אהל משה חלק א' - ר' משה יונה הלוי צוויג

הספר יצא לאור בירושלים בשנת תש"ט
נושא הספר: שו"ת ובאורים בסוגיות הש"ס והרמב"ם
מיקום המבוא בספר: הקדמה - בעמודים: 2 עמודים ללא ציון עמוד

תקציר המבוא:

לספר שלושה חלקים, ולכל חלק מבוא.
באף אחד מן המבואות אין מובאים קורותיו של המחבר בתקופת השואה.
המחבר נולד בעיר זבורוב בגליציה, בגיל צעיר נקרא לשבת על כס הרבנות בעיר אטיק-מאהליב שבסרביה. בסיום המבוא לחלק א' מודה המחבר לבני קהילתו ומעלה את זכרם.
לאחר המלחמה עלה הרב לארץ ישראל, ושימש כמנהל מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית. לאחר כמה שנים מונה המחבר לרב ואב"ד באנטוורפן.
במבואות לחלק הראשון והשני הרב מתייחס בעיקר לאור התקומה והגאולה המאיר מתוך חושך הגלות. הוא מתייחס להקמת המדינה, ולצורך לאחוז בדרכי אבות ובתורת ה', שבעדם מסרו הקהילות את נפשם.
ברובו של המבוא לחלק השני מתאר המחבר את השוני בין הנהגת הקהילות בעבר ובהווה, ומבכה את נגע המחלוקת אשר מעכיר את הקהילות.
בהמשכו, נדפסה דרשה מרגשת שנשא הרב בשנת תשי"ד בעת חנוכת בית הכנסת הגדול בעיר אנטוורפן, ששוקם לאחר שנחרב על ידי הנאצים בשנת תש"א.
את המבוא לחלק השלישי כתבו בניו של המחבר לאחר פטירתו.

המבוא:

אהל משה חלק א'

עמ"י עש"ו

דברים אחדים

כשבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי קדשים דבקו שערים זה בזה. אמר שלמה עשרים וארבעה רננות ולא נענה. פתח ואמר, שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. רהטו בתריה למיבלעיה אמרו מי הוא זה מלך הכבוד, אמר להו ה' עזוז וגבור, חזר יאמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם, ויבא מלך הכבוד, מי הוא זה מלך הכבוד, ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה ולא נענה. כוין שאמר, ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך, מיד נענה. (שבת ל').

אהלל השם לעולם, מבורך שמו הגדול לנצח, אשר הגדיל עלי חסדו, וקימני והגיעני עד הלום, לראות את אהלי בנוי לתלפיות, ראשית בכורי פרי עשתונותי. מובאים בהיכל המלך, לפני חכמים ותלמידיהון, אוהבי התורה ושוחריה. תקופתנו, תקופת אימים ורבת הרס היא, מאין דוגמתה בתולדות האדם. פור התפוררה הארץ, ומחשכים מכסים אור עולם, והיושבים עליה נדמו.

שאיה יוכת את כל הישגי האדם, ורוח זלעפות מחריבה את מעינות החכמה ודעת. אשר כרוהו גדולי האנושיות וחכמיה.

אידיאלים נשגבים אשר נתקדשו בנחלי דם של אלפי דורות, נתנדפו ולהבל ולרעות רוח נחשבו בעיני הדור החדש הבינה מקדשיו משברי לוחות, ואת מזבחותיו על אפר שריפת חטאת האדם וחלאה. מושגי קודש המשותתים על יסודות עולם, דור דורים, רוח עברה עליהם ואינם. זעזועים עמוקים החרידו את נפש האדם, המפרפרת ביסורים אל-אנושיים, באין מרפא לתחלואיה, כי רופאי אליל כולם.

דמדומי שמש של המאה העשרים על אליליה ופסיליה, והיא שוקעת בים של דמע ודם, ועל שמי האופק יד ה' כותבת באש שחורה. את היעוד האיום המחריד לבבות, מנא מנא תקל ופרסין, המבשר כי קרא ה' להרג ולאבדון, ושממה תהיה כל הארץ, בקום למשפט אלקים להכרית את האלילים ועובדיהם, פועלי און.

ה' אשר בחכמה יסד את הארץ, ולית אתר דפנוי מיניה, הוא שאמר לשכון בערפל, ולית מחשבה תפיסא בו כלל. עושה גדולות ורב נוראות, מאד עמקו מחשבותיו וגבהו דרכי אורחותיו. וירא אלקים כי טוב מאד, היא מדת יסורין, שעל ידיה באין לחיי עולם הבא, לעולם שכולו טוב, ועל כן עקובות מדם נתיבות הגאולה, וגדולים הם יסורי דור המשיח כיסורי דור של שמד.
עוד לא חרבו פני האדמה ממבול של אש אשר מחה מן הארץ רבבות אלפי ישראל פארי ישורון, ועדיין עפעפינו נוזלות מים על הבתולות הצנועות וילדים הרכים, אשר בספריהם נכרכו ולמוקד עלו, ועל בחורי ישראל עם אבות ואמהות על יחוד שם הנורא נאספו יחד, והכלות מעולפות בזרועות חתנים, מדוקרות בחרב וכידונים, וכדשן מזבח נחשבו ועל גאוני ארץ ארזי הלבנון כלולי כתר התורה, אשר נבלתם כסוחה ולחית הארץ ולבהמתה הושלכו, והמפלצת מנאצת מי לי בשמים.

