תקציר המבוא:

אודות המחבר

המבוא כולל ברובו דברי הגות על השואה.
בראשיתו, המחבר מציין את החובה לזכור את הנרצחים, ולספר לדורות הבאים את שאירע.
המחבר מדגיש כי הרצח נעשה על ידי עם תרבותי. הוא יוצא נגד ההתיחסות לשואה כאל "מקרה", מרחיב דברים על השגחת ה' בעולם ובפרט על המלחמות, שלדעתו אינן בדרך הטבע.
המחבר מזכיר בקצרה את גטו מונקץ' שם שהה, ואחר כך את הגירוש לאושויץ-בירקנאו. הוא מתאר מעשי גמילות חסדים באושויץ.
המחבר מסיים בכך שכאשר הקב"ה מביא פורענות לעולם – מטרתו היא לעורר את הנשארים לתשובה.

המבוא:

(עמוד יט)
זכר לקדושים שנהרגו על קידוש השם הי"ד

להבין שמועות

זאת קראתנו ואלה אזכרה, יום השואה והגבורה. שומעים אנחנו את קול הצפירה, ברחובות ירושלים, בכל ארץ ישראל, דומיה. כולנו עומדים בלי תנועה. יום הזיכרון על הטרגדיה הגדולה שעשו לנו הפשיסטים, הגרמנים ועוזריהם ימ"ש, ברציחות אכזריות הרגו ששה מיליון יהודים, הי"ד.

מאז שבאתי לארץ ישראל, ארץ אבותינו, לא עבר הרבה זמן. ורק עכשיו יש לי אפשרות לדבר עם חברים - עם הקורא, וגם להביע דעתי, ואולי נבין משהו מהמאורעות שעברו עלינו, על עם ישראל. הטרגדיה הגדולה, גטו אושויץ, אני הייתי שם, ובמחנות-השמדה אחרות ובמשרפות.

שמעו ! צפירה. חד-קולי, אולם בקול הצפירה בדקה קטנה אנחנו שומעים הרבה קולות, קול אמהות עם קול טפיהם, קול ילדים וילדות, קול זקנים וזקנות, קול אבותינו, קול איום, קול חזק מאוד, קול של ששה מיליון קדושים אשי ישראל, הי"ד.

שמעו הצפירה בתשומת לב ותאזינו קול בכיה של אבות ושל אמהות שבנס נשארו בחיים, מהם, בכל סלקציה, באכזריות לקחו הפשיסטים מידי ההורים בניהם וזרקו ל"בית המרחץ" - חדר-גז ומשרפות. אי-אפשר לפרט הכל.

בקול הצפירה צריך לשמוע עוד הרבה קולות, קול דמי אחיך צועקים.

(עמוד כ)
אנחנו וגם הבאים אחרינו מחויבים להרגיש ולשמוע כל הקולות הללו ולקיים מה שכתוב, "למען תספר באזני בנך ובן בנך" ולהסביר לעצמנו וגם לאחרים כל אחד ואחד לפי שכלו לפי יכולתו, למה מצאתנו כל זאת, מעשים בהחלט מופלאים אשר שכל אדם לא יכול להשיגם.

נקודת המוצא היא, שאדם נברא בחכמה ודעת. ורק בחכמתו ובדעתו, בלוגיקה אמיתית, הוא מחליט לעשות מה שצריך לעשות או לא לעשות. וכמו כן, כל המאורעות שנעשים בעולם, אדם בשכלו ובהגיונו דן אותם ומשיגם בדעת אנושי אם נורמלים הם. ואם אדם עושה לעצמו או לאחרים מעשה אי-נורמלי, או אם עם אחד עושה לעם אחר מעשים שאינם נתפסים ואין מקום לפעולות כאלה בשכל האנושי, כמו שעשו לנו הפשיסטים הגרמנים ועוזריהם, זה מעורר את כל אדם להעמיק עצמו במחשבתו עד שימצא הסיבה שגרמה לפעולות אי-נורמליות.

אנחנו צריכים להדגיש, שפעולות אכזריות אלו לא נעשו על ידי עם-פרא. הן נעשו למרבה הפלא, ע"י עם תרבותי יותר מכל עם אחר. נעשו ע"י עם שחיינו אתו כמה מאות שנה בשקט מוחלט. וכשהיגיעו חיינו בגרמניה לדרגת ויתערבו איתם, התחילה התקופה של "ויהפוך לבם לשנוא" אותנו, וגם "ויקם מלך חדש" עם כל הפירושים עד לתקופה "הבא נתחכמה לו", על עם ישראל.

ישנם אנשים, ובתוכם אינטלקטואלים, המנסים להסביר את המאורעות הלא-אנושיים האלה בטענה פשוטה, שהמעשים האכזריים שנעשו לנו, אינם אלא "מקרה" הוא בעולמינו. ואפילו שצווי השכל הנורמלי דוחה זאת מכל וכל, הללו לא רואים בזה "רק מקרה". ועליהם אמרו רבותינו ז"ל: רשעים אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה. והם לא טפשים ואין לתורה עסק עם טפשים, ואיך להבין,
(עמוד כא)
רואים גיהנם, רואים שאם ובנים שוחטים ביום אחד, ואינם חוזרים בתשובה. דברי חז"ל הנ"ל יובנו רק, כי רשעים כופרים, לא רואים השגחתו יתב"ש ועל כל מה שרואים אומרים מקרה הוא. הרי עליהם על אנשים הללו נאמר : "שמעו שמוע" - תנו לב להבין מה שאתם שומעים", "וראו ראו" - תנו לב להבין מה שאתם רואים. אולם, השמן לב העם הזה ואזניו הכבד, וטח מראות עיניהם, פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע, ולבבו יבין, ושב ורפא לו.

