תקציר המבוא:

אודות המחבר

במבוא מתוארים קורותיו של המחבר בתקופת השואה.
בראשית המבוא המחבר מפרט את ייחוסו, ומתאר את דמות הוריו וזקניו.
המחבר, תושב העיר סערעט (בוקובינה, רומניה) הוגלה עם בני עירו למחנה קלפט שעל יד הדנובה, אח"כ עברו לעיר ראדביץ ומשם גורשו לטרנסניסטריה, חלק מן הדרך הובלו ברגל בקור עז דרך יער קאסאיץ שם נתבקשו לכסות בעפר בורות מלאים בגוויות יהודים.
לאחר השחרור עלה המחבר לא"י דרך קפריסין. בא"י למד בישיבת פוניבז', ולאחר נישואיו - בכולל חזון איש.
בסיום, המחבר מודה לאישים שפגש בארץ ישראל ועיצבו את אישיותו.

המבוא:

(עמוד ז)
פתח השער

א) במבוא השער כתבתי, דתוכן הספר מיוסד, על מה שאמרו חז"ל, שישלים אדם פרשיותיו שנים מקרא ואחד תרגום, ועוד אמרו, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו, וכתיב כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך, לכן אמרתי, סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר, וזהו המקום המתאים לכבד אבותי הקדושים, ולספר מעשיהם הטהורים, גודל תשוקתם בתורה, השתלשלות המשפחה הטהורה, ובעזר צורי וגואלי, אפתח תחלה מצד אבי.

ב) זקני הגאון הצדיק רבינו אהרן ישעיה פיש אבדק"ק האדאס, זצללה"ה (נולד בשנת תרי"ט, לאביו הצדיק המפורסם מוה"ר צבי אביגדור, בן ר' אברהם אבוש בן הרה"ח המפורסם מוה"ר יעקב פיש, שהיה יד ימינו ואיש סודו, של הצדיק המפורסם ר' יצחק אייזק מקאלעב זי"ע) מי ימלל קדושתו, אשר היה מפורסם בסביבתו, עבודתו אין לתאר, וגדלותו מי ישער, השאיר אחריו ברכה:
א) קובץ גדול שו"ת וחידושי דינים; ב) חידושי סוגיות הש"ס; ג) חידושים וביאורים על מסכת נדה; ד) ספר קדושת אהרן עה"ת; ה) מקראי קדש על המועדים ב' חלקים; ו) חידושים וביאורים על הזוה"ק; ז) חידושים וביאורים על התיקוני זוה"ק, ועוד, נפטר ו' טבת שנת תרפ"ח, זכותו זכות אבות יגן עלינו, ועכי"א.

ג) חתנו הוא אבי אבי, הגאון הצדיק רבינו יחזקאל ראטער זצללה"ה מ"מ בעיר קלוזנבורג (נולד בשנת תרל"ה היה מתיחס מצד אביו, לרבינו יצחק חיות זצללה"ה, בעל המחבר ספר אפי רברבי, מגזע חסידי פרובינציא, ומצד אמו היה מתיחס לאלשי"ך הקדוש, וכן היה נכד של הגה"ק המקובל אלקי מוה"ר יצחק איזיק כהן צדק זצללה"ה, אבדק"ק קוריץ ואוסטרהא, בעהמ"ח ספר ברית כהנת עולם, ועוד, ולמעלה בקודש היה להם כתב יחוס עד אהרן הכהן), היה תלמידו של הצדיק המפורסם רבינו יחזקאל משיניבה היה מפורסם בתורתו ובצדקתו. גם מגיד נפלא היה. וקראו לו ר' יחזקאל המגיד, ספריו הם "זכרון יחזקאל" "היכל הברכה", נפטר ר"ח שבט תרצ"ט, תנצב"ה זי"ע ועכי"א.

ד) בנו בכורו הוא אדוני אבי מורי ורבי הרב ר' שלום אליעזר זצללה"ה. (נולד בשנת תר"ס, ולמד בישיבת אינסדורף), אין ביכלתי לתאר הנהגתו, כי טליא הוינא כשנסתלק לבית עולמו, תמונה לנגד עיני, ולא אכיר גודל מראהו, אמנם אפס קצהו נקלט בעיני, קצת מתהליכותיו בימיו האחרונים, בשנת תש"ב אנוש עד דכא, בזמן שגבר האויב ונתפזר העיר, ואז ראינו גבורותיו גבורת ארי, ואמרתי אם בבית האסורין כך, שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה, ולכן חשבתי כתב זאת בספר, למען ידעו דור אחרון, בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם.

ה) משנת תפר"ח גרנו בעיר סערעט שבפלך בוקובינה,- ומני אז שאני זוכר אותו, יום ולילה היה עוסק בבית המדרש בתורה, גודל התמדתו אין לתאר, ואין לשער, תורת
(עמוד ח)
ה' חיותו, גמרא משניות תהלים היה משנתו, תלמיד חכם מופלג במלוא מובן המלה, ונוסף לזה גם מסביר נפלא, גם גודל זהירותו במצות היה לתהלה.

ו) בשנת תש"א כ"ה בסיון עש"ק שלח, יצאה העיר סערעט בגולה, למחנה קאלאפט שעל יד נהר הדנובה, ושם היינו עד ר"ח אלול, ובעש"ק שופטים חזרנו לעיר ראדביץ, וגרנו שמה עד סוכת תש"ב, בסוף סוכות התבשרנו שנגזר עלינו להגרש לארץ אוקראינה היא גלות "טרנסניסטריא", שם נתקיים בנו, שלשתיך בדבר ימותו, ושלשתיך ברעב יכלו, והשלישית לכל רוח אזרה, וחרב אריק אחריהם, ואם אמרתי אספרה גודל התלאות שעברו עלינו במחנות האלו בשנות תש"א - תש"ה, ספרים שלמים ביכלתי לכתוב, אבל אין זאת כעת מגמתי, רק לספר מסירות נפשו של א"א ז"ל בעתים האלו באתי, ובדרך אגב ארשום ההרפתקאות, שהיו במסירות נפשו משולבות.

