תקציר המבוא:

אודות המחבר

המבוא מתאר בקצרה את תולדותיו של המחבר עד המלחמה ואת כהונתו כרב בהוניאד שבהונגריה, ומזכיר את גורל משפחתו בתוך שואת יהודי הונגריה.
בהמשך הוא מספר על פעילותו לשיקום החיים הדתיים בהונגריה לאחר המלחמה ועל בריחתו מאימת הקומוניסטים לווינה, שם שימש כרב לפליטי מזרח אירופה.
בסיום הוא מספר על רבנותו בברוקלין ומזכיר את ספריו שלא יצאו לאור, ובהם ספרו 'שו"ת להג יקודי אש' (בירורי הלכות בעניינים שנתעוררו בימי השואה והאבדון במחנות ההשמדה).
הרב מזכיר את אחיו שנהרג במלחמת השחרור, ומספר בצער על אחיו השני שכלוא מאחורי מסך הברזל של רומניה.

המבוא:

(עמוד ה)
הקדמה

אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי, לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי, בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא ה' אתה ידעת.
(תהלים מ' ח'-י')

יתברך היוצר וישתבח הבורא, אדון כל העולמים, אשר שם חלקי בחיים ולא נתן למוט רגלי, ואשר שם חלקי מיושבי ביהמ"ד, ולא שם חלקי מיושבי קרנות, ומעודי נתגדלתי בין חכמים וסופרים, יראים וחרדים לדבר ה', בן ג' שנים הייתי כשנתיישבו הורי ז"ל בעיר קראלי, שהיתה בעת ההוא עיר מלאה חכמים וסופרים, ונמצאה בה ישיבה גדולה ומפוארה תחת הנהלתו של הגאבדש"ם, הגאון הצדיק המפורסם מוה"ר שאול בראך זצוקללה"ה (שהי' אח"כ אבד"ק קאשוי) ונתגדלתי על ברכי התורה והיראה בבית אבותי ז"ל, ואצל מלמדיי להועיל בבית הת"ת דשם, שהי' לשם ולתפארת בכל המדינה.

ואחר שנתיתמתי ל"ע מאמי הצדיקת מרת פעסיל ע"ה (נפ' בקראלי ביום כ"ו תשרי תרפ"ו) נכדת הגאונים המפורסמים בעל דרך יבחר, מראה יחזקאל, קונטרס הספיקות, תוספות יו"ט זצ"ל, ולמעלה בקודש דור אחר דור עד דהמע"ה (כמבואר כל סדר היחוס באריכות באר היטב בספרי דרך אבות כ"י) שהיתה מפורסמת בצדקתה ובמעשי' הטובים (כפי אשר הארכתי במעלותי' בספרי הנ"ל פרק א', ובמעשה אבות שם אות ב', וכן בספרי שני מגורי פרק א') קיימתי בעצמי בעזרת צורי וגואלי מה שאמרו חז"ל מרבה ישיבה וכו' והלכתי מחיל אל חיל בכמה ישיבות מפורסמות, ואף שעסקתי בתורה מתוך דחקות ועוני הרבה למדתי מרבותי ומחברי ב"ה, אשר הדריכוני בדרך התורה והיראה, אודה ה' על רחמיו וחסדיו הגדולים.

ואחר שנפל חבלי בנעימים עם זו' הראשונה, האשה הרכה והענוגה, הצנועה במעשי', אשת חיל, מרת אסתר בילא ע"ה בת הרבני הנגיד מוה"ר עזריאל יודא ז"ל מדעעש, נתבקשתי מאת קרובי ואוהבי מק"ק פעלשוי-באניא, למלאות מקומו של הרה"ג המנוח מוה"ר זאב נאדלער ז"ל דומ"ץ דשם, אכן מחמת סיבות שונות נתבטל הדבר, ואז נתיישבתי בעיר הוניאד מדינת זיבענבירגען. ואף שהי' עסקי במסחר, וה' הצליח את דרכי, עכ"ז לא מנעתי רגלי מאהלה של תורה, ואודה לה' בכל לבב, שנתן בי חשקות התורה, ועשיתי תורתי עיקר ומסחרי טפל, וה' שלח ברכה והצלחה במעשי ידי, וגדלתי והצלחתי ועשיתי פרי, עד אשר נתקשרו העבים על פני שמי יהדות אירופא בכלל, ומדינת אונגארן בפרט, ואבדתי את כל רכושי מסיבת הגזירות, והרשעים ימ"ש גזלו וחמסו את כל אשר לי, ונשארתי בערום ובחוסר כל, תקצר היריעה מהכיל כל המאורעות המזעזעות בימים ההם.

