תקציר המבוא:

אודות המחבר

המחבר מתאר את רוח ההשכלה לפני המלחמה ואת החורבן הרוחני שלאחריה. מצדיק את הדין ומרבה לכתוב על התחזקות באמונה בעקבות השואה.
מספר מעט על קורותיו במחנות, בלאגער 4. לא מצוין היכן. מזכיר את נשמות אשתו הראשונה וחמש בנותיהם. בסוף מעלה על הכתב מעט מתחיית יהדות הונגריה, ומעלה על נס את הקמת מדינת ישראל.

המבוא:

שו"ת שאילת יצחק
הקדמה
בעזה"ת
(עמוד ז)
יודע דנסתרות ובוחן דלבבות לפניו כל הנעלמות גלויות וידועות וידעתי בעצמי כי לא שמשתי כל צרכי ולא שקדתי בלמודי כדבעי להוי ולא הגעתי לחצי קרסולי של אחרונים ובכ"ש של ראשונים אשר המה כמלאכים ומה אני ומה חיי לבא להיות מן חובר חיבור ואני עני מדעה ומהעניות ידעתי ולא מן העשירות וחכמה חסרתי ודעת לא קניתי רק אף חכמתי עמדת לי תורה שלמדתי באף מעט שלמדתי היתה היגיעה רבה לירד בעומקא של הלכה לידע דעת קדושים ויגעתי מצאתי תאמין בעהי"ת דברים הראוים לאמרן וכתבתי על הקשר ובידו תבת זה הלשון של כ"ק אדמוח"ו בספרו הבהיר מנחת כהן ה"ה הגאון האדיר וציס"ע המפורסם בתורתו תורת אמת מרן מו"ה דוד כ"ץ זצלה"ה אשר הי' רב"ד בק"ק מאטטערסדארף יצ"ו ואם איש כגובה ארזים התנצל עצמו כך בהוצאת ספרו הקודש אשר ידוע לכל גדולתו וצדקתו מה יענה איש מעוזבי קיר כמוני.
ובאמת אנכי ידעתי מך ערכי ושפלות קוצר רוח ומיעוט בינתי והנני כצבי שבור ועיפה נפשי מן המצוקות והיגונות אשר תכפו עלי ועלינו בימים שעברו הם ימים של צער גדול עד קדקדו של נפש מהצרות וכל התלאת אשר מצאתנו מצרים הארורים האגערמאנעס ימ"ש וזכרם לנצח בעת המלחמה האיומה מלחמת התבל והנה יד ה' נגעה בי ושדי הרע לי שנלקח ממני בעוה"ר חמשת ילדי עם אמם הצדקת ע"ה ובכלל כל תפארת ונזר ראשי ועמינו עם אחבנ"י אנכי בצרה ר"ל וראיתי את שבר בת עמי ואת האסון הגדול הנורא והאיום אשר קרה את עמינו אשר כל השומע תצילנה בשתי אזניו איכה בני ציון היקרים נשפך דמם כמים הנגרים, נהרגים, ונשחטים, נשרפים ונדקרים זקנים ונערים כדם כבשים ופרים וטובים חללי חרב מחללי רעב אומרים העטופים ברעב עוללים וצעירים אשר תארם וצלמם אינם נכרים.
אוי מי ישמע ולא ידמע בבכי ויללת בשבר עם סגולה מה אעידך ומה אדמה לך קולי כחולה צרה כמבכירה קול המולה ופחד ובהלה ובראיתי את חורבן עמנו וההירוס של בית מקדשינו וקדשינו ותורת אמת חוגרת שק ומתאבלת כאלמנה גלמודה היא נמשלת ומה גם שנתמעטו דורשי הספרים בימים האלה אשר במרוצת גלגל הזמן ישטופו ויעברו לכל צד תעולם לבקש מנוח לכף רגלם גופם ונשמתם במורך הגדול אשר בלבבם וכל איש לבצעו יפנה ואיש מתהלך בתומו ללעג וקלס הוא בעיניהם מחליפים עולם עומד בעולם עובר ומדי יום ויום מתגברת המינות וההפקרות בעוה"ר נפשי יודעת כי קטנתי מאד וכבר אמרו חז"ל במקום גדולים על תעמוד אמנם גם אמרו במקום שאין אנשים וכו' ועל זה תמכתי יתידותי והרהבתי בנפשי כח לגשת אל המלאכה מלאכת הקודש הלזה ולשלוח בשווקים וברחובות דברי האם אמנם פעוטים הם אבל ברוב צער ויגיעות נולדו ויגעתי מצאתי תאמין אל תפנו לראות פני המחבר אלא לבעלי השדה והפרדסים ופירותיהם הטובות ואל תביטו נשפלות שפלותי כי אם לגדלות גדלותם ולחכמת חכמתם ולקדושת קדושתם שדבריהם הם כגחלי אש וכ"כ הרמב"ם ז"ל סוף פי"ב מהלכות קידוש החודש דאם הדברים הם אמיתים וברורים אין חוששים להמחבר יהי' מי שיהי' ובפרט שאוכל בע"ה להעיד על ספרי שהורתו ולידתו הי' בטהרה וע"כ הנני בטוח ב"ה שדברי יעשו רושם בלב כל.
והגם שנפשי יודעת שרבים ישאלו כי מה לנו לחיבורים חדשים כעת שהתורה מונחת בקרן זווית אין מי שדורש וחוקר אחריה והם מדברים כמו מי שחס על הנייר ודיו וגם על התענוגי הזמן אשר מתענגים ושואפים במסיבת האקארטען או שאר תענוגי שחוק בבתי המשחק כאשר אנו רואים שבני ישראלים מבתי ישראל הכשרים מאת ששבו מהאלאגערן עזבו את בית ד' ואינם חפצים לדעת מדתינו דת תורת משה אמת כי מענה בפיהם שלא ראו ניסים.
