תקציר המבוא:

אודות המחבר

המחבר כותב במבוא לספרו שהוא מרגיש צורך וחובה לפרסם את דברי התורה שלו כמנחת תודה לקב"ה על הנס הגדול שאירע לו במחנות בתקופת המלחמה.
הוא אינו מרבה לספר פרטים, מלבד מקרה אחד שקרה לו במחנה דכאו. על פי הסיפור, המובא בקיצור רב, הוא ניצל ממוות בטוח בדרך נסית.
את רוב המבוא הוא מקדיש לדיון קצר בשאלה האם צריך לברך "שהחיינו" על ספר חדש, וכן דיון ארוך מאוד בעניין הצורך לכתוב דברי תורה ולהפיצם.

המבוא:

(עמוד ג)
הקדמת המחבר

ישמחו הנבונים ויגילו החכמים, אהבי התורה יראי האלקים, יודו החסידים וירנו המגידים אוהבי לומדי החכמה יודעי מדע, יתענגו הרעבים והצמאים המתאווים אל דברים נוראים יוצאים מפי נותן התורה לעם סגולה, תורה שבעל פה עם תורה שבכתב על ידי החכמים הקדושים, ברוך שבחר בהם ובמשנתם.

בלב רגש מלא שביבי אהבה לנותן התורה וברוב כריעות והשתחויות אתן שבח לבורא עולם, ותהלת ה' ידבר פי לאל נורא עלילה, אשר ברוב רחמיו וחסדיו הצילני מבין שיני אריות חיתו טרף הגרמנים הרוצחים ימ"ש בשנות השואה, אשר רק בזכות אבותי הקדושים זי"ע ועכ"י, נצלתי בדרך נס ופלא ומחויב אנכי להביא קרבן תודה על הטוב והחסד שעשה עמי, ולבי נמלא רגשי תהלות והודאות לאל בורא עולם, אמנם מה פום מכיר ממלל, וכמו שאנו אומרים בתפלת נשמת אין אנו מפסיקים להודות, היינו לפי רוב הטוב והחסד שעשה עמנו הקב"ה, אף אם נאריך ימים ושנים הרבה לא הי' מספיק ההודי', וכשיודע האדם
בעצמו זאת ונשרש בלבו שאין בכחינו לצאת כ"כ לשבח ולהודות לבורא ית"ש, זהו בעצמו שבח היותר גדול לאל נורא שאין אנחנו מספיקין להודות אליו ית"ש, על רוב טובותיו וחסדיו המרובים, ובפרט אותן אנשים שנגזר עליהם כוס התרעלה, להיות במחנה ההשמדה, תחת ידי הרוצחים הללו, וכשמתבונן האדם על העבר, ויזכיר א"ע כל הנסים והנפלאות שעשה עמו השי"ת בכל יום ויום, יראה וידע שאין די מלים בפיו להודות ולהלל להשי"ת ועוד לא סיים לכולי שבחי' דמרא עלמא והוא רק כטיפה מן הים נגד מה שחייב, וגם אני הגבר בתוכם, שאין בכחי, ואין די מלים בפי להודות ולהלל כ"כ, כמה שמחויב אנכי לתת שבח והודי' להשי"ת על רוב הנסים ונפלאות שראיתי כמעט בכל יום ויום, במשך זמן שהייתי במחנה
ההשמדה ר"ל, והני הרפתקאות דעדו עלי, והשי"ת הציל אותי מיד כל אויב ואורב הרשעים הללו ימ"ש, כ"פ אין מספר הייתי כפתע בין המות לחיים, כבר עמדתי בשערי מות ממש, ורק מעשה אחת אדברה לספר לדורות המעשה נורא שקרה עמי פ"א.
