תקציר המבוא:

אודות המחבר

מחבר הספר עבר בין מחנות שונים בזמן המלחמה. הוא כמעט ואינו יורד לתיאור של פרטים, אך מתוך דבריו אפשר להבין שראה את הגרוע מכול. הוא היה במחנות במשך כשנתיים וניצל בדרך נס. את המאמרים שבספר כתב בשנות המלחמה בסתר, ומסר אותם לדפוס לאחר המלחמה.
מטרתו של הספר היא להתמודד עם השאלות הקשות שהתעוררו בלבו כאשר התבונן באירועים הקשים שעוברים על העם היהודי. ברור לו שגם לגרוע מכול יש תכלית מאת הקב"ה, ואנו בני האדם צריכים להאמין בכך. לדבריו, גם היטלר נברא כדי לקיים צורך כלשהו בעולם, אלא שאנו איננו מבינים מהו. קשה לו מאוד לקבל שאנשים שאלו היכן הקב"ה במלחמה. בשבילם וגם בשביל אחרים הוא פרסם ספר זה.

המבוא:

(עמוד ג)
הקדמה
אמר המחבר ראיתי אחי לצייר לפניך את תוכן הספר ואת עמל העבודה והסבות אשר הביאו לי להדפיס את הספר בזמן חירום זה, וראשית דבר אומר הנה ידוע כי הרבה מיני מכונות יש בעולם מינים ממינים שונים והצד השוה שבהן שאין אף אחת שהיא פשוטה וידועה בהבטה בלבד, אלא הן צריכות לפנים, וכדי להבין ולהגיע עד עומק ותוכן של כל מכונה נתקנו בתי לימור הנקראים אינסטיטוט אשר שם לומרים אותן
ומקבצים שם ידיעות על ידיעות אחת אל אחת מכל פרט ואבר של כל מכונה ולומדים שם לא חדש ולא שנה עד שהלומד מקבץ כל הידיעות ואז מקבל האות מהנדס לעדות על ידיעתו בידיעות המכונות.
והנה בין כל המכונות הנמצאות בעולם נמצאת נם מכונה אחת עלובה וגלמודה שאין לומדים אותה ואין מתעסקים בה ואין דורש לה ולא נתייסד שום בית לימוד עבורה והמכונה ההיא נקראת "אדם", ונתתי לבי להתבונן על מכונ' זו לדעת מה זה ועל מה זה ראו בני אדם להתייאש ממנה ולא ללמוד אותה, ואמרתי שמא אין זו המכונה כשאר כל המכונות שבעולם כי פשוטה היא עד שבהבטה בלבד הכל מכירים ויודעים אותה ולכן אינה צריכה לפנים, אבל אחר שהתבוננתי במשנה אבות פ"ב הלל אומר אל תאמין בעצמך עד יום מותך, הבנתי לא כן הדבר כי צריכה היא באמת לפנים ולפני ולפנים ואפילו החכם ובר דעת צריך הרבה מאד לעמול ולהתעסק מאד בכל כשרון שכלו והבנתו ער כדי שיוכל להגיע אפילו רק עד קצתה וכולי האי ואולי, כי המשנה מלמדת אותנו שאין אנו מכירים אותה לא מינה ולא מקצתה ער שאין אנו יכולים לשער בה אפילו מקצת מן המקצת כדי לדמות לכה"פ מילתא למילתא, כי משום מכונה בעולם אין אנו יראים ואנו מעמידים אותה על מעמדה ומצבה בכל מקום וזמן ועוזבים אותה בעת תוקף הילוכה ומוסרים אותה תחת השגחת כל אדם ואף הוא הולך לישן בבטחון חזק שהמכונה לא תפשע ותעכוד באמונה בדקדוק ובדיוק כל מה שהטילו עלי' ומכ"ש שלא תבעט בו כלל, וא"כ למה זה מן המכונה זו אנו יראים כ"כ עד שאין אנו מאמינים אותה אפילו על קוצו של יוד, אלא ודאי מפני שאין אנו מכירים אותה כלל וכלל ואין אנו יודעים מה היא טבעה ומזגה וכל מהותה ואיכותה ואין אנו יודעים איך להתנהנ עמה ולהשתמש בה.