ואני בתומת לבי הורגלתי לבאר להם בזה דברי חז"ל מגילה הקורא את המגילה בלילה צריך לחזור ולשנתה ביום ודייק אדמו"א זצ"ל דהלא חיוב קריאת המגילה ביום היא מצוה בפ"ע כמו בלילה כמבואר בשו"ע או"ח וא"כ איך שייך לומר ולשנותה דמשמע דעיקר המצוה הוא בלילה וביאר זה ע"פ חז"ל ברכות דקאמר שם כשם שמברכים על הטוב כך מברכים על הרעה אלא על הטוב מברכים הטוב ומטיב ועל הרע דיין אמת אמנם לעת"ל גם הרעה יברכו הטוב ומטיב והקשו המפורשים דאיך יברכו על הרעה הטוב ומטיב אלא ביאר הענין דאין אנו יודעים מה הוא הטובה הגם שלפי השגתנו היא רע ומר מאד מ"מ יכול להיות שזה הרעה טובה הוא לנו כעובדא שמובא במדרש באחד שרצה לנסוע עם הספינה עבור סחורה ובבואו אל הספינה ראה שהספינה כבר הלכה לה וצעק בכל מר שכעת יפסיד על זה ואח"כ שמע שהספינה נטבע בים ורק אז הוכיח לדעת ונתן תודה לד' עבור התודה שנעשה עמו.
וזש"כ חז"ל שלעתיד יברכו על הרעה כמו על הטובה כי רק אז יראה ויבין כי טובה נעשה לו וידוע שהלילה כרמז על חשכת הגלות הזה כמ"ש שומר מה מלילה ויום הוא מרומז על יום הגאולה כמבואר גם בסוף מסכ' חולין וזה שכתב הקורא את המגילה בלילה בעת שחשכת הגלות עלינו וגם אז הוא מאמין בד' ומקיים תורתו הק' אז יכול להיות בטוח שיזכה לקיים תוה"ק גם ביום הוא יום שארוך שיזריח השמש עלינו עכ"ל והוא כמבואר חז"ל המקיים התורה מתוך עוני סוף הוא שקיים אותה מתוך עושר.
וע"כ אין להרהר ח"ו אחרי מעשי ד' כי כל זה הוא רק מעשה שטן לתעות אותנו מדרך האמת וכוונת העמלקים ימ"ש שכל שלא הי' עוד ביכולת של הרשעים להרוג את גופנו יחבלו אותנו בנפשנו ועכ"כ תשימו על לבבכם ואל תשמעו לאלו שמדברים כזב ומהרהרים ח"ו על מעשה ד'.
וכעת מצאתי בס' אשרי איש שכ' בשם סה"ק ברית מנוחה שכאשר האור בא אזי החשך יתאמץ מאד ויעלה כי המשחיתים מתפשטים בעולם וזה רמז הגאולה כאשר יבוא יתאמץ הגלות ורבים מן המשכילים יכשלו בראותם בלבול הגלות והצרות גדולות וכדי להנצל מפני החרב היונה יצאו מן הדעת וז"ש ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע שיושיעם הקב"ה ברוב רחמיו לא ימאסם לכלותם להפר בריתו איתם כי מלא רחמים הוא ויחנן השי"ת שארית יוסף ואשרי אדם בתומתו ללכת בדרך הטובה ולהרחיק א"ע מן הרעה בימים האלה אולי
(עמוד ח)
ימלט מן הצרות הנקראים חבלי משיח עכ"ל.
וכן מובא בשם הרה"ק מוהר"ן זצ"ל מבראסלוב הו"ד בשיחות הר"ן אגלה לכם סוד גדול שיה' אפיקורסת גדול בעולם כי מלמעלה יביא אפיקורסת בשביל נסיון וכ' עיין (ברכות ד' ל"א) אך אני מגלה זאת כדי שיתחזקו כשיראו שדברו על זה מקודם או אז יוכלו לעמוד אנשים מעטים נגד כל העולם כלו ועל זה התנבאו כל הנביאים ובפרט דניאל שעמר יתבררו ויתלבנו ויצרפו ויתנסו באמונה ע"ש ואני כבר העירותי בזה למה ציוה תוה"ק להכרית שמו של עמלק דוקא הלא הי' גם שאר אוה"ע שרצו לאבד את שארית ישראל וכמאמר המגיד שבכל דור וכו' אמנם ידוע שמלחמת עמלק אתנו הי' בדרך כמו שכתוב זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך וכ' ותמהתי על הלשון "בדרך" אמנם כבר כ' רש"י ז"ל שיציאת הדרך ממעט הממון והאדם כלה ע"י הליכה וגם ממעט את האדם בעבודת ה' כי הלימוד צריך ישוב הדעת ומנוחה ושמעתי בזה אדומו"ח הגה"ק זצ"ל האבדק"ק הומנא על המשנה מרבה ישיבה מרבה חכמה שהקשה הלא ידוע לכל שאין זה מעלה כ"כ שהבחור הולך ורץ מישיבה לישיבה ואין בו סימן ברכה כ"כ אלא כוונת המשנה הוא שע"י מרבה ישיבה שיעיין הרבה ויגע עצמו עי"ז ימלא הרבה חכמה אבל האיש שהולך ומסובב הערים אין מבוא שישלים א"ע.
וזאת ידוע שאוה"ע רק אז יש להם שליטה בנו אם אין אנו מקימים המצוות וכמו שמבואר בחז"ל ברכות אצל דוד מלכינו ע"ה שעד שהי' עוסק בתורה לא הי' כח בהמשחית לחבל אותו וע"כ עמלק שידע מזה והבין זאת לכן לחם עמהם דווקא בדרך בעת שהם טרודים בשאר הדברים בטלטול הדרך וכו' וכו' ויען שעמלק עשה ולחם עמהם בשעה כזו שלא הי' מבוא לישראל לעמוד כנגדם וע"כ ענשם רב מאד שאין דרך ונימוס להלחם עם חרב באיש שאין לו כלי מלחמה וזש"כ זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך וע"כ תמחה את זכרו לנצח.
