תקציר המבוא:

אודות המחבר

המבוא לספר "שולחן הטהור" הוא הספד לקהילת "קומרנה" הקטנה מגליציה.
המחבר מתאר בהקדמה את ימיה המופלאים של הקהילה הקטנה בת ארבעת האלפים נפש, שכל חייה סבבו סביב האדמו"ר והישיבה שלו.
המחבר מזכיר את השלב הראשון של חיסול הקהילה בחשוון תש"ב (1942), ואת השלב השני בחשוון תש"ג (1943), כאשר רוב הקהילה הובלה למחנה בלז'ץ ושם נרצחו רובם.
המחבר גם מציין את תאריכי מותם של הרבי ובני משפחתו הי"ד.

המבוא:

(עמוד 1)
א ל ה   א ז כ ר ה   ו א ה מ י ה

א ז כ ר ה   עירנו קומרנא, עיר ואם בישראל ומטרופולין של חסידות בגאליציה, בימי זהרה ותפארת גדולתה. אזכרה את כבודה והדרה מלפנים, בהלו נר-תמיד של רבותינו הקדושים אדמו"רי שושלת הקודש לבית קומרנא עליה. עיר קטנה היא קומרנא, נקודה זעירה במפת גאליציה המזרחית ובה מתי מעט, תושביה היהודים כארבעת אלפי נפש הם מונים, אך מה הומיה היתה בכל עת מרוב באי שעריה, הם החסידים המקושרים לכל צדיקי השושלת השוכנים בה כבוד, הבאים להסתופף בצלם ולעלות לרגל לביתם, להם נאוה קודש :

א ז כ ר ה אנשי קומרנא יהודים טהורים ונלבבים, אשר כולם ינקו חיותם מחצרו של האדמו"ר הקדוש בגשמיות וברוחניות, וקשורים אליו בלב ונפש. דבר כי נפל בעיר, בעניני הצבור או בעסקי הפרט, בין אדם לחברו או בחוג משפחה - מיד היו מביאים אותו אל הצדיק ונהנים ממנו עצה ותושיה, מקבלים במחיצתו סעד ועידוד, כי דברי הרבי עבור כל אחד - כדבר האורים והתומים. כל המחפש דרך בעבודת ה', כל הזקוק להסברה או להדרכה בא אל הרבי, איש-איש ונגעי לבבו, בא ושואל בעצת הרבי. ולא עוד אלא שאפילו רבים משאינם מבני ברית, נמשכים אל החצר להסיח את צערם ולשפוך לבם לפני הרבי הקדוש, או שיש והם באים רק כדי להסתכל בנועם זיו פניו. כך התקדש שם שמים בישראל ושם ישראל בעמים :

א ז כ ר ה בית הרבי, ארמון הממלכה החסידית העומד בטבורה של עיר. תל-תלפיות הוא הבית, אלפי-אלפים נושאים עיניהם לשם. זו צומת-הגידים של החיים בקומרנה. תדיר, בכל עת ובכל שעה, תוסס והומה שם. המונים המונים נכנסים ויוצאים בבית זה, מבני המקום ומן הבאים מרחוק ומקרוב. במצודת-מעוז חסידית זו שרויים מאות "יושבים", אברכים וזקני החסידים אשר נפשם חשקה באור האמת, בתורת הנגלה והנסתר ובמילי דחסידותא, שופכי לב כמים בעבודה שבלב זו תפלה וכל מעיינם בקודש. סמוכים הם על שלחן המלכים של הרבי, מתפלשים בעפרו ומתחממים לאורו, כמהים לכל הגה פיו ושותים דבריו בצמאון עז. סמוך ונראה לבית הרבי ניצב על תילו בית המדרש הגדול, לידו מתנוסס לתפארה בנין הישיבה לבחורי חמד, אשר התפתח והתרחב בממדי ענק בימי אחרון האדמו"רים לבית קומרנה. וקול תורה ותפלה אינו פוסק מבית המדרש יומם וליל. עשרים וארבע שעות ביממה מתענגת קומרנא העיר על הצלילים הערבים של הרינה והתפלה אשר התנשאו ובקעו מבית מדרשו הגדול של הרבי :