ואף גם זאת, מעמק הבכא וגי החזיון הנורא הזה, מחשכת ליל הגלות, בוקע ועולה אור השחר של אחרית הימים, קיום חזון הגאולה.

ומאירים כספירים, דברי חכמינו זכרונם לברכה באמרם, "משל למה הדבר דומה, לאב ובן שהיו מהלכין בדרך, ונתיגע הבן אמר לאביו, אבא היכן היא המדינה, אמר לו בני, סימן זה יהא מסור בידך, אם ראית בית הקברות לפניך, הרי המדינה קרובה לך, כך הקב"ה אומר לישראל, אם ראית הצרות שתקפו אתכם מיד אתם נגאלים."

ותקופה זו ותהליכה, על נפתליה, ירידותיה ועליותיה בשאיפתה הפנימית ליעודה הנעלם מעיני בשר ודם, דורשת בינה יתירה להבין עמקי סודותיה, ולשמוע בה את קול ה' החוצב, המדבר מתוך אש הדורות. "בינו שנות דור ודור" זה דורו של משיח.


ותקופתנו אנו, הגורלית ורבת הכרעה, אשר אור וחושך ממשמשים בה בערבוביה, חרבן והרס, בנין ותחיה, היא מטילה עלינו אחריות גדולה, היסטורית, לעתיד האומה אשר עליו נבאו חוזי-יה, בראות בה את ההתגלות רצון הקורא הדורות מראש, וכי יום נקם הוא לצור ישראל וגואלו, המוציא את כלי זעמו ושופך את חמתו על עצבי הגוים ועל תבליתם. נכתם עון הגוים ואליליהם, כי שקר בימינם, וידיהם דמים מלאו, דם עם ה' אשר נפל בחרבם, כי גם על הר ציון צבאו, את מקדש ה' באש שלחו, ועל כן באש ה' נשפט כל בשר, ועלינו יזרח כבוד ה', הבונה חרבות עולם מוסדי דור ודור יקומם, ואת ארצו מהריסותיה להשיב ישראל לנויהם.

והחיאת האומה וקומתה היא על ידי טהרת משכן נשמותינו מטומאת הגוים ומפיגוליהם, ישליך כל אדם מישראל את אלילי כספו ואת אלילי זהבו, וישוב אל ה' וירחמהו.

נשכלל את בית אלקינו על אדמתינו, בהכניסנו בו את תורת אבותינו תורת העבר והנצח אשר נתקדשה באש דורות ובקדושת דמם, ובה חייו את חייהם ובעדה הקריבו את נשמותיהם, ובה נפתח את שערי קודש והגאולה תקות אלפי שנים.

אבותינו גבורי האומה וקדושיה, אשם תוקד לעולם וממנה נדליק את נר תמיד בהיכל ה' ובאור אשם נלך, ואז והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך.

* * *
על פתחי אהלי אחריט לאות תודה ולזכרון עולם, את אנשי קהלת אטיק-מאהליב אשר שמוני אלוף לראשם, וכתרוני בפאר והדר לרב אב"ד עליהם. יזכור ה' אותם לטובה, את אהבתם ואת אמונתם אשר שמרו לי, בכל עת ובכל שעה, טוב לבם וחסדם זכור אזכור לנצח.

לבי לבי על חלליהם, ועל הקדושים בחייהם ובמותם מעי חמרמרו, ינחם ה' את אבליהם ויקבץ את פזוריהם, ויבנה ערי יהודה וישבו בה וירשוה.

ברכה לראש משביר, "המוסד הרב קוק" ובראשו ידידי הנעלה, שר וגדול בישראל, הרב יהודה ליב הכהן שליט"א פישמן, אשר הודות תמיכתו ספרי יצא לאור עולם, יזכה לראות בקרוב בשוב ה' את שיבת ציון, ואת הכהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם.

תודה חמה מוגשת גם למפעל עזרת הרבנים שע"י הרבנות הראשית לארץ ישראל והמרכז עולמי של המזרחי ולמנהלה ידידי הרב מ. קמלהר, אשר בעת עלותי ארצה, הושיט לי עזרתו מקודש, וגם השתתף בהוצאת ספרי, יהא שם המוסד מפואר, ומנהלה היקר מבורך בכל טוב סלה.

ובעמדי על סף אהלי אשר בניתי לי על "הר אבל" לזכר נשמות הורי הקדישים המזהירים כזוהר הרקיע, כפי פרושות לשמים, ואני תפלה מעומק לבבי פנימה, שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם דברי אלקים חיים, ולראות נפלאות בתורתו הקדושה, וספרי יעלה לרצון לפני אדון כל, וימצא חן בעיני הוגי דת אמת, ואזכה ללמוד וללמד לשמור ולקיים את דבריו באהבה, ולראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות.

ותחזינה עינינו בשוב ה' ציון, נחם את עמו וגאל ירושלים, ושמחת עולם על ראשם, וידע כל בשר כי ה' מושיענו וגואלנו אביר יעקב, במהרה בימינו אמן.

ירושלים ת"ו. חנוכה תש"ט.

משה יונה הלוי צווייג
מזבורוב
מלפנים אבד"ק אטיק-מאהליב יצ"ו
מגזע רבותינו הגאונים המהר"מ מלובלין והמהר"מ ז"ק והב"ח והטורי זהב ובעל תוספות שבת והתבו"ש. ועוד גאוני עולם קדושי עליון זי"ע.