תקציר המבוא:

אודות המחבר

המבוא לספר נכתב בידי בן המחבר. הוא קיבל על עצמו לפרסם את כתביו של אביו שנכתבו לפני המלחמה ולהפיץ אותם, ובכך להקים מעין מצבה לאביו.
אביו של המחבר כיהן במשרות רבנות שונות ברחבי הונגריה, ובעיקר בבודפסט. הוא היה נצר למשפחת רבנים ידועה בהונגריה שכל בניה למדו בישיבות חשובות, וחלקם עוד למדו תורה מפי החת"ם סופר.
מחבר הספר נפטר בר"ח אייר תש"ב (1942), כאשר קהילת הונגריה הייתה עדיין חיה ותוססת.
בנו, מחבר המבוא, מתאר בקצרה את קורות משפחתו מרגע כניסת הגרמנים להונגריה בשנת תש"ד (1944).
בחורף תש"ה הוא היה עם אחרוני היהודים בהונגריה, כשמונים אלף יהודים, בגטו בבודפסט.
הוא אינו מרחיב בתיאור החיים בגטו, אלא רק רומז לתנאים הקשים שהיו בו. הוא מספר בהרחבה על הסוף הטרגי של אמו ואחותו שנשרפו חיים בבית החולים בעיר כאשר זה הועלה באש, על החולים והצוות שבו, בידי פורעים הונגריים. הדבר היה בערב ר"ח שבט תש"ה (1945).
רובו של המבוא מוקדש לתיאור אישיותו של אביו ושל כל משפחתו ב- 100 השנים שקדמו למלחמה.

המבוא:

(עמוד 11)
הקדמת בן המחבר

אמר ר"י א"ר, מאי דכתיב אגורה באוהליך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמות, אלא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יה"ר שיאמר דבר שמועה מפי בעוה"ז, כדא' ר' יוחנן וכו', כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר.
(יבמות צו:)

בעה"י.
יתברך הבורא וישתבח היוצר, אלוקי אבי העונה אותי ביום צרתי. קוני וצורי לך אתן הודאה על העבר, בקידה, בבריכה ובהשתחויה עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. יתברך שמו פודה ומציל ומרחם, שברוב חסדיו ורחמיו העביר אותי ואת ביתי נ"י חיים בתוך להבות אש התבערה הגדולה שיצאה על כל הגולה. אש שיקדה על מזבח העולה של אושוויץ, עליו נשרפו ומסרו נפשם על קדושת ה', ששה מיליונים קדושים וטהורי גלות בני עמי שבארצות אירופא. ובתוכם שש מאות אלף נפשות טהורות ויקרות, חללי בת עמי שבגלות ארצי ארץ הונגריא, שנסחבו כולם באכזריות נוראה למוקד אושוויץ בקיץ שנת תש"ד. אזכרה חדשי החורף האיומים של שנת תש"ה, עת באה עירי עיר פעסט במצור ובמצוק, ובתוכה, סגור על דלתיים ובריח, הגיטו האחרון שנשאר לפליטה מכל הגיטאות שנשמדו בארצות אירופא הכבושה בידי הנאצים ימ"ש. גיטו, בו הצטופפו ברעב ובצמא, בעירום ובחוסר כל, מפרפרים בין החיים והמות, כשמונים אלף יהודים אומללים מעונים ונרדפים, שארית הפליטה מתושביה היהודים של העיר, ופליטי חרב שנמלטו לתוכה מערי השדה ומפלוגות עבודת הכפיה. מבחוץ שכלה חרב, מוראות הקרב שהתחולל בין הרוסים והגרמנים על העיר, ומחדרים אימה אימת הרוצחים, רוצחי בני העם ההונגרי ימ"ש, שפרצו לתוך הבתים, סחבו מהם איש ואשה נער וזקן עולל ויונק, שדדום ורצחום לעיני השמש ואין מחריד. ונפלה נבלת האדם בחוצות הגיטו כדומן על פני השדה ואין קובר לאלפי החללים, גויות הקפואות מהקור העז, פזורות בשווקים, ברחובות ועל המדרכות, בחצרות ובחדרי המדרגות של הבתים, מי בחרב מי ברעב ומי בצמא ...
ואני וביתי בתוך הגולה, בורחים ממקום למקום ממחבוא למחבוא, וכפסע ביננו ובין המוות, ומלאך המוות עומד וחרבו שלופה בידו נטויה עלינו להשחיתנו. ואפול על פני בוכה ומתוודה ומתפלל : אמרתי בדמי ימי אלכה בשערי שאול פקדתי יתר שנותי, אמרתי לא אראה י-ה בארץ החיים, לא אביט אדם עוד עם יושבי חלד (ישעיה ל"ח). אנה ה' שמע קול תחנוני,
(עמוד 12)
אפפוני חבלי מוות ומצרי שאול מצאוני, אנה ה', מלטה נפשי ואת נפשות בני ביתי. אם לא בזכותינו, חוסה נא עלינו בזכות אבי מורי הצדיק ז"ל, שפקד עלי לסדר ולהפיץ על פני תבל חוצה את הגיוני לבו הטהור והזך באגדה. הצילני נא ותזכיני לקיים את פקודתו עלי.
ואדור נדר לאמור, אם יהי' אלקים עמדי ושמרני ויוציא למרחב רגלי, ושבתי אל בית אבי, אל ארץ משאת נפשו של אאמו"ר זצ"ל, עליה ערגה נפשו ולה השתוקק כל ימי חייו. אעלה אל ארץ האבות, אל ארץ הקודש, אל עיר משוש תבל, ירושלים עיר הקודש תובב"א ושם אוציא את התרומה ואת המעשר מתבואות פרי מחשבות אאמו"ר זצ"ל.
