תקציר המבוא:

אודות המחבר

בתחילת המבוא מתאר הכותב את גלגוליו של כתב היד של הספר מלפני השואה ועד להדפסת הספר. לאחר מכן הוא כותב את קורות חייו של אביו מחבר הספר – הרב יחיאל מיכל שלגר עד לשואה. בהמשך הוא מגולל את קורותיו וקורות משפחתו מהרגע שגורשו ממקוב - הונגריה באביב תש"ד למחנה בשטרסהויף שבאוסטריה ועד חזרתם להונגריה לאחר המלחמה. לבסוף, חוזר הכותב לתיאור תולדות אביו כרב קהילת יוצאי פולין בבודפשט ובאחרית ימיו בירושלים.

המבוא:

(עמ' י"ב)
הקדמת בן המחבר
לכבוד אביו מדבר

יתברך המאציל וישתבח המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית שהחיינו וקימנו והגיענו לקיים מצות כבוד אב וכדאיתא דמכבדו בחייו ומכבדו במותו ולברר מקחו של צדיק שיהו שפתותיו דובבות כמאמר הכתוב אגורה באהלך עולמים ולהוציא לאור עולם תורת אאמו"ר זצ"ל וכדאיתא בקדושין ל"ב דאחר דלמדה וגרסה נקראת תורתו עיי"ש ברש"י ד"ה ובתורתו אך הוא גם תורת ה' ותורת משה וכמו שאמרו ז"ל דכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הראה הקב"ה למשה בסיני.
אם כי יש אתי מכתבי אאמו"ר זצ"ל הרבה שו"ת וביאורי סוגיות בארבע חלקי שו"ע שאקוה לה' להוציאם לאור בספר מיוחד מ"מ נתתי זכות בכורה לספר זה שהוא חדושיו על התורה בכל הלקי פרד"ס, חלק גדול מהם מה שדרש בדרשותיו או בסעודות ש"ק ובפרט בעידן רעוא דרעוין לפני עם ה' שומעי לקחו שהתענגו מנועם דבריו, וטעמא רבא אית בי' דעין בעין ראינו השגחה פרטית באופן פלאי שנעשה כמה פעמים לכת"י זה שהוא חדושיו על התורה כדי שיצא לאור עולם.
ואספרה לאחי, כאשר עלה הצר הצורר ימ"ש והגלה את אאמו"ר זצ"ל עם כל ב"ב למחנות האימים כמובן הוכרחנו להשאיר כל חפצינו בבתינו וביניהם כל ספרי אאמו"ר זצ"ל וגם כת"י הלזה. אחר יותר משנה של ענויים ויסורים במחנות ההמה שילאה העט לכתוב כל מה שעבר עלינו וכידוע שכל מי שנתנסה בזה יכול לכתוב ספר שלם מיסוריו ותלאותיו, ובחסדי ה' יתברך נשארנו בחיים אחר שראינו השגחתו הפרטית על כל צעד ושעל וכמש"א הרה"ק מהר"א מבלעזא זי"ע שלכל איש ישראל שניצול מהשמדה בשנים האיומים האלו הי' מלאך מיוחד ממונה להצילו, אח"כ כשחזרנו לעירינו לא מצאנו בבתינו מחוט עד שרוך נעל מחפצינו שהשארנו רק הקירות עמדו.
אז שמע אאמו"ר זצ"ל שבביהכ"נ של העיר ישנם ספרים שכנראה נאספו שם ע"י הגויים, מיד פנה לשם אולי ימצא משהו מספריו וכשנכנס לשם האיר כנגד עיניו הכת"י הזה שהי' מונח על ספסל אחד לא רחוק מהדלת, ודבר פלא הוא שאח"כ כשחפש שם בביהכ"נ אולי ימצא עוד מספריו שהיו לו מקודם לא מצא אף אחד ורק הכת"י הזה הי' מונח קרוב להדלת כמי שמחכה על בעליו שיבא ויקחנו.
ומה שמפליא ביותר הוא שאחר שספריו האחרים לא הובאו לביהכ"נ ההוא ונאבדו, ע"י מי ואיך נחלק הכת"י הזה מכל ספריו ונתגלגל לביהכ"נ הלא הי' ביחד עם כל ספריו, אין זה כי אם אותו המלאך שהי' ממונה להציל את המחבר זצ"ל הוא הציל גם את ספרו כדי שיופץ על פני תבל.
אחר איזה חדשים עברנו לגור בעיר בודאפעסט ששם נתקבל אאמו"ר זצ"ל כרבם של אנשי פולין שהי' להם ביכ"נ מיוחד שהי' נקרא "פוילישע שוהל" כידוע ולקחנו את חפצינו המעטים שהי' לנו אז ביניהם הכת"י הזה, והוצרכנו לעבור את נהר ה"טייס" וכדרך אחר כל מלחמה הגשרים הרוסות והי' רק גשר עראי וכאשר עברו עליו נפחת הגשר וחפצינו וביניהם הכת"י נפלו לנהר ועוד פעם ראינו השגחתו ית' שעלה בידינו להוציא את הכת"י מהמים.
ועוד בה שלישי' שראיתי השגחתו ית' והוא כשהתחלתי לעבוד בסדור הכת"י הי' לי עג"נ בראותי שע"י נשרה הכת"י במימי הנהר נתטשטש הכתב בכמה מקומות ולא ידעתי איך אוכל להשלים החסר,
(עמ' י"ג)
אך בהמשך עבודתי אורו עיני כי ראיתי שכמעט בכל המקומות שנתטשטשו היו כתובים דברים שהוא מביא מספרים אחרים כהקדמות לפירושיו ממילא בקל הי' לו להשלים החסר.
לכן אף שבזמנינו אצל בני תורה יותר עובר לסוחר ספרי פלפול מספרי דרוש מ"מ לאור כל הנ"ל החלטתי להדפיס מקודם ספר זה שאני רואה אצבע א' שיופץ על פני תבל ורבים יהנו לאורו, ואמרתי רמז לזה בדרך מליצה על המסורה של "עשות", בפ' בראשית ביום "עשות" ה' וכו' ובקהלת ויותר מהמה בני הזהר "עשות" ספרים הרבה ועיין שם בתרגום שמשמע שמפרש כפשוטו ששהמע"ה צוה לעשות הרבה ספרי חכמה. ועי' ברש"י פ' תולדות עה"פ מכרה כיום שיום פירושו ברור וזהו ביום "עשות" וכו' כשברור לך וגלוי לך שה' עשה הכל והיינו כשאתה רואה את השגחת ה' בגלוי ממש שלא כדרך הטבע כמו שאנו ראינו בכת"י זה אז בני הזהר "עשות" ספרים א"כ ספר זה צריך להדפיסו ולהפיצו על פני תבל.
ועתה איזה מילין ממהות הספר הנה מורגל בפי ההמון שזקני הבעש"ט זי"ע יצר שיטה חדשה בעבודת ה' ובאמת מסתפקנא אם אנו רשאים לומר כך דהלא אחד מי"ג עקרים הוא שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא ית"ש והוא התורה בעלת ארבע חלקים, פירוש, רמז, דרוש, סוד, ובאמת המעיין בספרי הקדמונים כעקדת יצחק וכדומה רואה שרובם ככולם של הרעיונות הנשגבים וענינים ועצות לעבודת ה' הנמצאים בספרי תלמידי הבעש"ט הם ג"כ נמצאים בספרי הקדמונים רק בלשון ובסגנון אחר אבל יסוד הענין שוה בשניהם וכן הוא האמת כי שניהם שואבים ממעין אחד הניתן בסיני, ולשניהם תכלית אחד להתדבק בהבורא ב"ה וכזה הוא דרכו של המחבר זצ"ל שבהקדמות לביאור הכתובים הוא מקדים ענין או רעיון מדברי הקדמונים ואח"כ מדברי תלמידי הבעש"ט זי"ע שגם הם דרכו בדרך ההוא ובאותו רעיון ודרך לעבודת ה', ואחר שמצא את הרעיון המשותף בהקדמונים ובספרי חסידות אז ע"פ דבריהם הולך ומבאר הכתובים בטוטו"ד עם דברי עידוד וחיזוק לעבודת ה' בדרך האמת בלי סילוף, עבודה תמה מבלי שירמה האדם לא עצמו ולא אחרים.
וגם זה אמרתי לרמז במה שכתוב בסוף קהלת דברי חכמים כדרבנות וכו' ניתנו מרועה אחד ויותר וכו' הזהר עשות ספרים וכו' היינו ספרים כאלו שעל ידם רואים שהכל אחד והכל ניתן מרועה אחד וכל דרך ה' האמיתי הוא במקורו דרך אחד ושיטה אחת, ספרים כאלו תוכל עשות וכמו שתרגם שם התרגום בני הזהר למעבד ספרי חוכמתא סגי עד לית סוף ולמיעסק בפתגמי אורייתא ולאיסתכלא בליאות בשרא היינו להסתכל בליאות בישרא ולידע איך להבדל ממנו רק עבודת ה' עבודה תמה בלי רמאות וכמש"כ אח"כ סוף דבר הכל נשמע את א' ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם היינו סוף ותכלית הדבר צריך להיות רק יראת ה' ושמירת המצוות בלי חשבונות עצמיים ובלי פניות רק יראת ה' ועבודתו ורק זהו כל האדם.
עיין בהקדמת ספר אמרי ברוך שמביא מספר עולם אחד להגה"ק מהור"ר אליעזר מסטריזוב פל"ב וז"ל צריך אתה לדעת מה שידוע אצלי בענין דברי הקדמונים שבכמה מקומות רמוז בלשונות דברי הקדמונים איזה סוד עמוק, אם שידענו בודאי שהקדמון ההוא לא הי' לו שום ידיעה בסוד ההוא מ"מ רמוז בדבריו סוד ההוא כי הכלל בידינו שרוב דברי הראשונים המפורסמים ברוה"ק נכתבו וכו' עיי"ש וכן כתבו המפורשים על הרמב"ם שאף שעד סוף ימיו לא בא לידו חכמת הנסתר מ"מ בדבריו כיוון אל הסוד הרי שיש רשות לפרש בדברי קדמון אף שאפשר שכוונת הקדמון הי' רק פשוטי דבריו. כתבתי זאת כי עי"ז נבין כמה ביאורים של אאמו"ר זצ"ל בדברי הקדמונים.
וזאת למודעי שלפעמים כשהעתיק דברי קדמונים לפעמים חיסר איזה תיבות שאינם משנים הכוונה וגם לפעמים שמביא לשונות ממדרש או מספר אחר, מביא לפעמים גירסא אחרת ממה שנדפס בספרים שלנו אך חפשתי בדפוסים ישנים ושם הוא הגירסא כמו שמביא א"מ ז"ל בעהמ"ח.