פעם אחת נגזר בהמחנה דאכוי המפורסם, על מאה אנשים, זקנים, חלושים, להובילם על מוקדת המזבח, בלי שום טעם, רק כך הי' הגזירה, ואירע שהי' אחד חסר למספר מאה, ועליתי בגורלם להשלים סכום המאה, והובילו אותנו תיכף למקום מיוחד, ושמו אותנו שם בלי שום אכילה ושתי' בחדר קר (בחדש שבט) ובלי מיטות וכרים, וכה שכבנו שם על הריצפה, שני מעת לעת, ואח"כ הובילו אותנו, משם למקום שהי' נראה שהבית ההוא הוא כבשן האש ממש, וטרם הכניסה לשם פנימה, בא אחד מהראשי ס.ס. ובדק עוה"פ את כל האנשים שהובאו אם ראוים לשריפה, ודן את כולם שדינם לשריפה ר"ל, ועלי כשהצבתי א"ע לפניו, הרים עיניו והביט עלי מראש ועד רגל איזה פעמים, ולא אמר כלום רק ציוה למשרתיו שיוליכו אותי חזרה לבית מלוני, ואת כל הנשארים יוליכו להבית פנימה, למקום כבשן האש, ואח"כ כשבאתי חזרה לבית מלוני, באו כולם מהלאגער, וכל הראשים משם, לקבל פני, וענו כולם ואמרו מי הוא זה ואיזה הוא שהי' איש מוצלח כ"כ לבוא משם חזרה, וחקרו לדעת גופא דעובדא איך הוה, והודו כולם דרק
(עמוד ד)
בדרך נס ופלא ניצלתי, ואין זה אלא אצבע אלקים, וזהו רק נס אחד מהנסים ונפלאות שראינו בכל יום, ומובן דאין די מלים בפי להודות ולהלל להשי"ת על חסדיו המרובים שעשה עמי, לכן מחויב אנכי להביא קרבן תודה, וחשבתי שא"א לי כמעט לצאת ידי חובתי, אלא להוציא ספר ע"פ תבל, מה שהעלתה מצודתי בחמלת ובעזהי"ת שיהי' ספרי במקום קרבן, כמ"ש בספר פלא יועץ באות חידוש שעכשיו שאין ביהמ"ק וליכא קרבנות, הכותב חידושי תורה, מכפר עליו כאלו הקריב קרבנות וכן ראיתי כעי"ז בהגהות ברית
עולם מהחיד"א ז"ל על ספר חסידים ס' תק"ל, שכתב על הא דכתב בספר חסידים שם דכל מי שגילה לו הקב"ה דבר ואינה כותבה ויכול לכתוב הרי זה גוזל מי שגילה לו, כי לא גילה לו אלא לכתוב, דכתיב יפוצו מעינותיך חוצה, והביא ע"ז החיד"א שם מהקדמת לב ארי' שכתב משם רז"ל, בזמן שביהמ"ק קיים כשאדם מקריב קרבן מתכפר לו וכשאדם כותב בספר מה שלומד איזה חידוש, הכתיבה זו עולה במקום קרבן, ופי' בזה הכתוב זבח ומנחה לא חפצת וגו' עולה וחטאה לא שאלת, אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי שיעלה במקום קרבן עי"ש, והביא עוד שם מרבינו אפרים על התורה כ"י שכתב משם רבינו אלעזר מגרמיזא ז"ל, שכל מי שמגלין לו רזי תורה מן השמים ואינו כותבו עתיד ליתן את הדין עכ"ל, וכן כעי"ז ראיתי בספר סגולת ישראל מערכת ס' אות ל"ז, שהביא מהזוהר באדרא דעתה כשאין הביהמ"ק קיים שאדם כותב בספר מה שלמד איזה חידוש, כתיבה זו עולה במקום קרבן והוא ממש כעין דברי הלב ארי' שהביא החיד"א ז"ל, והוסיף עוד שם לציין שמצא זאת בזוה"ק פ' בלק דף ר"ב ע"א, והביא עוד שם מהרבנים ז"ל דכ"ש אם יעלה על מזבח הדפוס דהוא יותר מתקיים מן הכתיבה דהו"ל כאלו מקריב קרבן ע"ג המזבח ריח נחוח לה', וכן הביא שם שהוא תיקון גדול לחטא הידוע, ויש לומר לדעתי הכוונה משאחז"ל בפסחים דף נ' ובכתובות דף ע"ז אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, תלמודו דייקא, ירצה מי שחידש חדו"ת, דאז תיקן בזה חטאו, לכן אשרי לו והבן.
וכעי"ז ראיתי להביא מ"ש בספר חלוקא דרבנן בהקדמה לבעהמ"ח כתונת פסים, וז"ל ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ וגו' סוף דבר הכל נשמע וגו'. והנה פשטי' דקרא הוא עפי"מ שראיתי ביודעי חן, בזמן שביהמ"ק הי' קיים הי' העולם העשיי' מתוקן ע"י בית המקדש, ועכשיו שאין ביהמ"ק
קיים אין לעולם העשיי' שום תיקון כי אם ע"י מה שהאדם לומד וכותב מה שלומד, וזה שה"כ עשות ספרים הרבה הוא מחמת שאין קץ, ר"ל לפי שאין ביהמ"ק קיים לפי שבזמן המקדש הי' לעולם העשיי', תיקון אחר וכו' ע"ש.
