תקציר המבוא:

אודות המחבר

מחבר הספר "חומת ירושלים", הרב אברהם יצחק ברומברג, מביא בקצרה בהקדמה לספרו את מסלול נדודיו באירופה בתחילת המלחמה. הוא מציין רשימה ארוכה של ערים שעבר בהן ומהן רואים שנדודיו החלו במזרח אירופה, בווילנה, ולבסוף הגיע לפריס. בסופו של דבר הוא הגיע לירושלים לאחר שהשאיר מאחוריו את כל בני משפחתו, כולל אשתו ובנו. לאחר תקופה קצרה בירושלים חזר לפולין לשמש כרב בצבאות פולין שבמזרח.
רובו של המבוא הקצר לספר עוסק בנושא הספר עצמו, ביאור לתלמוד הירושלמי, סדר נזיקין.

המבוא:

הקדמה
אחרי חצי שנה של נדודים רבים וקשים שבאו בעקבי הכבוש הגרמני והרומי בפולין ואחרי הטלטולים הנוראים שעברו עלי בערי הגלות: וילנה, רינה, שטוקהולם, אמסטרדם, בריסל, אנטורפן ופריז, זכיתי סוף סוף בע"ה להמלט מן הגלות הנוראה והאיומה ולהגיע לחוף מבטחים כא"י. וגם כאן הייתי גלמוד ועזוב מכל משפחתי ואהובי לבי, מהורי היקרים ה"ה אבי עטרת ראשי ותפארתי המפורסם בתורה ובחסידות מו"ה נתן נ"י ואמי מורתי רויזע תחי' ובפרט מזוגתי היקרה מרת לובע מושע תחי' ומבני יחידי יקירי הילד יעקב קאפיל שיחי', שנשארו בגיא התופת הנאצי, ונחמתי היחידה היתה רק התורה הזאת והחילותי להגות ולעסוק "בתלמוד ארץ ישראל" (שמו המקורי של הירושלמי בשפת ראשונים ז"ל). ולולא תורה זו שהיתה ילד שעשועי, כי אז אבדתי בעניי. רק זמן קצר ישבתי במנוחה באהלה של תורה וכדי לקיים מצות "מחיית עמלק" בזמננו אנו, קבלתי עלי עול המאמץ המלחמתי ונתגייסתי לרב לצבאות פולין במזרח, וכך נאלצתי שוב לקחת את מקל נדורי ולנדוד ממקום למקום אי שם, אבל גם בנדודי אלה את התורה שמרתי ואת למודה לא עזבתי, והיא לוותה אותי ממקום למקום, ואותה חקרתי ודרשתי בכל עת מצוא. ואם ימצא הקורא בספרי שגיאות, ידון אותי לכף זכות, היות שפעמים רבות בשעת למודי בירושלמי נאלצתי להפסיק ולהמשיך את נדודי במדבריות שממה, במקום שלא דרך בה כף רגל איש מעולם. ובשעת הרס וכיליון של העולם ע"י מבול של פצצות הכנסתי את ראשי בעובי הקורה של מקלט במוח של תורת ארץ ישראל, ואם כי חז"ל אמרו 'אי סייפא לאו ספרא', השתדלתי בכל זאת להאיר את הירושלמי במקומות שונים.

החילותי בסדר נזיקין, כי בסדרים אחרים כמו זרעים, מועד כבר עסקו הרה"ג רטנר ז"ל בספרו הידוע אהבת ציון וירושלים וגם הרה"ג ליברמן נ"י בספרו ירושלמי כפשוטו על מסכת שבת, עירובין ופסחים, ואם כי הניחו מקום להתגדר בו, בכל זאת בחרתי בסדר נזיקין "האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין", וסדרתי בספרי זה סנהדרין ומכות ביחד כפי דעת כמה מן הראשונים שהן מסכת אחת.

