ברכת הארץ - ר' יהודה לייב מאשבוים

הספר יצא לאור בטורונטו בשנת תשי"ח (הוצאה ראשונה: ורשה תרצ"ד)
נושא הספר: קורבן העומר ושתי הלחם
מיקום המבוא בספר: עמודים 6-8

תקציר המבוא:

תולדות חייו של המחבר, כתוב בידי אביו, מילדותו בעיר בריסק ועד רבנותו בקהילת טרסטינה, בה נרצח בידי הנאצים, לאחר שלא רצה לעזוב את צאן מרעיתו ונמנע מלברוח.

המבוא:

ברכת הארץ

(עמוד 6)
תולדות בני הגאון הקדוש הי"ד
בני הקדוש נולד בעיר בריסק דליטא ט"ו ימים לחדש אייר בשנת תרס"ה: כבן חמש שנים נתקבל לחדר דרדקי של ר' יוסף קארמאן ע"ה. שמה למד חמשה חדשים. אחר כך נתקבל לחדר של ש"ב ר' משה לייב טורנער ז"ל. למד אצלו חומש ורש"י והתחלת גמרא. בהיותו בן שש שנים נתקבל לחדר של ר' חיים יוסף ז"ל, אחד מחסידי סלאנים. שמה הצטיין בהבנה עמוקה עד כי עברו שלשה חדשים אמר דף גמרא ותוספות בעל פה, והשומעים השתוממו ונבאו לו עתיד מזהיר. בשנת תרע"ג בחג הסוכות הלכתי עם בני לקבל את פני רבנו ברגל ה"ה רשכבה"ג הגאון החסיד אדמו"ר מרן רבנו ר' חיים זצוק"ל זי"ע. וישאל רבנו ז"ל את הנער, מה אתה לומד? ענה ואמר ב"ק פרק המניח. שאלו רבנו, מדוע בדיני ממונות אין הולכין אחר הרוב? היסביר לו שיטת התוספות כי מעוט וחזקה היינו מעוט שקוראים לחביתא כדא ולכדא חביתא, והמוכר אוחז את הכסף, ומעוט וחזקה חזקים המה מרוב. רבנו שם ידיו הקדושות על ראשו ויברכהו כי יהיה לגדול בישראל. בשנת תרע"ה השלטון הרוסי גרש את כל יושבי עיר בריסק, הלכנו בגולה לעיר קארטוז בערעזי. שמה בגולה הרבה הרפתקאות ומכשולים עדו ועברו על ראשנו, סבלנו בחומר וברוח. שבועות שלמים עברו אשר העוללים שאלו לחם יבש ממש ופרש לא היה להם. אבל הוא מחמד"י לא חדל מלעסוק בתורה. דרש מזקנו הוא חותני מחסידי קוברי"ן הרב ר' ברוך ב"ר מאיר יואל הלוי ז"ל כי ילמוד אתו. זכורני ביום חמישי אחד באו מים עד נפש כי לא יכולתי להשיג פת לחם להחיות את נפש עוללי אשר נשארו יתומים מאמם ל"ע. ביום ההוא בלילה בשעה שתים עשרה הקיצה זקנתו, היא חמותי ע"ה, הביטה על המשכב והנה נכדה הנחמד אשר אהבה אותו כנפשה איננו במטה. נתנה בקולה אי' חמדתי? יצאנו החוצה וקראנו - לייבעלע, איכה!.. ואין עונה. הלכתי וקראתי - בני! בני! עד אשר הגעתי לביה"מ הישן אשר בעיר ההיא. נכנסתי שמה והשתוממתי לראות - הנה הוא יושב יחידי אצל ארון הקדש וגמרא קדושין לפניו, ומרנן בקול נעים (זאגט די גמרא תא-שמע). על שאלתי: מדוע לא ישנת? ענה - "לא יכולתי לישן, כי מצוקת הרעב הציקני, אמרתי, אלך ואלמוד. אולי על ידי זה לא ארגיש את הרעב". יותר מדרכה של תורה רכש לו את תורתו. לא "פת במלח תאכל" כי אם גם לחם יבש לא הי' לו.
