תקציר המבוא:

אודות המחבר

מחבר המבוא הוא גיסו של מחבר הספר, הרב שלמה דוד פרנקל.
הוא מתאר את תולדות חייו של גיסו, הרב שלמה דוד פרנקל בהונגריה, מהולדתו בשנת תרס"ג ועד הגעת הנאצים להונגריה בשנת תש"ד. עיקר הדגש בתיאור חייו הוא על שקדנותו המופלאה יומם ולילה בתורה.
בשנות המלחמה הם הועברו יחד למחנות עבודה שונים בהונגריה. המחבר מתאר את מסירות נפשו של גיסו על שמירת תורה ומצוות גם במצבים הקשים ביותר שבהם היו. בסופו של דבר הם "שוחררו" בידי הצבא האדום הרוסי, והוגלו גם בידי הרוסים ממקום למקום. מחבר המבוא מרחיב בתיאור מסירות נפשו של גיסו על קיום המצוות ושמירת אורח חיים יהודי גם תחת שלטון הרוסים.
הרב שלמה דוד חלה באחד מן המחנות ואז נפרדו דרכיהם, ורק לאחר כשנה נודע לו שהוא נפטר ממחלתו זמן קצר לאחר פרידתם.

המבוא:

(עמוד יג)
תולדות המחבר

העתק מקו' בית דוד שלמה הנדפס בשו"ת משנה הלכות סוף ח"ג
כפי שנמסרו ע"י גיס המחבר הרה"ח היקר משכיל לאיתן אי"א וכו' ר שמואל יודא בלום ז"ל
עם הוספות נכבדות

הרב המחבר מוה"ר דוד שלמה פרענקל זצ"ל נולד בשנת תרס"ג ל"ב בעומר לאביו הגאון הצדיק ר' משולם פייש פרענקל זצ"ל. הרב ר' משולם פייש נתייתם בגיל צעיר מאביו הה"צ ר' יעקב מאיר אשר התייחס לגזע תרשישים גאונים וחסידים. אבי זקינו מצד אביו גאון וחסיד נהירין ליה שבילי דקבלה היה ראש של בעלי מקובלים הנקראים בפי כל אשווארער חסידים, וידוע ומקובל אשר בכל שבוע במוצאי ש"ק התאספו יחד חבריא קדישא הדין לסעודת מלוה מלכה והיה להם אז גלוי אליהו, והזהיר את אשתו הצדיקת שלא תפתח את הדלת ולא תכנס לבית כל זמן שהותם שם. ופעם אחת לסיבה פתחה את הדלת וראתה אור גדול כאור החמה באמצע היום ונבהלה מאוד ומיד סגרה הדלת ולאחר שגמרו נכנס לביתו ואמר שכיון שלא יכלה לעמוד בנסיון בע"כ יסתלק מן העולם בקרוב וכך הוה.

מוה"ר ר' משולם פייש זצ"ל כיהן כרב ור"מ בעיר הגדולה דעברעצין בהונגריה. בשעת פטירתו קרא לאשתו הרבנית מרת רבקה ע"ה ואמר לה בזה הלשון אינני מפחד כלום ממיתתי כי ב"ה אני מניח בעולם הזה אלף תלמידים, לומדי וגדולי התורה. מקום מנוחתו נמצא בדעברעצין וזה נוסח מצבתו:

פ"נ איש חי רב פעלים
תהלתו בקהל חסידים ממללים
גדול שימושו בעדת צדיקים וגדולים
מגזע חסידי אשוואר הידועים במפעלים
הרב הה"ג סוע"ה החסיד האמיתי
מו"ה משולם פייש זצ"ל
נפטר בש"ט יום ב' סיון תברא לפ"ק
מתנהג בחסידות נלהב
שונא שקר חנופה ורהב
והעמיד תלמידים רבים
לעשות רצון קונם חובבים
מנגד השליך בו רהבים
פלל ערך בגילה ורעדה
ידיו רב לו בתורה העבודה
ים התלמוד למושב לו אוה
שקד בלימודו עד רוחו למרום שבה
ת נ צ ב ה

ושם הוריו מ' יעקב מאיר ויוטא נ"ע

(עמוד יד)
אמו הרבנית מרת רבקה היתה בת הרה"ח הנגיד מו"ה משה חיים ווינקלער ע"ה, ת"ח ובעל צדקה מפורסם, מחשובי חסידי צאנז. מממונו הקדיש לבנין ירושלים בבניית בתים לצדקת כולל ר' מאיר בעל הנס העומדים עוד כיום בבתי ווארשא. הוא התייחס לגזע דיינים וגאונים מפורסמים גדולי תורה מגולי שפאניא, נכד הקדוש ר' דניאל מחכמי פראווינצא אשר מסר נפשו על קידוש השם בשעת הגירוש ומאז התורה מחזרת על אכסניא שלה דור אחר דור (נמסר ע"י ש"ב הרה"ג ר' דניאל בריסק ז"ל שנשא שם ר' דניאל הקדוש ראש המשפחה). הרבנית רבקה נפטרה י"ד סיון תשכ"ה ומנו"כ בהר המנוחות.

