תקציר המבוא:

אודות המחבר

המחבר מספר על רצח בני משפחתו בקמיניץ-פודולסק ועל החלטתו לפרסם לזכרם ספר תורני במקום מצבה.

המבוא:

(עמוד 3)
שער הגיא
בעזהי"ת
יתפרסם הספר ותתקיים המחשבה שעלתה לפני בשעה שהגיעתני הידיעה הנוראה על אבדן מולדתי. כשנודע הדבר שהגרמנים ימח שמם השמידו את קהלות הקודש בסביבתנו, מחוז קאמיניץ-פודולסק ברוסיא השליתי את עצמי בתחילה, כמו רבים אחרים, וחשבתי אעוף לשם אחטט ואחפש את עקבות בני משפחתי אולי נשאר מי מהם בחיים אולי יש תקוה... אבל לאסוני הגדול הוברר לי שכולם ניספו מקטן ועד גדול... משידעתי את כל אשר נעשה נקרע לבי לגזרים, הייתי נדהם ואובד עצות... עם כל זאת התעוררתי לקראת החיוב לעשות את כל צרכי המתים הקדושים לפי ההלכה והתכוננתי לנסוע ולהשתדל להציב להם מצבת זכרון על קברם. ושוב התנסיתי באכזבה מרה, קדמתני הידיעה שאין אפשרות לנסוע ואין בשביל מה לנסוע. הם כולם נעלמו ואפילו לא נודע מקום קבורתם "כדומן על פני השדה היו" אללי לי! עובדה זו הוסיפה הוה על הותי והעמיקה את מכאובי... והנה לאחר מעשה רבץ צל של אבל כבד על הרגשתי ולחץ עלי ודחפני נמרצות לעשות דבר מה שלפחות לא יאבד זכרם מני ארץ... ואז נולד אצלי הרעיון על חיבור ספר לעילוי נשמתם. נגמר בדעתי באותה שעה להתחיל ולהשתדל בהוצאת ספר כתוב על ידי ומוקדש לזכר יקירי וקדושי, על ספרי כולם יכתבו ויהא זה מצבתם. וברעיוני: כל אימת שאפתח ספרי אהגה בהם וברוח נשמותיהם הטהורות, אעלה תיאור דמותם ואתייחד אתם ומתוך כך אזכור אהבתם ויקרתם כל ימי וזכרם לא יסוף מזרעי לעולם...
אולם בעת ההיא לא הייתי מוכן לממש את החלטתי מיד. לא ידעתי באופן ברור מה תהא דמות ספרי בתכנו וצורתו ולא יכלתי לשער מדת יכלתי בחיבורו. אמנם היו אצלי מקדמת דנא כמה חידושי תורה שחידשתים בדרשותי שהייתי דורש בחוץ לארץ ואחר כך כשהייתי מגיד שיעור ודורש ברבים בארץ אבל החומר היה מפוזר בלי קשר בין העניינים ללא מסגרת וללא סדר. בינתים היו בארץ שנים קשות במאורעות, ביחוד רבו הצרות במשפחתי ועברו עלינו הרפתקאות שונות ובגללן דחיתי את ביצוע החלטתי מיום ליום ומחודש לחודש. והנה סוף סוף היה השי"ת בעזרי והמציא לי קצת רווחה בשנים האחרונות ומצבי איפשר לי לרכז את מחשבותי. עמלתי עד כמה שהגיעה יד מחשבתי ועד כמה שהספיקו ידיעותי וזכיתי ב"ה לראות פרי עמלי ואת מחשבתי יוצאת לפועל.

(עמוד 4)
ואני מברך עתה על המוגמר אודה את ד' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו שחיזקני ואימצני עד כה וזיכני לראות את ספרי גמור בשעה טובה ומוצלחת יהי שם ד' מבורך מעתה ועד עולם.
והנה, כידוע, נוהגים היו המחברים בדורות שלפנינו להתנצל על שערבו את לבם לגשת לחיבור ספרם. מוכר לנו יפה נוסח הכותרות של ההקדמות : "התנצלות המחבר," "המחבר ברוח נמוכה מדבר" כהנה וכהנה. בימינו אין נוהגים להתנצל. אדרבא, המחבר מציין בראש ספרו את חידושיו ומכריז על התועלת לכל מעיין בספרו, לרבנים, ללמדנים, לדרשנים וכו' וכו'. לא אומר כלל שאני שונה מאחרים במובן זה. ודאי נדמה לי כמו למחברים אחרים שחיבורי מצטיין בטיבו אולם איני יכול להיתמם עד כדי לחשוב שאם אכריז בעצמי על טיב ספרי ואספר בשבחו ובתועלתו יקפצו רבים ויבואו מיד לבקש את התועלת המובטחת. ברי לי שהעולם יכל להתקיים בלי ספרי כשם שהיה קיים אלמלא לא היו מופיעים הרבה ספרים מסוג זה. מכל מקום איני רואה צורך להתנצל על מעשה זה. דייה למטרה שהצבתי לי להנציח בחיבורי את זכר קדושי שתחפה על מיעוט ערכו ועל קוצר ידי בחידושיו, ובקשתי שטוחה לפני בעל הרחמים שתתקבל כוונתי לעילוי הנשמות הקדושות ברצון ויסתירם בסתר כנפיו לעולמים... בעבור שכל אות ואות נכתבה בדמע וברוח נשברה השי"ת ירפא את מכאובינו... ת.נ.צ.ב.ה.
ומאת המעיינים בספרי אבקש לשים לב שחיבורי זה אינו בגדר ספר ליקוטים, כי לא לקטתי בשדות זרים לאסוף דברים שכבר נאמרו ונדפסו ע"י אחרים. אם כי אליבא דאמת צריכים להודות ולומר, שדווקא ספר ליקוטים עדיף שהרי המלקט יש לפניו כר נרחב של חידושים הנמצאים בספרים שונים והברירה בידו להוציא את המובחר מכל ספר וספר של הראשונים ושל האחרונים והרי דברי הראשונים הם יקרי ערך וחותם של אמת טבוע עליהם. גם באמתחתי נמצאים הרבה מאד מאמרים ממה ששמעתי וראיתי בספרים שונים, עם כל זאת נמנעתי מלהעלותם בחיבורי, מפני שרציתי בקב שלי יותר... לי לעצמי חביבים הדברים מפני שהם פרי רוחי ומחשבתי, ולא איכפת לי שמא יבטלם הקורא. רוצה אני לקוות שמישהו מהמעיינים בספרי ימצא קצת טעם בדברי והיה זה שכרי.
בקשתי, שהקוראים לא ישפטו את חיבורי בבקורת חריפה מדי ויקיימו בעצמם "לעולם יראה אדם מעלת חברו ולא חסרונו" גם ביחס לספרי... ומברך אני כל אחד ואחד בשפע חיים ברכה והצלחה והשי"ת יעזור לי למצוא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם ונזכה כולנו לנחמת ציון ולישועה שלמה במהרה בימינו אמן.
קראתי שם לספרי "גיא חזיון" כדי להזכיר שם הורי הקדושים ז"ל: שם אבי יוסף אליעזר, ושם אמי אסתר גיטל ראשי שמותם משולבים בתיבת גיא, ועוד, שמות אבוה"ק בשושלת הרבנות בדונאוויץ כסדרם: ר' חיים, ר' זיסלה, ר' ישראל - חזי בצירוף סוף שמי בן ציון - חזיון לפיכך, "גיא חזיון" ביני ובינם אות היא לעולם.