תקציר המבוא:

אודות המחבר

מחבר הספר נולד בעיר גרליץ, אך עוד בילדותו עבר עם משפחתו לצאנז. המשפחה נאלצה לברוח מגרליץ באמצע מלחמת העולם הראשונה. לאחר בר המצווה שלו עבר ללמוד בישיבת מונקץ, ושם עברו עליו רוב שנותיו עד מלחמת העולם השנייה. בזמן המלחמה שהה בעיר אוילאק.
המבוא שלפנינו הוא בעצם שני מבואות לשני החלקים של ספרו.
במבוא לחלק הראשון המחבר רואה חובה לעצמו להזכיר שמות רבים מאוד של תלמידי חכמים שהכיר בשנות חייו במונקץ. שמות גדולי התורה מוזכרים לצד סיפורים רבים מחיי העיר.
את המבוא לחלק השני הוא מייחד להזכרת הקדושים הי"ד מקהילת צאנז.
המחבר מציין שהוא עושה זאת שנים רבות לאחר המלחמה כי הוא נוכח לראות שנכתבו מאות ספרי זיכרון לקהילות שחרבו בפולין אך כמעט לא היה בהם מקום ליהדות הדתית, והם עסקו בעיקר ביהדות החילונית. הוא חושש שאם הוא ואחרים לא יזכירו בכתב את היהדות החרדית המפוארת שהייתה בצאנז יבואו דורות שיחשבו שהייתה שם ובמקומות אחרים רק יהדות חילונית. הדבר הכעיס אותו באופן מיוחד כאשר ראה את ספר הזיכרון לעיר צאנז ובו לא מצא כמעט התייחסות ליהדות החרדית.
בשני המבואות הוא מזכיר עשרות שמות של רבנים וגדולי תורה לצד אירועים חשובים שהתרחשו בעולם התורה של צאנז בתקופה שהוא הכיר את המקום. חלק מן הדמויות שהוא מזכיר הלכו לעולמן עוד לפני המלחמה, וחלקן נספו בשואה.

המבוא:

(עמוד טז)
זה זכרי לדור דור

והנה עתה שזיכני השי"ת לברך על המוגמר ולהו"ל ספרי. אמרתי לא אמנע מלהזכיר קורות העיירות הקרובים ללבי שנתפרסמו ע"י הגאונים וקדושים שישבו שם והאירו לארץ ולדרים כדי שיעמוד זכרם לדור דורים, ראשון לראשונים אזכיר העיר גארליץ שם נולדתי ושם הי' מולדת אמי ע"ה וזקני הה"צ מו"ה נתן ליב ז"ל, עיר מלאה חכמים וסופרים ובפרט עיר וקדיש המפורסם ברוב חכמתו וקדושתו מרן ברוך האלבערשטאם זי"ע, ואא"ז היה מקורב גדול אצלו ואיש סודו ועל ידו היתה אמי נחשבת כבני ביתו, ובי דינא רבא שלו ובראשם הגה"צ המפורסם מוה"ר נפתלי מיללער זצ"ל מהחסידים המקורבים ביותר בצאנז, וד' בניו הגדולים ה"ה הגאון המובהק מרא דכולה תלמודא מוה"ר שמואל אהרן מילער זצ"ל הי"ד אב"ד לאבאווא והרב הגדול המפורסם מוה"ר משה ז"ל הי"ד שהיה ממלא מקומו, והרבני הנגיד החסיד המפורסם מו"ה יעקב ז"ל הי"ד מעפעריעס, והרביעי בקודש הרבני המופלג בתו"י רודף צדקה וחסד מו"ה אפרים יצחק רייז (מילער) ז"ל הי"ד ממונקאטש, ובנו של הגאון מלאבאווא ה"ה מו"ר הרב הגדול צדיק תמים מו"ה יואל ז"ל הי"ד.

ודכירנא שאדמו"ר הגה"ק בעל מנח"א זי"ע נסע פעם לבקשת חסידיו בגאליציען על ש"ק לעיר מולדתו סטריזוב והי' שם גם הגה"צ ר"נ ובניו הגדולים וכאשר בא בחזרה דיבר הרבה בשבחו ואמר עליו שתואר פניו כמלאך אלקים וברור אצלו שהוא א' מהל"ו צדיקים שבדור זי"ע.

