תקציר המבוא:

אודות המחבר

לספר שלושה חלקים, ולכל חלק מבוא.
באף אחד מן המבואות אין מובאים קורותיו של המחבר בתקופת השואה.
המחבר נולד בעיר זבורוב בגליציה, בגיל צעיר נקרא לשבת על כס הרבנות בעיר אטיק-מאהליב שבסרביה. בסיום המבוא לחלק א' מודה המחבר לבני קהילתו ומעלה את זכרם.
לאחר המלחמה עלה הרב לארץ ישראל, ושימש כמנהל מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית. לאחר כמה שנים מונה המחבר לרב ואב"ד באנטוורפן.
במבואות לחלק הראשון והשני הרב מתייחס בעיקר לאור התקומה והגאולה המאיר מתוך חושך הגלות. הוא מתייחס להקמת המדינה, ולצורך לאחוז בדרכי אבות ובתורת ה', שבעדם מסרו הקהילות את נפשם.
ברובו של המבוא לחלק השני מתאר המחבר את השוני בין הנהגת הקהילות בעבר ובהווה, ומבכה את נגע המחלוקת אשר מעכיר את הקהילות.
בהמשכו, נדפסה דרשה מרגשת שנשא הרב בשנת תשי"ד בעת חנוכת בית הכנסת הגדול בעיר אנטוורפן, ששוקם לאחר שנחרב על ידי הנאצים בשנת תש"א.
את המבוא לחלק השלישי כתבו בניו של המחבר לאחר פטירתו.

המבוא:

(עמוד 3)
בפתח האהל

זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור זה דורו של משיח שיש בו שלשה דורות, שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים.
(ילקוט שמעוני האזינו)

מהולל שמו הגדול, ישתבח ויתפאר נורא העלילה, החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, ובחר בנו מכל עם לתת לנו תורת אמת, להבין ולהשכיל אמרת ה' צרופה ולהדבק בדרכיו ולהלך אחרי מדותיו. המרחם וחונן לכל ואף על פי שאינו הגון, הוא אשר חנני מאוצר מתנת חנם לראות את ספרי אהל משה מהדורא תנינא, המוקדש ומוקטר כאחיו הגדול ספרי ח"א, לזכר הורי הקדושים והטהורים הי"ד, אשר תורתי - תורתם וכל אשר לי שלהם הוא, יוצא לאור עולם כנדבך נוסף לאהלי אשר בניתי עלי קברם אשר כריתי בעמקי נשמתי, ועד נצח לא אנחם עליהם ועל אחי אחיותי אשר דמם נשפך כמים ואין קובר; יזכור ה' לי את עקדתם ואל יהי מקום לזעקתם.

זה כעשר שנים חלפו מיום יצא מתחת מכבש הדפוס החלק הראשון, והופעתו עשתה בעזרת השי"ת רושם גודל בעולם התלמודי. ספרי אשר זכה בשעתו על ידי עירית תל-אביב בפרס הרב קוק, נתקבל באהדה רבה על ידי גאוני הדור גדולי הרבנים וחשובי הרבנים ותלמידי הישיבות המפורסמות ההוגים בו מתוך חדותא דשמעתתא והתענינות מרובה, ורואים בו ברכה ואת דעתי העניה האמורה לפעמים להלכה כראויה גם לצירוף להלכה למעשה. חיבה יתירה נודעת לי גם כן, כי מאז ועד עתה נתרבו חברים הגדולים ממני בתורה וחכמה וגם תלמידים אשר מהם למדתי יותר מכולם, והם משכימים לפתחי ומציעים על שלחני את שאלותיהם וספיקותיהם, וברצונם לשמוע את חות דעתי ואת בירור הענינים העומדים על הפרק בזמננו אנו הדורשים את פתרונם לאור הלכה.

וכאז כן עתה לא הבאתי את דעתי הדלה עלי נייר לומר הלכה למעשה, כי ידעתי את מך ערכי ומי אני שהגעתי עד הלום והם זכאים ולא אני, אך צללתי במים אדירים בספרן של ראשונים אשר לבם כפתחו של אולם, וגם בספרן של גדולי האחרונים אשר לבם כפתחו של היכל בהם שמתי עיני, וזכיתי לפעמים לפענ"ד לרדת לעומק תבונתם אשר עמוקה מני ים, ולפעמים, בזכות אבותי הקדושים נ"ע, אשכחנא גם מרגניתא דלית ביה טימא, ומקום הניחו גם לתלמיד כמוני להתגדר בו, ולהוציא לאור הלכה ברורה וגם משנה ברורה מיוסדת על אדני פז של תורת הראשונים וגדולי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים. לא קבעתי עצמי להלכה ולא אמרתי קבלו דעתי, אלא כמראה מקום הייתי, והמעיין בספרי ישקול מקודם במאזני צדק את הכרעתי במקום שנאמרה להלכה, ורק אחרי עיון היטב בדברי יצרף גם את דעתי להלכה אם נראה היא בעיניו כראויה לצירוף, והיה זה שכרי.

בתקופתנו הנוכחית כמוכי תמהון אנו על התמורה שחלה בסדרי בראשית, ועל החיים הצבוריים שנשתנו מיסודם ולבשו צורה חדשה, והמאמין חש עתידות למו כבעקבתא דמשיחא ובנצני הגאולה אחרי השואה האיומה אשר אין דוגמתה בחיי עמנו, וכראשית מימושם של יעודי הנביאים אשר להם מצפים זה אלפי שנים.

