תקציר המבוא:

אודות המחבר

הספר יצא לאור בר"ח אדר ב ת"ש, חצי שנה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, בלונדון.
כבר במבוא לספר המחבר מסביר מדוע הוא מוציא לאור ספר בתקופה קשה כזו.
לדבריו, דווקא בתקופות של קושי יש להגביר את לימוד התורה, והוא מביא לכך ראיות ממצבים דומים שהיו לעם ישראל בעברו, וגם בהם לא הפסיק לימוד התורה מפאת הקשיים אלא דווקא התחזק.
בשעה שהגווילים נשרפים – יש לקבץ את האותיות הפורחות.
המחבר מציין את העובדה שהוא יושב בלונדון בזמן שבפולין מתחוללת מלחמה, והוא גם מזכיר אנשים מספר ממשפחתו שנהרגו עד זמן כתיבת הספר.

המבוא:

(ההערות הן פירוש שושנת האהל - לימור)

פתח האהל

(עמוד א')
הופעת ספר זה תעורר בפי רבים השאלה, היתכן, שבעת צרה ומרה אשר כמעט לא נהיתה במדה כזו במשך שנות קיומנו, בשעה ששנאה ועינוי ניתכים על עמנו, והמון גוים אכזרים נאספו עליו לכלותו ח"ו, בשעה שבנ"י שרויים בצער, בעת כזאת אתה מחפש אחר שורות חדשות, הנך בוחן ובודק גנזי נסתרות, לגלות מצפונים קדמונים, המובנים רק ליחידי סגולה. העתה העת והזמן להדפיס ספרים, אשר מועטים הם ההוגים בהם ורק המומחים ימצאו בהם חפץ. הכי יוושע בהם ישראל. המעט לנו ספרים כאלה ואתה בא להוסיף עליהם. ימי קרב לנו היום, והם דורשים מעשים או לכל הפחות דברים הנכנסים ללב כל האומה, דברי נחמה והוראת דרך לאומה אומללה ונבוכה.
כה יתפלאו עלי קוראים רבים. אכן, נראה מה עשו אבותינו בצוק עתותיהם. במרום מלחמת הכבוש קרא המלאך ליהושע, עתה באתי, דוקא עתה, בשעת חירום, סכנה היא לבטל ת"ת, ומיד הלך יהושע ולן בעומקה של הלכה1 ונצח. בזה הורה לנו כי תורה כל היום זמנה היא, לרבות זמן לינה, לרבות לילי גלות המרים. חייבים אנו לקרא במגלת ספרותנו ביום ולשנותה בלילה, בעתות עצב, ולעשות לילות כימים. והגית בו יומם ולילה, בימים האפילים כלילה; בשכבך ובקומך, גם בעת שכיבה, בשעה דחוקה ומצוקה צריכים אנחנו להיות עומדים בבית ה' בלילות ולעסוק בתורה, כדי שנזכה לימי קימה. כעין שמצינו2 שריש לקיש רמי אמעוהי ומקשי בעניני קדשים. בהיותו חולה מעיים לא נמנע מלעסוק בעניני קדשים העמוקים מאד3.
בתורה אחזו אבותינו בעת הלחמם בעד הארץ, ובה תפסו בידיהם
(עמוד ב')
הרועדות בשעה שנשמטה הארץ מתחת רגליהם. בהצילם את הסמל הנצחי, הולידו את המנחם ביום החורבן4. כן עשה ריב"ז, כה התנהגו עיני וראשי ישראל בכל דור ודור, מיבנה עד ימי הבינים, ועד בכלל. לולי הסתפקו בהגנת אוצרות החומריים, כי אז כלו גם הגוף גם הרוח של עמנו, כמו שנאבדו גויים רבים אשר רק לחייהם הגופניים עיניהם נשאו. מקושר הוא ישראל בתורתו, היא יוצאת ונכנסת עמו, ותמיד היא מונחת לו בבית גנזיו. יוצא למלחמה מוציאה עמו, נכנס לגולה מכניסה עמו, יושב בדין עם האומות היא לפניו. בה נס ונמלט, בה סבל ונצח. אם העולם הגופני חשך בעדו, הוא בתורה הביט וברא את עולמו, עולם העיון, עולם הקיום. ואם המאורות חשכו, המשמרות לא בטלו, שערי בתי מדרשות לא ננעלו וכרכי הגמרא לא נסגרו. קול התורה נשמע בארצות גליותינו, קולו של יעקב, קול הנשמה של ישראל לא חדל, ולא פסק פומי' מגירסא.
וביחוד היא התושבע"פ אשר לאורה הלך ישראל בליל הצרות והרדיפות. לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבע"פ5. היא היתה הכלי גולה שהוליך אתו בכל הגירושים, ולכל מקום שבא תלמודו בידו.
רבנו הרמב"ן כתב6, דשני גליות שגלו ישראל הם ענין אחד, וגאולה ראשונה ל"ה גאולה שלימה, רק כאשר ראה ה' שנשכחה מהם התורה וגם כי א"י היתה חרבה, כי נ"ב7 שנה אף קול בהמה וצפור כנף לא נשמע, כמש"ה מעוף עד בהמה נדדו הלכו, החזירם למקומם עד אשר הרבו בתורה וחובר8 תלמוד בבלי והיו בטוחים שלא תשתכח
(עמוד ג')
עוד מפיהם אז חזרו לגלותם עד אשר ישובו תשובה שלימה. וזה דאמר הש"ס9 הושיבני במחשכים זה תלמוד בבלי. דע"י תלמוד בבלי בטוחים שלא תשתכח התורה אף אם ישבו במחשכים.
נר הוא התלמוד לרגלי ההולכים לגולה אחר גולה. הוא שדה העבודה היחיד שלנו להתפתחות כוחותינו בשעה ששערי פעולות אחרות סגורים לנו. בשטח זה אנחנו הבעלי בית, האדונים, ואין לאחרים עסק בו10. התלמוד הוא הקנין הרוחני שלנו, הרוח החיים אשר נפח ה' בקרבנו, הוא המקום שהניחו לנו אבותינו להתגדר בו. חזקים אנחנו ומתרפאים בדברי תושבע"פ, ומפיה אנו חיים. דבר ה' החי בנו, נושא את נושאיו, הוא מאחד אותנו בכל תפוצות הגולה, הוא מזווג אותנו עם השכינתא בגלותא. מחוץ תשכל חרב האויב, ואנחנו יושבים באהלי שם ויורדים לעמקי רזי אורייתא, וירידה זו לצורך עלי' היא. אויבי התלמוד כלו ועברו, והוא לעולם עומד ולא אבד אפי' קורטוב מהדרו. לפי סברת רבנו11, בתנ"ך די בקריאה בעלמא, ובגמרא אפי' מי שלמד פרקו מאה פעמים צריך עיון גדול כבתחלה, ואדרבה כל מי שהוא יותר בקי צריך עיון יותר גדול בהלכות הצריכות לשמועה שלו, והרי הוא כלומד בתחלה.