ואמרתי שמא האדם הוא כבהמה וחי' כי מותר האדם מן הבהמה אין ולכן כמו שהבהמה אינה יודעת את עצמה כידוע אבל את אחרים יודעת כמו שנא' ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו כך האדם אינו יודע את עצמו אבל את אחרים יודע, ולכן את האדם שלו אינו יודע אבל את האדם של אחרים יודע, אבל אחר שב-
עו"ה מסרני ההשגחה העליונה בידי ארם לא על חדש ולא על שנה אלא על שנים הרבה והייתי בידיהן וברשותן ממש ככל אות נפשם בין לחיים ובין למות להרג ולאבד ולמכה ולחרפה ובזמנים שונים ובמקומות הרבה ובמצבים שונים מכל המינים ולא בידי אדם אחד ולא ממין אחר אלא בידי הרבה בני אדם ומכל המינים זקנים ונערים מלומדים ולא מלומדים חכמים וכסילים תקיפים ולא תקיפים מאושרים ואומללים בעלי מנוחה ובעלי יסורים נוראים ומדוכאים.
תמהתי אז על נפשי ואמרתי עלי אה"פ בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ולא למדתי חכמה, להבין את האדם אפי' רק אפס קצהו (עד
(עמוד ד)
שכ"פ מחמ' כעס על נפשי על תמותי וטפש' דעתי לקוות על יושר ואין אמרתי מען לעבט מען לעבט און מען שטארכט א נער), ואמנם בשעה שהייתי בהאינסטיטוטים הנוראים האלו לא קבלתי בהם דעת כלל עד שתם הייתי בכל מעשה לחשוב שמא מ"מ אמצא באדם שמץ של אנושיות כי המעשים היו רבים מחול הים ולא הי' בי דעת לדמות מעשה למעשה ולא למדתי מכל העבר כי אם תמהון בלבד.
אבל אחר שההשגחה העליונה אמרה לצרותי די והוציאני מן המות הזה התחלתי אז להתנשם ולבוא אל עצמי ואז פקחתי את עיני לראות את האדם בלי לבוש וכמו שהוא ובאתי להחלטה להביט עליו פסמיסטי ביאוש גמור כי אבדתי אמונתי בו לגמרי לאמר הארי דורס והדוב הורג הזאב טורף והנחש נושך והדג בולע והאדם הוא הכל בו דורס והורג טורף ונושך ובולע, מה אומר ומה אדבר אחי, תסמר שערות ראשי ולבי נמס בקרבי בהעלותי על זכרוני את מעשי החי' רעה הנקרא "אדם" ראה ראיתי את החי' בכל הפרצופי' שישנם בעולם וראיתי שאין כל העולם נחשב אצלה לכלום ממש, מלבד מה שראיתי בין האומללים שבעד עשר סיגריות מכרקא ומאתים גרם פת קיבר שחור מסר אח את אחיו למיתה ובעד הכאה אחת על שכמו לומר "מאלאדעץ" מצץ את דמי חבריו ואחיו בצרה בעבודה קשה עד שפשטו את רגליהם באמצע העבודה ולא נאנח עליהם.
ואף שתליתי הדבר במה שאמר ש"ה ע"ה תחת עבד כי ימלוך אבל הכל ממקור אחר בא ממעין נרפש, וכשהתבוננתי בכ"ז אמרתי כמה אנו צריכים להודות להקב"ה על שנתן בטבע זו החי' הנקרא' "אדם" לדרוש אחר הכבוד ולהתפאר לא ברשעתה אלא במה שאין בה, כי בעבור זה היא צריכה להעלים את רשעתה במסוה של צדק ויושר להוציא טלפי' כחזיר לומר ראו כשרה אני, והמסוה היא קצרה מהכיל בה את כל רשעתה והשחתתה הרחבה מני ים, ובעבור זה לפעמים על כרחה מתקשטת וחוזרת אחור ומלאך רע יאמר ע"כ אמן וזהו הקיום של העולם בכלל' ולולא זאת הי' ממש איש את רעהו חיים בלעו וכל דאלים נבר, וכמו שאמר רחב"ר באבות הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו.