שמה בגולה בין הגולים הי' בן עירנו הרב הגאון איש האשכול "ספרא רבא" מרן הרב ר' משה גוטמאן זצ"ל. אשר לפני המלחמה הי' מנהל דישיבת תורת-חיים אשר בירושלים, תחת נשיאת רבנו אדמו"ר רשכבה"ג מרן ר' חיים זצוק"ל. והוא הרב הגאון גוטמאן זצ"ל, הי' ידיד נפשי מנער. ובגולה גם הוא נשאר בלי משען. ובהסכמת שני הרבנים אשר כהנו שמה בעיר הנ"ל, פתח - הרב גוטמאן זצ"ל - ישיבה מבחורי חמד מבוגרים, אשר ביניהם הי' עילוי מצוין יקותיאל ז"ל, בן הרב הגאון ר' יעקב משה אשעראוויטש זצ"ל, מרא דאתרא דעיר בערעזי. וכן שאר התלמידים היו מצוינים. ביום אחד בא בני ז"ל ואמר לי, כי אדבר אל ידידי הר"מ ז"ל ולבקשהו כי יספחהו בין תלמידיו לשבת ולהקשיב. דברתי עם ידידי הר"מ ז"ל, והסכים לבקשתי. עברו שני שבועות ביום ששי אחד בבוקר, אמר הר"מ ז"ל לבני ז"ל: היודע אתה את הגמרא אשר למדנו בשבוע הזה? כן - ענה. בני אמר את הגמרא ואת התוספות במסכת פסחים ל"א ע"א ד"ה אמר רבא הלכתא חמץ וכו', והסביר בהגיון נפלא, עד
(עמוד 7)
כי כל התלמידים המבוגרים והמצוינים הושיטו לו את ידיהם בחבה ובאהבה. ואמרו; חברנו אתה, ואתנו תשב. אז נתפרסם למצוין גדול אשר אנשי העיר השתעשעו אתו. זכורני, כי בקיץ אחד בקודש אלול, חלה במחלה מסוכנת, עד כי כל הרופאים מממשלת עסטרייך, אשר שלטה אז בעיר ההיא, כמעט אמרו נואש לחייו. כאשר נודע הדבר בעיר ההיא, הרבנים - הרב הגאון ר' יעקב משה אשעראוויטש ז"ל, והרב הגאון הקדוש הי"ד ר' יוסף חיים טראפ ז"ל, הכריזו להתאסף להגיד תהלים ולהתפלל לד' לרפואה שלמה בעד העילוי הצעיר והמצוין. וד' שמע לקול תפלתם, ואחרי שבועות אחדים נתרפא.
בשנת תר"פ באנו לעירנו עיר מולדתנו בריסק דליטא בחסר כל, אבל תשוקתו לתורה היתה גדולה, ואהבת התורה בערה בו. ונתקבל לישיבת תורת- חסד תחת הנהלת הרב הגאון הגדול ציס"ע מורנו הרב ר' משה סאקאלאווסקי זצ"ל. הר"מ הכיר את כשרונותיו המצוינים, התיחס אליו כאב אל בנו, ואהבת נפש אהבו, בלילי חג הפסח הי' קרוא אל רבו לשבת אתו אל הסד"ר. הוא, בני ז"ל אמר, כי תלמיד אצל רבו אין לו לשבת בהסבה. והר"מ ז"ל אמר, כי הוא בני ז"ל, נחשב אצלו כחבר ותלמיד. ומלבד גדלו בתורה אשר נתפרסם שמו בשם העילוי האמתי. עוד הללוהו ושבחוהו במדותיו התרומיות. בישיבה הי' לו חבר נאמן אשר גם הוא ידוע לעילוי גדול בשם תנא ז"ל, וחברו הנ"ל חלה במחלת הריאה ל"ע. והרופאים ציוו עליו לנסוע לאטוואצק, הידוע למקום מרפא לחולי הריאה. והחולה הי' מבני עניים אשר לא הי' באפשרו לנסוע שמה. מה עשה בני? הי' לו סך עשרים זלאטעס אשר השתכר מתלמידו אשר למד אותו משניות עם פירוש הרמב"ם ז"ל. אמר לאחותו תחי': אתן את הכסף לחברי כי יסע להתרפא וזאת היתה בעת כזאת, אשר לא הי' לו נעלים לרגליו, והוא אמר וכן עשה, כי לב טוב הי' לו.