(עמ' י"ד)

כפי שכבר כתבתי לעיל אחרי שכת"י נפל לנהר וניטשטש באיזה מקומן לפעמים הוצרכתי להוסיף איזה תיבה כדי להבין הכוונה, את ההוספה הקפתי בחצי מרובה.
עתה מוטל עלי לחרוט עלי נייר לפחות במילין קצרין הערכה על א"מ זצ"ל בעהמ"ח ולסדר תולדותיו כדי שלא תשכח מפי זרעו, וכן מאבותיו ובכלל מרבנות ואדמורו"ת עיר בוקאטשעוויץ אם כי אינני מומחה בכתיבת זכרונו וביחוד כי נולדתי לעת זקנת אאמו"ר זצ"ל ממילא הרבה דברים לא ידועים לי מ"מ הנגלות לנו ולבנינו ארשום עד כמה שידי מגעת.
רבה הראשון של העיר בוקאטשעוויץ השוכן בגליל לבוב (לעמבערג) בגליצי' המזרחית הי' זקנינו הגאון הקדוש הצדיק המפורסם רבי משולם זלמן זצ"ל בן הגה"ק מהר"ר מרדכי מבערזאן על יחוסו למעלה מגאוני עולם עי' בהקדמת ספר מנחם משיב נפש על סדר מועד באריכות, אחותו של הרה"ק מהור"ר משולם זלמן הי' הרבנית יענטא מחברתו הטהורה של דוז"ק הרה"ק מהור"ר משולם פייבוש מזבריזא בעל ספה"ק יושר דברי אמת ודרך אמת ועוד, היא היתה צדיקת מפורסמת. וספר לי אאמו"ר זצ"ל שלעת זקנתה ניטלה מאור עיני' ומ"מ כשחלקה "לעקיך" להחסידים אם מישהו רצה לקחת פעם שני' מיד הרגישה ואמרה היד הזה כבר לקח פעם אחד.
מהור"ר משולם זלמן הי' גאון עצום וקדוש נפלא מצאתי קצת מה שרשם א"מ זצ"ל לזכרון ממה שספרו לו הזקנים ממנו. פעם אחת היתה עגונה בעירו והתירו לה הגדולים אבל הוא לא רצה לבוא על החתום והי' ללא הועיל כל היגיעות שלה עד שנתכעסה והתחילה לשבור החלונות של זק' הרב אז בקש ממנה שתמתין לו שמונה ימים וביום השמיני בא בעלה.
פעם אחת ישב בנו הרה"ק מהר"ר אברהם שכהן אח"כ כאדמו"ר בעיר בוקאטשעוויץ אצל שולחנו של הרה"ק מהר"ר מאירל זי"ע מפרעמישלאן ושאל הרה"ק ר' מאירל מי הוא כהן יברך והתחילו הכהנים שהיו שם לזקוף ראשם, אז צעק עליהם הרה"ק ר' מאירל האתה הוא כהן? וכי אביך או אבי אביך הי' כהן? ר' אברעמעלי הוא כהן שפעם אחת נסעתי דרך עיר בוקאטשעוויץ וראיתי המקום שעבד עבודה אביו הקדוש והקריב קרבנות לשמים. וכן ספרו הזקנים שפעם נסע ר' מאירל דרך עיר בוקאטשעוויץ ועמד על יד בית זק' מהור"ר משולם זלמן זי"ע שכבר הי' אז אחר פטירתו ושאל של מי הוא הבית הזה ואמרו לו שהוא של הרב הזקן, ואמר שרואה הוא מקום העבודה שהקריב קרבנות לשמים ובאמת לא הי' כהן רק עבד עובדא דאהרן.
הוא הניח שני בנים ובת אחת האחד הי' זק' הגאון מהר"ר יצחק ממלא מקומו כאב"ד והשני הרה"ק ר' אברהמלי הנ"ל שכהן שם באדמורו"ת.
אחרי פטירת מהור"ר אברהמלי מילא מקומו חתנו הרה"צ המפורסם מוהר"ר מנחם מענדילי מבוקאטשעוויץ אשר בסוף ימיו נסע לארץ הקדושה ונפטר בצפת וכמדומה לי שמנ"כ אצל הרה"ק בעל באר מים חיים.
בספר פאר יצחק תולדות מרן הגה"ק מהרי"א מזידיטשוב בפ' אחד עשר כותב וז"ל ואני שמעתי מהרה"צ ר' מנדיל זצ"ל מבאקטשעוויץ אחד מחשובי תלמידיו של רבינו שהתנהג ברבנות בעירו עוד קודם התגלותו של רבנו ופ"א נזדמן לזידיטשוב והזמין רבנו אותו שלפרקים יבא אליו, השיב לו ר' מענדיל בלי משא פנים, וכי יש למר תורה בשבילי אמר לו רבנו משלי אין לי כלום אבל יש לי משל רבנו מהרצ"ה זצ"ל שהוא מתגלה אלי ולומד עמי, כששמע ר"מ כך ובהכירו את רבנו שבעד כל חללא דעלמא לא יוציא משפתיו מילי דכדיבי ח"ו קבל עליו מרותו ונעשה מאז תלמידו בתנאי שיוכל להתפלל בבית
(עמ' ט"ו)
מדרשו מעוטף בטלית בליל שבת כמו שהוא מתנהג בביתו ושבשלחנו של רבנו יניחו גם בשבילו י"ב חלות הסכים רבינו על כך אבל אח"כ ויתר ר"מ התנאים האלו, ע"כ. מעשה זה מספיק לנו לידע גדולת הרה"ק רמ"מ זי"ע.
זק' הגאון הצדיק ר' יצחק הנ"ל אבד"ק בוקאטשעוויץ הי' גם תלמידו של דוז"ק הגה"ק מהר"ר משולם פייבוש מזבריזא והוא הי' חתן הרב הגביר מהור"ר יושע אקסלראד מעיר בוקטשעוויץ שהי' מיוחס גדול והי' חתן בנו של זק' הגה"ק רשכבה"ג ר' יצחק שור אבד"ק גוואזדיץ בעל שו"ת כח שור וזקני הבעש"ט זי"ע בא אליו כמה פעמים לקיים שמוש ת"ח ובביהכ"נ בגוואזדיץ הי' זה נחקק לזכרון בכותלי ביהכ"נ ובשו"ת נטע שעשועים בתשובה אחת כתב הגיעוני חבילות תשובות מהגאון ר' ארי' ליב אבד"ק סטאניסלוב וכו' ולעילא מנהון הגאון פאר זמנינו וכו' הר' יצחק שור אבד"ק גוואזדיץ הוא הי' בן הגאון ר' אברהם שור בן בעהמ"ח הספר בית יעקב על מס' סנהדרין בן המחבר ספר תבואות שור (הראשון) וקצור הטורים אחיו של התו"ח בני הגאון מהור"ר נפתלי צבי שור רבו של הב"ח ותלמידו של הרמ"א. אם כי אין כאן המקום לסדר יחוסים רק כיון שאני מעתיק בערך כאן מה שמצאתי באיזה עלה שרשם א"מ זצ"ל לכן לא חסרתיו.
עי' בהקדמת ספר כח שור תמצא נפלאות גדולות ממנו גם בהסכמת הגאון רשכבה"ג בעל שואל ומשיב, הוא הי' בהויכוח נגד הכת של פרנק ימ"ש והוכיח שכל דבריהם שקר ותרמית והרים קרן ישראל וקרן התורה כמו שמובא שם המעשה הידוע שפרנק ימ"ש עשה בכשופיו שיבואו דמויות של אביו ואמו של בעל כח שור ואמרו לו בנינו אחר ש"צ ימ"ש נשתנה (ח"ו) התורה. על זה ענה זק' בעל כח שור בגודל תקיפותו אם כן שנשתנה התורה הלא אז נתבטלה גם מצות כבוד אב ואם ולקח מקל והתחיל להכות על הדמויות האלו אז מיד נעשו נבלות של כלבים וראו כולם שהכל הוא שקר ורמאות. על קברו של בעל כח שור לא בא איש חוץ מיוצאי חלציו.
כאשר הרה"ק מהר"ר מענדילי מבוקאטשעוויץ עלה לא"י הניח אחריו למלא מקומו זקני אבי אאמו"ר זצ"ל הרה"ק והטהור מהור"ר אברהם זי"ע שהי' חתנו בזווג ראשון.
אביו של הרה"ק מהור"ר אברהם הי' הרה"ק מהור"ר אהרן משה בן הרה"ק מהר"ר צבי שבשעת גזירת שנוי המלבוש היהודי ברח מרוסיא לעיר בעלזא והתיישב שם כדי שלא לשנות את הלבוש הוא הי' חתן הגאון מהר"ר ליב מטארנאגראד התיישבותו בעיר בעלז הי' בערך בזמן שכהן בה חוז"ק הרה"ק מהר"ש זי"ע, ואולי עוד לפני כן.
בשנת תר"י נולד לו הרה"ק מהור"ר אברהם ונתחנך אצל אביו בקדושה וטהרה ולמסירות נפש בלי לזוז כל שהוא מדרך המסורה לנו מאבותינו כמו שזה הי' דרכו של אביו מהרא"מ זי"ע שעזב את ארצו בזמן גזירת הקאשקעטלאך וגלה למדינה אחרת כדאיתא דגם על ערקתא דמסאני צריך מסירות נפש ואת זה הוריש לזרעו אחריו.
סיפר לי א"א המחבר זצ"ל שבצעירותו הוא דהיינו א"מ זצ"ל, פעם כשלבש הבעקיטשע וכשרצה לשלב בגדו ע"י הכפתורים בלאו אדעתי' התחיל מהכפתור התחתון מיד קצף עליו אביו מהר"א זי"א והוכיחו כי אז הי ה"מאדע" להתחיל מכפתור התחתון וצעק עליו למה אתה עושה כך ביסט ח"ו גיווארען א"ווילער יונג" (כך קראו אז לאלו שרצו ללכת ברוח המתחדשים), כך הקפיד בלי לשנות ח"ו ניד כל שהו ולעשות תמיד ההפך מה"מאדע".
כשהי' זק' אברהם זי"ע בגיל שבע והי' דחקות גדול בביתם ופעם הי' רעב ללחם ובביתם אין כל והילד אברהם התחיל לבכות מחמת צער הרעב אז התחיל גם אביו הרה"ק מהר"ר אהרן משה זי"ע
(עמ' ט"ז)
לבכות באומרו אוי לי וויי לי שבני יבכה עבור פת לחם אני כשהייתי בגילך בכיתי ע"י ה"ראשית חכמה", ביודיש "האב איך שוין דעם ראשית חכמה אויסגיוויינט" כך ספר זק' מהר"א לאבי זצ"ל ועובדא זו מספיק לידע גודל קדושתו של מהרא"מ זי"ע והחינוך הקדוש שבנו מהר"א קבל.
בהיותו עוד בבעלז מלא חפניו קדושה וטהרה אצל הרה"ק מהר"י מבעלז זי"ע וגם אח"כ כשגר כבר בבוקאטשעוויץ נסע הרבה פעמים להסתופף בצלו, וע"ע להלן מזה.
כאמור לעיל שנשא בתו של הרה"ק מהרמ"מ מבוקאטשעוויץ שהי' תלמיד מהרי"א מזידיטשוב ואז נתקרב להרה"ק מזידיטשוב ג"כ. א"מ המחבר מביא בהקדמת ספרו משברי ים שספר לו הרה"צ ר' חיים זצ"ל מלבוב בן הגאון הקדוש ר' מאיר אבד"ק באלחוב זצוק"ל שבבחרותו לקח אותו אביו הקדוש למרן אור אלקי מהרי"א מזידיטשוב זצוקלל"ה והי' שם הרה"ק מהר"ר אברהמאלי מבוקאטשעוויץ ופתאום נשמע כי הוא אינו בקו הבריאות ושוכב שם בערשו וכששמע זאת מרן הקדוש מזידטשוב הלך אצלו לבקרו והלכו ג"כ כל בניו הקדושים והוא רץ מקודם לאמור לזק' זצ"ל מי ומי הבאים אליו וכשמע התחזק וישב על המטה לקבל אנפי שכינתא וכשבא אליו מרן הקדוש אמר לו בעוד שלשה ימים תבוא אצלי וכן הי', ואז הי' זק' מהר"א אברך צעיר כבן עשרים כך הי' ספון אצל מרן מזידיטשוב זי"ע עוד בצעירותו.
כשחותנו מהרמ"מ מבוקאטשעוויץ עלה לארץ הקדושה וזק' מהר"א נתמנה לממלא מקומו מיד נתפרסם אור קדושתו ופרישותו, ועבודתו הי' בקודש עד להפליא במס"נ באמת תפילותיו ארכו עד אחרי הצהרים, מאד דקדק בכל תיבה של תפלה להוציאו כתיקונו בלי הבלעת אות. הי' שלם בכל המדות ובפרט במדת האמת שהוא כולל הכל הי' בפלאי פלאות, סיפר לי א"מ שבזמן שלפני פטירתו אמר הרבה פעמים שאינו יכול לסבול את השקר של עולם הזה ואינו יכול לסבול עוד את העולם המגושם.
מרגלא בפומי' הי' דברי רש"י בפ' שופטים עה"פ תמים תהי' עם ה' אלקיך התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהי' עמו ולחלקו, והי' באמת יפה כוחו במדרגה הזו.
בכל מצב שהי' לא שינה מעבודתו ולא התחשב בשום גורם חיצוני להפריע לו, ספר לי א"מ זצ"ל שבחתונתו בגווזדיץ כשהיו צריכין ללכת לחופה פתאום נעלם אביו, התחילו לחפש את המחותן אבי החתן ואחרי חפושים רבים מצאו אותו באיזה בימ"ד בעיר שהלך לשם להתפלל מעריב רחוק משאון החתונה ואחרי שתפלתו נתארכה כמנהגו הוצרכו לחכות הרבה עד שיכלו להעמיד החופה.
צדיקי הדור חבבוהו מאד כדלעיל הספור ממהרי"א מזידטשוב וכן ספר לאבי בן אחותו וחתן אחיו של הרה"ק השרף מוהרי"צ טסטרטין זצוק"ל שפעם אחת על ההילולא של אביו הקדוש מראהטין זצוק"ל הי' גם זק' מהר"א אצלו ובהסעודה הי' מושיבו אצלו שלא כהרגלו שאפי' בניו הגדולים והקדושים אדמו"ר מהר"א אבד"ק קנעהיניטש אשר נפטר בפעסט הי' יושבים בחצר ושאלו את פיו על זה, אמר הלואי שאזכה להיות חלקי עמו בג"ע..
מאד גדלה ערך קדושת זקני מהר"א זצל"ה בעינו מרן מהר"י זי"ע מבעלזא וספר א"מ שכאשר אביו בא להסתופף בצל קדשו צוה מרן מהר"י זי"ע להוציא כל איש מחדרו וסגר הדלת והתבודד עם זקני זמן רב ועסק עמו ארוכות וקצרות בחביבות וידידות. כך הי' כל אימת שבא אביו לצל קדשו, וגם אח"כ כאשר א"מ המחבר זצ"ל בא אל בנו הוא כ"ק מרן מהרי"ד זי"ע דבר עמו מרן מאביו הוא זקני מהר"ר אברהמלי מבוקאטשעוויץ ושבחו והללו מאד כמו ששמע מאביו מרן מהר"י זי"ע שדבר משבחיו הרבה מגודל כוחו בתורה ויראה בנגלה ונסתר.