ומעתה שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי, לברך את ה' בכל לב ותהלתו בפי, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, זה היום עשה ה' אגילה ואשמחה בישועתו, ואמרו רבנן בכפילא, לו דומי' תהלה, שזיכני ה' ברוב רחמיו וחסדיו לראות ספרי הנוכחי שו"ת לבושי יום טוב ח"א, להופיע ע"פ תבל, ותחנתי לה' שספרי אשר אנכי נותן לפניכם היום, יהי' לרצון אמרי פי ויהי רצון כאלו הקרבתי תודה.
והנה כבר הובא בשו"ע או"ח סי' רכ"ג, בבאה"ט ס"ק י' בענין ברכת שהחיינו על ספרים חדשים, ושם בשערת"ש משו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקי"ב כתב לברך, וכן כתב היעב"ץ בספרו מור וקציעה, אך לא נהגו כן, ואם גמר ספר בכתיבה בחידושי תורה וכש"כ בהדפסה, כתב המור וקציעה שיברך, ויש שכתבו
שיברך בלי שם ומלכות, שחייב להודות לה' על שזיכהו לכך, ובעל גדולי תרומה בגמר הדפסת הספר דרש ברבים לשבח לה' שזכה לכך כמ"ש בספרו בינה לעתים דף ל"ג ע"ש
(עמוד ה)
ובמג"א ס"ק ה' שם כתב דעל ספרים חדשים אין לברך שהחיינו דמללה"נ, ובספר מגן גבורים שם מביא משו"ת מהר"י בי רב סי' מ"ב בשם חכמי הספרדים מהר"י אשקפי, ומהר"ש אלגזי,והר"ש בן עזרא, שהסכימו לברך בקונה ס"ת א"כ ה"ה בספרים ע"ש. וכן איתא בספר חסידים סי' תתר"כ כשאדם גומר מלאכה צריכה ברכה, שהרי לאחר שברא הקב"ה את עולמו, ברכו שר העולם שנאמר ישמח ה' במעשיו, וכן כשכלו מלאכת המשכן, ברך אותם משה, וכן עשה דוד לשלמה, וכן חזקיהו מובא בחת"ס או"ח סי' קנ"ו, לכן בפתיחת שער ספרי הנוכחי ח"ר, באתי בתהלה ותודה, ואודה בה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה, שמיושבי ביהמ"ד שם חבלי, ושם חלקי בתוה"ק תורת אמת, ועיני למרום וממגינת לבי אקרא ואתנפל לפני ה' כי ירביצני בנאות המנוחה וההשקט על מבועי התורה והיראה, ויתן בי כח, להאר עיני בתורתך למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה, ואזכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ולהוסיף אומץ בתוה"ק מתוך נחת והרחבת הדעת דקדושה.
והנה כאשר ידע אנוש ערכו ולא יגבי' שיאו למעלה, כמו שאחז"ל בפסחים ס"ו ע"ב אר"י א"ר כל המתיהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו וכו', וכל אדם עליו לידע ולהכיר את מקומו, איפוא כן יהי' עלי תמו', מה זאת אשר הלכתי בגדולות להתמנות בין מחברי ספרים, וידעתי גם ידעתי כי לשפל אדם כמוני, איננו מתאים להכתב בספר מליו, כי מכיר אנכי מך ערכי, כי לא הגעתי לפלגות גדולים חקרי לב, אך תמכתי יסודותי בזכות אבותי הקדושים בג"ע ה"ה כ"ק אאמו"ר הרב הגאון הצדיק המפורסם בתורתו וצדקתו וחכמתו מרן אהרן טייטלבוים זי"ע אבדק"ק וואלאווע והגלילות, ממלא מקום אביו הגה"ק מרן ישראל