גם בימינו אלה, בשעה שבני ציון היקרים עזובים הם ונרדפים, רצוצים ושבורים, נרפסים ומוכים, מ"מ ת"ח לא בטלו. אם כי נזרקים הם מגבול לגבול ונודדים בימי עולם, אעפ"כ הם בים התלמוד שטים. גם בעת כזאת ישנם בחורי חמד, המקדישים עתותיהם לתלמוד ומפרשיו. עוד הם משמיעים את קוליהם, קול הגמרא, ושותים בצמא את דברי תורתם של ראשונים. וכל הראשון ראשון יותר, מעניין אותם יותר. לא כן הדבר בספריות החצוניות. שם כל הצעיר מחבירו גדולה
(עמוד ד')
חשיבותו, ודעת הזקנים מסוכלת ונושנת היא בעיני בעלי המקצוע המאוחרים.
לדידהו נכבד החדש, לדידן הישן. וזהו יתרון האור מהחשך. אנו שואפים ושואבים ממעייני סיני, ע"כ כל הקרוב קרוב לו, מרובה חשיבותו. כל מה שהספר ישן יותר, יותר סמוך הוא לסיני, וקרוב הוא להאמת. לכן מה שתלמיד ותיק הי' מחדש לפני מאות בשנה, בכל יום כחדש בעינינו, כאלו היום נתן. ואם אין אנו מבינים אפי' אות אחת מדבריו, אנחנו עמלים ויגיעים לכוון אל דעתו. עאכו"כ אם חסר לנו מה מהספר, אזי אין אנו יכולים למצא מרגוע לנפשנו החושקת בתורה, וחוזרים אחר האבדה היקרה.
כה בקש החת"ס את הלכות רבנו על מס' בכורות, חלה ונדרים וחפש12 בכל השערים, מדינות ועיירים, בשוקי ובראי וחדרי חדרים וכל ימיו הי' מצטער על מקרא קודש זה13. ובהמצאו בשנת תקצ"ה את הכ"י, קרא כדברים האלה, כי שמע אלקים הקשיב בקול תפלתי, כי זכיתי למלאות החסרון, ולא יהא ס"ת חסר אות אחת, יפוצו חוצה מי מעין היוצא מבית קדש קדשים הרמב"ן, וכל בית ישראל מקיימי תורה ישמחו ויעלזו לפני אלקים, וישישו בשמחה14.
גם רבנו הוקיר כל כך את ערך כל מלה שבספרי רבותינו עד כי אמר שהגהת ספרים בסברא עבירה גמורה וראוי לנדות עליה15. גדולים היו חבורי קדמונינו בעיני קברנוטי האומה שבכל דור ודור כס"ת אשר עליו הזהיר ר' ישמעאל את ר' מאיר הלבלר להיות זהיר במלאכתו, שאם יחסיר או יתיר אות אחת נמצא מחריב כל העולם16. כה מביא17 הטור בשם אביו הרא"ש ז"ל שמצות כתיבת ס"ת לא
(עמוד ה')
נאמר אלא לדורות הראשונים שהיו כותביו ס"ת ולומדים בה. אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחים אותו בבהכ"נ לקרות בהם ברבים, מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהם להגות בהן הוא ובניו. מצות כתיבת התורה היא כדי ללמוד בה דכתיב ולמדה את בנ"י שימה בפיהם, וע"י הגמרא ופירושה ידע פירוש המצות והדינין על בוריים, לכן הן הן הספרים שאדם מצווה לכותבם וכו'. על דברי הרא"ש האלה כ' רבינו ירוחם18 שכן פסקו הגאונים. לדעת הב"י19 גם עכשיו חייבים לכתוב ס"ת, אלא שכתיבת הספרים שמנה הרא"ש יותר מצו' מלכתוב ס"ת. והבעל דרישה ופרישה מוצא מדברי הרא"ש שבזה"ז מצות כתיבת ס"ת שייכת רק בספרים הנזכרים. וכ"ה ההלכה בש"ע יו"ד20. הגם שדעת הטו"ז21 נוטה לדברי הב"י. אכן הש"ך22 תופס לעיקר כהרא"ש ודלא כהב"י וב"ח וכו', אף כי גם המ"מ ריש ה' ס"ת והעט"ז נמשכו לדברי הב"י23.
ואפי' לפי סברת הב"י הויא כתיבת פירושי הגמרא יותר מצוה מלכתוב ס"ת. עאכו"כ מצו' כפולה ומכופלת היא להציל פרי עט אחד ממבחרי פליטת סופרינו משיני הנשיה ולהשיבו אל אדונו.
ע"כ מצאתי לנכון, גם בזה"ז, דוקא בזה"ז, בעת שריפת הגוילים, לקבץ אותיות הפורחות. אם האויבים מבזים את ספרינו, מצו' עלינו להפיץ אור תורתנו, להניח דעת התלמידים יגיעי הגלות והצרות24. בשבילם הנני מוציא לאור עלי ההשלמה האלה, ולהם יהיו לרצון. בטוח אני כי הם ידעו להעריך יקרת מטמן זה אשר אני נותן לפניהם היום וימצאו בו חפץ. עולם הלומדים יביט על ספר זה לא כעל
(עמוד ו')
דבר שאינו מענינא דיומא עיבא שלנו25, לא כעל דבר שכבר עבר זמנו ובטל למודו, אלא כעל דבר בעתו, כדבר אשר גם באופל יכולים ליהנות לאורו. כי נר תמיד הוא נר התלמוד, הוא למעלה מן הזמנים ותקופות הרעות, וגם בחושך הוא זורח אור לישרים.
גם אני הגבר ראה עני ועינוי ונפשי עלי מרה, ובימים היותר עצבים, כאשר גבר עלי האבל והיאוש, והי' בהתעסקי בספר זה, מצאתי מנוח. עסק זה הפיח תקוה בלבי וזה נחמני מעצבון צרותי והתלאות אשר מצאתני בדרך גלותי.
אנכי בדרך זה, עייף ויגע מהרפתקאות דעדו עלי בארץ הרשעה, הנחני ה' בית אוצר הספרים של הבריטיש מוזיאום. ומדי שבתי שם בא לידי כ"י חי' רמב"ן גיטין הגנוז תחת מספר 27185(Alm. Coll. 295) Add. Part 2, ונכתב בכתב איטלקית. גם אנה ה' לידי כ"י שהי' ביד ר' אהרן רעטער ע"ה על מסכתות כתובות26,
(עמוד ז')
גיטין27 וקידושין. המעתיק כותב שהשלים מלאכתו ביום שני, תשעה עשר יום לחדש אדר ראשון שנת ה' שי"ח במצרים. קריאת שני הכ"י קשה מאד, ורבות עמלתי ויגעתי עד כי נקיתים מכל משגה. את המלות הנוספות והמשונות הכנסתי בין שני חצאי מרובע. הדברים אשר צורך בהם להערה ציינתי באותיות א"ב, לסמן ההגהות אשר בקצה היריעות, שם רשמתי גם מקומותיהם בתנ"ך, ש"ס וכו'.