ולא שבני מלכות ממין אחר הם, כי אם תראה לאחד גונב ולהשני לא גונב אחד גוזל והשני לא גוזל אחד רוצח והשני לא רוצח אחר בעל שטה והשני לא בעל שטה אחר בעל שטה זו והשני בעל שטה אחרת ולוחמים זה עם זה וכ"א אומר עבור האמת הוא לוחם, תדע שכולם שוים הם וכונה אחת לכולם ונקודה אחת מנהגת עמהם והיא "שקר" שזה גונב בשקר וזה לא גונב בשקר זה גוזל בשקר וזה לא גוזל בשקר זה רוצח בשקר וזה לא רוצח בשקר זה בעל שטה בשקר וזה לא בעל שטה בשקר זה בעל שטה זו בשקר וזה בעל שטה אחרת בשקר זה לוחם עבור האמת שלו בשקר וזה לוחם עבור האמת שלו בשקר, באופן שאף שראינו מדרגות בשקר זהו מפני סבות חיצוניות שמשפיעים על האדם להגביר את השקר או להחליש.
וכמו שידוע לך שהמעשים שנארעו בכמה מיני אדם שהלכו בספינה וכשהיתה הספינה בלב ים הגיעו לסכנת מות והספינה חשבה להשבר וכשבאו ספינות אחרות להציל את אנשי' נתהפכו כל אנשי' להיות כחיות טורפות אפילו על קרוביהם האהובים להם ביותר לבניהם ולנשיהם ולקרוביהם שזרקו אותם לים ודקרום בחרב למען להקל עליהם הצלת נפשותיהם וכל דאלים גבר על חביריו וכל שעמד מרחוק ראה עד היכן נתגלה בהתייהם.
וכשהתבוננתי בכ"ז התפלאתי מאד על בריאת האדם בכלל ומכ"ש על שהמשילו הקב"ה על כל מעשיו הטובים וכמו שנא' המשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו, ואם אמנם ידוע שהאדם הוא מורכב מחומר ונשמה ונשמתו היא מן העליונים ממקור גבוה מאד מאד, אבל על דא קא בכינא על האי שופרא דבלי בארעא שפחה כי תירש גבירתה כי הנשמה אצלו בשבי', וראיתי בני עלי' ומועטים הם, ואם כי כך היא בטבע כל
(עמוד ה)
הבריאה שאין לך דבר שאינו מורכב מעיקר ופסולת והפסולת מרובה על העיקר, אבל לא תמצא בשום דבר בכל הבריאה שהפסולת שם לריק ולמותר בא כידוע מחכמת הטבע שבכל דבר הפסולת לשמירה לא בא וא"כ באדם הפסולת למה בא? ואמנם מצינו בחז"ל בבן זומא כשהי' רואה אוכלוסין של בני אדם הי' אומר ברוך שברא כל אלה לשמשני.
אבל גם שם יש להתפלא אדם שקיים מה שאז"ל באבות כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה כו', יצטרך לאלפי אלפים משרתים, ואמנם מצינו עוד יותר שאז"ל בסנהדרין חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, אבל גם שם יש להתפלא העולם הגדול הענקי למה לו ואף כי מה הוא האדם מגוף וסרחון רמה ותולעה לקברות יובל, והי' יותר מובן שהעולם יאמר בשבילי נברא האדם לעבדני ולשמשני כי באמת הוא לו עבד עבדים, וכמו שאמר החכם באו ונחזיק טובה למשוגעים שאלמלא הם הי' העולם חרב, וכתב הרמב"ם שאין בעולם שגעון דומה לשגעון האדם שהוא חלוש הנפש ודל ההרכבה והוא נוסע ועובר ימים ומסתכן בנפשו כדי שירויח דינרים ואח"כ מחלק אותם לאומנים לבנות לו בנין אבנים שיעמוד שנים רבות והוא יודע שלא נשאר משנות חייו מה שיוכל לבלות בנין עשוי מן הגמא.