אחרי אשר השם יתברך השאירני בחיים בכל התלאות - הקשות והרעות, אימת מות בפרט מהסער הגדול, מסער תנורי משרפות שבהם נשרפו מיליוני נפשות אחב"י הי"ד, הנה חובה עלי ועל כל הנשארים בחיים, שעל אלה הניסים הנגלים ועל הנסתרות מעיני, שאשא עיני אל היושבי בשמים ולקיים דברי חז"ל, כשם שמברכין על הטובה כך מברכין וכו', וזה יתבאר מן השכל ומדברי חז"ל ומן הכתובים. אודה השם בכל לבי אספרה כל נפלאותיך.

מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליך ויגידה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, ויאמר ה' "על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה".

והנה הדור הזה ובכללם כת המתחכמין וחכמים הם בעיניהם, אחרי אלפיים שנה גלות בעוה"ר, כמעט נשתכחה ממנו תורתינו הקדושה ואין אלוקים בארץ ח"ו, ומוכים בסנורי "ההרגל" שנעשה טבע, ואומרים אפילו על מאורעות הלא-אנושיים, "מקרה הוא בעולמינו". והנה מי שמכחיש ח"ו בעיקר שאינו מאמין בבראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ בודאי שמכחיש בהשגחתו יתב"ש, והגורם לזה הוא רק שרחוקים מתורתינו הקדושה כרחוק מזרח ממערב. עם נבל, ששכחו את העשוי להם, ולא חכם,
(עמוד כב)
להבין את הנולדות שיש בידו יתב"ש להיטיב ולהרע. והתרגום על פסוק זה, עם נבל, "עמא דקבילו אורייתא ולא חכימו" וידוע שהתורה מכשרת את האדם להיות ישר בחכמה ובינה. הלא לית מידא דלא רמיזא באורייתא, והנה באו האנשים הללו הערב רב, ואומרים אפילו על מה שלמעלה מן הטבע, זה טבע, זה מקרה. ועל כאלה כתב הרב הגאון מהר"י עמדין במדור התפלה שלו ומובא בספר מעין גנים ז"ל, "ורחוק מכליותיהם", "להחזיק בכלי חמדה", בתורה, "הנחמדת ומכובדת" גם בעיני כל העמים "היודעים ומכירים כבודה של תורה וחוקרים ודורשים בה". והנה לדוגמא מה שכתב סופר רוסי מחסידי אומות העולם שחי בשנים 1880-1786, גלינקה פ. נ. : "...אלמלא משה (רבינו), היה העם היהודי מתבולל ומוטמע בלי ספק בעמים האחרים שבארצם ישב לאחר יציאת מצרים. אולם משה המחוקק בחכמתו הגדולה שהאציל עליו הבורא, ידע לחזק ולאחד אותם במנהגים, במוסריות, בסדרים ובחוקים שאפילו אחרי אלפים שנה רדיפות וגלויות הם קיימים כעם-יהודי. וכת הזאת הערב רב גודל חשקם רק להתערב בגוים וללמוד מעשיהם ולעזוב ח"ו תורתינו הקדושה וכו', ונראה לי - זה לשונו ז"ל -, שגם השמדת בני ישראל מארץ אוקריינא בשנת ת"ח ות"ט שגדלו והעשירו בה כי רבו המפרצים הרוצים לפרק עול תורה מעליהם ולהתנהג בחיי החפשיות, נהרגו ונעקרו מכל הארץ ההיא אף שהיו בה גם כן חסידי עולם, הנגע הלז היינו אם מגיעים לדרגת ויתערבו בגוים ח"ו, תמים וישרים הוא מכלה. כי כל החסידים שהיו בדורות בגלויות ובגירושין. לא יכלו להצילם ביום עברת ד' כי גדולה קנאת ד' לתורתו תורתינו הקדושה שלא להפיר בריתו אתנו וכו' עכ"ל. והנה מה שכתב רבינו משה אלשיך ז"ל מובא בישמח משה ז"ל. לעם ישראל יש לו שתי תיבות "הן", אחד כתוב בתורה
(עמוד כג)
"הן" עם לבדד ישכון וכו'. ושני כתוב בירמיה סימן ב', "הן" היתה כזאת, ההימיר גוי אלוהים והמה, אלוהים של גוים, לא אלוהים, גוי עובד כוכבים, ועמי המיר כבודו, הבורא הגדול, בלא יועיל. שאם עם ישראל מנסים ח"ו להתערב בגוים כעמים אחר' שנתערבו זב"ז ואינם, אזי כתוב "הן" היתה כזאת ההימיר גוי וכו' ועמי המיר כבודו וכו', וגדולה שבועת ה' שנשבע לאבותינו שלא להפיר בריתו אתנו, ולא מניח אותנו להתערב בגוים כמו שכתוב בתורה, "הן" עם לבדד ישכון, ונענשים בצרות רבות ורעות "שמפליאים את כל העולם כולו", כי צרות כאלו לא הישיגו את עם אחר, והנה "הן" עם לבדד ישכון כזה לא לשבח, זה בעל כרחינו וע"י צרות ח"ו למען שלא להתערב בגוים. ואם אנחנו עם ישראל מקיימים התורה ומכשירין מעשנו בתרי"ג מצות ודתינו שונות, אזי "הן" עם לבדד ישכון לשבח ולתהלה ואז שמו יתברך יתגדל ויתקדש.