כדי לתאר התועלת אשר תצמח מפרסום ספר זה, אביא לדוגמא את ההשלמה הראשונה. בחי' רמב"ן כתובות דף צ"ד ע"א ד"ה בשני שטרות, מפסיק באמצע, היינו, דלאחר ה"ט כתיב ממנו וכו'. ואין לו קישור עם הקדום לו. ולאור הכ"י שהבאנו במאמר מוסגר אנו רואים סיום הדיבור המופסק שבדף צ"ד ע"א ד"ה הא דאמרי' בשני שטרות,
(עמוד ח')
וכן הפסקא החדשה (שאין לה זכר בנדפס) ד"ה הא דאמרי' יכול למימר לך (ומקומה הוא בדף צ"ה ריש ע"א), ותחלת המאמר ד"ה כתב לראשון שבדף צ"ה ע"א, אשר סיומו הוא מתיבת ממנו ואילך. וכ"ה בשאר ההשמטות.
התורה מאירת עינים אפי' בסיפורים ומעשים שבה, שכלם חכמה גדולה ושרש אמונה28 ע"כ אמרתי אפתח באגדתא ואספרה כמו מחיי איש חי רב פעלים, ונלוה בראש הספר תולדות רבנו להגיד לבנ"י פרשת גדולתו, איך יקר זה חי והשפיע, פעל והפעיל. וגם בזה נאמר שאדרבה בעמדנו בערכי המלחמה צריכים אנו להעלות על זכרוננו אחד משרי צבאות ישראל כדי להלבש אותנו בכחו ועוצם רוחו.
מלאכתי זו דרשה זמן ועמל רב, מפני שלקדמונינו ז"ל ל"ה להם עסק בדרישת דברי הימים, ובמקרי גדולי ספרותנו. אע"פ שבתלמוד נמצאים ספורים ועובדות עד אין מספר, מכל מקום הם להנאמר שמו לבם ולא לתולדות האומר, שאלו מה פעל, ולא מי, מתי ובאיזה הזדמנות פעל. החכמים אשר לפנינו ראו את הנולד וקדשו את החדש, אבל מאורעות המולד וקורות חיי המחדש היו להם לטפל. מימיהם אנו שותים ושמותם אין אם מזכירים29. לכן עלי הי' לחפש, לתור ולבדוק, לקבץ ולאסוף אבני בנין ממקומות שונים שבחבורי רבנו ושבספרי גדולי בני דורו ובני זמנים מאוחרים.
בשתי העבודות הללו שקדתי לכבוד ולתפארת ולשביעת רצון אמי מורתי היקרה הרבנית הצדיקת והקדושה אשת חיל המפורסמת מרת רחל דינה זצוקללה"ה30. היא שעמדה לפני בעת עבודתי, דמות דיוקנה שהתיצבה לנגד עיני תמיד, היא הנתנה לי כח להתמסר למלאכות הקודש האלו. היא האשה חכמת לב שהיתה מעוטרת במעלות ומדות טובות כה הרבה, עד כי קצרה ידי לתארן. ברוח נשברה ונפש דאבה
(עמוד ט')
אנסה לדבר על אודות האשה העדינה הזא במלים מעטים, ובבכי אתענג31. הנני טובל את עטי בדמע עיני ובדם לבבי, לצייר מעט מתכונת נפש אשה כשרה זו וכשרון מעשיה הנאים והיפים. אהבת התורה מלאה את חיי רוחה, ולה נתמסרה בכל נפשה החמה. כל ימיה הקדישה לעבודת הבורא, ונוחה היתה לכל אדם. כפה פרשה לעניים ונתנה למעלה מכחה. חכמתה בנתה בית נאמן לה' ולתורתו, וכל עמלה הי' לחנך ולהדריך את בניה ונכדיה בדרכי התורה. בחום ויושר לבבה נטרה את כרמה והתאמצה לנטוע יר"ש בלבנו.
כמה פעמים צותה עלי לקרא באגרת הרמב"ן ז"ל. ובקראי בה ראיתי שכל מה שדרש רבנו מבנו, קימה היא, ונמצאו בה, ובה היו כל המדות הטובות אצורות ושמורות. היא התנהגה תמיד לדבר דבריה בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה היתה נקי' מן הכעס. ענוה ויראה יחדיו היו צמודות על לבה ובמדות האלו היתה שמחה בחלקה. ראשה הי' כפוף ועיניה למטה הביטו ולבה למעלה. בעיניה הי' כל אדם גדול ממנה. בכל מעשיה ודבריה ומחשבותיה ובכל עת חשבה בלבבה כאלו עמדה לפני הקב"ה ושכינתו עליה. בבקר ובערב פשפשה במעשיה, וכל ימיה היו בתשובה, את רעיוניה טהרה וחשבה הדיבור שהוציאה מפיה.
נזהרת היתה לבלי לדבר דבר של מה בכך, ושמרה את הדבר, היינו הדיבור, כמו שמביא הירושלמי32 בשם אליהו זכור לטוב, מובא בליקוטי רבנו33 על לא יראה בך ערות דבר, ערות דיבור. בה נתקיים ונתאמת מאמרו של רבנו34 לד) שהאדם צריך להאמין האמת במחשבתו, להודיע בדבור ולאמת אותו בגופו, ר"ל במעשיו. דבוריה הוכיחו על מחשבותיה, ותנועותיה תיארו רגשותיה ורחב לבה.
באהל תורה של אביה הרב הגאון המפורסם ציס"ע כקש"ת


(עמוד י')
מוהר"ר נתן סג"ל גאלדבערג זצוקללה"ה אבד"ק לימאנאוו, ובחדר הורתה הרבנית הצדיקת הקדושה מרת ריבה מלכה זצוקללה"ה35 שאבה ממעייני החסידות. לרעיון זה היתה מסורה והוא הי' לה לקו.בתשוקתה העצומה והנמרצה לעשות נפשות בישראל ולקרב לבות בנ"י לאביהם שבשמים לא הסגירה את עצמה באהלה, אלא עשתה אותו לאהל תורה גם לאחרים. באהל זה הביאה קרבן תמיד, תמיד הקריבה את עצמה לקרב לב בנים אל אבותם ולהשריש אמונה בלבותם. כי מטרה אחת ויחידה היתה לנגד עיניה, להשפיע על בני סביבותיה ולהראותם הדרך אשר ילכו בה. בכל כחה שאפה לתקוע אהלי תורה שבהם נועדו נערי בנ"י צאן קדשים להסתופף בצל החכמה והיראה. כי רועה נאמנה היתה, ולה נאוה תהלה. ולזאת קראתי זה הספר בשם אהל רחל, על שם רחל אמי שהיתה לנו לאהל, על שם האשה אשר כוננה אוהל מועד לבנ"י, אשר לא נחה ולא שקטה כל ימי היותה על האדמה ולא חדלה מלעמוד לשרת בקודש.
ומזקנים אתבונן, פוק חזי מה מדברניא דאומתנו עשו, ר' יצחק די ליאון קרא ספרו מגלת אסתר ע"ש אמו, וכן עשה הבעל חוות יאיר, הנו"ב בספרו צל"ח וכהנה הרבה. כן מוקדש ספר זה לאמי היקרה, לזכר נשמתה הטהורה וליומא דהלולא השניה של אותה האם בישראל אשר סלקא לעילא בליל שני דר"ה שנת תרח"ץ. ויען כי זה שנתיים מיום שמתה עלי רחל אמי, היתה מגמתי להו"ל חבור זה קודם ר"ה דהאי שתא, ליום אשר בו נתמלאו שתי השנים. אולם לרגלי המלחמה שהתפרצה סמוך לר"ה נתאחרה ההופעה עד כה.