(עמוד ו)
בשנת תש"א התחלתי ללמוד עם תלמידים מקשיבים לקולי, מופלגים בתורה וביראה, (רובם ככולם נספו על קיה"ש בימי הזעם ר"ל, ה' ינקום דמם) ומשנת תש"ב ואילך שמשתי בתור רב הגליל דשם, (ובעת ההוא הוצאתי לאור קונטרס נפלא "צמר ופשתים" בירור הלכה בדין מוכין הנעשים מבלאי סחבות של צמר ופשתים יחדיו, שנותנים בבגדים, מבלי לחשוש על איסור כלאים החמור, עם "קול קורא" שעוררתי על חומר האיסור, שעורר התענינות רבה בין רבני וגאוני מדינת הגר, והרבה נשאו ונתנו בהלכה במכתבים אלי, וכן בהירחונים התורנים שהופיעו אז במדינתינו, וחבל על דאבדין.) עד שבא שודד בגבולינו, ופגע בנפשות נקיות וטהורות, ונשמדו קדושים וטהורים לאלפים ורבבות, ה' ינקום לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך, ובתוך החורבן הנורא אבדתי (ביום ח"י סיון תש"ד) את כל ב"ב, ה"ה זוגתי הצ' בת כ"ו שנה, ובתי הנחמדה העניא פעסיל ע"ה בת ה' שנה, ובני הילד הנחמד עזריאל יעקב ע"ה בן ג' שנה, כמו כן את אאמו"ר עט"ר מוה"ר יהודא ליב ז"ל, ואשתו מרת פעריל ע"ה, ואחיי הילדים שמואל דוב ע"ה, ופנחס ע"ה, ויותר ממאתים קרובים מצד אבי ואמי שנספו על קדושת שמו ית' באוישביץ הארורה, וגם אני בהיותי שם, הייתי כמה פעמים בסכנות נפשות ממש, וכפתע ביני ובין המות ר"ל, והרבה פעמים אמרתי וידוי וצעקתי "שמע ישראל" שדימיתי שהוא ברגע האחרונה עוד נשמתי בקרבי, וכמו שהארכתי בפרטיות במעשים המזעזעים האלו, של ימים המרים ההם, בספרי שני מגורי פרק כ"א וכ"ב, וכן בספרי להג יקודי אש אשר אתי בכ"י, ויה"ר שאזכה להוציאו לאורה.

מה אומר ומה אדבר, אין אומר ואין דברים לצייר ולתאר אף מקצת מן המקצת, אחד מני אלף אלפי אלפים, ורבי רבבות, מהענויים הקשים והמרים ממות שהוסיפו בני עולה לענותינו, להרג לאבד ולהשמיד במיתות אכזריות כששת מליון מאחב"י יושבי אירופא, גויל אלו רקיעי, קני כל חורשתא, דיו אלו ימי, וכל מי כנישתא, דיירי ארעא ספרי ורשמי רשותא, אי אפשר להעלות על הכתב ולא ספק פרישותא, מיתות האכזריות בכבשוני דאישתא, וההטבעות הנוראות בכל מי נפישותא, נוראות שאין להשיג בחכמתא ובדעתא, הבט ה' וראה אם יש מכאוב כמכאובי.

ות"ל שנתן חלקי בחיים אחר ים הצרות וגלי התלאות שעברו עלי ראשי, וכשחזרתי לעירי עמדתי בדד וגלמוד (שמכל משפחתי לא נמלטו רק ב' אחי, והאחד איננו ה"ה אחי היקר מוה"ר זאב ז"ל, שנהרג ביום כ"ו כסלו תש"ט בארץ ישראל בעת המלחמה עם הערביים ימ"ש, ה' ינקום דמו, ולהבדיל בחל"ח אחי היקר מוה"ר משה נ"י שעודו נתון בצרה ובשבי' בארץ הדמים רומני', תחת עול הרוצחים והחומסים אומה הרשעה הרומנים, וה' ירחם עליו להוציאו מצרה לרוחה ומשיעבוד לגאולה, אמן) וראיתי את החורבן הנורא ברוחניות ובגשמיות, שאין להעלות על הכתב, חשבתי שאבד סברי ותוחלתי ח"ו, כי לא ראיתי שום מנוס מהשממה הנוראה, ולא נשארה בי אף זיק של תקוה, שעוד יחי' העצמות היבישות, אודים מוצלים מאש, וישובו לתחי' וכאשר נתבקשתי מראשי אלפי בנ"י, מנהיגי המדינה מצד א', ומצד השני מידידי וחברי שנשארו בעירי במתי מספר, לעמוד

