תקציר המבוא:

אודות המחבר

המבוא פותח בדברי תודה של המחבר לקב"ה שהביאו עד הלום. הוא מספר על אביו וסבו, ומציין כי כתיבת תולדות המשפחה באה למלא את חובת הצעירים להעריך את זקניהם וללמוד מהליכותיהם.
המחבר מתאר את ילדותו בעיר ליז'נסק שבפולין ואת בחרותו בפשברסק. בראשית מלחמת העולם הוא ברח עם משפחתו לבריה"מ, ולאחר הכיבוש הנאצי של בריה"מ גורש למחנות ההשמדה. המחבר לא מאריך בסיפור אירועי אותה תקופה. בסיום המבוא הוא מתאר את קורותיו לאחר השחרור ואת עלייתו לארץ ישראל.

המבוא:

(עמוד ג)
דברים אחדים

יתברך היוצר וישתבח המקיים, שהחייני וקיימני והגיעני לזמן הזה, לראות עם זקנה ושיבה, בנים ובני בנים, חסידים ואנשי מעשה, עוסקים בתורה ובמצוות, זרע ברך ה'.

ברצוני לתת למשפחתי, קרובי וידידי, מזכרת קטנה ממני, את הקונטרס עם הדברי תורה שלפנינו, אך לפני זה ברצוני להקדים בכמה שורות את תולדות משפחתנו. למען ידעו דורותינו את השתלשלות הדורות וידעו לכבד בהתנהגותם את זקניהם, שהיו כולם יהודים בעלי צורה, יראי ה' שעסקו בתורת ה' בכל עת ופנאי. ואז, כשהתנהגותם תהי' נר לרגלינו, תגן זכותם עלינו. אמן כן יהי רצון.

***

סבי, הרב החסיד רבי חיים יצחק וינריך ז"ל, נולד בעיר וולברום שבפולין. בצעירותו נסע לסוכאטשוב ולמד אצל הגאון הקדוש בעל ה"אבני נזר" זצ"ל, ונחשב אצלו מחשובי התלמידים.
(עמוד ד)
אחרי נשואיו גר בעיר זאוויחוסט, ומשם נסע נסיעות תמידים כסדרם להרה"ק מאלכסנדר בעל ה"ישמח ישראל" זצ"ל.

ילדיו היו, אבי מורי הרב החסיד ר' מאיר שמעון, הרה"ח ר' פנחס, ושלש בנות, אותם השיא לאברכים חשובים.

אבי מורי, רבי מאיר שמעון ז"ל נולד בעיר זאוויחוסט, והיה נוסע יחד עם אביו אל הרה"ק בעל ה"ישמח ישראל" זצ"ל.

בהגיעו לפירקו הציעו לפניו שידוך עם אמי מורי, מרת גולדה בת הרב החסיד רבי אשר זלקא פיגנבוים ז"ל, סוחר גדול של פשתן מהעיר ליזענסק.

רבי אשר זלקא היה יהודי נגיד, ביתו היה פתוח לעניים, יהודי חסידי במלא מובן המילה, היה נוסע "נסיעות" להרה"ק רבי משה מרופשיץ ולבנו הרה"ק ר' הרשל.

כשבא אבי ז"ל למו"ר הרה"ק בעל ה"ישמח ישראל" זצ"ל להפרד ממנו לפני נשואיו, אמר לו הרה"ק מאלכסנדר זצ"ל:

אני מקנא בך שאתה הולך לגור בעיר של הרה"ק ר' אלימלך זצ"ל.

אבי ז"ל ענה להרה"ק מאלכסנדר זצ"ל:
(עמוד ה)
הרי אני כהן, ולא אוכל להשתטח על ציונו הק'.
ענה לו הרבי :
"גם להיות בעיר שבה הוא גר, זה ענין גדול"...

אבי ז"ל סיפר לי, שהנשואין שלו עם אמי ע"ה, שהיו בשנת תרס"ה, לא התקיימו כמתוכנן בעיר ליזענסק, אלא בעיר גראדזיסק, עיירה קטנה הסמוכה לליזענסק, והסיבה לזה היתה, שבאותה תקופה היתה שריפה גדולה בעיר ליזענסק, הסיבה לשריפה היתה, שכבה ה"נר תמיד" שדלק בתוך האהל ושכחו להוסיף שמן.