(עמ' י"ז)

בשנת תרע"ב ביום ל' שבט עלתה נשמתו ונגנז ארון הקודש ותהום כל העיר אשר מיום הוסדה לא נשמע רעש גדול כמוהו ובכל הגלילות לא נלאו מלספר משבחו וצדקתו זי"ע ועכי"א.
בשנת תרמ"ז בשעת סעודת פורים נולד אאמו"ר זצ"ל בעהמ"ח ספר זה לאביו מהר"א מבוקאטשעווץ זי"ע ולאמו הצדיקת חי' פיגא הי"ד זווגו השני של זקני מהר"א זי"ע כי אחרי שמתה עליו אשתו הראשונה בת הרה"ק מהרמ"מ מבוקאטשעוויץ הנ"ל נשא אשה ממשפחת אשתו הראשונה דהיינו שזקנתי מרת חי' פיגא הי"ד היתה בתו של הרה"ח המופלא מהר"ר יושע דוב ז"ל בן הגה"ח מהר"ר מרדכי זצ"ל שהי' דיין בבוקאטשעוויץ בן הגאון הצדיק מהר"ר יצחק אבד"ק בוקאטשעוויץ הנ"ל ונקרא שמו בישראל יחיא' מיכל כמדומה בזכרוני שאאמו"ר אמר לי שנקרא ע"ש הרה"ק מהרי"מ מראהטין זצוק"ל.
כבר משחר ילדותו נתפרסם שמו כעילוי וניבאו עליו גדולות ובוצין בוצין מקטפי' ידיע וגאוני וצדיקי הדור ההוא השתעשעו עמו וקרבו אותו למאד. עוד זכה להיות אצל הרה"ק בעל דברי יחזקא' משינאווא זי"ע וכן אצל הרה"ק מהרמ"מ מזידיטשוב שהי' מגיד לפעמים לאלו שנכנסו אליו העבירות שעשו וספר לי אאמו"ר זצ"ל שכשנסע עם אביו לצדיק זה הי' ילד קטן ופחד מאד להכנס אליו כדי שלא יגיד לו העבירות. גם הי' בילדותו אצל האי סבא קדישא איש אלקים מהר"ר אורי מסמבור זי"ע והוא קרבו באופן יוצא מן הכלל והילדים שהיו נכדי הצדיק מסמבור התקנאו באאמו"ר זי"ע וע"ע להלן.
אביו מהר"א זי"ע חנכו והדריכו מזמן טל ילדותו להתנהג בקדושה יתירה וספר אאמו"ר זצ"ל שכמה פעמים יסרו והדריכו בדרכי הקדושה והפרישות אשר בילדותו עוד לא הבין כלל על מה הדברים מוסבים, רק אח"כ בבגרותו הבין איך אביו הקדוש נטע בתוכו עוד בפעוטותו שורשי קדושה וטהרה והיינו הוא דאהני לי' בגדלותו לידע איזו הוא הדרך ישכון אור קדושה טהרה ופרישות.
כמ"פ ספר לי וכן מביא זה בפ' מסעי שכשהי' ילד ונצמא למים ונכנס לבית לשתות וכשראה אביו זי"ע ששותה בחשק גדול חטף המים מידיו והתחיל לדאוג על עוונותיו אוי לי מעוונותי שבני ישתה בתאוה כזה, וכן כשראה שאוכל בתאבון חטף הלחם מידיו וכמעט שבכה איך יכולין לאכול בתאוה גדולה כזו.
כשהי' ילד קטן פרצה ל"ע שרפה בעירם והי' שם בית אחד שבע"ה כבר נפטר לעולמו רק משפחתו גרו שם פתאום ראו האנשים שהילד מיכלע צועק ראו הבע"ה עומד על גג ביתו ושומר את ביתו שלא יקרב אליו האש והבית לא נשרף ויהי לפלא.
גם על דרכי הלמוד הזהיר אותו אביו מאד ולפעמים בדברים קשים ושומר אותו מאונאה עצמית שלא לילך בגדולות ונפלאות יותר ממדרגתו. ספר לי שבהיותו בן י"ב וי"ג כבר חזר בע"פ על הפמ"ג יו"ד באופן זה נתחנך וגדל ושקד על דלתי התורה בשקידה נפלאה ושמו הלך למרחוק וה' נתן לו לשון למודים ושכל ישר להבין דבר מתוך דבר ולחדש דברים נכוחים וגדולי הדור ההוא לא נעלו הדלת בפניו אף שהי' בחור צעיר. ועוד בצעירותו בא בחליפת מכתבים וכן בע"פ עם גאוני הדור ה"ה גאון הגאונים המהרש"ם מבערזאן בעל דע"ת ועוד שהי' עמוד התורה וההוראה בימיו, וענין אחד שפלפל עמו בדין הב"ע נמצא אצלי בכתובים יעזרני ה' להוציאם לאורה.
כן היה בא בשעשועי דאורייתא עם הגאון מהר"ר יוסף ענגל בעל אתוון דאורייתא ועוד, גם מזה יש לי ענין א' בכתובים בדין אי עביד ל"מ. וגם בא בחליפת מכתבים עם הגאון מאוה"ג מהר"מ אריק בעל אמרי יושר מבוטשאטש, עוד בהיותו רב ביאזלוויץ, וכן עם הגאון הנודע מבראד מהר"א שטיינבערג בעהמ"ח שו"ת מחזה אברהם, עוד בהיותו רב בסניאטין ובספרו מחזה אברהם יש שתי תשובות אל
(עמ' י"ח)
אאמו"ר זצ"ל אחד מהם עוד בהיותו בחור צעיר. באותן שנים נסע להרה"ק מהר"א מבעלז זי"ע ללמוד דרך החסידות. בהגיעו לפרק האיש מקדש נתן עיניו בו הרב הגאון המובהק וכו' פאר היוחסין מוה"ר יוסף פרידמן זצ"ל הי"ד אבדק"ק גוואזדיץ ולקחו לחתן עבור בתו המושלמת מרת גיטל ע"ה בשנת תרס"ו או תרס"ה.
על ייחוס הרב אבד"ק גוואזדיץ עי' בספר יסוד לקרא שהוציא לאור הגה"צ מהור"ר אשי"ש דוב הלבערשטאם שליט"א אב"ד שערי ירושלים בן גיסי כ"ק אדמו"ר מסטראפקוב שליט"א וכן בספר זה בפרשת קרח מביא אאמו"ר זצ"ל דברי תורה משמו הוא הוציא לאור ספר שפתי צדיק מהרה"ק מהרש"א מהארידענקא זי"ע בן הרה"ק מהר"ב מוויזשניצא זי"ע וכתב עליו הקדמה עיי"ש.
אחר חתונתו עבר לגור אצל חותנו והשתלם שם בתורה ועבודה וע"י שחותנו הי' מקושר אל הגאון הקדוש אור עולם באוצר חיים זי"ע מאטוניא בן הרה"ק מהר"ב מוויזניצא התקשר גם הוא אליו והי' חסידו בלו"נ. עי' מזה עוד לקמן.
אף שמעת נשואיו לא הי' בריאותו כתיקונו וכשני שנים הוכרח לעסוק ברפואות מ"מ זה לא מנע אותו מעסק התוה"ק ולחדש חדושים בפלפול עמוק וגם עוד בהיותו חתן שלח בכל פעם חדושיו אל חותנו קצת מהם נשאר אצלי בכתובים חותנו השתבח בו למאד ולדוגמא ארשום כי בזמן ההוא כידוע לא הי' בגליצי' אתרוג לכ"א רק אתרוג אחד או שנים בעיר אחת ושם הי' להקהל שני אתרוגים באחד עשה הנענועים בשעת ההלל חותנו הגאב"ד דשם והשני צוה ליתן לחתנו הוא אאמו"ר זצ"ל שיעשה הנענועים אף שהי' אברך צעיר מסביב לבן עשרים.
יותר מאוחר שם יעצוהו הרופאים לעסוק בעמל גופו אשר עי"כ נאלץ לשלוח במסחר ידו מ"מ גם אז לא מש מאהלה של תורה ורעיונותיו משוטטים בש"ס ופוסקים ויעיד ע"ז חדושי תורה הרבים בפלפול עמוק שנפדסו ממנו בשנים האלו בהירחון התורני אסיפת חכמים שיצא אז לאור בגליצי' המזרחית ושכל גדולי' השתתפו בו וכבר אז כנוהו הגאונים שפלפלו עמו בהירחון לגאון. קונטרסי הירחון נמצאים עוד היום בספרי' בירושלים והעתקתי משם כל חדושי אאמו"ר זצ"ל בעזרת הרב יש"י חסידה שליט"א וכאן אני רוצה להזכיר לו תודתי ע"ז.
בשנת תרע"ג כששלח ה' ידיו בשלומיו ולקח אצלו את עבדו הנאמן הוא זקני הרה"ק מהר"א זצ"ל עי' כאן בספרו מה שדרש בהקמת מצבה על קבר אביו, נאספו להם יקירי העדה מאנ"ש החסידים הראשונים והפצירו בו להושיבו על מקומו אך אאמו"ר זצ"ל בגודל שפלות עצמו ולבבו הנשבר סרב לקבל עליו למלא מקום אביו, אך אנ"ש לא נחו ולא שקטו וכתבו לחותנו הג' שיפעול אצלו וכן אמו הרבנית הצדיקת הי"ד הפצירה בו שיקבל עליו כי נשארה עם ילדים קטנים ע"כ הוחלט שישאלו בעצת מרן הגה"ק מאוטיניא זי"ע והוא באחת ולא אשיבנו שיקבל עליו אז נעתר לבקשתם וחזר לבוקאטשעוויץ למלא מקום אביו.
אף שהי' אז צעיר לימים כבן כ"ו מ"מ זקני ונכבדי העיר שהיו גדולי תורה וחסידים ואנשי מעשה כולם נכנעו לו כבדו והחשיבו את אאמו"ר ביתר שאת והי' אצלם כבבת עינם וחבבו אותו כאב את בנו והיו מקושרים אליו ביראת הכבוד בכל רגשי לבבם.
אאמו"ר זצ"ל מביא בספרו מה שמרן מהרי"א מזידטשוב זי"ע הי' אצל הרה"ק ר' מאירל מפרעמישלאן זי"ע שאל אותו מאי דכתיב ונתנך ה' לראש ולא לזנב ולא כתב ראש ולא לזנב אלא הפי' ונתנך ה' לראש שתהי' ראש לראשים ולא ראש לזנב ע"כ. כן הי' שם אאמו"ר זצ"ל ראש לראשים כמו שהוא מתאר בעצמו כמה דמויות בולטות מהם איך שבשעת התפלה היו ממש פחד להביט בפניהם
(עמ' י"ט)