(עמוד ז)
בראש שארית פליטת הקהלה, לשכלל החרבות, ולבנות הנהרסות, אמרתי בלבי אולי למחי' שלחני ה', ומאת ה' היתה זאת להשאירני בחיים, לתת לבני עירי וקהלתי שנשארו מעט מהרבה, שארית בארץ, ולהחיותם לפליטה גדולה, ונעתרתי להם, וב"ה מלאתי את תפקידי הן בעניני שכלול הקהלה ומוסדותי', וכן בענין להשיא את היתומות האומללות שנשארו בלי הורים וגואלים, ודאגתי שלא ישטפו בזרם ההפקרות, ששררה בעת ההוא בכל הארץ, וב"ה שעלתה בידי להשיאם לאנשים מהוגנים, ודאגתי עבורם כאלו הי' בנותי, עצמי ובשרי, הרבה מהם חיים עם ב"ב בארה"ק וכן במדינה הזאת, חיים שלוים ושקטים ב"ה.

וכן היתה מצודתי פרושה על כמה קהלות במחוז ההוא, הכי חשובה שבהן היתה קהל עדת הידאלמאש (שעמדה תחת דגל כקאא"ז הגאון המפורסם מוה"ר אשר שמואל פאנעט זצ"ל, ובנו דו"ז הגאון המפורסם מוה"ר יחיאל מאיר פאנעט זצ"ל, וחתנו ש"ב הרה"ג הקדוש מוה"ר חיים אהרן ווייס זצ"ל הי"ד, יותר מששים שנה, משנת תרמ"א עד שנת החורבן תש"ד) שקבלוני בכבוד גדול, ותמכוני בימין צדקם ביד רחבה, ישלם ה' פעלם אמן.

ובעת ההוא עמדתי ג"כ במשרת הלשכה המרכזית הארטאדאקסית שבמדינת זיבענבירגען, בעיר קלויזענבורג, בתור מזכירה הראשי, ות"ל שנתני ה' לחן ולחסד בעיני שרי המדינה, ופעלתי הרבה לטובת הקהלות הנהרסות, והכל כתבתי באריכות בספרי שני מגורי פרק כ"ג אודה ה' על רחמיו וחסדיו שהגדיל עמדי בעת ההוא*).

אמנם בעוה"ר נתקיים בנו בעת ההוא נבואת החוזה (ישעי' ו') ועוד בה עשירי' ושבה והיתה לבער, תני ר"י בזוזי ובזוזי דבזוזי (כתובות קי"ב) פירש רש"י ז"ל שוללים אחר שוללים, ע"כ, כי אחר שעברו עלינו כל גלי הים ומשבריו, נשפך עלינו חרון אף הרשעים הקאמוניסטים ימ"ש שהשתררו על רומניא, שכבדו עלינו את עולם הקשה, ומחמת המציק הלכתי מגולה אל גולה ואף שנתבקשתי בעת ההוא מכמה קהלות חשובות בזיבענבירגען, כמו קהלת האלמין ועוד, לקבל עלי משרת הרבנות אצלם, לא מלאני לבי להשאר בארץ הדמים ההוא, ובמקלי עברתי את הגבולים שבין מדינה ומדינה, עד שהגעתי לעיר הבירה וינה, ושם בניתי בעזרת צורי וגואלי את ביתי השני לאוי"ט, ע"ז הצ' במעשי' הטובים מרת חוה תחי' בת הרה"ח המנוח מוה"ר מאיר הלוי פריד ז"ל, מגזע גדולים וקדושים, ובהיותי בוינה נתבקשתי מראשי קהל הפלטים, במספר כמה אלפים אחב"י יוצאי ארצות פוילין, אונגארן, רומניא, רוסיא ועוד, לקבל עלי את עול הרבנות הקשה, ונעתרתי להפצרותיהם, ושטח שדה פעולותי השתרעו על כל ענפי החיים שהייתי צריך לדאוג בין תנאי חיים קשים מאד, לא רק לצרכי נפשם של צאן מרעיתי,
(עמוד ח)
רק בעיקר לצרכיהם החומריים היום יומיים, ומי שידע והכיר את מצבם ותנאי חייהם של אחב"י הפלטים בתקופה ההוא, ידע להעריך את תפקידי הקשה, ואת מלחמותי הכבדים עבור כל פרט ופרט, הן במה שנגע לחיים הרוחניים והדתיים, והן לצרכיהם הגופניים, ביום אכלני חרב וקרח בלילה, ותדד שנתי מעיני, וה' נתן את חני בעיני ראשי ומנהלי חברות העזרה, ובעיני שרי המדינה, והשדלותי עשו פרי בעזה"י.