בתקופה זו חובת האדם מישראל להאזין לבת קול היוצאת מחורב, מחרבנה של האומה, המכרזת השכם והערב וקוראת את כל בעל בעמיו לפעול במרץ משנה ובכוחות רעננים למען קדשי האומה, אשר בעדם עלו אבותינו על המוקד וקידשו את ה' הנורא בקדושה וטהרה, ובשעה גורלית זו למען קיום העם עליו לתת יד ולהיות מהבנים הבונים עתיד עמנו על יסודות מורשת אבותינו אשר נתקדשה בקדושת דמים.

ולכן כאשר נקראתי על ידי קהלת אנטורפן הי"ו לבוא ולעמוד בראשה, ונבחרתי ברוב פאר כרבה הראשי הרכנתי את ראשי וקבלתי על עצמי עול משרה כבודה זו, אשר מאז ומתמיד עמדו בראשה רבנים גדולים אנשי שם, ה"ה הרב הגאון המפורסם רבי משה אביגדור עמיאל ז"ל אשר נתעלה אחר כך לכהן פאר רב ראשי של תל אביב המעטירה, ואחריו ישב על כס המשפט והרבנות הרב הגאון המפורסם רבי שמואל הלוי ברוד שליט"א, כעת חבר בית דין העליון בירושלם ת"ו, וראיתי במינוי זה רצון ההשגחה העליונה אשר הטילה עלי תפקיד רם ונשגב לעמוד בראש קהלה זו אחרי תקופת החרבן, כדי לבנות מחדש את הריסותיה ולבסס את מוסדותיה הקיימים על יסודות מוצקים, כראוי וכמתאים לקהלה מפוארה זו אשר ממנה פנה וממנה יתד, והמשמשת גם כעת כמגדלור לכל קהלות אירופה המתנערות מעפרן לחיים חדשים ופוריים לקראת העתיד.

ואם מאז ומקדם היתה משרה כזו, להיות רועה ישראל ולעמוד בראש עדה, שררה מתוך עבדות, ועל מנת שהן מקללין אותם וסוקלין אותם באבנים (ספרי בהעלותך) ואחריות גדולה היתה עמוסה על שכם מנהיגה הרוחני ורבה של קהלה בישראל בניהול צאן מרעיתו על מי מנוחות להורות את הדרך ילכו בה בקיום חוקי אלקים ותורותיו, ולהשקיט את ריגונם, ולעשות שלום בין שבטי ישראל. אך מה גדול הוא השינוי שחל בעצם מהותו של הישוב היהודי של היום, כי לא הישוב אשר לפני השואה, הישוב היהודי כעת כאשר קם לתחיה ויורה אבן פנה בקרקע בתולה לחיים חדשים.

אז, בעבר הלא רחוק, כל קהלה יהודית באשר היא שם כקטנה כגדולה היתה כמסוגרת בתוך חומותיה היא, וכיחידה משפחתית גדולה חיה את חייה היא, חיים אשר זרמו לאט ובשקט כמי השילוח ההולכים לאט במסלולם המסורתי משנות דור ודור. זרם החיים, כחיי היחיד כחיי הצבור לא עברו את אפיקם ולא שינו את מהלכם הרגיל ומוכר להם, ושאיפה אחת ומטרה אחת לכולם
(עמוד 4)
היתה להיות מסור למסורת אבות וללכת בעקבותיהם ונאמן לאלקיהם.

המרחקים והישובים היהודים היו מציאות בדמיון האדם, כי הקשר בין עיר לעיר או מדינה למדינה היה רופף מאד, וכל ריב וכל נגע אשר בבית, וכל בעיה שעלתה מזמן לזמן על הפרק בקהלה זו או בחברתה, נשאה עליה חותם משפחתי וענין פנימי גרידא ומצאה לכן את פתרונה בינם לבין עצמם.

כאספקלריא מאירה להמתרחש בקהלות ישראל בדור הקודם ולמכלל בעיותיהם ולפתרונותיהם בימים הללו, הם ספרי שאלות ותשובות של גדולי הרבנים אשר עמדו בראש כל קהלה וקהלה בכל אתר ואתר, אשר על פיהם יצאו ולאור תורתם הלכו, והם אשר שמרו משמרת הקודש על גחלת מורשת האבות, וליבו את אשה בלב תלמידיהון אשר, השכימו לפתחיהם ושתו בצמא את דבריהם, דברי אלקים חיים, ורעו כבשים כדברם ואיש על דגלו יחנו.

ומה נהדר היה המראה של משכנות יעקב בכל מקומות פזוריהם, ובראשם גדולי התורה ואנשי הרוח אשר תורת אמת בלבבם והצדק נר לרגלם, ולימינם נדיבי העם ומנהיגי הקהלה ואלופי ישראל החרדים לדבר ה' ולמצוותיו, ומוסדות חינוך בנוים לתפארת מהם תורה יצאה יומם ולילה, ואנשי חסד על מוסדות צדקה וחסד העושים ומעשים ברוח נדיבה לטובת כל נכה רוח וכל לב נשבר. ואפילו בשעה שמחוץ תשכל חרב וצוררי ישראל סבבו את בית ישראל והתנכלו לקיומו ולהכחידו מארץ החיים ברצונם, גם אז בחדרים יהל נר ה' ויגיה חשכם ונסו הצללים, כי כחומה בצורה היו אהלי יעקב, וכל כלי יוצר עליהם לא יצלח.