ברוך ד' אשר לא הסיר תפילתו וחסדו מאתי, ובזכותו של אאמו"ר זצ"ל ריחם ה' עלי ועל ביתי, שמע לקול תחנוני הטה אזנו לי. קראתי מצרה אל ה' וענני, מבטן שאול שועתי שמעת. חילץ את נפשי ואת נפשות ביתי ממות ואת רגלינו מדחי, הוציאנו ממוות לחיים ונתן לנו את נפשנו לשלל לחיותנו כהיום הזה. ארומם אלוקי אבי שעזרני לקיים נדרי לעלות לארצינו הקדושה, לשכון בחצרות קדשו בעיר הקודש ירושלים ת"ו. מרומם על כל תהילה אשר חנן את עבדו, אחרי שנות הסבל והיסורים בהם ארץ ישראל נקנית,
למלא אחרי דברי אבי מורי ורבי זצ"ל, אשר ציוה אותי טרם הלקח ארון אלוקים לדובב שפתותיו בקבר. ברוך שמו שזכיתי בעזרתו להעמיד לו ציון לנפש חיה בהוצאת ספרו ז"ל על התורה ועל המועדים, שערכתי סדרתי ונפיתי מכתבי ידו הקדושה שהשאירם אחריו לברכה.
תמכתי יתדותי בעבודתי על מה שכתב הוא ז"ל בהקדמת ספרו של אביו, [ספר חליפות שמלות בנימין עה"ת (ה' חלקים – תרנ"ו-תרס"א)] וז"ל :
"הלא כה דברינו כאש מלהיבים לב שומע, שפתותיו נוטפות חן ורבים אומרים מי יראוני טוב ואור פניך עלינו נשא. ועתה בא ברוך ה' קורא הנעים אעוררך על איזה דברים טרם תפתח אמתחת אבי, דע נא כי אפס קצהו תראה ועוד לא הגעתי עד החצי אשר העלה ואשר הביא ואשר חדש אאמו"ר זצ"ל, ומכל הפנינים לא קבצתי אלא חפני קטורת סמים, מעט ששיריה מרובים אשר הם עוד בכתובים עד כי יהיה אלוקים עמדי. ובין תבין מאשר לפניך ממעט צרי כי רובו ככולו, בנוי על דרך פשט נכון, ושורשם גבלות מעשה עבות, משולבות בדרך מוסר משובצים זהב טהור ויראת שמים".
אחריו ז"ל נהגתי גם אני להביא רק "חפני קטרת" מדבריו שבכתובים. להשביע בספרו את נפש תלמידיו, מעריציו ומכבדיו בחייו ובמותו ז"ל שמפוזרים בארצנו וברחבי תבל. למלאת משאלות לבבם, באמרם אלי, מתי נזכה לראות ויחוקו בספר דברי רבינו האהוב והנערץ ז"ל. ונשמע שוב את קולו בבואו אל הקודש, ללמד ולהורות אותנו בדבריו הזכים הברורים והנאמנים כימי קדם כשנים שלפני המבול, שואת אושוויץ, ששטפה גם את מדינתנו ואת כל היקום אשר בה, את קהילות הקודש אשר בארץ הונגריא. משם נפוצו
(עמוד 13)
אחרי המבול פזורי נדחיה בכל קצווי תבל, מארץ גרו בה אבותינו ואבות אבותינו דורי דורות, מאות בשנים, בקהילות קדומות מלאות תורה ויראת שמים וגמילות חסדים. ארץ אשר יסדה מכוניה על תורת משה רבינו, מרן בעל ה"חתם סופר" זי"ע, הוא אשר האציל מרוחו על תלמידיו ועל תלמידי תלמידיו ונפח באפם נשמת חיים, תורה ויראת שמים אמיתית. אאמו"ר זצ"ל היה אחד המיוחד מתלמידי תלמידיו, ה"ה בעל ה"שבט סופר" זצ"ל וכל רבותיו זצ"ל היו מתלמידי תלמידיו של מרן זי"ע. באורחותיהם הלך, על מנהגיהם שמר ובכל נפשו הי' אדוק בהם ופי שנים ברוחם היה עליו.