אשר נראו כמתים העינים הפוכות והרעידות הנוראים התנועות המשונות ממש לא בצורה אנושית ומופשטים מהעוה"ז. והי' אחד בשם יודא בעריש "ר'" לא קראו לו אף בפניו, הוא התענה שובבי"ם כל יום כל ימיו, טבל בכל יום במקוה קרה מאד תבר גזיזי דברדא ונחית וטבל, כל ליל שישי הי' ניעור בביהמ"ד ולמד משניות זהר וכו' וכשהי' מתפלל הי' ברעדה ובזיע והרצפה שתחת רגליו נעשה נקבים נקבים, בכל יום קבץ נדבות בשביל עניים, אצל כל חולה לן והי' אסקופה הנדרסת לפני כל.
עוד אחד הי' ושמו ר' אהרן הארן אף שהי' בעל חנות ומנהל בבאנק מ"מ הש"ס וד' חלקי שו"ע היו שגורים בפיו לא הי' דבר אשר לא ידע למשש באצבעו אי' מקומו ממש בבחי' השואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ולא דבר הלכה אלא בכל הש"ס כל מאמר אי' מקומו בדף וכל הפוסקים וזהר וכו' והי' הולך שחוח שלא להסתכל חוץ מד' אמות ומעודו לא השיח שיחה בטלה בעל מדות טובות.
עוד הי' שם זקן ר' בעריש האלער זצ"ל מופלא ומופלג בתורה ויראה בצדקות ובחסידות ובמדות טובות. לא חי בשביל עצמו רק בשביל אחרים וענוותן אין לתאר. אחר מלחמת עולם הראשונה כשאאמו"ר עבר דרך עיר סטריא ונכנס לבקר את הגאון הקדוש מהר"ר שלום יאלעס אבד"ק שם בן מהר"א מסמבור אמר לאנשיו שירוצו מהרה לומר להישיש ר' בעריש שגר אז בסטריא, שאאמו"ר זצ"ל בעיר, כי לא יעבור יום אשר לא ידבר ממנו ומשתבח בו ושהחיות שלו תלוי באאמו"ר וכשראה אותו רץ אליו כמו נער ולא הי' יכול לדבר מרוב שמחה.
הארכתי בזה כדי שנדע מזה הנהגת איזה עדה קבל על עצמו אאמו"ר זצ"ל ואיך עדה קדושה כזו נכנע תחתיו וקבלו מרותו והדריך צאן מרעיתו על מבועי מים חיים בגבורה של תורה בדרך החסידות וקרבם תחת כנפי השכינה בדרכי נועם ואהבת חן בדברי תורה הלכה ואגדה שדרש מידי שבת בשבתו והלהיב לבבם לעלות בסולם העולה בית א-ל.
עבודתו הי' מצד אחד לחזק לבבות הנשברים ולמצוא אצלם את הנקודה הטובה שעל ידו יוכלו להתחזק ומרגלא בפומי' הי' הביאור על הזמר ואני בעודי אהללה בוראי היינו אף אם אין בי כלום מ"מ אחפש איזה משהו שעוד יש ובאותו "עוד" אתחזק ואבא להלל את בוראי כמדומה לי שאמר זאת בשם מהר"ן מברסלב זי"ע.
ומצד שני יצא חוצב נגד אלה שלבם שלם עמם לפי דעתם וחושבים שבשבילם נברא העולם ועי"ז סטים מדרך הישר ואינם שמים על לבם לחזור בתשובה ובמיוחד נגד אלה שמרמים עצמם באיזה מילי דחסידותא והולכים בשרירות לבם וכמה פעמים מדבר מזה בספר הזה.
בתפלותיו קיים כל עצמותי תאמרנה בקול חוצב להבות אש ורתת וזיע בבחי' כותלי ביהמ"ד יוכיחו ויזיעו שומרי הבית, והתלהבותו ודבקותו בנועם שיח שרפי קודש הביא אשר כל המתפללים אתו בביהמ"ד יחד התעוררו לשפוך לבם להקב"ה בכוונת הלב.
איתא במאור ושמש בפ' ברכה על הפ' ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה חילו לשון תפלה כמו ויחל משה פי' שיברך ה' תפלתו שתעשה פרי ופועל ידיו תרצה פי' שגם תנועות הידים אשר אדם עושה בעת תפלתו לעורר לבו אל זכות התפלה גם זה יעלה לרצון לפניו ע"כ כן הי' אצלו בעת התפלה עבדו ידיו עבודה גדולה, כשהי' לפעמים במקומות כמו אשכנז או אויבערלאנד שלא היו רגילים לתפלות כאלו וע"י שלא הבינו ענין זה שאלו האם הוא מאיים בידיו כלפי שמיא.
ככה התפלל גם בזקנותו אף שאז תמיד התאונן שכבר אין לי כח להתפלל ובצעירותו התפלל יותר טוב. זכורני בסוף שנותיו כשגרנו בירושלים עיה"ק בשכון הרבנים הי' הביהכ"נ עם קירות בלי טיח זמן
(עמ' כ')
ארוך וממילא הי' הקיר מלא אבנים קטנים בולטים לחוץ כמו שהוא דרך הבני' בא"י וכשאאמו"ר זצ"ל התפלל בתנועות ידיו והכאות על הקיר כמובן נשרטו ידיו ולפעמים אחר התפלה כשבא הביתה התאונן והתמרמר מאד שאינו מתפלל כראוי ועל השאלה מנין לו שעכשיו לא הי' התפלה כראוי ענה שהרגיש כאב בידיו כשהכה על הכותל ואם הי' תפלתו בדבקות כראוי לא הי' להרגיש כאב, ברוב ענותנותו לא עלה על דעתו שמזה אנו נסיק שבימים שלא התאונן שהרגיש כאב הוא התפלל בדבקות נפלאה עד כדי התפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי כדאיתא בשו"ע סי' צ"ח בלי להרגיש כאב גשמי. לא לחנם אמרו עליו הרבנים הזקנים שם שהוא מתפלל כמו שרף.
(זכור לי שהיה בא בערש"ק לביהכ"נ מהראשונים והיה אומר שיר השירים בנעימות מופלאה וכשהיה מגיע ל"ברח דודי" היה חוזר ע"ז כמה פעמים ובוכה, ראיתי את זה כמה פעמים, המסדר)
בסעודות שבת קודש שערך שם בבוקאטשעוויץ בשירות ותשבחות משולבים בדברי אגדה ומוסר השפיע על הנאספים אנ"ש רוח טהרה והלהיב אותם לעבודתו יתברך ובמיוחד כשנסע על ש"ק להגלילות שסביב בוקאטשעוויץ אז במקום ההוא הי' שבת זו בבחי' יו"ט וסעודת שבת קודש נתארכה עד אור הבוקר וכמש"פ אדמו"ר בעל אמרי חיים זי"ע מוויזניצא ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת מהו העשי' של השבת זהו שירות ותשבחות למלך א' חי וקיים בהתלהבות ובריקודין לכבוד שבת מלכתא.
אבל לא ארכו ימי שלותו שם רק כמו שנה ומחצה כי בד' אלול תרע"ד בהתחלת מלחמת העולם הראשונה ברגע אחד קול צווחה נשמעת ותהום כל העיר מקול הקורא כמעט שנהפכה העיר והאבק עלה עד לשמים מהאנשים אשר נסו לנפשם וגם אנשי המלחמה הבאים מן המחנה אשר הדם הי' שותת מהסוסים נסו לנפשם במהומה גדולה וכמו שעה לא נשאר איש בעיר, כבר אמרו הודוי ואאמו"ר זצ"ל ג"כ נס לנפשו עם מקלו ותרמילו לעיר סטריא ושם פגש אמו הרבנית הי"ד עם אחיו ואחיותיו שנסו לבד בהמהומה ההוא, ואחר סבות וצרות באו להונגרי' לעיר קאהלוב על ר"ה וכבדו אותם שם בכבוד גדול אף שהיו שם עוד פליטים.
אחר יו"ט חשב דרכו לעיר ערמיהאליפאלווא אף שאנשי קאהלוב חפשו תחבולות שיוכל להשאר שם והי' קשה עליהם פרידתו מ"מ הוא לא רצה להשליך עליהם העול במשפחה גדולה ורק אמו הי"ד ואחיו ואחיותיו נשארו שם. אך גם בערמיהאליפאלווא לא מצא מרגוע וע"פ סבה בא על ש"ק פ' וישב שנת תרע"ה לעיר מאקווא יצ"ו.
אז בהגיעו למדינה זרה והוא כזית ביישני מלהשמיע קולו צורבא מרבנן אנא אף שהי' במקום שאין מכירין אותו, עזר רב הי' לו הגאון הגדול המפורסם צדיק תמים מהר"מ נינז אבד"ק באדראג קערעסטיר אשר כתב אודותיו ופרסם שמו הטוב ותפארתו שם בהכירו אותו עוד מלפנים כגאון בתורה וביראה, עי' במכתב שנדפס ממנו בין ההסכמות.
בהגיעו למאקווא אסף אותו איש טהור לביתו האדם היקר גדול בתורה בפ' לך נזכר ממנו ד"ת נדיב מפורסם מהר"ר ישראל פאלאק ז"ל והחזיק אותו וגם יסד לו ביהמ"ד לתורה ותפלה שבו הרביץ אאמו"ר תורה לשומעי לקחו ועבד עבודתו בתפלותיו הק' כל ימי שבתו במאקווא , על גודל חבתו לאאמו"ר זצ"ל תעיד העובדא שפ"א עשה אאמו"ר שם סיום מסכת והי' אנ"ש קרואים להסעודה וראה שאאמו"ר זצ"ל אכל בהסעודה די מחסורו שלא הי' דרכו בכך אז אמר לז' הרבנית ע"ה שהוא יקרא בכל יום קרואים להסעודה כדי שלחבת הקרואים יאכל גם אאמו"ר זצ"ל די צרכו. נזכרתי שהרה"ק החיד"א זצוק"ל מביא בא' מספריו שכשמרגילים הנאה במאכל שאוכלים אז זה הולך ח"ו... חוץ מסעודת מצוה שמסעודה זו מותר להרגיש הנאה ועי' בחולין צ"ה רב לא מיתהני מסעודת הרשות.

