תקציר המבוא:

אודות המחבר

מחבר הספר מחלק את המבוא הארוך שלו ל- 3 חלקים.
בחלק הראשון של המבוא הוא מתאר בהרחבה רבה את הסיבות שהביאו אותו לערוך את הספר המיוחד.
חלקו השני של המבוא מוקדש לתיאור די מפורט של מה שעבר עליו בווינה בשנת תרצ"ח (1938), לאחר כניסת הנאצים לעיר. הוא ישב בכלא חודשים מספר, ובדרך נסית הצליח לצאת משם ולהגיע להולנד, משם ללונדון ולבסוף לארה"ב; לשם הגיע בחודש אייר תרצ"ט (1939).
חשוב למחבר לציין שהוא מפרט חלק זה במבוא בעקבות הפצרות של רבים ממקורביו.
חלקו השלישי של המבוא מוקדש לעניינים טכניים של קיצורים שונים בספר, סדר הדברים שבו ועוד.

המבוא:

(עמוד 3)
מכתבי ידידות

היו בידי אגרות-הסכמות על ה"היכל" ו"קונטרס הגנה" מלאות סברות מסברות שונות וידיעות מדעיות מגאוני וחכמי אירופה, ואחדים אקרא בשם : ר' אלחנן ווסרמן הי"ד, ר' חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל, ר' יהודה ליב צירלזון הי"ד, ר' מנמם זמבא הי"ד, ר' יוסף באבד ז"ל.
למגינת לבי נפלו הכתבים הללו עם הכתב יד גופא לידי מלאכי זעם, ההטלראים הטמאים ונשארו לי מהמכתבים האלה רק קטעים.
בין כה וכה התקדרו השמיים בעבים וסער נורא התחוללה על אירופה. השודד עשה כלה ביהדות וארוני אלקים נשבו בעוה"ר או נספו בלא זמנם.
מכל המסכימים נשארו ב"ה לפלטה שני חכמים נודעים: פרופ. שמואל קרויס, ראש בית מדרש לרבנים בוינה ועתה באנגליה, מחברו של הספר הענקי "קדמוניות התלמוד" ועוד ספרים נודעים ; ד"ר מ. גרונוולד, ההיסטוריון הנודע, מלפנים רב הקהלה בוינה ועכשיו אחד מראשי המכון לפולקלור ואתנולוגיה בא"י.
אני מצרף גם מכתב מהמלומד דר. ישראל טגליכט נ"ע, הרב הראשי האחרון של הקהלה בוינה, מכתב זה נכתב בגרמנית. בהרשאת ידידו ורעו הנאמן, פרופ. שמואל קרויס נ"י אני מביא ממכתב הזה תרגום. המלומד סבל בוינה מהנאצים צרות ועלבונות עד מאד.
פה בארצות הברית קבלתי מרעי הגאון ר' יקותיאל יהודה גרינוולד נ"י רב בקולומבוס, חוקר נודע בתולדות גאוני ישראל, אגרתו נעימה.
את הכתבים האלה אני מפרסם בזה.

*

ב"ה, י"ח תמוז התש"ד
חיים בלאך אהובי ויקירי,
קבלתי באהבה רבה שני מכתבים ממך ואחרתי ליתן לך מענה מפני רוב טרדותי, שאף שאני כעת איש פריבאטי, שאין לו שום משרה, מ"מ טרוד אני מאד, הן בבית והן בחוץ וביחוד ע"י מכתבים רבים שעלי לכתבם. כמדומה לי שכתבתי לך ממחלתי הקשה שעברה עלי. ואף שנתרפאתי ממנה, בכל זאת התוצאות הרעות לא סרו ואין כחי עתה ככחי אז.
אמנם זה היום אזרתי חיל לגמור את חובתי למולך. כי זה היום קראתי בעתון "הדואר" (ד' טבת תש"ד) מאמרך "תשובה למשיגי" ונהניתי ממנו על שיש לך עט סופר מהיר והצלת על מעשיך כראוי. זהו תמיד אותו הענין: שם באמריקה אינם מבינים את הלחץ שאנחנו היהודים ניתנים בו כאן באירופא. והאמת היא, שאגדות אלה שבתלמוד דורשים פתרונם ומי שממתיק את הזרות שבהן יישר כחו. ענית בחריצות רבה. המשיג ההוא לא עיין בספרך כראוי ובעיקר שאיננו מתחשב עם צרת הגולה .