ועתה נסתכל בהמאורעות שעברו עלינו משלב לשלב, והנה נראה השגחתו יתב"ש עין בעין, שנתקיים בנו הפסוק כי בחנתנו אלוקים בצרה בגולה, צרפתנו להסיר הסיגים ממנו שנשוב בתשובה לפניך כמו שצרפים הכסף להמיר הסיגים ממנו.

והנה כתוב בתורה ויקם מלך חדש, שאינו מזרע המלוכה, צבע-הדיוט, היטלר י"ש עם כל עמלקים שונאי ישראל, שונאי ה', שלא הי' ראוי להיות נשיא על עם תרבותי - על גרמנים שיש ביניהם חכמים פילוסופים כמעט רובם ככולם. ועל מלך חדש זה התפלל דוד המלך ע"ה, אל תתן ד' מאוי רשע, זממו אל תפק וכו' ואמרו חז"ל זו גרמניא, שאלמלי הם יוצאים מחריבין כל העולם כולו. ועל מלך חדש זה התפלל דהמע"ה "איש לשון" בל יכון בארץ וכו' וכו', וניתן לו לשון מדברת גדולה כ"כ גדול עד שמשך כל העולם לצדו.

(עמוד כד)
בכלל, מלחמה גם כן לא טבע, זה עונש מן השמים על המדינות שלוחמות זו כנגד זו, כי ישנם דרכים עפ"י שכל אנושי לפשר כל סיכסוכים.

ראה בספר "מלחמה ושלום" שכתב הפילוסוף החסיד, אחד מחסידי אומות העולם, ל. טולסתוי, הוא פשוט מתרגם פסוק מהתורה שכתבה, "ה' איש מלחמה". ובפרט מה שעשו בדורינו עם אנשים - ילדים וכו', בלי אשמה ובלי פשע להרגם ולאבדם באכזרויות הלא-אנושיים. שגם עכשיו לא רוצים ואי-אפשר להאמין שכן, ככה היה. הנה גם נתקיים בנו הפסוק: "והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות", היינו שאנחנו חושבים שמובילים אותנו "לעבודה", ואנחנו במחשבה הסכמנו להיות נמכרים להם לעבדים ולשפחות אולם "ואין קונה", כי גזרו עלינו הרג וכליון ח"ו. ואיה איפוא ההיגיון והלוגיקה הפשוטה שנשרשה בכל אדם מהוולדו.

על זה ודומה לזה כתב שלמה המלך ע"ה בקהלת "ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהי' לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, והאלוקים עשה שיראו מלפניו". ופסוק זה מבואר בדברי התרגום וברש"י ז"ל. בתרגום : "ידועית ברוח נבואה ארום כל די יעבד ה' בעלמא", בין טב לביש, כל דאיתגזר מפומיה הוא יהא לעולם, לית רשו לגבר לאוספא ומניה לית רשו לגבר לבצרא. "ובעידן די ייתי פרענותא בעלמא ה' הוא דעבד" בגין די ידחלון בני אנשא מן קדמוהי". והנה דברים מתוקים ברש"י ז"ל: "ידעתי כי כל אשר יעשה הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, הוא ראוי להיות לעולם ואין לשנותו לא בתוספת ולא בגרעון. "וכשנשתנה", האלקים "צוה ועשה שישתנה", וכל זה כדי שיראו מלפניו, לפיכך אין טוב לאדם לעסוק אלא במצותו ולירא מלפניו".

(עמוד כה)
וזה מה שכתב אדומ"ו רבינו הרב הגאון צי"ע רבי' לוי יצחק זי"ע בספרו קדושת לוי; "אבל הכלל בכל דבר" שאדם רואה "כאשר יש לו עינים ישרות בדרכי ה', יכול להשיג שיש עילת על כל העילות".

ועתה באור דברי צדיקים וקדושים זי"ע הנזכרים למעלה, כדאי לנו לדון עם "חכמים בעיניהם", כת שהכל אצלם "מקרה טבע". והנה נברר רק מעט מהמאורעות שעברו זה זמן לא כביר; מלחמת ששת הימים. בשתי המערכות אם לבטא באחוזים, לחמו יהודי אחד נגד חמישים ערביים, לכולם טכניקה-תכסיס גדולה. אזי הייתי עוד ברוסיה. הם, הרוסים אמרו ביום ראשון למלחמה, שאין שום תוחלת ח"ו לישראל, אין מה ללחום נגד כח גדול כזה בדרך הטבע, ובשמחה אמרו עוד מעט והנצחון ברור, כי הם הרוסים יודעים איזה נשק שלחו למצרים. וכשראו שנהפוך הוא ב"ה שנצח ישראל, ובדרך "הטבע" אין ביכולתם להסביר נצח-ישראל, ונוסף לזה הלא הם אומרים שיהודים לא יודעים ולא רוצים ללחום, ולמען להסביר הנצחון, מובן בדרך הטבע, אמרו שהיהודים הם חכמים גדולים ויש להם הרבה כסף, כסף של כל העולם בידם, ושכרו חיילים גרמנים, חיילים היותר טובים בעולם, וכך נצח ישראל. ככה הסבירו הרוסים. ומה אמרו יהודים שאין להם השגה מהשגחת הבורא ב"ה, אמרו, הערביים פשוט טיפשים לא יודעים תכנון-הקרב, "הלא עזבו שריונים חדשים במערכה בלי לעשות אפילו יריה אחת", וזה אצלם "מקרה-טבע".

