תקציר המבוא:

אודות המחבר

בן המחבר, חיים יוסף, מספר על קורות חייו של אביו, אלימלך, מהולדתו במרמרוש-סיגט ועד הירצחו באושוויץ, ועל הצלתו שלו לאחר שנשלח גם הוא לאושוויץ בשנת 1944.

המבוא:

(עמוד )
בעהשי"ת
הקדמה למהדורות החדשות
חסדי די כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, להוציא לאור מחדש את ספר היקר והנחמד לחם אבירים, אשר חברו אבינו מורינו ורבינו החכם השלם, החריף ובקי, איש תבונות, המפורסם מוה"ר אלימלך במוה"ר ישראל פישמן זצוקלה"ה. ועל אלה אני בוכיה, עיני עיני יורדה מים, על הלקח ממנו עטרת ראשינו ותפארת משפחתינו, יחד עם אמנו היקרה הצנועה והעדינה אשת חיל מרת יוטא ברכה בת מוה"ר אברהם הי"ד, מגזע אדמו"ר מרן רבנו חיים יוסף גאטליב זצוקלה"ה מסטראפקוב, בעל מחבר ספר "טיב גיטין וקדושין", ביום אי דשבועות שנת תש"ד, באוישוויץ, ע"י הרוצחים הנאצים ימ"ש. ועל האי שופרא דלא בלי בעפרא קא בכינא.
והנה אבינו ז"ל כבר התחיל לסדר כתבי יד שלו להדפסה, חידושים על ש"ס ועל ארבעה חלקי שו"ע. ובשנים האחרונות לחייו כמעט לא נח עטו אלא חקר ובקר, אסף וכתב חידושי תורה כמעין המתגבר. אבל לדאבונינו נאבדו כל הכתבים, וחבל על דאבדין ולא משתכחין.
גם הספר הזה כבר תם משוק הספרים ואינו בנמצא. ע"כ החלטנו, בני המחבר יבלחט"א, להדפיסו שוב כדי לעשות נחת רוח לאבינו ז"ל, ולהיות למזכרת נצח לבני משפחתינו שנהרגו על קידוש השם. וזכות המצוה תעמוד לנו, ולשארית פליטת המשפחה, שנזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות מתוך נחת והרחבה עד ביאת גואל צדק בב"א.
לתועלת הקוראים, הוספנו בסוף הספר מפתח ענינים מיוחד, ובו תמצית מכל חידוש שנאמר בספר.
בני המחבר:
חנניא יום טוב ליפא פישמאן חיים יוסף פישמאן

(עמוד ז)
ב"ה
הקדמה
אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו בסוד עדה וישרים. לבי ובשרי ירננו אל אל חי וקיים נורא קדוש ומרום, ימלא פי תהלות ותשבחות שירים ומזמורים, יוצרי הבינו מורשה לנחול ושם חלקי מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות ושערים, ממרום שלח אש דעת ומבינתו רוח עלי האציל והעיר לי אוזן לשמוע בלימודים ולחדש בתוה"ק דרושים ורמזים פירושים וביאורים, ערבים לאוזן שומעיהם וראויים להעלותן על שלחן מלכים ושרים, למועד הגיע עת לחננה כי עברו ימי זקנה הערוני רעיוני וסעיפי ישיבינו הלא צבא לאנוש עלי ארץ וכל ימיו כעס מכאובים ויסורים, בחשך בא ובחשך ילך וישוב לבית עולמו ערום, כי כל עמל האדם לפיהו ויגיעו בלא לשבעה ונשכח כל הצב"א אשר הי' בארץ מצרים התעיף עיניך בו ואיננו יעלה אבר כנשרים. כבה נרם ואבד זכרם, ולעומת דרשת חכז"ל במאמר המלך החסיד אגורה באהלך עולמים שלהאומרים דבר שמועה מפיהם בעוה"ז שפתותיהם דובבות בקברים, כמ"ש וחכך כיין הטוב דובב שפתי ישנים הולך לדודי למשרים, כלפי זה קמתי ואתעודד, ואשאג הידד, שנסתי מתני, ונערתי חצני ושמתי כחלמיש פני והרהבתי בנפשי עוז לגשת אל המלאכה להוציא חידושיי לאור עולם להעלותם על מכבש הדפוס ולקבעם כיון נטועים כבמסמרים, כמאמר המלך החכם חכמות בחוץ תרונה ברחובות פלגי מים מחזרים, בעור אמרי' תאמר לפי קרת ליד שערים, זכרון לדור אחרון למען בנים אשר יולדו יקומו ולבניהם יספרום וזכרם לא יסוף מזרעם ובשפל קול התחנה קולי כשופר ארים, יערב נא שיחתי