זכרונות הילדות שלי קשורים מאוד ברוחו הקדושה של הרה"ק ר' אלימלך זצ"ל שחפפה על העיר כולה, גם כל כך הרבה שנים אחרי הסתלקותו.

אני זוכר היטב מגיל קטן מאוד שהמלמד בחדר לקח אותנו בל"ג בעומר אל יער קטן שנקרא בפי הכל "קליינעם וועלדעל", ונעצרנו שם ע"י הר גבוה, והמלמד הראה לנו שעל ההר הזה היה הרה"ק ר' אלימלך ז"ל מתבודד ועוסק בעבודת ה'.

כן היו מראים לנו על בית-חורבה שהיתה מול מקום מגוריו של ר' אליהו מצגר ז"ל, והיו אומרים ששם הי' מקום מגוריו של הצדיק ר' אלימלך ז"ל.

את העליה לציון הקדוש ביום כ"א אדר הנני זוכר היטב, אי אפשר לתאר במילים מה שהי' אז שם, באו
(עמוד ו)
אלפים רבים של יהודים מכל קצווי ארץ, אדמורי"ם על חסידיהם. רבנים, בעלי בתים, אנשים מסכנים ומדוכאים, וכולם היו יוצאים מהציון הק' כשלבם טוב עליהם יותר.

אנשי העיר ליזענסק היו מקיימים בימים אלו מצוות "הכנסת אורחים" עם כל ההידור, והיו מקבלים את פני הבאים לציון הק' בסבר פנים יפות, מכניסים אותם אליהם לאכול ולשתות ולישון, אני זוכר את הרה"ג מקרשוב זצ"ל שהי' מתארח אצלנו בבית תמיד בכ"א אדר.

גם אני זוכר את חסידי ברסלב שהיו מגיעים בהמוניהם להשתטח על הציון הק'. ובזכרוני איך שפעם בליל כ"א אדר, הגיעו המוני אנשים ברכבת, בתוכם היו הרבה חסידי ברסלב, וכשהגיעו לליזענסק הם פרצו בריקוד סוער וסחפו אחריהם את כולם, וסיפרו אז שמנהל הרכבת - גוי פולני עמד והתבונן בזה והתרגש מאוד ממחזה נפלא זה.

בין חסידי ברסלב שהגיעו לליזענסק ליום ההילולא אני זוכר את הרב החסיד ר' נתן ברסקי ז"ל, שהיה מגיע לליזענסק והיה נמצא אצל גיסו הרה"ח ר' הלל גוטרמן ז"ל שגר שם.

אבי ז"ל סיפר לי, ששמע מסבתא שלו, (מצד אשתו) שהאריכה ימים בזכות ברכה שקיבלה מהרה"ק ר' אלימלך ז"ל ואחיו הרה"ק ר' זושא ז"ל, שכידוע הם קיבלו על עצמם גלות ונדדו מעיר לעיר לתקן עולם במלכות שמים.
(עמוד ז)
במסעיהם הגיעו לגבול הגרמני שם גרה הסבתא ונכנסו לביתה, היא נתנה להם לאכול ולשתות והחייתה את נפשם, כשנפרדו ממנה ברכו אותה באריכות ימים ושנים.

היא כמובן לא ידעה אז מי הם האורחים שלה, אך אח"כ התפרסם בעיר שהיו אלה האחים הקדושים שביקרו בעיר.

והסבתא שהיתה מספרת זאת היתה מתארת לפני שומעיה את צורתם הקדושה.

אני גם זוכר מילדותי ממש, שהייתי משחק לא רחוק מהאוהל של הרה"ק ר' אלימלך זצ"ל, וכשהיו באים אנשים והאהל הי' סגור, הייתי רץ להרה"ח ר' אלימלך דויבציס ז"ל נכד הרה"ק מליזענסק זצ"ל שגר בעירנו והי' לו המפתחות, והייתי לוקח ממנו ופותח למי שבא.

אני רוצה להזכיר עוד פרט מענין שחקוק בזכרוני, שבשנים שהי' ב' אדרים, היו באים באדר ב' יותר אנשים מאשר באדר א', וזה לא כפי שמובא בפוסקים דעיקר היארצייט הוא באדר הראשון ורק יש מחמירים לעשות גם בשני, וזה עובדה שכדאי לכתוב אותה לדורות.