כמו כן שמחתי על השמועה שספרך הגדול "היכל לדברי חז"ל ופתגמיהם" נשתלם ויצא
(עמוד 4)
בקרוב לאור. יודע אני את טיב הספר וערכו הרב מן השיחות הרבות בין שנינו בוינא ואת מקצתו גם ראיתי בכתב יד אתך. עתה כשנשלם אומר אני לפועל טוב: יישר כחך. מהר ותביא את הבושם הזה אל בית נכאת ספרותנו ותתענג בו נפש המלומדים, פליטת סופרים שלנו, שעוד עומדים על משמרתם בימי צרה וצוקה האלה. יודע אני את מרצך הרב וזהירותך הגדולה בכל מה שאתה עושה וספריך הקודמים יוכיחו. חזקה על חיים בלאך שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, טכס רב הקצבת לך: עשה וגם יכול תוכל.
מן השמים יסייעוך להוציא לפועל מחשבת לבך הנשגבה הזו וישמח לבי גם אני אם עוד ב"חיים" חיתי. הודעת שגם מספח אתה אליו גם "קונטרס הגנה" ובזה אני מתענין ביותר. עסוק אני עתה בעיבוד אחד מספרי, הוא "פולמוס דתי בין יהודים ונוצרים". ספרי שמצד ענינו נוגע גם בך ויהיו ספריך מוזכרים בו לטובה. כתבתיו בעיקר בהיותי בווינה וכתב ידי בגרמנית נשאר בידי והבאתיו הנה ועכשיו אני מעבד אותו באנגלית, ואף שספק גדול הוא אם אראנו נדפס בחיי, מ"מ בדעתי לגמור אותו כל צרכו וענתה בי צדקתי ליום מחר, שעשיתי כל מה שביכלתי לעשות.
לבי נשבר ונדכא ע"י השמועות הרעות הבאות מהונגריא, ששם מרבית בני משפחתי, ואין ספק שהומתו כולם. כמני כמך וכן כל ישראל הנאמנים לדתם מבכים את הגזרה רעה שבאה עלינו, כל עבודתי היום בכבדות מפני הזקנה. מפני היגון והאנחה שאני בהם. "הגלות" הקשה והמרה עשתה חתיכה גדולה בכל משלוח ידי ומן ההכרח מתרפה אני בכל מלאכת ידי.
בעיר זו חונים כמה רבנים פליטים מארצות ההרג והאבדון. אנשים נכבדים לפי אישיותם, אבל בדרישה ובחקירה אין להם עסק ובכן בדד אני יושב.
ועתה כשהגעתי אל שולי הנייר, עוד הפעם אני רואך במבט רוחני. בטוח תהיה באהבתי אליך ובה אני קיים. כמדומה לי, ידידי, שתהיה שבע רצון ממכתבי זה ובו כל חבתי ואהבתי אליך בטויה במלין מעטות והן אמנם עולות מקרב לבי. ה' אתך גבור החיל !
אסיים בדברי שלום לך ולאשתך היקרה ולבתך
אני אוהבך ומוקירך
שמואל קרויס,
מלפנים ראש בית מדרש לרבנים בווינה

ב"ה, ירושלים ו' איר תש"ה
ידיד יקר ר' חיים בלאך נ"י
משנה ברכה לך על מכתבך האחרון אני שמח מאד על הבשורה, כי עלה לך לערוך מחדש את ספרך "היכל לדברי חז"ל" שנפל בווינה בידי המנקשים.
עבודה ענקית העמסת עליך. שוב חדרת אל מכמני ספרותינו העתיקה התלמודית והמדרשית להעשיר את עמינו עם אוצר נחמד. מלא אבני סגולה מטמון יקר לכל בית ישראל, והרי זה סימן טוב, שאחר בל העמל והתלאה אשר מצאוך בימי המיצר הנאצי, שבת למנוחתך הנפשית. וזאת התורה אשר יצאה לנו מהתלמוד ומהמדרשים, הלא היא הבהיקה זיוה בחשכת חיינו באלפי שנות גלותנו! דברי חז"ל תמיד חזקו את לבבנו בימי ענינו ומרודנו ובהם מצאנו מרגוע ונוחם לנפשנו ורוחנו. אין להרבות דברים על התועלת של ספר זה וכל איש ימצא בו ידיעות נאמנות על סדרי החיים של עמנו בארץ ובגולה בכל ענפיהם.