א ז כ ר ה ימי מועד בעירנו, ברבות התכונה אשר בפרוס כל חג לקבלת פני אלפי החסידים, אלה מבקשי ה' הנוהרים אל הרבי בהמוניהם מפולין ומערי גאליציה, מצ'כוסלובקיה ומהונגריה, לאלפים ולרבבות. על חסידי קומרנא נמנו בני כל השדרות ושכבות העם: אדמו"רים, רבנים, בעלי-בתים תלמידי חכמים לצדם של אנשים פשוטים, ישישים ופרחי חסידים. איש איש בא ושאיפה משלו, מי ללמוד דרכי עבודת ה', מי להתברך מברכותיו של הרבי, ומי, לחזות בזיו איקוניו של הצדיק ולבלות את הרגל מתוך הסתופפות בצל קדושתו.
ימי זוהר ושגשוג היו חגי השנה לקומרנה:

(עמוד 2)
א ז כ ר ה אדמו"רי שושלת קומרנא לדורותיהם ארזי לבנון אדירי תורה חוטרי גזע אראלים ותרשישים, צדיקים מושלים ביראת אלקים קדושי עליון וטהורי אמונה, חכמי אמת וכל רז לא אניס להם אף בהויות העולם, הם נושאי דגל החסידות ברמה ורועים נאמנים בישורון. בזכות עצמו מלך כל אחד מהם, לא בזכות אבותיו הקדושים גרידא.
רבינו ר' יצחק אייזיק מקומרנא כותב בהקדמתו לספרו "היכל הברכה" על התורה: "רבינו ר' צבי הירש מזידיטשוב מסר לי דבר גדול ודבר קטן. דבר קטן הוא איך לברך את ישראל ו"שם" לברך בו - - -". כל אחד מעמודי בית קומרנה הוסמך על ידי קודמו שהאציל עליו פי שניים ברוחו והכשירו להמשיך בכהונת הקודש, וכך נמשכה דור אחרי דור השלשלת הקדושה, אשר פעלה ישועות בישראל, והראתה מופתים רבים, והשרישה אמונה ויראת שמים טהורה בלבבות בני ישראל, וקירבה אלפי נשמות טהורות לאביהם שבשמים. כל אחד מהם המשיך במורשת-הלהבה שהונחלה לו מאבותיו הקדושים, ואולם כל אחד מהם סלל לו גם דרך משלו בכוחו לאלקיו ובעוצם יגיעתו בעבודת הבורא. כאותו דרש נחמד שדרש הרבי רבי מאיר'ל מפרימישלאן על מה שאומרים "אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב" והוסמכה תיבת "אלקי" לכל אחד מהאבות, ללמדך, שכל אחד מהם הגיע להשגותיו ומדריגותיו בהרגשת אור האלקות בכח עצמו ולא רק מכח יחוס אבות. כאותו דרוש ניתן להמליץ גם על אדמו"רי בית קומרנא עטורי ההוד והתפארת, שכולם ביחד היוו שלשלת קדושה וכל אחד מהם לעצמו היה ראוי לכתר הקדושה ועטוי איצטלה משל עצמו. אורו של כל אחד מהם בקע מקומרנא וזרח למרחקים. כך היתה קומרנא לאחד המרכזים הגדולים ביותר של החסידות, בזכות הצדיקים אשר איוו אותה למושב להם.

א ז כ ר ה חסידי קומרנא לאלפיהם ולרבבותיהם הפזורים על פני ערים ועיירות בכל מרחבי גאליציה והונגריה, צ'כוסלובקיה, אוסטריה ופולין הקונגרסאית. טיפוסים מופלאים של דמויות עטורי-חן, אשר עוצבו וחושלו באמצעות זיקי הלהבה הגדולה שהתלקחה בקומרנא והתיזה זיקוקין די נור למרחקי-מרחקים. חסיד של קומרנא לא היה תואר כי אם מושג, מושג חסידי צרוף של היהודי העובד ה' ודבוק בו באמת ובתמים במובן הנעלה ביותר של מושג זה, של החסיד המסור בכל נימי לבו ונפשו אל רבו הקדוש ומוכן ללכת על כל מוצא פיו באש ובמים. חסיד קומרנה היה לשם דבר בקרב הקיבוץ היהודי הגדול שבאירופה לפני השואה, וחצרו של הרבי בקומרנה ליכדה סביבה לגיון אדיר של טיפוסי חסידים מופלאים מסוג זה, מחנה גדול של עובדי ה' ובעלי אמונת חכמים צרופה שנעו אחרי הרבי הגדול במסלה העולה בית א-ל, לשמי רום.