העיר הקודש מהולל ומפורסם בישראל צאנז, בו נתגדלתי מימי ילדותי אחר שברחו אבותי מגארליץ מחמת המציק באמצע מלחמה הראשונה העולמית עד אחר הבר מצוה שלי כשהוביל אותי א"מ ז"ל לישיבת מונקאטש, מי לא יתרגש ברגש קודש בזכרו העיר הזאת חכמי' ולומדי' ולא אזכיר רק אחדים מהם ה"ה ר' משה פראנק ז"ל הי"ד ור' איטשא לעזער ז"ל הי"ד ור' נתן בוקסבוים ז"ל הי"ד ור' וואלף אייזענבאך ז"ל הי"ד, ועוד עשרות כהנה, ועל כולם הארי שבחבורה ר' נטע שלמה שליסעל ז"ל הי"ד שהי' יודע ש"ס בע"פ ממש, ובפרט מנוראותיו ותהלותיו של רבינו עיר וקדיש א"א נורא מרן בעל דברי חיים זי"ע, והגם שבעת ההוא כבר עבר יותר מיובל שנים מהסתלקות רבינו זלה"ה היו מדברים ומספרים נפלאותיו ומהתנהגותו כאלו הי' עוד אתנו בחיים, וממש לא היה בית או משפחה בכל העיר שלא ידעו לספר עובדא שהי' מקושר עם רבינו זי"ע, ובכל החדרים התלמידים צעיר צאן קדשים שוחחו מרבינו והאויר הי' מלא מרוח הקודש שלו, ובפרט המעשיות ועובדות שהיו מקושרים עם מדותיו הנעלות ונשגבות בכלל ובפרט במדת הצדקה ממש מבהיל הרעיון לא יאומן כי יסופר, ועודן מצלצלים באזני הסיפורים ששמעתי אחר המלחמה מאחד מהשרידים מצאנז הר' המופלג בתורה ובחסידות החו"ב מוה"ר מענדל פעטערפריינד ז"ל, והוא לא זכה להכיר את מרן ז"ל רק מה ששמע מהאנשים שזכו לראות התנהגותו במראה עיניהם, והאמת אגיד שכל מה שכתוב בספרים אודות רבינו בעל ד"ח ז"ל הם כטפה מן הים מגדלותו ורוממותו שהי' מעניק חמה בקומתו איש אלקים נורא זי"ע ועכי"א.
וחוט המשולש מהעיירות שאני רוצה להזכיר היא עיר מונקאטש בו למדתי בישיבת דרכי תשובה עשרה שנים רצופים, הרבה יש לי לספר בשבח העיר הזאת מחכמיו ומהבע"ב החשובים ובפרט מאותן שהצטיינו במדת ג"ח והכנסת אורחים עד להפליא, אמנם לזה צריך חיבור מיוחד לכן לא אאריך בסיפורים ואצמצם דברי להזכיר אחדים מהם בקיצור ואפרט אותם שהרבו להטיב עמדי בעת למדי שם, ובגדול החל אחד המיוחד מהבע"ב התורניים שבעיר ה"ה הרבני הגדול בתורה ובחסידות עד להפליא המקובל הנפלא הנגיד מו"ה משה ליב ב"ר שמואל בירנבוים זצ"ל הי"ד, מגדולי חסידי טשארטקוב, הוא הגבר אשר שם לילות כימים ללמוד תורה לשמה בקדושה ובטהרה ובנגלות ובנסתרות לו עשר ידות, והיה לומד עם חבירים מקשיבים בתורת הקבלה, ואדכיר מילתא דתמיה אשר ראיתי פ"א בלילה בעת שהייתי לומד לפני הראש ישיבה הרב הגאון החריף עצום ובקי נפלא מו"ר צבי אלימלך שפירא ז"ל הי"ד המפורסם בשם העילוי מבערטש, בביהמ"ד שהאדמו"ר בעל מנח"א זצ"ל התפלל בו בימות החול סמוך לביתו נוה קודש, ובא לשם א' מלובש מודרני ושאל אם יוכל לכנס לבית האדמו"ר זצ"ל ולדבר עמו בענין נחוץ, ונאמרו לו שאדמו"ר זצ"ל מקבל אורחים רק אחר שעה 9 וישב ג"כ אצל השלחן להמתין, וכאשר נכנס עמנו בדברים ושאלנו אותו מאיזה מקום הוא, ואמר שהוא ממדינת מעהרין והיה לפלא בעינינו מה הוא רוצה לדבר עמו מפני שידענו שאין יראת אלקים שמה ובפרט אנשים שיתענינו לראות את האדמו"ר, ושאלנו אותו מה רוצה לדבר עמו ואמר לנו שזה כביר שהוא עוסק בחכמת הקבלה ויש לו הרבה ספיקות וקושיות בחכמה זו והיות ששמע שאדמו"ר בקי היטב בחכמת הקבלה וכעת שהי' קרוב לעיר מונקאטש לרגלי מסחרו בא במכוין לכאן אודות זה, ואמר לו העילוי מבערטש שיוכל להציע את שאלותיו לפני ר' משה ליב שהי' יושב ולומד שמה, שהיה בזמן ההוא משמש בקודש והוא התחיל להציע ספיקותיו לפניו אבל רמ"ל סירב מתחלה לשמוע אליו, אבל אחר בקשתו של העילוי מבערטש הסכים לשמוע אליו, ואנחנו שומעים האיך רמ"ל השיב לו בנחת ובהסברה על כל שאלותיו והאיש היה שבע רצון מאד ובלכתו מעמנו אמר לנו שאין אנו יודעים ויכולין לשער עוצם גדולתו בחכמה זו. ועוד אספר עובדא אחת מהרבים אשר מונחים בזכרוני שפ"א הלכתי לביתו בהשכמה של יום ראשון של חג הסוכות כדי לברך על אתרוג שלו שהי' מהדר שיהא הדר גדול ונתן כל ממון שהי' מבקשים עבורו, וכאשר רק נכנסתי לחצר הבית כבר שמעתי קולו קול חוצב להבות אש שכבר יושב ושונה את שיעוריו בסוכתו שהיתה באכסדרה שלפני ביתו, וכאשר באתי לסוכתו נבהלתי מאד שראיתי שפניו מלא פצעים ודם שותת מהם, ונבהלתי מאד ורצתי לביתו לאמר לאשתו מזה, וסיפרה לי מה נעשה היות שבלילה העבר הי' גשם גדול והי' מוכרחים לסגור את גג הסוכה, אבל כשבא מן המקוה כאור הבוקר ורצה תיכף לברך על האתרוג הלך לבדו לפתוח את הגג ונפלו עליו איזה קרשים וכמעט פצעו את מוחו ולא זעק כלום, רק כששמעו את הנפילה הלכו לראות מה נעשה, וראו רק שהוא מנענע עם הד' מינים ולא הניח אפי' להניח לו איזו תחבושת שאמר שאין זה כלום.

ועוד עומד לפני המראה את אשר ראתה עיני בעת שמחתו בחנוכת הבית אשר עשה חתנו יחידו הרה"ג הזכרן הגדול איש האשכולות הנגיד בנש"ק מוה"ר יחיאל חיים וואגשאהל ז"ל הי"ד מקראקא והאדמו"ר ז"ל בעל מנח"א השתתף ג"כ בשמחתו והרבה ד"ת נשמעו בהמסיבה, ובתוך השיחים שאל רמ"ל את אדמו"ר זצ"ל פליאה בתורת הנסתר דלפי מש"כ בשער המצות פ' ויחי טעם למה קטן פטור ממצות תפילין הוא משום שלמצות תפילין צריכין מוחין דגדלות והקטן עדיין במוחין דקטנות עד שנעשה בן י"ג שנים, והקשה מש"כ בפרע"ח דהמוחין דגדלות באים רק אחר שמונה עשר שנים א"כ לא יניח תפילין עד שנעשה בן י"ח, ואדמו"ר זצ"ל אמר שהוא פליאה עצומה ולא מצא מענה.
ווי ווי על האי גברא רבא ויקירא דנהרג בעו"ה ע"י הרשעים הארורים שר"י ועוד בשנת תש"א הובילו אותם להריגה ואת זוגתו הצנועה פיגא ע"ה הי"ד, בת הרבני המופלג הנגיד והיחסן מו"ה יעקב פרענקל-תאומים ע"ה, ובשנת תש"ד נהרגו ע"י הרשעים שר"י בתו היחידה הצ' וטובת לב מרת חנה ע"ה הי"ד עם בעלה הרב ר' יחיאל חיים בן הרב ר' שלום ז"ל הי"ד. ארץ ארץ אל תכסי דמם דם קדושים וטהורים.

וכן אזכיר לטוב את הרבני המופלג בתו"י הנגיד המפואר והחסיד וחרד לדבר ה' מו"ה משה פערלשטיין וז' הצ' מרת סערל ז"ל הי"ד שהי' מיחידי סגולה במצות גמ"ח והלואת מעות לעניים, ועוד בזכרוני עת נתאכסן בביתם האדמו"ר הגה"ק מקאלישיץ זצ"ל הי"ד, ובכל יום ויום היו עושים סעודות גדולות לפני עשרות אנשים שהיו סועדים עם האדמו"ר ז"ל שני פעמים ביום וכל המשפחה היו עומדים זריזים לעשות רצון צדיק ויראיו החסידים שבאו לקבל פניו. ה' ינקום דמם ואת דם בנם יחידם הבחור המו"מ כמר חיים צבי הי"ד, ואת חתנם הרבני המו"מ רודף צדקה וחסד מו"ה חיים בנימין פאשקעס עם כב"ב הי"ד.