והקוסם מארם אשר לבו מלא תוך ומרמה, ולחרף את מערכות ישראל יצא, ולקללם ולעקרם משרשם מאוית נפשו, מלאך רע זה בראותו את ישראל שוכן לשבטיו, ואין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה שלא יציץ אחד תוך אהלו של חברו, כמלאכי השרת שאין ביניהם לא איבה לא קנאה ולא שנאה, פתח פיו ולשונך ואמר ראויים הללו שתשרה שכינה עליהם (ב"ב פ'), כי אהבה נאמנה וידידות כנה ומסורה גורמות להשראת שכינה על האוהבים והנאהבים, ומלאך ה' סביב ליריאיו. ואף גם עליו רוח ה' נחה ואל על ישים עיניו ויאמר, מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, אפילו בעת לכתך בארץ לא עבר בה איש, ובמקום שרף ועקרב משכן אהלו גם אז מה טובו אהליך ומה יפה משכבותיך ישראל, כי יפיפית מבני אדם בלכתך ובשכבך ובקומך ותהי אחריתי כמוך.

אך פתאום נהפך עלינו הגלגל ונבעו פרצות בחומת בית ישראל פה ושם, ומעשה שטן הצליח לפלג את העם ולפצלו וכתות מכתתות את האתים לחרבות איש חרבו ברעהו, ומה צורב הכאב ונפשינו תשתוחח ותהמה כאשר עולה בזכרוננו את אשר עינינו ראו ואבותינו ספרו לנו, על דבר ריבות האלה בשערינו ועל אש המחלוקת אשר יצאה והיתה לתבערה מתלקחת בתוך אהלי יעקב, והעם היה למחנות יריבים המריבים זה עם זה, כאבני המקום אשר שם יעקב אבינו מראשותיו, וכל אחד אומר עלי יניח צדיק את ראשו ואויבי איש אנשי ביתו.

עוד היום כאשר נזכרים תוכן המריבות בקהלות שונות בושה תכסה פנינו, מריבות אשר בגללם נעקרו ישובים ממקומם ושועלים הלכו בהם. והיום מרחוק נראה האמת לאמיתו של דבר כי על ביצה שלא נולדה נחלקו, ובעבורה נעצו חרב בבית המדרש והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל. כי משאות שוא חזו להם נביאי הבעל ומאשרים טועים ומתעים דרך האמת בלעו, ואל דברי שקר שעו המונים הנוהרים אחריהם, ורבה העזובה בקרב הארץ.
הפירוד הפנימי ופילוג המחנה לשבטים ולכתות הגיע לפעמים עד נפש האומה, וגרם את ירידתה ואת דרדורה המהירה מרום פסגתה אל עמק עכור. ערכיה ומקדשיה אשר נתקדשו בקדושת דמים של אלפי שנים ירדו לארץ ונתחללו בעיני המונים תמימי דעת וזכי נפש אשר הורעלה באוירת איבה, ובעיני זרים ללעג ולקלס היינו וצריה היו לראש ואויבינו פלילים, והצדיקו את הרשע והרשיעו את הצדיק והבית נשבר לרסיסים.

ומה מאד עמקו חקר חכמינו ז"ל בדאגתם לקיום האומה בכל ארבע כנפות הארץ, וגילו לנו לכן את סיבת חרבן הארץ ושריפת בית אלקינו, כדי להורות תשובה לבת השובבה ולתקן בעוד מועד את אשר עיותו אבותינו.

המה ראו וגם פעלו בתוך תקופה גורלית זו אשר בה נגדעה בחרון אף קרן האומה על ידי איבוד ארצה ועצמאותה, והתחילה ההליכה מגוי אל גוי ולא מצאה מנוח לכף רגלה, כעם הנתן לחרב ולביזה עם ממושך וממורט ואין מנחם לו משיב נפשו. המה ידעו מקרוב וגם ראו את דור החרבן דור שהיה עוסק בתורה וגם מצות ה' עשו ובגמילות חסדים לא געלו נפשם, אך לדאבוננו הגדול, שנאת חנם השתוללה ביניהם (יומא ט) והיא רק היא עשתה שמות בארץ וגרמה את חרבנה. כי מאז ומעולם נוכחנו לדעת, כי הפירוד הפנימי בעם הוא השונא הגדול ביותר של קיום העם, והוא המסולל נתיבה לשלטון זר ועוין, והודות לשנאת אחים ידו פרש צר על מחמדיה ונכנס לפני לפנים וחרבו שלופה בידו נטויה וכסבור הרג את עצמו.