ג' שנים ויותר, עמדתי על המשמר כלוחם מלחמה קשה ועזה, תקצר היריעה מהכיל כל מה שעברו עלי במשך השנים הללו, בקרב ההתאבקות הקשה בעניני הכלל והפרט, עד שעזבני כחותי ונפלתי למשכב, ואז רחם עלי בעל הרחמים ב"ה, וקבלתי רשיון כניסה והתיישבות במדינה הדמקרטית הברוכה הזאת, ופה מצאתי מנוח לרגלי העיפה, ומרגוע לנפשי הסוערה, וזה כעשר שנים שאני יושב ב"ה בעיר מלאה חכמים וסופרים, ברוקלין נ. י. בחלק העיר המפורסם בשמו וויליאמסבורג, מקום תורה ויראה, בין חסידים ואנשי מעשה, ואני עסוק בצרכי ציבור באמונה ב"ה, ועוסק בתורה בלי מפריע, ואודה ה' על רחמיו וחסדיו הגדולים שהגדיל עמדי.

והנה בשנים האחרונות רבות מחשבות עלו בלבי להעלות על מכבש הדפוס איזה חיבורים מהחיבורים שנמצאו אתי בכתובים, חידושי תורה אשר חנן ה' את עבדו, ולתת לי שם ושארית בארץ חלדי, ולפני איזה שנים גמרתי וסדרתי לדפוס את ספרי הגדול אמרי אברהם על הרבה סוגיות הש"ס, והרבה מגדולי ישראל נתנו עידיהן עליו כי טוב הוא בעזה"י, אכן מניעות רבות עמדו כנגדי, ומן השמים נתעכבתי להוציא את זממי מכח אל הפועל, ואז גמרתי בנפשי שאם יעזרינו ה' למען כבוד שמו, להסיר את המניעות מדרכי, אז אתן אי"ה משפט הקדימה להדפסת ספרי אמרי אברהם על התורה, שהוא בכמות קטן יותר מספרי הנ"ל על סוגיות, וההוצאות אינן מרובות כ"כ. (וכמו כן נמנעתי מלהביא עתה תחת מכבש הדפוס את ספרי שו"ת להג יקודי אש, קובץ גדול של ברורי הלכות, בענינים שנתעוררו בימי השואה והאבדון במחנות ההשמדה ר"ל, (שחברתי בס"ד וסדרתיו לדפוס בתמיכתה של מחלקת התרבות שאצל ועידת התביעות היהודיות מגרמניא), לזכרון ימים המרים ההם, ולזכר הקדושים אשר נספו על קידוש שמו יתב"ש, ה' ינקום דמם, וטעמי ונימוקי עמי, יען שזה עתה, הדפיס רב גדול ומפורסם א', ספר שו"ת מעין זה, וע"כ לא הי' ברצוני ליכנס במחיצתו של מחבר זה, עד אשר יעברו שנה או שנתיים ימים, ועוד חזון למועד אי"ה).

ובזה אצא ואכרע ואשתחוה לפני אלקי ישעי צורי ומשגבי, ופי מלא תהלתו, אשר הפרני בארץ עניי.