ועוד יותר יש להתפלא שהרי הפסולת של האדם לא לבד שלא לשמירה בא אלא להיפך ממש כי כל הצרות שבני העלי' סובלים וכל מה שחם דווים וסחופים רק מן הפסולת הוא, ואף אמנם ידוע כי היא היא השמירה לנו וכמו שנא' נכוכדנצר עבדי אשור שבט אפי וביהושע כתיב וינח ה' את הגוים וכו' לנסות בהם את ישראל וגו', אבל מה מאוד נורא להבין שהרוצח האכזר היטלר ימ"ש לצורך נברא ובגזירת הטוב ומטיב לרעים ולטובים רצח, וכך גזרה חכמתו ית' מששת ימי בראשית ועליהם אמר יעקב אבינו האספו ואגידה וגו' באחרית הימים, אף כי י"א שהמכיר שגוף האדם אינו האדם עצמו אלא דירתו הסרוחה לא יתפעל כלל, וי"א כי נתאוה הקב"ה לנעים זמירות הלוים במקדש ולכן שלח על בניו את הרוצח הזה ימ"ש, כידוע שכשהוליך אותם להריגה רקדו ושרו וטהר לבנו ואף הפמליא של מעלה שרו עמהם וברגע קדמו לג"ע מה שלא השיג אחר בעבורה של ע' שנה, וי"א ע"ז מה שנא' אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו כי אם היו באחדות כלם וכמו שאז"ל עכו"ם שאמרו לישראל תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו כו', אז לא היו באין לידי חורבן זה ר"ל, ומכ"ש שאם היו מקדשים את ה' לעיני העמים אף הקב"ה הי' מקדש שמו מדה כנגד מדה והי' מקיים ויקץ כישן א' וגו' ויך צריו אחור וגו', ועוד יותר יש להתפלא שהרי בכ"ד הפסולת במדה כפי בריאות הדבר בא כידוע שכל שהוא בריא ביותר כן הפסולת מתמעט בו ואצל האדם הדבר להיפך שכל המקודש יותר מחורב יותר, ופני הדור כו', כן הי' ממש מימי אבינו הראשון, אחר הי' אברהם והי' נרדף מנמרד וכן יצחק אבינו מפלשתים ויעקב אבינו מעשו ומלבן ואח"כ גלות מצרים, וכמעט שמימי בראשית עד היום לא ישבנו לבטח כי אם בימי שלמה כמו שנא' וישב יהודה וישראל לבטח וכו' כל ימי שלמה, ועוד לנו לשאול על השטן עצמו למה ברא הקב"ה אותו חזק כ"כ עד שאין צדיק בארץ כו', שאפילו יציר כפיו של הקב"ה לא עמד בו ובו ביום שנברא נכשל בו וגרם מיתה לו ולזרעו ואף נגרש מג"ע, וכן ישראל אחר שיצאו ממצרים ועלו למדרגה עליונה ממלאכים לא עמדו בה כי אם מעט ולא הספיקו לקבל את הלוחות עד שעשו את העגל ונשתברו, וגם זו שאלה היא אם אמת כמו שאמר נירון קיסר קודשא בריך הוא בעי לחרובי' ביתי' ובעי לכפורי ידי' בההוא גברא כמו שהובא בפרק הניזקין ומה טוב הי' לרשעים אם לא היו באין על
(עמוד ו)
העולם כלל.
ואמנם בס' בן אברהם בפתיחה לחלק ב' מבאר כי טוב לו לאדם שנברא ואף אם בגורלו להיות רשע ח"ו ולקבל אח"כ יסורי גיהנם הנוראים הרבה והרבה שנים וסכ"ס יבוא לחיי העוה"ב משלא נברא כלל, אבל במדומ' שלא אצל כל הרשעי' כן, אף כי גם על המסית הידוע מבוא' בזה"ק שעתיד לקבל תיקון.
והעיקר מה נשיב לאפיקורוס, ואוי לנו כי רבו השואלי' והנופלי' מאמונתם באמרם אלינו אי' אלקינו, וישבו לארץ ידמו זקני בת ציון, כי נסתתמו טענותיהם, והתורה מונחת בקרן זוית, והקב"ה אומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פעלי און, כל אלו השאלות וכיוצא באלו הן שהציתו בקרבי אש שלהבת לקבץ ולבאר בספר את כל הענינים בעהי"ת ויתעלה.