מדרך כותבי ההקדמות נפוץ היום המנהג לכתוב תולדות המחבר ולהפליג בשבחים יתר על המידה, בתארים שלא נהגו בהם בימי קדם ואהבה מקלקלת את השורה וכלום בן מעיד על אביו, לכן אסתפק בשרטוטי דברים בלבד. אאמו"ר זצ"ל נולד בשנת תרכ"ז, לאביו הגאון הצדיק מוהר"ר בנימין זאב המכונה וואלף סופר ז"ל, שזכה עוד ללמוד בישיבת מרן בעל ה"חתם סופר" וכן אצל בעל הכ"ס ז"ל והיה תלמידו המובהק של מרן מהר"ם שי"ק ז"ל, אצלו למד חמש שנים רצופות. (כאשר יראה הרואה בתשובות מהר"ם שי"ק ובאגרותיו שפרסם ההיסטוריון לתולדות יהדות הונגריא, י. י. גרינוולד בספרו "מהר"ם שי"ק וזמנו" וכן בספר "תמונות הגדולים" מאביגדור קצבורג). בן שתים עשרה נתיתם מאמו ע"ה (מרת הנדל בת הקצין התורני מוקיר רבנן ר' משה פלישמן ע"ה מקאמרן). זקיני ז"ל אביו, שהיה רב היראים בק"ק פעסט טרם נתיסדה קהילת האורתודוכסים, שלחו ללמוד לת"ת דק"ק פאקש. ת"ת מפורסם שממנו יצאו הרבה גדולי ישראל, אתם נתידד אבי ז"ל כבר בצעירותו, ובפרט עם אדמו"ר רי"צ דושינסקיא ז"ל (כמו שיראה הקורא בתשובתו הנדפסת במקום הסכמה). שנה למד אצל ש"ב הגאון ר' משה סופר ז"ל בק"ק סענדרא (אח"כ אב"ד דקהל יראים ט. פירעד, בעל מחבר ספר מהר"ם סופר), ושנה אצל הגאון בעל שו"ת נחלת בנימין (הרב דק"ק טאב), שאדוני מורי זצ"ל תמיד הזכירו בלשון רבי הקדוש מטאב. רבו המובהק אצלו למד רבות בשנים והיה מאוכלי שולחנו, היה הרב הצדיק מופת הדור ציס"ע המפורסם, מוהר"ר אליעזר המכונה זוסמן-סופר זצ"ל, שהיה אז רבה של קהילת האלאש ואח"כ בפאקש. ממנו קבל רוב תורתו ודרך לימודו בהלכה ובאגדה, כמו שיראה הקורא בספרו של אאמו"ר ז"ל שדרך באגדה בעקבות רבו ז"ל שאחרי אביו ז"ל, הדרשן המפורסם, היה לו למורה דרך בספריו המפורסמים באגדה, ילקוט אליעזר, דמשק אליעזר ועוד. אותו ז"ל העריץ בלי גבול ומדותיו והתנהגותו ודרכו בקודש היו לו לעיניים. ידידות נאמנה ועמוקה קשרה אותו לכל בניו של רבו ז"ל, הרבנים הגאונים ז"ל נוסף לקשרי המשפחה שביניהם, (שהרי כולם היו נכדי הרה"צ ראש משפחתנו, מוהר"ר אליעזר זוסמן סופר ז"ל. ראה עליו ועל תולדותיו בספר תולדות סופרים, לונדון תשכ"ג). כמו אחים באו אל צל קורתו, בעלותם לעיר הבירה לרגל אסיפת רבנים או לסדור עניניהם השונים.
(עמוד 14)
כדרכם של תלמידי ישיבות הונגריא, לגמור את שנות לימודיהם ב"ישיבה הרמה" של פרשבורג, שם השתלמו בהוראה, עלה גם הוא מישיבת רבו ז"ל לישיבת מרן בעל "שבט סופר" ז"ל, לעיר מולדת אבותיו פרשבורג המעטירה, בה כהן זקינו (אבי זקינתו) הגאון המפורסם ר' דניאל פרוסניץ זצ"ל כראש בית דין בבית דינו של מרן ה"חתם סופר" ז"ל (בעל מחבר ספר "מחנה דן" על מסכת פסחים, הוא ז"ל שהוציא לאור את ספר הישר לר"ת לראשונה. ראה ספר "אבני בית היוצר" דף נו-סב. וכן בספר אגרות סופרים, חליפת המכתבים בינו לבין מרן ה"חתם סופר" ז"ל), עיר שחוברה יחדיו, בה נקברו אבותיו הקדושים ז"ל, שמה רצה גם הוא ז"ל להקבר, כמו שכתב בצוואתו "ודור רביעי ישובו הנה" (בה קנה לעת זקנתו מקום קבורה, בקברם של אנשי פרשבורג ושילם מידי שנה בשנה דמי חברות בחברא קדישא של העיר). עיר שאביו ז"ל שב אליה לעת זקנותו לבלות סוף ימיו רק בתורה ובעבודה. וכמו שספר אדמו"ר מוהר"ר ר' עקיבא סופר ז"ל, שזקיני ז"ל הסכים להבחר להנהלת הקהלה, כדי לעמוד לימין בעל השבט סופר ז"ל בהנהגת הקהלה לעמוד בפרץ כנגד המתחדשים. (ראה בספר אגרות סופרים את המכתבים אליו, ובהספדו של אאמו"ר זצ"ל עליו בהקדמה ס' ח.ש.ב. פס' במדבר). רבו בעל ה"שבט סופר" ז"ל חבבו מאוד, עטרו באהבה ובחיבה בסמיכת היתר הוראה והוא אז כבן עשרים ואחת, ונבא לו גדולות באמור לו: "האמין לי שמזמן לא נתתי הורמנא אמיתית כמו שאני נותן לך". אמרה שלמרות ענותנותו של אאמו"ר זצ"ל ספרה לנו לחבת הקודש של רבו ז"ל, שממנו למד אאמו"ר זצ"ל את דרכו בהוראה, וכפי שאמר לי פעם, "את עומק דרכו של הרבי מפ"ב ז"ל בלימוד אי אפשר לתאר". כן הוסמך להוראה ע"י רבו המובהק מפאקש ז"ל וע"י ראב"ד של פרשבורג, הגאון המפורסם ר' דוד לאקנבאך ז"ל. בשנת תר"ן נשא את אמנו הצדקת ע"ה הי"ד, בתו של זקיני מרן הגאון ר' קאפל רייך זצ"ל, שישב אז עוד בק"ק וורבוי, על כסא זקינו הגאון המפורסם ר' קאפל חריף זצ"ל (תלמידו המובהק של בעל "הנודע ביהודה"), בעמחמ"ס חידושי יעב"ץ על מס' חולין. (ראה הסכמת מרן החת"ס ז"ל על ספרו וכן ס' תורת משה פרשת ויחי, הספדו של מרן עליו), אבל מצודתו היתה אז כבר פרוסה לעיר הבירה עיר פעסט יצ"ו. אחר נשואיו והוא כבן עשרים ושלש, נתקבל לרבה של ק"ק קאסטלאני הסמוכה לק"ק טירנוי, ואחר שנתיים עלה משם להיות רבה של ק"ק טשוז. קהילה קדומה שעל כסא הרבנות שלה ישבו רבנים מפורסמים (כמו הרב ברוך עקפלד ז"ל. בעמח"ס שו"ת "פאת השדה"). קהלה נאה וחסודה, כולם שומרי תורה ומצוות בהם תלמידי חכמים מופלגים. רוב בעלי הבתים היו בעלי אחוזות גדולות, והקהלה פרנסה אותו בכבוד ואפשרה לו לשבת על התורה ועל העבודה ולהחזיק ישיבה. גם הוא שמר להם אהבה ועד סוף ימיו נשא שם קהלה זו עליו ונקרא בפי כל "טשוזער רב", תואר שחקוק על מצבתו, שאת נוסחתה הכין בעצמו בצוואתו. בשבתו שם עשרים שנה פעל הרבה לא רק בקהלתו אלא בכל "גלילות העליון" ("אבער לאנד") של ארץ הונגריא, והיה מראשי המדברים בחברת "מחזיקי הדת" שנוסדה בשנת עת"ר לשם חיזוק התורה
(עמוד 15)
והדת נגד זרם המחדשים. אהוב ומכובד על חבריו רבני הקהלות שבמחוזות הנ"ל. כמה קהלות נתנו עיניהם בו, כמו בשנת תרס"ו קהל פאפא, שסרב להענות לקריאתה, היות והבימה של ביהכנ"ס הגדול של הקהילה הנ"ל לא היתה אז כתיקונה - באמצע ביהכנ"ס.