ועתירתי כחלב כרים אברים ופדרים, ובקריאה של חבה אקרא למאהביי המה ירוממינו ויחנינו קחו נא את ברכתי אשר העלתה מצודתי ממים אדירים, ולכו לחמו בלחמי אשר טפחתי ורביתי ערכתי ואפיתי לחם אבירים וינעם לכם לחמי לחם סתרים, לחם שמלאכי השרת מאן מה"ש רבנן ניזונין בו ונבלע באברים, ומכחכם שחדו בעדי להיות בתומכי נפשי להאציל מאדכם עלי בעין יפה ורוח נדיבה בכסף מלא עובר לסוחרים למען אמצא שכר טוב בעמלי ויהי' שלוחי מצוה נשכרים כי השבח הותר על היציאה מופרש ומורם לדבר מצוה רבה שאין לה ערך ושיעורים, ונפשי חכתה כי ייטיב ה' לטובים ולבלבותם ישרים, כפלי כפלים ישלם ה' פעלם ושכרם, הודם והדרם קרנם ושיאם למעלה למעלה ירים, יזרעו וימצאו מאה שערים ישבעו בנים והניחו לעולליהם יתרם נחלה בלי מצרים, פן יחשדינו שומע ורואה כי כל קבל דנא רוחא יתירא וגובה וגאון אשר יקנן במורשי לבבי בהצנע ובמסתרים, הן המה השיאנו והנועתני לצאת בכותבת הגסה להוציא מינוטין שלי ולחשו לי חשיבא את לאדפוסי אדרא אמרים, לעשות לך שם ויד שיהי' כסאך מוטלת בין גדולים ומורים, מוכרח אנכי להודיע ולגלות פני הלוט ולהשיב בפנים מסבירים, כי לא
(עמוד ח)
נעלם מנגד עיני כי נהפוך הוא כי אנוש כערכי בזה רק ללעג ולקלס לבוז ולקלון יחשב בעיני כסילים ובוערים, ששאבו מים המרים מבורות נשברים, מלגלגים ומתלוצצים מחפשים דופי ומומין מבקרים נצים ונצבים כדתן ואבירם, אשר הוכו בסנורים, אינן רואין נגעי עצמן ועינן רעה בשל אחרים, באפם יהרגו איש וברוח שפתותיהם ימהרו לשפוך דמי נקיים חנם כמים המוגרים, לא לשבח ויקר גדולה וכבוד ראש להרים, שיהי' שמו מפארים.
בעבור זאת יחרד לבי ויתר ממקומו כלימה תכסה פני רטט אחזתני חבלים וצורים, יראה ורעד יבא בי ותאחזני פלצות מכל פינות ועברים הרוני לענה השביעני במרורים, גוי נתתי למכים ולחיי למורטים ולמטרא לחצי המורים, כי אשמע דבת רבים מגור מסביב ותוכחתי לבקרים מחוץ תשכל חרף ואימה מחדרים ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכרים, יפטירו בשפה יניעו ראש בחץ שחוט לשונם וקולם כקול הסורים מרמה ידברו בפיהם בקול ענות גבורה בתרועה ושברים יהגו ויצפצפו כצרעים ודבורים ובקול רעש גדול ישאגו וינהמו כאריות וכפירים ראו הביא לנו איש עברי לצחק יצחקו עלי צעירים ונערים המנוערים באמרם הגם שאול בנביאים אשר לו ישמע לקול מלחשים חוברי חיבורים ועל הראשונים אנו מצטערים, אמנם זאת נחמתי בעניי ותקותי תאמצני כי אחרי אשר יהגו ויעיינו בספרי בלא לב ולב במחשבת קנטורים, ימתקו אמרי לחכם כצפיחית בדבש ויטעמו בהן טעם בשרים, כל חוק הטועמו יאמר לי לי ויתענגו בהם כל ישרי לב כבצינת שלג ביום קצירים, או אז יכנע לבבם ויתבטלו הנוקפין והמעררים, ויתהפכו לסנגור קטגורים, יצדקו ויאמרו אמת יתנו עדיהן הדברים, כי תורה לא בשמים הוא רק נתנה במדבר במקום הפקרים, מונחת בקרן זויות וכל החפץ וידבנו לבו ימלא ידו ויזכה ללקט אורים, כמחז"ל אל תסתכל בקנקן מבטן מי יצאו הדברים, אלא במה שיש בו יש קנקן חדש מלא ישן דברים עתיקים וכבירים, ולזימנין משתכח מרגניתא טבתא באפרקסתא דעניא דלא משתכח רכוותי' בגנזי ואוצרות קצינים וגבירים, ואולי מן השמים הניחו לי לעשות גדרים, וכבר שומה בפי מחברים וספרים, כי באם ימצא בספר דברים נכונים וברורים בראש אמור שנים שלשה גרגרים, על כל הספר מכפרים.
