תקציר המבוא:

אודות המחבר

המבוא כולל את קורות חייו של המחבר:
המחבר מספר על לימודיו בישיבות פולין ועל רבותיו. לאחר נישואיו שימש ברבנות בעיר בראק. בראשית המלחמה ברח לרוסיה וגלה לסיביר. המחבר מתאר את קורותיו באוזבקיסטאן, שם נספו אשתו הראשונה ושתי בנותיו, ואת פעולותיו למען חיזוק חיי הדת במקום.
לאחר המלחמה חזר ועמד בראשות ישיבה של שארית הפליטה. אחר כך היגר לארה"ב, שם כיהן כרב בשיקגו.
בסיום, המחבר מודה לקב"ה שהביאו עד הלום וזיכהו להוציא ספרו. כן הוא מודה לבני משפחתו וידידיו שסייעו לו ומקונן על משפחתו שנספתה בשואה.

המבוא:

(עמוד י)
ופליאה וחיבה יתרה נודעת לכל אחד ואחד מעמנו הנבחר, הממית עצמו באהלה של תורה, אשר יאיר ד' את עיניו ויביט נפלאות מתוה"ק, לגלות ולחדש דברים מחודשים אבל עתיקים, שכבר נמסרו והראו למשה רבנו ע"ה, וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש.

ובזה נראה לפרש הכתובים בפ' ואתחנן, היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי ועתה למה נמות וגו' אם יוספים אנחנו עוד לשמוע את קול ד"א עוד ומתנו וגו' קרב אתה ושמע וגו' ואת תדבר אלינו ושמענו וגו' ויאמר ד' אלי וגו' היטיבו כל אשר דברו מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי וגו' כל הימים למען ייטב להם ולבניהם לעולם ע"כ.

הכתובים הללו קשה להלמן, ונראים כסותרים מיני' ובי', הן אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי, ומדוע פחדו, ועתה למה נמות, הרי ראו בעצמם שאפשר לחיות, אף אם ישמעו את קול ד'. עוד קשה מה זה שאמר להם הקב"ה, היטיבו כל אשר דברו, מהו הטוב שבדבריהם האלו, אטו משום שיראו לנפשם הוי מעליותא, מי פתי אשר יראה המות לנגד עיניו ולא יפחד, ומדוע הוטבו דבריהם בעיני ד' ואמר, מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי וגו' כל הימים, ועיי' במפרשי התורה בזה.

ונראה לענ"ד, דהנה חקרו חכמי המדע והטבע לדעת, מדוע כל בעלי החיים שבעולם בעת יצירתם הם כמעט, בתבניתם בכוחותיהם ובגופם, ומיד בצאתם מבטן אמם, כבר ברגליהם יהלכו וטרף יבקשו למו, ושלמים הם בכל חושיהם ואיבריהם. לא כן האדם מבחר היצורים, בעת גוחו מבטן אמו נדמה כאבן דומם, ומחוסר איברים, בפיו לא ידבר, ברגליו לא ינוע בעיניו לא יביט, כחו הרוחני אין אתו, ותבונה אין בו, רק גלמו ראו עיניו. וכתבו הטעם מפני שחייתו ארץ אין להן שום תפקיד בעולם הזה, ולא נבראו לשום תכלית נעלה, ולכן בעת בריאתם נבראו שלימות בגופם, ועד אחריתם הנן במעמד אחד, לא יחכמו ברוב הימים, לא יתפתחו ברוח ולא בגוף. לא כן האדם מבחר היצורים, תכלית בריאתו, להשתדל ולפעול עלי אדמות בחכמתו ותבונתו. לכן נברא יגיע אונים בחוסר כל, ורק בעצמו בכח השכל אשר חנן לו ד', ישלים עצמו ויעלה מעלה, להיות עליון על ברואי הארץ. ובזה פירשו הכתוב, ומותר האדם מן הבהמה אין, בזה שהאדם אין, מחוסר כל, זה יתרונו על כל יצירי קדם.