ומכבר ידעו זאת רבותינו הגדולים מאורי ישראל, והעמידו את כל התורה כולה על כלל אחד ואידך פירושא זיל גמור, והיא מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך אני ה' (דעת רבי עקיבא בספרא קדושים, ור' שבת ל"א ע"א) והוא היסוד אשר עליה מבוססים כל חוקי אלקים ותורותיו, והיא המבטיחה את קיום האומה בארץ האבות ובית מקדשה בנוי לתלפיות, תל שהכל פונים אליו. כי היא המאור שביהדות ופנימיות מצוותיה, ונפש התורה ומטרתה הנשגבה ותכליתה לאחד את עמנו לחטיבה אחת גדולה, יחידה חיה על ידי המחיה את כל, בסוד קב"ה ואורייתא וישראל חד. בהתלבשות רצון העליון בתורתו וקיום מצוותיה על ידי קומה שלימה של כללות האומה, נוצרה יחידה אחת הנותנת עוז ותעצומות לכל הבריאה כולה וכל האלילים כרות יכרתו לתקן עולם במלכות שדי. כי בצלם אלקים נברא האדם, ודמותו ונפשו כלולה בנשמת כל חי וכחלק מהמחיה את כל אשר יצר את האדם בצלמו ובדמותו. ובלעדיה, ללא מצוה זו של אהבת הזולת כמוהו כל מעשה בני אדם במחשך מעשיהם, כולם בוצע בצע ועושה עול ואין מושיע מחמס. המכתב אלקים נעשה אש שחורה לא כתובה על גבי אש לבנה, נטולת נשמת רוח חיים, וכל מעשה רשע במעטה של קדושה נעשה וכל מרמה במסוה של אהבת צדק, וכל האמצעים נעשו כהיתר ולית דין ולית דיין, וכבר צעק הנביא והודיע לעם דעת אלקים ומוסר הנביאים, כי רעיון זה תיעוב הוא ושקץ תשקצנו, ואין עבירה מצוה דכתיב, והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה והבאתם את המנחה הארצה אותה מידכם אמר ה' (מלאכי א).

(עמוד 5)
ויתכן כי גם אמרת רבי יוחנן (ב"מ ל' ע"ב, ור' בתוס' שם) לא חרבה ירושלם אלא שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין, כוונתו להצביע על זאת וללמד באה כי רק בגלל שנאת איש לרעהו נגרם אבדן האומה על כל מחמדיה. כי תולעת השנאה היא המכרסמת בשרשי עץ החיים של כל עם ועל ידה יסודותיו מתמוטטים ונופלים, ובאין לשון משותפת ואחריות משותפת ויחס אחוהי גם יסודות החיים הציבוריים מתפוררים, ועל זה רצה רבי יוחנן להעיר את תשומת לבנו באמרו, כי אם דרך הבנה הדדית ומשפט שיש בו שלום והוא הביצוע (סנהדרין ו) לא שולט בעם, ויקוב הדין את ההר, כלומר דיניהם הם, אשר חקקו לטובת עצמם ולא טובת זולתם דאגתם ומגמתם, דינים כאלה אם יקובו את ההר גרמו הרס ואבדן לעם היושב בציון, כי הוסיפו חטא על פשע והצדיקו את מעלליהם במעטה של צדק ודין, ועל זה קונן הנביא והמוכיח, הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי משוש כל הארץ, ועלינו לשנן בקר וערב דברי אלקים חיים, גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודת כוכבים ושלום ביניהם אמר כביכול איני יכול לשלוט בהם, כיון ששלום ביניהם, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו, אבל משנחלקו מה הוא אומר, חלק לבם עתה יאשמו, הא למדת גדול השלום ושנואה המחלוקת (בר"ר לח, ו).

ובזמננו אנו, אחרי תקופת אימים זו אשר בעינינו ראינו כי הונף, על ידי העם העמלקי הגרמני ימח שמם לנצח, הכורת האכזרי על ראש יהדות אירופה והושמדו פאר מבצריה ומועדיה קהלות הקודש על חכמיה וראשיה ונגדעו לארץ ארזי הלבנון אדירי התורה ותלמידיהון ותלמידי תלמידיהון, היקרים מפנינים והמסולאים בפז, הוי מי יתן לנו תמורתם! בעת כזאת אשר טרם סר הסיוט הנורא מעל פני היקום כאילו קללת אלקים ירדה מן השמים לשום הארץ לשמה, וכל לבב אנוש ירעד מפחד יום שואה ומשואה וממלחמת איתנים אשר תביא בכנפיה חרבן עולמי, בתקופה זו עלינו לדעת ולהבין את צו השעה המוטל עלינו מאת ההשגחה למען קיום האומה ועתידה.

כי בחיי עמנו אירעו כעת מאורעות כבירים כתוצאה ישירה מהשואה האיומה אשר עברה עלינו. מאורעות אשר גרמו לתמורות רבות כאלה אשר השפעתן על תהליך ההיסטוריה שלנו מי ישורנה. אך עדיין הן במצב שוטף והתהוות בבחינת לובש צורה ופושט צורה, ואי אפשר לחזות מראש ולקבוע בודאות אל מה שואף רוח העת ואנה נגיע ברבות הימים על ידן.

וחיי עמנו, בארץ הקודש כבגולה, מושפעים לא מעט ותלויים בתמורות גלובליות שהן פרי תוצאה של מאורעות בחיי האנושיות כולה במאה הנוכחית. ואשר הביאו שינוי כביר במחשבת האדם ובהשקפת עולם לו.