וזה ראיה ברורה שהרשע שהרע לנו בדורנו הוא זרע של עמלק ממש כי כזאת עשה עמנו בעוה"ר שנדד אותנו ממקום למקום לאסוף אותנו ממקום דירתנו לעיר אחד וכ' כוונתו הי' בזאת לערבב אותנו שלא יהי' בכוחינו להתפלל ולבקש רחמים (כי אפי' אחרי הגזרות מהני תפילת רבים (עיין תענית) או לעמוד כנגדו כי מה יכול לעשות במקם זר ואח"כ עשה עמנו מה שלבו חפץ וממש כצאן לטבח היינו חרב ביתנו ובלי חמלה חניכה שפך דם קדושים עוללים ויונקים לעיני אבותיהם אוי לעינים שראו כאלה וכאלה בכמה וכמה משפחות לא נשאר אף נשמה אחת ונתקים בנו זקנים משער שבתו בחורים מנגינתם דחז"ל אמרו בשבת דף ל"ג בזמן שצדיקים בדור צדיקים נתפשים בעוון הדור אין צדיקים בדור תינוקות של בית רבן נתפשים.
וזהו אמר ירמיה' ואת חמת ד' מלאתי נלאתי הכיל שפוך על עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו וזה הי' גם כן בדורנו שהגזרה ה' גדולה כ"כ שלא רק הצדיקים נתפסו אלא כל יקר ניטל מאתנו ואני העני הכרתי את הערירים האלה כי הייתי ג"כ תחת ידיהם וראיתי את מעשיהם אשר עשו עם אחבנ"י ד' ינקום את דם הקודש ואשמם יושת על
(עמוד י)
ראשם ונאבד ממני ג"כ חמשה ילדים אשר הגדלתי אותם לבנות ישראל כשרים וצנועים וכאשר חזרתי לביתי אשר הי' משכן כבודי שם קודם המלחמה קהל הקודש פעלשאסעלי וראיתי שיוצא חלצי לא שבו לביתם ואמרתי שאנחם עם כתבי כת"י אשר הי' לי חבור גדול בכמות ובאיכות על שו"ע יו"ד ח"ר אשר עסקתי בו לערך י"ב שנים אבל בעוה"ר גם זה אבדתי ונשארתי ממש כאבן דומם ר"ל מכל וכל.
ודמיתי שבחלשות כוחי א"א לי ליגעות בזה עוד וד' הטוב יעשה אמנם בזמן קציר הרגשתי כרוח חדש בקרבי וכאלו אומר לי קום חגור מתניך הלא כבר אמרו חז"ל בבוקר זרע זרעך וכ' וקיותי ואספתי את כל כוחי היגיעים והעיפים והתחלתי להעלות בכתב כתיבה תמה וישרה את רעיוני ונתפללתי כי במשך זמן קצר כמה וכמה חדושי הלכות וראיתי ממש שמן השמים עזרו לי בזה כי אדם יראה לעינים וד' יראה ללבב את כוונתי בזה לש"ש לזכות הרבים כדי לתקן את נשמתי האומללה השפלה ודקה ועני' ואחת לאחת סדרתי את הכתבים וראיתי שיש בידי ב"ה חיבור נאה למראה ויפה לעינים וחשתי להראות את דברי לפני גאוני דורינו הי"ו וכולם כתבו שבח והודאה בעד מפעלי הגדולה ותמכתי גם על דברי הגה"ק בעל תפארת ישראל שכתב בהקדמתו שלא יאמר אדם כי התורה לא נתנה רק לגדולי החכמים שהם רחוקים מן הטעות אבל התורה נתנה לכל ולא יאמר ג"כ אולי אשגה וכ' ע"ש שכתב דזהו הפירוש לעסוק בתורה דלא תאמר דללמוד לא שייך אלא מי שלומד תורה ומכון להלכה אבל מי שאין מכוין הלכה כאמיתה אין זה לימוד לכך מברכים לעסוק בתורה בין שהוא מכון לאמיתה בין שאינו מכון להאמת רק העקר הוא שיה' כוונתו לכוונה אמיתת ע"ש וע"כ הא לכם אחיי היקרים את ספרי הקטן משכו וקחו אותו בספ"י.
ועל תאמרו הלא אין די בראשונה כי באמת גם אני אומר כן אולם ראינו תכלית גדול מהספרים החדשים דהספרים מגאונים מדורות שלפנינו לרוב עתות הימים ובפרט כעת לאחר מלחמה האיומה ירד עליהם כלח נשרפו נקרעו ונאבדו וגם לעת הזמנים חדשים שנולדים שאלות שצריכים ביקור אשר לא שערום עוד אז רבותינו הגאונים ומן השמים הניחו לי מקום ג"כ לחדש אות ומופת בתוה"ק כי הרוצה לראות האמת יראה ויבין עד כמה יגעתי להוציא סולת יפה ונקי' מכל הפוסקים הראשונים ואחרונים ובדקתי בחורים ובסדקים כדי להעלות מרגניתא טבא בטוב טעם וסברא ישרה ב"ה דבר ולא חצי דבר עד שאקוה שכל הטועם שיטעמם ירוה את צמאונו.