(עמ' כ"א)

בהיותו במאקווא הגיעוהו הבשורה הלא טובה שביתו וביהמ"ד וכל ספריו וחידושיו הרבים שהיו בכתובים הכל הי' לשרפת אש וכמעט כל העיר נחרבה ולא הי' יכול לקבל תנחומין ע"ז ממילא לא הי' אפשר לדבר מחזרתו לעירו, אף שמהשרידים שם בקשו שיחזור, וא' מאנ"ש מהו"ר משה ווילליג רצה לפזר הרבה לבנות ביתו ובית מדרשו אבל אחרי שהי' העיר כמדבר שממה ואנשים בה מעט לא הסכימה ז' הרבנית ע"ה לילך עם ילדים קטנים ממקום בנוי ומיושב למקום חרב וכך נשאר בעיר מאקווא אך אנ"ש מעירו לא שכחוהו וכשלפעמים בא לבוקאטשעוויץ על שבת צהלה כל העיר ואלה שנמלטו משם לארץ אשכנז תמכו בו ביד רחבה עד השואה האיומה שנתכה על עמינו בעו"ה.
כבר כתבתי לעיל איך שלא רצה לקבל על עצמו למלא מקום אביו כי ברוב שברון רוחו לא מצא עצמו ראויה לזה והוכרח רק ע"פ פקודת בעל נמוקי חיים מאוטיניא זי"ע וגזירת אמו אך עתה בהגיעם להונגרי' ניצל את ההזדמנות ובקש ממשפחתו לכל הפחות להשכיח ענין האדמורו"ת ולקראו רק רב ולא רבי כי תמיד נשבר לבו בקרבו על קוצר ידו בעבודת ה' כפי דעתו, ולפעמים אף חשב על עצמו שהוא כבר מאלה שנשלחו לחוץ ח"ו אך בכ"ז לא התייאש רק תמיד התחזק ועבד את בוראו ומזה בעצמו התחזק שיש מי שנברא לטהר נפשו ע"י אותו הצער שמצטער שאינו יכול לקרב עצמו לאביו שבשמים.
תמיד הי' ממארי דחושבנא ושקל מעשיו בפלס ובחן דרכיו בין בצעירותו בין בזקנותו גם מהעובדא דלעיל בענין הרגשת כאב בתפלה אפשר לראות איך שעבד על עצמו. וזכרוני לעת זקנתו ראיתי שבביהמ"ד בפני מנין אנשים פייס איזה בנן של קדושים שכבר הלך מזמן לעולמו וכששאלתיו על מה זה ענה לי שפעם אחת מלפני הרבה שנים בא בנש"ק זה למאקווא ובהיותו שם התפשט בה"שיינעריודשאפט" שלו באורך וברוחב ואאמו"ר שבטבעו לא סבל אלו שקופצים למעלה ממדרגתם צחק ממנו ועתה אחר הרבה שנים שנזכר מעשה זה ראה לנכון לפייסו לפני עשרה מישראל. כך חי עם חשבון לתקן עצמו מה שלפ"ד הי' צריך תקון, וע"ע להלן.
בד בבד עם הרגשת שפלות עצמו הי' מפורסם במאקווא לאיש אמת שאינו יכול לסבול שקר וחנופה בין מקטנים בין מגדולים וכשראה שקר או צביעות או חנופה לא הי' יכול להבליג ע"ז והתלבש בגבורה של תורה לצאת חוצץ נגד אלו וצווח אליהם ככרוכיא כמש"כ בעל אורחות צדיקים בשער הענווה וז"ל אך מה שצריך להרחיק במדה זאת שלא יהא עניו ונכנע לפני הרשעים וכו' ויחזק תוכחתו נגדם ויעמוד עליהם כארי נוהם עיי"ש וע"ע שם בשער החנופה איך שממאס ענין החנופה ואף שהי' לו עי"ז הרבה עג"נ וסבל מאד והרבה נעשו לו שונאים בשביל זה מ"מ הוא לא הביט על סבלו ואחז במדת האמת בכל תוקפו ואפי' כנגד אנשים שהיו מורמים מעם בבחינת במקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב, כמ"פ שפך לבו ע"י עטו בספרו כאן על זה.
אף שהי' מקושר לצדיקי הדור כמו שיובא עוד להלן ואמר שמי שאינו מקושר לצדיקי הדור אין בו סימן ברכה ולולא דרך זקני הבעש"ט זי"ע הי' ח"ו בטל דת היהודית מ"מ שנא את החסידות המזוייפת ולא סבל את אלו המחפים על כל פסלנותם באמרם חסיד אני ומשתמשים בחסידות להורות היתר לעבור על השו"ע. וכן יצא כנגד אלה שחושבים שרק הרבי שהם בחרו לעצמם הוא הקדוש ומדברים סרה על הצדיקים האחרים וכל מי שאינו משתייך להפארטיי שלהם הם רודפים אותו בכל מיני רדיפות. את הדיעות האלו הרחיק בתכלית הריחוק, כמובן שגם עי"ז נגרם לו הרבה סבל אבל הוא לא התפעל מזה ועמד בשלו למחות נגד עושי עול ולקרוא לדרך התורה והחסידות האמיתי.
בשנים הראשונות שאחר מלחמת העולם הראשונה השתתף הרבה במכתב עת התורני של גדולי הונגרי' ה"ה הירחון תל תלפיות שהדפיס בו הרבה מחדושיו בהלכה ופלפול בערך עד שנת תרפ"ד,
(עמ' כ"ב)
ואחר כך יצאה בו יד ה' ולקח ממנו אשתו הראשונה הנ"ל אז חשך עולמו ונשאר עם שני ילדות קטנות והי' נע ונד שלש שנים ממאקווא לזענטא ששם גרה אמו הרבנית הי"ד ומשם למאקווה עד שאח"כ נשא זווגו השני הלא היא אמי מורתי הרבנית הצדיקת המפורסמת בחכמתה וביראת שמים שלה בת קדושים מרת רעכיל בראנדיל חחי' יאריך ה' ימי' ושנותיה בטוב ובנעימים בת הרה"ג מושלם בחכמה ומדות טובות מהור"ר אליעזר לנדא זצ"ל שנפטר בימי עלומיו בעיר בערהאמעט פלך בוקאווינא אשר ישב שם על שלחנו של חותנו הלא הוא הרב הגאון והקדוש בקדושה עליונה צדיק תמים בוצ"ק מהר"ר מנחם מענדיל אלטר דאכנער האב"ד דשם אשר הרה"ק בעל דברי חיים העיד עליו גדולות עוד בהיותו אברך צעיר. הוא הי' בן אחר בן להקדוש ר' פנחס מקאריץ רק מחמת עניני המדינה שינה אביו שמו משם שפירא לדכנער. הוא הי' בן בתו של בעל התורת חיים מקאסוב זי"ע.
אמי מורתי תחי' מצד אבי' נכדת הרה"ק ר' מענדילי מבאר תלמיד הבעש"ט זי"ע, הרה"ק מהרמ"ל מסאסוב, הרה"ק מהר"ן מראפשיץ, הרה"ק בעל אהבת שלום, וכן מבעל שו"ת ברכות יוסף, ובעל צמח דוד מזאבלטוב. ומצד אמה הבעש"ט זי"ע, הבעל דגל מחנה אפרים, הרה"ק ר' פנחס מקאריץ בעל התורת חיים והאהבת שלום מקאסוב הרה"ק מהר"ר יעקב שמשון משפיטובקא, הרה"ק בעל ישמח משה, ובעל ארי' דבי עילאה, הרה"ק מהר"ר דוב בער מראדושיץ, וכן בעל דודאים בשדה, ולמעלה בקודש גדולי הפוסקים וגדולי מפרשי הש"ס.
כפי שכבר נזכר הי' מקושר מאד מנעוריו להרה"ק בעל נמוקי חיים מאוטיניא והי' מהמקורבים ביותר והרבה התפלפלו ביניהם כי כידוע חוץ מהיותו שר בקבלה הי' הרה"ק מאוטיניא גם גאון בנגלה. ועי' בהסכמת בנו הרה"ק אור ישראל זי"ע. ועי' בפ' בא מביא אריכות אחד מה שפלפלו ביניהם וכן עי' בפ' ויצא ועוד מקומות שמזכירו ומדבר ממנו ורואים גודל התקשרותו אליו ועי' בפ' ויצא אופן פרידתו האחרונה ממנו.
