהו ור' חייא נזדמנו למקום אחד והיה ר' אבוה דורש בדברי אגדה ור' חייא בדברי הלכה, הניחו כל העולם לר' חייא והלכו לר' אבוה לשמוע ממנו דברי אגדה עי"ש. כן היום, מחמת עול הפרנסה וטרדות הזמן וצרות השיעבוד, כמחז"ל גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב השאור שבעיסה ושיעבוד מלכות (ברכות י"ז) אין המח והדעת צלולה להגות בענינים עמוקים וארוכים והולכים לדברים ומאמרים קטנים וקצרים השווים לכל נפש. ולמען שלא אהיה כטוחן קמח טחון, הוספתי משלי איזה גרגרים קטנים, דברים אשר הנני ה' כעת סדור הספר ואשר השי"ת באהבתו ובחמלתו הבינני וכל חידושי לא למען הוציא ספר חדוותי, אלא מה שעלה על רעיוני בעת סדור הספר רשמתי וכל החידושים הנם כולם פרי המחשבה בעת סדור החבור בלי הכנות ובלי כוונות. ואולי שגיתי, השי"ת יכפר, כי אי אפשר לבשר ודם, שעיניו רק עיני בשר, שימלט משגיאות ושגיאות מי יבין (תהלים י"ט). ובמדרש רבה (פ' נשא) תני מנין אתה אומר, שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל והיה בעיניו כאלו שמע מפי חכם שבישראל שנאמר וכו'. וכ"כ השלה"ק שיש מצוה לכתוב מה שמחדש אדם בתורה. ועטרת זקנים בני בנים (משלי י"ז) אבות מכלל דאיכא תולדות ותולדותיהם כיוצא בהם (בבא קמא ב') והובא במדרש תנחומא (פ' תולדות) הצדיקים מתעטרין בבני בניהם ובניהם מתעטרין באבותם, לכאורה י"ל בלשון המדרש שהצדיקים מתעטרין בבני בניהם ובניהם מתעטרין באבותם. למה הצדיקים מתעטרין דוקא בבני בניהם ? אלא נ"ל דאיתא בגמרא (ב"מ פ"ה ע"א) אמר ר' יוחנן כל שהוא ת"ח ובנו ת"ח וב"ב ת"ח שוב אין התורה פוסקת מזרעו לעולם. אמר ר' יוחנן מכאן ואילך "תורה מחזרת על האכסניה שלה. וזאת היא כוונת המדרש הצדיקים מתעטרין בבני בניהם, שהם ששים ושמחים בזה שזוכים לראות נצמח מהם שגם בני בניהם הם בני תורה בגלל זה הם בטוחים שלא תהיה התורה פוסקת מזרעם לעולם כמחז"ל הנ"ל והבן.

(עמוד יז)
ומאת כ"ק הרה"צ אאמו"ר זצוק"ל, היות, מחמת הדרכים המשובשות, שהיו אז, לא הגיע לידי רק מעט מזעיר מחידושיו הרבים על פרקי אבות, לכן קויתי, שכאשר יעבור אי"ה הזעם והקב"ה ישכין שלום בעולם והכל יבוא על מקומו בשלום אז נזכה אי"ה לשבוע מטובו ומחידושיו היקרים והעסיסיים, להשתעשע בהם אנ"ש יחיו הצמאים לדבריו ולתורותיו, אשר כ"ק אאמו"ר זצוק"ל הפיץ אז באמריקא ממעינותיו חוצה בכל ענפי התורה והחכמה לשמחת כל לבב אנוש.

ושבח והודיה הרביתי לה', על כל החסד, אשר עשה הקב"ה, עם כ"ק הרה"צ אאמו"ר זצוק"ל, שנמלט בשעתו ובזמנו מצפרני הנאצים. לכן חכיתי עם הוצאת הספר וציפיתי בכליון עינים לעליתו המהירה ברנה לארצנו הקדושה, שזו היתה תשוקתו העזה ומשאת נפשו התמידית לראות בנחמת ציון וירושלים, ואז יסמוך ידו גם הוא על הספר ויסכים להוציאו לאור עולם. ואז אוכל להוציא מחשבתי מכח אל הפועל. כאילו היו מחשבותי בימים ההם ובזמן ההוא . . .