(והנה ידוע כי ד' מדות. באדם חכם וטוב חכם ורע תם וטוב תם ורע, חכם וטוב שואל להתלמד חכם ורע שואל לקנתר תם וטוב זה שאינו יודע לשאול ומתלמד תם ורע זה שאינו יורע לשאול ואינו מתלמד והם הארבעה בנים שבהגדה אחד חכם ואחד רשע ואחר תם ואחד שאינו יודע לשאול ולמד זאת מד' פסוקי' שנאמרו בתורה, בפ' ואתחנן כתיב והי' כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה"א אתכם ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים וגו', ולפי שנא' כי ישאלך ולא נאמר כי יאמר ועוד שפרט את השאלות ולא כמו שאומר למדני כל התורה על רגל אחת הוא אות כי הוא מתלמד, ולפי שהבחין בין המצות שמצה עד ופסח חק ומרור והשאר משפטים הוא אות על דקות שכלו, ואמר אלקינו שהכניס עצמו בכלל, ואמר אתכם כי הוא קטן ופטור מן המצות כמו שפיר' המפ' ומ"מ לא אמר לכם כי גם הוא עתיד להתחייב ואתכם כמו אתכם, ולפי שהמצות הן כנגד הב' גלותים והב' גאולות גלות הגוף וגלות הנפש גאולת הגוף וגאולת הנפש שהן הד' מיני גאולה והוצאתי מטומאת הנפש והצלתי מגלות הנוף וגאלתי גאולת הגוף ולקחתי גאולת הנפש ועליהן הד' אותות שבמה נשתנה והאחרון כנגד הענני כבוד, ואף הד' ברוך כנגדן ואמר ברוך המקום כי עדיין לא נתגלה השם ואמר ברוך שנתן תורה קודם כמו שנא' וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך וגו', והן הד' מיני גאולה בלפיכך ע"פ הסדר כי אין לך עבד זה שהוא עבד להיצר ואין לך אור כאור התורה והה' כנגד גאולה האחרונה ואמר משעבוד כי ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו', לכן בתשובת האב מתחיל עבדים היינו לפרעה במצרים וגו', לפרעה בגוף במצרים בנפש כידוע, וכן בעל הגדה סידר במה נשתנה השאלות ותשובות של הבן חכם ואביו.
ולכן בסידור הד' בנים לא הזכיר תשובות האב אצל השאלות של הבן חכם כי כבר הזכיר מקודם, ולפי שבמה נשתנה לא סידר כי אם ד' שאלות ובזמן הבית שיבנה במהרה הי' ה' שאלות והיא שבכל הלילות אנו אוכלין בין צלי בין מבושל הלילה הזה כולו צלי כמו דנראה ממתני', לכן הוסיף הבעל הגדה ואף אתה כו', ואף, לשון הוספה על הראשונות, כהלכות הפסח, כמו שהדין בפסח, אין מפטירין כו', כדי שישאר טעם הפסח לזכרון, כלומר שאף מצוה על האב להוסיף לבן ולומר לו בני עכשיו שאלת ד' שאלות אבל לשנה הבאה בירושלם ונעשה קרבן פסח אז תוסיף לשאול לי שאלה ה', בפ' בא כתיב והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבדה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח וגו' ויקד העם וישתחוו, ולפי שנא' כי יאמרו ולא כי ישאלו ועוד שלא פרט את השאלות הוא אות על כי אינו מתלמד ולקנתר אמר, ולכן אמר לכם ולא אתכם, ובהתשובה לא נאמר ואמרתם לבניכם כמו אצל החכם כי לא לו היא התשובה כמו שנא' אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה, אלא ואמרתם לעצמכם כדי שנדע שלא בזכותנו עשה הקב"ה לנו אלא חסד חנם, כי אין לשון ופסח ולשון הציל אלא כשאף אנו בסכנה היינו כמו המצריים ונצלנו וכמו
(עמוד ז)
הקטרוג על הים הללו עובדי ע"ז והללו עע"ז וע"ד שאמר מו"ר אכן נודע הדבר, כיון שיש בתוכנו בנים משחיתי' כאלו, ולכן ויקד העם וישתחוו כי ראו שהם בטוחים להגאל אפילו אם לא זכו במעשיהם ועיין בס' באריכות, עוד כתיב שם והי' כי ישאלך בנך וגו' מה זאת ואמרת אליו בחזק יד וגו', ולפי שנא' כי ישאלך ולא כי יאמר הוא אות על כי הוא מתלמד, ולפי שלא פרט את השאלות הוא אות על כי אינו דק השכל, ותשובתו היא בחזק יד וגו', כלומר בהתגברות על השר של מצרים ושאר האומות כידוע, ולכן לא יתייאש כי ידע שישראל פנימיים בנשמות גבוהות מאוד למעלה מכל האומות וגדול ערכו ולכן אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.