ספר לי הרב הגאון ראש המזרחי ה"ה הרב זאב גאלד זצ"ל בבקרו את עיר תהלה בריסק, שמע מפי נכבדי העיר מהללים ומשבחים איש צעיר לימים כי הוא הלמדן היותר גדול בעיר, ונקרא בפי כל - ר' לייב העילוי. ומלבד גדלו בתורה, הוא בעל מדות נעלות מאד. הרב גאלד ז"ל התענין להתראות אתו. בש"ק פ' פינחס שמע הרב גאלד ז"ל כי העילוי המצוין הנ"ל ינאם נאום בביהמ"ד ר' פייוויל אשר לא רחוק מהאכסנאי אשר שם התאכסן הרב גאלד. הלך הוא ובעל אכסנאי מנכבדי העיר לשמוע את הנאום. הוא דבר אודות פינחס הלוחם מלחמת ד', ודבריו חדרו לבבות לב השומעים בלהבי-אש. אחרי הנאום השתעשע עמו כשתי שעות ונכח לדעת כי "אשכל" הוא במלא מובן המלה. גם ספר לי אחד מתושבי עירנו בן הרב מלאחווע מר בערקאוויץ נ"י, כי מפני איזו סיבה נכונה ציוו עליו הרופאים כי לא יישן בלילה חודש ימים. מה עשה בחודש זה? - חזר בעת ההיא כל סדר קדשים עם נושאי כלים של הסדר הזה.
בשנת תרצ"ג, עוד בימי בחרותו, חבר את ספרו "ברכת-הארץ" המלא חידושים נפלאים בש"ס ופוסקים, בהסכמות גאוני עולם – ה"ה הגאון הגדול ציס"ע מורנו הרב ראי' הכהן קוק זצוק"ל והרב הגאון הגדול הישיש מורנו הרב ר' איסר זלמן מלצר זצוק"ל והרב הגאון הקדוש הי"ד מורנו ר' שמחה זעליג זצוק"ל תלמיד מובהק וחבר לאדמו"ר רשכבה"ג רבנו ר' חיים זצוק"ל. וכל הגאונים הנ"ל מתארים אותו בתואר גאון נפלא ותפארת בישראל. בשנת תרצ"ה
(עמוד 8)
בא בברית הנשואין עם בת הרב הגאון ר' שלום יצחק זצ"ל אב"ד דק"ק טרסטינה ונתמנה לאב"ד למלא מקום חותנו. והעיר טרסטינה ידועה למקור תורה אשר שמה כהנו רבנים מפורסמים, נהל את עדתו ברב פאר והדר היה אהוב ומכובד לכל המפלגות, ישב על משמרתו במנוחה. והי' כשבתו על כסא ממלכתו נהרו אליו אברכים מצוינים לשמוע חידושיו בסדר קדשים. לאחדים מהם סמכו ידיו להוראה. כאשר גרתי בברוקלין ברחוב האפקינסאן עוו. נכנס אלי אברך אחד מתלמידיו אשר נצל מיד הרוצחים ימ"ש והראה לי את הסמיכה להוראה אשר קבל מבני ז"ל. כאשר פרצה המלחמה נסה להציל את נפשו ומלט עד עיר אשמינע. כאשר נכנס אל בית הרב דשם וראה את הבהלה השוררה שמה, נחם ואמר הלא ראש העדה אני, ואיך אעזוב את עדתי כצאן בלי רועה? שב אל עירו ואל עדתו. שמה השיגו אותו ידי הרוצחים ימ"ש והובילו אותו ואת אשתו הרבנית המלומדת והמשכלת צנועה וחסידה נשמה טהורה וקדושה, ואת ילדם שלום יצחק בן שלש שנים לבית המוקד טרבלינקה, ונשרפו שמה על קדושת השם. וגם כל חידושיו על חלקי הרמב"ם וחלק גדול על ש"ס אבדו ונשרפו.
על אלה אני בוכיה, עינ"י עינ"י יורדה מים, כי הוסרה ממני עטרת ראשי והנני אומר לך אישון עיני מחמד נפשי - אתה מחמדי, בין קדושים וטהורים משכנך, בקש רחמים על אחותך האלמנה ושני בניה הגרים בתל-אביב, בישראל, כי ד' ישלח לאחותך רפואה שלמה, כי תגדל את בניה היתומים בבריאות-גופא. וגם תמליץ עלי, אביך האומלל, ועל אחיך ומשפחתו ועל אחיותיך ובעליהן ובניהם, ולא נוסף לדאבה עוד.
ואתם יקירי, תשארו בלבנו לזכרון עולם עד ביאת גואל צדק בב"א.
***