אבל רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום . . . !

אמנם כעבור שבע שנים, שבע שנות המלחמה. שבע שנים שדופות. שנים של חרבן והשמדת היהדות. שנים של אושוונצים... מאידאנאק... טרבלנקו... ובערגן-בעלזן... אשר אכלו את כל הטוב והיפה בישראל, נתבשרנו על דבר עליתו של כ"ק אאמו"ר זצוק"ל לארצנו הקרושה. וזו הפעם הרביעית שביקר בה וכעת כבר על מנת להשתקע בה. ובשנת תש"ז בר"ח תמוז ביום רביעי ירד בלוד האוירון, שבו בא מנוי-יארק כ"ק הרה"צ אאמו"ר זצוק"ל. הופיע בכל הדרת קדשו ונתקבל בשמחה רבה, באהבה ובהתלהבות גדולה ע"י הקהל הגדול, שחיכה לו על-יד שדה התעופה, וההתעוררות בכל הישוב לרגלי בואו היתה גדולה ועצומה מאד . . .

…בעברו על החיבור "אמרי ישראל" על פרקי אבות, אשר הראתי לו, הביע את גודל שמחתו, התפעלותו והוסיף מדליה עוד הרבה חידושי תורה על פרקי אבות, דברים יקרים ועסיסיים שישנם אתי עמי בכתב וסמך ידו עליו והסכים בפה מלא להדפיסו ולהוציאו לאור.

אבל אחרת, היתה רצון ההשגחה העליונה. כעבור שלשה שבועות, שלש שבתות, בעיר תל-אביב, שבהן קידש שם שמים ברבים, בעבודת ה', שלהבת-קודש, ב"שולחנות" טהורים, זה השלחן אשר לפני ה', שלחן מלכים ומלאכים, שנהרו אליו אלפי אנשים, מכל שכבות העם, ובהם הרים את קרנה של החסידות והיהדות כאחת, בדברי תורה לשמה ובשירה וזמרה לנורא תהלות ולחי עולמים, שהי' כורך ביחד, כדרכו בקודש. תורה, ששילב בה חיבת הארץ אהבת ישראל וזמרה אלקית, שהלכו אצלו שלובי זרועות, שכל אחת יצרה פירוש נאה נאדר ונהדר לחברתה. וכמו שהיה רגיל לומר תמיד: כשם שמברכים על התורה: "הבוחר בתורה" כך מברכים על הזמרה: "הבוחר בשירי זמרה". - אחרי שלשה שבועות, החילו, לפתע
(עמוד יח)
פתאם, סימני מחלת לבו, שנמג ונמס, במשך שנות המלחמה, מתוך רוב כאבים מצרות ישראל וחרבן היהדות, לצאת מלבר. ושמחתנו ושמחת כל חסידיו ומעריציו נהפכה לתוגה. ומני אז התגברה עליו המחלה מיום ליום במהירות נפלאה. וקולו, קול ערב ונעים. ועטו, עט סופר מהיר, שבשניהם שלט והצטיין באופן כה נפלא מאד, נלקחו ממנו לאט לאט ע"י מחלתו, בבחי' "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא" וגו' (פ' וילך) ובדברי רש"י "שנסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה", מפרש כ"ק הרה"צ אאמו"ר וצוק"ל ומדקדק מלת "מסורות" נראה כמיותר וראוי לומר "שנסתמו ממנו מעינות החכמה". אלא אמר כ"ק אאמו"ר זצוק"ל - וכאילו ניבא על עצמו - שלפני מיתתו של הצדיק נתוסף עליו קדושתו, כמו שפירשו בספרים הקדושים הכתוב "תוסף רוחם יגועון" (תהלים ק"ד) שהצדיקים נתוסף להם רוח קדושה יתירה בעת אשר יגועון וגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, היינו בעת מיתתם מתגלים ביתרון קדושה עי"ש. - לכן מחמת ריבוי האור, אינו יכול לצמצם השפעת קדושתו, לכך נסתם ואינו יכול להוציאו החוצה, וז"ש רש"י "נסתמו ממנו מסורות מעינות החכמה". מסורות מלשון מסירה, היינו שנסתם ממנו הכח למסור להם מעינות החכמה. עי"ש באריכות בפנים,

ובערב שבת היה. בבוקר עוד הניח תפילין ובערב עוד קבל את השבת בנימה נעימה דקה מן הדקה, המפרכת את גוף השומע. ובשבת קודש, בשחרית הבוקר, ט"ז כסלו תש"ח, נתבקש לישיבה של מעלה ויצאה נשמתו הטהורה בקדושה ובטהרה בנוכחות קהל רב מחסידיו ומעריציו, שעמדו ע"י מיטתו כל הלילה.