(עמוד 5)
כבר בוינה יעצתיך להכניס לספרך ביאוריך והסברותיך למאמרים ופתגמים תמוהים. יודע אני עד כמה אתה יודע לנצח ולהשיב תשובות חרוצות. קולעות אל המטרה ואקווה שביאוריך והסברותיך ימצאו הכרה אצל חכמי ישראל. מספריך במקצוע זה חקודמים, אני דן על מתינותך ועד כמה אתה שומר את נפשך מלבוא כמכריע.
בודאי מהראוי לצרף את "קונטרס הגנה" אל ה"היכל". בימינו יהיה לקונטרס הזה ערך מיוחד. כי הן רבים הם הענינים בתלמוד ובמדרשים הנזקקים להארה, ועליך לבאר ביחוד, שאם צוררי עמנו בדורות שעברו כתבו מחסרון דעת וסמכו עצמם על מומרים בורים שהכינו להם החומר ובנקל היה להראות את טפשותם ואת כחשם, אחרת היא בימינו, אחר שעמדו בוגדים ידענים, רודפים את ישראל בבזיון ובכלמה וגם ידענים בין האומות, שמחים בסלוף דברים. הללו תופשים אותנו מתוך פתגמים מלפני תקופות עתיקות, מזמנים שבני עמנו היו דחוקים ולחוצים בין עמים אכזרים, כדי להטיח דברים נגד היהדות.
מקום הניחו לך חכמים הקודמים לך במקצוע זה להתגדר בו ולגלות את תרמיתם של נוגשינו.
ברור אצלי שזכות עבודתך להסיר חרפה ובוז מעל ישראל, אשר השקעת בה ימים ושנים, עמדה לך וה' היה עמך והציל אותך מידי המעוולים והחומצים, אחר שהניפו את ידם הטמאה עליך.
ועל שהודעתני שלבך נוקף לדברי מתנגדי הסניגוריה, המחליטים, שאין הם מתיראים ומתפחדים משום "למה יאמרו הגוים" ושאין הם רוצים להתנצל, אוכל להרגיעך, כי לדעתי אין הצדק עמהם. גם עין כהה תכיר נחיצות סניגוריה זו. אמנם אני מוצא זכות גם להמתנגדים. הם קראו על ההרג והאבדון ואנחנו ראינו את התאניה בעינינו. קשה באמת לחשוב שנמצא בימינו עוד מי שהוא שאינו מרגיש את הרע שאנחנו גורפים לנו בעצמנו, אם שומעים אנחנו חרופים וגדופים על ספרותנו העתיקה המקושרה באמונתנו ואנחנו מחשים. רק בהארצות אשר אחינו חיים ב"ה בהשקט ובשלוה אינם מכירים את הסכנה בעטין של העלילות ונחיצת ההגנה. והאם בשתיקה ובהעלמת עין נוכל ללחום על כבודנו וכבוד אמונתנו? איך אפשר שגם בימינו, אחר שעמד עלינו האשמדאי הנאצי ושטף כל העולם ברעל נגד ישראל, יהיו נמצאים מערערים על הסניגוריה? אם אנחנו באים לעמי עולם במחאות על שאינם מתנהגים עמנו על פי צדק ויושר, מוסר ומשפט, עלינו לברר את האמת שבדברי חז"ל ורבותינו אחריהם וליישב את הדברים שאינם מחוורים עד מקום ששכלינו מגיע.
מכסה "פשעיו" לא יצליח.
וסוף כל סוף עלינו לברר דברים קשים גם לפני אותו הצבור היהודי, שאינו יודע ומכיר את טיבה ומהלכה של ספרותנו התלמודית והמדרשית ולהסיר את הרושם המר.
לך בדרכך ולא ירפו ידיך. לא לריק אתה מבזבז כחותיך בעבודה זו.
שספרך ה"היכל" יהיה ברכה לדורות בזאת אני בטוח. ואני גם מברכך שתזכה להוציאו לאור עולם ושכח היצירה שלך לא יפסק,.