יעקב יוקל טייטלבוים זי"ע אבדק"ק וואלאווע, ומלפנים אבד"ק גארליץ ובערבעשט, בן הגה"ק
מרן שמואל זי"ע אבד"ק גארליץ, (וחתן דודו אחי אביו מרן הגה"ק יקותיאל יהודה זי"ע בעל ייטב לב מסיגעט), בן הגה"ק מרן אלעזר ניסן זי"ע אבד"ק דראהאביטש, בן הגה"ק מרן משה טייטלבוים זי"ע אבד"ק איהעל, בעל ישמח משה זי"ע ועכ"י, ובכח זכותם ועוצם ידם בעזהי"ת עשיתי ח י " ל הזה, שזכיתי ב"ה בזכותם לדבק את עצמי בתורת ה' תמימה, ושם חלקי בין יושבי אהלים, וזכיתי ברוב רחמיו וחסדיו לחדש ב"ה חידושי אורייתא בשמעתתא אליבא דהלכתא, וכן יש לי ב"ה חיבור נפלא על התורה, לכל פרשיות השבוע, בדרך דרוש ואגדה, ודרשות על מועדים וזמנים, אשר אקו' לה' שיאריך ימי ושנותי ואזכה עוד להוציאו לאור ע"פ תבל, שזה כל מגמתי, להפיץ מעינותי חוצה, לבל אהי' ח"ו כגוזל למי שגילה לי, כמ"ש הס"ח הנ"ל, וכן לבל להיות מתחייב בנפשי, כמ"ש החיד"א בספרו חסדי אבות על
פרק"א פ"ג מ"ח כל השוכח דבר אחד ממשנתו מתחייב בנפשו וז"ל החיד"א במה שידוע שכל אחד קיבל חלקו בתורה בסיני, ואם הוא ירא שמים והוא המוציא לאור אשר קיבלה נשמתו, והחידוש ההוא אין אחר יכול לחדשו כי הוא חלקו, ואם זכה וחידש החידוש ההוא אשר קיבלה נשמתו והשיאו לאור, ואחר זה שכוח מעיקרו זו רעה חולה שהחידוש אין חכם אחר יכול לחדשו, וז"ש כל השוכח דבר א' ממשנתו דייקא
מהשייך לשורש נשמתו ושוכחו מתחייב בנפשו, ופי' ג"כ אשרי מי שבא לכאן ותלמדו בידו, תלמודו דייקא השייך לשורש נשמתו עכ"ל.
והנה כ"פ חשבתי דרכי ושקלתי בדעתי דאולי נכון למנוע א"ע להוציא לאור חידושי תורה והלכות נשגבות, מפאת כת אנשים אשר מהתלים על עשות ספרים חדשים, והי' כי יאמרו מה העבודה הזאת לך, מה אהני לן ההוא מרבנן בעשות ספרים ולהפיצם בחוצות ולהיות ראש המדברים, מי שם פה לאדם
כמהו, וכי העולם לדידי' הוא צריך, דהא העולם הי' עומד בלתי ספרו ואין זה אלא קבל רוח
(עמוד ו)
יתירא דאית בי', והגם דהאמת הוא שאיננו בא במספר אנשים להיות נמנה עם הגדולים המחברי ספרים חקרי לב ובעלי תריסין, עכ"ז הרשות נתונה גם לפעוטים כמוני להשמיע דעתו ברבים מן המעט אשר לפני, ואינני אומר קבלו דעתי, וזימנין באפקרסתא דענייא תשכח מרגניתא, ועכ"פ יהי' תועלת לבני גילי, דהרבה פעמים נמצא ב"ה בדבריי חידושים שימצאו חן גם בעיני הלומדים החכמים הגדולים אשר קטנם עבה ממתני, כמ"ש הפרמ"ג בהקדמה לאו"ח כאשר ימכר פי המליזין ומדברים על מחברי ספרים שלא יהי' בכלל ואם בחקותי תמאסו וגו', כי לפעמים ימצא בספר קטן מה שלא נמצא בראשונים כאשר הניחו לו מקום להתגדר וכו' ע"ש, וכן ראיתי מובא בשם החוו"ד בהקדמה לספר תורת גיטין בשם מאמר החכם, שדבר אחד טוב אשר ימצא בספר כדאי שיגן על כל הספר.
