תקציר המבוא:

אודות המחבר

ספר זה הוא חלקו השני של הספר "דרכי השלמות". המחבר כותב בהקדמה שעל עיקר זיכרונותיו והנסים שקרו לו במהלך המלחמה כבר כתב בחלק הראשון של הספר, ואילו במבוא הזה הוא רק מוסיף פרטים אחדים.
את תקופת המלחמה ואת זו שלאחריה הוא עבר ברוסיה, ועל כך הוא מספר בקיצור רב מאוד.
עיקר המבוא הוא דברי תודה לכל קרוביו שסייעו לו בחייו ובכתיבת הספר.

המבוא:

(עמוד לא)
הקדמה

מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ (תהלים ק), חובה על כל אדם לשיר שיר תודה והודיה על הטובות והחסדים שעושה עמו הקב"ה מיום הולדו, כתב "בחובות הלבבות" (שער הבחינה), יש הרבה דברים שמונעים את האדם לראות הטובות שנעשו עמו, ולכן נמנע מלהודות לה'.

בשעה נרגשת זו, שזיכני הבורא ית"ש להוציא לאור את ספרי "דרכי השלימות" חלק ב'. חובת ההודיה לה' ית"ש פורצת מלבי בזוכרי את התלאות והנסיונות שעברו עלי, וכ"כ מחובתי להודות לאלה שהיו בעזרי, ואע"פ שכבר הבעתי הכרת הטוב בספרי הראשון, אולם הכרת הטוב אינה חד פעמית אלא חובה גדולה לזכור תמיד ללא היסח הדעת את טובת המיטיב.

לכן ראשית תודתי נתונה לחתני כבני הרה"ג ר' נחום פודולסקי שליט"א, עבור העבודה המסורה בספרי חלק א', וב'. ובפרט רעיתו ביתי מרת בתיה תחי' המשתדלת בכל כחה להנעים לי את חיי בהתגוררי בביתם. וכן על העזרה מידידי, המשפחה הדגולה והחשובה משפחת זייקוב הי"ו ניו ז'רסי, ועל הידידות הנאמנה ידיד בעל לב טוב ר' משה (מרוין) גורודצר הי"ו, ומר יעקב (ז'ק) הלפרין הי"ו, ומר עדי יצחק סליב הי"ו.
ועל העידוד והמסירות של משפחתי בני ובנותי, המקיימים מצות כיבוד אב בלב ונפש, ובכללם חתני כלתי גיסי גיסותי ומשפחותיהם ברוכים יהיו שיראו טוב כל הימים.

החלק הראשון של "דרכי השלימות" התקבל בהערצה בארץ ישראל ובחו"ל כספר חינוכי, הרבה ספריות הביעו את תודתם, והערכתם חיזקה את ידי.

בתחילת ספרי הראשון העלתי זכרונות מפרקי חיי בתקופת המלחמה השניה ומההשגחה הפרטית, וכאן הוסיף מעט מן הזכור לי, כדי שיהיה לזכרון עבור משפחתי, כיצד בורא עולם נשאני על כפים, כאשר ישא האומן את היונק בהשגחה פרטית על כל צעד ושעל.

(עמוד לב)
נאמר בדברים (א, לא) "ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם" וגו'. "ובמדבר אשר ראית" בלשון יחיד, משה רע"ה מספר על המסירות לכל יחיד ויחיד בפרטות, גם אנחנו עברנו חיי מדבר, ובהשגחה פרטית בכל פסיעה ופסיעה.

נולדתי בין שתי המלחמות הנוראות, אבי ר' נפתלי זצ"ל נפטר כשהייתי עדיין צעיר לימים כבן י"ב שנים, כך שלא הייתי בדרגה להעריך את גדולתו ושיעור קומת חכמתו, שהיה מחשובי תלמידי ישיבת טלז המעטירה, ממשפחת רבנים וגדולי תורה, אבל מה שנשאר בזכרוני הוא הרעב והסבל שהיה מנת חלקם נ"ע.