יתכן שימצאו איזה מאמרים או מקצתם שהובאו ונזכרו בספרים, שאלתי ובקשתי שלא יתלו בי בוקי סרוקי כי קמחא טחינא טחנות ולא יחשדינו למתלבש בטלית שאינו שלי ולא ירדפוני כרדוף הקורא בהרים, רק ידיננו לכף זכות כי מלבד שהשכחה מצודה פרוסה על כל החיים וזכרונו של כל האדם כוזב וכותב על הספר בדיו מה שכבר חזו עיניו משרים, אחז"ל סגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד המאמרים, לכן על המצפה אני עומד בלב מלא תקוה אשר אין בית המדרש בלא חידוש דברים, וימצאו בדברי אבני חפץ נופכים וספירים, אשר אותן שקדמוני לא שערום, כי דברי תורה עניים במקום אחד ובמקום אחד עשירים.

(עמוד ט)
ראשית ביכורים, לפרי עשתונותי הספר הנוכחי קראתי בשם "לחם אבירים" על אשר בתיבות אלו נרמז שמי ושם אשתי תחי' (נכדת הגאה"ק מו"ה חיים יוסף אבד"ק סטראפקוב זצוק"ל) ושם אבותינו ז"ל התמימים והישרים כי (בחילוף חי"ת בכ"ף ובחשבון אות למ"ד ב"פ) אותיות שמי אלימלך בן ישראל רעכיל כלן בזכירה אחת נזכרים, לשם אשתי יוטא ברכה בת אברהם אידל יש רמז בר"ת אבירים זה שכרה עבור עמלה ויגיעה כמאמר ר"ע (כתובות ס"ג) שלי ושלכם שלה הוא לתלמידיו המובחרים וכמחז"ל (ברכות י"ז) הני נשי במאי זכיין דנטרן עד דאתי מבי רבנן הגברים, לבד מטף באקרויי בנייהו לבי כנישתא שגדלה על ברכי תורה ויראה וחסידות בנינו היקרים (בניי הרה"ח מו"ה ישראל, מרדכי, דוד, חנני' יו"ט ליפא, והב' המופלג בתוי"ש כמו"ה חיים יוסף יחי', ובתי הצנועה מ' שרה תחי' עם בעלה הרה"ח מו"ה יחזקאל שרגא רוזענצווייג נ"י ובתי מרים גיטל תחי' עם בעלה הרה"ח מו"ה שלום יחיאל קליין נ"י ובתי העלמה השולמית מ' רעכיל טאבא ובתי עטיא הי"ו) כל רואיהם לזרע ברוכי ה' יכירום, בנים כנטועים מגודלים פרי קדש הלולים כלם אהובים כלם ברורים ואשרי שזה ילד ואשרי שזה גדל משבחים ואומרים, ובתפלה לעני כי יעטוף לפני ה' אשפוך שיחי ואשא עין למרום שלא יבוש המעין ולא יקוץ האילן ונזכה לראות בנים ובני בנים נטעי נאמנים יבורך דור ישרים, שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו דשנים ורעננים יהיו עוסקים בתורה ומצות ועובדי ה' באמת עד לפני ירח דור דורים.
ואחרי ההודאה על העבר בקשתי על העתיד יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל שלא יאמר פי דבר שלא כרצון אדון כל היצורים ושלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי החברים, ולא יזדקר שום חטא ועון מכשול והרהורים, לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי לשוב בתשובה שלימה על מעשים שאינם מהדרים, ולתקן את אשר שחתי ונשלמה שפתי פרים, ולחבר באהבה ואחוה וריעות הדוד עם אשת נעורים, ויזכינו לראות בתוצאות יתר חידושיי המונחים מסודרים, ולחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו בפנים מאירים, ובהרמת קרן התורה וקרן ישראל בגאולה שלמה במהרה כלם כאיש חברים, ולאקומי שכינתא מעפרים ופדויי ה' ישובון ובאו לציון ברינה ושירים ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה ושמחת עולם על ראשם קשורים, אז ירננו כל עצי יער ואז תשמח בתולה במחול יחדיו זקנים ונערים, ובי ה' יהי' נכון ונשא בראש ההרים ויעמוד הכהן לתומים ואורים, ויקוצו ישני אדמת עפר להיות נעורים, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל דר במרום.