מדי דברי בה זכור אזכור אותה רחלה אשר בתר רחלה אזלה, וגם לה המו מעי, היא אחותי היקרה הרבנית הצדיקת והחכמנית מרת בלומא יכט רוקח זצוקללה"ה, שהיתה בת כשרונות מצוינות (עמוד י"א)
ומלומדת, נאה וחסידה. והי' בעת לדתה את בנה בנימין, בהיותה אך בת ל"א שנה, בי"ב לתמוז שנת תרע"ז עזבה אותנו לנאנחים והניחה ז' יתומים קטנים. עשיתי ציון לנפש יקרה זו ואקרא את ההערות ומראה המקומות אשר בקצה היריעות בשם שושנת האהל, כי באהל וכרם אמנו זצוקללה"ה היא היתה השושנה, ולדאבונינו נקטפת בעת פריחתה.
כאשר הודענו למעלה הפרעתני המלחמה מלהו"ל ספר זה קודם ר"ה כאשר הי' עם לבבי. בינתים הגיעה השמועה הרעה לאזני כי חותני יקירי הרב הגאון הצדיק בוצ"ק פאר מקדושים כקש"ת מוהר"ר דוד הלברשטאם זצוקללה"ה, נעדר מאתנו, ואסף נגהו בליל ו' דחנוכה שנה זו, בהיותו בן ס"ד שנה. וגם נודעתי מהאסון הנורא אשר קרה לבנו, הוא גיסי היקר הרה"נ נדיב לב גזע ישישים ובנש"ק מו"ה יחזקאל שרגא ז"ל שנפל בידי הרוצחים ונהרג ביום י"ג אלול תרצ"ט על קדוש השם בדמי ימיו, טרם הגיעו לשנת הארבעים. אין דבר בפי ובלשוני מלה להביע גודל כאבנו, איך קשה לנו סילוקן של בחורי ישראל אלה, הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. לבי קרוע לאלף גזרים, ואי אפשר לי בשעה זו לתאר אישיותו של חותני זצ"ל ולמנות ולחשוב המעלות הרבות והמצוינות של כל אחד מהם. הנני רק להזכיר אבותיהם הקדושים. מו"ח הה"ק זצוקללה"ה הי' בן הה"ק מרן ר' משה אבד"ק שינאווא זי"ע שהי' בנו של הה"ק נ"י מרן ר' יחזקאל שרגא זי"ע, בעל הדברי יחזקאל, בנו בכורו של הגה"ק מרן ר' חיים מצאנז זי"ע, בעל הדברי חיים. בעינים דומעות הנני מזכיר שמותיהם, אותו ואת בנו, וה' ינקום דמם.
יזכור אלקים גם את נשמות כל קדושי עמנו בפולין שנהרגו בלי חנינה. חם לבי בקרבי בזכרי כי רבים הם החללים אשר הפיל הצר המציר לישראל ונעשה ראש כל הלסטים המזויינים. הוא השטן, הס"א, האכזר המנובל בלי רגש אנושי, שהמשיך אחריו ריקים ופוחזים וכלם מרצחים ושודדים, הוא הצורר הארור, המלא שקר ומרמה והמומים שבו הוא אומר לנו. מסביב לאהלינו הוא עומד ובחרבו השלופה הוא הורג וחומס ולא חמל. רשע הוא וטוב לו, ובכל אשר פנה הרשיע. לעיני העמים הנאורים הוא משכיר חציו בדם בני ציון היקרים, ואין איש שם אל לב. קול דמי אחינו צועק עד לב השמים, ובאזני עמי הארץ
(עמוד י"ב)
לא נשמע. הם עמדו מרחוק ויראו להפריע מנוחתם. ראו איך הפרא הטמא צד אותנו כציד בראש כל חוצות, איך הוא מעבד ומענה בנות ישראל העדנות ועושה עם זקני וילדי ישראל מה שלבו האכזרי חפץ, והם, העמים המוסריים, בחקם העמל אחזו והשבו שאינם רשאים להתערב בעניניו הפנימיים. אין מי מהם דורש ואין מבקש את הנרדפים, ואם דרשו, רק לגנאי דרשו, עד שכל העולם ניזון ונזדעזע משאלת היהודים (ולא משאלת הרוצחים). כחות הטומאה גברו וגדלו, וכל הרשע מחבירו נצחונו גדול הימנו. כה גבר הרשע בכל פנות האדמה עד שא"א לנו להשתמש בדברי רבנו36 שאם מלך אחד גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו, מלך אחר מרחם במקומו ומציל הפליטים. כי את דלתי ארצותיהם נעלו לפנינו ועומדים אנחנו באם הדרך, בין המצרים, מפוזרים ומפורדים בין הגבולים בלי מצא מרגוע. בנים נגלו משלחן אביהם ונשים נפרדו מאישיהן.
שקועים היו עמי העולם בדמיונם שאך אותנו, את האומה הישראלית, רוצה הטמא לאבד, והחרישו. ובמה שלא נסו להתערב ולהשתדל בעדנו, הכיר הרשע כי חלשים ואפסי כח הם. אמר הנבל בלבו, לולי העיז עם קטן לעשות נבלות כאלו בישראל, אזי היו מתערבים, רק אותי הם יראים, לרגלי גבורתי, ואם כן הוא, אוכל להתנפל גם על ממלכות אחרות.
ובזה נעשה ישראל לאבן בוחן לגבורת, זאת אומרת חלושת העמים. משעה שישראל נעשה הפקר, היו כלם כחגבים בעיניו וחשב לעשות בהם כרצונו. ישראל נכנסין תחלה לדין37, בקטן העמים החל, בתולעת יעקב פתח, ושדר גורא בישראל מטעם היותו המעט מכל העמים, ובידעו שאם ישראל, נושא דגל החרות והתרבות יפול, בקל יוכל להכניע גם את השאר; אם מפיצי האור יתמו, אזי החושך יכסה ארץ וערפל לאומים כולם.
בשעה האחרונה פתחו המוכים בסנורים את עיניהם ובאו לידי
(עמוד י"ג)
ההכרה כי אין הצר שוה בנזק כל העמים וכי צמא הוא לדם כל אדם אשר לחלש יחשבהו. וכיון שראו אותם הם בסכנה וכי סבור הוא להרוג את עצמם, עשו אתו מלחמה. ברם הכרתם זו הכה מאוחרת לא הביאה הטבה להמצב הנורא שאנו נמצאים בו. אדרבה אנחנו הבאנו הקרבנות הראשונים, רוב מנין ורוב בנין של מיטב עמנו נסגר ביד זר, דם אחינו בפולין נשפך כמים, ילדי ישראל עטופים ברעב בראש כל חוצות.