שקעה החמה יכובו המאורות ונלקח מאתנו ארון אלקים, עטרת תפארתנו ונזר ראשנו. וביום א' י"ז כסלו, ביום שפקד ה' את עמו, בהכרזת האומות על מדינה יהודית והתחלת המהומות והפרעות הנוראות ואיומות ע"י הערבים. ביום ששמחה ותוגה השתמשו בערבוביה, הובל לקבורה, ברוב עם והדר, ומנוחתו כבוד בירושלים עיה"ק. וגופו הקדוש והטהור, נטמן בעפרות הקודש, על הר הזיתים, מול הר הבית, קדוש וטהור, במלוא מובן המלה, היה בחייו ובהסתלקותו.

כמה אצילות נפשית עלאית, מדות נעלות ותרומיות, חכמה עליונה, תורה, זמרה ועבודת קודש לשמה, התרכזה בנפשו העדינה. אישיות דגולה מרבבה. צדיק יסוד עולם. גאון וענק הרוח. גדול וטרקלין המחשבה. איש נבחר ומורם מעם. שליט ההוד והיופי וכולו אומר כבוד. ברכת ואוצר האור. פה מפיק מרגליות. בעל הדרת פנים מרהיב עין ולוית-חן. היכל הקדושה ורוך השירה ונפש סגולה ועשירה על כולנה. וצדיקים, אפילו במיתתם נקראים חיים ורוחו הקודש חי בקרב אלפי ישראל, שהפיח בהם והאציל עליהם מרוח קדשו, פרי רוחו רוח חיים בתורותיו העסיסיות; דברי אלקים חיים, בנגלה ובנסתר ובשירתו וזימרתו, מזמור שיר לה', נעים זמירות ישראל. ויעקב אבינו לא מת, כי מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים.

(עמוד יט)
וכל בעל רוח רגיש, ראה והרגיש בפנימיות נפשו, שכל עליתו האחרונה. של כ"ק הרה"צ אאמו"ר זצוק"ל לארץ, כאילו היתה אך ורק למען הגנז באדמת הקודש שאהב אהבה עזה בלי מצרים ושאף והשתוקק אליה בתשוקה עצומה להשתקע בה. כי מיום בואו ועד יומו האחרון, השתלשלו המאורעות הפרטיים בסדרי חייו: מחלתו, הסתלקותו ולוויתו, באופן מסתורי בלתי מובן ונפלא מאד. וכל שהותו בארץ והתגלגלות המסיבות, כאילו הי' שרשרת גדולה אחת, מלאה חידות סתומות טמורות ונעלמות, טמונה בגנזי נסתרות. ולה' היודע תעלומות פתרונן . . . ומאת ה' היתה זאת והיא נפלאת בעינינו והנסתרות לה' אלקינו. . .

כל כתבי ידו של כ"ק הרה"צ אאמו"ר זצוק"ל, דברי תורה וחידושי תורה, פנינים יקרים בנגלה ובנסתר, שהגה והשמיע בפה קדשו, חוצב להבות אש, מדי שבת בשבתו ומועד במועדו בתלת סעודתי דמהימנותא, וכתב ורשם בעצמו בידו הקדושה ועטו דדהבא, עט סופר מהיר, עד פרוץ המלחמה האחרונה הנוראה, נשארו בפולניא ונאבדו, אותיות פורחות באויר, ביחד עם נשמות ששת מליוני בני ישראל נשמות קדושות וטהורות. הי"ד.

נשארו אצלי וישנם אתי עמי, בכתובים, קצת מכתבי ידו הקדושה, מה שרשם במשך שנות המלחמה, דברי תורה, דברים נפלאים, חוצבי להבות אש, מלאים יראת ה', אהבת ישראל וחבת הארץ, שיצאו מפיו קדשו, בקדושה וטהרה, כשכינה מדברת מתוך גרונו.