והחוט המשולש הרב המופלג בתורה ובחסידות חכם וסופר דומה לעופר רב פעלים לתורה מוה"ר משה גאלדשטיין סופר דכולל דרמבעה"נ ונאמן ביתו של אדמו"ר זצ"ל בעל מנח"א עם ב"ב הי"ד.

והרביעי בקודש הרבני המופלג בתורה זך השכל ולימוד העיון והישר מוה"ר משה אלעזר בערמאן ז"ל הי"ד תלמיד מצויין להגאון הצדיק מאוהל זצ"ל מח"ס שו"ת בנין דוד שהובל לאוישוויץ עכב"ב הי"ד.

ואחרון אחרון חביב המשמש בקודש באמונה ובמסירת נפש הרבני המופלג ירא ד' מרבים רודף צדקה וחסד מו"ה ירוחם וז' הצנועה וטובת לב מרת מלכה, ה' ינקום דמם, וזכרונם לברכה.

ואחתום בהזכרת איזו מחבריי מהישיבה אשר היינו תמיד מקושרים בעבותות אהבה וידידות להבל"ח, ובראשם האברך המופלג בתורה חריף ושנון ערום ביראה מוה"ר מרדכי וויינבאך מראפידנא ז"ל הי"ד, והאברך המופלג בתורה ויראה סו"ה אלטר אבנר קאליש ז"ל מטשענאדיעף הי"ד, והאברך המופלג בהערה ויראה חכם וסופר מו"ה אהרן הכהן יאקאבאוויטש ז"ל הי"ד מפאלינא, והאחים המופלגים יראי ה' מו"ה משה אייזיק ומו"ה ישראל יעקב קרויס ז"ל הי"ד.

ולעולם לא אשכח את אנשי עיר אוילאק אשר גרתי שמה בימי הזעם והטיבו עמי הרבה ובראשם מו"ח הרב הגאון המובהק מעמודי ההוראה מוה"ר אהרן צבי ק"ב זצ"ל הי"ד דומ"ץ דשם, וז' הרבנית הצנועה ח' מרת אסתר הענטשא ע"ה הי"ד עם בתם הצנועה א"נ מרת רחל לאה וב' הילד נתן ליב והילדה שפרה בונא הי"ד. ואת הרבני המופלא הנגיד מו"ה מאיר שווארץ ז"ל הי"ד ואת בנו הבחור החריף ובקי כמר יצחק אייזיק ז"ל הי"ד והרבני המופלג הנגיד מו"ה אלכסנדר ב"ר דוד ליב שטארק ע"ה הי"ד עם כב"ב, ואת הרבני המופלג הנגיד מו"ה אברהם ב"ר אהרן גאלאט ע"ה הי"ד עם בנו האברך היקר מו"ה יחיאל ובתו האשה הצנועה מרת בריינדל ע"ה הי"ד. והרבני המופלג החו"ב מו"ה ישראל יעקב מייזעלס ז"ל הי"ד, והרבני המופלג רודף צדקה וחסד מו"ה חיים שלמה וואלדמאן ז"ל הי"ד, והרבני הנגיד מו"ה יעקב ווייס וגיסו הבחור כארזים איש האשכולות מר שמחה בונם שלעזינגער ז"ל הי"ד, והרבני המופלג הנגיד המפואר מו"ה יצחק פוקס ז"ל הי"ד מסעליש. אלה המהמעט מהרבה אשר עלי להזכירם לזכר עולם לשבח על כל הטוב אשר עשו עמדי, ויותר מאלו עדיין חרותים על לוח לבי אשר אני מקוה בעזה"י להנציח שמם לזכר עולם בחלקים הבאים לטובה.


זכרון קדושים
זה זכרי לדור ודור

הנה אחרי שזיכני השי"ת להוציא לאור ספרי ח"ב, לא ימנע מלקיים מוצא שפתי שקבלתי עלי, ורמזתי על זה בסוף ספרי ח"א, שבעזרתו ית"ש שוב אשוב לספר ולהעלות בזכרון טוב את האנשים אשר פגשתי בדרכי מימי ילדותי עד הנה.
ובאמת היה מן הראוי לכתוב הרבה אודות הערים אשר נחרבו ע"י הצורר שר"י, ולהנציח קורות הקהלת הקדושות ומנהגיהם, ושמות גדוליהם ומנהיגיהם, ולקיים בחדא מחתא את דברי המדרש, המזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה, ולעומת זה אזכיר אחינו בנ"י שנהרגו במיתות משונות על קדושת השם, ה' ינקום דמם, כדברי המדרש כל המזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה שנאמר זכר צדיק לברכה.

ולמען כבוד הקהלות הקדושות שנחרבו, וכבוד ראשיהם ומנהיגיהם, וכבוד הישיבות וראשיהם, וחבורות קדושות ומוסדות שונות שפעלו בכל הקהלות בעשיית צדקה וחסד, מוכרח אני להזכיר צערי, ודאבון נפש, שמעת כלות המלחמה עד היום נדפסו כמה מאות ספרי זכרונות, מקהילות הקדושות בגליציא ופולין וסכומים עצומים נתפזרו ע"ז, אמנם דבר זה נפל בידי זרים, כותבים חפשים, ולא העלו בזכרון רק חבריהם החפשים, ומוסדותיהם, כאלו הם היו עמודי התוך בקהלות הקדושות, ומי שאינו בקי בטוב הקהלות, וביותר דורות הבאים, יכולין לחשוב שהיראים וחרדים בקהלות הם המפורסמים בפולין וגליציא היו מספר מצומצם, עשרה בטלנים, כל כך זייפו האמת וציירו תמונה נכזבה, וכבר הגיע הזמן לכתוב לדור אחרון יקר ערך הקהלות הקדושות שהיו לנו, שבאמת פורקי עול תורה היו רק מיעוטא דמיעוטא, וכמעט בכל קהלות הקודש היו היראים בראש מפני שהיו רוב באיכות ובכמות.