וגם ידעתי שלא בזכותי חברתי וזכיתי לזה רק בזכות אבותיי ה"ק כי אני מזרעא דהאיש אלוקים קדוש יאמר לו מו"ה יעקב קאפעל זצ"ל מליקיוו סמוך לעיר טערינגארד ברוסיע קאתינא וגם שהוא מיפם של יוצא חללי הקדושים והטהורים שהומתו ע"י הרוצחים האגערמאנמס ימ"ש וזכרם בלאגער אוסשוויץ נ"ע בין כל הקדושים והטהורים תחת כנפי השכינה יתב"ש עד שיקיצו ישני עפר ויזכו לתחיה"מ בב"א וע"כ אקוה שדברי יפיקו רצון המעיינין בכל דבר הקשה להם בשאלות והלכות אשר נחרטות בהם והיודע
(עמוד יא)
כל תעלומות לב יודע ועד שלא כתבתי להראות ח"ו הגדולות לפני המלאכים ושרים גדולים רק לפחותי ערך כמוני ויהא רעוא קדם רבון עלמין לסדרא מילין בפומאי ולא אעול בכסופא ואימא מלתא דתתקבל כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה למען לא אבוש ולא אכלם ולא יכשלו בי חברי ולא רציתי להאריך בפלפולים אשר המה חוץ למכוון ולא הבאתי רק דברים אשר נראים קרובים אל המכוון ואל האמת כאשר כל מעיין ישפוט בעין שכלו ויראה שלא בניתי מגדלים פורחים באויר.
– וקראתי הספר בכללי "שאילת יצחק" על שם אחיו הנעדר כנ"ל שלא יאבד שמו וגם הוא לעדה שלא באתי בזה להורות הוראה לעולם וכל כוונתי הוא רק לעורר המעיין כשואל שיודע לשאול ורק לאחר שיברר שהאמת אתי יכול נצרף דעתי וגם כוונתי הוא "שאילה" הוא לשון שאלה שאשאל מד' שיתעורר רחמים עלי ועל כל אחבנ"י שיחיו סוף כל הצרות והתלאות מאחבנ"י יגיל יעקב וישמח ישראל בב"א- ועוד שאשאל מד' שיסתור תחת כנפיו ויחי' בתה"מ את דמי ובשרי ה"ה ילדי שיצאה נשמתם לד' באחת ובאחד והם בתי הבתולה רחל לאה ע"ה אחותה חיי' שרה, אחותם קענדיל מלכה, אחותם חנה, אחותם גלדה כולם יזכרו לטובה עם אמם זוג' הרבנ' הצדיקה המפורסמת מרת ריזל בת גדולים וצדיקים ה"ה מורי חמי הגוה"צ ה"ק המפורסם מו"ה משה לאווי זצ"ל עם זו"ג הרבנית הצדקת המפורסמת מרת הינדל בת גלדה ובת הרב ה"צ מו"ה יעקב זצ"ל שהומתו גם כן על קדו"הש ילדיי וזו"ג הנ"ל הומתו ביום כ"ג סיון שנת תש"ד לפ"ק-.
ואין בכוחי להאריך בכאן בשבחיה ומעלותיה אמנם אין רצוני להעלים ולסתור הכל ואמרתי שאגלה עכ"פ ענין אחד ממנה- עובדא הי' בשנת תרצ"ט לפ"ק אשר כבר התחילו הרשעים הערירים טראנספאטיעדען אנשים ישראלים בערי פולין הו"מ בתחילת המלחמה והי' צעקה גדולה ומרה מזה גם במכון שבתי הגם שבמדינה שלנו הי' עוד אז מנוחה כי קהילתו הי' תחת ממשלת הגר בכ"ז נזדעזע גם מדינה זו מחרדת וריגזת הארץ ואני הצעיר נסעתי בימים הללו אל חתונת גיסי היקר עדיו הי' לגאון ולתפארת המפורסם במידותיו וטובת לבו מו"ה יודא סגל לאווי זצלה"ה (אשר נאבד גם כן זכרו בין הצוררים כאשר הי' עובד אצל המלחמה של הגרים תנצב"ה) עם בת הגאון ה"צ מו"ה רב בעיר טארנא זצ"ל (נפטר ג"כ על קדו"הש) נכדי הג"הצ בעל נטע שורק ונהרי אפרסמון זצלה"ה וכשחזרתי מהחתונה הי' באישון הלילה כחצות והתחלתי ללכת לחצר ששם הי' הביהכ"נ ודירתי וראיתי מרחוק כתמונת איש שעומד על מפתח ביתי והתחלתי לחשב מה ומי שיוכל להיות שם אולי גנב או כדומה? וכאשר קרבתי מעט אל המקום נשתוממתי אל המראה הזה שזו"ג ה"צ הית' עומדת שם וקרא אותי בשמי האם אני הוא? ושאלתי אותה על עמידתה בחוץ ובפרט כאשר ראיתי שמעינה זלגו דמעות ובקושי גדול ספרה לי שמעת שהתחילו הצרות להיות בפולין היא עומדת בכל חצות לילה להתפלל תחת כיפת השמים ולבקש רחמים על אחבנ"י.
ומעתה יכול כל אדם לדון את תמימתה ומס"נ ויראתה וטובת לבה במעלה הגדולה
(עמוד יב)
אשר אוכל לומר כמאמר החכם שבין אלף א"א למצא אשת חיל כזה יהא רעוא שתתענג נשמתה בגנזי מרומים בין הקדושים וצדיקים גמורים עד שנזכה לשמוע קול שופר ותהי' תחה"מ אמן.
ובאופן ובסיגנון הזה הדריכה את ילדיה בצניעות וביראת ד' אשר א"א להעלות בכתב ובעוה"ר נעדרו ממני ע"י הרוצחים ימ"ש אוי לי ידו פרש צר על כל מחמדי כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי על שבר הגדול הזה ועל שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחובות קרית גדול כים שברך מי ירפא לך ואני הגבר הייתי בשבט עברתו הוא עברת ד' ר"ל מחוץ שכלה חרב ומחדרים אימה אם יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי ולנו ד' ביום חרון אפו אוי לנו שכך עלתה בגורלינו בני ציון היקרים מוטלים חללי חרב ערומים וערומות גופם כסוחה לחית השדה ובבהמות ארץ מי יתן ראשי מים ועיני מקור נוזלי ואבכה כל ימותי ולילי את חללי טפי ועוללי ועל כל אחבנ"י שנפנו בחרב.