כמדה הזו היא ג"כ בדרכי ד' ובמעלותיו הנעלות, אשר נתן לו ד' לב להבין, אבל להשכיל צריך בעצמו להשתדל, שיבוא משפל מדרגתו שנולד בה, לעלות אל המדרגה העליונה, במעלות ובמדות טובות, בתורה ובחכמה, ולהיות כמלאכי מעלה. כמו שאמרו חז"ל, יכול אדם להיות כמשה רבינו, והכל תלוי באדם בעצמו, אם יזדרז וישתדל אז בידו לעלות למעלה העליונה, כי לכך נוצר.

ובזה יש לפרש דברי המדרש רבה (בראשית כ"א), כיון ששלחו לאדה"ר מג"ע התחיל מקונן עליו, ויאמר ד' הן האדם הי' כאחד ממנו, פי' כי קודם החטא הי' האדם כאחד משאר המלאכים, ולא הי' עליו החוב הגדול להשלים את עצמו ע"י התאמצותו בעצם כוחותיו לבא למעלה העליונה, ולכן נברא גם בגוף שלם, בקומתו ובצביונו (ר"ה ד' י"א) אך מאז אשר חטא, נגזרה עליו הגזירה הזאת, לעבוד את האדמה, כי יעבוד את החומר, היינו האדמה, כי יזכך את חומרו ויעלהו מעלה. ולכן כשגלה אדה"ר מג"ע, התחיל הקב"ה לקונן עליו, הן האדם הי' כאחד
(עמוד יא)
ממנו, מדוע נברא שלם בקומתו ובצביונו, הלא תכליתו הוא שישתדל א"ע, לעלות מעלה בכוחותיו, וזה הי' חסרונו, שנברא שלם ולא הי' צריך לשום השתלמות.

והנה המדה הזו נכונה, אם יצא האדם את חובתו בעולמו, ויגבר חיילים לעלות במעלות על מזבח שלמות החכמה והתבונה, לקנין כל המדות טובות ויראת ד', אז חכמתו עמדה לו לעלות למדרגות מלאכי מעלה, ויגיע אל המטרה אשר קבעו לו ממרום, וימלא את חובתו, חובת האדם הישראלי על האדמה. ברם אם לא יעשה כמו אשר פוקד, ולא יקח לו את כל אלה להאיר בהם את דרכי חייו, מסיר אזנו משמוע תורה, ומעלים עינו מעסק המצוות ויראת ד', הרי בגד בשליחותו וטוב לו שלא נברא משנברא, נמשל כבהמות נדמה, והוא כחירגא דיומא דלא שמי', אפס ואין, וביום מותו הוא כביום הולדו, ואין הזקנה קופצת עליו, כי מה יתרון לימי הזקנות שלו על ימי בחרותו, אם כלם בהבלים בילה.

ועל פי דרכנו י"ל מאמר חז"ל (ב"ק ד' צ"ז) מטבע של אאע"ה זקן וזקנה מצד אחד ובחור ובתולה מצד אחר, ונקדים מה דאיתא בגמרא (ב"מ פ"ז) עד א"א לא היתה זקנה משבא א"א באה זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים עכ"ל הגמרא. והדברים תמוהים עד מאד, דלכאורה נראה ההיפוך ממקראי קודש, שעד א"א הזקינו ביותר, וחיו כמעט אלף שנים, ומימות אברהם ואילך לא מצינו עוד זקנים כמוהם.