ועתה הגיע לידי פנקס שנמ"ח לזכר עירנו צאנז. ובהביטי בו אמרתי בדרך צחוק מכאיב שטעות נפל בהשם והי' צריך להיות שמו פנקס מחכמי כעלם לזכר עיר כעלם (הישינה, כי העיר כעלם אשר נחרב היתה עיר חשובה) כי האיך יעלה על הדעת כי אנשי אותו העיר יבזו את מקור מחצבתם ומולדתם ומולדת אבותם ויעשה עצמם ללעג ולקלס, כי המפורסמות א"צ ראיה כי העיר צאנז היתה עיר מלאה חכמים וסופרים ועתה ע"י הלבלרים מסטרא דשמאלא נעשה העיר פרוצה אשר שעלים הלכו בה.

ועל הדפסת דברים בטלים כאלה נזכרתי מה ששמעתי לספר אשר בזמנו של הגאון האדיר ר' יוסף שאול נ"ז ז"ל הי' איזו צורבא מרבנן שחיבר שני פירושים אחד על קהלת ואחד על איוב ובא לפני השואל ומשיב לקבל הסכמה עליהם, וכאשר הביט בהם כתב לו הסכמה על פי' של איוב ועל פרושו של קוהלת לא נתן לו, ושאל אותו המחבר מדוע, והשיב לו הגאון דבאמת שני ספריו הם דברים של מה בכך ואינו כדאי להדפיסם רק על איוב נתתי הסכמה מפני שחשבתי שאיוב סבל יסורין הרבה וגם את פירושו יסבול, אבל על קהלת שהוא שלמה המלך שהי' החכם מכל וכבודו עשה אותו לטפש אין דוגמתו, על זה אין יכול להסכים.
ואת זה אני אומר על הפנקס העב אשר יכיל כאלף עמודים הזה שלעשות את
(עמוד יז)
העיר הקדושה והמלאה צאנז לעיר ריקה ופחותה זה שטות שאין כמוה. וכמדומה שאת כל הצרות והיסורין והבזיונות אשר סבלו בעו"ה הקדושים הללו הפנקס הזה עוד עולה על כולם וכדי בזיון וקצף, רק בזאת תנחמנו שזה רק מום עובר שזה הוא כצל עובר שהפנקס הזה יהי' סופו כשאר ספרי מורס ופנקסאות כאלו אשר מתבערים לאשפתות וזבלים ונשים משלו בהם להבהב תרנגולים או יהי' נמכרים באיסט בראדוויי בעד רבע דולר כשאר ספרי מינים ונבלה מאת הלבלרים והמנבלים אשר כמעט כל זרעם נשתמדו ויצאו מן כלל ישראל לחרפה ולדראון עולם. וברם אזכור לטוב את סופר אחד מארץ ישראל אשר זה לא כביר הוציא לאור ספר גדול והוכיח שכמעט כל יוצאי ירך של הסופרים הכופרים המירו את דתם, וזכות גדול נעשה לקהלות הקדושות באונגארן שלא נשאר מהם לבלרים אשר יבזו אותם אחר מיתתם.

אמנם אין הקומץ משביע את הארי ואין חיבור זה ספר זכרון להרחיב הדיבור בכל הפרטים וגם אין אני מוכשר לזה, וזה המעט עלה לי בקושי גדול, מכל מקום פטור בלא כלום אי אפשר אציין אפס קצהו, ועוד חזון למועד בעזהי"ת.

הנה מעיר מולדתי גארליץ כבר כתבתי שאין לי מה להעלות על הכתב, כי הייתי עוד ילד קטן כעת אשר ברחו משם אבותי בעת מלחמה העולמית הראשונה. ומהעיר צאנז אשר בה נתגדלתי ושם הייתי לאיש ונכנסתי לעול המצות, הרבה יש לי לספר אך אנקטא נפשאי בקצירת האומר. ראשית למודי הי' אצל מלמד דרדקי שדר בשכנתינו, ושמו ר' חיים יצחק, ושם למדתי יחד עם אחיי הצעירים ממני, אלימלך ויעקב ע"ה הי"ד, כי אחי הבכור מרדכי ע"ה כבר למד אז אצל מלמד גדול ממנו. ואצל מלמד הראשון לא הי' לי שום תכלית, והייתי במדרגה אחת עם אחיי הקטנים בשנים וארבע שנים. ואח"כ שכבר הייתי בן תשע שנים נכנסתי ללמוד בתלמוד תורה של העיר שבעת ההוא עמדה במדרגה גדולה כשמונה כתות ובחמשה עשר מלמדים, ואני נכנסתי בכתה הרביעית אצל ר' דוד פלאסטער ע"ה הי"ד, וכנראה הי' מלמד בעל כשרון כי ממש בזמן קצר הייתי מהמצוינים שבחדר. והלכתי ממדרגה למדרגה בזמן השני לר' אברהם בוקסבוים ז"ל הי"ד, והוא גם ת"ח מובהק, וכפי ששמעתי אח"כ שהי' מקודם שו"ב באונגארן בעיר "טיסא עסלער" וישב ג"כ במאסר בעת עלילת דם הידועה בעיר הזאת. אבל באמצע החורף חלה ונפטר באמצע הזמן. ואחיו ר' ירחמיאל ז"ל מילא מקומו, ואף שהי' ג"כ ת"ח גדול ובנו הי' הה"ג מוה"ר נתן מן הת"ח המצוינים שבעיר, אבל לא הי' לו הכשרון למלאכה זו כי הי' בטבע צנוע ועניו ולא יכול אפילו להרים קולו על התלמידים, ומפני זה הניח את תפקידו באמצע הזמן והכנסנו להחדר של ר' שלום ברוך ז"ל והוא ג"כ ת"ח גדול וזקן ורגיל באומנתו, אבל ג"כ לא יכול לקיים דברי חכז"ל זרוק מרה בתלמידים ולא הי' לי שום תכלית. ולזמן השני נכנסתי להחדר של ר' מאיר דעסוי ז"ל והוא כבר הי' לו חוץ הרגילות גם הכשרון למלאכה זו, ואצלו הייתי מרגיש בטוב את הפשט בדברי התוס' כי למד עם המהרש"א ושאר מפרשים כמו פנ"י והפלא"ה ומהר"ם שיף, וממש רעשו הסיפים כשלומד הגמרא ותוס' עמנו. וב"ה שמצאתי חן אצלו ולמד עמי לבדי משעה 5 קודם אור הבוקר ושאר התלמידים באו אח"כ בשעה 6, וממנו נכנסתי לר' אברהם המלמד מלאבאווא ז"ל, והוא הי' איש חלש אבל בכל זאת מצאתי ברכה בלימודו הישר והזך, ואה"כ נכנסתי ללמוד אצל ר' מרדכי רעבהאן ז"ל מבעלז הי"ד שהי' אח"כ דומ"ץ בבעלזא, והוא היה לא לבד ת"ח מובהק כמו כל המלמדים בכתות העליונות, אלא גם חריף ומפולפל, והיה תלמיד מובהק של הגאון ר' יהושע פנחס באמבאך ז"ל מאשפצין מח"ס אהל יהושע, והוא ממש הפתיח את עיני בלימוד התורה וב"ה שהייתי חביב אצלו ממש כבן ולמד עמי ג"כ ביחידות כי לא הי' בצאנז המשפחה שלו ולו מטה ושלחן בחדר הלימוד, ובכתה השמינית הי' המלמד הגאון
(עמוד יח)
המובהק ר' אברהם שמעון הלוי זצ"ל הי"ד, המפורסם כשם ר' שימעלע זעליכאווער, מי שהי' אח"כ ר"מ במתיבתא בווארשא, ואח"כ משגיח בהישיבה דחכמי לובלין. היה גאון אדיר וידע כל הש"ס בע"פ בלשונו ממש וגם מקובל גדול, ובעת היותו בצאנז היה בשנות הארבעים וכבר למד כל הש"ס ארבע עשר פעמים, ויראתו קודמת לחכמתו. וכבר עמדתי בנסיון לילך אצלו ללמוד בזמן השני אבל פתאום נשמע הקול שהמתיבתא בווארשא קבלו אותו.