עוד שם כתיב והגדת לבנך וכו' בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, ולפי שאין בעצמו שואל הוא אות על כי אינו מתלמד, ולפי שאינו שואל לקנתר הוא אות על כי הוא תם, ואמר את פתח לו כו', כלומר שלא יתייאש ממנו כי לא טימא את שכלו כהרשע ערום, ולימדה התורה את הדרך שיגיע עד הניצוץ הפנימי שבו לבאר לו גודל ערך המצות והיינו בעבור זה וגו', שבשביל הב' מצות נגאלנו ממצרים, וכענין שאמר רבי באבות הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה, ולפי שמלשון עשה ה' לי משמע נמי לי ולא לו שכונתו להשפילו ולהפרישו מן הכלל כדי שלא ישפיע עליהם לפיכך העמיד הבעל הגדה פסו' זה גם על שאלת הרשע, והוא לשון הקהה את שיניו, כלומר שלא ישוך אחרים).
ולפי כ"ז גם אני הוספתי בזה כל עניני התשובות ע"פ הד' בנים, וקראתי שם הספר "יורה חכימא" על שם החכם כי הוא התכלית של הספר גם כי הוא בגימטריא שמי, אמנם על כלם בנוי הספר כי מי הוא נקי כהיום לומר חכם אני ובעז"ה ע"פ רובא ככולה אף החכם כלול מכל הד' מדות ולכן אספתי כל הענינים ע"פ סדר המדרגות באופן שכל אחד יעמוד בו כפי מדרגתו החכם עם הד' מדות שלו והתם עם הד' מדות שלו ואפילו הרשע, כמו שכתבתי על השער שאפילו המקושר כו' בודאי ישוב בתשובה, יען כי הרשע הנאבד ר"ל לא ילמוד בו וזה שילמוד בו כבר יש לו הזכותים להציל את נפשו משאול תחתית, והנה הרבה יש מכאן ועד גיחון, אני כשנתים אשר הכרתי את הקיר הברזל והשטן כי חזק הוא מאוד ומה אני דל וחלש עד כפתע הי' ביני ובין המות לולי ה' שהי' לנו וגו' ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם.
ולכן לא ראיתי עצה אחרת כי אם להסתתר ממנו וכתבתי את המאמרים בסתר ממש עד כי ירא הייתי אפילו להוציא מלה בתפלתי וכ"ש למסור הכתבים לדפוס, ואחר שיעור הזמן ואחר כו' הלכתי כאלו כפוי שד ומסרתי בסתר את הכתבים לדפוס, וכשחזרתי לביתי נארע עמי מעשה נורא כהמעשה שנארע עם הגאון יעבץ ז"ל עיין בהגהותיו על מסכת אבות וביותר תוקף משלו מאוד פלאי פלאים למעלה משכל האנושי, ומתחלה חשבתי שאין זה המעשה מקושר עם מלאכת הדפוס, אבל אחר שהושנו והושלשו כו' כו' ובכ"פ ראיתי מכוון כנגד המלאכה הכרתי חסדי ה' עלי כי ראה בעניי והשיב ה' לי טובה, ועם כ"ז ה' יודע כל מה שבלבי והגלות והעניות המשבר' את כל היקום, ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיזכנו לשקוד על דלתי תורתו לשמה ושלא בצער ויאיר עינינו בתורתו ויזכנו לשוב אליו באמת ולעשות הטוב בעיניו ויאריך ימינו וישלח לנו גואל צדק בקרוב אמן:

ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיקובל זה הספר בכל תפוצות ישראל ויקבעו ללמוד בו בין ת"ח ובין בעה"ב בין ביחידות ובין בחבורה בישיבות ובבתי תפלה בין מנחה למעריב ויגדל נא כה ה' לזכנו לעלות ע"י לתשובה ולתיקון המעשים וזכות הרבים יהי' תלוי בי וזרעי וזרע זרעי ער עולם אמן:

(עמוד ח)
ובגמר דברי אלה אני מרים עיני וכפי לשמים ואומר אלו פינו מלא שירה כים כו' וביחוד אברך ה' על חסדו עטרי שזיכני באשת חיל זו אשתי זוגתי מרת מיכלא בת רחל תחי' לאורך ימים כי היא לי תמיד עזר ושלי שלה הוא ולכן קבעתי את שמה על שער הראשון שהוא בגימטרי' כשמה וימלא ה' כל משאלותינו לטובה אמן:

ואלה הם אשר סייעוני בתמיכה להוצאת הספר. הראש וראשון הוא הגביר הנדיב בעל הדפוס עצמו מר יהודא שאפניק כי לא לקח שכר על הוצאת הספר כי אם ההוצאות של תשלום הפועלים והנייר ועוד שהוציא את הספר בהקפה. והשני לו הוא הזשוינט ע"י האדון הנכבד ד"ר מר יהודה שפירא.