בשנת תרע"ד אחרי הפצרה של שנתיים מצד חמיו זקיני זצ"ל וכן להפצרת מנהלי קהלת פעסט, נענה לבקשתם והרכין ראשו לעמוד לימין חמיו בתור דיין ומ"מ דקהל יראים פעסט. סמוך לבואו לפעסט פרצה מלחמת העולם הראשונה שהעמידה אותו בפני בעיות קשות בפרט בענין חנוך הנוער. ראה דרשתו לחברת "תפארת בחורים" לשבת חול המועד פסח, בה הוא מתאר את עבודתו ודאגתו למען הנוער. איך קבץ את הבחורים שנשארו בביתם עקב סגירת הישיבות, ואיך סדר להם שיעורים בגפ"ת, שיעורים כסדרם כדרך הנהוג בישיבות. החברה התפתחה בהדרכתו והיתה ראויה לשמה : "תפארת בחורים". היא היתה תפארת עירינו, ממנה יצאו כל בעלי הבתים של הקהלה, תלמידי חכמים שבעיר ומנהלי הקהלה, כמו שתראה בדרשת אאמו"ר ז"ל. כולם היו תלמידיו וכולם שמרו לו אמונים באהבה עזה גם אחרי שהפסיק שעוריו אתם ועבר לחברת הש"ס לתת שם שיעורים כסדרם (ראה להלן). קשריו עם החברה לא נתק למרות טרדותיו המרובות לרגל הנהלת הרבנות, שקבל על עצמו אחרי פטירת חמיו מרן ר' יעקב קאפל רייך זצ"ל, ודבריו היה להם כדברי אורים ותומים, מרגע בואו לעיר גדולה זו ראה עיקר תפקידו בחנוך הנוער, כמו שדרש בדרשתו הראשונה, שתפקידו לראות "את שלום אחיו ואת שלום הצאן", לחזק את הת"ת
של הקהלה, "תורת אמת" המפורסמת (מכינה לישיבה), שממנה יצאו בהשפעתו רוב התלמידים לישיבות. מפעם לפעם בחן בעצמו את התלמידים ושם עינא פקיחא על סדר הלימודים, במנותו בע"ב תלמידי חכמים מופלגים כמפקחים ובוחני הילדים. להרמת כבוד התורה גזר על עצמו, לא להשתתף בשום סעודת אירוסין אם החתן לא היה בחור שלמד בישיבות, ולא השתתף בשום בר מצוה אם הילד לא למד בת"ת של הקהלה. על תקנה אחרונה זו החתים את כל לומדי ה"חברת ש"ס", וער סוף ימיו לא נשא פנים לשום איש ושמר על זה בקפידא. כמה וכמה בע"ב נרתעו עקב זה לשלוח ילדיהם לבתי ספר אחרים ורשמום "בתורת אמת", אך ורק למענו ולכבודו שישתתף בשמחתם, כן הנהיג את "סעודת הפרידה" שערכה חברת "הזהרו" (על שם הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה), חברה שתמך בה בכל כוחו. סעודה זו נערכה לכבוד הבחורים שחזרו אחרי הפסח ואחרי הסוכות לישיבותיהם השונות. סעודות גדולות שנערכו לכבוד התורה ולומדיה באולם הפאר של הקהלה, בה דרשו הבחורים המצוינים חידושי הלכות שלהם בהלכה. אולם אשר בו נערכו גם הבחינות לפרסים לבחורים המצליחים. בחינות שיזמן הוא ז"ל, והשתתף בהם בדרך קבע ודרש לכבוד התורה ולומדיה במעמד רבני ולומדי העיר שכולם התכנסו לשם לרגל מאורע זה. כן היה הוא מגדולי התורמים "לשבת" חברה זו, שבת פר' במדבר לפני שבועות שכל הכנסותיה היו קודש לחברה זו, כמו שהיה ראש וראשון לכל המגביות שנערכו בקהילתנו, וידוע בצדקת פזרונו לצדקה ובתמיכתו בתלמידי חכמים עניים ובחולים מרודים.