בידידות לבבית ודרישת שלום למשפחתך
דר. מ. גרונוולד
מלפנים רב הקהלה בוינה.

חושב אני שכדאי הוא למסור בקשר עם מכתבו של הרב דר. גרונוולד עובדה אחת המעידה למדי איך רחוקים הם כמה מסופרינו באמריקה להבין את המצב שלך בני עמנו בעולם. ביום 31 אוקטובר 1945 הפתיע אותי פליט מפולין בבקורו ועתון מיום הנזכר בידו עם מאמר סופר נודע שבו הוא מצהיר לא פחות ולא יותר, שהוא מוצא בהתקפות וקטרוגים של משטינים קורת רוח יותר
(עמוד 6)
גדולה, ממאמריהם של הלוחמים בין העמים נגד האנטישמיות. הפליט האומלל שאישתו ושלושה ילדיו, אבותיו וחמותו עלו על המוקד, שאלני אם סופר זה דעתו נקיה ואם מגמתו לזרות מלח על פצעינו, ובעיקר אם העולם היהודי הפקר הוא ורשות נתונה לכל ספר לכתוב בשרירות לבו.
שתיקה יפה וגניחה עמוקה היתה תשובתי. על אתר ציינתי לי הדבר לזכרון. והרי הוא רק דוגמא אחת המוכיחה למדי ער כמה נסלפו מוחותיהם של איזה סופרים תקיפים בדעותיהם.
משוקעים אנחנו בערפל, כל העולם מלא זדון ביחסו לישראל. העולם היהודי הולך וחרב וגבורי העט שלנו עדין לא שבו מ"אהבת האמת" ומהצביעות שלהם. אני אומר שאין דעת ואין תבונה ואין תמימות במאמרים כאלה. בהם רק קלון וחרפה. מתי יפקחו סופרים כאלה את עיניהם לראות שמאמריהם עלולים להביא עלינו פוקה ולא רוח יושר ומשפט. נזכרתי בדברי מהר"ל מפראג ז"ל (עפ"י אגדה לקיסר רודולף 5) שבשעה שנחרב בית מקדשנו נתפגמה גם הנשמה היהודית ועד שלא נתאמץ לתקנה ולבנותה מחדש, לא יבנה המקדש ולא יבוא הגואל.
ואני בא אחר הארי החי בפיות בני עמנו מהר"ל ז"ל עם מאמר הזוהר: "מיום שחרב ביהמ"ק נגדעו אלופי עצה והדעות משובשות והלב אינו קיים על בוריו".
במאמרים כהנזכרים אינם מכבים את המדורה של שטנה ושנאה נגדינו, רק מרחיבים.
ח. ב.

ב"ה, קמברידזש 12 אוקטובר 1943 (י"ג חשון תש"ד)
ידיד יקר ר' חיים בלאך,
אגרתך הגיעה לידי למועד הנכון. יתכן, שחשבת בלבך כי משוויון רוח לא עניתי לך ושמכיון ש"נתפרדה החבילה" הופרעה גם ידידותי לך. האמין לי, ידידי היקר, כי הזמן היה בעכרי. ראשי מלא על כל גדותיו עם דאגות ומהצרה העיקרית הלא תדע, ובכן תבין מדוע נתאחרה תשובתי.
שמחתי עד מאד שאחר כל אשר עבר עליך התחזקת והעמסת עליך את העבודה לבנות את ה"היכל" מחדש. אולם ענוה מופרזת היא מצדך לבקש ממני הסכמה על ספרך. לא שנופל אני לתוך ענוה לומר מי אני להיות בין המסכימים. אולם אומר אני שספר מחיים בלאך לא נזקק להסכמה כל עיקר. כבר יצא טבעך בעולם ועשרות הספרים ואלפי המאמרים שהעשרת בהם את ספרותנו עומדים ומעידים על מפעלך הכביר. והאם ספר המחזיק מאמרים ופתגמים מהתלמוד ומהמדרשים צריך להסכמה? כבר בוינה אמרתי לך שלדעתי ספר זה יהיה מכלל יופי בספרותנו לא פחות מספרך אוצר התשובות. אשרי לך שזכית להיות גואל לכל אלה המאמרים שלא נמצאו
בהמפתחות הרבים שנדפסו עד עתה. (התישב בדעתך, אם לא כדאי להביא רשימה מכל אלה המפתחות ולהזכיר את שם מחבריהם.) כל קורא ישאב מספרך כמו מבאר מים חיים ידיעות על תולדות האדם, מאורעותיו של עם ישראל ומהלך מחשבותיהם של אבותינו בתקופות הגלות, וספרך זה יהיה מחזה התרבות והתולדה של עמנו. ואם מעמיד אתה את עצמך כ"קבצן" אני אומר: הלואי שיתרבו "קבצנים" כמוך ואין פה קבצנות אלא עשירות.