אמנם הוא הדבר אשר דברנו, שזקן אינו בימים רק זה שקנה חכמה ודעת, וילך בדרכי ד'. והמושג זקנה אינו כלל לפי השנים שנזדקן, רק לפי מקנת שלימותו כמו שארז"ל, זקן זה שקנה חכמה, וכמו שפירשו הקרא, ועטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא (משלי ט'), היינו הזקנה אינה לתפארת, רק לאיש אשר בדרך צדקה יתנהג, ואז יאתה לו השם זקן, כי מה פעל בימי זקנותו, יותר מבימי בחרותו, אם לא ילך בדרך ישרים הלא אדרבה הימים הראשונים טובים היו מימי זקנתו, שכחותיו יעזבוהו וגם רוחו אין אתו, ויחזור לימי טל ילדותו חסר אונים וחדל שכל, ורק איש אשר קנה לו לב חכמה ברבות ימיו, כן תרבה חכמתו, וכל מה שמזקין דעתו מתישבת עליו, ולאיש כזה תפארת לו להקרא בשם זקן. וזו ג"כ כוונת הגמרא, דעד אברהם ל"ה זקנה, כי הדורות הראשונים היו פראי אדם, את ד' לא ידעו ובשמו לא קראו, ריקים היו מכל חכמה ודעת, ויהיו כבהמות יער, ולא שייך אצלם שם זקנה, אכן משבא אאע"ה, והאיר את העולם בחכמתו ובידיעת ד', והורה לעולם להאמין בד', ולעשות צדקה ומשפט, אז החלו בני אדם לעלות מעלה, והכירו את זקנתם אשר ביישה ילדותם, והראו לדעת כח הזקנה, כי ברבות הימים כן תרב חכמתם. וזה שאמרו בגמרא מטבע של א"א בחור ובתולה מכאן, מטבע פירש שיטתו כמ"ש מטבע שטבעו חכמים, והיינו הוא הי' הראשון שטבע בעולם להכיר החילוק בין ימי בחרות לימי זקנות ויראה הבחור והבתולה מכאן וזקן וזקנה מכאן, כי אז כל העולם כולו הבין את החילוק אשר בין זקן ונער.

אנחנו הראינו לדעת מכל האמור, כי תכלית האדם להרבות מקנת קנין שלימותו בחכמה ובדעת ותבונה כל ימי חיי חלדו, ובכל יום ויום ישתדל לעלות במעלות מילוי תעודתו, וכאשר ירבו ימיו כן תפרוץ חכמתו. ואלמלי הי' האדם נברא בזוך השכל ובתבונת הלב תיכף בעת הולדו, אז לא הי' לו בעולמו מה לתקן יותר, ולפיכך ברא אותו הקב"ה שיהי' בתחלת התחוללותו בשפל המדרגה, הן בנוגע קניניו הגופניים והן בנוגע מעמדו הרוחני, ורק בגפו יבוא ובגפו יצא האדם לפעלו ולעבודתו להשלמת חומרו עדי יהי' לאיש, והיתה ראשיתו מצער, ואחריתו בידיו וברצונו ובכשרונו ליגדל עד מאד.

(עמוד יב)
והלכך הקב"ה נותן התורה לא גילה לנו בה מצפוני רזי מצוותי' ופרטי עניניה, רק כבוד אלקים הסתר דבר, למען ישתדל האדם בעצמו, לחתור ולהגיע אל מקור הדברים, ולמען ימצאו התלמידים כר נרחב להשלים סגולת כשרונותיהם, לחדש חדשים לבקרים, אשר כל הדברים האלו כולן ניתנו מרועה אחד, ואיש תבונות ידלנה.

בדברינו הנ"ל יתפרשו דברי הש"ס במנחות כ"ט, כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהי' קושר כתרים לתורה (פי' תגים) א"ל רבש"ע מי מעכב על ידך א"ל הקב"ה עתיד אדם אחד לעמוד בעולמי ועקיבא בן יוסף שמו ודורש על כל תג ותג תילי תילין של הלכות עיי"ש. היינו, שמשה מצא להקב"ה שהי' כותב את התוה"ק רק ברמזים, שכל תג ותג יכיל תלי תילין של הלכות, וע"ז שאל משה, רבש"ע מי מעכב על ידיך מדוע לא כתבת כל ההלכות באר היטב, ולמה לך לגלות טפח ולכסות טפחיים. ענה לו הקב"ה, עתיד אדם אחד לעמוד בעולמי ועקיבא בן יוסף שמו שדורש על כל תג ותג תילי תילין של הלכות, ואשר זה היא עיקרה ותכליתה של התוה"ק, להראות כי היא אין קץ, וכל אחד ואחד מישראל האפשרות נתונה לו להשלים עצמו בה, וזה רצונו של הקב"ה, למען יוכל האדם לחדש בה ולהמציא בעצמו את סודותיה, ויעלה בזה מעלה מעלה. ברם אילו היה הכל מן המוכן לפניו באר היטב, כי אז נסתמו מעיינות תהום החכמה והחידוש ומה הי' יתרון לו לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, וממילא שהי' בשפל המדרגה מכל בהמות היער, ויום המות כיום הולדו בחינה ותכונה אחת להם.