(עמוד 16)
אחרי פטירת הגאון ר' יעקב שלום סופר ז"ל (בנו של הגאון המפורסם מוהר"ר ר' חיים סופר ז"ל, בעמח"ס שו"ת מחנה חיים ופלס חיים, רבה הראשון של קהלת פעסט), שהיה מדייני הקהלה, מנה זקיני הגאון ר' יעקב קאפל רייך ז"ל את אאמו"ר כראש בית דינו. משם והלאה חתם את עצמו בתואר זה, ואחרי פטירת חמיו אאמו"ר זקיני הצדיק ז"ל בשנת תרפ"ט, היה ממלא מקומו בניהולה של הרבנות לקהלת פעסט יצ"ו. דרש כל הדרשות של הרב מרא דאתרא כנהוג, בביהכנ"ס הגדולה של הקהלה, ביהכנ"ס המפואר "קזינצי" שעודנו עומד ב"ה על תילו. אחרי פטירת מרן ז"ל נבחר גם כן כחבר מועצת
הרבנים המצומצמת של חמשה מגדולי רבני הונגריא זצ"ל של הלשכה המרכזית של החרדים של מדינת הונגריא. ובאותו פרק זמן, מינתה אותו קהלת קעטשקעמעט יצ"ו לאב"ד שלה. משרה שמלא אותה שלא על מנת לקבל פרס, וכאיש אמונים ירד אליה פעמיים בשנה לדרוש וכן כל עניני עיר זו היו נחתכים על פיו ז"ל.
עם כל טרדותיו הרבות בעיר גדולה לאלוקים כעיר פעסט בזמנו, ראה את עיקר תפקידו ולו היה מסור בכל מאודו ונפשו, בהרבצת התורה ברבים, בתתו יום יום ב"חברת ש"ס" שיעורים כסדרם. תפילתי לקל מרום שיזכני עוד להוציא לאור את חידושיו על שבעים וחמש סוגיות ועל מסכתות שהשאיר אחריו, בהם הראה כוחו הגדול בהלכה, בשכלו הזך ובדרך לימודו העמוק שהיה מיוסד על דרך הלימוד של גאוני הונגריא כפי שקבלוה ממרן ה"חתם סופר" ז"ל. לימוד הענין לבוריו, לעבור על כל הראשונים, אחרי העיון המעמיק בדברי המהרש"א מהרש"ל ומהר"ם, ולדייק על כל אות ואות שבדברי רש"י ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. (ראה על דרך לימודו בהקדמת ספר שו"ת ירושת פליטה שהוציאה "חברת הש"ס" בפעסט אחרי השואה : "שיעור תמידי הי לו לרב הגאון מוהר"ר אפרים פישל סופר זוסמן ז"ל ראב"ד דקהלתנו "הרב מטשוז", בדרך לימודו הזך והמסודר ורעיונותיו העמוקים התענגו מוקיריו ומכבדיו הרבים). מפורסם היה בעיר בין כל שכבות הקהלה, שלפניו חנף לא יבוא, מעולם לא החניף לאיש אף אם היה כגובה ארזים גובהו. היה בז לכסף כמפורסם, דחה אם היתה לו רק אפשרות לעשות ד"ת לבעלי בתים שפנו אליו וכן העביר את כל עניני סידורי גיטין וחליצין לחבריו בב"ד, באומרו: "אין לי פנאי לזה, אני צריך ללמוד ולהכין שיעורי ל"חברת ש"ס'", שמעולם לא בטלם לרגל שום סיבה שבעולם.
פרשת גדולת החברה, שהיתה מבצר התורה והיראה בעירינו, הלא היא כתובה על כל פרטיה, בספר הישר, שו"ת "ירושת פליטה". אוסיף פה רק דבר אחד על מה שנאמר שם, דבר שהיה קשור בחיי החברה, כדי להנציח לדורות את מנהגם היפה של בני עירי. מנהג היה בעירי שהרב מרא דאתרא (אחרי פטירת זקיני הצדיק זי"ע, אאמו"ר זצ"ל) הודיע כשלושים יום לפני החג את הסוגיא, בה ידרוש ברבים בשבתה דריגלא (שבת הגדול -שבת שובה) בביהכנ"ס הגדול של הקהל. מזכירות הקהלה הפיצה הודעתו זו של הרב, וביום הפורים - וביום י"ז אלול [יום פטירת זקיני מרן זצ"ל], הודבקו בכל בתי הכנסיות
(עמוד 17)
ובבתי מדרשות של העיר הודעות הקהל בשם הרב על "הסוגיא". לשמחת לבם של כל הלומדים שבעיר, שכבר ניחשו ביניהם : "מה ילמוד "הרבי" בשנה זו לחג", לבי עלי יהמה בזכרי את "הפתיחות" בהן התחיל אדמו"ר זצ"ל ללמד "בש"ס חברה" את הסוגיא. דרך כלל פתח את סדרת שיעוריו בסוגיא, ביום ראשון של השבוע, בשעות שלפני הערב, זמן פנוי והקהל לכל בחו"ל. בפתיחה זו כמעט שלא פתח את הגמרא, והרצה בע"פ, על סמך פסוקים שבתורה להם יש קשר עם הסוגיא, על היסודות עליהם בניה הסוגיא ועל "הציר" שעליו סובב תוכנה. לשיעורו זה נהרו הלומדים מכל קצווי העיר, ושיעורו זה היה
אות הפתיחה ללימוד הסוגיא בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבעיר. בכולם הופסקו הלימודים בשיעורים כסדרם בגפ"ת, ובכולם למדו רק את הסוגיא עד שבתא דריגלא. היא היתה שיחת היום, עליה התוכחו "ועליה התפלגה כל העיר", על הבנת דיבור קשה שבתוס' או על אות אחת שברש"י. ובהגיע יום שבת הגדול או שבת שובה, דרש הרב אמנם בבית הכנסת הגדול של הקהילה בהלכה, אבל רק בקיצור, כדי לצאת ידי חובת המנהג העתיק (ראה מג"א ה' פסח סי' ת"ל). את הדרשה בהלכה, בה טייל לאורכה ולרחבה של הסוגיא, דרש בשבתות של חוה"מ או ביום ז' של פסח בביהכנ"ס של "הש"ס חברה". שמה נאספו כל העדרים, כל הלומדים שבעיר וכל בחורי הישיבות ששבו לביתם בחג וכל מוקירי התורה ולומדיה. אלה האחרונים באו לכבוד התורה ולומדיה "ולחזות" בשמחה, איך ת"ח מתנגחים זה עם זה בהלכה. הלומדים ותלמידי הישיבות שאחרי לימוד של שבועות בעיון, היו כל שבילי הסוגיא נהירים להם, עמדו צפופים ודרוכים לשמוע "מה חידש הרבי בסוגיא". בין קהל השומעים נמצאו תלמידי חכמים מופלגים, וביניהם "מתוכחים ידועים" ובחורים בעלי פלפול, שניהלו ביראת הכבוד פלפול עם הרב הדורש. לרגלם התעוררו גם אחרים, התלמיד שואל הרב משיב, "ואת והב בסופה" תלמיד ורבו אב ובנו
וכו' וכו' והקב"ה חדי בפילפולא של תורה, אשרי עין ראתה כל אלה, הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו.