הנה נדבר מעט גם ממלחמת יום-הדין. אם אנחנו יהודים, "חכמים" גדולים, "בפרט בתכנון-מלחמה", איך אפשר לא לראות, שהשונא המצריים "הטיפשים", בונים גשרים על
(עמוד כו)
התעלה, ובלי הפרעה היו יכולים להעביר עליהם כל החיילים שגייסו. ואמנם כן, אפילו לא כל כך "חכם" גדול בסתרטגיה היה לו לראות זה ולא להניח בניית הגשרים.

הנה, טוב יהי' לבעלי "מקרה וטבע" שלנו, שידעו פסוק בתורתינו הקדושה שכתוב, השם איש מלחמה, שמלחמה אינה מדברים שבאים בדרך הטבע, כי מלחמה היא נגד שכל ורצון האדם. ולנו גם להבין מה שאמר דוד המלך ע"ה, "אין המלך נושע ברב-חיל, גיבור לא ינצל ברב-כח", מלחמת דוד וגלית מעיד על זה, וגם מלחמת חשמונאים עם היוונים שהיו עם רב מאוד כמו שרש"י ז"ל מפרש על פסוק "ברך השם חילו" שעתידין חשמונאי ובניו להלחם עם היוונים והתפלל עליהם, לפי שהיו מועטים, י"ג חשמונאי כנגד כמה רבבות, לכך נאמר ברך ה' חילו. והנה בני חשמונאי בני תורה בני דעת קבעו "נס חנוכה" ואמרו, "מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים", ונקראים "מכבי" שר"ת מי כמוכה באילים י"י, שמלכותו בכל משלה.

ואנחנו, עתה אחרי השואה, לדעת לנו שנקראים שארית יעקב, ועלינו כתב הנביא מיכה, והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל. ונצח ישראל כי"ר.

מובן מעצמו, שענין גדול כזה אי אפשר להסביר במאמר אחד, על דפים אחדים. כל אדם צריך להתבונן בנושא גדול זה, כל או"א לפי יכולתו. ובכיוון זה כדי למצוא השקטה נכון להעתיק דברי חכמינו ז"ל.

הפילוסוף הגדול, החסיד רמב"ן ז"ל בפירושו על התורה, בנוגע לנושא שלנו, מפרש: "...ועתה אומר לך כלל גדול, שכוונת התורה שנתנה לנו לעם ישראל, שנאמין בהשגחת הבורא. ואם אחד או רבים ישתבשו ויכחישו
(עמוד כז)
בהשגחתו, יעשה אלוק' "פעולה בשינוי מנהגו של עולם", פעולה בהחלט נגד שכלו וטבעו של אדם... למען שבזה יתברר לכל, בטול הדעות שאומרים, הכל רק מקרה, כי המופת, הפעולה הנפלא, מורה שיש לעולם אלוה, ולכן יאמר הכתוב: למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם... ועל זה מרמז הפסוק: ואמרו כל הגויים על מה עשה אלוהים ככה... ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' וחושבים להתערב בגוים, למען שיתפרסם הדבר לכל האומות, שהוא מאת ה' בעונשם... ואמרו בקיום התורה: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך...". דברי הרמב"ן ז"ל הם לנו הסברה אמיתית ומתקבלת למי שנותן לב להבין מה שרואה ומה ששומע. מובן, שהקיצור הנמרץ לא מונע שכל או"א לפי רוחב דעתו יחקור בנושא גדול כזה עד שיגיע להאמת.

ואם עד כה, אחרי כל הנ"ל, כת הזאת ממשיכה להיות "חכמים גדולים בעיניהם" ובכל מה שבאה עלינו בכלל, ובפרט בהמאורעות הנוראות של שנות השואה, הם לא בושים ומביעים דעתם המשובשת: "זה" מקרה והכל רק טבע ולא רואים מפעלות ה' והשגחתו, הנה זאת אומרת שעוד לא הגענו לעיקר המגמה, לתת לב להבין מה שאנחנו שומעים, ולתת לב להבין מה שאנחנו רואים.

וחוץ מזה הכת הזאת גם לא מרגישה החובה, לתת כבוד לעקדת רבים לששה מיליון יהודים שנהרגו על קידוש השם הי"ד. עם "מקרה" שלהם הם גורמים בזיון להורים שלנו שנעקדה"ש, בזה גורמים עלבון לאם ובנים שנשחטו ביום אחד ופוגעים בכבוד זכים וטהורים בתינוקות של בית רבן שנעקדה"ש, בכחשם בהשגחתו יתברך שמו.