ועתה שמע אלוקינו כי הינו חרפה וסכתך באש נשרפה ולמה תבלע נחלת חפה הצמיח תרופה ועלינו חופפה רחם על בניך המצפים לישועתך על השכך צעקה אריאל אמץ ברכים כושלות והושיע ליעקב בעת צרה כי אתה הצדיק על כל הבא וכדי שנזכה לזה בקרוב אחד מהתנאים הוא שנאמין בזה שיבא הגאולה ב"ב וגם שלא להרהר ח"ו אחר מידותיו וביארתי בזה דבריו הנביא עורי עורי לבשי עוזך ציון בגדיך ותפארתך ירושלים ולא יבא עוד ערל וטמא וכ' וצריך ביאור וי"ל דאיתא במדרש דלעתיד ישלח ד' כוס של תנחומין לישראל ויאמרו ישראל רבש"ע הוצאתנו מביתנו הגליתנו בין העמים ועכשיו אתה שולח לנו כוס של תנחומין ואמר ד' אמשול לכם משל למלך שנשא אשה ואח"כ גרשה לימים החזירה ותאמר האשה אם רצונך לדור עימי למה הגליתני וענה על זה המלך תאמין לי שמעת שגרשתי אותך מביתי אני ג"כ הייתי נודד מביתי והא ראי' שמלא טל על ראשי כן יאמר הקב"ה שמעת שחרבתי בהמ"ק דלמטה אין אני גר בביהמ"ק של מעלה והא ראיה שראשי נמלא טל עכ"ל.
ונראה- דמבואר בספרים ה"ק שיסוד האמונה הוא שנאמין בגאולה שלימה שתבוא בב"א וגם בביאת משיח צדקנו וזה א"א להיות רק אם נלך בדרך התורה בדרך אשר נמסרה לנו מאבותינו וראיתי בספר שבט סופר שכתב שאם יאמרו הבריות האיך אפשר שנגאלו עוד הלא הראשונים הי' צדיקים וקדושים ולא זכו להגאולה ואיך נוכל אנו להמתין על הגאולה אשר מעשינו רחקו מאד ממעשי אבותינו באלף מדרגות בכל ענינים צא והבט מעמדת הדת ר"ל שנהרסו כל מוסדות ד' ותורת מה תהי עליה מי ילמוד ויקיים אותה אמנם התשובה על זה שידוע שבדורות הראשונים לא הי' הסתיר פנים כ"כ ונראו נסים לעין כל לכן הי' ענין גדול אם ישראל בזו דבר ד' ואפי' על מצוה קטנה שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה אבל כעת שהסתרת פנים כ"כ עד כל הקיצין בעוה"ר לכן אחר כל התלאות שהי' לישראל מודה ועובד עוד ד' בודאי ראוי הוא שהשם הטוב יעשה עמו ג"כ לפנים משורת הדין ולגאלנו וזש"כ עורי עורי לבשי עוזך דהיינו תוה"ק שנקרא עוז ציון אתם
(עמוד יג)
ישראל שמצוינים מכל האומות שלא נמצא בעולם עוד אומה אחת שיעמדו נסיונות כאלו כאחבנ"י ויה' מחזיקים עוד באמונתם וע"כ בגדיך ותפארתך יה' ירושלים שהקב"ה יביא אותנו לירושלים וגם שלא יביא ערל וטמא בתוכה כי יה' סוף כל הצרות והתוגות.
ויען שה' הטוב הי' בעוזרנו שזכינו לראות אור מדינת ישראל בימים האלה אשר צפינו וחכינו לו זה שני אלפים שנה לא אמנע להקדיש ג"כ איזה אותיות אהבה לזה זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו ולפי המדרש ילקוט דאין אנו יודעים אם ביום או בהקב"ה עד שבא שלמה המלך ואמר נגילה ונשמחה בו בהקב"ה ולא כאלו שאומרים כוחינו ועוצם ידינו עשה את החי"ל הזה שזכינו לראות מפלת אלו שונאי ישראלים אשר רצו להעמיד אבן ניגף לפני רגלינו הכיהות והחלשות אלא הכל הוא מד' כי בשכל אנושה א"א זאת להבין האיך היו ביכולתה של החי"ל ישראל להכות ולגרש שבעה עמים וכאן ממש ראינו נסים גדולות כמו אצל אאע"ה בזה וגם אנו רואים נפלאות הבורא בס"ד כי אחבנ"י מכל ארבע פינות העולם עולים ובאים לישראל ואין סובלים ח"ו משום חסרון וחוץ מה שיש תכלית גדול ענין ישיבת א"י.
עוד מצאנו וראינו שהרמב"ן ז"ל מנה מצות עליות א"י בכלל המצות ועיין בשד"ח מה שהאריך בזה אשרי הזוכה לכך ואינו נזקק לבריות ומתפרנס שם אפי' חי' צער ויעבוד השם אבל אין כל אדם זוכה לכך וכ' ובכן אין למעלה מזה מי שזוכה לישב על אדמת הקודש הזה אמנם רק בתנאי קודם שנקדיש לבבינו לד' בשמירת ועשיות המצות הנוהגות בישראל חזקו ואמצו בתורות ובמנהגים של אבותינו הקדושים אשר הניחו לנו למורשה חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניכם כ' ד' אלק' הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך וצריך באור כפל הלשון חזקו ואמצו" וגם אל תיראו" ואל תערצו מפניהם וכ' וביארתי עפמש"כ במשמרת אליעזר לכ"ק אדימו"ר הגה"ק זצ"ל ד' אורי וישעי ממי אירא וכ' וכ' דחכז"ל תענית ח' אמרו אם בא לאדם ח"ו איזה צרה ואז באותו שעה א"א לתקן הכל ולהרבות מצות ומע"ט כראוי העצה היעוצה לזה לקבל על עצמו לתקן מעשיו לאחר שיעבור הזעם ולימדוהו מדניאל שאמר לו הקב"ה מיום אשר נתת לבך אל להתענות מיום אשר התענית לא נאמר רק מיום אשר נתת אל לבך להתענות וכן איתא במדרש שמצוה לנדור בעת צרה.