אלימלך פישמאן

(עמוד יא)
בע"ה
תולדות הרב המחבר זצ"ל
אבינו, הגאון החסיד המפורסם מוהר"ר אלימלך זצ"ל, נולד בעיר סלוטפינא שליד מרמרוש-סיגעט, בשנת תרמ"א (1881), להוריו הרה"ח מוהר"ר רבי ישראל וזוגתו הרבנית מרת רעכיל פישמן זצ"ל. אביו היה איש מכובד בקהילתו ובעיירתו, והיה מתפרנס מעבודתו במכרות המלח הממשלתיות.
שלשה בנים ובת נולדו להוריו, ואבינו היה הצעיר שבהם. הוא למד בסיגעט בישיבתו של הרה"ק בעל ה"קדושת-יום-טוב" זיע"א, ולאחר מכן למד בחוסט אצל הרה"ק בעל "ערוגת הבושם" זיע"א.
בגיל צעיר, והוא בן ארבע עשרה בלבד, כבר ניכר היה בפני כולם כשרונותיו החריפים ועמקותו הגדולה בלימוד. בגיל צעיר זה כבר חידש חידושים רבים, אשר היו לפלא בעיני מוריו וחבריו. בהגיעו לגיל 15 יעץ לו רבו, בעל "ערוגת הבושם", לנסוע הביתה, באמרו שהגיע לרמה כזו בלימודים, שאין הישיבה מתאימה כבר עבורו. הוא נתן בידיו מכתב אישי לאביו, בו הוא כותב אליו ומבקשו לקחת עבור בנו תלמיד חכם מיוחד אשר ילמד אתו בפרטיות, כי אין הוא יכול להמשיך ללמוד בצוותא עם כל הבחורים, היות והוא עולה עליהם בהרבה בכשרונותיו וברמת לימודיו.
אני עצמי זכיתי לראות במו עיני את המכתב הזה אשר היה סגור ומסוגר במגירה מיוחדת של אבינו, אשר לאף אחד מאנשי הבית לא היתה הרשות לגשת שם. במגירה זו החזיק אבינו כל מיני מסמכים חשובים ותעודות אשר היו סגורים אצלו תמיד. באחד הימים נתן לי אבינו המפתח של מגירה זו, וכך זכיתי לראות את המכתב. בין השאר כותב אותו גאון וצדיק עליו, שהוא מחדש נפלא, "ומובטח אני שיחדש חידושים רבים, ויפוצו מעינותיו חוצה".
אבינו ז"ל היה בן-בית אצל מרן בעל ה"קדושת יום-טוב", וידיד קרוב לבנו הרה"ק בעל ה"עצי חיים" זיע"א.
פעם נסע רבו זצ"ל לעיר אחרת, ונשאר שם לשהות בשבת קודש, למחרת השבת ביום הראשון, כאשר חזר מאותה עיר, שלח לקרוא לאביו ואמר לו שרוצה הוא להציע עבור בנו, שהגיע כבר לפרק האיש מקדש, שידוך מתאים. הוא ביקש ממנו שישלח את בנו לאותה עיר, כדי להפגש שם עם המדוברת. ואמנם, לא עברו אלא ימים אחדים, בא הבחור המופלג בקשרי שידוכין אתה. היתה זאת הכלה המהוללה מרת יוטא ברכה, בתו של הרב החסיד רבי אברהם ומרת טויבא איידל הארניק - נכדת אותו גאון וצדיק, מרן רבנו חיים יוסף גאטליב זצלה"ה, בעמח"ס "טיב גיטין וקידושין" ורבה של סטראפקוב.

(עמוד יב)
לפני החתונה נסע אל הרה"ק משינעווע זצוק"ל לקבל את ברכתו הקדושה לקראת נשואיו בשעטומ"צ. ב"קוויטל" שמסר לו היה כתוב תחילה שם אחיו אשר אנשיל בן רעכיל, ואחריו השם - שלו הבחור החתן אלימלך בן רעכיל. כאשר החל הצדיק משינעווע לקרוא את הקוויטל נעצר לפתע ושאל את אבינו: רואה אני שבתחילה כתוב שם אחיך אשר אנשיל, משמע שהוא מבוגר ממך. אם כן, אפוא, מדוע באת כבר בקשרי שדוכין, ואילו אחיך לא? ענה לו אבינו: היות וכעת שורר בעולם מצב חרום, תקופה של מלחמה, ולפי חוק המדינה מוכרח כל אחד להתייצב לצבא. והנה אחי המבוגר מרגיש עצמו כאיש גבור מלחמה והוא מפחד להתייצב בפני הועדה. ואילו אני, בהרגישי חלש ורזה, אינני רואה את עצמי כמתאים לגיוס, לכן החלטנו שעדיף שאני אבא בברית הנישואין ולהקים בית לפני אחי.