הננו נדחקים ונמצקים על לא חמס בכפנו. חטאנו היחידי הוא שהכרנו את בוראנו בראשונה, שפתחנו בתורה תחלה. גנב גנבו לנו את ארץ העברים והוליכו אותנו בעל כרחנו לארצותיהם. וגם פה לא עשינו מאומה אשר יצדיק שימותינו בבור נחש ועקרב שנאתם. בכל כוחנו הגופני והרוחני עבדנו את הגוים אשר בקרבם ישבנו. מה פשענו ומה חטאנו כי דולקים הם אחרינו. אבל אשמים אנחנו ומרדנו בה' אלקינו. הוא רוצה להיות אבינו ומלכנו, ואנחנו מרחיקים אותנו לדרך רחוקה מה'. מתקופה לתקופה במשך זמן תולדותנו אנו מחפשים אשרנו בגרירה אחר העמים וטועים אנחנו אחרי חכמותיהם. מי גרם להם לישראל שיתפזרו לבין או"ה קריבות שהיו חפצין בהן38. זו היתה סבת ענויינו בספרד כמ"ש ר"י יעב"ץ39 שהתעסקם בפילוסופיא יותר מדי (כנהוג אז בארץ זו) גרם גלותם. כה השליחו רבים מעמנו את התורה אחרי גוום, ויתערבו בגוים, וילמדו מעשיהם. כל הכרמים נטרנו, חוץ מכרם שלנו. אשמנו מכל עם בלקחנו מכל עם את אשמו לעשות כמותו. זה הי' בעכרנו, ועל כן באה עלינו הצרה הזאת. ודוקא אותם שעל ידי מעשיהם הרעים אנו מוכים, דוקא הם שואלים עתה, אי' אלקיך ישראל, האלקים, אשר עד כה לא ידעו ולא יראו.
אדוננו דובר אתנו קשות, אכן עוד הוא מדבר אתנו40, עוד הוא מתעסק ומתוכח עמנו ורוצה בתשובתנו. מדי דברו בנו הוא
(עמוד י"ד)
זוכרנו ורחם ירחמנו41. את אשר יאהב ה' יוכיח, ובחבורתו נרפא לנו. זמננו קשה, אבל גבוה ונשא הוא. היום הרת עולם, היום הרוס עולם. אבינו שבשמים שואל ומבקש מה מאתנו. נבין איפוא מה להשיב, עלינו לדעת ליתן תשובה נכונה. ר' עמנואל הרומי שר42, אנוס לעזרה ממך אליך, אתכס בכנפות חסדך ביום צר, ומחמתך אברח עדי צלך.
לא זו היא כוונת ה' בנסיונו אותנו ששארית הפליטה תעשה לעם נודד, כי יקח ישראל את תרמילו לילך משם להכא ולהמשיך במערב את חיינו העבר במזרח. רוצה הקב"ה לזכך את חמרנו ולהכין אותנו לשליחותנו אשר בה מעלנו. כביכול פונה את עצמו אלינו עם אותותיו כדי שנתעסק בהם. הן הן כוונת גבורותיו ונוראותיו. הקב"ה ממתיק המר במר43. בפרענות שהוא מביא עלינו היום, הוא מורה לנו שעוד הוא אבינו הרחמן וכי חפץ הוא בבית יעקב, אם נשוב מדרכנו הרעה. כמו שעשו קדמונינו בכל צרה שלא תבא. הם הבינו משמעות הצרות. הכירו רצון הבורא בהן וכוונו מעשיהם להמאורעות. ידע הקב"ה את מי הוא בוחר לעם סגולתו. זרם של שנאה ירד לעולם היהודי, ונשמתו אדוקה בסיני. הגוף מוכה והנפש שמחה ומקבלת עלי' עול מלכות שמים. בניהם נהרגים ונשחטים והם קראו את שמע. הצרים באו עליהם ברומח וקידון, והם נשאו בעול תורה חיים. כל מה שצערו וענו אותם, רבה גאותם באמונתם. מוכנים היו לסבול הכל ולא לעבור חס וחלילה על מצות ה'. ולולי תורתם שעשועם, כי אז אבדו בעניים. בהשתפך נפשם אל חיק אם בינתם, ויצעקו אל ה' בקול התורה שלא השתיקה, ויושיעם. ה' שבר זרוע רשעים,
השונאים חלפו ונאבדו, ולכל בנ"י הי' אור במושבותם.
ואם כה התנהגו אבותינו והצליחו, אנו בניהם צריכים לילך
(עמוד ט"ו)
בעקבותיהם. שכל מקרי האבות ציורי דברים לרמוז להודיע כל העתיד לבא לזרעם44. הלא התקוה והבטחון הם הם שמעמידים אותנו על רגלינו. והבטחון צריך לאמונה, שהאמונה קודמת לבטחון, שאי אפשר לו להיות קודם לה ולא להתקים בלעדיה. כי האמונה כמו האילן והבטחון כמו הפרי45. בעת כזאת, בשעה שהאומה הישראלית לוחמת בעד חייה, עלינו לתפוש באומנות ואמונת אבותינו, ובכח זה נוכל לעבור במדבר הגלות החל הזה. ולקינו בלא מנין ואם אסורים בזיקים בבית כלא שכחנו ברית וחקים הלא בה' אלקינו אנחנו דבקים, ובבית שביינו הוא חיינו, החיים הטובים אשר אין להם הפסק ואין אחריה מות, האור הבהיר אשר לא יגאלוהו חשך וצלמות46.
אמר הקב"ה לאדם תורתי בידך ונפשך בידי, אם שמרת את שלי אני משמר את שלך47. המפו' כתבו שעל שהננו מקיימים לסייגים של התוה"ק נעשים הסייגים גם סייגים לנו שלא יוכלו שונאינו לבוא בתוכינו להרע לנו48. כעי"ז כ' רבנו על אחות לנו קטנה, המשל על ישראל שהם בגלות נבזים ושפלים, מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה49, מה נעשה להם, במה נוכל לקיים אותם ולתת להם אחרית ותקוה בגלותם. אם חומה היא, נבנה עליה טירת כסף, אם היא לעומת האויבים המפתים אותם לשקר באמונתם, כחומה, נבנה עליה טירת כסף, המשל שלא יוכל אדם להרע להם. ואם דלת היא, שהיא נוחה להפתח, כן יהי' נוחים להתפתות, נצור עלי' לוח ארז, כענין שנ' ובנית מצור, ילחמו האויבים בהם ויוכלו להם. משיבה כ"י אני חומה ושדי כמגדלות, מתפארת שתהי' כחומה נצורה להחזיק באמונתם ובשתי התורות, תושב"כ ותושבע"פ, שהם חיות האדם כמו השדים שהם חיי הילד50. בנשיאות לבבנו למעלה אנו
(עמוד ט"ז)
מכינים גאולתנו למטה, כמ"ש רבנו כי נדחי ישראל יכנס תחלה למעלה, ואח"כ למטה, ציון במשפט תפדה למעלה, ושביה בצדקה למטה51. חלילה לנו לישב בחבוק ידים ולסמוך על הנסים. אם בכל עת אשר אומה הישראלית נתונה בצרה יעשה ה' מיד נס עמנו, אזי יצא מכלל נס ויעשה לטבע. עלינו להכן ולאפשר את הנס ע"י שינוי טבענו לטובה.