בספרי זה לא באתי לבאר את הירושלמי כולו, רק להאיר ולהעיר על מקומות שונים, ובעיקר השתדלתי להכניס אי אלה הערות במשנה שבירושלמי. אחת מן השאלות החשובות בירושלמי היא גירסת המשנה, שלפעמים רבות ישנם שנויים גדולים בינה לבין גירסת המשנה בבבלי לא רק בסגנון כי אם גם בנוגע להלכה, ולפעמים אפשר ע"י זת לגלות מקורות לפסקי הרמב"ם שנלאו האחרונים למצוא אותם כמו שתמצא בספרי זה עע' 59. 66. 73. וגם הרבה השמטות ברמב"ם מקורן כגירסת המשנה. גם הבלטתי את גירסת המשנה הוצאת לו, שכפי הנראה לי ממקומות רבים נשתמש הרמב"ם במשנה זו עע' 35. 94. והלכות שחיטה פ"י ה"ח שכ' "או שנשכה נחש" ובמשנה חולין נ"ח ע"ב הגירסא "שהכישה נחש", ורק בהוצאת לו הגירסא "שנשכה נחש";- והלכות אבות הטומאה פ"ד הי"א "שרץ שחציו בשר וחציו אדמה" ובמשנה חולין קכ"ו ע"ב הגירסא "'עכבר" ורק בהוצאת לו הגי' "שרץ"; - והלכות עבודת יוה"כ פ"א ה"ח "פרחי לויה מכין לפניו" ובמשנה יומא י"ט ע"ב הגירסא "פרחי כהונה" וכן במשנה בירושלמי ורק בהוצאת לו "פרחי לויה", ועיין בסיני כרך י' במאמרו של הרב מרגלית להקדמת הרמב"ם למשנה צד קפ"ז-פ"ח הערות 16. 21. 22. והן ראיות ברורות, שהרמב"ם השתמש במשנה זו. גם ציינתי למשנה כת"י קויפמן שע"פ רוב היא מתאימה לגירסת המשנה שכירושלמי, ולא רק גירסת המשנה, כי אם גם גירסת הגמרא הירושלמית מרובים בה הקשיים, מפני השגיאות הרבות שנפלו בה במשך הזמן ורק ע"י קטעים שונים שאנו מוצאים מפוזרים בספרי הראשונים ז"ל שהיו להם כתכי יד עתיקים ונכונים, מוצאים אנו לפעמים נוסחאות נכונות וגם פירושיהן.

בספרי זה הבאתי רק את הראשונים שלפניהם היתה גירסא אחרת מזו שלפנינו או שמבארים את המאמר, ובמקום שאין גירסא או באור ציינתי רק לעיין. גם בנוגע לתוספתא בירושלמי, שע"פ רוב היא יותר מתאימה לגירסת התוספתא במקורה מגירסת התוספתא בבבלי, השתדלתי להבליט אח שינויי נוסחאות ולפעמים ע"י מלה אחת נוספת או אחרת אפשר להבין את הסוגיא כולה.

דבר רגיל הוא בירושלמי שמאמר אחד נשנה במסכתות שונות בשינויים, ודברו תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר, ולכן הדגשתי את השינויים לאלו המקומות. הרבה דרשות בירושלמי אפשר להבין ע"י מראה מקומות למדרשי התנאים כמו מכילתא ספרא וספרי ששמה נשנו בשינויים.

דבר חשוב מאד הם באורי פסוקי התנ"ך בירושלמי והשפעתם על הפרשנים שלנו כמו יונתן בן עוזיאל עמוד 5. .6 98. תרגום 33. 46. 98. 102. רש"י 12. 13. 14. 29. 31. 33. 35. 61. 68. 73. 74. 91. 95. 97. 98. 101. 103. 111. רד"ק 3. 10. 11. 28. 29. 31. 23. 35. 36. 68. 73. 74. 97. 98. 99. 101. 102. 103. 110. 111. רלב"ג 35. 46. 66. 68. 98. 102. 111. אחד הקשיים הגדולים בלימוד הירושלמי הם הביטויים המיוחדים לירושלמי והשתדלתי ע"י מראה מקומות למקומות שונים לבארם. במקומות רבים הראיתי בירושלמי מקורות לפסקי הרמב"ם שעוד לא העירו האחרונים באלה ע' ע"ע 15. 17. 28. 41. 61. 61. 75. 77. 81. 87. 88. 90. 91. 96. 98. 100. 103. 112. את האגדות בירושלמי השתדלתי לבאר ע"י מראה מקומות למדרשים שונים. לפעמים גם הבאתי את פירושי האחרונים כדרך הפשט.

רב תודה לידידי היקר הרב מו"ה אברהם סופר שליט"א מו"ל ספרי המאירי בירושלים עיה"ק שטרח בהגהות ובסדור הספר.

אברהם יצחק ברומברג
ירושלם, ה' אלול, תש"ג