כאשר שמע הרה"ק משינעווע את דבריו, נשמעה אנחה קלה מפיו ואמר: נו, אנשים חושבים לפעמים אחרת, היפך מהמציאות. לאחר מכן האציל עליו את ברכתו הקדושה, ופטרו לדרכו.
כאשר הגיע תורם של שני האחים להתייצב בפני הועדה הצבאית, קרה אמנם דבר לא יאומן: את אחיו המבוגר, החסון והחזק, לא קיבלו לצבא; ואילו אותו, החלוש והרזה, החליטו לגייס מיד!
כאשר ראה אבינו את המצב כי ברע הוא, מיהר אצל ה"קדושת יום-טוב" זי"ע וביקש את ברכתו הקדושה, לבל יצטרך חלילה להתגייס לצבא. הוא גם סיפר לו שהיה אצל הרה"ק משינעווע ומה שאמר לו אותו צדיק. ענה לו בעל הקדושת-יו"ט: מה אני יכול לעשות? אם השלטונות קיבלו אותך וציוו עליך להתגייס, הרי אין בפניך שום ברירה. אולם, צריך אתה לדעת, כי בצבא של הונגריה-אוסטריה ישנו חוק מיוחד המאפשר לחייל מגויס לגדל זקן ופיאות. ולכן, עליך לעמוד איתן בדעתך ואל תתן שיגלחו לך את פיאותיך וזקנך בכל צורה שהיא!
לפי ההזמנה שקיבל, היה עליו לנסוע לעיר סאטמאר ולהתייצב שם במשרדי הגיוס. בהגיעו לשם, יחד עם צעירים אחרים שבאו להתגייס, נתנו לכולם מדי צבא, וכן פקדו עליהם לגלח את שערות ראשם וזקנם. כאשר הגיע תורו של אבינו החלו לגלח את שערות ראשו, וכאשר רצו לגלח את פאותיו וזקנו, תפס אותם בשתי ידיו, שלא יוכלו לנגוע בהם לרעה.
כראות הספר שלא יוכל לעשות אתו מאומה, מיהר וקרא לקצין שמעליו לעזור לו לגלח את זקנו ופיאותיו של אותו בחור עקשן. מיד בא הקצין לעזרתו, אך אבינו המשיך להתעקש ולא נתן להם בשום אופן לגעת בפיאותיו וזקנו. הקצין התרגז מאד ואמר לאבינו בכעס, כי אם לא יפסיק להתנגד ולא יתן להוריד שערות זקנו - עלול הוא להיאסר בתנאי מאסר קשים, ולא מן הנמנע שעלול גם לקבל כדור בראש, בתור מורד במלכות. אולם, הצעיר החיוור, החלש והרזה, עמד כסלע איתן ולא נבהל כלל מאיומיו.
אותה שעה עבר לידם קצין גבוה יותר, והשנים סיפרו לו על אודות התעקשותו הבלתי
(עמוד יג)
מובנת של הצעיר המוזר. נענה ואמר להם אותו קצין: תנו אותו לידי, ואני אראה לו כבר מה זה להתנגד לפקודת אנשי הצבא. אצלי לא יהיה פיקח גדול מדי!
עשו השנים כבקשתו, והעבירוהו למשרדו של אותו קצין. כאשר הגיע אבינו לחדרו, החל הקצין להרעים עליו בקול: מדוע אתה מפר את פקודת אנשי הצבא ומתנגד לגלח שערות זקנך ופיאותיך?? ענה לו אבינו: אני יהודי אורטודוקסי, אשר מעולם לא נגעתי בשערות זקני ופיאותי. מוכן הנני לשרת בצבא כחוק, אך בודאי ידוע לך על החוק שמותר לחייל להיות מעוטר בזקנו ופיאותיו, ואסור להורידם בעל כרחו של החייל! שאלו הקצין שוב: האם מעולם לא נגעת בשערות זקנך ופיאותיך? לא! - ענה לו אבינו בתקיפות - ואם ברצונך, תוכל גם לשאול את חברי שבאו יחד אתי ולברר אצלם אם אמנם נגעתי פעם בשערות זקני! נענה ואמר לו הקצין: באם הנך אורטודוקסי כדי כך - הרי הצבא אינו בשבילך!
בו במקום כתב וחתם לו הקצין כתב-שחרור מהצבא, ושחרר אותו לגמרי משרות צבאי.
בוא וראה כוחה של מסירות נפש, וכח ברכתו של אותו צדיק.
***
אמנו מורתנו, מרת יוטא ברכה ע"ה היתה בגיל שבע-עשרה בעת חתונתם, ואבינו ע"ה בן שמונה עשרה.