לכן כנסת ישראל קומי רוני בליל גלותך המר, שפכי לבך נכח פני ה', שאי אליו כפיך וצבא השמים ישאו תפלותיך. בשעה כה גורלית וחשכה צריכים אנו להצות אש התורה, והיא תהי' לנו לאורה. עם הספר אנחנו, והספר הוא הסייף, הנשק היחידי שלנו. בו אנו עורכים מלחמה ועל ידו אנו נוצחים. הן באין בנצחונו של בשו"ד ואתם באים בנצחונו של מקום, כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם זה מחנה הארון52. ארון הוא משורש אור, שמשם אורה יצאה לעולם53. הארון גלה עמהם לבבל54, ודוקא הארון שבו שברי הלוחות מונחים, אותו הוליכו אבותינו במלחמה55, והוא נשא את נושאיו ועבר56. למרות היותנו בבחינת שברי לוחות, בבחינת ארון אשר כל אמותיו שבורות היו, מחויבים אנחנו לתפוש באור היוצא מהלוחות המונחים בארון ולהרים נס אמונתנו, ובו ננצח כנגדן, כי הארון לעולם קיים57.
הצרות מקושרות בזמן, והתורה נצחית היא. מלכות נכנסת ומלכות יוצאת, וישראל עומד לעולם58. להבה תלהט רשעים וכל רשעי ארץ הגזרה יהי' לדראון עולם על שחטאו בעם עולם. את מי הצדק, אתו הנצחון. הצלחת העוכר של זמננו עתה ונבילתו הבאה נרמז
(עמוד י"ז)
כבר בדניאל59, באמרו כי יעמוד מלך עז פנים ומבין חידות, ועצם כחו ולא בכחו, ונפלאות ישחית והצליח ועשה והשחית עצומים ועם קדושים. ועל שכלו והצליח מרמה בידו ובלבבו יגדיל ובשלוה ישחית רבים, ועל שר שרים יעמוד, ובאפס יד ישבר. בתמונה זו יכיר כל אחד את הצורר הארור. עז פנים הוא וחפץ בהערצת ומוראת מלך. מבין חידות התעמולה ותחבולת הרמוי. מרמה זאת הצליחה בידו, ובאמצעותה, ולא בכחו הצליח להשחית רבים ועצומים ועם קדושים. עמים רבים השחית בשלוה. אבל סופו יהי' כי באפס יד ישבר, כי נצח ישראל לא ישקר. ואם כי הקב"ה לא יעשה מופת בכל דור לעיני כל רשע וכופר 60, אעפ"כ המשלם לשנאיו אל פניו להאבידו ישלם לרשע ולכופר הזה את גמולו הטוב במה שסתר בנין המתבוללים, בזה שיעשה ה' נס ויאבדו61 מן העולם, ובמפלתו יתקדש שם שמים בעולם, ועל ידו, היינו ע"י מפלתו, ידעו כל הארץ כי יש אלקים בישראל. ואז יהללו את ה' כל גוים וישבחוהו כל לאומים, כי גם אותם רוצה הוא להכניע, ועל כי גבר עלינו חסדו בהאבידו את אויב נפשנו, יהנו גם הם מהחסד שעשה ה' עמנו62. ימהר ויחיש נא השם ברו"ח את המופת הזה וידבר נא את הצורר הטמא תחת רגלינו. יקומם ה' קהל עדת מי מנה ויוליכנו קוממיות לארצנו.
ובחסל סדור ספר זה אפרוש את כפי לשמים ואברך את ה' כי הביאני עד הלום וזכני להיות ממוסיפין על הקודש. ואתחנן אל ה' בכריעה והשתחויה כי יאריך נא את ימי ושנות אבי וראשי מורי ואורי יקיר לבבי הרב הגאון האמתי שר התורה והיראה רבשכבה"ג מרן חיים יצחק63 שליושט"א אבד"ק אלטשטאדט יצ"ו. הלא נודע
(עמוד י"ח)
ביהודה שמו ואליו שדרו גאוני ארץ מכל מרחקי תבל את שאלותיהם. מעט מתשובותיו נדפסו בספרו ברכת יצחק. כל ימיו יגע ועמל כ"ק אאמו"ר שליושט"א בתורה וכתב חדושים נפלאים ופלפולים עצומים על שני התלמודים וש"ע. גם עשה פירושים על התורה, ועל כל ענפי ספרותנו הרבה אור ובהירות. בו נתמזגו כל התוארים אשר בהם מנהיגי ישראל סבא יתפארו. סיני ועוקר הרים, עובד ה' ואוהב ישראל, חסיד וענוותן, כרכא דכולה בי'. בקשתי שטוחה לפני ה' כי בזכות החזרת אבידה לבעלה הגדול נזכה לראותו מתוך נחת ורווחה. יזכיהו ה' להו"ל כל חבוריו העולים ליותר ממאה ספרים ויעזור לו אשר בעצמו יפיץ מעיונותיו המתגברים חוצה ויאיר עינינו באור תורתו לגאון ולתפארת עמנו.
כה יברך ה' את אשתי היקרה הרבנית הצ' החכמה המושלמת מרת מרים דבורה תחי' לאויט"א ואת בננו הנעים והנחמד יניק וחכם משה שליט"א. יצו ה' ברכתו את אחי מחמדי הרב הגאון הגדול חו"פ חו"נ מוהר"ר שרגא זאב שליט"א אבד"ק אלטשטאדט, ואת אחיותי היקרות, הני נשייא דקא זכיין להיות בנות צועדות עלי שור אמן, כולן נשים צדקניות, כולן אהובות וברורות. על הברכה יעמדו בעליהן, הם גיסיי היקרים הרבנים הגדולים בנש"ק ואנשי מעלה שליט"א ויו"ח החביבים הי"ו. ינחם נא ה' את חמותי היקרה הרבנית הצדיקת הצנועה מרת רעכל תחי' לאויט"א ויתן לה אריכת ימים ושנים טובים.
בתפלה ובקשה הנני עומד גם בעד כל אחינו בנ"י הנתונים בצרה.
(עמוד י"ט)
ירחם נא ה' עליהם ועלינו ויושיענו מכף כל אויבינו. יוציאנו נא מאפל השבי' ויעלינו לציון ברנה. בפי' על שה"ש64 נבא רבנו שלשה דברים. הא' הוא כי.ברשיון מלכי האומות ובעזרתם ילכו בנ"י לארץ ישראל. הב' הוא שהגאולה לא תהי' בפעם אחת (כמו שמצינו בבית שני שהיו בין בנין הבית ובין הפקידה י"ח שנה, ומיציאת מצרים עד שנכנסו לארץ מ' שנה), כי שני קבוץ גליות יהיו, ואפשר שבין שניהם יעבור זמן מרובה65. ובתוך כך יהיו מרועים מכל העמים לברר וללבן בו רשעי ישראל ולהתיך אותם כהיתוך כסף בתוך כור (כמו שאירע ביצמ"צ). והנבואה השלישית היא שבמלחמות והמהומות העצומות אשר יגברו בעת ההיא יגיעו ימי הנחמות וההבטחות המופלאות הגדולות הנוראות, ועני רוכב על החמור, רמז כי לא בקשתם ובחרבם ירשו ארץ ולא בסוס ורכב, כ"א ברצון הבורא שיפיל וישפיל כל האומות לפניהם, ומלכות ישראל ההיא נמשכת ואינה פוסקת. - נבואתו הראשונה נתקיימה לפני כ"ב שנה, החזיון השני בא לידי קיום בזמן שאנו נמצאים בו כיום. ועתה הגיעה השעה שתתאמת הנבואה השלישית. כבר גברו הצרות עד מרום קצן ובאו מים עד נפש. רבנו כ' בספר הגאולה בזה"ל, והנה אנחנו בדור הזה שפלי הקומה והיכולת ומעוטי הדעות והשכל ונפשנו מרבה להכיל הגלות והצרות עד ששב לבנו כבשר המת שאינו מרגיש באיזמל איך נתנשא לפתות פינו במספר הקץ ולידע ולהוציא הסוד הכמוס אשר טעו בו האיתנים מוסדי ארץ, אך מצד שאנחנו קרובים מהם לקץ על כל פנים ואפשר ג"כ שאנחנו קרובים לו באמת מצד האריכות הגדולה שעברה כבר, אולי בטלה הגזרה שנגזרה עליו להעלים אותו, כי בטל טעם, בטל הסבה שעליו, עכ"ל. אם כה אמר רבנו כלפני שבע מאות שנה, אנן מה נעני בתריה. מלבד האריכות הגדולה שעברה מאז, הלא אפס כחנו מלסבול הענויים הקשים, ובכליון עינים הננו מצפים
(עמוד כ')
כי השי"ת ישוב לפדות מחכי קץ ישועתו ויוציאנו מחשכות הזמן לאור חרותנו. כי הקב"ה רחמן מלא רחמים, כי הסליחה והמחילה ממנו יתברך, סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו וכענין שאה"כ כי עמך הסליחה למען תורא66.