ביחוד התענגתי על הידיעה כי בדעתך לצרף לה"היכל" גם "קונטרס הגנה". איני זוכר אם אמרת לי בוינה דבר מזה. אני משער שקונטרס זה יהיה מעובד מהחומר המצוין הנמצא בספריך בגרמנית. (שכחתי את שמם כי בליל שבת האיום דנתי את ספריך אלה לשריפה*).
בזכרוני חקוקות עוד התשובות המנצחות ולא אחדל מלהודיעך מה שאמר לי פעם ידידי המנוח
(עמוד 7)
דר. יעקב אורנשטיין, שאנחנו צריכם להגנה ספרותית נגד צוררי ישראל איש עם לב מלא אהבה לכל הקדוש לנו כמו חיים בלאך וזכות גדולה היא לך שהיית סניגור לישראל.
כותב אתה שחכמים גדולים בארצות הברית מתנגדים לסנגוריה ולהגנה ספרותית. החכמים האלה לא טעמו טעם הפרעות והרעמות באוסטריה שגרמו כותבי פלסתר על מאמרי חז"ל. לולא זאת היו מבינים כי חוב עלינו לחוור מאמרים תמוהים ולהאירם ולהסביר את איכותם. כמוני כמוך נדע שמתנגדי הגנה בוינה ובגרמניא יצאו לפעמים בעצמם בהגנה בזה שסלקו מעצמם האחריות בעד מאמרי חז"ל. ולא זה הדרך. יש הרבה לדבר על זה.
על כל פנים אני סומך על מרצך וידיעותיך שתעשה מלאכה שלמה וגם מתנגדי הסניגוריה יודו ש"קונטרס הגנה" שלך ימלא צורך של הזמן. ואם אמנם ששולט עתה קרח נורא בעולם ובכל פינה שאנחנו פונים ריקנות ושממון, בכל זאת אקוה, שאחינו בארצות הברית יכירו גודל ערכה של עבודתך, ביחוד בה"היכל" וב"קונטרס הגנה" ויאמצו את ידיך. הדור צריך לספרך זה והלואי שאזכה לראות את הופעתו.
בידידות נאמנה אני דורש שלומך ושלום משפחתך,
דר. ישראל טגליכט
מלפנים רב הראשי דעדת וינה.

ב"ה חי שבט תש"ה לפ"ק קאלומבוס, אהייא.
שלום וברכה אל כבוד חביבי ויקירי, חמדת נפשי, גדול במעשים וכו', מוה"ר חיים בלאך שליט"א.
הקול מבשר, מבשר ואומר, כי סיימת את ספרך היקר "היכל לדברי חז"ל ופתגמיהם" בשורה טובה ומשמחת היא לי, בראותי בזה כי שבת לאיתנך וככחך אז כחך עתה. הן לא אכחד כי בספר הראשון שפרסמת על אדמת אמריקה ("ודע מה שתשיב") ריחה של הגסטפה נודף בכל דף ודף. ואנכי הן ידעתיך מזמן שישבת ברומו של עולם, בשלום ובשלווה, בכבוד ותהלה, על המעשה ועל הפעולה, בעיר הבירה וינה והיית לנס לעמך ולידידיך. עט פוריה ולשון נעימה נפל בחבלך והשתמשת בהם לתועלת הרבים. ישבת ויצרת, בראת ערכים קיימים, הלכת מחיל אל חיל, רבת את ריבנו, לחמת את מלחמתנו. היית גואל ומושיע. עמדת כגבור מזויין להגן בעד כבוד ישראל כל ימיך. שמרת את המבצרים, רכשת ידידים לעם ישראל, כבשת את הפוסחים על הסעיפים, היית סופר מפורסם ועורך עתון גדול בוינה. עמדת ככוכב מזהיר בין מכיריך. ופתאום - הוי פתאום נתהפך עליר הגלגל. הרשעים הזדונים באו והפסיקו שלום חייך. נשתתקה שירתך. חדל עטך מליתן פרי.