מעכשיו יתפרשו היטב הכתובים האמורים למעלה, כיון שישראל ראו, שהקב"ה נתן להם התוה"ק, וחשבו שהקב"ה יגלה להם בעצמו כל נפלאות התוה"ק, וע"כ אמרו, אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ד"א ומתנו, אם נשמע הכל מפורש מפי הקב"ה, כל ההלכות ודיקדוקי הדינים, ומתנו, נהי' כמתים כולנו, כי כוונת מיתה, לאו דווקא מיתה חמרית, אבל מיתת הרוח היא יותר גרוע, כי מה ישאר לנו עוד לעשות בעולם הזה, ובמה נקרב אל האלקים להשלים עצמנו, קרב אתה ושמע וגו' ואת תדבר, רק אתה תקרב, ואתה בלבדך תשמע כל ההלכות מפי הקב"ה, והי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, למען נוכל אנחנו בעצמנו ללמוד התורה ולחדש בה חדשות ולגלות מצפונותיה. ולכן הקב"ה בשמעו כי רצונם אך להשלים את עצמם ולא יהיו כמתים במיתה רוחנית ע"כ אמר, היטיבו את אשר דברו, ומיושבים כל הדיקדוקים הנ"ל.

ומתיישב בזה גם המדרש בפ' תשא, מניין זכה משה לקרני הוד ממותר הדיו שנשאר בקולמס ונזרקה על פניו ומזה זכה לקרני הוד. והיינו לפי מש"כ למעלה, עיקר מעלת האדם שישתדל לגלות בעצמו מצפוני התורה וסודותי', והנה משה רבינו ע"ה, שמע את כל התוה"ק עם פרטי' ודיקדוקי', כל הלכותי' וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, הכל שמע מפי הקב"ה בעצמו, וא"כ במה השלים הוא א"ע, אם שמע הכל מפי הקב"ה, ומדוע זכה לקרני הוד. אך מצינו דברים הרבה שחידש משה רבנו בעצמו, שלא שמעם מפי הקב"ה, וכדאיתא (שבת פ"ח) ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו, וכ"כ בסמ"ג, שמשרע"ה גזר גזירה שמא יעבירנה עי"ש, ועוד רבות, וזה אשר לא שמע מפי הקב"ה, היינו ממותר הדיו שנשאר בקולמסו, ולא כתבה שלא שמע מפי הקב"ה, בזה השלים א"ע לעלות במעלות יותר מכל האדם אשר על פני האדמה.

(עמוד יג)
מתוך כל זה, גם אני הצעיר באלפי ישראל, נותן אני שבח והודאה לד' יתברך ויתעלה, אשר שם חלקי מיושבי ביהמ"ד וברוב רחמי חסדיו זיכני להעמיס עול תורה על שכמי, ונחני באורח מישור, לשאוב מים מבאר מים חיים, מרבותי גאונים גדולים וצדיקים, קדושי הדור. בהיותי עדיין עול ימים למדתי שיעורים אצל מורי ורבי, האברך היקר, הרב הגאון החו"פ בנש"ק, ר' יוחנן ברעסלער ז"ל (שהי' נין ונכד להאדמו"ר הזקן, הרה"ק ר' יצחק ווארקער זי"ע, ונכד הצדיק מבראק ז"ל), בעיר מולדתי עיר דלוגאשדלא סמוך לאסטראווא, בעת שהי' סמוך על שולחן חו"ז, הרבני החסיד ר' אברהם ישמח ז"ל (הי' מאנשים חשובים אצל בעל "ישמח ישראל" מאלקסאנדער זצ"ל) אח"כ נתקבל לרב בעיר בראק, כממלא מקום הרבנות, שהי' שם מכבר זקינו ה"בראקער צדיק" (נתגלגל הדבר, שאח"כ באתי בברית הנשואין עם זוגתי הראשונה ע"ה, עם בת גיסו, ה"ה חותני הרבני החסיד המפורסם, ר' מרדכי שמואל ישמח ז"ל הי"ד, מעיר מאקאווא בפולין, והוא הי' השדכן בשידוכי ההוא).