אך העיקר שיהי' נאמרת כולה לשם שמים, כמ"ש החתם סופר או"ח סי' ר"ח שכתב ע"ד מחברי ספרים. וז"ל שם כל המחבר ספר ומתערב במחשבתו לגדל שמו רבצה בו האלה האמורה במילי דאבות נגיד שמא אבד שמי' ולא תעשה ידיו תושי' להוציא מחשבתו אל הפועל, כי יבאו מבקרי מומין ויחפשו וימצאו מלבד שהוא עובר איסור דאורייתא דברים שבע"פ וכו', ולעומת זה היודע בעצמו כי כל מגמתו לשם ית"ש להגדיל התורה ולהאדירה, ורק מונע בר מפני החשש מבקרי מומין ומלעיגים ומלעיבים במלאכי השם, עבירה הוא בידו וכשם שיקבל עונש על הדרישה הנ"ל כן יענש זה על הפרישה, אחז"ל עשה דברים לשם פועלן ודבר בהן לשמן עכ"ל הטהור. א"כ לפי דבריו הק' של החת"ס זי"ע, איך אפשר למצוא ידינו בביהמ"ד ולהעלות על הכתב חידו"ת ובפרט בהלכה, דהא הותנה שיהי' כולה לשם שמים, ומי יאמר זכיתי לבי, שיכול לברר וללבן הלכה למען שמו הגדול, אבל נחמתי בדברי כ"ק מרן חו"ז הגה"ק בעל דברי יחזקאל זי"ע משינאווע ששמעתי אומרים משמו ההוא אמר אם אדם מברר הלכה למעשה בעת שנשאל או צריך לו נקרא תורה לשמה, הגם שבב"ח או"ח סי' מ"ז כתב שעדיין לא נקרא זה לשמה, איזה מעשה נקרא וכו', כל שאין מעשה אחרת אחרי', שאם לומד כדי לקיים נמצא שעדיין אין זה תכליתה ולא נקרא גמר המעשה עדיין עי"ש בב"ח, ועבודת ישראל בסוף ספרו מביא דברי הב"ח וגם הוא פי' כעי"ז, מ"מ יש הרבה בחינות לשמה וגם זה נקרא לשמה, וז"ל תשובת ר"י מקורבל מובא בשע"ת או"ח סוסי' תקמ"ה ס"ח וז"ל, וברכ"י כתב תשובת כ"י מהר"י הלוי ממהר"ש שהי' קדמון ושואל שאלות מן השמים ומשיבים לו, ושאל אם מותר לכתוב פי' פסוק והלכה בחוה"מ, והשיבו לו אוהב ה' שערי ציון המצויינים בהלכה, שמחדשים חידוש בהלכה ומעמידים אותם על בורי', אותם שערים נאהבים יותר מכל משכנות יעקב, וכל אותם החושבים סברות ומחשבות בהלכה חמורה ובפוסקים החמורים אהוב ונחמד לפני מלך העליון, ואם על אבידת כסף הותרה מלאכה בחוה"מ כ"ש וכש"כ שיש לחוש על אבידת המרגליות היקרות שהם מחשבות וסברות התורה היקרה שיש לכותבם שלא ישתכחו ויאבדו, וכל הכותב אותן מקבל שכר עליהם. זה פירשו לו ושמו בפי אמת. ואגרת רשות אסור אפילו ע"י שינוי, ואגרת שלומים שמשמח את חברו ובעבור אותה שמחה התירו לו לכתוב אגרת רשות כי הם אגרת שלו' עכ"ל, והגם כי לא בשמים היא, מ"מ כבר נודע בשערים ונתקבל ספרו שו"ת מן השמים, וכ"מ בתדב"א רבה סו"פ יו"ד ובישוע"ק שם אות י"ג שכתב וז"ל כתב הגאון מהר"ש בספר כלי יקר על נביאים ראשונים, ולפיע"ד כמו שמצאתי בתדב"א שמפרש יבחר אלקים חדשים, שהשי"ת בוחר בדברים חדשים של ד"ת ושכר גדול למחדשים, וישראל ארבעים אלף שיצאו וכו' למלחמה ויצאו בנצחון בזכות אלו שעוסקים בתורה ומחדשים ועליהם נשענים כאלו יש בידם מגן ורומח ע"כ תורף דברי התרב"א עכ"ל, וכה"ג כתב הבעה"ט ר"פ דברים
(עמוד ז)
פסוק ג' ד"ה בארבעים ב' במסורה בארבעים שנה, בארבעים אלף כישראל, לומד אם יהי' ת"ח אחד מן מ' אלף אינן צריכין לא רומח ולא מגן כי הת"ח מגן עליהם וכו' ע"ש.
אך העיקר כמ"ש למעלה שיתכוון שיהי' לשם השם בלי פניות, וי"ל הכוונה במה שאמר שלמה המלך ע"ה בקהלת, ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר, סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, וי"ל דקאמר עשות ספרים הרבה אין קץ, והגם דמזדמן לפעמים אשר "ולהג הרבה", כי איכא אנשים המלהגים ומהתלים על חיבורים חדשים באמרם כי זה רק יגיעת בשר בלי תבלין ופלפולא חריפתא, אמנם העצה נגד זה שאל ישגיחו על זה "כי סוף דבר הכל נשמע", אם בעל הספר מכווין להלכה בסברא ישרה כדת של תורה, ורק "את אלקים ירא" היינו שיהי' כוונת המחבר לשם שמים, בלי פניות, אז "סופו להתקיים" "ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם" פי' מחויב האדם לעשות שמירה למצותיו שיהי' קבועין לדורות על יד בנים ת"ח ועל ידי חידושי תורה שכותב כי זה כל האדם והבן.