ועיי' בהקדמת ס' בני בנימין שכ' עה"כ הנ"ל, כי הפרני ה' בארץ עניי (בראשית מ"א נ"ב) דהנה אי' בכתבי האריז"ל שמצוה פרי' ורבי' שייך גם בתורה, שלא יהא שכלו עקר שאינו מוליד, וצריך ללמוד בכל יום חידוש שלא ידע מקודם, וכן אמרו חז"ל (מס' אבות פרק א' מי"ג) ודלא מוסיף יסף, וקנה לך חבר, היינו
(עמוד ט)
הקולמס שנק' קנה, שעיקר זכירת האדם הוא כשהוא כותב מה שהוא לומד, כדכתיב קשרם על "אצבעותיך" ענדם על לוח לבך", דהא בהא תלי', וזהו, כי הפרנ"י אלקים בארץ עניי, עיי"ש.

וב"ה שמעודי קיימתי בעצמי מש"כ וקנה לך חבר, שעוד בימי ילדותי הי' לי קונטרס ח"ת שכתבתי שם החידושים ששמעתי מאבי ז"ל, ומרבותי וחברי, ואח"כ כשחנן ה' את עבדו בחידושי תורה, לא מנעתי את עטי מהם, והעלתים על הכתב (וחבל על דאבדין שבמימי השואה נאבדו לי כמה קונטרסים גדולים, בכמה מקצועות התורה, וגם לרבות קובץ גדול של יותר ממאה תשובות הלכה למעשה שנשאתי ונתתי במלחמתה של תורה עם הרבה גדולי מדינת אונגארן, שרובם ככולם נהרגו ונספו על קיה"ש באש הגדולה של החורבן הנורא, ה' ינקום דמם).

והנה כבר אמרו חז"ל (מס' יומא דף ע"ב) אר"י ג' כתרים הם, של מזבח סימן לכתר כהונה, זכה ונטלו אהרן, של שולחן סימן לכתר מלכות, זכה דוד ונטלו, של ארון סימן לכתר תורה, כל הרוצה ליטול יבא ויטול, עיי"ש.

ואי' בספר חסידים (סי' תק"ל) דהנה הקב"ה גוזר כמה ספרים יעשה האדם וכו', וכל מי שגילה לו הקב"ה דבר ואינו כתבו, הר"ז גזל למי שגילה לו, כי לא גילה לו אלא על מנת לכתבו, עיי"ש, וכ' עליו האוזלאי המפרש שם, ועתיד ליתן את הדין אם אינו כתבו, עיי"ש.

וכ"כ בס' שבט מוסר (מי' כ"ב) שאם אינו כותב חידושי תורה, עתיד ליתן את הדין, שיאמרו לו, יותר חביב היתה עליך חצי פרוטה שכתבת בפינקסך מחידוש של תורה, עיי"ש.

ובס' לב אהרן (דף ל"א) כ', עה"כ יבחר אלקים חדשים, פי' שהקב"ה בוחר בחידושים, ורוצה במי שמחדש דברי תורה, ועיי' עוד מזה באריכות בס' מדרש תלפיות ערך חידושי תורה, עיי"ש.

ועיי' בשו"ע או"ח סי' תקמ"ה, ובטו"ז שם סקי"ג שאף המחמיר עליו שלא כתוב בחוה"מ רשאי לכתוב חידושי תורה שחידש שמא ישכח, והעיד, שראה לחותנו הב"ח ז"ל שכ' חיבוריו בחוה"מ, עיי"ש, ובשערי תשובה שם כ' בשם תשו' כ"י מהר"י ממריי"ש ז"ל שהי' קדמון, ששאל שאלות ותשובות מן השמים, והי' משיבים לו, ושאל, אי מותר לכתוב פסק הלכה בחוה"מ, והשיבו לו, אוהב ה' שערי ציון, שערים המצוינים בהלכה שמחדשים חידוש בהלכה ומעמידים אותם על בורים, אותם שערים באהבים יותר מכל משכנות יעקב וכו' ואם על אבידת כסף הותר המלאכה בחוה"מ, כש"כ וכש"כ שיש לחוש על אבידת המרגליות היקרות, שהם סברות ומחשבות התורה היקרה מפז, שיש לכתבם שלא ישתכחו ויאבדו, וכל הכותב אותם מקבל שכר עליהם, זה פרשו לי ושמו בפי אמת, עיי"ש).