ועוד מונח בזכרוני בעת שהייתי גם כן מהמלוים בתור המוכן להיות תלמידו אצל התחנה הקטנה בהעיר, בנסעו לביתו על החג, ונמצאו שמה כמה וכמה עשרות ת"ח חוץ מתלמידיו שהיו קשורים בו עד להפליא. ודכירנא ששאלו מאחד לתת משקה כמו המנהג שאדם גדול יוצא מן העיר נותן משקה, ואמר להם שיאמרו לו הטעם של המנהג ואז יתן להם, ולא ידעו להשיב, ואמר שהוא יאמר להם הטעם, להיות יוצא בזה ידי המשקה, וסיפר ששמע שפעם בא הרבי ר' שמעון מירוסלאב זי"ע לעיר אחת והעולם תובעים ממנו שיתן תיקון ואמר להם שיאמרו לו הטעם מדוע המנהג שאורח בא לעיר נותן תיקון ואמרו לו שאינם יודעים ואמר להם ע"כ יאמר להם הטעם במקום התיקון. דלכאורה האיך רשאי אדם לילך ממקומו למקום אחר עבור פרנסתו הא אם השי"ת זן ומפרנס מקרני ראם עד בריה היותר קטנה, ואם נולד במזל גרוע כדאמרינן בתענית כ"ה גבי ר"א בן פדת, מה שייך לבקש תחבולות נגד רצון הבורא. ובפרט לפי דברי החובת הלבבות שער הבטחון שהביא מאחד מן הפרושים שהלך לארץ רחוקה לבקש טרף לביתו, ופגע בו אדם אחד מעובדי ע"ז אמר לו הפרוש כמה אתה בתכלית העוורון ומעוט ההבנה בעבודתכם, אמר לו העכו"ם ומה אתה עובד, אמר לו הפרוש אני עובד הבורא אשר כל יכול ומטריף ומפרנס לכל, אמד לו העכו"ם אילו היה מה שאמרת אמת היה מפרנסך בעירך כמו שמפרנסך הנה, ולא היית טורח לבא אל ארץ רחוקה כזאת, ונפסקה טענת הפרוש ושב לארצו, ולא יצא עוד מעירו. - ולפי"ז יותר טוב לאדם להיות מקיים הפסוק אשרי יושבי ביתך, אך אם אדם מוכרח לעזוב מקומו וליסע לעיר אחרת בודאי הוא משום שיש לו מה לתקן במקום זה, ועי"ז השי"ת מסבב הסיבות לבא למקום זה כדי לתקן את הדבר, וע"כ אמרו לו שיתן תיקון מפני שעיקר ביאתו הוא בשביל שיש לו לתקן איזו דבר בכאן וסיים שגם הוא אומר להם הטעם ופוטר עצמו מהתיקון.

ואף שלכאורה יש להעיר על הדבר מגמ' ב"מ ע"ה דחשיב לפי"ד האיכא דאמרי שם בהדי דצועקין ואינן נענין גם מאן דביש ליה בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתא, אך יש לומר דזה תלוי בפלוגתא ואיכא דאמרי הכא ס"ל כיש אומרים בר"ה ט"ז דאף שינוי מקום מקרעין גז"ד של אדם, וגם יש לומר דמכאן נשמע דרק אם ביש לי' בהאי מתא אבל להרויח לא, וצ"ע.

ואגב מצאתי כאן לספר איזו דברים מרב האי גאון הנ"ל שהגאון האדיר ר' מאיר שפירא ז"ל בירר אותו להיות המשגיח של הישיבה הנדולה ישיבת חכמי לובלין. ואלו ראוי להעיד בגודלו מה שראיתי בקטנותא, שבעירנו צאנז הי' המנהג שביום ל"ג בעומר התלמידים יוצאים אחר הצהרים בשדות שחוץ לעיר וגם דו"ז הגה"ק מוה"ר ליבוש ה"ש האב"ד זצ"ל נסע חוץ לעיר והרבה אנשים היו נוסעים לכבודו עמו, וכאשר ספרו לו תלמידיו מהמנהג אמר להם שמנהגו ביום ההוא לחזור אחר המימרות של רשב"י, והציע להם שהם ישבו אצל השלחנות וכ"א משניות בידו והוא ישב על מקומו בלי משניות ויציע בעל פה כל מקום שנזכר רשב"י, ולא לבד את המשנה אלא גם פי' הרע"ב ותוי"ט, וענו כולם שעתידים כולם לישאר בהחדר והדבר נתפרסם בכל הת"ת ובאו גם תלמידים מחדרים אחרים וכולם עמדו באימה ובתמהון לראות את הפלא הזאת, ודכירנא שכבר נטה צללי ערב והגיע זמן תפלת
(עמוד יט)
מנחה והוא עדיין עומד באמצע איזו מסכת ולא נשאר עוד פנאי לסיים כל הסדרי משנה.

ועוד מונח בזכרוני בעת שהייתי הולך עם אדוני אבי ע"ה בליל שבת בלילות החורף אחר הסעודה לשמוע את הלימוד החומש אשר הי' לומד בהת"ת, ומתאספים ערך מאה אנשים וכמעט רוב ת"ח שבעיר, ולימודו הי' ממש פלאי פלאים הציע שלשים וארבעים קושיות כדרך האברבנאל והאלשיך ואח"כ מתרץ הכל בישוב אחת והדבר נמשך עד חצות. ועוד עומד לפני את המחזה הנוראה בעת שמתכונן להדליק נרות חנוכה וכמעט כל תלמידיו וגם תלמידים מכתות אחרים באים לראות את הדלקתו ופניו בוער כאש לוהט ואומר בניגון ובדביקות נוראה מזמורים בקול חוצב להבת אש ושהה כמו שעה ויותר.