אידיאלים נשגבים אשר חותם של קדושת דורות עליהם חללום פריצי אדם והיו כלא היו. הנחות יסוד ששיכתבו אבני בנין למחשבת אדם ודפוסים מוצקים אשר על ידם נחקקו דבר חוק ומשפט המכוון את יחסי אדם לחברו ועם לשכנו, נתרסקו ונשברו ככלי אין חפץ בו. ומאידך גיסא, בו בזמן נדמה לו לבן תמותה כי עלתה בידו להרקיע שחקים וכי לפניו נתגלו תעלומי תבל והמון נסתרות שמבראשית וכאילו נכנס לפני ולפנים של סוד הבריאה כולה.

הודות להישיגיו העצומים בכל ענפי המדע רואה הוא את עצמו כביכול כאילו הצליח לעלות על במתי עב ולמצוא את נקודת האחיזה מחוץ לעולמו הוא, ובזרוע אנוש את מוצקי ארץ הוא חובק ובכוח עוזו להוציא את כדור העולם מציריו ולשנות את מהלכו ולכוונו כרצונו הוא. והמה כאדם עברו ברית ולא שמעו בקול ה' החוצב להבות, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית) כי כעת כולנו נוכחנו לדעת כי הטכניקה והמדע למרות התפתחותם הגדולה, לא שפרו את חיי האדם עלי אדמות ולא הביאו אתם את אשרו המקווה, ואין בהם כלל משום טוב מוחלט למען האדם היוצרם, אלא נראה כי לרעתם נבראו וטוב ורע משמשים בה ללא הבחנה ובערבוביה.
ומיום אשר האדם אכל מפרים מלוה אותו בכל אשר הוא פונה צל מות ודמיוני זוועה, ואי בטחון קינן בלבו הגוזל ממנו שלות הנפש וברכת ה', ונע ונד הוא בארץ. כי הקב"ה נתן לפניו שני דרכים, אחד של מות ואחד של חיים ובחר לו דרך המות (מכילתא) כי האדם במקום להושיט ידו ולקחת מעץ החיים ולאכול מפריו ולשבוע מטובו, היא האמונה הזכה בחי עולמים המטיב לכל והחותך חיים לכל, והוא מקומו של עולם ולית אתר פנוי מיניה, החונן לאדם דעת ולתועה בדרכי החיים את דרך האושר והשלוה ואומר לו ובחרת בחיים. אך האדם האזין לקול המסית ואכל, ואוכל עוד, מעץ הדעת טוב ורע המעורר בו רק דמיוני שוא ותאוה ומטה אותו מדרך השלימות אל דרך המוביל אותו וכל אשר אתו אל באר שחת, ואז הורד ממנו את עדיו הוא צלם האלקים ונהפך לאיש משחית אשר חרבו שלופה בידו להשמיד את כל. ומאד עמקו חז"ל ביאורם כוונת הקרא ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם, ושאלו וכי סומין היו, אלא משל לעירוני שהיה עובר לפני חנותו של זגג, והיתה לפניו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין והפשיל מקלו ושברן, עמד ותפסו א"ל יודע אני דלית אנא מהני מינך כלום, אלא בו וראה כמה טובות איבדת, כך הראה הקב"ה להם כמה דורות אבדו (ילק"ש) כי מעת אכלו מעץ הדעת, מושגי שוא ואמת הכו שורש בערבוביה בעומק נשמתו ופרי מחשבתו הן כלאי טוב ורע, ואין במעשה ידיו וביצירותיו טובה מוחלטת, ואין לו להתפאר בשיפור מצבו ובאושר נפשו, אלא בונה הוא עולמות ומחריבן במו ידיו, וגם את מקדשיו הוא שורפם באש ודורות על דורות נאבדו באשמתו.

ותפקחנה עיני בני אדם ולפניו מחזה זוועה ואימים, רעה התרעעה הארץ וגאות עשן מתאבכות ועולות מאש שהצית האדם בעולמו הוא, וישח אדם וישפל איש, כי גורש הוא מגן עדן עלי אדמת ה' אשר היה מיועד בעדו, כי בשבילו נברא העולם, וקול ברמה נשמע אדם איכה?

כל עם ועם מתלבט קשה למצוא כעת פתרון ראוי ומתאים לרוח עמו ולמסורתו לכל מכלל הבעיות תולדות הזמן אשר עלו על שלחנו. התלבטויות אלה עברו כמובן גם גבול עמנו אשר נפל בגורלו בתקופה זו לבנות מחדש ההריסות, בגולה כבארץ, ולהמשיך בקיומו כעם עתיק יומין. שרידי המשרפות אשר התנערו מעפרם, נמצאים במערבולת ההוה מסובך בסבך בעיות שונות שהן תוצאה טבעית מהשינוים הכבירים שחלו בכל סדרי החיים בזמננו, וברק הערכים החדשים אשר עליהם מבססת החברה החדשה את עתידה מסנוור את העינים, ועומדים הם ותוהים אלה שעל גבם חרשו חורשים וראו בעיניהם את בן המאה העשרים כחיה הטורפת בדמות אדם ואת רעיונותיו שדופי רוח. ואם זיקי אהבה לעמו ולאלקיו טרם עממו בקרבו אז עולה מאליה השאלה האם גם עליו
(עמוד 6)
לבנות מחדש את עתיד עם ישראל על יסודות שנתרועעו, וכאדם תועה בדרכי החיים שאלת לאן על שפתיו וברצונו לדעת את דרך ילך בה ולאן ישים את פעמיו. ובשעה גורלית זו, תקופת התחדשות והנחת היסוד, לחיים רעננים ופוריים לעם היושב בציון נדחי ישראל בכל ארצות פזוריהם, על מנהיגי העם גדולי התורה אנשי רוח לרדת אל העם ותורת ה', היא כלי אומנתו של הקב"ה ידם ועל כל אחד מהם להיות האדריכל של בניני האומה די כל אתר ואתר, ולחדש ימינו כקדם על ידי בנית מבצרי מקדש מוסדות חינוך על אשישי מורשת אבות, וללמד תועים בינה דעת ה' לצמאי חכמה, ולמצוא פתרון לספיקותיהם ברוח תורת ישראל ומוסר הנביאים.