בוצין בוצין מקטפיה יציע וגם במעלליו יתנכר נער ובעודו באבו כבר נראו בו סימני טהרה ופרישות וחסידות מלבד השקידה הנפלאה בלימודו שהיתה בו, וכמעט לא מש פומיה מגירסא יומם ולילה לבד הלחם אשר הוא אוכל והיה נזהר מאוד מבטול זמן ובשמירת הלשון ודבור, לא הסתכל חוץ מד' אמות שלו וכולם ראו בו עתידות גדולה. העיד הרה"ח ר' אליעזר קנאפפלער ז"ל מדעברעצין שבהיות הרב ר' דוד שלמה כבר שיתסר היה פותח את הקלויז בכל לילה בשעה שתים אחר חצות ללמוד תורה.

הרב ר' דוד שלמה למד תורה אצל אביו הגאון זצ"ל, בישיבת אונגוואר המעטירה אצל הרבנים הגאונים ר' אברהם יוסף גרינוואלד ור' יוסף אלימלך כהנא זצוק"ל, ואצל הרב הגאון ר' שאול ראזענבערג זצ"ל אב"ד ראצפערט אשר סמכו ידיהם עליו, (קו' בית צדק הנספח לספר שערי ציון מבעל מראה יחזקאל). זמן קצר למד גם בישיבת מאקווא, ומצא כדי מדתו עד שיצא עליו שם בגבורים לומדי התורה נושאי דגלה, כעילוי עצום בעל כשרון נפלא בבקיאות וחריפות, ודחיל חטאין.

בימים ההם כשהגיע לפרקו נשא לאשה את הרבנית היקרה הצדקת טובת לבב מד' אשה משכלת מרת מרים ע"ה בת הגאון הקדוש מרן ר' בן ציון בלום הי"ד אבדק"ק סארוואש. הרבנית מרים נולדה בכ"ה סיון שנת תרס"ד, (יחשה הרם מובא בהקדמה להגדה ערבי פסחים וש"ות בית שערים). סיפר גיס המחבר הרה"ח ר' יוסף דוב בלום לוי ששבת הראשונה לאחר נישואי הרב ר' דוד שלמה היתה שבת הגדול והגאון ר' בן ציון דרש בשמעתתא כנהוג ובשלש סעודות דרש החתן פלפול ארוך על דברי חותנו והת"ת של העיר סארוראש התפלאו מגודל חריפותו.

חותנו הגאון ר' בן ציון בלום זצ"ל קבל עליו לפרנסו ולהחזיקו בכל הצטרכותו בכדי שיוכל להקדיש ימיו ושנותיו ולהשלים עצמו בתורה ועבודה כי ראה בו בתורתו ומדותיו משכמו ולמעלה גבוה מכל עם, וכמו שרבים נבאו לו עתידות גדולה. כך ישב על התורה ועבודה יומם ולילה ולא פנה אל שום דבר. למד ולימד וכתב חדושי תורה רבות בשנים, ביום היה הוגה בתורת ה' ובלילה רושם חידושיו עלי גליון, וחבל על דאבדין כי רובם נאבדו בעונ"ה בימי הזעם.

בשנת תר"צ נתקבל הגאון ר' בן ציון זצ"ל למלא מקום אביו הגאון האדיר המפורסם מרן ר' עמרם בלום זצלה"ה בעל שו"ת בית שערים ועוד חיבורים אשר נודע בשערים המצוינים בהלכה ובקדושתו כאחד הראשונים, בבערטיא אוי-פאלא, לקח אתו את חתנו הנ"ל ומשפחתו ותיכף נשא חן בעיני כל רואיו, אז התחיל לישא בעול עם הרב אב"ד בהוראה
(עמוד טו)
וברבנות והיתה מצודתו פרוסה בביה"מ בית עמרם ומשם למד ולימד לבני ישראל דרכי ד' ותורתו בשמעתתא ואגדתא ולהורות להם הדרך ילכו בה.

כשהיה דודו הגאון בעל ילקוט הגרשוני (חתן הגאון מח"ס שו"ת בית שערים) עובר אורח בב' אויפאלו היה משכבם בחדר אחד, ולא היו ישנים כל אותו הלילה, כי לא פסק פומייהו מגירסא, והיה הגאון בעל ילקה"ג מחדש חידושים ועומד ממטתו לכתבם (מפי גיסיו יבלחט"א).