אח"ז נסעתי ללמוד בישיבה בעיר זעמבראווא, סמוך ללאמזא, שהיתה סניף הישיבה הגדולה המפורסמה, ישיבת לאמזא. למדתי שיעור לפני מורי ורבי, הגאון הצדיק הישיש, ר' דוב מנחם רעגענסבערג ז"ל הי"ד, אב"ד דשם, וגם הלכתי לשמוע שיעוריו של הגה"צ ר' יודל ז"ל, ראש הישיבה.

משם באתי לווארשא, העיר הגדולה לאלקים, עיר שהיתה כולה חכמים וכולה סופרים, ונכנסתי לישיבה הקדושה, ישיבת עמק הלכה, הידועה והמפורסמת, שמשם יצאו גדולי ישראל, אשר הבחורים שלה היו בקיאים בע"פ בש"ס ובפוסקים, אשר כל חדרי ומקצועות התורה נהירין להם, והיו מחדשים גדולים בתורה. הראש הישיבה בה הי', הגאון הגדול הצדיק יסו"ע, ר' נתן שפיגלגלאס זצ"ל הי"ד. אשרי מי שזכה להתחמם באור תורתו ויראתו. שם למדתי רבות בשנים. בהגיעי לבן ח"י שנים עטרוני רבני גדולי ישראל בסמיכת הוראה. קבלתי סמיכה מהני הרבנים הגאונים מווארשא : הרב הגאון המפ' ר' צבי יחזקאל מיכלזאהן אב"ד דפלונסק ז"ל, מחבר הרבה ספרים והגדולים שבהם, ספר דגן שמים, שו"ת תירוש ויצהר ועוד. הרב הגאון הישיש, ר' אהרן שיינגראס זצ"ל. הרב הגאון הראב"ד, ר' שלמה דוד כהנא ז"ל. הרב הגאון החסיד ר' יעקב זילברשטין ז"ל, מפראגא סמוך לווארשא. הרב הגאון הישיש ר' מאיר יחיאל מערקער זצ"ל, הרב דאכאטא סמוך לווארשא, הוא הי' חבר ותלמיד מובהק להגאון הקדוש הרבי מאסטראווצא זי"ע. הרב הגאון החו"פ המפ', ר' אהרן נפתלי זאבלידאווער ז"ל. הרב הגאון בקי נפלא ר' אברהם אהרן הענדל ז"ל, רב דוואלא הסמוך לווארשא. רבי ומורי הרב הגאון המפ', ר' דוב מנחם רעגענסבערג, אב"ד דזעמבראווא ז"ל הנ"ל, מחבר ספרי, מנחת מנחם, ודברי מנחם (סדרתים והוצאתים לאור בעירי מאקאווא, בהיותי סמוך על שולחן חותני ז"ל). הרב הגאון המפורסם בספריו הנחוצים, ר' שלום שכנא טשערנאק ז"ל, אב"ד דעיר מאטשעוויץ, מחבר ס' חיים וברכה, וס' משמרת שלום על פרמ"ג, ויו"ד ח"ב. הרב הגאון ר' מנחם בנימין פאמעראנץ ז"ל, אב"ד דעיר מולדתי דלוגאשדלא. הרב הגאון ר' יונתן אייבישיץ ז"ל מווארשא, מחבר שו"ת שערי יונתן. בספר שו"ת צפנת פענח נמצאות כמה וכמה תשובות מהגאון הרוגצבי זצ"ל, מה שהשיב לו על שאלותיו. והרב הג' ר' שלמה ליב בערנשטין ז"ל מווארשא.

אחרי חתונתי המריצני חותני ז"ל להשאר מיסב על שולחנו כחמשה שנים, והיא שעמדה לי להתמסר לתורה ולעבודה בהתמדה רבה, ומן השמים סיפקו בידי
(עמוד יד)
שהייתי בקי בע"פ בהל' נדה ומקואות. כמה שנים הייתי מו"צ בעירי שלא עמל"פ, כי חותני זקיני הנדיב המפורסם, ר' בצלאל ווילנבערג ז"ל, סיפק לי די צורכי בכבוד גדול.