בערך עד אחד עשרה שנה מאת נישואיו בזווגו הראשון לא הי' לו זש"ק וכמובן תמיד הזכיר עצמו אצל הרה"ק מאטאניא והוא האציל עליו ברכתו, הזמן חלף וראה שלא נושע וכבר הגיעו עשר שנים אחר החתונה והי' מאד מצטער ובשברון לב אז לקח עט וכתב מכתב בתקיפות לרבו מאוטיניא ז"ע וטען למה אינו רוצה לעזור לו הלא הוא יכול לפעול ישועות כמו אבותיו הקדושים ולמה בשבילו אינו פועל, הישמע כזאת שאינו רוצה לעזור לו, לשונות כאלו כתב מרוב צערו ואחר שליחת המכתב התחרט על כתיבתו הלשון כזה הגובל עם חוצפא, אבל המכתב עשה רושם ובאותה שנה נולדה אחותי הרבנית טאבא תחי' אשת כ"ק אדמו"ר מסטראפקוב שליט"א.
עוד עובדא ארשום אאמו"ר הי' פעם עם שני בנותיו הגדולות אצל הרה"ק מאוטיניא זי"ע והוא נתן מטבע מבורכת לשתי הילדות אחר הרבה שנים בזמן השואה האיומה כשהיינו במחנה טערעזיענשטאט נחלה אחותי תחי' במחלת הטיפוס ל"ע והגיעו מים עד נפש ובלילה אחד אבדה את הכרתה וחשבנו שכבר הגיע הסוף ח"ו, פתאום קרוב לאור הבוקר התחילה למשמש בצווארה וחפשה את המטבע שהי' תמיד תלוי בצווארה ואמרה שתי תיבות אלו "רבי רבי" ומיד הוטב לה ואח"כ חזרה לבריאותה בשלימות ב"ה, היא אחותי לאה תחי' אשת הרב הגדול בתורה ובמעשים טובים מהור"ר ישראל מאשקאוויטש שליט"א כעת מרביץ תורה בישיבת באבוב ניו-יורק.
גם הי' מקושר מאד אל הרה"ק בעל אהבת ישראל מוויזניצא, עי' בהסכמתו בתחלת הספר שאהבוהו אהבת נפש ועי' בפ' תצוה מה שכותב עליו וארשום כאן מה שאאמו"ר כותב בפ' נצבים ומה שהוסיף לנו בע"פ וז"ש ואחקוק בעטי שפעם האחרון אשר זכיתי לקבל ברכת הפרידה מש"ב קודש הקדשים אור ישראל מוויזניצא זצוקלל"ה הא קשה עלי מאד פרידתו וראה שיש עוד מילין בפי ושאל
(עמ' כ"ג)
אותי מה אני רוצה עוד לדבר אמרתי שדבר אחד יש לי לשאול הימנו ואמר מה הוא עניתי התקשרות הנפש ויראתי שישיב לי "עם מי...." כדרכו בקודש שעשה עצמו ללאו כלום כידוע לכל, אבל פניו נשתנה לכמה גוונין וצהלות ברעדה ואמר "יא יא" וקיי"ל שתי פעמים הן הוי שבועה ע"כ מהכתב, ובע"פ אמר לנו אאמו"ר זצ"ל שאז הי' בבוקר לפני התפלה בשעת הנחת הטלית ובאמרו "יא יא" לקח את אאמו"ר תחת טליתו ופרס כנפיו עליו ונשקו על ראשו.
מאת שגר בהונגרי' התקשר בעבותות אהבה גם אל ש"ב הרה"ק בעל מנחת אלעזר ממונקאטש זי"ע ונסע הרבה פעמים להסתופף בצלו והי' ביניהם קורבא יתירא, עי' בהסכמתו בתחילת הספר ואאמו"ר מביאו כמ"פ כאן ועי' בפ' תצא הד"ת מה שאאמו"ר אמר בשלחנו של המנחת אלעזר אחר שהוא גמר אמירת התורה, ובמכתב לגיסי שליט"א כתב אאמו"ר שכששמע המנח"א את הדבורים של אאמו"ר הגבי' עצמו מהכסא באשו הגדולה והקדושה ואמר טוב הדבר מאד מאד וקלסי'. כשבקר המנח"א במקאווא לא הלך לבקר אצל אף אחד חוץ מאצל אאמו"ר זצ"ל וישב אצלנו זמן ארוך מאד להשתעשע בד"ת, ותמיד הראה לאאמו"ר זצ"ל אותות אהבה וחבה יוצאין מן הכלל. גם נסע כמ"פ להסתופף בצל הרה"ק בעל דברי יואל מסטמר זי"ע.
ספר לי הרב הגאון הגדול מהרמ"נ לעמבערגער שליט"א האבד"ק מאקווה כעת בכפר אתא א"י שאיזה זמן אחר חתונת אאמו"ר זצ"ל עם תבלח"ט אמי מורתי תחי' ראה את אאמו"ר זצ"ל שמאד מודאג ומצטער ושאלו בוקשעוויצער רב מה אתם מודאגים כ"כ כי הי' ידידות רבה ביניהם וספר לו אאמו"ר זצ"ל שאשתו הפילה רח"ל והי' בן זכר ולאאמו"ר אז עוד לא הי' בן וכבר הי' הרבה אחר שנת הארבעים ותמיד כלתה נפשו לבן זכר ועתה נעשה המעשה הזה וזה כואב לו מאד ואחר איזה ימים מצא את אאמו"ר רגוע ובשמחה וזה הי' פלא אצל הרב ממאקווה וכנראה אאמו"ר זצ"ל הרגיש שהוא מתפלא ואמר לו שחשבו ומצא שהל"ט הי' בליל ניטל ואז הי' בלאו אדעתי' שהוא ליל ניטל ולכן נרגע ועוד שמה שקרה כך חזי איך נתעלה מטובות העוה"ז ואם כי כלתה רוחו עבור בן מ"מ רק באופן של דורות ישרים יבורך.
כשהרשע ימ"ש עלה לשלטון בגרמני' והתחילו התלאות של אחב"י בין בגרמני' בין במדינות הסמוכות הורע מצב הפרנסה מאד וגם חי בפחד כל יום כי הוא הי' פולני וכידוע אז שלחו מהונגרי' את כל הפולנים מעבר לגבול ורובם נרצחו אח"כ הי"ד לעינינו, ואם כי עשה אזרחות הונגרית מזוייפת כאילו נולד בהונגרי' אבל זה הי' רק טוב על הרגע של הבקורת אבל אם היו שולחים המכתב לאותו העיר אם אאמו"ר נולד שם הי' נתוודע להם האמת וגם לא ידע לשונם ואפי' לכתוב כהכתב שלהם לא ידע ובקושי חתם שמו, ממילא חי תמיד בבחינת בקר תאמר מי יתן ערב וכו', אעפ"כ זה לא הפריע לו מלשים לילות כימים בתוה"ק ולחדש חידושים אמיתיים ולהעלותם על הכתב ולהשתעשע בד"ת עם הגדולים בזמנו שהעריכוהו מאד, לדוגמא עי' בהסכמת הגאון ממאד זצ"ל.
ואחרי שהרה"ק מאטאניע זי"ע זירז אותו להדפיס חידושיו התחיל לסדרם ולהדפיס בבארדיוב ספר שלשול שבים אך אח"כ מחמת חוסר ממון הוצרך להפסיק ההדפסה של הספר הגדול והדפיס ספר קטן בשם משברי ים בשנת תרצ"ה שהוא פתיחתא רבתא לספר שלשול שבים, ואח"כ המשיך להדפיס הספר שלשול שבים וכבר הי' נגמר ההדפסה כשהרשעים ימ"ש כבשו את ברדיוב ואז נאבד הכל בעו"ה לא נשאר אף טופס אחד. אך את הספר משברי ים עוד זכה להפיץ ע"פ תבל.
עונג מיוחד הי' לו הלימוד בספרי הקדמונים כמו עקדת יצחק, הכוזרי וכדומה ואם כי בזמנינו לא לומדים כ"כ בספרים אלו מחמת שנחלשו המוחות ולאו כל מוחא סביל דא אבל הוא עם מוחו החזק ושכלו הבהיר ואמונתו האיתנה יכול הי' לשום עינו בספרים אלו והי' בקי בהם באופן יוצא מן הכלל.