ולפע"ד המבקרי מומין לאו מסיטרא דקדושה הם, אלא רק קנאים פוגעין ופגיעתן רעה, ורק קנאת הכבוד והרוממות בוערת בקרבם, ולא קנאת הסופרים המרבה חכמה כאשר ראיתי מובא בשם הגה"ק ר' ברוך
קאסיווער זי"ע, שכתב בפירוש הכ' קנאת סופרים תרבה חכמה, למה אמר תרבה לשון ציווי ולא אמר מרבה חכמה, וכתב בזה שלפעמים יש קנאת שמתחרה על שחבירו לומד והוא אינו לומד, וחפץ שחבירו ג"כ לא ילמוד כמוהו, לכן אמר קנאת סופרים תרבה חכמה, כלומר הקנאה תהא בענין זה שתרבה חכמה, שיחפוץ ללמוד כמו חבירו, ולא שהקנאה תמעיט החכמה שיחפוץ שחבירו לא ילמוד כמוהו עכ"ל כמו כן אלו הקנאים שהם בעלי הנאה, אשר אינם רוצים ליגע בתורה ומבלים ימיהם בשהי דפהי, ולהרבות בהונם ומאודם, עיין רש"י סוטה דף מ"ז על מה שאחז"ל שם, משרבו בעלי הנאה נתעותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם, וכתב ע"ז רש"י ז"ל בזה"ל, נתעותו הדינין דמתוך שהם בעלי הנאה אין מטריחין עצמם לעיין בדין ובאיסור והיתר להורות לצבור, ושתוך כך נתקלקלו מעשיהם וכיון שכן אין להקב"ה נחת רוח בעולמו ואין עממו נוח לו עכ"ל רש"י ז"ל.
וכן כתב הפרמ"ג בהקדמתו שאלו המליזין ומדברים על מחברי ספרים הם אינם בני תורה והוא "מקנאת איש מרעהו" עי"ש, וכן ראיתי מובא בשם הקדוש מהר"ן בספרד לקוטי עצות בערך תלמוד תורה אות מ"ו וז"ל, יש כמה ספרים עכשיו וכן עתידים להיות עוד ספרים וכולם צריכים להעולם, ואסור להלעיג על שום אחד מהם, מאחר שכל יסודו ובנינו הוא עפ"י תורתינו הקדושה וכו', אבל הספרים שהולכים עפ"י תורה הק' שקבלנו מסיני כולם יקרים מאוד וכולם צריכים להעולם, ולכל המלעיג על שום אחד מהם ח"ו הוא נידון בצואה רותחת וכו' עד שישוב ע"ז בתשובה שלימה ויתקן זאת, ויהי' נחשבים בעיניו כל הספרים הק' ההולכים עפ"י יסודות התוה"ק עי"ש.
והנה כבר אמר בירושלמי מובא בתוס' חגיגה. דף ט"ו, עד דאלין עסקין בדידהו נעסוק בדידן ע"ש, כן יעזור לי השי"ת שאזכה לעסוק ולהגות בתוה"ק על טהרת הקודש באין מפריע. ובאמת אלו המחברי ספריהם ומדפיסים להפיצם חוצה על פני תבל להקים להם שם עולם, אפשר בזה יוצאין לידי מצות מצוה ללמד, כמ"ש אחז"ל בגמרא ב"ק דף י"ז ע"א דלאגמורי עדיף ממעשה, וגם נודע טבע המוטבע באדם כי אין אדם שליט ברוחו לעצור בלבו השתוקקותו לפרסם דבריו לאחרים, ובתר"י פ'
(עמוד ח)
א"ע פי' על פסוק שמחה לאיש במענה פיו, גודל החשק באדם להביע אמריו ולהראות כזה ראה חידוש, עי' בהקדמת עמק שאלה, ואם באיזה חכמה וחידוש בעלמא אין אדם מתענג כי אם בהודיעו לרעיו את אשר ראה וידע, מכ"ש בתענוג עולם וחמדה גנוזה תוה"ק יקרה מפז ומפנינים, אם עזרו ה' לחדש בהם איזה דבר, ומוצא בהם טעם מתוק ומשתעשע בנועם מתיקות תוה"ק ובמה יערב לנפשו כי אם בהתגלות הטוב אשר הטיב ה' עמו לרבים, אך יש בזה קצת סכנה באם דורש לכבוד עצמו שהוא ח"ו בכלל הנהנה מדברי תורה, והחמיר בזה התנא האלקי הרח"ו ז"ל כי הם בכלל דור הפלגה לעשות לנו שם, ומי יאמר זכיתי לבי וכוונתי זכה בהשתעשע רק בתענוג ושעשועי תורה הק' מבלי יגבה לבבו ולהרבות כבודו, הביאו דבריו בשו"ת עמק שאלה, והוא כעין מה שהבאתי לעיל ממ"ש החת"ס, דכל מחבר ספר ומתערב במחשבתו לגדל שמו, רבצה בו האלה וכו' כנ"ל, נמצא דהעיקר שיהי' כולה לשמים בלי תערובות כוונה אחרת, ומי יאמר זכיתי לבי, ומהאי טעמא הסביר בעל העמק שאלה טעם של כמה גאונים שלא רצו להדפיס ספריהם בחיים חיותן, כי מגודל יראת חטאם יראו לנפשם אולי ח"ו יתערב בכוונתם איזה שמץ הנאת עצמו ובזה יהו' בכלל הנהנה מדברי תורה ח"ו, עי"ש מ"ש לדרכו.