כדאי להזכיר כאן אשר בעת שנחלה מו"ר, דודי הרב ר' יוחנן ברעסלער ז"ל, אב"ד דבראק, במחלה כבידה, ושהה בבית החולים בווארשא, היתה עירו כל הזמן בלי רב, ורצו בני קהילתו לקבל מורה צדק, דבר שיכול הי' לגרום מחסור והיזק בפרנסת בני משפחתו, אז קבלתי פקודה ע"י חו"ז, ר' אברהם ישמח ז"ל, מהאדמו"ר מרן הקדוש ר' יוסף זצ"ל מאמשינאוו, זכותו תעמוד לי ולבני משפחתי, כי מוכרח אני ליסע תיכף לעיר בראק, לשמש שם ברבנות, כדי שלא יחסר מפרנסת הרב, וישבתי שם כמה חדשים, עד שנפטר לבית עולמו ממחלה זו רח"ל, שאח"כ לא רציתי לשמש עוד שם ברבנות.

לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי, פסוק הזה של דהע"ה, עולה על דעתי ברשמי זכרונותי האיומות דעדו עלי, בפרוץ המלחמה הנוראה השני' לאחר כל הגלגולים שהייתי במאסר ביערות סיביריא שנה וחצי תחת הרוסים ימ"ש, ולאחר שיצאנו משם לחופש בדרך נס, והנה באם הדרך שהלכנו למדינת אוזבעק-סטאן, יותר משני חדשים עד שהגענו שמה, מתו עלי מתוך יסורי רעב וצמאון שני ילדי שהי' לנו ולאחר שנה של כאב ותוגה נפטרה גם זוגתי ע"ה, ונשארתי גלמוד כאבן, בחיי צער ויסורי הנפש. שוב ישבתי ללמוד בהתמדה גדולה, למדתי שיעורים עם כמה תלמידים, ואהבת התורה וזכותה היא היא שהצילתני, שלא לפול ח"ו ביאוש רח"ל, עד שהשי"ת ריחם עלינו ברוב רחמיו וחסדיו, והוציא אותנו למרחב ממיצר הנורא, של המדינה הקומוניסטית ההיא.

תיתי לי שבזמן שהייתי שם במדינת אסיה, בעיר כאטרג'י סמוך לסאמארקנד, תיקנתי שם תקנות גדולות ליהודים הספרדים דשם, כי הם היו יראים וחרדים, אבל לא הי' להם מנהיג שינהל אותם עפ"י דרכי התורה. רובם מהם היו ע"ה, ואפילו אי אתרמי שידעו כמה דברים מקודם, ג"כ כבר נשכחו מהם, ועברו על יסודות תוה"ק בשוגג. תיקנתי להם מקוה כשר שלא נמצא להם, כי נשיהם היו רגילות לטבול במים שאובים, שלדעתם הי' זה כשר בעיניהם. דבר תקנותי היו ענין של סכנה גדולה מפני הממשלה האדומה, אפ"ה שמעו להוראותי ומשכו מים מן הנהר, וחפרו על פני העיר חפירות בצד הרחובות עד שהמים היו מושכים לבור המקוה, וככה היו עושים פעמים בשנה, להחליף המים בשביל שלא יתקלקלו. בנסעי משם הבטיחו אותי שישמרו לעשות כן כהוראתי מדי פעם בפעם, ולעשות ההשקה עפ"י הדין. ה"חכם" שלהם לא ידע גם כן שצריכים לעשות שטר מכירה, למכור לנכרי את החמץ, לאחר שמקבל בשליחות מכל בעה"ב, כתבתי להם נוסח שטר מכירה, ולימדתי אותו, איך לעשות המכירה עפ"י דין, ועוד כמה דברים שלא ידעו ענינים מיסודי הדת, והוריתי להם הדרך איך לעשות, ד' ירחם עליהם ויוציאם מעבדות לחירות בעגלא ובזמן קריב.