אזכור עוד שבשנת תרפ"ז נשלח אאמו"ר ז"ל ע"י נשיאי כולל "שומרי החומות" של הונגריא - אדמו"ר ר' עקיבא סופר זצ"ל והגאון אבדק"ק אונגוואר זצ"ל, ונשיא הלשכה האורתודוכסים שבארץ הונגריא הרב הגאון מוהר"ר אברהם פרנקל ז"ל לבקר בארץ ישראל. לראות מקרוב את סדרי הנהלת הכולל ואת הצריך תיקון (ראה דרשתו לשחוה"מ פסח לח' תפארת בחורים וכן הערתי שם).

מה אאריך ומה אספר מיושרו ומכנותו המפורסמים, פה אשים קץ למילי והריני להעתיק פה מחידושי אגדה שבספרו שני פנינים, המראים בבהירות נפלאה את נפשו הזכה יותר מאלף מילים ותוארים :
וינהג את הצאן אחר המדבר ויבוא אל הר האלקים. מי שמנהיג עדתו בלי שום פניה וכקרדום לחפור בה, רק כוונתו לש"ש ואינו מסתכל אם ירבה או יגרע
(עמוד 18)
עי"ז את פרנסתו, אלא ישית אל המדבר פניו לא מקום זרע וכו', זוכה לדברים הרבה ועולה מעלה מעלה אל הר האלקים. וע"ז רמז וינהג את הצאן אחר המדבר,
או זוכה ויבוא אל "הר האלקים".
בילקוט: על ד' דברים נענשו נדב ואביהו - על שנכנסו שתויי יין ועל שנכנסו בלא ריחוץ ידים ורגלים וכו', ועל שנכנסו מחוסרי בגדים, ונשמע קולו בבואו אל הקדש וכו'. ועל שלא היה להם בנים שנאמר בהקריבם אש זרה ובנים לא היו היו להם.
בסוד ה' מי יבוא, אבל נלמד מזה מוסר, כי בודאי הכהנים שתפקידם להיות מורי ישראל עליהם להזהר מאד בהתנהגותם, כי מהם לומדים דרך החיים. ממעשיהם, מכל פנות שהמה פונים, מכל דיבור ומעשה, מכל תנועה, ואף מסדר בגדיהם. נדב ואביהו לא שמרו על כל זה כמו שנבאר. הראשון: מי שאינו שומר על הדרך הנכונה ואינו מכלכל מעשיו בתבונה ובמתינות, איש כזה לא יצליח להיות מורה דרך לאחרים. לכן נאמר חשבתי דרכי , לא במנוסה ולא בחפזון. לכן שתוי יין, מי שאינו שולט על עצמו, אל יכנס למקדש. השני, "ריחוץ ידים ורגלים" : הנה נאמר, ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' (תהלים כ"ו), זה מוסר גדול למנהיגי הצבור שלא יקרבו לעבודת ה' בידים מלוכלכות ומסואבות, להיותם נקיים מכל חשד, ידים נקיות! השלישי, מחוסר בגדים: בגדים הן סמל המדות, הבגדים נקראו מדות. (ר"י קרא למני מכבדותא, בכל עת יהיו בגדיך לבנים), הכהנים שהם מורי העם, אם ירצו שיקויים בהם, "ונשמע קולו בבואו אל הקודש", שישמע קולם ע"י הצבור, אז אסור להם להיכנס פנימה מחוסר בגדים, בלי מדות נאות. הרביעי, אש זרה: כי באש זרה, בלי יראה אמיתי, אי אפשר להשפיע, לא על אחרים ולא על בני ביתו. וזהו: בנים לא היו להם בהקריבם אש זרה, כי באש זרה לא "יוליד" האדם תולדות שימשיכו בדרך התורה והיראה.
אין לי מה להוסיף על מה שנאמר על ידי אאמו"ר זכר צדיק לברכה בדבריו הקדושים, אבל כל יוצאי שער עירינו, ומכבדיו ומעריציו, יוצאי מדינת ארץ הונגריא המפוזרים במושבותם, מארץ ישראל מרכז העולם, ועד סופו, יתנו עידיהם: זה היה וזו היתה דרכו בקודש, עד שהגיע עת פקודתו ביום עש"ק א' דר"ח אייר שנת שב"ת לפ"ק.