וש"ב הרבני המופלג בתורה הנגיד מו"ה אברהם שטערנהעל נ"י מקראקא סיפר לי שבעת הזעם וחרון אף הגדול על כלל כלו, נתיישב לברוח מעירו לאונגארן שבעת ההוא הי' עדיין שקט ושאנן והלך אצלו לקבל ממנו ברכתו (שהי' דר כבר בקראקא) ובירך אותו והבטיחו שבעזרת השם ינצל, וכך הי' שניצל בנסי נסים אשר לא יאומן כי יסופר. זה המעט אשר מונח בזכרוני מהאי גברא רבא רב האי גאון המקובל האלקי גדול מרבן שמו ר' שימעלע זעליכאווער זצ"ל הי"ד, אשר נהרג על קידה"ש בתוך רבבות עמך בית ישראל ע"י הגרמנים הארורים ימח שמם וזכרם והשי"ת ינקום דם עבדיך השפוך. ועי' במכ"ע יגדיל תורה שיצא לאחר המלחמה בלאנדאן, נדפס ממנו כמה תשובות.

ועתה נחזור להת"ת יחידה במינה בעת ההוא ועל כולם היתה הישיבה הגדולה בכמות ובאיכות והרבה בחורים גדולים באו גם מעיירות אחרות והראש ישיבה הי' הלמדן והחריף המפורסם הה"ג מוה"ר אברהם צבי פרידמאן ז"ל מבארדיוב אשר הי' עוקר הרים וטחנן זה בזה, וממש הרעישו אמות הסיפים בעת שלמד השיעור, והקול הולך למרחוק, ודכירנא מה שסיפר לי ש"ב (בן אחות אבי) הרבני המופלג בתורה חו"ב מוה"ר יצחק יעקב ווייס ז"ל בן הה"ג מוה"ר יוסף אב"ד טשיסנא ז"ל, שבעת שלמד אצלו בישיבה בצאנז הי' הבחורים רוצים לנסות את כחו בפלפול ומחפשים קושיות בספרים ישנים ומקשין אותו מעצמן בעת הלימוד והוא תירץ את הכל על אתר בחריפות גדול, ובעת ההוא היו לומדים מס' כתובות ומצא בביהמ"ד ספר קטן בקושיות עצומים על מסכת זו מאחד מגאוני קדמאי, ומקשה לו את אלו, ואמר תיכף שזה קושיות עצומים ואינם שלו, אלא של גאון עצום, ולא שהה הרבה ויישב גם אותם בפלפול עצום.

ולעולם לא אשכח את השמחה והקנאת סופרים אשר הי' אצלינו בעת שבאו התלמידי החכמים הגדולים שבעיר לנסות אותנו, ובין המנסים הי' רבנים ונם בעלי בתים, ושונים הי' אופן שאלותיהם, ולמשל הגה"צ מוה"ר לייבלי ז"ל בן הגה"ק הרבי מגליסקא זצ"ל שהי' בטבע איש צנוע ובעל נפש אצילה, גם שאלותיו קלים ובנחת כדברי חכמים וחפצו ומבוקשו הי' שיצאנו מנצחים במלחמה מלחמה של תורה, ע"כ עוד הי' מסייע למצוא את התירוץ והפתרון על שאלותיו, וממין זה הי' ג"כ הבע"ב ר' משה פראנק ז"ל הי"ד ור' אלעזר ברלינר ז"ל. ולעומת זה הגה"צ מוה"ר אביגדור ה"ש אב"ד צאנז ישן (ואח"כ אב"ד ברדיוב) הוא הקשה אותנו קושיות לחדד שכלינו, ובדרך זה הלך ר' חיים דוד בלום ז"ל הי"ד, ומעין זה גם ר' מענדלי פעטערפריינד ז"ל, ועל כולם ר' איטשע אליעזר ראטה ז"ל הי"ד, העמקן ובעל הגיון היותר גדול מהבע"ב שבעיר, שהיתה מלאה חכמים וסופרים עד אין מספר, והבע"ב אלו הי' כמעט כולם תלמידיו של הגאון החריף העצום המפורסם מוה"ר
(עמוד כ)
יהושע פנחס באמבאך ז"ל מח"ס אהל יהושע ובאמת רוב ת"ח מצויינים שבעיר היו תלמידיו.

ואגב חובה עלי להזכיר את הגה"צ מוה"ר מנחם מענדל ה"ש ז"ל הי"ד בנו וממלא מקומו של הגה"צ ר' לייבלי הנ"ל שהי' ברא כרעיה דאבוה עניו ושפל ברך ונח לבריות, ולעולם לא אשכח את האהבה וקירוב לבבות אשר הראה לי ולשאר בחורים צעירים לימים, בעת שהיינו באים לסעודת שלש-סעודות ובשלש רגלים לזקינו הגה"ק מוה"ר נפתלי צבי זצ"ל מגליסקא, ,שהי' דר כפיעקלא-צאנז.