ואין זה תפקיד קל ואין לו בנין אב או דמיון בתולדות עמנו, כי היא משימה היסטורית רבת אחריות אשר הוטלה על דור החרבן והשואה, ועליו להיות גם דור הראשון לגאולת ישראל, בניה-בוניה, ולכן עלינו לפתוח לרוחה את שערי מקדש ישראל ולפקוח עינים עיורים בהראות להם את אמיתת תוה"ק ואת נצחיות ערכיה, וכי היא נותנת פתרון צודק לכל השאלות העומדות על הפרק, ותורת הצדק והיושר אשר בה היא הנותנת זכות קיומו לכל אדם באשר הוא יציר כפיו של הקב"ה, וחביב אדם שנברא בצלם אלקים, והיא מנחילה לו את אושר הנצחי ומורה דרך עץ החיים לכל אנושיות כולה, ומכינה אותה לקראת האחרית הימים המקווה אשר אז יגור זאב עם כבש ולא ישא גוי אל גוי חרב, וגדול הוא השלום שכשמלך המשיח בא אינו פותח אלא בשלום שנא' מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום (ויק"ר ט).

***

ובעמדי על מפתן אהלי עלי להביע את ברכתי הנאמנה לכל ידידי הנאמנים תושבי קהלת אנטורפן יצ"ו בעד טוב לבם וחסדם עמדי, ולחברי ועד הקהלה שומרי הדת ובראשם ידידי הנכבד אציל הרוח מר ישעיה הלוי הורויץ הי"ו ולגבאי בית הכנסת הגדול ולגבאי בית המדרש "מוריה", אשר כל זמן כהונתי הנני מוצא אצלם בכל עת אוזן קשבת לכל דרישותי, ובכוחות מאוחדים ובהבנה הדדית אנו בונים ומבססים את מוסדות הקהלה ומרחיבים בעהי"ת את פעולתם לטובת כל הישוב, ובזה מובעת גם תודתי לועד הקהלה בעד השתתפותו בהוצאת ספרי, ישלם ה' לכולם כפעלם הטוב.
תודה עמוקה וברכה נאמנה לרעיתי העומדת לימיני הרבנית הצנועה בונה ביתי הנחרב, מרת דייכא תחי' נכדית הגה"ק רבי יהונתן בנימין אסטריכר זצ"ל מטשענגער יצ"ו.
ועל טוב יזכר שם חתני היקר והנעלה מופלג בתו"י ומוכתר בנימוסין וקילוסין מ' יעקב דולינגער הי"ו בריו (ברזיל) עם רעיתו היא בתי יחידתי המשכלת מ' יוטא רחל תחי' יה"ר שאזכה לראות מהם דור ישרים יבורך לתפארת אבותיהם הקדושים נ"ע, הולכים בתורת ה' כל הימים.
הנני מחזיק טובה לח"ג הרה"ג המופלג ר' יעקב שמש שליט"א שעמד לימיני בסידור הספר ובהידורו, תודה חמה בעד טרחתו ומפעלו, ולהנכבד ר' ארי' וובר הי"ו בעל בית הדפוס "התחיה" תודה בעד השתדלותו להוצאת הספר בהידור רב.

***

ובעת פתיחת שער ספרי אני תפלה שאזכה לישב לאורך ימים טובים באהל תארה, ללמוד וללמד ולהבין עמקי סודותיה, ויה"ר שספרי יעלה לרצון לפני נותן התורה יתברך שמו לעד, וימצא חן בעיני לומדיה, ואזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות לשמה, ותחזינה עינינו בשוב ה' ציון ושמחת עולם על ראשינו אמן.
אנטורפן יצ"ו, ל"ג בעומר תש"ך.

המחבר .


(עמוד 7)
פתיחה
דרשה בעת חנוכת בית הכנסת הגדול פה אנטורפן יצ"ו שנחרב על ידי הנאצים ימח שמם בתקופת השואה האיומה ביום א' דחולו של מועד פסח תש"א, ונתחנך ברוב פאר בעזה"י בח"י אלול תשי"ד.

כבוד נציגי בית המלכות ונציגי ממשלת בלגיה, ציר מדינת ישראל, צירים נכבדים, ראש העיר ונציגי הקהלות והמוסדות, קהל נכבד,
ברוכים אתם בשם ה' בבית ה' !

אחת התקופות הטרגיות בחיי האנושיות בכלל ובחיי עמנו בפרט חלפה עברה עלינו. השואה האירופית האיומה, העקובה מדם מיליוני נפש שאין דוגמתה בדברי ימי עולם, גרמה לזעזוע עמוק בחיי האדם עלי אדמה חזות קשה נתקיימה בדורנו לעינינו, כי קרא ה' לטבח דרור, פור התפוררה הארץ מוט התמוטטה, ואור חשך בעריפיח.