(עמוד י)
וכ' בס' דבר יום ביומו (י"ח תשרי) וז"ל, ויש לי מעשה רב ע"ז, שהרי הפרמ"ג כ', שסיים ספרו משבצות זהב עד ה' פסח, ב' דחוהמ"ס תקמ"ד, וספרו אשל אברהם ביום שלאחריו, הרי כתב אז את חיבוריו, דאל"כ במה סיים, עיי"ש.

ואען ואומר אני הצעיר הפעוט, הגם שאין לדמות ננס לענק, הני גאוני ארץ וקדושי עליון, גדולי ומאורי ישראל, אשר מפיהם אנו חיים, וכל בית ישראל נשען עליהם, עמודי התורה וההוראה, הב"ח והפרמ"ג ז"ל, אמנם, לפי ערך צדקתם וגודל קדושתם וזהירתם, הי' להם להזהר יותר בקדושת חוה"מ, ואם הם התירו לעצמם לכ' חיבוריהם בחוה"מ, בודאי דבר גדול ומעשה רב הראו והורו לנו בזה, גודל ענין כתיבת חדושי תורה, כל אחד ואחד לפי מעלתו ומדרגתו, והבן.

ובס' מדרש שמואל כ' על מה שאחז"ל (מס' אבות פרק ב' משנה ח') אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, שאם חדשת ח"ת אל תחזיקם לעצמך רק גלהו לאחרים, עיי"ש.

ומעתה יש לנו לדון ק"ו בעצמינו, שאם המצוה בכתיבת ח"ת, כש"כ שמצוה גדולה יש בהדפסתם, שלא יהי' טרף לשיני הזמן, ויאבדו מתוך הקהל, וכמ"ש בס' דרך פקודיך (פרק א') דע"י ח"ת מקיימים מצות פו"ר ברוחניות (ועיי' בבעל הטורים עה"ת בפ' עקב בפ' ולא יהי' בך עקר ועקרה בגי' בדברי התורה, עיי"ש) ולפי מה דקיי"ל שצריך לקיים מצות פו"ר בבנים של קיימא, א"כ בודאי שצריך לקיימם ע"י שידפיסם, כי בל"ז יאבדו וישתכחו, עכ"ל.

ובזה י"ל בכוונת דברי נעים זמירות ישראל הנצבים בראש דברינו, כי דהמע"ה ברוב ענותנותו, באמרו ואנכי תולעת ולא איש, לא החשיב עצמי לראוי והגון לדרוש תורה ברבים, וד"ת שחננו ה' העלה על הספר, אך ורק לעצמו, וזהו, אז אמרתי, הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי, שכל כוונתי במגילת הספר שכתבתי הוא רק עלי, היינו לצורך עצמי, כי לעשות רצונך אלקי חפצתי, יען שכן הוא רצונו יתב"ש, וכמ"ש לעיל בשם ס' חסידים, ועוד מטעם אחר, ותורתך בתוך מעי, שח"ת הללו לא ישתכחו ממני, וכמש"כ שכתיבת ח"ת מסוגל הוא שיתקיימו בזכרונו, ולא יעלו בשכחה, אכן נחמתי, כי אין זה מהנכון, מאחר שגם באופן זה עלולים לבא לידי שכחה, שברבות הימים יאבדו מתוך הקהל, ואז, בשרתי צדק בקהל רב, התחלתי לבשר ולהרביץ תורה בקהל רב, וכמו שמצינו בגמ' (במס' עירובין) שדוד הרביץ תורה ברבים, ועי"ז שפתי לא אכלא, לא יכלו ד"ת ההם, דיהי' להם קיום לעולם, ואף אם ימצאו רבים כאלו שיאמרו שלכבוד עצמי עשיתי זאת, להגדיל שמי בפני הבריות, הלא ה' אתה ידעת, ומעיד על עצמו יודע תעלומות, ובוחן כליות ולב, שלא לכבוד עצמו הוא דורש, רק מטעמים הנזכרים, והבן.
(ועיי' בס' שו"ת אפרקסתא דעניא סי' ב' מש"כ בענין הפלאת ענין הדפסת ספרים עיי"ש).