והנה אמרו ז"ל אין הקומץ משביע את הארי כי בזמן ההוא כבר התחילו הצרות מהרשעים והמצב הכלכלי ירד למאוד והדחקות והעניות גדלה מיום ליום והעיר גדולה ואנשים בה מעט שיוכלו להחזיק כי לבד מהה"צ הגאב"ד דק"ק הנ"ל והרב המחבר היו עוד ב' דיינים בקהלה, וכלה פרוטה מן הכיס עד שכמה פעמים לא היה פרוטה לכסא דהרסנא להכין לצרכי שבת אז החליט בהסכמת חותנו הגאון ר' בן ציון זצ"ל לעשות חנות קטנה כדי להשלים קצת חסרון הפרנסה, וגם שם לא נח ולא שקט מדברי תורה והיה גופו בחנות ולבו בביהמ"ד כאשר תעיד עליו תשובה אחת [סי' כ"ו] שנכתבה ג"כ בחנות הנ"ל וקנאת סופרים מתבטאת מתוך דבריו שם בכותבו "שאני יודע בך שאתה לומד בהתמדה" וכדומה, כה המשיך דרכו בקדש איזה שעות בחנות ויומם ולילה בביהמ"ד בית עמרם מרביץ תורה והוראה, עד שעלה הכורת הרשע ימ"ש בשנת התש"ד. וברוב חסידותו בשנות המלחמה כשלא חיממו את המקוה רק פעם א' בשבוע תבר גזיזי דברדא ונחת וטבל. כאביו הה"צ ר' משולם פייש היה מקושר לצדיקי בית סיגט - סטמר והיה נוסע מדי פעם על שב"ק.

בימים האיומים לעם ישראל שנזדעזעה בהם העולם בשנת תש"ד אחר חג הפסח נלקחנו שנינו הרב המחבר ואני להבדיל בחל"ח בצבא העבודה למחנה אחד, גם שם ראיתי גודל מסירת נפשו בעד כל קוץ וקוץ ועל כל מצוה קלה ומנהג ישראל כחוט השערה ממש עד אין לשער ולספר וכ"ש להאמין בעידנא ריתחא זו אשר היה שבור ורצוץ בגוף ונפש מן העבודה ומן התעניתים עלתה שועתו אל האלקים מן "העבודה" (עולה בזכרוני שפעם אמר לי שאפי' על ניגון ומזמור אחד מזמירות של מוצש"ק לא יוותר ח"ו) הצער של ביטול תורה וקיום המצוות היו על פניו תמיד, ובכל רגע אשר יד שונאינו הניחה קצת מיד שב וחזר לתורתו ותפלתו. אך למותר להדגיש אשר לא התגאל ח"ו בפתבגם בשום דבר כי אם הלחם אשר הוא אוכל ועליו לבדו יחיה האדם [ועי' בפנים הספר שו"ת סי' כ"ג].

במחנה הצבא נסחבנו למקומות שונות עד שנתקרב צבא הרוסי ואז עלה בידינו לערך ארבעים אנשים ממחננו בדרך נס ממש לנוס ולהמלט מתחת ידי הנאצים ימ"ש (בעונ"ה לערך שבעים מחברנו נתפסו במחבואם ונהרגו שמה ע"י האנשים ההונגרים ובתוכם ידידי הצדיק תמים ר' שם טוב מייער הי"ד) ואחרי נדוד מסכנה לסכנה הגיע השעה הנשקפה כמו שחר ונפלנו בשבי צבא הרוסים ימ"ש. בצפיותנו צפינו שבמשך איזה ימים נשוב למקומות מושבותינו מלפנים אבל גם אלה תפשו בנו ולא הרפו ממנו.

וכרגע לא אוכל להתאפק מבלתי הזכיר חסדי ד' אשר עשה עמדי. בוקר אחד עמדנו בתור כנהוג יצא כרוז במחנה כל חולה יצעד מן התור וילך לביתו ואני הייתי אז חולה מאוד בשחפת עם חום גדול והיה יום קר ומעונן בסתיו ומטר סוחף אבל לא רציתי להשאיר אותו צדיק כבוד גיסי היקר לבדו ולהפרד ממנו והחלטתי לילך אתו במחלתי עד אפיסת כחי והלכתי רגלי ביום הזה לערך כ' ק"מ וישנתי בטחב כמה לילות מבלי שום טיפול
(עמוד טז)
רפואי, ואני בטוח שמלבד זכות אבותי הקדושים הגאונים נבג"מ זכות אותו צדיק הגן עלי והיינו דאהני לי שגם כמה פעמים אח"כ היה כפסע ביני ובין המות והשאירני הבורא ב"ה בחיים לאויש"ט, ותיתי לי שבכל משך היותנו יחד חסתי עליו ושמשתיו בכל יכולתי.