ולי נראה לפע"ד דאה"נ הני גדולים וקדושים רמי קומה בקומה שלימה כערכם הרם, דגבייהו אפשר שיהי' כולה לשמים בלי תערובת כוונה אחרת כלל, אבל באנשים הדיוטים ופעוטים כמוני, די אפילו תתקצ"ט חלקים ח"ו הם כוונת חולין וחלק אחד הוא קודש בכוונה לשמים, ג"כ מציל על הכל, כמו דדרשו חכמז"ל
על פסוק אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו, ופירשו דאפילו אם במצוה אחת תתקצ"ט חלקים כוונת חול וחלק אחד מני אלף קודש, מציל את כולה, כמו כן אם יש לי בעזהי"ת א' מני אלף כוונה לשמים די להקב"ה בזה. ועל יסוד זה החלטתי בדעתי, מה שהייתי זמן רב כאיש משתאה אם להדפיס חיבורי בחיים חיותי, דיש לחוש שלא אהי' ח"ו כנהנה מדברי תורה כנ"ל,
ולהיפך אם אמנע מלהדפיס אז אהי' ח"ו מתחייב בנפשו כמ"ש לעיל מהחיד"א ז"ל, אך מאחר שהעליתי דאפילו אם א' מני אלף כוונה לשמים יספיק שיציל על כולה, לכן החלטתי לבל להיות בכלל מונע בר כמ"ש החת"ס זי"ע ולא אחדול א"ע מלהדפיס את חבורי.
ובנתיים הזדמן לי השי"ת לראות דברי הפרמ"ג באגרת הראשונה שהביא בשם ספר אבק סופרים, שכתב בזה"ל "אשרי מי שמדפיס ספריו בחייו" עי"ש, וכן מה שכתב החיד"א ז"ל בערך נשאל לדוד וז"ל וגדולי
ישראל קצתם הי' זהירים שלא להדפיס ספרי חידושיהם בחייהם, ובאמת אמרו מן הזהירות שלא תרבה להזהר כי זה גרם שנאבדו הכתבים חבל על דאבדין עכ"ל, ואלו דברים הק' חזקוני ואמצוני להרהיבני לבצע מחשבתי מכח אל הפועל.