לעולם לא ימח מזכרוננו היום המר ונמהר והאכזרי, בו חשך השמש בצאתה, בגלל התבערה העולמית שהוצתה על ידי המפלצת הנאצית. מבול של אש ניתך ארצה ומחה מעל פני האדמה קהלות הקודש על אלפי רבבות ישראל, אשר נשמדו והוכחדו כליל.
עפעפינו עוד נוזלות מים על בני ציון המצוינים, היקרים מפז אשר בספריהם נכרכו ולמוקד עלו, ועל בנות ישראל האמונות עלי תולע והצנועות אשר פשטו צוארם על קדושת השם וטהרתם, ונבלתם כסוחה וכדשן המזבח נחשבו, ועל גורי אריות ארזי הלבנון אדירי התורה, אשר עם תלמידיהם המתיקו סוד יחוד שמו הנורא ועם נדיבי עמו נאספו.
הוי מי יתן לנו תמורתם !
דיו אלו ימי לא יספיקו לכתיבת מגילת האש של דורנו, ועדיין לא נשמע מפי נביא-מקונן את קינת איכה על חרבן יהדות אירופה על מחמדיה ואוצרותיה.
הכובש הנאצי טימא את היכלי ה', ובידיו המגועלות בדם אבירי עמנו חכמיו וזקניו, שלח אש במקדשיו, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, וספר הנצח, תורתנו הקדושה והטהורה, ספר היסוד של התרבות העולמית, נרמס ברגל גאוה ובבוז בראש כל חוצות, ועל המזבח התופת נשרף.

כטיטוס הרומאי בשעתו נכנס גם הוא לקדשי הקדשים של האומה, ונטל סייף וגידר את הפרוכת, ודם התמצית שלה היה מבצבץ ויוצא, כסבור הרג את עצמו (גיטין נ"ו) כביכול, כי הצר הצורר הנאצי הכריז מלחמת השמדה נגד כל רם ונשגב שנקדש בדמי אלפי דורות. היתה זאת מלחמת האשמדאי של המאה העשרים נגד התרבות העולמית על כל הישגיה, נגד מוסר האדם וחירותו, נגד אידיאלים נשגבים וערכי הנצח, אשר בעדם הקריבה האנושיות כולה את מיטב בניה-בוניה.

היאבקות קשה וגורלית היתה זאת, היאבקות בין הטוב והרע, הצדק האלקי והעול השטני, מלחמת האור והחושך.
זכור נא אבינו שבשמים לאדום, זו גרמניא, את אשר אמרה, ערו ערו עד היסוד בה, אשרי שיאחז וניפץ את עולליה ואת בניה אל הסלע.
זכור יזכור עם ישראל לדורות עולם ונצח נצחים: את אשר עולל לנו האויב האכזרי בחרון אפו, לא, ימוש מלבנו ומלב זרענו וזרע זרעינו עד עולם את המראה הנורא ההוא, עת נזרק בחג הפסח שנת תש"א את הלפיד אש לתוך הבית הקדוש הזה, אשר בו אנו נמצאים כעת בחסדי ה' עושה פלא, וברחבה אשר לפני הבית הזה כאכול לשון אש גוילי קודש, ועמדו צרים שחקו על משבתינו, והמפלצת מנאצת מי לי בשמים!
ואגדת חז"ל מספרת לנו, כי כאשר צוררי ישראל מצאו את רבי חנינא בן תרדיון, אחד מעשרה הרוגי מלכות, שהיה יושב ועוסק בתורה וספר תורה בחיקו, הביאוהו וכרכוהו בו, והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור, אמרו לו תלמידיו רבי, מה אתה רואה, אמר להן גוילין נשרפין ואותיות פורחות, ומי שמבקש עלבונה של ספר תורה הוא יבקש את עלבוני. (ע"ז י"ח)
אכן, בכל תקופות חיי עמנו ראינו את החזיון הזה. גוילין נשרפין ואותיות פורחות באויר, ויושב בשמים ישחק למו עת כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאת ה' צבאות, ועל אויביו יתגבר להוציא ממסגר אסיר ומבית כלא יושבי חושך, ואור ישראל היה לאש וקדושו ללהבה, להשבית גאון זדים ולהכרית כל פועלי און.
וסימן מסור בידינו מימות עולם "אם ראית בית הקברות לפניך, הרי המדינה קרובה לך" וחרבן הוא סימן ואות נאמן לגאולה המתקרבת ובאה, ומתוך האש התופת שמועה שמענו קול ה' חוצב להבות "הבו לה' בני אלים".
"בניהם של אלו הנשחטים כאלים, אברהם אמר אני שוחט ויצחק אמר אני נשחט", בני אלים, הכינו עצמכם לגאולה!
ושם לפאתי מזרח עין ה' צופיה, ואודי המשרפות ולהבות הללו, עולים לציון ברנה, כי רצו בניה את אבניה,
(עמוד 8)
לבנות הריסותיה ולהפרות שממותיה, ולמממש תקותנו תקות אלפי שנים.
גם בכל ארצות פזוריו, עם ישראל קם לתחיה, כמו העוף האגדי אשר עליו נאמר, וכחול ארבה ימיו, אשר חי אלף שנה ובסוף אלף אש יצאה מקינו ושורפתו, ומשייר בו כביצה וחוזר ומגדל בו אברים וחי (ב"ר פרשה י"ט).