והנה הסבה שמטריחה אותנו לשוב לתורתינו הקדושה, תורת ה' תמימה ואמרו רבותינו ז"ל לית מידי דלא
(עמוד כח)
רמיזא באורייתא, ויחד נחקור ונדרוש ונחפש ונזכה לראות רוממות ה' בעיניים ישרות בדרכי ה'.

ואם תאמר ידידי הקורא, מי אנחנו שנבין בחכמת התורה ולהבין השגחתו יתב"ש, ובפרט בדור שנשארנו בעוה"ר כצאן אשר אין להם רועה, דור דל דעה. אמנם כן, כמעט שאתה צודק בטענתך. והנה ידעתי דעת קדושים ואמת כמו שאמר דוד המלך ע"ה "עדות ה' נאמנה מחכימת פתי". ועוד כתוב בתורה: "זה אלי ואנוהו" ומפרש רש"י ז"ל, היו מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים. חוץ מפנימיות דברי חז"ל שעומדים ברומו של עולם, צריך להבין גם בפשטות, שעם ישראל כשהיו בגלות מצרים וסבלו הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם כמו שנאמר וימררו את חייהם וכו' כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכו', (ראיתי במפרשים, שלא כתבה התורה כל הבן הילוד בנילוס תשליכוהו, וכתבה "היאורה" שמשמעתה מלשון אור - אש היינו שזרקו ילדי ישראל במים ובאש), ואחרי כל מדת הדין שעברו על עם ישראל בגלות ישראל - בגלות מצרים והגיעו לים סוף ויושע ה' את ישראל וכו' והתחילו לראות רחמי ה' עלינו, וזכו לראות מידת הדין על מצרים ראו מפלת שונאי ישראל, ראו מעשה ה' ונפלאותיו והשיגו שיש עילת על כל העילות, וזה ראתה שפחה על הים השגחתו יתב"ש מה שלא ראו הנביאים.

ועתה לענינינו יהי ה' אלוק' עמנו בתורתו תורת ה' תמימה, וצדיק באמונתו יחיה וזה עיקר יסוד של אמונת עם ישראל, שאין בתורתינו פסוק שנחשוב לומר שזה הי' סיפור "בעבר". תורתנו הקדושה היא למעלה מן הזמן, ועבר והוה ועתיד הוא אחד. והנה שני ענינים, שני פסוקים בתורה שיסייעו לנו להבין האמת בס"ד.

(עמוד ל)
א. כתוב בתורה בראשית ל"ג סדר וישלח: ויאמר עשו וכו' ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך. ויאמר, יעקב, אליו יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה אשר לפני "ולרגל הילדים" עד אשר אבא אל אדוני שעירה. והנה אם יעלה על דעת אדם לחשוב שמקראי קודש הללו נאמרו על זמן העבר, על פגישת יעקב עם עשו, אין להבין כלום, כי אחרי כל הצער והפחד והכנות שעשה יעקב אע"ה לפגישה זו, וכנראה מהפסוק עשו רוצה לעשות טובה ליעקב "נסעה ונלכה ואלכה לנגדך", בשוה לך טובה זו אעשה לך שאאריך ימי מהלכתי ללכת "לאט" כאשר אתה צריך וזהו לנגדך בשוה לך, (מדברי רש"י ז"ל), אם כן איך נסביר לעצמינו שיעקב אע"ה דוחה לגמרי "הצעה טובה" של עשו, וגם לא מפחד מהתחדדות המצב. וטעם שאמר יעקב אע"ה לעשו, יעבר נא וכו' ואני "אתנהלה לאיטי", קשה להבין, כי עשו אמר לו, לפשטיה דקרא, ואלכה לנגדך בשוה לך וכו', "ללכת לאט כאשר אתה צריך". ונוסף לזה יהי רצון שנבין דברי התרגום יונתן ב"ע שעל "ולרגל הילדים" מתרגם, ולרגל "אולפן" טליא, תיבה שאינה בתורה.

ונראה בס"ד לבאר בשום שכל ודעת עפ"י דברי חז"ל על מקראי קודש הללו במדרש רבה, דברים א' כ' וזה לשונם : אמר רבי שמואל בר נחמן, כשעמד עשו עם יעקב אמר לו עשו, יעקב אחי נהלך שנינו בעולם הזה כאחת, אמר עשו למה לעם ישראל להיות עם לבדד ישכון בתורה מסיני ודתיהם שונות והתורה תורת ישראל סבא היא הגורמת ששונאי ישראל עמלקים ימ"ש עומדים עלינו בכל דור ודור וכצאן לטבח יובל, הלא יותר טוב אמר עשו, "יעקב אחי, נהלך שנינו בעולם הזה כאחת", היינו שעם ישראל ח"ו יתערבו בגוים ולהיות ככל הגוים, כדעת עשו כפירה בהשגחתו יתב"ש ויאמר עשו הלעיטני נא, אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה בלי ברכה ולית דין ולית דיין הנה אנכי הולך למות, ולמה זה לי בכורה, למה זה לי עבודת הבורא, אם "הכל טבע הכל מקרה", זה דעת עשו ותנאו ללכת "בעולם הזה כאחת". ויעקב אבינו ע"ה אפילו בהיותו בסכנה גדולה אמר לו יעבר נא אדוני עשו עם דעת כפירה שלו, ואני יעקב אתנהלה לאיטי, בתרגום "בולחודוי", ה' בדד ינחנו ואין עמי אל נכר, לרגל המלאכה וכו' לרגל התורה לגדל הבנים לתורה - "אולפן" הילדים. ומבואר שם במדרש, יש לי להעמיד חנניה מישאל ועזריה שכתוב בהן ילדים אשר אין בהם מאום, וכו' ויש לי להעמיד מלך המשיח וכו' עד אשר אבוא אל אדוני שעירה וכו'.