הרוסים תחת לשלוח אותנו לבתינו כאשר הבטיחו לנו מיום ליום הובילו אותנו ממחנה למחנה וסבלנו יסורים וצרות רבות תחתיהם עד שהגענו בשנת תש"ה לפאקשאני [על יד בוקארעסט] ברומאניא בדרך לשלחנו לסיביר. הצרות גברו וקשה כח הסבל וצרות האחרונות מידי הרוסים ימח שמם משכחות הראשונות מהנאצים ימ"ש, וכ"ק גיסי נזהר מכל דבר טמא אבל גופו השבור והרצוץ לא יכול לקבל עוד ופתאום קודם הפסח נחלה גיסי היקר הנ"ל הוא החולי אשר ימות בה, והגם שמחלה בגופו אבל פניו מלא תקוה אשר על ידי זה תבא גאולתו כי הוליכוהו לבית החולים שמחוץ למחנה וציפה שמשם יצא חפשי וילך וישוב לביתו. והנה למרות חליו שהתגברה עליו שמר את עצמו כל ימי הפסח שלא לאכול ח"ו משהו חמץ כמובן היה הדבר קשה מאוד במצב כזה וכמעט שלא אכל כל משך ימי החג. בין כה לכה אחר שלשלת ארוכה של שקרים ומרמה מצד הרוסים הוליכו אותי עם-שלש מאות יהודים אחרים לארכאנגעלסק ברוסיא הצפונית ומשם נתפרדה החבילה ביננו, גיסי היקר נשאר בביה"ח ואני מצד שני נלקחתי לרוסיא.

כל ימי היותי ברוסיא חשבתי על גיסי היקר אשר הנחתיהו בביה"ח. רק לאחר שנה בשבי ברוסיא קבלתי הידיעה המזעזעת במכתב מאחי היקר ר' יוסף דוב הי"ו אשר בעונ"ה כ"ק גיסי היקר החזיר נשמתו בטהרה ונאסף אל עמיו ביום ל"ב בעומר שנה הנ"ל שנת תש"ה בביה"ח העל והאנשים שהעידו על מותו ספרו נפלאות מעבודתו עבוה"ק בביה"ח עד הרגעים אחרונים מימי חייו. בן מ"ב שנה היה בפטירתו וסימנך וצדיקים ילכו "בם" בגימטריא הכי הוה מיום ליום כי ביום ל"ב בעומר נולד ונתקיים בו צדיקים הקדוש ברוך הוא ממלא שנותיהם מיום ליום בבחינת ואת מספר ימיך אמלא.

מהאגרת הנ"ל נודעתי ג"כ מהשמועה אשר בעונ"ה נפלה עטרת ראשינו ונלקח מאתנו ארון אלקים מחמד עינינו אאמו"ר הגאון הקדוש מרן ר' בן ציון בלום הי"ד יצתה נשמתו בטהרה בגעטא בודאפעסט תחת הנאצים, מזלעפות רעב ביום כ' טבת התש"ה והובא לקבר במרתף בית הגעטטא שם ע"י ידידיו ותלמידיו ומעריציו ואמי מורתי הצדיקת הרבנית מרת גאלדע תחי' לאיוש'ט דשנים ורעננים אתנו [ע"ה נפטרה ו' אייר תשכ"ו ומנו"כ בארה"ב] ואחר הפסח הובא למנוחתו כבוד בבית הקברות החרדי בבודאפעסט זיע ועל כל ישראל.

אלין מילין דקשוט אשר עלתה בידי לתאר קצת תואר האיש ומעשהו ווי להאי שופרא דבלי בעפרא דלולי גבר אויב היה גיסי הנ"ל עולה במעלות לגדולה עד דוד הגדיל כאחד הגאונים ועכשיו שלא זכינו נשארנו בעונ"ה לבדנה, ונשארה אשתו אחותי הצדיקת הרבנית מרת מרים ע"ה הרכה והענוגה מאד אשר במסירות נפשה עזרה לבעלה עם ששה ילדים ועשתה הכל כדי להקל המשא ממנו שיוכל לישב על התורה והעבודה כאוות נפשו. הרבנית מרים סבלה הרבה צרות ולא יכלה עוד וביום ח' מנחם אב שנת תשי"א החזירה נשמתה ליוצרה בארצנו הקדושה ומנוחתה כבוד בפתח תקוה, (גם שמה נרמז בשם הספר בא"ר דוד). יה"ר שזכותם יגן על יוצאי חלציהם ועלינו ועל כל ישראל תנצב"ה והי"ד.