אחרי חתונתם נפטר זקני, אבי-אבינו, הרב ישראל ז"ל. בהיות ועטרת ראשם נלקח מהם ונשארו ללא דואג ומפרנס, פתחה אשתו האלמנה, זקנתי מרת רעכיל ע"ה, חנות מכולת, יחד עם הוריי. כולם, הסבתא והוריי, עבדו בחנות זו אך התפרנסו ממנה בדוחק רב. כדי להקל על המצב הקשה, החל אבינו ללמוד עם בחורים באופן פרטי, וכך הוקל קצת על הלחץ זו הדחק, והפרנסה היתה יותר מצויה בבית.
ואם בעסק החנות הלכו הקונים ופחתו והפרוטה לא היתה מצויה - הצליח אבינו מאד במקצוע המלמדות ועשה בזה חיל רב. בימים ההם כבר גדלה המשפחה, ומספר הנפשות עלו לששה בנים ובנות. גם זקנתי, אם אבינו ע"ה, נפטרה לבית עולמה.
לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע"ד (1914), והצבא הרוסי הגיע לשערי עירנו, סלוטפינא שבקארפאט-רוסיה, לא הצליחו להתבסס שם, ונאלצו לסגת ולברוח לארשעווע. בעיר זו שימש אז ברבנות הרה"ק רבי יואל טייטלבוים זצ"ל, אבדק"ק סאטמאר.
כאמור לעיל, היה אבינו ידיד אישי עם הרה"ק בעל ה"עצי חיים" זצ"ל והיה מיודד עם כל בני הבית. מאחר שלא היה לאבינו עבודה ופרנסה כלשהי במקומו החדש, והיה זקוק לפרנס את בני משפחתו, שמנתה אז שמונה נפשות, הציע את עצמו להיות משמש-בקודש אצל הרב דמתא, הרה"ק רבי יואל זיע"א. בהיות והרב הכיר את אבא היטב עוד משנות ילדותו, בהיותו בן-בית אצל אביו בעל ה"קדושת יום-טוב", הסכים הרב להצעתו ומינה אותו בתור משב"ק.

(עמוד יד)
כעבור כמה חדשים מאז שימש אבינו בתפקיד זה, קרא אותו פעם רבו, הרה"ק רבי יואל, ואמר לו: בענין עבודתך אצלי בתור משב"ק, חושבני שהדבר לא רצוי, וזאת מכמה טעמים: ראשית, הנך מבוגר ממני בארבע שנים; ועוד, הנך בע"ה למדן גדול ויודע ללמוד אפי' יותר טוב ממני (כידוע היו לומדים בחברותא זמן רב). והנה, עד היום, כאשר הקהל שהגיע הנה לא הי' גדול כ"כ, אפשר היי להשלים עם זה, אך היות והקהל הולך וגדול בע"ה - לא אוכל יותר להשתמש בך בתור משמש, כי לענ"ד אסור לי להשתמש עם ת"ח כמוך!
ענה לו אבינו בצער: אבל הרי עלי לפרנס משפחה עם ששה ילדים, ובמה אתפרנס?
אמר לו רבי יואל: שמעתי, שכותב הקוויטלאך של הרה"ק רבי ישעיה מקערעסטיר נפטר לבית עולמו, והוא זקוק לגבאי. לכן עצתי שתסע אליו לשבות בשבת קודש, ושם תוכל לראות ולעמוד מקרוב אחר המצב.
שמע אבינו לעצת קדשו ונסע לשבת-קודש לקערעסטיר. אותו צדיק כיבד מאד את אבינו, ואף כיבדו לגשת לפני התיבה לתפילת שחרית ולקרוא בתורה. במוצאי שבת קרא הרבי את אבינו אל היכל קדשו ואמר לו לכתוב קוויטל. ישב אבא וכתב קוויטל והגישו לפניו.
כאשר החל הרה"ק רי ישעי' לקרוא את הקוויטל, החל להתנמנם מעט - כדרכו בקודש בכל עת שקרא קוויטל - ואחרי כמה דקות התעורר וקרא שוב את הקוויטל. לאחר שגמר לקרוא, הושיט הרבי את ידו לאבינו והציע לו להשאר אצלו בתור גבאי. כך נשאר אצלו אבינו והיה כותב קוויטלאך בשביל החסידים והאנשים שבאו להתברך אצל הצדיק. היו שם עוד שני גבאים ומשב"ק, כך שעל כתפי אבינו לא היתה מוטלת עבודה קשה, ותפקידו העיקרי היה לכתוב קוויטלאך.

