תקציר המבוא:

אודות המחבר

הספר יצא לאור בשנת תרצ"ט, והמבוא עוסק בשנים שקדמו לפרוץ המלחמה.
המבוא כולל דברי השקפה והגות, אין מובאים בו תולדותיו של המחבר.
המחבר מספר על: שריפת בתי מדרשות וספרי תורה ("ליל הבדולח"), גזירות דת, גירוש קהילות ונעילת שערי מדינות בפני הפליטים. כן הוא כותב בצער על מצבו הרוחני של העם היהודי: רפורמה בדת, חילוניות ועזיבת המצוות. מסקנתו היא שאין להתייאש מן התשובה, עיקר המלאכה מוטלת על גדולי התורה ועל המחנכים, שצריכים לייסד בתי ספר תורניים ולחזק את הישיבות שהן מבצר היהדות.

המבוא:

בעז"ה

חסדי ד' אזכיר הנותן ליעף כח אשר גם בעת שהקיפוני טרדות ותלאות פרטיות וכלליות במשך זמן האחרון וביחוד בימי חליי אמרתי לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, ועלתה בידי לסדר חלק שלישי מס' "אחיעזר" מחדו"ת ושו"ת אשר אתי בכתובים, כלולים בזה איזה קונטרסים ומכתבים ערוכים וכתובים משחר טל ילדותי אשר הי' עלי לבקר לזרות ולהבר ולסדר מחדש. מהשו"ת לפעמים בא בארוכה ופעמים בקצרה, באשר לא יכלתי עוד להתהלך ברחבה ולהעמיק חקר בכל ענין והנחתים כמו שהם והוכרחתי גם להשמיט כמה ענינים נכבדים, וגם לא עלתה בידי לסדר כמתכונת החלקים הראשונים וקמא קמא דמטא לידי הכנתי, וגם הובאו כמה ענינים שונים קצרים כלולים בסימן אחד, אשר ע"פ "תכן הענינים" ימצאם הקורא והמעיין.

והנה באמת העת עת לעשות לד' הפרו תורתך, ומה גדולה חובת השעה רבת האחריות על כל מי שבידו לעשות. מה נורא מצב עמנו, לא היתה כזאת גם בימי הבינים אשר כל הגולה כמדורת אש, בתי מדרשות וס"ת נשרפים בראש כל חוצות, וגזירות קשות מתחדשות ע"י שונאינו מנדינו להעביר על דת קדשינו, קהלות ישראל גדולות וחשובות נתלשות ממקומן ושערי מדינות נעולות בפניהם, נעים ונדים בין גלי ים ורבבות משפחות נודדות ביבשה בין גלי שנאה השוטפת וסוערת בכל תקף, והיינו ללעג ולקלס לחרפה ולמרמס, וגם האור אשר זרח לנו ממזרח מארץ חמדתנו, ארץ הקדש ת"ו, הועב בענן כבד, אשר לא נדע מה ילד יום, צרות רבות סבבונו, הריגות ורציחות, גירושים וטלטולים, ועם ישראל כולו טובע בנהרי נחלי דם ובים של דמעות עשוקים ורצוצים, אוי מה הי' לנו!

והנה מלפנים בימי הבינים ובימי גזירות ת"ח אשר אחינו ב"י האמינו אמונת אומן בד' ובתורתו, וכי לא יזנח ולא יטוש אלקי ישראל את עמו, נתנה להם אמונתם כח ואומץ לישא בלהות העריצים, ועוד נבנו על ידם מרכזים גדולים לתורה ולתעודה. כמו שאמרו: כל מקום שגלו גלתה שכינה עמהם. אכן עתה בעוה"ר רפתה האמונה ובארצות המערב הכה הריפורם שורש מכבר זה איזה דורות ובאו הרבה עי"ז לידי טמיעה והתבוללות ממש, ומשם יצאה הרעה כעת לרדוף אותם באף להחרימם ולגרשם מן הארץ, וארס השנאה לאחב"י התפשט על ידם גם בשארי ארצות, וגם במדינות המזרח רבו התועים והמתעים אשר ללא אמונה גברו בארץ להטות את המון בית ישראל מדרך התורה, ועוד יתרה עשו חלק מן העם לחלל קדשי האומה בפומבי, לא עמדו בנסיון ופרצו פרצות בקדושת השבת יסוד כל התורה וטמאו את נפשם באכילת נבלות וטרפות, ע"י המכשילים הרבים, אשר על זה כתוב ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. גם בקדושת המשפחה בישראל רבו הבקיעים והפרצות. בכל זאת עדין לא בא העם לידי הכרה לדעת מה זה ועל מה זה נרדפנו ככה, הוכה העם בסנורים ונמס כל לב ורפו כל ידים וכשל כח הסבל לישא את עול הגלות והמצוקות המתגברות משעה לשעה בשצף קצף וחמה עזה, שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו.