כך שזכרונות ילדותי שזורים מאוד עם זכרו של הרה"ק ר' אלימלך זצ"ל. זכותו תגן עלינו.

אני זוכר שכאשר שהייתי ילד קטן, שלחה אותי אמי ע"ה בשבת קודש לביתו של אדם שנקרא "בלינדער לייביש"
(עמוד ח)
(ליביש העיוור) להביא לו מנה של טשולנט חם, כשהגעתי אליו הוא פנה ואמר לי :

"הנך יודע מדוע לעניים יש הרבה ילדים, כי הם אוכלים בעיקר תפוחי אדמה (שהי' מאכל זול מאוד) ותמיד הברכה שהם מברכים היא: "בורא נפשות רבות"...

הנני מביא כל זאת, כדי לנסות לצייר את צורת והווי החיים אז בעיירות וערי פולין וגליציה, חיים של אהבת חסד ועזרה לזולת בצורה בלתי רגילה, למרות שלא הי' אמצעים כל כך רבים.

הנני זוכר שנסעתי עם חותני הרה"ח ר' אשר זלקא פייגנבוים ז"ל להולישיץ, כאשר הרה"ק רבי ישכר דב מבלז זצ"ל שהה שם, נסיעה זו עשתה עלי רושם חזק מאוד.

כשהייתי בחור בשנים תרפ"ז-פ"ח למדתי ב"מתיבתא" בוורשא, ושנים אלו שמורות בזכרוני כשנים נעימות וטובות. אח"כ חזרתי לעירנו ולמדתי הלכות שחיטה אצל דודי ר' אשר שהי' שו"ב בליזענסק, ואני זוכר היטב את הביקור שעשינו יחד בבית השחיטה הגדול ל"גסות" מחוץ לעיר כדי לראות במו עינינו את הריאות ושאר האיברים הפנימיים.

***
להורי ז"ל נולדו מלבדי, אחי הרה"ח ר' מנדל ע"ה. אחותי מרת מלכה רבקה ע"ה שנשאה להרה"ח ר' יחזקאל
(עמוד ט)
קלסבלד ז"ל, ואחותי מרת יוטא מלי שתחי' לאוי"ט שנשואה להרה"ח ר' בעריש וילנר שיחי' לאוי"ט, גבאי בבית המדרש של אדמו"ר מסדיגורה שליט"א בת"א.

בשנת תרצ"ו נישאתי בשעה טובה לזוגתי מרת פרל בתו של הרב החסיד ר' שמואל שטרוך ז"ל, שהי' שו"ב ומוהל וחזן בעיר פשווערסק.

זוגתי היתה בעלת חסד גדולה מטיבעה, אהבה לעזור לאחרים וכיתתה רגליה כדי לאסוף כסף לחלק לנזקקים, ומשפחתה היתה נחשבת מהמשפחות המפוארות בעיר ואם בישראל - פשווערסק.

אחרי נשואי גרתי בפשווערסק, והייתי נוסע נסיעות להרה"ק ר' פינעל'ה מאוסטילה - זצ"ל חתנו של הרה"ק רבי ישכר דב מבלז זצ"ל, את בני פנחס שיחי' לאוי"ט קראתי על שמו, לקיים מש"כ: מכבדו בחייו - מכבדו במותו.

הייתי נוסע אל הרה"ק ר' פינעל'ה זצ"ל גם בהיותו באוסטילה וגם בהיותו בעיר פשעמישל, נסיעות תמידים כסידרם, לשבתות ולמועדי השנה, וכשאני נזכר באותם שנים טובות מתרחב ליבי מגעגועים והתרגשות.

הגיעו השנים הרעות - המלחמה הנוראה פרצה, ואנחנו, כמו עוד מליונים מאחינו בני ישראל שישבו בהשקט ושלווה בכל רחבי אירופה, הוכרחו ליטול את מקל הנדודים בידינו ולצאת ולברוח לכל אשר ישאו אותנו רגלינו.

(עמוד י)
תקצר היריעה מלפרט ולספר בפרטות ובאריכות את כל מהלך הדרך אשר הלכנו בה, דרך שאינה דרך, בזמן שאינו זמן, כאשר חושך ואפילה כיסו את כל הארץ. והעולם חשך בעדינו כפשוטו וכמשמעו ממש.