ומעתה בבא ימים הקדושים וכל אחד מפשפש במעשיו אפי' מצא עצמו מלא פצעים ומכף רגל ועד ראש אין בו מתום אעפ"כ אל יתיאש מן הרחמים רק יתחרט מעומקא דלבא על החטאים שעשה ויקבל על עצמו לתקן מעשיו להבא ויכול להיות בטוח שיקבלו הקב"ה בתשובה וז"ש דהמע"ה ד' אורי בר"ה וישעי ביוה"כ ר"ל שיאיר ד' עיני שיראה מה פעל ועשה כל השנה ובטח לאחר שיראה מה שעיוות כנגד ד' ושהוא בע"ח גדול כ"כ בודאי שיתן לב לחזור בתשובה והבא לטהר מסייען אותו ובפרט לפי דבר חז"ל שאפי' מחשבה טובה מצרף הקב"ה למעשה בודאי יה' מבוא לשוב בתשובה שלמה וזש"כ "ממי אפחד" ממי צריך לי לירא אם אשוב בתשובה ואומר בזאת אני בוטח ר"ל הגם שאנו מסובבים בצרות בכ"ז
(עמוד יד)
האמונה והבטחון הוא רק בד' והוא שבתי בבית ד' ר"ל שישוב אותנו לבית ד' הוא ביהמ"ק שיב"ב.
וגם שאל יתרשל האדם לחזור בתשובה אם רואה שיסורין ח"ו באים עליו ויבעט ח"ו ויכחיש את טובת ד' דכבר אמרו חז"ל (בבא מציעא) אדם גבר על חטאיו הוא וחז"ל ברכות דף ה' אמרו אם רואה שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו וביאר זה בס' קול בוכים על"פ הפסוק אל באפך תוכיחנו ואל בחמתך תיסרנו דידוע כי האדם צריך לתוכחה דהיינו שיפגענו צדיק ממנו ויוכיחנו והבחינה ההוא עושה הקב"ה ממנו ע"י נביאיו אבל כל מי שלא קיבל מהם המוסר אז הי' מצד הכרח שישלח עליו יסורין ועונשין שיתקן המצוות והנה עתה אחר שאין לנו נביא וברצות ד' להוכיח אולם האדם על פניו ישלח עליו תומ"י יסורין שיפשפש על דרכיו ויתקן מעשיו והם במקום הוכחת איש צדיק ונביא.
ואל זה התפלל דוד משיחנו ואמר אל באפך תוכיחנו כלומר אל נא תביא יסורין במקום תוכחה יצא לנו מזה שיש יסורין באין על האדם בדרך תוכחה לרמז לנו שישוב ויקח מוסר ואם יקשה את ערפו אז יווסר ביסורים קשים מאלה ע"ש ובכל אופן ובכל ענין אין רצון ד' הוא למסור אותנו ביד עמלק שיאביד זכרונינו כי הלא בנים אנו למקום ואב הוא לנו אלא כדרך לנטית אותו בדרך הטוב באמרים רכים ורק אחר שכל זה לא יועיל מכה אותו בשרביטו אמנם מדרך האב היא גם כשהוא מכה אותו בשרביטו הוא ג"כ ברחמים וכ"כ השי"ת מבקש מאתנו לעבוד וליראה אותו כמבואר מה ד' שואל מעמך וכ' וכ' הגם שלפי דבר חז"ל רק לגבי משה רבעה"ש היא דבר קטן אמנם באמת אצל כל אדם היא דבר גדול לעבוד ד' וביארתי בזה המסורה מה ד' שואל מעמך וכ' מה אנוש כי תזכרנו- מה אדיר שמך בכל הארץ מה רב טובך אשר צפנת וכ' וכתב שם שאם האדם יצייר הענין הגדול לזכות בזה לעבוד ד' רם על כל מלך אין זה ענין גדול לעבוד אותו כי מה אנוש קרוץ מחומר שנזכרנו ד' וגם מה אדיר שמך בכל הארץ השם הגדול והנורא ולהיות ממשרתיו ועוד כי מה רב טוב אשר צפנת לרעיך מה שקבל שכר ליום שכלו טוב עיין בספרי דברי רב זצ"ל מרן הגה"ק בספרו משמרת אליעזר מש"כ בזה ורק אם אינו מועיל תוכחתינו אז מייסר אותנו ח"ו יסורים קשים אמנם רבש"ע הלא אבינו אתה ולמה הכיתנו ואין לנו מרפא ח"ו דדרך האב אף הוא מווסר תרופה ח"ו שנילקח מאתנו משפחתינו בנינו ובנותינו אבותינו זקנינו אחינו ואחותינו הלא הם יסורין שלפי השגתינו והשגת העולם בעוה"ר א"א להרפא וז"ש דוד המלך ע"ה אל באפך תוכיחנו.