(עמוד יא)
והנה קראתי את ספרי זה בשם "אמרי אברהם" שמרומז בו שמי ושם אבותי במ"ק ובמ"ג (וכמ"ש בס' הרוקח שירמז שמו בספרו) כולל דברי אגדה ודרוש על כל פרשיות התורה וכן איזה דברי הלכה בדרך פלפול ושמעתתא מספרי הנ"ל על סוגיות הש"ס, ומחמת הוצאות הדפוס הוצרכתי להשמיט הענינים שכתבתי בהם באריכות, וע"כ לא באו רק באיזה פרשיות, וכן באיזה מקומות העתקתי מקצת דברים מספרי הנ"ל להג יקודי אש מדור האגדה מה שציינתי לעצמי מתוך מסירת נפש בצל כבשוני האבדון במחנות ההשמדה ר"ל בימי השואה, דברים שיצאו מפי גדולים וקדושים שנספו שם על קדושת שמו יתברך, להעמיד להם שם עולם. ותהא נפשם צרורה בצרור החיים, אמן. - וגם הוספתי בכל פרשה דבר א' מספרי "תורת אבות" אשר אתי בכתובים, והוא קובץ נפלא בח"ת חדשים וגם ישנים, מתורת אבותי הקדושים גדולי ומאורי ישראל, משוש דור ודור, שלקטתי ביגיעה רבה מספרים עתיקים הרבה מהם יקרי המציאות, וגם מכ"י מגנזי בתי עקד הספרים, ואמרתי לעורר בזה זכות אבות על הבנים, שזכותם תגן עלינו ועכי"א.

וכן הוספתי בשולי היריעה תולדותיהם בקצרה, כדי שיבין וישכיל הקורא, מבטן מי יצאו הדברים, בבחי' והי' עיניך רואות את מוריך, ויה"ר שזכות אבותי הקדושים יעמוד לי ולזרעי אחרי, שנזכה במהרה לביאת משיח צדקינו בב"א.

*
ופה מקום אתי לקבוע ברכה והכרת תודה לקרובי ואוהבי היקרים משפחת מאנדל הכבודה, הנגידים המופלגים, נדיבי לב, שבתמיכת ימין צדקם, אפשרו הדפסת ספר זה, לזכרון הוריהם היקרים, ה"ה היקר כה"ר אברהם ב"ר שמואל הלוי ז"ל (נפטר ב' אב תשי"ח) והאשה היקרה והחשובה מרת שרה רבקה ב"ר זאב ע"ה (נפטרה בדר"ח תמוז תשי"א) ואמם זקנתם האשה הצנועה יראה ה' מרת שיינדל ב"ר יעקב ע"ה (נפ' כ"ח אב תש"ה) יברכם ה' בכל משאלות לבבם לטובה, אמן.

*
ומנשים באהל תברך, זוגתי הצ', אשת חיל, המפורסמת במעשי' הטובים, מרת חוה תחי' בת הרה"ח המנוח מוה"ר מאיר הלוי פריד ז"ל (נפטר ד' כסליו תש"כ) נכד הגאוה"ק מוה"ר חיים יוסף גאטליב זצוקללה"ה שהי' אבד"ק סטראפקוב, שעומדת לימיני ומשתדלת בכל כחה להיות לי לעזר בכל הענינים, ישלם ה' פעלה ויברכה בבריאות השלימות וחיי נחת וכ"ט, ונזכה לגדל בנינו ה"ה הב' המשכיל והנבון, יניק וחכים טובא, כה' חיים יהודא (ליב) שיחי' לאוי"ט, והילדות הנעימות מלכה פיגא תחי', ושרה מרים תחי', לתורה ולחופה וליראת שמים, מתוך נחת והרחבת הדעת אכי"ר.

(עמוד יב)
אני טרם אכלה לדבר, שפתי לא אכלה מתפלה לה' שיגמור בעדי, ויזכני ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך, ולא ימושו מפי ומפי זרעי וזרע זרעי עד עולם, אמן.

הכ"ד הכו"ח אור ליום ו' עש"ק לס' ויזכור אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, שנת תש"כ לפ"ק פה ברוקלין תצ"ו.

המחבר

----------------------------------------------------------------------------------------------

*) ואמרתי להזכיר כאן ע"ד מחבר א' בעירנו, שכתב בספר את קורות היהודים בזיבענבירגען, ובכוונה או שלא בכוונה עבר עלי ועל פעולותי אצל הלשכה המרכזית, בשתיקה, ואף לא הזכירני ברשימת הרבנים שבז"ב.