אהרן ירוחם.
לונדון, א' דר"ח אדר שני,
שנת חמשת אלפים ושבע מאות.
------------------------------------
1. עירובין ס"ג ע"ב; מגילה ג' ע"ב.
2. זבחים ה' ע"א, וע"ע תוס' גיטין מ"ז ע"א ד"ה כריסי.
3. עי' ב"מ ק"ט ע"ב, רש"י ד"ה כי מטית.
4. ע' מדרש רבה במדבר פי"ג, פיסקא ה'; וע' איכה רבה פ"א, נ"א.
5. גיטין ס' ע"ב.
6. מובא בישי"ע ס"פ בחקותי.
7. ע' שבת קמ"ה ע"ב ויומא נ"ד ע"א.
8. גם המשנה לא נתחברה אלא ע"י רבי שהי' הרבה אחר חורבן בית שני. אלא כוונתו על הלימוד בע"פ שלמדו סדרי משניות גם קודם ר"י הנשיא, (ע' תוס' ב"ק צ"ד ע"ב ד"ה בימי רבי, וע' חגיגה י"ד ע"א, ח"א ו' מאות סדרי משנה וח"א ז' מאות סדרי משנה, ובמדרש אי' ככה על סדרי משנה של הלל וכו') וגם פירשו את המשניות בשקלא וטריא שסידרו אח"כ רבינא ורב אשי, (ע' ב"מ פ"ו ע"א, וע' רש"י ב"מ ל"ג ע"ב).
9. ראה סנהדרין כ"ד ע"א.
10. עי' תוס' גיטין ס' ע"ב ד"ה אתמוהי.
11. מובאת בנ"י ובתוסי"ט ב"מ פ"ב מ"ח.
12. מנעתי בכל הספר מלהביא הסימנים הרגילים (כמו" " ? : וכדומה) מפני שהם מולדות חוץ.
13. ראה הסכמתו להוצאת הלכות הנזכרות.
14. עיין שם.
15. ראה חידושי רבנו לב"ב קל"ד סוע"א; וע"ע יו"ד הל' ס"ת סי' רע"ט סעיף א' ברמ"א. וע"ע הקדמת ר"ת לס' הישר.
16. ראה עירובין י"ג ע"א, ועיין רש"י ותוס' שם.
17. ראה הטור ש"ע יו"ד סי' ע"ר.
18. עיין שם.
19. שם.
20. סי' ע"ר ס"ב.
21. שם סק"ד.
22. שם סק"ה.
23. יעויין גם רא"ש פ"ב דכתובות סי' י"א והגהות ק"נ שם; הלכות קטנות להרא"ש הל' ס"ת סי' א' והגהות מעדני יו"ט שם.
24. לשון רבנו בפתיחתו לפיעה"ת.
25. ל' הגמרא יומא כ"ח ע"ב.
26. ידוע הוא שחי' הרשב"א כתובות אינם להרשב"א כ"א לרבנו, כמ"ש החיד"א בשה"ג מערכת ספרים אות ת', עיי"ש. וגם בשה"ג מע"ג ערך רבנו כתב שנתברר לו זה מתוך שטמ"ק לכתובות. כוונתו לשטמ"ק כתובות דף ט' ע"א ד"ה ואבע"א באשת ישראל שכ' שם וז"ל, והרמב"ן ז"ל כ' לפי דעתי שאין קושיא זו לאשת כהן שאפי' אינה תחתיו חוששין לה שמא מפסול נבעלה ובודאי דלר"ג דקיל ליה שמא ואסר אפי' בס"ס וכו' עכ"ל. והדברים האלה המובאים בשטמ"ק בשם רבנו נמצאים כלשונם בחי' הרשב"א כתובות דף ט' ע"א ד"ה והא דאמרינן ל"צ וכו'.
גם יש להביא ראי' מהא דאי' בחי' רבנו ב"ב קל"ד ע"ב סוד"ה בתרי גופי, אבל במסכת כתובות כתבתי עיקר הטעם (אמאי ל"א התם פלגי' דיבורא), ורמז בזה למ"ש בחי' כתובות י"ח ע"ב שבידינו המיוחסים בטעות להרשב"א, וגם השטמ"ק מביא שם אותו הדבור בשם רבנו. וכן כל מה שכ' בהשטמ"ק כתובות בשם רבנו מסכים עם מ"ש הרשב"א, וכל מה שהביא בשם הרשב"א אינם בחי' כתובות המיוח' להרשב"א.
בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' צ"ה ד"ה וכ"כ הרמב"ם ז"ל איתא וכ"כ הרמב"ן ז"ל סופ"ק דכתובות גבי מתני' דראוה מדברת דשבוי' מחזיקי' לה דודאי נבעלה, ואם נשאת תצא והולד חלל, עכ"ל. וכ"ה בחי' הרשב"א כתובות י"ג ע"ב. (אבל מה דמסיים מהר"ם אלשקר ואם נשאת תצא והולד חלל, ליתא התם, אלא דהוא ממילא, והא בהא תליא, דכיון דמחזיקי' לה דודאי נבעלה אם נשאת תצא והולד חלל).
גם ראי' מהכ"י שבידנו שהוא כ"י מחי' הרמב"ן כתובות, והם הם החידושים שבחי' כתובות הנדפסים על שם הרשב"א.
ועוד דהא בחי' הרשב"א כתובות לא מוזכר בשום פעם שם רבנו, משא"כ בשאר חי' הרשב"א.
וראי' אחרונה יש להביא מחי' גיטין לרבנו דף ל"ג ע"א שבכ"י אשר לפנינו וז"ל, הא דאמרי' מאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וכו', כבר מפורש בפ"ק דכתובות, עכ"ל. וכ"ה באמת בחי' הרשב"א כתובות ג' ע"א ד"ה שויא רבנן לבעילתו בעילת זנות, וד"ה הא תינח דקדיש בכספא.