כי המלאך המשחית אינו מבחין בין טוב לרע ויכלה ח"ו אותנו לגמרי ועוד מעט לא הי' נשאר אין גם אחד מאתנו כי מי לא ראה את תוגת אחבנ"י ר"ל וגם אני הצעיר כשהייתי בלאגער בעיר חיפערינג הנקרא לאגער 4. ושם היו חולים וחלשים המאכל הי' למעל"ע חצי ליטער מים חמים שלא הי' ברוטב שום כח כמו מים
(עמוד טו)
וגם 20 דעקא לחם מעופש וברוטב הזה הי' איזה סם עד מי שהי' שם איזה שבועות הי' מת ובעת הואוואקיערען שחיל ארץ הברית התקרבו לבא לשם נשארנו שם לערך 5 חמשה אלפים נפשות ונתנו אותנו על מסילת הברזל לערך מאה וחמישים אישים חלשים בוואגון אחד פתוח מכל צד ואין לשער היללה שהי' שם מהדוחק הגדול ונוסף על צרה זו הגשם הי' הולך שני ימים רצופים והיינו מלא מים קור ורעב גדול עד שא"א להעלות על הכתב ועכ"ז באו הועראפלענן של חיל אר"הב וזרקו באמבמסעל המסילת הברזל והרגו מאתנו לערך ג' אלפים נפשות ואני הצעיר הייתי ג"כ חולה בטיפוס ר"ל אינד גרויס פיבער 39.5 אמנם לאחר שראיתי מה נעשה אספתי כל כוחי אינד בין ארונטער געשפרינגען מהמסילת הברזל כן הצלתי את נפשי.
בחזרי לאחר שנחה הבאמבארדירונג מצאתי חברי בעוה"ר חלק מהם כבר מתו וחלק מהם נשארו בלי יד או רגל וצעקו להושיע להם שיתנו להם מאכל ואיזה רפואה על מכתם האנושה אמנם לא הי' מבוא להושיע להם כאלה וכאלה ראו עיני האיך אחבנ"י שכבו על הארץ במים סרוחים ועכורים ועגלות הובילו אלו האגערמאנעם ימ"ש עליהם נא הקבל ד' זעקי והשיב החרב האיומה על כל העולם לאבד ח"ו את שאריתנו המלא דם טהור דם קדושים אל נדנה ואל תיסרני יותר כי ח"ו זרע אברהם כלה ולא המתים יהללויה ותפקדינו בדבר ישועה ורחמים וז"ש חזקו ואמצו הגם שהשונאים סבבונו כדבורים וכאש קוצים בכ"ז בטחו בד' ואל תיראו ואל תערצו ר"ל שלא תקבלו אמונתם ח"ו כ"י אסימילאטציאנען וכדומה ותדמו שע"י זה יעשו שלום עמכם כי תדעו כי ד' ההולך עמך שכן הי' הגזירות המקום עלינו אבל בכ"ז ד' עמנו כי עמו אנכי בצרה וע"כ תוכלו להיות בטוח שלא ירפך ולא יעזבך לעולם.
הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא וצריך ביאור הלשון כי כל דרכיו משפט כי אם תמים פעלו בודאי משפט וגם "אל אמונה" ואין עול דאם הוא אל אמונה פשיטא שלא יעשה עול- ונראה לבאר ע"פ דברי בעל אוה"י בספר קול בוכים שביאר מאמר הנביא אל תירא תולעת יעקב דהמאמר הזה בא לקיים אותנו ולחזק את לבבינו למען לא נירא בבא עלינו יום תוכחה ונאצה רק נתאמץ ונאזור חיל לעמוד נגד רגשות מה"ד המתרגשת לבא עלינו ולהלחם נגדם בכח גדול ויד חזקה כמאמר התורה כי תצא למלחמה על אויביך וכ' לא תירא מהם והנה אם נשים לבבינו שפל מצבינו ודלות ערכנו נגד אבותינו בהיות המקדש על מכונו שבבא מלחמה עליהם הי' מזוינים בחיל גדול הכהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידם והן עתה נשארנו מעט מהרבה ערומים מפחד הפזורים בכל פינה ואין מהומה בידנו וגם זכות אבות המה ובמה נעצור השתלשלות הדין המתוח עלינו ע"כ אין לנו אלא לשפוך שיחנו לפני ד' והוא ילחם מלחמותינו ובכח התפילה נעצור כל הגזרות הנחרצות עלינו.
וזה שנאמר אל תירא תולעת יעקב כלומר כמו שהתולעת אין כוחה אלא בפיה והיא לה מפץ וכלי מלחמה לעמוד נגד
(עמוד טז)
הרים חזקים לשחקם הדק כן ישראל יש כח בתפילתם לעמוד נגד כל הקמים עליהם ולדחוק כל נגף מהם והנה עדין נחפשה ונחקורה למה דימה אותנו דוקא לתולעת ולא לאחת החיות הטורפות שג"כ אין כוחם אלא בפיהם אולם אחר העיון הורה לנו הנביא בזה דבר גדול בדמותו אותנו לתולעת כי כל הנבראים כח להם לעמוד לעשות מה שעושים אף בהיותם בדד באין עזר זולתו לא כן התולעת שאם הוא יחידה איננה כלום ובמה כוחה גדול רק בהתאסף מהם חמרים חמרים ובתנאי שיה' כולם ביחד אזי כל הר גבוה ותלול לא יעמוד נגדם ואין ערך אז לגבורתם.
כן אנחנו ג"כ אין לנו כח כ"א בהיותנו יחד ואז אין ערך לגבורותינו וכמאמר המדרש על אתם נצבים חיים כולכם וכ' משל לעצים דקים חלשים אם עושין מהם אגודה חזקים הם ע"ש שמאריך שם בנועם שיח כך אם אנו מפוזרים בכל פינה י"ל דלא בקרבה הגופית תלוי הענין כ"א בקרוב לבבות דהיינו שנשים כל חיצי מגמתינו אל מטרה אחת ושנכונו את לבבינו אל הבקשה הכללית המגעת לכולנו יחדו זה מה יתאונן אדם חי' גבר על חטאיו כלומר שכ"א אינו מבקש מאת ד' כי אם מחסורו במיוחד לו וא"כ אנו מפוזרים בבקשתינו איש כפי נגעי לבבו ע"כ רחקה ישועה ממנו לא כן אם נחפשה דרכנו וכ' עד נשא לבבנו אל כפים.