(עמ' כ"ד)

באותו זמן נעשה מצב היהודים גרוע מיום ליום וגזירה רודפת גזירה ובכל פעם נעשה בקורת וחיפוש אחרי אלו שלא הי' להם הניירות הדרושים פעם שהו אצל אאמו"ר זצ"ל שני בחורים ממשפחתו שברחו מעירם וחפשו אחריהם ובשעת שלש סעודות נכנסו השוטרים לבית מדרשו של אאמו"ר זצ"ל לערוך בקורת "ראזייא" בלשונם ומכל אחד בקשו הניירות שלהם שקוראים לעגעטאמאצי', אימת מות נפל על שני הבחורים האלו אך השוטרים עברו מאיש לאיש ולא החסירו אף אחד חוץ משני הבחורים שכאילו לא היו נמצאים שם כלל, ממש נסתמו עיניהם מלראותם והלכו להם ויהי לנס.
בשנת תש"ד ניתכה השואה האיומה גם על יהדות הונגרי' וגם אנחנו שתינו את כוס התרעלה מתחילה בגיטו שם במקווא משם הובילו אותנו אחר שבועות לסגדין ומשם הכניסו אותנו בקרונות מסע בצפיפות איומה והובילונו למחנה שטראסהוף ומשם לעיר ווין ששם הכניסו אותנו לבנין שהי' פעם בית ספר ושם החזיקו אותנו עד אחר פורים תש"ה כל יום הובילו את היהודים להיערות מסביב לווינא לכרות עצים ולחתכם לחתיכות ונתנו לאכול לחם צר ואיזה תבשיל וכדומה שהי' אפי' קשה לעמוד ע"י מחמת ריחו הרע. אאמו"ר הי' כמדומה לי היחידי שם שלא בא לפיו מאכל טרפה כל זמן היותו בהמחנות וזאת על אף שהלחם שקבלנו הי' מעט מזעיר.
זכורני שמשום שהבית שהחזיקו אותנו הי' ע"י בתי חרושת שלשם באו כל יום מטוסים אמריקאיים ואנגליים לזרוק באמבעס ממילא כל יום היינו בפחד גם מזה והיינו בספק אם נחי' ברגע הבא כי הבאמבעס נפלו מסביב לבתינו וגם עליו וזה הי' הוספה להצרות שסבלנו מהגרמנים ימ"ש. ובשעת ההפצצות אמר אתי אאמו"ר זצ"ל פסוקי יחוד ויושב בסתר ובעיקר נשמת כל חי כדי שאם יקרה ח"ו משהו לפחות יצא נשמתינו באמצע תפלת נשמת.
כאן הוא המקום להזכיר חסדי ה' איך סבב הכל בהשגחה פרטית להציל כל משפחתינו והמעשה הי' כי שיטתו של אאמו"ר הי' להשלים עם המציאות ולא לעשות פעולות לאיזה שינוי כי מי יודע אם השנוי יהי' יותר טוב ולכן אמר לעבוד את העבודה מה ששמו עליו הנאמנות כי עי"ז יותר מסתבר שיישאר המצב כמו שהוא בלי שינוי, וכן צוה לאחותי לא לחפש תחבולות להשמט מהעבודה אף שאחרים מהיהודים צחקו ממנו משטתו זו מ"מ הוא בשלו ולבסוף ראו כולם כי הצדק הי' עם אאמו"ר זצ"ל כי עי"ז ניצלנו. והוא כי אני נחליתי שם במחלה מדבקת ואז לקחו אותי משם והעבירו אותי למקום שקראו בית חולים משום שכל אלו שהי' להם המחלה הזאת הובילו לשם, כמוכן שלאאמו"ר זצ"ל הי' זה צער שאין לשער להפרד מבן יחידו מבלי שידע איפה מובילים אותו, אחר איזה ימים כשנתוודע איפה אני נמצא נסה אאמו"ר לבקש מהגרמני ימ"ש מנהל המחנה שיתן לו רשות ללכת לבקר אותי אז אמר לו המנהל מה אתה רוצה ללכת לבנך הלא בבוקר השכם בא אוטו ולוקחים את המשפחה שלכם מכאן כששאל לאיפה אז ענה לבית חרושת לגאז. אאמו"ר זצ"ל הבין מיד מה פירוש הדבר הזה והתחיל לבקש על נפשו אבל הגרמני ענה לו שהממונים שעליו החליטו כך, אאמו"ר יצא משם המום ומבולבל ופתאום בא אחריו הגרמני שהי' מנהל את העבודה ביער ואמר לו אל תדאג אני אסדר שתשארו פה למחר בא אליו המנהל העבודה וספר לו שהוחלט כי יישאר כאן כי אמר להממונים עליו שהיות ואאמו"ר זצ"ל ואחיותיי הם הפועלים היותר טובים שלו הוא צריך אותם בכאן ועי"ז ניצלנו. פוק חזי את מבטו הרחוק של אאמו"ר זצ"ל ואת ההשגחה הפרטית שאילו אני לא נחליתי אז לא היינו יודעים לא אנחנו ולא מנהל העבודה שרוצים ליקח אותנו רק בבוקר השכם הי' בא אוטו ולוקח אותנו בלי הודעה מוקדמת כדרכם והודו לה' כי טוב.
ספר לי הה"ג ממאקווא הנ"ל שהי' ביחד אתנו שם ופעם אחת ראה את אאמו"ר זצ"ל יושב שם ביער על גודו אילנא שקוע במחשבותיו ומשתומם מאד ושאל אותו מה לו וענה אאמו"ר זצ"ל שהוא
(עמ' כ"ה)
חושב כי כבר הוא רואה קץ המלחמה ועדיין בן דוד לא בא ומה יהי' אם יחייהו ה' עד אז מה יענה לבריות כשישאלו מה זה ועל מה זה בא עלינו שואה איומה כזו. אף במצב ההוא שהי' מעונה מעול השעבוד מ"מ מחשבותיו הי' על כבוד שמים שלא יתחלל שמו ואיך להחזיק את אחב"י שישארו נאמנים לה' כי באמת אח"כ כן הי' כי הי' קשה לדבר עם הנשארים שום נחמה ר"ל. ולי אמר כי הוא מבין בפשוטו כל הענין ע"פ הגמ' אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ופירש שם רש"י שחדר הנשמות נקרא גוף ואין בן דוד בא עד שיבראו כל הנשמות ששם ואם בן אדם לא השלים עצמו אז הלא מצטרך לבוא בגלגול עוד הפעם ממילא מתערב נשמה חדשה להבראות עי"ז, וכיון שראה הקב"ה שיש עוד הרבה נשמות שם בגוף הוצרך לזה המעשה כי הששה מליון הקדושים הי"ד ודאי לא נצטרכו לחזור בגלגול ממילא יכולים אח"כ להבראות נשמות חדשות.
אחרי ימים נוראים תש"ה כשבא החורף והעבודה ביער נפסק, לקחו את היהודים שם לעבוד במאפי' הגדולה אנקערבראט פאבריק וזה הי' הצלה פורתא כי עי"ז הי' מספיק לחם לאכול, כה נמשך עד אחר פורים שאז הובלנו שוב לשטראסהויף ומשם למחנה טערעזיענשטאט על יד העיר פראג.
עוד בהיותנו בווין הצליח אאמו"ר להשיג קומץ חטים משבויים איטליאנים שהי' שם ביחד אתנו ולהם הותר לפעמים היציאה מהלאגער ואת זה החביא אמו"ר זצ"ל ולפני פסח טחנו והצליח בסוד לאפות מזה בערך שתי מצות קטנות, ובחג הפסח הי' מלא שמחה שעזר לו השי"ת לקיים מצוות אכילת מצה אפי' במצב המר ההוא, אבל ארבע כוסות או מרור מאן דכר שמי', אכלנו חתיכת תפוחי אדמה זכר למצות מרור. המצב שהיינו בו הי' מספיק מר ומרור די והותר עד שבל"ג בעומר כבשו הצבא הרוסי את המחנה ואז התשחררנו. וגם אז נראה בגלוי ההשגחה הפרטית כי הגרמנים הארורים ימ"ש אף שידעו שהמלחמה הוא כבר בגמר וראו מפלתם מ"מ עוד בקשו להוציא לפועל רשעותם עד כמה שאפשר והניחו מסביב למחנה ובמחנה פצצות גאז להרעיל את כל המחנה ח"ו וקבעו להם זמן מתי זה יתפוצץ ח"ו אך ה' בחסדיו הפיר מזימתם כי הצבא הרוסי הגיע להמחנה זמן קצר לפני הזמן ההוא ובזה ניצלנו ב"ה.
אך תלאותיו של אאמו"ר עוד לא נגמרו כי אז פשטה מגפת הטיפוס ביתר שאת וגם א"מ תחי' נתקפה במחלה ההוא וכפסע הי' בינה לבין... ח"ו וכל רגע הי' פחד שלא יתקוף אחרים ממשפחתנו לכן החליט אאמו"ר להציל מה שניתן להציל ואף שא"מ תחי' הוכרחה להשאר שם אנחנו חזרנו להונגרי', רק אחותי שכבר הי' לה המחלה ונרפאה כמו שהבאתי לעיל היא נשארה להשגיח על א"מ תחי' עד שבעזהי"ת גם הם באו בחזרה.
כשבאנו בחזרה התגוללנו בין מאקווא לבודא פעסט עד שנתקבל לרבם של קהלות פולין בעיר בודאפעסט שהי' להם ביהכ"נ מיוחד בשם פוילישע שול הידוע, ואחד סביבו את יוצאי פוילין שהי' אז שם במספר רב ועדד רוחם והחזיק את לבבם הנשבר מהצרות האיומות שעברו עליהם בדרשותיו ובדברי תורתו בשב"ק עידן רעוא דרעוין והרביץ תורה בשיעוריו לאנשי קהלתו. עוד בהיותו גר במאקווא כשבקר בעיר פעסט דרש כמ"פ בשבת בביכ"נ זו וכאן בספרו מביא כמה מדרשותיו שם.
גם ביהכ"נ הנקרא טשורטקובער קלויז ברינער שול קבלוהו עליהם לרב רק בהיותו גר ברחוק מקום מביכ"נ זה הלך רק איזה פעמים בשנה לדרוש שם דרשה על ענינא דיומא. כדאי הוא להעתיק כאן קטע ממכתב שכתב ביום היארצייט של אמו ואחיו ואחיותיו ומשפחתם הי"ד שנחנקו ונשרפו עקד"ה: היינט איזט דאך דער יארצייט פאן אונזערע הייליגע זייער נשמה געהט דאך למעלה למעלה זיי זאלען אגוטן זכות טראגען פיר אונז אלע מיר פארשטעהען דאך נישט דיע פירונג פון השי"ת עס איז דאך אזוי גוט ווי ער פירט, באמת ברויכען מיר זיי מקנא צו זיין, איז דען דער גוף דער מענש דיע נשמה איז דאך
(עמ' כ"ו)
דער מענש, נאר אנגיקליידעט אין דעם גוף אויף דער צייט וואס השי"ת ווייסט עס איז גוט און דיע נשמה גען זיך אויסארבייטען אין דעם קלייד אטייערער בריליאנט צו ווערין, מיר ברויכען נאר צוזעהן דאס קלייד זאל ריין זיין, עס זאל דער נשמה שמעקען דאס קלייד, דיע מעשיות האבן דאך באוויזן דאס אלעס איז מיט חשבון און וואס אונז דאכט זיך נישט גוט דאס איז דאס רעכטער גוטע נאר השי"ת זאל אונז חונן דעת זיין מיר זאלען אביסל פארשטעהן ע"כ. את המכתב הזה שלח תשעה חדשים לפני פטירתו אך טעה בהכתובת והמכתב חזר אלינו מהבי דואר כמה ימים אחר פטירתו אחר יותר מט' חדשים מיום כתיבתו והרגשנו שזה הי' השגחה פרטית כדי לעודד אותנו מאבלינו כי הי' כמים קרים על נפש עיפה.
על אף שהתלאות שעברו עליו החלו אז לתת בו אותותם ונתחזקה חולשתו וגם סבל הרבה מהשיעול החזק שתקפו בין ביום בין בלילה מ"מ התחזק לשים לילות כימים כדי ללון בעומקה של הלכה ולהפך גם את זה ניצל לטובה דהיינו כשתקפוהו השיעול באמצע השינה אז השתמש בהזדמנות זו כדי לקום ולכתוב תשובותיו ומה שבא במו"מ של הלכה עם רבני המדינה בשאלות העומדים על הפרק.
אז סדר תשובתו בן ע"ב עמודים בדין היתר עגונה אחת שגדולי ישראל בארץ ישראל קלסו דבריו להדפיס על אף שהי' עוד מחוסר ספרים כפי שהוא עצמו כותב שם והדפיסו בשם "פניני ים" ורצה עוד להדפיס תשובות אחרות אבל המדפיס אץ לעזוב את המדינה מחמת שנתחזקה הממשלה הקומוניסטית וזה הי' הספר התורני האחרון שנדפס בבודאפעסט.