אחרי שובי למדינת פולין, נתקבלתי למשרת ראש ישיבת "נצח ישראל" של שארית הפליטה בעיר לאדז, ואח"כ בעיר קאטאוויץ, עד שבאתי לצרפת ומשם למדינת אמריקא. בשנת תש"ח קבלו אותי בפה, עיר שיקאגא, לרב בקהילת "בני אברהם לאנשי ווארשא". אחרי עבור שתי שנים, נתקבלתי לרב בקהילה שאני שוכן בה ב"ה, זה י"ב שנה, ה"ה הקהילה הנכבדה מזקני הקהילות בעירנו "שערי תורה אנשי מערב". אנשי קהלתי נר"ו, מחזיקים אותי בכבוד גדול והם היו בעוזרי לבוא לארצנו הזו.

(עמוד טו)
בשער הזה לא אמנע מליתן תודה לראשי וחברי הקהילה, ובפרט לידידי מאז, שהי' מקודם הרב שלהם, ה"ה הרב הגאון וכו' ר' חיים דוב רעגענסבערג שליט"א, בנו של מו"ר אב"ד דזעמבראווא זצ"ל הנ"ל. הרב רעגענסבערג הי' גם כן מהעוזרים לי לבוא הנה מתוך עמק הבכא.

ובזה נותן אני לבורא יתברך שמו, שבח והודי' על חלקי שהגיעני עד הלום, וזיכני להוציא לאור חיבורי הראשון, ספר תנובת ציון, ויהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל, ויהיו נא חידושי תורתי אלה, אשר אני נותן היום בספרי הנוכחי קמי רבנן חובשי בהמ"ד ותופסי התורה, להאיר עיניהם בהלכה ברורה ולהגדיל תורה, ואזכה להוציא לאור כל חד"ת אשר אתי בכתובים. תקותי חזקה כי המעיין בחיבורי הזה, ימצא דברים נכוחים ונחמדים הראוים לאמרם. חלק גדול מספרי כבר נדפסו במאספי התורה, ב"הפרדס", "המאור", "קול ירושלים" "אור המזרח" ועוד. זכיתי אשר בע"ה, גדולי התורה וחובשי הישיבות שבחו והללו את מאמרי, באמרם כי הם דברים נכוחים, ונאמרים בטוב טעם ודעת כל דבר דבור על מקומו. וזאת למודעי אשר בעת שאני סותר ומעיר על דברי איזה גדול מגדולי התורה, ואני נוקב בשמו, אין כוונתי ח"ו, לקנטרו ולפחות מכבודו וגדלותו בתורה, סהדי במרומים כי אין זה דרכי בכל ימי חיי, וכבודו של גדול בתורה במקומו מונח, והוא יקר אצלי מאד מאד, איברא תורה היא וללמוד אני צריך, ומנאי ומנך תסתיים שמעתתא.

את שם ספרי הזה קראתי בשם תנובת ציון, כי שמי בקרבו, עיי' בהקדמת הרוקח ז"ל שכתב שם, שכל אדם צריך לרשום שמו בספרו, כמו תנא דבי אליהו מתחיל ויגרש וכו', ויגרש בגמטריא כמו תנא דבי אליהו.

* * *

במקום הזה הנני להגיש ברכותי העמוקות לאמי מורתי המהוללה, מרת יהודית תחי', בת הירא וחרד רודף צדקה וחסד מוה"ר ברוך מרדכי ז"ל, שדירתה כעת בעיר בני ברק, בארצנו הקדושה, בצוותא עם שאר בני' ונכדי' יחי', אשר במסירות נפשה וגופה עם אבי ז"ל, גדלה וחנכה אותי, על ברכי התורה והיראה, ד' יאריך ימי' ושנותי' בטוב ובנעימים, שתזכה לרוות נחת ורווחה, ולראות שמחות רבות מכל יוצאי חלציה עד ביאת גו"צ.
* * *

אמרו חז"ל נשים במה זכין וכו' ונטרין לגברייהו עד דאתי מבי רבנן, לכן הנני בזה להרים על נס וברכה והכרה טובה לרעיתי ועזרתי המהוללה, המשכלת והמושלמת, האשה הכבודה, מרת חי' רבקה תחי', בת הרה"ח ר' יעקב הכהן ז"ל, המשתדלת בכל אצילות רוחה, שאמצא תמיד הרחבת הדעת ומנוחת הנפש, למען אוכל לעסוק בתורה, ד' יאריך ימיה בנעימים, ונזכה לראות יחד, נחת ושמחות מבתנו, הילדה היקרה שרה ליבא תחי', ונזכה לגדלה לבן גדול בתורה ולחופה אמן.