אחי שהיו מבוגרים ממני, נאלצו לנטוש את ביתנו ולשוט בעולם כדי לחפש את מחייתם, פרידתם היתה קשה מנשא ושבעתיים קשה להורי. בעיירתי, עיירה קטנה "מיאר" שמה, לא היו מקומות של תורה ובתי חינוך, כך שגם אני נאלצתי לגלות למקום תורה, וכשאני משחזר לאחור את כל המאורעות והתלאות, קשה לדמיין כיצד ניצלתי בניסים ממש, והתשובה ברורה ופשוטה, "נשאך ה' אלקיך כאשר ישא איש את בנו".

"לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי" (תהלים קי"ט). לולי תורת המוסר שינקתי בישיבות נובהרדוק, לא יכולתי להחזיק מעמד בסערת הנסיונות.

אודך ה', מסבב הסיבות שהביאני לישיבות הללו, שם גדלתי שם התחנכתי, והגעתי עד הלום.

ברצוני להעלות על נס, מאורע מרגש שארע עמי בעיצומה של המלחמה השניה. השתחררנו מסיביר הקרה, אבל עדיין היינו תחת שלטון הרוסים, כעשרה חברים בני תורה מישיבות קלצק, רדין, ופינסק, יגענו בעבודת כפים להשיג פת לחם להחיות את נפשנו מידי פעם קבלנו חבילת מזון שנשלחה אלינו ע"י ועד ההצלה "ניו יורק", באמצעות "אירן", בכל פעם שהלכנו לדואר להוציא את החבילה, שמחתינו גדשה כשמחת יו"ט ממש, אולם הדבר גרם לקנאה וצרות עין אצל שאר תושבי המקום, והדבר בא לידי ביטוי שהריצו מכתב הלשנה לשלטונות ושמי מופיע בתוכו, בטענה
(עמוד לג)
שתמיכת המזון מיועדת לתושבי המקום, ואותה קבוצת בחורים חרדים הזרים לוקחת לעצמה, דברי רשע אלו הגיעו למקום הרשע נ.ק.וו.ד.

אבל משמים הקדימו רפואה למכה, אחד מראשי המשטרה היה יהודי שהכרני מכבר, וכשראה את המכתב ושמי מופיע בתוכו, החביא את כתב האשמה וסיפר לי בסתר אודות המזימה שנרקמה עלי ועל חברי, היה זה ממש נס הצלת חיים, ליבי הלם מרוב התפעלות, יהודי נשאר תמיד יהודי בעמקי נשמתו ואפילו שנהפך לקומוניסט.

בהגדה של פסח אנו חוזרים על כל הניסים ואומרים דיינו וכו', מחובתנו לעמוד ולחזור על כל פרטי הניסים שעברנו ולומר דיינו מלב הומה שבח והודיה לבורא עולם.

בקבלות שקבלנו על עצמנו באגודת "שבת אחים", כמסופר בדרכי השלימות חלק א', בסעיף האחרון, והוא, שאיפת כולנו להתקבץ ולהיות במדינה אחת ובמקום אחד בארצנו הקדושה תוב"ב, לחיות בדרך התורה הקד', והנה אחר כל הגילגולים שעברתי, הרבה שנים בארה"ב בתור רב ומנהיג קהילה מכובדת בבוסטון, ובהרבצת תורה שם, עלה בידי לקיים סעיף זה, אבל לדאבוני לא בחבורה אלא יחידי.

ובעשר השנים האחרונות עליתי עם רעיתי הרבנית הצדקת מרת חוה רבקה ע"ה לארץ הקודש, וב"ה מצאתי מקום של תורה ואהבת אחים, בשכונה מפוארת רמת אלחנן בבני ברק יע"א, מקום של תלמידי חכמים יר"ש, בהשגחתו ובהנהגתו של המרא דאתרא הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שקבלני בחיבה יתירה, וכל ידידי, ידידי נפש תושבי רמת אלחנן קריה נאמנה.

ואחתום מעין הפתיחה בהכרת הטוב לידיד נפשי איש חי רב פעלים אשר שמו הולך לפניו נצר למשפחה מפוארת ה"ה רבי מנחם פרוש שליט"א המשקיע ללא לאות בעניני הכלל והפרט בארץ ובחו"ל, אודה לו על חיזוקו והערכתו העמוקה במכתבו אודות ספרי הראשון שיבורך ממקור הברכות עם נות ביתו לשנים ברוכות טובות ונעימות מתוך בריות גופא לראות נחת מכל יוצ"ח.