לא אאריך כעת ביסורים של אותה תקופה, כבר יצאו לאור כל כך הרבה ספרים על אותם שנים, אבל זאת אני יכול לומר בפה מלא, שום סופר לא הצליח ולא יצליח לבטא את מה שאירע לעם היהודי בכלל ובפרט באותם שנים, איך רבבות משפחות נכחדו מעל פני האדמה, איך רבבות משפחות נפרדו ביד אכזריה, איך מליוני יהודים נהרגו ונטבחו כצאן ממש, אין אפשרות לבטא זאת בשום אופן על גבי הנייר.

***

אני רוצה לספר מה שאירע לי בנוגע לפטירת אבי מורי ז"ל.

התגלגלנו לרוסיה הגדולה והקרה, גרנו אני ואשתי ע"ה יחד, במרחק מה מאיתנו גרו אבי ואמי ע"ה, פעם בליל ש"ק כשישנתי חלמתי שאבי מגיע אלי ואומר לי:

אינך ילד טוב, מדוע אינך אומר קדיש עלי!...

הבנתי שאין זה דבר פשוט.
(עמוד יא)
קמתי, ומיד יצאתי מהבית, רציתי למצוא איזה אוטו או רכב שאנסע בהם לראות את שלום אבי.

חיכיתי וחיכיתי עד בוש ורכב לא הגיע, חזרתי לביתי עייף ומדוכא, ולא ידעתי מה לעשות.

בינתיים הגיע לביתנו טלגרמה מאמי ובו היא מודיעה כי אבי נפטר, אשתי לא רצתה לספר לי בעצמה על כך, והניחה את הטלגרמה מתחת מפת השולחן.

אשתי שאלה אותי אם ברצוני לאכול, אך לא הי' לי כמובן תיאבון רב אז, ואז הבחנתי לפתע בטלגרמה ונודע לי הכל.

אבי מורי ז"ל נפטר ביום ה', ב' אדר תש"ב, ויומיים אחרי זה הוא בא אלי בחלום לספר לי על כך...

אמי באה אז לגור איתנו, ונלב"ע ביום ה' אלול תש"ד.

יהי זכרם ברוך.

***

אחרי השואה, שוחררתי במחנה ליד ברלין שבגרמניה, בחלק האמריקאי של ברלין נפתחה אז ישיבה, ונכנסתי ללמוד בה, אחרי זמן מה נודע לי שבמחנה צילסהיים נמצאת אחותי מלכה רבקה ע"ה עם בעלה יחזקאל קלסברד, נסענו וגרנו לידם.

(עמוד יב)
היתה לי דודה בארה"ב. והיא שלחה לנו ניירות כדי שנבוא לגור בארה"ב, אך לא רצינו בכך בשום אופן, עינינו היו נשואות לארץ הקודש, ארץ ישראל.

בשנת תש"ט הגענו בשעה טובה לארץ הקודש - הארץ שעיני אבותינו היו נשואות אליה כל הימים.

בתחילה גרנו בנתניה אח"כ עברתי לקרית צאנז ואחרי כמה שנים עברנו לבני-ברק עבדתי קשה לפרנסתי, אך ב"ה הייתי שבע רצון שהנני נמצא בארץ הקודש, הארץ שעיני אבותינו היו תמיד נשואות אליה.

תמיד הקפדתי על שעורים בתורה כל יום במשך שעות ארוכות, וב"ה שגם בשנים שעבדתי קשה מאוד לפרנסתי, לא ויתרתי על כך.

בכ"ט תשרי תשל"א נלקחה מאתנו לב"ע זוגתי מרת פרל ע"ה, ונחמתי היתה בהשאירה אחריה דורות ישרים חסידים ואנשי מעשה, בני היקרים הרה"ח ר' ישכר דב, הרה"ח ר' מאיר שמעון, והרה"ח ר' פנחס, שהקימו ב"ה משפחות מפוארות, וזכיתי לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, והולכים בס"ד בדרך הישר, דרך התורה והחסידות.

נשאתי למרת פסיה (זיסל) מנצ'יק שתחי' וב"ה שאנו רואים נחת דקדושה מכל יוצ"ח שיחי' לאוי"ט.

(עמוד יג)
יעזור לנו השי"ת להמשיך מתוך בריאות הגוף והנפש, ורוב נחת מכל יוצ"ח היקרים שיחי' לאוי"ט, ונזכה כולנו יחד לראות במהרה בביאת משיח צדקנו אכי"ר.

***