*
כזו היתה קומרנא - היתה ואיננה. באף ובחימה ובקצף גדול נכבשה קומרנא על ידי גייסות הנאצים ימ"ש בשנות הזעם, ויהודיה הקדושים והטהורים עלו בלהבות אש השמימה. יום ג' בחודש חשון לשנת תש"ב, הוא היום המר והנמהר בו נערכה ה"אקציה" הראשונה ונטבחו כארבע מאות ושבעים יהודים על קידוש השם. מכל בית תבע השטן המשחית קרבן אחד או יותר. עם ההרוגים נמנה גם אחיו המופלא של רבינו זי"ע הרה"ג רבי שלמה הי"ד שכל ימיו חי בקדושה ובטהרה.

אור ליום כ"ו חשוון תש"ג התקדרו העננים ואפפו את קהילת היהודים הפצועה והשסועה. השתוללות המרצחים השטנית בחצרות הבתים וברחובות היתה זוועתית. קשישים וישישים נורו במטותיהם. פני תינוקות נתעוותו והתכסו בדם קרוש. "באקציה" הזאת נתפסו רוב בני קומרנה ורודיק הסמוכה, ובערוב היום היו כבר קרנות המוות צפופים ודחוסים נפשות יקרות וטהורות בדרכם האחרונה למשרפות הכבשן בבלזיץ. יתר הפליטה גלתה לגיטו רודיק ושם גוועה מי בטיפוס מי ברעב ומי בחרב, וביום ד' בחדש ניסן לשנת תש"ג נטבחו אף הם - אחרוני יהודי קומרנא ורודיק - בידי המרצחים הארורים.
מרן רבנו הקדוש רבי ברוך הי"ד ומשפחתו הגלתה מגיטו רודיק לגיטו סמבור. גם כאן המצב
(עמוד 3)
לא היה שונה. על חיי גיטו אלו קונן ירמיהו באומרו : "צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצנו
מלאו ימינו כי בא קצנו".

ביום ט' ניסן תש"ג נהרגו על קדוש השם בעיר סמבור אמו הצדקת מרת חוה ע"ה, הרבנית האצילה שהעריצוה וחיבבוה כל יודעיה, בת הרה"ק ר' ישראל "הינוקא" מסטולין זצ"ל עם שתי כלותיה, האחת אשת רבנו הצ' מרת שיינדל ע"ה, בת הרב מאושפיצין הג"ר אליהו בומבך הי"ד ושני ילדיה שלום ויעקב-משה והשניה אשת הרה"ג ר' שלמה, מרת יענטע בת הרה"ק ר' משה לייב בהרה"ק מנחם נחום בן הרה"ק המגיד מטריסק זצ"ל ובתה הפעוטה. כוס היגונים נשפך על משפחת רבנו עד תום. יד המשחית לא ידעה רחם והכריתה כמעט כליל את בית רבנו. ביום ז' סיון תש"ג, יו"ט שני של גלויות, עלה הכורת על אחרוני יהודי סמבור וביניהם נהרג על קדוש השם רבנו הקדוש רבי ברוך הי"ד. נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו.

כך עלה למרכז הגדול לתורה ויראה שנתקדש במשך דורות על ידי אדמו"רי בית קומרנה, אשר נחרב בידי צר ואויב ביום עברה. בין מיליוני קדושי השואה שניספו בימי עברה, שתו את כוס התרעלה אלפי ורבבות חסידי קומרנה שנטבחו על קידוש השם, ובראשם מרן הקדוש רבנו ר' ברוך זי"ע שעלה ברכב אש השמימה, כשעמו ממריאים שחק נשמות בחירי וטובי החסידים הנאמנים והמסורים. מה אשוה לך ואנחמך בתולת בת ציון כי גדול כים שברך מי ירפא לך. ינקום ה' דם עבדיו השפוך.