ובזה ביארתי ג"כ הפסוק בפרשתכם כפיכם גם כי תרבו תפילה ידיכם דמים מלאו דידוע שאם נרצה ליקח בידינו דבר אז נחוץ לכפף את אצבעותינו כי אם האצבעות פתוחים א"א לאחוז כלום כן אחבנ"י אם רוצה אחד לשלוט על חבירו ולהיות גדול מחבירו כמו האצבעות שלא נראה שום גדלות ואז כל האצבעות שוין אז יש לנו כח וזה שכתב הנביא בפרשתכם כפיכם דהיינו שאחד רוצה לשרור על חבירו ואין בכם אחדות אז גם כי תרבו תפילה לא יקשיב ד' את תפילותכם כי ידיכם דמים מלאו כי זה גורם ח"ו שפיכת דמים.
כמאמר חז"ל ע"ז בית המקדש שני נחרב מפני שנאת חינם והוא העבירה יותר גדולה אפי' מגילוי עריות ושפ"ד וע"ז עיי"ש עוד י"ל בזה דידוע דהגורם מהש"ח הוא המעות שאחד צר עיניו בחבירו שיש לו יותר ממנו וכדומה לכן עיקר אצלנו שנפקח את עינינו בזה שכונה צרות גרם הש"ח של המעות לישראל עד שבעוה"ר החץ המר הזה הגיע עד נפשותינו ונפש בנינו ואבותינו עוללינו נשינו וזקנינו לכן כל מי שיש לו מוח בראשו יראה ויבין עד היכן הדברים מגיעים שהכל הבל וח"ו עבור בצע כסף לשנא את חבריו וזש"כ בפרשתכם כפיכם רק להרכיש מעות הב הב תדעו גם כי תרבו תפלה אפי' תלמדו תורה ותתנו צדקה לא ירצה לפני ד' כי ידכם דמים מלאו כל החיות שלכם הוא רק המעות ובכל רגע ורגע בידכם רק המעות וזה תועבה לפני.
וזה הפירוש פרשה ציון בידיה אין מנחם לה והוא מטעם שפירשה בידיה וכמובן ועיין בס' עמך אברהם מזה- וכן הי' באמת אצל חורבן בית שני שלמדו תורה וכ' בק"ז יען שהי' שנ"ח ביניהם גלינו מביתנו ומאז ועד עתה אין לנו מנוחה ואין אנו יודעים מתי ירחם ד' עלינו ע"כ נחפשה דרכינו למה גלינו ומה גרם הגירוש מארצנו מארץ אבותינו רק מחמת
(עמוד יז)
השנ"ח לכן נשוב ביחד אל ד' ונשא כפים אל ד' לבקש רחמים כי באמת מה שואל ד' מעמך אלא ליראה אותו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואם באמת תאמין בד' בלבבך ג"כ מצוקת אחיך שהוא בצרה ותרחם עליו אז בודאי ד' יעזור לך ג"כ כי המתפלל בעד חברו והוא צריך לאותו דבר הנני תחילה וזש"כ הצור תמים פעלו במה הוא מראה תמימתו שכל דרכיו משפט שאין מקפח שכר ברי' וברי' שכל הדורש אותו ימצא את בקשתו כי אל אמונה לשלם לצדיקים וגם אין עושה עול לרשעים הן בזה שאם יתנו לב לשוב בתשובה יקבל אותם מיד ואין בזה שמאריך אף שממתין אולי ישובו ואז ירחמהו וזה הכל עושה כי צדיק וישר ועושה עמנו לפנים משורת הדין וע"כ העיקר הוא שיה' אהבת לרעך כמוך כי זה כלל גדול בתורה ובלא אהבה ואחדות אין כלום- ורק ע"י אהבת ד' ודיבוק חברים יחוש ד' לגאלינו בב"א.
וכבר גיליתי דעת שרצוני הוא בל יסמוך עלי למעשה כי לא בזה הי' כוונתי פוק וראה בשו"ת הרמ"א ס' כ"ה שרבן של ישראל הגאון ר' פאלאק זצ"ל לא רצה לחבר ספר על הוראות ופסקים מהאי טעמא שלא יסמכו עליו מה יענה רש ונקלה כמוני כי אין מילה בלשוני ולחמי לחם עוני ד' לפני יגוני ומכאובי וע"כ לא יהי' דברי רק לעורר המעיין והישפיט בצדק אם יראה שדברי נכונים רשות היא לצרפם- וכצאת ספרי לאור אפרוש את כפי לד' הטוב הגומר עלי אברכהו מקרב ולב עמוק על כל תגמולהו והביאני עד הלום וגלי הזמן אשר יהמו יחמרו סביבותי והתיצבו כמו נד למולי ורוב הרפתקאות דעדו עלי בעוה"ר וכ"ז זכיתי לאורו ואין זה אלא מחסדי ד' הגדול ורחמיו עלי- ועתה אשא עיני אל ד' וממעמקי הלב אקרא ואתנפל תפלה לפני שוכן מעונה כי ירביצנו בנאות המנוחה וההשקט על מבועי התורה והיראה ויתן כח ליעף מכל הצורות המצוקות ואזכה עוד להוציא גם שאר ח"ת אשר איתי בכתבים עד שירם ד' עלינו ועל שארית אחבנ"י גדולים ושוב ד' את שיבת ציון ושבו בנים לגבולם בנ"א:
הנ"ד הצעיר והפעוט המצפה לישועת ד' כהרף עין ולגאולת העולם זעירא דמן חבריא עומד החת משא דבר ד' פק"ק טעשין יצ"ו אור ליום א' לסדר "לו משפט הבכורה" תש"ח לפ"ק
נאום
יצחק ה"ק אהלבוים
האבדק"ק הנ"ל
והגלילות חתן הגה"ק מיאיי"פ זצ"ל
האבק"ק הומנא יצ"ו
ונכד הגה"ק ר' יעקב קאפל זצ"ל מליקוב