אבל אודה להשי"ת כי רוחך הכביר לא נפל בקרבך; נפלת, קמת. שבענו עונג רב כאשר הדפסת את ספרך הראשון על אדמת אמריקה, הספר המועיל "ודע מה שתשיב" שכתבת בדם לבבך. זכית כי לקחת עמך את קוראיך. כולם נכנסו בכל נימי נפשם לתוך ספוריך וחיו עמך את כל חייך בימים ההם. עמך היינו במשרד הנשטפה, ראינו אותך בבית הכלא מונח על המרבד-קש. סבלנו עמך. דאגנו עמך. בכינו עמך. וכל מה שתארת מסופר ומתואר בחרט אומן ומושך את לב הקורא לקרוא הכל עד התימו. עודנו עומדים כמסמר נטוע תחת הרושם הנמרץ על המאורעות שעברו עליך. טוב תעשה אם תמסור בהקדמתך לה"היכל" יותר פרטים מימי הזעם, הן מהתלאות שמצאו כלל ישראל באוסטריה.

(עמוד 8)
עוד רגע בהנוגע לספרך "ודע מה שתשיב" - וזאת יכול גם על "קונטרס ההגנה" שלך - כאשר קראתי בספרך היקר השאלות שנשאלת עליהן והתשובות החשובות והמפורטות על פרט ופרט שנתת, עברו על רעיוני הצרות והרדיפות, שריפות והריגות סכסוכים והפולמוסים שעברו עלינו מהיום הראשון שנתפרסמו המאמרים הידועים בחז"ל עד ימינו אלה. הן כולנו שופכים דמעות בלי הפוגה, בתשעה באב יושבים על הארץ ומיללים הקינה שאלו שרופה באש לשלום אבליך אשר אספו שלליך וכו' ומאז ועד עתה המה שורפים, מעלילים, חורצים לשונם, כי טרם האיר הארץ, החשך עוד תכסה האדמה. חשבתי, שמחוייבים אנו תודה להצנזור, שהעביר קולמוסו על איזה דברים שיצאו מפי חז"ל ושהמה אומרים כי חז"ל כיוונו על אמונה אחרת. ואם שאין אנחנו אחראים בעד מה שנכתב לפני קרוב לאלפים שנה, כמה פעמים קשה היה כה הסבל, ושבאמת כל הדברים נכתבו בקדושה ובטהרה, אך מה נעשה אם יושבים אנו בין עקרבים השואפים לדם אדם ואטמים אזניהם להכיר האמת או לפקח עין על הזמן שנכתבו דברים הללו, ועל מה נכתבו, ואפשר שהיה להם כוונה אחרת שאנו היום אינם יכולים לעמוד על יסודה רק בוגדים ומומרים, שונאים ונבלים קלקלו והשחיתו הכוונה. אבל בעינינו יפלא, מדוע עמדו גדולי ישראל מנגד בכל דור ודור ולא עשו בעצמם מלאכה זו מה שעשה הצנזור? מדוע לא השמיטו המה את המאמרים שגרמו משטמה ושנאה על עם ישראל על לא דבר? הלא המאמרים האלה אינם באים לא לטהר ולא לטמא לא לקרב ולא להלהיב את נפשות ישראל לשמירת אמונתנו. אני שואל: מה בכך, אם אין אנו יודעים ספור זה או זה. הלא גדולי ישראל סבלו עד למעלה ראש מהוויכוחים הנוראים בכל דור ודור ועיניהם ראו איך נשרפו ספרי התלמוד בתוך העיר בפומבי. ואפשר לחשוב שהמדפיסים אשמים בזה. הם חשבו כי מה שנדפס בשפתנו או בשפת ארמית כספר חתום הוא לפני העולם החיצוני. והם העלימו עינם שנמצאים מומרים ויהודים שיצאו לתרבות רעה. יתכן גם שהמדפיסים האלה לא חסו על נפשות מישראל וכל מגמתם היתה לצבור הון. אכן גם להגטו היו דלתות פתוחות.