גם סבל כמו כל יהודי שומר תו"מ מהממשל הקומוניסטי ופניותיו לקבל רשיון יציאה היו לשוא. זכורני שפעם בחצות ליל ש"ק באו המשטרה החשאית כדי לאסרו התחילו בני המשפחה לבקשם שהוא זקן וחלש ולא יוכל ללכת עד לבית המשטרה שהי' רחוק אז ענו שיש להם טקסי ויובילוהו עמו אז אמר אאמו"ר זצ"ל להגיד להם שהוא לא יסע בשבת ואז עזבוהו לנפשו, וזה הי' ממש נס כי כידוע כוונתם הי' דוקא להעביר על הדת וכאן ע"י עמידתו האיתנה של אאמו"ר זצ"ל ניצל ולא נפל לידם.
בשנת תש"י נתקבלו תפלותיו ובכיותיו בשמיא וקבל רשיון יציאה וכשבועיים אחר פסח הגענו לארה"ק ורבי אבא הוה מנשק כיפי דעכו (עיי' כתובות קי"ב) עם ברכת שהחיינו בשם ומלכות. עוד פעם ראיתיו מברך שהחיינו בשו"מ בענין דומה והוא כשאאמו"ר זצ"ל נתראה עם הרה"ק כ"ק אדמו"ר מסטמר זי"ע שבא לביקור בא"י ואאמו"ר זצ"ל לא ראהו מלפני מלחמת העולם עד אז, ובשעת נתינת שלום ג"כ בירך שהחיינו בלהבת אש כדרכו.
אחר הגיעו לא"י בקשוהו כמה ישובים לקבלו עליהם לרב אך הוא סרב לקבל עליו עול ההוראה שם וקבע איתן מושבו בירושלים עיה"ק אף שלא הי' יודע איך ומהיכן יפרנס משפחתו אך בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו ובן אחיו ה"ה הרה"ח המו' בתוי"ר הנדיב המפ' אוצר בלום מהר"ר אברהם שלאגער שליט"א שדר אז במאנטעווידאו בן דודי המופלא ומופלג בתורה ויראה טהורה חכם השלם זך הרעיון ונקי הדעת מוה"ר אהרן משה יודא זצ"ל הי"ד נעשה לו תמכין דאורייתא וכלכל אותו ומשפחתו כל ימיו וגם אח"כ, ועי"ז הי' יכול להמשיך לעסוק בתוה"ק בלי דאגת פרנסה, ישלם ה' שכרו ותהי משכורתו שלמה באריכות ימים ושנים הוא וזוג' המושלמת מרת שרה תחי' ויזכו לרוות רוב נחת מצאצאיהם עביג"צ.
בשנת תשי"א נעשה לרבה של ביהכ"נ ישועות ישראל דחסידי ויזניץ בשכ' בתי מילנער והרביץ שם תורה ברבים שיעורין כסדרן וכן בדרשותיו, וגם בדברי תורה בעידן רעוא דרעוין, בסוף ימיו הפסיק מלערוך שם שלש סעודות ואמר לו הטעם כי אם הוא עורך שם ס"ג אז יצטרך גם לומר תורה כדרכו עד השתא אבל הוא החליט בדעתו להפסיק מלומר תורה בס"ג כי אולי יש לו איזה פני' ואז הכל הולך ח"ו
(עמ' כ"ז)
לצד... ואם יערוך גם להבא רק בלי אמירת תורה זה יהי' דבר תמוה בעיני הקהל מה פתאום הפסיק מלומר והוא לא אהב לעשות דברים תמוהים ומופלאים ולהגיד להם הטעם ג"כ לא רצה כמובן, לכן הפסיק מללכת שם על סעודה ג'.
בירושלים הי' אהוב ונערץ על כל החוגים והי' מן הדמויות הבולטות כאחד הרבנים החשובים משרידי דור הישן ושמש דוגמא רוחנית ועילאית באישיותו הדגולה, בהדרת קדשו, בזיו פניו האצילות, ובהתנהגותו המופתית, גם גדולי ישראל בא"י העריכוהו מאד ובאו עמו בתשובות במו"מ של הלכה שישנם תח"י ויזכני ה' להוציאם לאורה. איזה זמן השתתף גם בעריכת ספר אוצר הפוסקים ובאחד מהכרכים נמנה שם בין העורכים.
שם השיא בתו הצנועה אשר היתה מהוללת בצדקתה ומושלמת בכל המעלות מרת רבקה ע"ה להרב הדגול בתויר"ש חסיד ועניו יקר הלב ויקר המדות בנש"ק מוה"ר נפתלי פרענקל שליט"א נכד הגה"ק מליזענסק בארדיטשוב צאנז רופשיץ ועוד. אחותי רבקה נפטרה בדמי ימיה בער"ח אדר ב' שנת תשל"ג והשאירה דור ישרים יבורך, תנצב"ה.
בימי שבתו בירושלים כבר גברו מיחושיו וחולשותיו והי' צריך לעסוק הרבה ברפואות אך בכ"ז נסע לפעמים על ש"ק להסתופף בצל אדמו"ר הקדוש בעל "אמרי חיים" מוויזניץ זי"ע וגם אותי בהיותי אז בחור צעיר הדריכני להתקשר אליו אך ביחד עם זה הזהירני שלא להיות בבחי' חסיד שוטה, גם הסתופף לפעמים בצל האדמו"ר הקדוש מהר"א מבעלזא זי"ע ששהה כידוע בימי הקיץ בירושלים.
בסוף ימיו התחיל לסדר תשובותיו לדפוס כהמשך להס' פניני ים שהתחיל להדפיס בבודאפעסט ועד שבועותיו האחרונים ממש עסק בו, יזכני ה' להוציאם לאורה.
אף שכל ימיו הי' חפצו ותשוקתו ליסע לארה"ק ועתה שמלא ה' משאלתו הי' בשמחה גדולה מצד אחד אך מצד שני נהי' מלא צער כשראה האפיקורסות והפקרות השוררת בין החפשים בעו"ה ממש נחלה מרוב עג"נ, גם על חלק מתהלוכות אחב"י שומרי תו"מ כאב לבו, וכן לא הי' יכול לעבור בשקט על מה שענין הבלורית נעשה כהיתר אצל הרבה מתלמידי ואברכי הישיבות של יוצאי ליטא.
לפעמים כשנגע ללבו ההנהגה בארה"ק איך ובידי מי הוא אמר להבל"ח לאמי מורתי תחי' שיחפש בשבילי שידוך מאמריקה וישלח אותי לגור שם, ודברי צדיק עושים רושם כי אחר פטירתו נתקיימו דבריו ונשאתי לאשה זוגתי הצנועה והצדיקת המושלמת במדותי' הטובות וביראת שמים ה"ה מרת יוכבד תחי' העומדת לי לעזר ולסעד כדי שאוכל לשבת באהלה של תורה בת הרה"ג הצדיק חסידא ופרישא נקי הדעת מהור"ר יעקב שמעון דאכנער שליט"א אבד"ק בערהאמעט יצ"ו החונה בעיר ברוקלין בן אחר בן להרה"ק מהר"פ זי"ע מקוריץ וכן נכדם של הבעש"ט זי"ע, בעל דגל מח"א, בעל תו"ח ואהב"ש מקאסוב, מהרי"ש משפיטובקא, הרה"ק מרופשיץ, בעל ישמח משה בעל ארי' דבי אילעא, הרה"ק מרדושיץ, הגאון הקדוש בעל ד"ח מצאנז, והרה"ק בעל ייטב לב מסיגעט ועוד זי"ע.
זוגתי תחי מצד אמה גם נכדת הרה"ק מוהרי"מ מזלאטשוב ובנו מיאמפאלי, וכן בעל מאור עינים מטשערנאבל ובנו מהר"מ זי"ע, וכן מהרה"ק מהר"א הגדול מקרלין, הרה"ק מהר"ב ממעזבוז, הרה"ק מהר"ר צבי ארי' מאליק, הרה"ק מהר"מ מסאווראן, הרה"ק מהר"ר אשר מרופשיץ, הרה"ק מהר"ש מבעלז, ועוד זכרונם יגן עלינו ועל דורותינו אמן.
בשנת תשי"ז בחורף גברו עליו מיחושיו וסבל יסורים גדולים מחמת חולי העצירות ל"ע ובימים הסמוכים לפטירתו כשראה בלתי אפשרותו להיות תמיד בנקיות ושזה מפריעו מתורה ותפלה מאס
(עמ' כ"ח)
בחיים כאלו ואמר לי הלא כל החיים הוא רק כדי לקיים מצוות ה' ועכשיו שאיני יכול להתפלל כראוי וללמוד, חיים כאלו אינני צריך. כה היו מהלך מחשבותיו תמיד וכמו שהבאתי לעיל המכתב שכתב לב"א.
באותו זמן צוני שכשיסתלק מן העוה"ז אודיע מיד לכ"ק אדמו"ר בעל אמרי חיים זי"ע שיזכרהו לעלוי נשמתו וכן שבכל מצוה שאעשה אזכרהו לעלוי נשמתו.
מעת לעת לפני פטירתו בקר אצלו הרה"ק אדמו"ר בעל אמרי חיים זי"ע ואאמו"ר זצ"ל ספר לו שהרופאים מציעים לו או לעשות רפואות ע"י האלעקטרי או לעשות ניתוח ויש עוד דרך שלישי שהשי"ת יעזור בפשיטות בלי האמצעים האלה וע"ז ענה לו בעל אמרי חיים זצ"ל שהדרך השלישי מוצא חן בעיניו ביותר. אך כנראה כבר נגזרה גזרה ואור ליום כ"א שבט שהי' אז אור ליום ד' פרשת משפטים השיב נשמתו ליוצרה. ופלאי הוא שבספרו זה, דוקא בפ' משפטים עוסק הרבה בענין הנשמות ובענין פרידת הנשמה מהגוף עיי"ש בראש הפ' וכן על הפ' וכי ימכור איש את בתו וכו' לא תצא וכו' שמבאר באריכות שמי שהוא בבחינת בנים אתם לה' אלקיכם אין צריך לבכות עליו כשיצא מעוה"ז כי אדרבא שמחה הוא לו ששב לאביו. בהלוויתו למחרת הספידו חתנו ה"ה כקש"ת אדמו"ר מסטראפקוב שליט"א.
אאמו"ר זצ"ל נטמן שם בירושלים בהר המנוחות בחלקת הרבנים. על מצבתו לא נכתבו תוארים כי כן צוה לי כמה פעמים שלא לכתוב תוארים על מצבתו רק שמות ספריו שחבר כי ירא הי' אולי יכתבו עליו תואר מוגזם, מאותו טעם השתמשתי בלשון פשוט בכתיבת הקדמה זו כי אם לא כן קשה להמלט מגיזום.
גדולים צדיקים במיתתן. ארשום כאן עובדא שקרה כששה שנים אחר פטירתו והוא שאחד מנכדיו שהי' אז תינוק בן שנתיים ופתאם תקף את הילד איזה פחד, אבי התינוק נזכר שאאמו"ר זצ"ל כתב פעם לאחד מאנשי שלומו סגולה על זה אך לא זכר איך לעשות הסגולה ובאותו לילה ראה את אאמו"ר בחלומו והראה לו איך לעשות את הסגולה בפועל וכמדומה שגם ביארו ע"פ הסוד, בבוקר עשה את הסגולה להתינוק כפי שהורהו אאמו"ר זצ"ל בחלום ומיד הוטב להילד והפחד חלף הלך לו.
ומידי דברי מענין חלום ארשום עוד פרט והוא שאחד ממשפחתו שלא הי' לו אז ידיעה רחבה ברבותינו תלמידי זקני הבעש"ט זי"ע ותלמידי תלמידיו וכמו כן לא ידע מי הי' הרה"ק מהרי"צ מראזלי זי"ע ובכלל לא ידע אז משם כזה, זמן קצר אחר פטירת אאמו"ר זצ"ל חלם לו שרואה את אאמו"ר זצ"ל ושאלו מי הוא רבו שם בעולם העליון וענהו הרבי ר' יודא הערש מראזלי, כאשר הקיץ הלך בין מכריו לשאול אם מישהו יודע משם כזה ואז נתוודע לו מי הי' הרה"ק מהרי"ץ מראזלי, בחלום כזה לא שייך מאמר חכז"ל שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו (ברכות נ"ה) כי הלא בכלל לא ידע אז מצדיק עם שם כזה רק אח"כ ספרו לו שחתנו ותלמידו של בעל עטרת צבי מזידטשוב זי"ע נקרא כך.

עד כאן מה שהי' מונח בזכרוני ומה שמצאתי רשום לזכרון והעליתיו על הכתב כדי שדורותיו של המחבר זצ"ל יוכלו ללמוד מדרכו והנהגותיו הקדושות וזכות אאמו"ר המחבר זצ"ל יגן עלינו ועל כל צאצאיו ודורותיו ער ביאת משיחנו בב"א.

המו"ל בן המחבר

ובצאתי אפרוש כפי אל ה' אנא ה' האריך ימי אמי הרבנית הצדיקת מנשים באוהל תבורך מרת רעכיל בראנדל בת יוכבד תחי' אשר זכתה להיות מחובר לטהור גברא רבא וזכותו יעמוד לה שעוד תחזה אצלינו ואצל כל צאצאי' וצאצאי צאצאי' רב טוב ותרוה מאתנו מלא חפניים נחת ותענוג לטוב לנו כל הימים א"ס.