כמו שנהג בחייו נהג במותו, שנא את הכבוד המדומה וצוה: "אני מצוה בהחלטה גמורה שלא יספידוני לא לפני ולא אחרי מטתי וגם לא יזכירו אותי בשם גאון או צדיק אשר שניהם רחוקים ממני". וכן צוה על המצבה שלו: "תקימו מצבה קטנה בכמות ובאיכות מעזבוני וחקוק עליה בזה הלשון: פה טמון הרב מוהר"ר ר' מרדכי אפרים פישל סופר זוסמן ז"ל הנקרא בפי כל "טשוזר רב", בן הרב הגאון מוהר"ר ר' וואלף סופר זצ"ל, נכד הגאון האדיר מוהר"ר דניאל פרוסניץ זצ"ל ראב"ד דק"ק פ"ב (ואם קבורתי בפעסט יוסיפו: חתנא דבי נשיאה מרן הגאון מוהר"ר קאפל רייך זצ"ל אב"ד דקהלתנו פה),
(עמוד 19)
שם אמו קילא שרה ע"ה". למרות צוואתו זו, כבוד גדול עשו לו במותו ונספד כהלכה בתום השבעה וביום השלושים בביהכנ"ס הגדול ובבתי מדרשות שבעירינו.
"עטרת פ"ז" קראתי את שם הספר1 לשים לראש אאמו"ר זצ"ל עטרת פז, לעטרת צבי ולצפירת עטרה, והעטרה תהיה לזכרון בהיכל ה'. ולהציב ציון מזכרת עד לנפש חיה, ה"ה אמנו הצדקת אשת חיל עטרת בעלה, הרבנית מרת ריזל ע"ה הי"ד. נרצחה ונשרפה בידי הרשעים הארורים ימ"ש, שפרצו לביה"ח של קהלתינו ("ווארושמאיור"), בחודש טבת מאוד לקיתי בו, ער"ח שבט תש"ה לפנות ערב. הרגו ורצחו בלי חמלה וחנינה את כל החולים, הרופאים, ואת כל פליטי החרב שנמלטו לתוכו, מאה ושמונים ושלש נפשות יקרות וטהורות ז"ל הי"ד. שדדו והעלו באש את הבנין שנשרף כולו עד היסוד לתל עולם. לא נשאר מהקדושים הי"ד רק עצמותיהם החרוכות שנטמנו בבית העלמין הישן של קהלתינו, בין קברו של אאמו"ר זצ"ל ובין קבר הצדיק זקיני מרן זכותו תגן עלינו2. אפרם צבור תחת כסא הכבוד להעלות נקם וחימה על הרשעים ימ"ש ולזכור לנו עקידתם ברחמים.
אתה יחד נרצחה ונשרפה אחותי הצדקת מרת יטל ע"ה הי"ד3, שמסרה נפשה ביודעים עק"ה. יכולה היתה להמלט ולהנצל, אבל לשמע התנפלות הרשעים ימ"ש על הבנין, עזבה את מחבואה שבבית החולים, באמרה "אעלה אל חדר הורתי אמי, אתה ביחד אני רוצה למות". שלובות וחבוקות יחד נרצחו ונשרפו ובקריאת שמע על שפתן החזירו נשמתן הטהורות ליוצרן. הי"ד וינקום את נקמתנו ואת נקמת עמו. מה אאריך ומה אספר על אמי הצדקת הי"ד, בת מלך של זקיננו הצדיק מוהר"ר ר' יעקב קאפל רייך זצ"ל. שנהגה בו מצות כבוד אב לאין גבול ולאין שעור, לא עבר עליה יום שלא קבלה בו את פני אביה הצדיק ז"ל. אהבה עזה יקדה בלבה לתורה בה ראתה כל מטרת חייה, לזכות ולראות שכל יוצאי חלציה יהיו עוסקים והוגים בה. חכמתה היוצאת מן הכלל היתה מפורסמת בכל העיר, נחמה כל מר נפש שפנה לעצתה ולעזרתה, תמכה בסתר תלמידי חכמים שבעיר ובצדקת פזרונה היה ביתה פתוח לרווח לעניים ומרודים. כאשת חיל עמדה לצדו של אאמו"ר זצ"ל ודאגה שיהיה הוא ז"ל פנוי רק לעבודתו עבודת הקודש. זכותה תעמוד לנו ולכל משפחתינו ולכל מכיריה ומעריציה, יוצאי שער עירנו הי"ו.