וזה כדברי חכמינו זכרונם לברכה ובהרבה מקומות בהרמב"ן ז"ל, והברבנאל ז"ל בספרו משמיע ישועה, מובא בהאגדות מהרש"א בחגיגה ה' ע"ב ואלכה לנגדכה וכו' כי מעשה אבות סימן לבנים, שבני ישראל יושבים באהלי תורה ועומדים בנסיונם להאמין בהשגחתו יתב"ש ויחון עם המיחדים שמו כי"ר.

ב. כתוב בתורה שמות א' ויקם מלך חדש על מצרים וכו' ויאמר וכו' הבה נתחכמה לו וכו' ויצו פרעה לכל עמו לאמור כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון. אמרו חז"ל במדרש רבה בפרשתנו, אמר רבי חמא ב"ר חנינא אמר פרעה בואו ונתחכמו לאלוהיהם של אלו, ובגמרא מס' סוטה י"א א' וברש"י בחומש, ונתחכמו למושיען של ישראל. מקראי קודש אלו ידוע שנאמרו על עם ישראל ונוהג בכל זמן בין כשאנחנו בגלות ובין כשאנחנו נמצאים
(עמוד לא)
בארצינו. ומה שכתבה התורה, ויקם מלך חדש על מצרים וכו' ויאמר הבה נתחכמה לו וכו' זה מבואר בספרי קודש, שגלות מצרים נקראת גלות שרשית ומרמזת על כל הגליות וישועתינו מהם. וכל העמלקים שכופרים בהשגחתו יתב"ש ובתוכם פרעה מלך מצרים שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו, הם מתנגדים לעם ישראל שמאמינים בה' ובהשגחתו יתברך.

עם ישראל במצרים לא ידעו מזה שפרעה אמר הבה נתחכמה לו, זה היה סוד גדול בהתחלה, ואפילו המצריים לא ידעו מגזרה זו עיין באור החיים הקדוש שמבאר לנו זה. התורה הקדושה עם הבה נתחכמה לו ניתנה לנו אחרי יציאת מצרים והנה עתה נראה מה עם הבה נתחכמה לו בזמנינו בזמן השואה ועד עכשיו.

אמרו חז"ל אם ישראל לא עושים תשובה אני מעמיד עליהם מלך רשע כהמן ויגזור גזירות לדעת, שיפליאו את כל העולם, להשמיד ולהרוג ולאבד ביום אחד ח"ו עמלקים ימ"ש שבאים עם תכנית כזו כמו הצבע, היטלר ימ"ש נאצים וכל עוזריהם, עשו מחנות השמדה עם משרפים שאין דעת האדם יכול לתפוס זה. ויש שמנסים לקיים הבה נתחכמה לו נגד עם ישראל שמאמינים בהשם, בתכנית אחרת, ואפשר גם לומר אפילו לא לדעת, כי הם גוזרים גזרה בכלל נגד כל דת, לא רק נגד דת ישראל ואומרים להאמין בה' ואומרים: שהדת הוא אמצעי שמטמטם לב העם ולא יותר. וגם מבררים זה בטענה ממשי בטענה שצריך להתחשת איתה: היו עמים שהאמינו בשמש שהיא הסבה הראשונה לכל. אחרי שידוע. שכל חומר שבוער מרגע לרגע ומזמן לזמן מוכרח הוא, שיתמעט החומר עד שנשרף הכל ולא נשאר כלום. והנה: השמש בוערת תמיד, ועמים לפני ארבעת אלפים שנה אמרו שהשמש היא אלוה' והיא נצחי.

(עמוד לב)
בזמנם, נניח שהיתה כמעט טענה הגיונית. ועכשיו בזמנינו, איך אפשר להאמין באמונת מ'י'ן' ראשי תיבות, מ'אמיני י'שו נ'וצרי, שהוא בן אלוקי, נולד בלי אב, ונוסף לזה שהיא נשארה עלמה, ועוד דברים בטלים. ובודאי כל המוסיף גורע, ועל זה על אותו איש נאמר מדבר שקר תרחק. ואומרים על אמונה זו שזה אופיום, ומטמטם לב העם.