וחוץ מהישיבה הגדולה והת"ת עם כמה מאות תלמידים הי' הבתי מדרשים הגדולים בהעיר מלאים יום ולילה מאות בע"ב ובחורים, שיושבים ועוסקים בתורה, ובתוכם ת"ח גדולים בתורה בעלי פלפול, ולאו דוקא אצל הבע"ב אלא אפילו אצל הבחורים הי' ג"כ גדולים בתורה לפי שנותיהם, וכל ביהמ"ד הרימו על נס את הלמדן היותר גדול מן הבחורים שם, ואזכיר איזו מהם אשר מונחים עוד בזכרוני אשר קנאתי בהם קנאת סופרים. בבית המדרש של דו"ז האב"ד הי' שני מלכים (מאן מלכי רבנן) משתמשין בכתר תורה והאחד הי' יוסף מרדכי בלום ז"ל הי"ד בהה"ג ר' משהלי הדומ"ץ והוא למדן גדול ומוסמך להוראה, ואח"כ אב"ד גאליגורי נזכר בשו"ת חזון נחום סי' ס"ו. והשני דומה לו בלומדות אבל לא נסמך, הי' משה צימעטטבוים ז"ל הי"ד. ומעניין הדבר שהראשון השתמש אח"כ ברבנות כנ"ל, והשני נעשה נגיד לאחיו, ובידו האחת עוסק במסחר ובידו השנית תלמודו בידו, מליצת הגאון מדומבראווא ז"ל עליו בשו"ת חזון נחום סי' ס"ג. וחוט המשולש ג"כ רק בלומדות הי' מאיר באדגער בר' חיים אהרן ז"ל, והוא הי' פאר הבחורים של בית המדרש של החסידים (ובאמת איני יודע מפני מה דוקא ביהמ"ד זה נקרא בשם זה והלא כל בתי מדרשים שבעיר הי' כולם חסידים ומתפללין בנוסח ספרד). ומעניין הדבר שבעיר צאנז שהיתה עיר גדולה עם אלפים מאחינו בנ"י כולם הי' רק חסידים של רבינו הגדול או של בניו ונכדיו כגון שינאווא באבוב קאלישיץ וצעשינוב. והבחורים הנ"ל היו כולם תלמידי של הגאון שר התורה גדול מרבן שמו ר' מאיר אריק ז"ל מטורנא, והאחרון נשא ג"כ אשה משם ונעשה חתנו של דודו הנגיד המפואר מוה"ר יוסף יוחנן העניג הלוי הי"ד, איש שעומדות רגליו בשערי המסחר ורגליו מוליכין אותו לבית המדרש ללמד תורה לרבים, ובזמן החורבן בא ג"כ עם הגולים לעיר פעסט עם בנו יחידו, ולפלא שאחר כל התלאות נפשו חשקה בתורה ולמד גם שם בהתמדה וזמן מה היינו לומדים יחד, ולא זאת לבד אלא עסק גם בגמ"ח ומן המתעמקים להציל את אחיו הנדכאים במדינת פולין הארורה, ואתו עמו ידידו בן עירו הרבני המופלג רודף צדקה וחסד היחסן מו"ה נטע פרנס נ"י (כעת בתל אביב), ואחר המלחמה שתה עוד הלאה כוס התרעלה שבנו יחידו נפל במלחמה עם הערביים שר"י ונשאר גלמוד שבור כחרס הנשבר, ואח"כ נשא אשה שני' וגר באנטווערפון וחוזר על הראשונות לגמול חסד וללמד את בנ"י תורה, והדפיס על הוצאותיו את ספרו של רבו הגאון מטורנא ז"ל שו"ת אמרי יושר ח"א לזכר משפחתו שנספו על קידה"ש, וסייע ג"כ להוצאת ספרי ח"א, ונפטר פתאום ביום ראשון דחג הסוכות תשל"א ונקבר בא"י, יהא זכרו ברוך ונשמתו צרורה באור החיים. ובבית המדרש הזה למד עוד בחור גדול בתורה מתמיד ומצא כדי מדתו ירא ד' מרבים אהרן ראטה ז"ל הי"ד (ואח"כ שוב בקשאנוב) אחיו של הלמדן הגדול ת"ח עצום מוה"ר ר' איטשא אליעזר הנז', והוא הי' בחור נחבא אל הכלים והראה חיבה גדולה אלינו בחורים קטנים שבאנו לחזור את הלימודי' אשר למדנו בהת"ת, ואני נתקרבתי אליו מאד וכל דבר הקשה הבאתי אליו והוא בלב נפש חפיצה הורה לנו את הדרך הישר אשר נלך בה, וזיכרון דברים אלו יהי' זכר לנשמתו הטהורה.

(עמוד כא)
על כולם הארי שבחבורה הבחור וואלף אייזענבאך ז"ל הי"ד, והוא ישב ולמד בביהמ"ד של הרב הצדיק ר' יצחק טובי' ז"ל חתן רבינו הגדול בעל דברי חיים, בביהמ"ד זה היו ספרים יקרים עתיקים יקרי המציאות יותר מכל בתי המדרשות שבעיר וסדר לימודו הי' נפלא ממש לא פסק פומי' מגירסא בכל זמן ועידן שבאים לבית המדרש מוצאין אותו יושב ומנענע עצמו אצל הגמרא. ועוד מונח בזכרוני אשר שמעתי בבית אבותי נ"ע האיך שהגאון מלאבאווא זצ"ל עשה כל הפעולות כדי להשיג אותו לחתן עבור בתו, אבל אביו שהי' בעה"ב פשוט רצה להתחתן דוקא עם נגיד שיהי' ברור שבנו יהי' לו יכולת ללמוד תורה בהרחבה, והגאון מלאבאווא לא שקט ולא נח עד שבא לבית אחיו מו"ה משה אייזענבאך ע"ה הי"ד שדר בשכונתנו לבקש מלפניו שידבר על לב אביו להתחתן עמו, ומענין הדבר שנעשה חתנו של הנגיד ר' יצחק ווילדשטיין ע"ה הי"ד מקרעניטץ אבל לבסוף נעשה חותנו יורד והוכרח לקבל משרת ראש ישיבה בצאנז, אבל חותנו נתעשר אח"כ עוה"פ והשיא גם את בתו השני' ג"כ לגדול בישראל העילוי מבערטש מו"ה צבי אלימלך שפירא ז"ל הי"ד ראש הישיבה במונקאטש. ודכירנא עת שזכיתי לקבל פניו של גדול הדור גדול מרבן שמו מוה"ר שמואל ענגיל ז"ל בקאשוי דיבר מגדלות ר' וואלף אייזענבאך הנ"ל, וסיפר שבעת שהי' טמור ונעלם בעת המלחמה בקאשוי למד בביתו בבית מדרשו ואמר שבחור למדן כמוהו כבר ראה אבל בחור מתמיד כמוהו שיכול ללמוד גפ"ת ממש עד שמונה שעות על מקום אחד בלי קימה אפילו רגע, זאת עוד לא ראה.

ובאלו הימים בא בנו של הראש ישיבה בחור כארזים ר' שמואל פר"מ ז"ל הי"ד אחר ששהה כמה שנים במדינת אונגארן, וממש רעשה העיר מגדלותו בתורה ואמרו שכל הש"ס עם המפרשים שגורין על לשונו וגם ידע בע"פ את כל ספר מנחת חינוך ויפה כח הבן מכח האב בבקיאות, ונעשה חתן של הגה"צ אב"ד מישינא
ז"ל הי"ד שבא אז מאה"ב ונתן לו עשרת אלפים דולר לנדן שהיתה בעת ההוא הון רב, אבל כבר אמרו שהכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל, כן הי' אצלו שלא היתה תורתו מכרזת עליו להיות ראש ישיבה או אב"ד בעיר גדולה לפי גודלו אלא ישב ועסק בתורה בעיר סערדיהעל ורק יחידי סגולה ולומדי' ידעו שהוא הלמדן היותר גדול שבעיר. ואני זכיתי להכירו אחר שנים במונקאטש שאחר פטירת רבינו הגה"ק בעל מנח"א זצ"ל הבאנו את אדמו"ר הקדוש מקאלישיץ זצ"ל הי"ד לשבות שם, אחר ששמענו מאדמו"ר גדולות עליו בעת חליו. והרב הגאון מוה"ר שמואל פר"מ ז"ל הי"ד הי' ג"כ בין הרבנים שבאו לכבודו, ואז ראיתי את גדלו בתורה ובענוה ואין לשער את הכבוד אשר כיבדו אדמו"ר מקאלישיץ זצ"ל.