לבי יחיל בקרבי, בהעלותי על זכרוני, אחר החורבן הנורא, שנלקח מאתנו כל גדולי וצדיקי הדור, ובעוה"ר גם חידושי תורתם, בכל המקצועות, נאבדו עמהם ג"כ, נכבו נרות עולם, אורות התורה, והרוב מהם שלא זכו להא דאחז"ל על אגורה באהליך עולמים, שביקש דוד המלך ע"ה להיות דר בשני עולמים, ור"י אקפד על ר"א תלמידו שלא אמר שמועה משמו, ובתוכם גם כ"ק אאמו"ר הגה"ק מר אהרן טייטלבוים זי"ע אבד"ק וואלאווע והגליל, שהשאיר אחריו ברכה חיבור נפלא על התורה וכמה שו"ת הלכה למעשה, ולדאבונינו לא זכינו לאור תורתו, ולא זכה להאיר עולם בחכמת תורתו, כי בעת שהובילו להגעטא, שמעתי שציוה להמשמש נאמן ביתו, שיטמין חבורו בכלי בתוך הקרקע, ולדאבון לבי אחר היגיעה וחיפוש לא עלתה בידי למצוא מקום הטמון
(עמוד ט)
בקרקע וחבל על דאבדין, ואזכירו קצת בשבחי', הגם מי הגבר אשר ימלל שבחי', אחר שנודע בין החיים שהי' מפורסם בהמדינה, הי' אחד מהחבריא הקדושה מדור הישן, שכל העולם הי' עונים אחריו מקודש, יראת ה' טהורה, בוערת בו כאש, לוחם מלחמת ה' כלביא וכליש, ממנהגי אבותינו הקדושים כמלאכי
האלקים, לא זז, עולה, שקר, חנופה, הי' מרחק על הקצה, שהי' מפורסם לאיש שרק האמת יורה דרכו, ורק האמת לאמיתו לפניו יבואנו, הי' חד מראשי מנהגי המדינה, עוד נוסף עולה על זכרוני קול תפלתו בקדושה וטהרה, כשאגת ארי, הבוקעת שחקים ויורדת לחדרי בטן, ובפרט בימים הנוראים אשר רבים מסביביו באו לצל קדושתו וצדקתו ולהסתופף בצלו לשמוע אל הרינה ואל התפלה, שהי' דבריו דברים רשפי אש יורדות חדרי בטן, להלהיב הלבבות לתשובה שלימה ודרך העבודת ה' איך לעבוד ליוצרנו ובוראנו.
ואת כפי אפרוש בתחינה שזכותו יעמוד ויגן עלי וימליץ טוב בעדי, שאזכה עוד לשוב בתשובה שלימה ולעבוד את ה' עטה"ק במנוחה ולראות רב נחת דקדושה מצאצאי שיחי' עד ביאת גואל המבשר במהרה.

והנה ידוע דכל אחד מחויב לרמז שמו על ספרו, כמ"ש הרוקח דכל אדם צריך לרשום שמו בספרו בביאור או בראשי תיבות, וכן ראיתי בהקדמת עמק שאלה שהביא מאחד בהקדמת ס' דברי נחמי' מהא דאיתא בסנהדרין דף צ"ג ע"ב דנחמי' נענש שלא נקרא ספרו על שמו אף שנאמר על שם נברא רבא על שם עזרא, וכן מהא דסוף הוריות דקנסו לר"מ ור"נ שלא לימרו שמעתתא על שמם, אף שההלכה נתקבלה בבית המדרש ע"ש שהאריך עוד בזה, לכן גם אני עשיתי כן וקראתי ספרי לבושי יום טוב כי שמי בקרבו, ואקוה להשי"ת שהתלמידי חכמים אוהבי האמת יחבבו דברי ויעלה ספרי בעיניהם ותפלתי אשר יהי' לרצון אמרי פי.
ועל הטוב יזכר זוגתי הרבנית וכו' מרת פייגה תחי' בת הרב הצדיק המפורסם מרן נחום אפרים האלבערשטאם זי"ע האדמו"ר של השיניווער קלויז הגדולה בעיר טארנא, בן הגה"ק מרן ארי' ליבוש ה"ש זי"ע מטארנא, בן מרן הגה"ק בעל דברי יחזקאל משינאווע זי"ע ועכ"י וחתן הגה"ק מרן נפתלי רובין זי"ע אבד"ק ווישניצא, שהי' חתן בעל דברי יחזקאל משינאווע זי"ע.
וכן יזכר לטובה בני הרב וכו' כש"ת מו"ה נחום אפרים טייטלבוים שליט"א וזוגתו אלטה נחמה מאלטשי תחי' ובנם ברוך שיחי', וכן יזכר לטובה בני הב' וכו' הרב אהרן טייטלבוים שליט"א.
ומעתה אתחנן אל ה' בעת ההוא יהי' לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי, ותחינתי שזכות אבותי יסייעני, שאזכה לקיים את כל דברי תלמוד תורתך, ואזכה להרבות להשפיע תורה, ושיהי' הגיון לבי לפניך היינו שיהי' כוונתי לשמים, והשי"ת יעזרני על דבר כבוד שמו יתברך שאזכה להגות בתורת ה' תמימה עדי נזכה לראות בשוב ה' את שבותינו כבראשונה ולראות במהרה בבנין אריאל, למען יגל יעקב וישמח ישראל בהתגלות כבוד שמים בב"א.
חנניא יו"ט ליפא טייטלבוים
אבדק"ק נירבאטור יצ"ו