ומה מאד דאבה נפשנו בראותנו, כי מכריזים גם עכשיו על "המציאה הגדולה", כי בירושלים מדפיסים כעת תלמוד עם כל ההשמטות שהשמיטו הצנזורים במשך מאות שנים. ועל זה אנו קוראים: שקול טובתך! בני ישראל לא ישבעו עונג מהטובה הזאת, לא ספרותנו ולא חכמתנו יתעשרו מהשמטות הללו, לא בזמננו ולא בהדורות שאחרינו. כבר שבענו צרות ומכאובות. ולהיות בפי כל מחבל בודאי אסון הוא. איפוא הם חכמי ירושלים? האם אינם רואים כי מזה לא תושע יהודה וכי צוררי ישראל ישיגו חומר מסוכן חדש?
כאמור בספרך הראשון ריח הגשטפה נודף בכל דף ודף. אכן ספרך זה החדש יעיד, לגודל שמחתנו כי מצאת מעט מנוחה לנפשך, וכן יש תקוה, שתהיה לברכה לעמנו ולהארץ אשר אנו שוכנים בה. היהדות האמריקנית עוד גאה תתגאה בך ויפה בחרת לקבץ פניני חז"ל לפרסמם בקהל ישראל. הן רבים הם העוברים על מאמרי חז"ל בלי תשומת לב להתבונן על הפנינים הצפונים בהם. ולמה לא נלמוד מהמתוקנים שבעמים? כמה מעמיקים הם, מסלסלים, מפרשים בדברי חכמיהם, מריעים ומחצצרים על כל הגה מפי סופר וחכם מהם*. ואנחנו זנחנו הרבה מלמסור את ההגיונות הנעלים והרעיונות הרמים הצפונים בכל מאמר שיצא מפי רבותינו ואפילו המשכילים שבקרבנו עוברים עליהם
(עמוד 9)
בשויון נפש. ואתה לקחת על שכמך העבודה הגדולה הזו להראות את האוצר היקר הצפון בדברי חז"ל, בשביל שגם הגאון ר' אהרון הימן ז"ל אשר הראה גדולות ונפלאות בספרו לא צבר את כל המאמרים. אשרי לך ומה' תשא ברכה.
עשה חיל, ידידי. עוד תעשה גדולות ונצורות בעזר ה'.
יקותיאל יהודה גרינוולד
רב ואב"ד בקאלומבוס, אהייא.

הערה למכתבו של הרב גרינוולד נ"י
כוונת, ידידי, בזה שיצאת במשפטך הקשה נגד הדפסת הש"ס עם ההשמטות לדעת גדולים בדורות שלפנינו. לפני כמה שנים הראה לי יד"נ הרה"ח ר' שאול חיות ז"ל, מנהל הארכיון של הקהלה בוינה שבו נאספו כתבים
ותעודות, כתבי גאונים הנוגעים להשמטות הש"ס. הכתבים האלה הגיעו להגניזה מעזבוניהם של הגאון ר' אלעזר הלוי איש הורוויץ ז"ל (בעל שו"ת "יד אלעזר" ראבד"ק וינה, נפטר כ"א ניסן תרכ"ח, נכד ה"הפלאה"), של החכם הנודע ר' אהרן ילינק ז"ל ושל המלומד דר. אלפרד לנדוי ז"ל (נכד "הנודע ביהודה".)