(עמוד טו)
אבינו ז"ל עבד את עבודתו הקדושה בנאמנות רבה, והצדיק מקערעסטיר נהנה ממנו במאד. כך נשאר אבינו בקערעסטיר והתפרנס שם בכבוד. בעיר זו גם נולדו להורינו עוד שבעה בנים ובנות ומצבו היה ת"ל די טוב והפרוטה היתה מצויה בכיסו תמיד.
אבא הי' גם שליח-ציבור בימים הנוראים בתפילת שחרית, ובתפילתו היוצאת מהלב היה מעורר את הקהל לבכי ולתחנונים, והיתה שם התעוררות מרובה בעת תפילתו.
***
בין שאר תפקידיו, שימש אבינו גם בתור בורר בין בעלי דינין והיה ממלא תפקיד זה באופן יוצא מהכלל. לא רק אנשי העיר, אלא גם מערים רחוקות היו באים ומביאים לפניו את סכסוכיהם כדי שיפשר ביניהם, להוציא להם את פסק דינו ולפתור את בעיותיהם על צד הטוב ביותר.
כן היו מביאים לפניו כל מיני שאלות סבוכות כדי לפותרם ולמצוא להם מענה ברור. הוא היה משתתף גם בדיונים של רבני ודייני בית הדין שבקערעסטיר, אשר היו מתייעצים אתו ומלבנים יחד אתו שאלות קשות ומסובכות.
***
אבינו ז"ל היה בעל הדרת פנים ובעל צורה נאה. פעם כאשר ביקר בבודפסט, בירת הונגריה, ועבר ברחוב, התקרב אליו אברך אחד ואמר לו: רבי, ברצונכם להרוויח כסף? ענה לו אבינו שהוא מוכן לשמוע מה כוונתו.
האברך הזה, שהיה צייר, הביא את אבינו לאיזה אולם ואמר לו: עליכם רק להתיישב כאן על הכסא ואני אצייר אתכם. אל לכם לעשות מאומה, רק לשבת על כסא, ותמורת זאת אשלם לכם במיטב!
ענה לו אבינו: גם אם תתן לי את מלוא ביתך כסף וזהב, לא אעשה דבר מעין זה, ואין בדעתי לעשות זאת!...
***
לאחר הסתלקותו של הרה"ק, רבי ישעיה מקערעסטיר זצוק"ל, בשנת תרפ"ה, היה לאבינו זמן מספיק לשבת על התורה ועל העבודה. הוא יגע ביגיעה של תורה והיה מחדש גדול בכל מקצועות התורה. הוא כתב חידושים רבים ונפלאים על חמשה חומשי תורה, תלמוד בבלי וירושלמי, פוסקים, ראשונים ואחרונים. הוא זכר כמעט את כל הש"ס ומפורשיו בעל-פה. תמיד היה יושב ליד שולחנו וכותב, הן בשעות היום והן בשעות הלילה. זוכר הנני היטב כשהיה קם בלילה ונוטל את ידיו, התיישב על יד השולחן והחל לכתוב את חידושיו.
לא פעם, כאשר הייתי מתעורר באמצע הלילה, היה מראה לי את חידושיו ואומר שחידוש זה חלם לו בלילה, ובחששו שמא ישכח את החידוש, היה קם ממיטתו ומתיישב לכתוב את החידוש שחלם לו.
בעת שהוגלו יהודי עירו ע"י הנאצים ימ"ש לאיהעל, לקח אתו את כל הכתבים והגליונות המרובים שכתב, והשגיח עליהם כעל בבת-עיניו. אך למרבית הצער והכאב נשרפו ונעלמו כל הכתבים המרובים הללו, וחבל על דאבדין ולא משתכחין.
וצדקה עשה הקב"ה עמו ועמנו, שמכל האוצרות הללו נשאר ספר אחד ויחיד זה אשר זכה עוד להדפיס בחייו - הלא הוא הספר שלפנינו, "לחם אבירים" על חמשה חומשי תורה, שאנו מוציאים לאור עכשיו במהדורה חדשה ובפורמט נאה.
.***
אמנו, מרת יוטא ברכה ע"ה, חלתה פעם מאד והיא עדיין במיטב שנותיה, בשנות הארבעים לחייה. הרופאים כבר התייאשו ממנה ואמרו שאין מה לעשות אתה.
כל בני המשפחה היו שבורים ורצוצים מאד והמבוכה היתה גדולה. לילה אחד חלם בנה - הר' חנניא יו"ט ליפא הי"ו - חלום נורא. בחלומו והנה זקנינו הקוה"ט מרן אדמו"ר מסטראפקוב זי"ע מתגלה אליו ושואל אותו: מדוע הנך כה מדוכדך ועצוב? הכנס נא לחדר בו אמך נמצאת, ותראה כי מצבה הוטב בהרבה!