ועתה אנ"ש אחים וריעים וידידים יקרים יחי' ! ידוע יודע אני, כי כלתה וצמאה נפשכם ונכסוף נכספתם להתחמם בעמוד האש, באורו אור התורה, נר מצוה ותורה אור, של כ"ק הרה"צ אבא מרן אדמו"ר זצוק"ל ולראות, בהקדם האפשרי, אותיות מחכימות, דברים קיימים, כנחל נובע, מקור מים חיים, מפרי רוחו, פרי עץ החיים, נדפסים וחקוקים, עלי דפי ספר, שחור על גבי לבן, ולחזות ולהגות בהם, ולהשתעשע בהם, בחינת עינינו רואות את מורינו. לכן, בכדי, שיהא שפתותיו דובבות, כמאמר חז"ל, כל ת"ח שאומרים שמועה מפיו בעולם הזה וכו' שפתותיו דובבות, שנאמר דובב שפתי ישנים עי"ש, החלטתי איפוא לא לחכות עד שאסדר אי"ה את כל כתבי ידו הקדושה להוציאם לאור עולם כי הסדור וההגהה וכו' לוקח כמובן וכידוע זמן זמנים ובחרתי לכן להוציא ראשונה קצת ממאמריו הקדושים והטהורים, שאספתים, לקטתים וקבצתים מאמרים מפוזרים על ימי נוראים, חגים ומועדים, נאמרים ונפוצים בספרים, קונטרסים, הגהות ומה שנאמרו בע"פ ומפי השמועה וכתובים במכתבים ושאר ענינים ודברים בעתם והוספתי ג"כ קצת מכתבי ידו, שטרם ראו אור עולם וריכזתי אותם, ריכוז נמרץ וחיברתי אותם בספר אחד ושלם, לשם סדר נכון והגון.

ואני תקוה לה' יתברך, כשם שזכיתי להוציא לאור חלק זה כן אזכה, בעזהי"ת, לסדר ולהעלות אור ונר תמיד ולהוציא כל כתבי יד קדשו על חמשה חומשי תורה שישנם אתי בכתובים וכן את הספר "אמרי ישראל" על פרקי אבות שמוכן
(עמוד כ)
ומזומן לעלות על מכבש הדפוס ואת כתבי. ידי פרי רוחי ועטי בעזה"י. וקראתי את הספר "אמרי שאול", כי רה"ת וסה"ת כשמו כן הוא "שאול ידידי' אלעזר" וכל האותיות ביחד נוטריקון "אדוני אבי מורי ורבי ר' שאול ידידי' אלעזר". ועוד לי בזה טעם לשבח ועליו תמכתי יתדותי ולקחתי לבסיס ויסוד לשם הספר הקדוש הזה, יען, שבהקדמתו, של כ"ק הרה"צ אאמו"ר זצוק"ל, לספר "דברי ישראל", על ויקרא, שהוציאו לאור מאת אא"ז זצוק"ל, התחיל בשלוש תיבות אלה "ויען שאול ויאמר", ובזה מצאתי רמז מפורש. לקחת לי הרשות. בזכות השלש תיבות הנ"ל, לקרוא את הספר הנוכחי "אמרי שאול".

ואני תפלה שזכות כ"ק הרה"צ אאמו"ר זצוק"ל וזכות אבותינו הקדושים תעמוד לנו ותגין בעדנו ושיהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו ויאיר עינינו בתורתו ויזכינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים ולהגדיל תורה ולהאדיר ונזכה לישועת ה' צור ישראל וגואלו להתעלות ישראל ולגאולה שלמה בביאת הגואל צדק במהרה בימינו אמן.

תל-אביב, ט"ז כסלו תשי"ז: יומא דהילולא של כ"ק אאמו"ר זצוק"ל *.

דברי בן המחבר, המו"ל והמסדר
שמואל אלי' טאוב
בהרה"ק מהרשי"א זצוק"ל ממודזיץ




* ההדפסה התעכבה בגלל סבות שונות ונמסר לדפוס בשנת תשי"ט.