ומידי דברי בו זכור אזכור את הזכות הגדולה שנפלה לידי, שזיכוני מן השמים לעטר את העטרה באבנים יקרות מסולאות בפז מאירות ביופים ובזהרם. הלא הם, דברי אגדה מרגליות מזוקקות שבעתיים צרופות ככסף ובחונות כזהב, מאת זקיני הגאון המפורסם
(עמוד 20)
מוהר"ר ר' יעקב קאפל רייך זצ"ל. חידושים שמצאתים בין כתבי אאמו"ר זצ"ל, שגם הוא ז"ל שמם עטרה לראשו ושבצם בכבוד ובאהבה בין חידושיו. כידוע, שנוסף לכל המעלות והמדות בהם ברך השי"ת את זקיני זצ"ל במלוא חפניים ובשופרא כעין שופרא דיעקב אבינו ושזכה שכל בניו וחתניו היו רבנים גדולים בתורה וביראה זצ"ל, נתברך בכשרון של דרשן ונואם יוצא מן הכלל4. קטן אני ודל לתאר את גדולת מרן זקיני ז"ל בתורה, את צדקתו ואת חכמתו ואת תבונתו המפורסמות. מלכים ורוזנים רוממוהו ועטרו את הצדיק ז"ל בתוארים (יועץ המלך, חבר לבית העליון של בית המחוקקים של הונגריא). ברוב צדקו וענונתנותו הגדולה היה בז בלבו לכבוד המדומה, פארו ותפארתו ראה בזה שהיה תלמידו המובהק של מרן בעל ה"כתב סופר" זצ"ל. ובעיקר על שמסר נפשו על ייסוד האורתודוכסיה בארץ הונגריא, עלי' שמר כל ימי חייו5. צדיקי וגדולי הרבנים שבארץ הונגריא זי"ע סמכו ידם הקדושה עליו ושמו אותו ז"ל לראש ועדת הרבנים של רבני הארץ כאיש אמונם, לנהל את עניני המדינה. כאיש אשר מלא ה' אותו בחכמה בתבונה ובדעת להתייצב לפני מלכים ושרים. שבעים שנה שמש ברבנות (סובוטיש, וורבוי, ופעסט), מהם ל"ט שנה נהל את קהלתינו קהלת פעסט בשלום, בשלוה ובאהבה. בכל ימי מלכותו (וכתוצאת חינוכו ז"ל גם לאחר פטירתו), שררה אהבה, שלום, אחוה וריעות בקהלתינו. קהלה גדולה שלא ידעה מעולם מחלוקת מהי. זו היתה תפארתו ותפארת קהלתו.
אודה ה' בכל לבב שזכיתי לדובב "שפתי ישנים" תרתי משמע, ולשבץ בתוך ספרו של אאמו"ר זצ"ל גם דברי הצדיק זקיני זצ"ל, מהם ישכיל המבין לראות את דרכו המיוחדת באגדה6. תפילתי לקל מרום, שאזכה עוד לקבץ את כתבי ידיו המפוזרים בין יוצאי חלציו ולהוציאם לאור, לשמח בזה את נפש הצדיק זי"ע ועכי"א.
אמרו חז"ל (כתובות ק"ג.) את אביך, לרבות אחיך הגדול, ה"ה כבוד אחי יקירי, אוד מוצל מאש המחנות, ראש ופאר משפחתנו, הה"ג מוהר"ר חיים דוד צבי סופר-זוסמן שליט"א. שעמד לימיני כל השנים, עודדני והדריכני בעבודתי, ובפרט בהכנת החומר להקדמת הספר, העושה והמעשה, שרק הודות
להשתדלותו מופיע הספר7. יהי שכרו אתו וה' הטוב ישלם לו כגמולו הטוב וזכות הורינו זצ"ל תעמוד לו, יאריך ימים ושנות חיים בטוב ובנעימים עם זוגתו הצדקת אשת חיל בנתה ביתה, מרת דבורה שתחי' עמו"ש, ויראה רוב נחת עם כל יוצאי חלציו אמן.
(עמוד 21)
לעת נעילת השער, אפורש כפי לשוכן מרום, אתחיל במה שסיים אבא8 אאמו"ר זצ"ל בהקדמת ספרו של אביו הגאון זצ"ל (ספר "חליפות שמלות בנימין", דברים). "וזכות אבות יסעינו ועל מי מנוחות יובילנו ואך טוב וחסד ירדפונו ובאוהל תורה יושיבנו. לא ימוש מפי ומזרעי ובסוכת שלום יושיבנו".
ואוסיף ברכה משלי, אנא ה' תזכני לראות יחד עם אשתי האשה החשובה והצנועה מרת רחל תחי' עמו"ש, לגדל ולחנך כל ילדי אשר חננת בהם את עבדך, לתורה ויראת שמים ולהכניסם יחד לחופה ולמעשים טובים9. אזכה לראותם ממשיכים במורשת האבות הקדושים ז"ל, שמחים בגאולת ארצך ובבנין עירך עיה"ק ירושלים ת"ו.

ירושלים- בית וגן.
אדר ב' תשכ"ז לפ"ק.
הק' שמעון אליעזר המכונה זוסמן סופר

1. ר"ת פישל זוסמן (כך ציוה).
2. רצינו להעלות את עצמות אאמו"ר ז"ל ולהטמינן בהר המנוחות שבירושלים, שאלנו את פי
הגאון המפורסם ר' יונתן שטייף זצ"ל והוא הורה לנו, שעד שבית מקברות הישן עומד על
מכונו לא נזיז אותו ז"ל, ניחא ליה להצדיק לשכון יחד עם הקדושים הנ"ל הי"ד.
3. לאחי ואחיותי הקדושים הי"ד הקדשתי לזכרם דף מיוחד.
4. שאגב גם את זה לא החשיב, אמר לי פעם "מעולם לא התכוונתי לנאום "טוב", זה אסור
וזו ח"ו תורה שלא לשמה, התכוונתי תמיד שלא לגרום ח"ו להורדת כבוד התורה, אם אעלה
על הבמה לדרוש דרשה בלי שהתכוננתי עליה מראש".
5. ראה בספרו של י. י. גרינולד, "לפלגות ישראל בהונגריא וכן בספרו של אביגדור קצבורג,
"תמונות הגדולים".
6. ראה את המפתח שערכתי לכבודו ממאמריו בסוף הספר.
7. כאות הוקרה הוספתי ה"א משלו בספר, בשם ח.ד.צ.
8. ראה בספר, ריש פרשת זאת הברכה עמוד קסו, מדרשם, במה שסיימו האבות התחילו הבנים.
9. תודתי נתונה לבני הבחור הח' יצחק נ"י שעזר לי בהכנת הספר לדפוס, יזכה לעלות מעלה מעלה
בתורה וביראה, אמן.