והנה מובן, שנסיון של "הבה נתחכמה לו" בשיטה זו הוא היותר קשה. כי הם רוצים להשוות דת מ'י'ן' דת נוצרים וכדומה לזו, דת באסמכתות חלשות ומזויפות, דת שמאמינים לתמונות שעושים בעצמם, שמעצבים את שמאמינים בהם, רוצים להשוות לדת עם ישראל, שמסרו נפשם על קדושת ה' אלוקינו ה' אחד. הלא הם, המינים הללו עם "אימרה" שלהם, "ואהבת לריעך כמוך", וזה דברי תורתינו, הם שגרמו במשך גלותינו תשפוכת דמים של אחב"י הי"ד. הנה אמרו חז"ל והמלכות תהפוך למינות, דבריהם ז"ל צריכים ביאור, הלא הם מינים ואיך להבין תהפוך למינות. ונראה לבאר שכונתם, שיגיע זמן כי מלאה הארץ דעה, והמלכות יאמרו שדי להאמין בזה ובעצמם יבטלו אמונה זו אמונת "מין". להתודע ולהגלות כי ה' הוא מלך על כל הארץ, כמו שנאמר והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

בהזדמנות זו שהזכרנו את אושוויץ, אי אפשר שלא להזכיר גם מספר מאורעות בלתי נשכחים. בעיר ואם בישראל, מונקאטש יע"א, בגטו, הרבה יהודים צדיקים, שרי תורה, אינטלקטואלים ופועלים יר"ש. בהשכמה באו אנשי ס"ס לביתינו והתחילו לגרש אותנו בבהלה ובאכזריות החוצה למגרש השוק. כל או"א עם בני ביתו, עומדים אנשים עם חצי זקן כשהחצי השני נתלש באכזריות עם העור וטיפות
(עמוד לג)
דם נופלות על בגדיהם, הי"ד. ואמר לי אבא מו"ר ז"ל הי"ד שהוא לא יכול לעמוד בנסיון שיתלשו זקנו ושאקח המספריים ולגזוז זקנו. קודם, לא רציתי אולם אמר עוד הפעם לקיים כבוד אב; אם כך קיימתי גם מצוה זאת. ובינתיים בא ס"ס עם מקל בידו והבנתי שמחשבתו להכות את אבא ז"ל, עשיתי חצי-צעד אחורה והמקל נפל על הגב שלי. כ"כ חזק היה, שרק חצי מקל נשאר בידו של הס"ס. ממגרש זה הכינו אותנו לרכבת למחנות השמדה.

בארבע טראנספורטים הוציאו כל היהודים ממונקאטש יע"א. בכל טראנספורט היו ארבעים - חמישים ואגונים, קרון-מיטען, כמעט לא היה אויר לנשום. בשני לסיון תש"ד הגענו לאושויץ - בירקנו בהשכת לילה מתנורי - משרפות רואים אש גדולה עם עשן וריח בשר - אישי ישראל הי"ד. זמן מתן תורה ובבית עקד מושלחים ישישים שרי תורה, עוללים ויונקים טהורים, לשרפת אש, ומי יהרהר אחר מידותיו יתב"ש. קודם שיצאנו מוואגון אמר אבא מו"ר הי"ד לתת לו תפילין כי הוא, וכן הרבה, רוצים עוד פעם אחת להתפלל.

עם ישראל תמיד אומרים שמע ישראל הא"ה אחד. זאת העקידה, עקידת רבים, עקידת ששה מיליון, יזכיר אלוהים עם עקידת יחיד יצחק אבינו ע"ה.

עוד פרט אחד מחיי אחב"י, איך שגם שם באושווייץ' היו גומלי חסד: בכל יום קבלנו 300 גרם לחם. היהודים מפולין אכלו את כל "המנה" בפעם אחת, אמרו שכך יותר טוב "לבריאות", ואחרים חלקו את המנה ל3- הלקים : לארוחת בוקר, לצהריים וחלק לארוחת ערב. פעם אחת איחר יהודי מפולין לבוא לעבודה ובעבור זה היכה אותו ה-ס"ס
(עמוד לד)
עד שנתעלף ונפל ארצה, ואז נתן פקודה לשפוך עליו מים קרים כדי שיקום לעבוד, וכן היה. בצהריים אמר הפולני היהודי לחבירו בבקשה תן לי מעט לחם, וזה השיב לו, אני לא קיבלתי יותר ממך, והפולני היהודי השיב לו, כן אולם אתה לא קבלת מכות, אתה רואה שהנשמה יוצאת מאפי, כן באמת, אתה צודק ענה חבירו ונתן לו המנה האחרונה שהיתה "כל רכושו", ונשאר בלי כלום. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה כי"ר.

(עמוד לה)
ישראל אשר בך אתפאר

שיתה אדוני, שמרה -לפי, ובדל שפתי אשאלה רשות, כי בדיני נפשות מתחילין מן הצד, והנה אם אפשר אגיד מתוקף קדושת עקידת רבים - ששה מיליון אחב"י שבשנות ת"ש - תש"ד נהרגו על קידוש השם הי"ד, ע"י גרמנים נאצים ועוזריהם י"ש, שסידרו סדר מערכה גדולה, מהם הרגו, שרפו, טבחו ותלו ומהם נקברו חיים על קידוש השם.

יחרד לב כל אדם. אוי לי אם אומר, כי מי יערוך עוצם קדושת הנעקדים הללו, צדיקים וצדקניות. הנאהבים והנעימים בחייהם. וזה הוא עיקר המגמה שלי בזה לרשום אפילו רק מעט ממה שזכיתי בהיותי בזמן השואה עוד צעיר, לראות אותם ולהשיג מעט התנהגותם בתרביות, בעבודה ותורה וחנוך, וגם לראות אותם במותם ולשמוע איך מיחדים שמו יתב' ואומרים שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד כרבי עקיבא ועשרה הרוגי מלכות, ועל אלו נאמר: שתוק, כך עלה במחשבה, גזרה היא מלפני. ואוי לי אם לא אומר, אם אחרי מות שני בני אהרן כתוב בתורה ואחיכם "וכל בית ישראל" יבכו את השריפה אשר שרף ה', ואז לא נשארו כצאן אשר אין להם רועה, היה משה רבינו אהרן הכהן וזקני הדור ע"ה, מה נאמר אנחנו, עתה ממש נשארנו כצאן אשר אין להם רועה אחר עקידת רבים הי"ד. אם אש אחזה בלחים, בששה מיליון צדיקים וצדקניות, ילדים ויונקי שדיים עם אמותיהם, זכים וטהורים אותו ואת בנו הרגו ביום אחד, מה יעשו קוצים יבשים איזובי קיר כמו אנחנו.