ברוך השוכן בציון ובונה ירושלם שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, לראות בבנין מקדש מעט הוא בית הכנסת שלנו המפואר, אשר הוא בית חיינו וזבול תפארתנו, יום זה הוא יום גדול בחיי עמנו, גם בחיי האומה הבלגית ממשלתה הרוממה הלוחמת תמיד בעד הצדק והיושר ובעד חרות האדם, ובפרט בחיי תושבי קהלת אנטורפן, כי היא מסמל את הנצחון של האור על החושך, הצדק הנצחי נגד העול, אשר זאת שאיפת עמנו מיום הוסדו לקראת היום הגדול, אשר כל האלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי.
ברגע קודש זה נתיחד בדומיה ובתפלה, זכה עם נשמות מתפללי בית הכנסת הזה ובראשם רבי משה אביגדור בן ר' יעקב יוסף עמיאל ז"ל מלפנים רבה של אנטורפן, ממניחי היסוד של בית הכנסת, ועם הקדושים והטהורים אשר נרצחו נהרגו ונשרפו על קדושת ה', ולא זכו לראות ולהשתתף בשמחתנו הגדולה, ועם נשמות כל הלוחמים שהקריבו את נפשם בעד הצדק והטוב, נתיחד בתפלה עם נשמות לוחמי מלחמת הקוממיות שהקריבו את נפשם בעד עמנו וארצנו, נשמיע ממעמקים את תפלת "א-ל מלא רחמים...".
ברגע קודש זה, כאשר זכינו לראות את בית הכנסת בנוי לתלפיות, והגוילין הנשרפין ואותיותיה אשר פרחו באויר חוזרים להיכל קדשו כאשר כבתחלה, ובעינינו ראינו כי מתקיימת נבואת הגאולה, והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולהרוס ולהאביד ולהרע כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע נאם ה' (ירמיה ל"א) עלינו גם להתיחד עם עצמינו, להסתכל בתוך תוכו של העבר הקרוב אשר עבר עלינו, לעשות ציונים לדרך אשר עלינו ללכת בה, אנו וזרעינו.
ובאחת מאגדות חז"ל המצטיינת בתוכנה המבריק מאלף נאמר, כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי קדשים, דבקו שערים זה בזה, אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה, פתח ואמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד, רהטו כתריה למיבלעיה, אמרו מי הוא זה מלך הכבוד, אמר להו ה' עזוז וגבור. חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה, ולא נענה, כיון שאמר ה' אלקים אל תשג פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה. (שבת ל').
רעיון עמוק משובץ כפנינה בשורות ספורות הללו, אור המאיר על תפקידנו בשעה זו רבת התפארת וגודל האחריות, בעת פתיחת שער, לכל באי בית הכנסת לשפוך שיח היא תפלה לפני שוכן בבית זה.
כאשר בית מקדשנו עמד על מכונו על הר הקודש בירושלם, ושלמה המלך הבונה והמשכלל את בית תפארתנו ונזר קדשנו, רוצה להכניס להיכל ה' את הארון הברית ולהשרות השכינה במקום איוה למושל לו. דבקו שערים זה בזה, לרמז וללמד, כי אין מקום בקדשי קדשים רק לארון ה' אשר אין בו רק שני לוחות אבנים מעשה ה', שנתנו בקולות וברקים למשה עבד ה', וכל העם ראו את הקולות ואת קול השופר אשר הולך וחזק מאד, עד סוף כל הדורות, לא בקולו של אלילי שוא אשר הולך ונחלש מיום ליום, רק לתורה זו אשר נתקדשה בקדושת דמים על ידי אבות העולם מסורת דור ודור מקומה ומשכן כבודה בבית עולמים.
כי אין ערך לבניני פאר ואין קדושה להיכלי שן אם אין נר ה' דולק תמיד בו, ואין השכינה שורה אלא בהיכל התורה אשר כתר הנצח על ראשה, ולכן כל רננות לא יכלו לפתוח לפניו שער המקדש אלא בשעה שאמר, ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך, כלומר, כי בארון הברית עומדת תורת האבות, תורת דוד מלכא משיחא, מסורת דורות ותקותם לדור ודור, אז רק אז נפתחו שערי המקדש לרוחה.
גם אנחנו בשעה זו, כאשר אנו מכניסים את ספרי התורה לארון הקודש, אנו שופכים את לבבינו לפני שוכן שמים, פתח לנו שערי רחמים בעת פתיחת שערי בית הכנסת, בזכות אבותינו הקדושים והטהורים אשר הקריבו את נפשם למען שמך הגדול והקדוש, ובזכות תורתנו אשר היא תורת אבותינו והיא חיינו ואורך ימינו ולא תטוש מאתנו ומלב זרעינו עד עולם, ושכון בינינו אהבה ואחוה ושלום וריעות, ותקרב לנו הגאולה המקוה באמור לציון מלך אלקיך, ונזכה לעלות לציון ברנה ושמחת עולם על ראשינו אמן ואמן !