(עמוד טז)
כאשר התעורר מחלומו, רץ מיד לחדר האמא ומצאה יושבת על מיטתה וחיוך על פניה. היא ספרה לבנה כי איש זקן אחד בא אליה ונתן לה ענבים לאכול, ומיד כשאכלם הוטב מאד מצבה ---
***
בשנות השואה האיומות, כאשר הקלגסים הנאצים ימ"ש כבשו מדינה אחר מדינה ועיר אחר עיר ביבשת אירופה הגדולה, אספו גם את יהודי איהעל והכניסום לגיטו.
בערב חג השבועות תש"ד החליטו לחסל את הגיטו, ואת יהודיה העבירו למחנה אושביץ הנודע לשמצה. כאן העבירו את מרביתם לתאי הגאזים והמשרפות, בתוכם גם את הורינו היקרים, אבינו ואמנו הי"ד, שם עלו על מוקדה ונשרפו עקה"ש.
ארץ אל תכסי דמם, והשם ינקום את דמם ויצרור בצרור החיים את נשמותיהם הטהורות, יחד עם כל אחינו ואחיותינו הטהורים שניספו בידי בני עוולה ע"י המרצחים הגרמנים ימ"ש.
***
לאחר שהעבירו אותנו לאושביץ, ערכו המרצחים סלקציה, כאשר הזקנים והתשושים הועברו לתאי הגאזים, ואת הצעירים השאירו לעבודה. כעבור יומיים העבירו אותנו, הצעירים והחזקים, למחנה עבודה בונה, מרחק של כמה קילומטרים ממחנה אושביץ.
במחנה העבודה פקדו עלינו לעבוד בכתישת גחלים, ומהם השתמש הצבא עבור דלק למטוסים, לרכבות ולטנקים. כדרכם, היו קלגסי הנאצים האכזריים מנצלים את קרבנותיהם האומללים עד כדי כתישת וסחיטת הכוחות, ולאחר מכן היו עורכים במקום סלקציה; את הבריאים המשיכו לנצל עד תום, ואילו את החלשים העבירו למשרפות.
סלקציות כאלו היו עורכים מפעם לפעם - בדרך כלל אחת לכמה חדשים.
כעבור ארבעה חדשי שהותנו באושביץ, חלמתי בליל א' דראש השנה תש"ה, חלום נורא. בחלומי, והנה אבינו עומד לידי ואומר לי: בני, אל תירא ואל תיחת. כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו. תשתדל כל הזמן לרוץ וללכת מהר ("זאלסט נאר לויפן, גיין שנעל")! לאחר שגמר את דבריו הקצרים נשק לי במצח, ונעלם.
- ואיקץ.
מיד לאחר שהתעוררנו שמענו לפתע קול צפירה. היה זה אות וסימן לכולנו להתאסף בצריף. החיילים ציוו עלינו להתפשט ולעבור לצד השני של הצריף. כאן, מעבר השני, עמדו כמה מהקצינים הגבוהים של הס.ס. ובראשם הרופא הידוע לשמצה ד"ר מנגלה. הוטל עלינו לעבור "כבקרת רועה עדרו" ליד מלאכי חבלה אלה, ואותו צורר, מנגלה, היה מאותת באצבעו לצד ימין או שמאל. כלומר, מי שנראה בעיניו ובעיני חבריו ככשיר ומתאים לעבודה היה
(עמוד יז)
עובר, לפי הסימן, לצד ימין; ואילו החלשים היו מועברים לצד שמאל, ומשם - היישר לתאי הגאזים והמשרפות.
הבנתי מיד את הקשר בין דבר החלום לבין הסלקציה, והחילותי ללכת מהר. ובריצה, אחרת, הייתי נראה בעיניהם כחלש ותשוש, וסופי - למשרפות ח"ו.
כך נצלתי, ת"ל, מהסלקציה המסוכנת והעבירו אותי ימינה בין אלה הכשרים לעבודה.
לא היתה זאת הסלקציה היחידה; הסאדיסטים האכזרים היו עורכים סלקציות כאלו מפקידה לפקידה, אך לאחר החלום, בעת שהיינו עוברים מול עיניו השטניות של הצורר, החילותי בהליכה מהירה וריצה קלה, וכך ניצלתי ת"ל תמיד.
***
זכותו של בעל המחבר זצ"ל תגן עלינו ועל כל בני משפחתו, צאצאיו וצאצאי צאצאיו, שיזכו להמשיך את שרשרת הזהב וללכת בדרכיו ביגיעה של תורה ולהרבות כבוד שמים. ויה"ר שנזכה בקרוב לקבל אנפי משיחא ולהגאל גאולת עולמים ע"י ביאת גואלנו צדק בב"א.
חיים יוסף פישמאן