27. כשהצבתי שני הכ"י חי' גיטין לפני ראיתי שלא זה כהרי זה הם כתובים, ומה שחסר בכ"י האחד הושלם בשני, וכן איפכא. השוותי הנסחאות וחלופיהם ובחרתי הטוב במשנת שניהם.
בתתי את הספר הזה לבית הדפוס נודעתי כי הרבה מההשמטות לחי' גיטין נדפסו כבר בסוף ס' תוס' הרא"ש ע"פ כ"י אשר לאדמו"ר מגור שליט"א. אפס כי לא נתקנו שם שבושיהן הרבות. וגם הגאון ר' איסר מלצר שליט"א שהביא בקובץ חדושי רבנו אותן ההשמטות לגיטין מס' תוס' הרא"ש הניח ההשלמה כלה כמו שהיא עם חסרותיה ויתירותיה בלי שום הגה ובלי רשום המקומות. לא כן הדבר עם הוצאתנו זו. חוץ מזה שיש בספרנו ההשמטות לכתובות וקידושין שלא נדפסו כלל בשום ספר, נמצאים כאן גם לגיטין מאמרים חדשים אשר אינם אפי' בס' תוס' הרא"ש ובקבוצי של הגר"א מלצר. ולמען יהי' כלי שלם לא אמנע מלהביא גם אותן ההשמטות לגיטין שנדפסו בשני הספרים הנ"ל, ומה גם שם לא שקטתי כי מקום הניחו לי לתקן טעיתי המעתיק ולעשות מראה מקומות, הערות ופירושים למאמרים שאינם מובנים כל צרכם. והמעיין יראה כי גם בזה נוכל לומר עם דברי רבנו בפתיחתו לדינא דגרמי שלא הפסדנו טרחינו ועמלנו.
28. רבנו בתורת ה' תמימה.
29. הוריות י"ד ע"א.
30. ראה אודותה גם במחברתי האם בישראל, הוצאת מוריה בציריך שנת תרצ"ט.
31. רבנו בקינתו על ירושלים.
32. פ"א דתרומות ה"ד.
33. פ"ג דברכות.
34. בתורת ה' תמימה.
35. שניהם היו מגזע הנהו גדולי עולם ה"ה ר' נתן שפירא בעל מגלה עמוקות, הש"ך, מהר"ם מרוטנבורג השר ר' שאול וואהל (שהי' מלך יום אחד בפולין), בן הגאון ר' יהודה, בן הגאון מהר"ם פאדואה; ולמהר"ם הי' סדר כתב יחוס שמגיע עד רש"י ולמעלה בקודש עד ר' יוחנן הסנדלר ודוד המלך ע"ה.
36. בפיעה"ת וישלח סי' ל"ב, פ"ט.
37. ר"ה ח' ע"ב.
38. פסחים קי"ח ע"ב.
39. הוא ר' יוסף יעב"ץ הספרדי בספרו אור החיים פרק ט'. וראה ג"כ תשו' מהרש"ל לרמ"א בשו"ת הרמ"א סי' ו'.
40. עי' חגיגה ה' ע"ב וח"א מהרש"א שם סוד"ה עוד ידו נטוי'.
41. כמ"ש החוזה מלובלין זי"ע עה"פ הבן יקיר לי אפרים וגו' כי מדי דברי בו, בשעה שאני מדבר אתו קשות, זכור אזכרנו עוד וגו' רחם ארחמנו. - וכן יל"פ משוך חסדך ליודעיך א' קנא ונוקם שבזמירת כל מקרש שביעי.
42. בשירו טוב לחסות בה'.
43. רבנו בפיעה"ת פ' בשלח סי' ט"ו פכ"ה.
44. רבנו בפתיחתו לס' שמות, וע' גם פיעה"ת פ' לך סי' י"ב פ"ו.
45. האמונה והבטחון (נד' בארזי הלבנון ד' ויניציאה) לרבנו דף ז'.
46. אגרת רבנו לקהלות ארגון ונבארה וקשטיליא.
47. מדרש דברים פ' ד', ד'; וראה גם רש"י פ' קדשים סי' כ' פכ"ו.
48. ע' גם ברטנורה אבות פ"ג מ"ח.
49. היינו שכל העמים ידברו אודותינו כמו בזמננו עתה.
50. רבנו בפי' על שה"ש (ד' אלטונא שנת תקכ"ד) דף כ"ט ע"א.
51. ע' האמונה והבטחון פרק ה'.
52. סוטה מ"ב ע"ב.
53. ירושלמי פ"ד דברכות הלכה ה'.
54. ירושלמי שקלים פ"ו ה"א.
55. ע' תוס' עירובין ס"ג ע"ב ד"ה כל זמן, וע"ע ירושלמי שקלים פ"ו ה"א, וירושלמי סוטה פרק משיח מלחמה ה"ג ותוס' סוטה מ"ב ע"ב ד"ה מפני.
56. סוטה ל"ה ע"א.
57. שם.
58. מדרש קהלת פ"א, סי' ט'.
59. סי' ח' פכ"ג עד פכ"ה.
60. רבנו בפיעה"ת בא סי' י"ג פט"ז, וע' גם ואתחנן סי' ו' פט"ז
61. יעויין רש"י פ' ואתחנן סי' ז' פ"י.
62. עי' תוס' קידושין ל"א ע"ב ד"ה אסתייעא.
63. בנו של הרב הה"ג ר' שרגא זאב, בן הר"ר אפרים אר', בן הר"ר נפתלי, בן הה"צ ר' ירמי' מבארנוב (תלמידו של הרבי ר' מענדלי מרומנוב), בן הה"ק ר' מאיר א) (אחיו של הה"ק אוהב ישראל מאפטא), בן הגאון ר' שמואל ראב"ד דק"ק עיר חדש בן הגאון ר' ארי' ב) אבד"ק עיר חדש (ננפטר בכ"ו כסלו תצ"ד), בן הגאון ר' שמשון מטארניגראד. בן הגאון ר' חיים מעשיל.
א) אמו היתה בת ר' משה פרנס, בן הגאון ר' מאיר אבד"ק לובלין, בן הגאון ר' וואלף, בן הגאון ר' ליפמאן, בן הגאון מהר"ם לובלין. אם ר' משה פרנס היתה בתו של הגאון מאור הגולה ר' העשל אבד"ק קראקא (רבו של הש"ך), בן הגאון ר' יעקב אבד"ק לובלין.
ב) אמו היתה הרבנית רעכל, בת הגאון ר' פייבוש, בן הגאון ר' משה אבד"ק טרניגראד, בן הגאון ר' מענדל מרגליות אבד"ק פשעמישל. הרבנית רעכל היתה בת בתו של הגאון ר' משה אבד"ק מאהלוב, בן הגאון ר' מאיר אבד"ק בריסק, בן השר ר' שאול וואהל וכו', ראה למעלה הערה 35.
64. דף כ"ט ע"ב.
65. כעי"ז מובא בתוסי"ט עדיות פ"ב מ"ט בשם הראב"ד, דלימות המשיח כשיגאל אותם הקב"ה לא יכנסו מיד לארץ אבל יוליך אותם למדבר העמים כנבואת יחזקאל סי' כ' פל"ה.
66. ל' רבנו בפתיחתו לפי' ע"ס דברים.