ובעת הזאת הי' האב"ד בהעיר דו"ז הגה"ק מוה"ר ארי' ליבוש ה"ש ז"ל חתן של זקיני הגביר הנודע מוה"ר יצחק קאנער ז"ל (זקיני אבי אבי מוה"ר משה יהושע העשיל ז"ל מלינסק הי' ג"כ חתנו), צדיק וענו עד להפליא וכל העם אמרו עליו מקודש, ועוד מונח בזכרוני אשר שמעתי מאת ת"ח שדברו עמו בהל' מקואות ונתפלא מאד ואמר שאינו מבין האיך אדם יכול להסתיר את גדלו בתורה כל כך ורבים עוד מחסידיו של הדברי חיים באים להסתופף בצלו. וגם חלק גדול מהעיר הי' חסידיו.

והראש בי"ד הי' אחיו הצעיר הגה"צ מוה"ר שלום אב"ד פיעקלא ז"ל, חתן הגה"ק בעל אמרי נועם זי"ע. וזקן ההוראה אז הה"ג ר' דוב בעריש בוקסבוים זצ"ל, צדיק תמים ואמרו עליו שלא ידע צורתא דזוזא. והשני הוא הרב הגאון החריף מוה"ר שרגא פייביש וואלף ז"ל, למדן גדול ומקודם ראש ישיבה בהעיר והעמיד הרבה תלמידים גדולים בתורה, וגם הבעל ההוראה היותר גדול במדינה זו ה"ה הרב הגאון מוה"ר אלתר
(עמוד כב)
שאול פעפער ז"ל הי' תלמידו, עי' שו"ת אבני זכרון ח"ב בקונט' אבנים שלמות סי' יו"ד אות ב'. והחוט המשולש הוא הה"ג מוה"ר משה בלום ז"ל הי"ד, הנקרא ר' משה'לע מעלעצער, והוא הי' חריף עצום חתן החמוד המפורסם מוה"ר שאול אלשטעטער ז"ל והוא מחסידיו ואנשי ביתו של אדמו"ר הגה"ק מציעשנוב זי"ע בעל דברי שמחה.

ואחר פטירת הראב"ד והדיינים ר' בערישל ור' פייביש, נתקבלו הרב הגאון החריף והמצוין במדות תרומיות מוה"ר יוסף סשה סאפיר ז"ל מעיר לימונאב, והגה"צ מוה"ר ברוך קאנער ז"ל חתן הגה"צ מפיעקלא, והגה"צ מוה"ר אביגדור ט"ב ז"ל הי"ד אב"ד פיווניטשנא בן הגה"צ מוה"ר אברהם חיים ט"ב ז"ל הי"ד אב"ד קרעניטץ וחתן הגה"צ מפיעקלא והוא הי' מתמיד נורא ומספרים נפלאות מהתמדתו ששם ממש לילות כימים, ועוד דכירנא שבעת שבאתי ביום ראשון בשבת כאור היום לבית המדרש עדיין היינו מוצאין אותו עומד על השלחן שקוע בעיונו באיזו ספר והוא עוד לבוש בבגדי שבת.

ועוד הי' בדעתי להזכיר ג"כ איזהו מהבע"ב בעל גומלי חסד אשר פזר נתנו לאביונים ודאגו הרבה עבור עניי העיר וגם מהעוסקים בצרכי צבור באמונה, אך לדאבוני הרבה מהם כבר יצאו מלבי ושכחתי אותם ע"כ אסתגר כעת בזה, ומ"מ אזכיר את אחד המיוחד שבעדה אשר ממש מסר וסיכן נפשו עבור אחינו בנ"י חולים עניים, אפילו בחולי המתדבקת, מוה"ר מנחם מענדיל טארם זצ"ל הנקרא ר' מענדלי גארליצער, והוא ממשפחתי נכד קדוש ישראל הרבי ר' מענדלי זי"ע, וכבוד גדול עשו לו במותו, שכל העיר יצאו ללותו, וקול המון שהוא הי' מהל"ו צדיקים שבדור, זכותו יגן עלינו. ובנים כנראה לא היה לו כי הניח עזבונו איזו חפיצי קודש אשר נפל לו בירושה, מאת זקננו הרבי ר' מענדלי, במתנה להגאון המובהק קודש וטהור קש"ת מוה"ר שמואל אהרן מילער זצ"ל הי"ד מלאבאווא.

ואסיים את דלות זכרונותי בהדבר אשר לא ימוש לעולם מלבי את יומא דהילולא של רבינו הגדול בעל דברי חיים זי"ע, אשר הוא שלשה ימים אחר חג הפסח כ"ה ניסן, ובאמת כבר התחיל תיכף אחר החג, ושמעתי שכבר במוצאי יו"ט כבר הלכו החסידים ואנשי מעשה על ציון קודש הקדשים של רבינו, ואצלינו הקטנים כבר הותחל הילולא מחול המועד כי מאז כבר היינו שואפים ומצפים ליום הגדול הזה.
ובאמת הי' גדול ונורא שאלפים ורבבות מבני ישראל מכל מדינות אייראפא באו ושפכו לבם לפני רבם הגדול שיתפלל עבורם לפני אביהם שבשמים, ומכמה עיירות באו מסילה מיוחדת על יומא דהילולא, וגם מטשעכסלאוואקיי באו מסילות מיוחדות, וחוץ ביאת בניו ונכדיו הצדיקים, באו גם שאר אדמורי"ם שלא היו מגזע רבינו, כמו אדמו"ר הגה"ק בעל מנחת אלעזר זצ"ל והגה"ק מספינקא זצ"ל הי"ד, וכן בא הצדיק הגדול איש מופת המפורסם בשם ר' ישעי'לע מקריסטור זצ"ל, ועוד עומד צורתו הקדושה לפני שזכיתי לראות אותו ביומא ההילולא בשנה האחרונה קודם פטירתו (ג' אייר תרפ"ה), וגם הצה"ק איש מופת המפורסם בשם ר' שלמה ליבל'י מטיטשין זצ"ל בא בכל יומא דהילולא. ולעולם לא אשכח את החרדת קודש אשר נפל על כל, פרט עלינו הקטנים, בהתאספו אלפים לבית המדרש של רבינו בלילה דהילולא וכל אחד מבניו הקדושים או הצה"ק ר' שלום אליעזר זצ"ל הי"ד או הצה"ק ר' ישעי'לי זצ"ל הי"ד, עלה לפני העמוד והתפלל, ממש התפלות בקע רקיעים.

וי"ר שזכות רבינו הגדול בעל דברי חיים יגן עלינו להושע בישועת ה' תשועת עולמים ותחזנה עינינו בשובך לציון ברחמים אמן.