ליקוט קטן

האדם מתפחד כשהוא יחידי בלילה ומכ"ש בבית הקברות ואינו זוכר שסופו להיות שם יחידי סלה:
אלמלי ניתן רשות לעין לראות מיד הי' מת מתוך פחד:
למי יערב כל שמחה למי שעליו נאמר ותשחק ליום אחרון:
הרוצה שלא ימות ימית את עצמו:
אין דבר טוב כיסורים בין בתחתונים בין בעליונים:
לע"ל יברכו על היסורים הטוב והמטיב:
כמו שהשמש למעלה הוא רץ כמה אלפים פרסאות ברגע ולמטה אינו רוחש אפילו אמה בכמה רגעים כך
היסורים למעלה נוראים מאד ולמטה אין מגיעין אפילו עד הכנסת ידו באמתחתו חנם:
אלמלי ידע האדם בערך היסורים אפילו בחלק אחד מני אלפי אלפים הי' פושט שני חפניו כדי לקבלם:
מי שאינו מקיים עונת ת"ח וכאלו כפאו שד ומתענה עתיד ליתן את הדין:
כל אחד כפי מדרגתו כל שלא טעם טעם התבודדות לא טעם טעם תשובה מימיו:
המתבודד בהתבודדותו משיג יותר מבעל השכל בשכלו:
טוב להתבודד אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה:
בזה"ז אי אפשר לעלות אם לא בהתבודדות רחוק מישוב:
הרהורים טובים של האינו מתבודד אפילו מזמן רב לא יגיעו לההרהורים טובים של המתבודד מזמן קטן
ועוד כי הם בסירוגין וכל הרהור בפ"ע ואינו חשוב ובטל ברוב שאר ההרהורים ואינו משאיר רושם ונמצא
כמעט שהוא עומד כל ימיו ח"ו:
כשמתבודד בלילה ובוכה הקב"ה בוכה עמו ומלבישו חן וכל המקטרגים והקליפות בורחים ממנו:
בשעה אחת התבודדות בלילה מתקן יותר משבע מאות שעות שלמד בהם תורה ביום:
טוב להתייעץ קודם שיתבודד:
מי שאינו מניח בן או תלמיד שומר תורה ומצות בחרקאו אוי לו:
מי שלומד תורה ואינו מלמדה דומה ליארוד:
המלמד תורה ניצול מגיהנם:
המלמד תורה הקב"ה עושה לו טובה:
מי שאין לו רב אין לו עינים אין לו חבר אין לו רגלים אין לו תלמיד אין לו ידים ומי שיש לו כל אלו
אינו מת:
אין כח ככח תפלה:
לעולם פועל בתפלה בגלוי או בהעלם:
עיקר תפלה בשיחה ובשפיכה:
טוב צוא פיעססען זיך לפני קוב"ה כמו תינוק לפני אמו כי אז גם הקב"ה משתעשע עמו וקוראו בן יקיר
ואומר לו בני אתה אני היום ילדתיך והכל קוראין לו בן זקנים (מוזיניק):