והנה דברי רבותינו ז"ל, אין פורענות בא לעולם כי אם בעבור הרשעים, ואיני מתחיל כי אם בצדיקים וכו'. ומבואר במפרשים, שלכך מתחיל בצדיקים, בעבור שאנחנו
(עמוד לו)
ניקח מוסר מזה שנפחד ונדאג לנפשינו ולשוב לה' באמת ובתפלה, שנזכה לקיים תורתו, ולא יקרה עוד כאשר קרה ח"ו. ומטעם זה תקנו לנו רבותינו ז"ל לקרות ביום הכפורים פרשת אחרי מות שני בני אהרן וכו' למען שיכנס אדם בלבו צער גדול ועצום על מיתתם של צדיקים גדולים. ובפרט שראינו בעוה"ר העקידה הגדולה והנורא שהפליא את כל העולם, שצריכים לבכות ולהוריד דמעות על הקדושים הי"ד.

כאמרם ז"ל במדרש תנחומא: אמר ר' חייא בר אבא: באחד בניסן מתו בניו של אהרן, ומפני מה מזכיר מיתתן ביום הכפורים, אלא מלמד שכשם שיום הכפורים מכפר כך מיתתן מכפרת וכו'. ומנין שמיתת צדיקים מכפרת, שנאמר : ויקברו את עצמות שאול, בחיר ה', ויהונתן בנו וכו' ויעשו ככל אשר צוה המלך דוד, להספיד אותם כהלכה, ויעתר אלוקים לארץ אחרי כן.


והנה אנחנו צריכים לתת כבוד לששה מיליון אחב"י, לאבותינו ולאמותינו, כבוד לנות ביתינו, לבנינו ולבנותינו, כבוד לצדיקים וצדקניות זכים וטהורים הי"ד, להספיד אותם כראוי, והעיקר ללכת בדרכם בתורה ויראה, ובודאי בזכותם יוודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך, ויקויים בנו: ויעתר אלוקים לארץ אחרי כן, כי"ר.

הנאהבים והנעימים בחייהם - ויען שאמרו רבותינו גדול הנהנה מיגיען כפו יותר מיראת שמים, הנה מהתנהגותם:

סנדלר עם משפחה מרובת נפשות, חוץ מהוצאות-בית צריך לו עוד לדאוג לשכר למלמד שלומד עם בניו. משכים ומעריב לביהכ"נ. קם בהשכמה, בדרכו לבהכ"נ
(עמוד לז)
אומר בעל פה תהילים, וככה בחזרה הביתה, ובמהרות לעבודתו לכל היום וביגיע כפיו מפרנס בני ביתו ומגדלם לתורה ומוסר. וכן הוא דרכו של נגר וכו' זה לחנותו, וכל אחד ואחד לענינו ועסקו.

והנה עשיר בכרמים, חכם, תלמיד חכם בתורה ויראה וכמו כן בני ביתו, בעל גמילות חסדים, ומי שצר לו ח"ו בביתו, בא ונותן לו חפץ למשכן בערכו או לא בערכו, ונותן לו כסף שביקש, וכמובן ללא רבית.

ועוד, הנה אשה חלשה, אשת חיל, ואם יש מי שאינו מרגיש עצמו בסדר, חולה בראש או ברגל וכו' קוראים לה, ואפילו בחצי הלילה היא קמה, מקיימת מצות ביקור חולים ועזרה לחולה אפילו רק בכניסתה לבית החולה. ועתה מעבודת הקודש של אחב"י הי"ד במחנות השמדה. איזהו עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה. סדר הלוך לעבודה, היה בהשכמה בשורות בת חמשה אנשים. והנה כל שתי שורות מנין, וכל בי עשרה שכינתא שריא ובצרתם לו צר, וככה מתפללים בלכתך בדרך, ערב ובוקר בכל יום. בכל סיום תפלה היתה עוד תפלה קצרה, הלואי שנזכה להתפלל גם מחר. וככה בכל יום.

עוד מעבודת הקודש עבודת "הטבח". מחוסר מזון ועבודה קשה, אפסו כל הכחות. והטבח במסירת נפש עד שידו מגעת כפי יכולתו נותן בסתר מנות למי שנחלש עד דכא ומבקש ממנו עזרה. היו לו לטבח חסידים כאלו, מכירים וגם קרובים, שידעו מתי לבוא ולקבל ההוספה, תוספת חיים. יהי חלקינו עמהם.

על אלה אנחנו בוכים, על זכים וטהורים שאבדנו ואינם, הי"ד וזכותם יגן עלינו כי"ר. ובאלה, בכלל ישראל, נבין דברי אמת דברי הנביא, ישראל אשר בך אתפאר.