עברתי על כל הכתבים וגם על מאמר שערך הר"ש חיות "בנוגע להשמטת הש"ס". ר"א הורוויץ הודיע במכתב להגאון ר' יהודה אסאד ז"ל, שפעם אחת בא איזה מדפיס לה"חתם סופר" ז"ל ובקש ממנו הסכמה להדפיס ש"ס עם ההשמטות, הח"ס ענהו בניחותא: "כיון דאישמיט אישמיט ומעשה השגחה הוא. לולי היה חפץ ה' באלה ההשמטות כי אז יד זר לא היתה שולטת באותם הדברים. אנו נוכל לעבוד את ה' ולשמור את תורתו בלא ההשמטות. והלואי שנזכה ללמוד וללמד מהמוכן לנו". המדפיס הזה שאמר "לזכות את הרבים" נשא פעמיו לניקולסבורג, ששם היה משכנו של הגאון ר' מרדכי בנעט ז"ל לבקש ממנו הסכמה. אך הגאון הזה קפץ וקרא: "חלילה, אין אנו צריכים להשמטות האלה. ואפשר לא תציית לדברי ותדפיס את הש"ס עם ההשמטות אצא באיסור על ש"ס זה ותפסיד את ממונך". ובשביל שהר"ם בנעט חשש כי ישים המדפיס לוינה פעמיו, כתב לנשיאי קהל וינה וצוה עליהם להשתדל אצל הממשלה שלא יוכל המדפיס להפיק זממו, במכתבו זה אומר ר"ם בנעט שאלו ההשמטות כבר נשכחו וכלל ישראל אין נזקק להם בשום אופן. ועיקר האיסור להדפיס את ההשמטות היה כי על ידו יהיו אמתלות לצוררי עמנו. אולם המדפיס אץ להעשיר ונסע לגליציה ודפק שם על פתחי הגאונים בעל הישועות יעקב ורא"ז מרגליות מברודי ז"ל. אבל גם הם דחו את בקשתו. אחר שנים בא המדפיס הלה לפני ר' צבי חיות ז"ל והפציר בו שיתן בידו הסכמה. הגאון לא לבד שסרב להסכים להדפסה זו, אלא שפנה במכתב לגאונים במדינות שונות, גם לאה"ק. בהגניזה נמצא תורף "מכתבו החוזר" של מוהר"ץ בכתב ידו, מעזבונו של נכדו הרב הראשי ר' צבי פרץ חיות ז"ל. מוהר"צ הקדיש לשאלת ההשמטות מחקר מדעי שלם ולבסוף הסיק, שמה שנוגע להלכה כבר היו הדברים בשסי"ם הישנים לעיני הפוסקים, וכהיום אין לנו בהן צורך כלל וכלל וכל מי שזדון לבו ישיאהו להדפיסן מחרש ישא עונו.
לפי השערתו של מוהר"צ הרבה דברים נשמטו מהש"ס על ידי גדולי ישראל עצמם או בהשתדלותם אצל הצנזורים, בידעם שהמומרים והצוררים ימצאו תואנות לסבב צרות לישראל ח"ו.
בקטעי הרשימות שנשארו - בדרך פלא - בידי הכריע מוהר"ץ על סמך מאמר חז"ל "ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תיזק אף צפורנו של אחד מישראל" כי "תהיינה כל ההשמטות כפרה בעד נפש אחד מישראל".
לעיני היו כל התשובות שהגיעו למוהר"ץ וכל הגאונים יצאו בחרם ושמתא על כל אשר יהין להדפיס הש"ס עם ההשמטות. ביחוד הרים הגאון ר' נחום טרעביטש ז"ל מניקלסבורג את קולו. הוא כתב כי מדפיס כזה ישים את ישראל לשמצה בין העמים שאנחנו מפוזרים ביניהם ושעפ"י התורה אנחנו מחויבים לכבדם כבעלי אכסנאות שלנו.
במאמרו של ידידי ר' שאול חיות על הנדון שלפנינו, הביא גם מה ששמע מאביו הג"ם יצחק חיות ז"ל אבד"ק בראדי, כי גאוני גליציה חרה אפם עד מאד בהגאון ר' יעקב צבי מקלנבורג ז"ל אבד"ק קנינסברג על שהסכים להדפיס "חסרונות הש"ס". ר"ש חיות הביא גם קטע מתוך מכתבו של בעל "נודע ביהודה" למדפיס אחד כי בזה האופן יתן לו המלצה להדפסת הש"ס מחדש, אם ישמיט את כל אותם דברי אגדה שנשמטו מכבר ושההלכה וסדר החיים הדתיים של עמנו אינם תלויים בהם*.
כך דנו גדולי האומה בדורות שעברו.
בשנות העשרים החליט המדפיס אפל בוינה להדפיס ש"ס עם ההשמטות והפציר בהרב הראשי ר' צבי פרץ חיות ז"ל שיתן לו מכתב למכבדיו באמריקה שיתנו לו תמיכה חומרית. הרב הראשי השיב לו שאם רוצה "לזכות את הרבים" ידפיס משניות עם "עברי טייטש".
ח.ב.
* עובדה היא שהבוגדים והמנאצים משתמשים עם הספרים "חסרונות הש"ס" "אומר השכחה" "השבת אבדה"