* * *

גם ברכה נתונה לחותנתי, האשה היקרה והמשכלת, מרת חנה עלקא תחי', בת ר' בצלאל יוסף ז"ל, ד' יאריך ימיה בטוב ובנעימים ותזכה לראות נחת מכל צאצאי' היקרים שיחיו.

(עמוד טז)
השורה הזאת תהי' לעד ולמצבת זכרון לנשמת אדוני אבי מורי, הרה"ח ר' קלונימוס קלמן בר' משה אהרן ז"ל אשר הדריכני בדרך התורה והיראה, עזב אותנו לעולמים ונפטר בארצנו הקדושה, ביום ט"ו לחודש מנחם-אב שנת תשי"ג, מקום מנוחתו בעיר ראשון לציון תנצב"ה, והניח דור ישרים יבורך לאוי"ט, בנים ובני בנים עוסקים בתורה לשמה ובמצות ומעשים טובים.

ואלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי, על מיתת ילדי שנספו בימי הזעם הנורא וגועו מתוך עוני וצער ורעב במדינת אסיה. בתי הילדה פרידא ע"ה, בת ה' שנים, עלתה נשמתה ביום ג' מר-חשון שנת תש"ב. בתי הילדה פיגא ע"ה, בת ז' שנים, עלתה נשמתה למרום ביום י"א מר-חשון שנת תש"ב תנצב"ה.
גם אציגה נא יד ושם לזכרון עולם, לאמם לאשתי הראשונה הצנועה והצדיקת מרת חוה נ"ע, בת הרה"ח ר' מרדכי שמואל ע"ה, נפטרה ח' שבט שנת תש"ג תנצב"ה. זכר כולם לברכה.

ואני תפלה לד' הרועה אותי מעודי, שכן יתן וכה יוסיף למשוך לי חסד ולבני משפחתי, להאריך ימינו ושנותינו בנעימים, ויזכנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, מתוך נחת והרחבת הדעת, בכוונה הרצוי' למען כבוד שמו ותהלתו, וינחם את לבבנו הנשבר ונדכה, מחמס היסורים והצרות שעברו על ראש כולנו, ונזכה לעלות בקרוב לציון ברינה, לשבת בבית ד' כל ימי חיינו בבנין בית מקדשנו, בביאת גואל צדק אמן.

דברי המחבר
בן ציון ראזענטאהל
רב לעדת שערי תורה אנשי מערב, פה עיר שיקאגא יום ג' פ' יתרו ח"י שבט שנת תשכ"ב.

******
תודה רבה לידידי הנכבד חבר קהלתנו, מר קאפיל אביגדור נ"י, וזוגתו החשובה מרת רחל לאה תחי' סעקסאן, בעד נדבתם בסכום הגון להוצאת הספר, לזכר נשמת אביו המנוח ר' חים בן ציון בר' אביגדור הלוי ז"ל, כ"ט אדר תרצ"ט, ולזכר נשמת אמו האשה הצנועה מרת טויבא בת ר' קאפיל ע"ה, ר"ח שבט תרצ"ג. ולזכר נשמת אבי זוג', המנוח ר' קלמן בר' מנחם מנדל ז"ל, ולזכר נשמת אם זוג', האשה הצנועה מרת רבקה בת ר' טוביה ע"ה. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים

*******
הבעת תודה לידידי ומכירי הנדיב ר' ברוך שלום המכונה (בערנארד) נייסטין נ"י, ציר להסטייט-סענאט באיללינאיס, בעד תרומתו ההגונה להדפסת הספר, לזכר נשמת אביו המנוח ר' פינחס בר' מרדכי ז"ל, ולזכר נשמת אמו החשובה מרת חוה בת ר' בן-ציון ע"ה.
תהא נשמתם צרורה בצרור החיים