אחרי כל אלה חלילה לנו להתיאש, עלינו לשוב בלבב שלם כמו שכתוב "בצר לך ומצאוך וגו' ושבת עד ד' אלקיך", ועלינו להתאמץ ולהתעודד ולהתחזק ולחזק את אחינו בפעולות ובמעשים, לדבר על לב הנדכאים הגולים והנרדפים ולחזקם בדברי נחומים ולעודד את רוחם הנכאה. על גדולי התורה והיראה, יחידי סגולה ואנשי מעלה, לעמוד על המשמר בענינים הנוגעים ליסודות התורה ולדבר השכם ודבר ולחזק ידים רפות לעמוד בנסיון ולבטוח בד' כי מתוך צרה ימציא פדות ורוחה.

וזאת לדעת, כי שורש המחלה הוא בהחנוך הפרוע לשמצה אשר הדור הצעיר מתחנך בבתי ספר חפשים ללא תורה וללא אמונה, ועי"ז גברו הבורות ועמי הארצות, ההוללות וההפקרות, אשר ע"כ העבודה הגדולה למען תחית וחזוק החנוך התורני ושכלולו צריכה שתתפוס מקום בראש ולהיות נקודת המרכז בעבודתנו ומפעלינו. חוב קדוש הוא ליסד בתי ספר דתיים וחדרים ללמוד גמרא בכל קהלה ובכל ישוב בארץ ובגולה ע"י מורים מומחים שומרי תורה ומצוה, ולגדלם ולחנכם על ברכי התורה והיראה, אשר גם כי יזקינו לא יסורו מדרכם, כן עלינו להשתדל להפיץ למוד התורה ברבים בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ללמוד שם שעורים קבועים, וליסד שעורי ערב לפועלים ולצעירים, ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.

ביחוד עלינו לשום לב לחזק את הישיבות הגדולות והקטנות מבצר היהדות המוסד העתיק מדור דור, אשר משם יצאה תורה ואורה בכל תפוצות ישראל, והאירו את חשכת הגולה. וגם עתה הישיבות בפולין ובליטא ועוד הנן מרכז רוחני וכמגדל המאור לעם ישראל. התלמידים המצוינים השוקדים על התורה בחרף נפש הם הנם חלוצי האומה וגבורי הרוח, המשואות המפיצים קרני אור בכל מקום ועל ידם תבנה ותכונן כנסת ישראל.

אם נלך בכח זה לחזק התורה והמצוה נקוה כי יצלח לנו לגדור את הפרצות ולהמשיך את קדושת ישראל בכל צביונו וטהרתו כמאז ומעולם, ולהגדיל תורה ולהאדירה , וד' ימהר לרוחתנו ולישועתנו ויקבץ נפוצותינו מירכתי ארץ ויקוים בנו במהרה כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים.

המיצר בצרת עמו ומצפה לישועה וכו"ח יום א' ג' סיון בחודש שניתנה בו תורה ואורה והי' אור לבני ישראל בכל מקומות מושבותיהם תרצ"ט , ווילנא.

חיים עוזר גראדזענסקי
בלאאמו"ר הרב הגאון מו"ה דוד שלמה זצ"ל
האבד"ק איוויע.