ז) ביום שמחת תורה, בעצם היום הזה, יצאה העיר ראדביץ ובתוכם גם עירינו בגולה, וביום כ"ד תשרי הגענו לעיר מארקולשט, שם נאמר לנו הגזירה האיומה, כי מכאן ואילך נצטרך ללכת רגלי, כלומר אנשים ונשים וילדים רכים, ידפקום האויב במכת חרב והרג, כארבע מאות פרסה, יצעידנו האויב בלי שום רכב, בימי קור וכפור וגשמים יורדים, אל ארץ גזרה אוכלת יושביה, ועוד נגזר עלינו, שכל מי שיש לו כסף וזהב, חייב למסור למלכות הרשעה, ואם לא אחת דתו להמית, כששמענו הבשורה הזאת, זרק כל אחד חפציו כספו וזהבו, כמאמר הנביא, כספם בחוצות ישליכו, וזהבם לנדה יהיה, וכל אחד את עולליו, נשא על ידיו, והנה בין כל החפצים הפזורים והנזרקים, ראה זה מצאתי אמר אבי ז"ל, ספר תורה מונחת על הארץ, ואין מי שיחמול עליה, והרים אותה אבי ז"ל לקוח ספר תורה בידו, והחליט לא להפרד ממנה, ולא ימיש ספר התורה הזה מידו, ויהי מה.

ח) ביום ל' תשרי א' דר"ח מרחשון, גורשנו מעיר מארקולשט, במכות אכזריות מהרשעים הרומנים, ובפרט אבי ז"ל שהחזיק ספר תורה בידו, למחרתו ביום ר"ח מרחשון, ד' לסדר וארבת השמים נפתחו, המשכנו ללכת כשרגלינו נטבעים בבוץ, ומעלינו זולפים גשמים, אבי ז"ל לפנות ערב הצליח לקבץ מנין מסביבו, ולקרות בספר תורה באמצע ההליכה, ורק אז טעם משהו, והנה אז נזדמן לנו אשה שנאבדה ממשפחתה בשיירא הקודמת, הלא היא אמו של רופא קליפר רופא עיירתנו, והחליט אבי ז"ל לצרפה למשפחתנו.

ט) ביום חמישי אור לג' מרחשון בערב, הגענו ליער הנורא הוא יער קאסאוץ. מחזה מעורר פלצות, נשיאים ורוח וגשם, חשך ענן וערפל, בורות מלאים הרוגים, ומרעידים על הדבר ומהגשמים, אנשים ונשים וטף, והאויב אכזרי וחרון אף, הלילה ההוא יקחהו אפל, לילה גנבתו סופה, לילה עצמי נקר מעלי, עיני לילה נגרה ולא תפוג, ולילה ולא דומיה לי, בכה תבכה בלילה, וזכורני כשבכיתי התגעגעתי רק לדבר אחד, לזכות עוד פעם, ללמוד גמרא בבית המדרש על יד תנור חם, בערב תאמר מי יתן בקר, וחכינו עד אור הבקר, הבקר אור והאנשים שלחו, אל ארץ תחתית אל יורדי בור, אשר נתנו קברתיה בירכתי בור, ואספו אספה אסיר אל בור, פחד ופחת היה לנו, שם פחדו פחד לא היה פחד, אמנם בחסדי השם, לא עלינו נגזר הפעם, ורק נלקחנו לכסות ההרוגים, שנמצאו שם משיירות הקודמות, וזכורני שאבי ז"ל סיפר בספוק נפש, שזכה לקיים במו ידיו מצות קבורה.

י) וביום ששי בבוקר עש"ק נח, הגיע הזמן לצאת היער הנורא, והנה שד ושבר, אמו
(עמוד ט)
של הרופא קליפר איננה, והנה מחפשים אנחנו, תמנו חפש מחפש, ואין קול ואין עונה, ואע"פ שהשיירא שלנו כבר עזבה את היער, החליט אבי ז"ל להשאר עוד יום ביער האיום הזה, אולי המצא תמצא האשה הזאת, וקבלנו רשות להשאר ביער, כי עוד מעט ותבא שיירא אחרת, וכן היה באמת, שיירא חדשה מעיר בלז שבבסרביה הגיע, ומעולם לא אשכח המחזה המזעזע מהשיירא הזאת, יתומים ויתומות חלושים כזבובי מות, בניך ובנותיך ברעב יפלו, והיער מלא בורות מים, כרו לפני שוחה נפלה בתוכם, בתולותי ובחורי נפלו בחרב, ונשארנו שמה עד יום שבת בבוקר, ואת האשה הזאת לא מצאנו.

יא) ביום ש"ק פרשת נח עזבנו את היער, וזוכרני שאבי ז"ל אז קיבל מכות עד זוב דם מאצבעותיו, באותו יום עברנו את נהר הניסטר, והמשכנו ללכת על שדות אוקראינה, עד שהגענו לעיר ימפול, מימפול המשכנו ללכת עד שהגענו בעש"ק לך לך לעיר קריז'ופול, וזכורני ששם הביאו הגוים מתבשילם למכור לנו, ואבי ז"ל אע"פ שכבר היה חלוש מאד, לא רצה להתגאל מפתבגם, ביום א' פרשת וירא המשכנו ללכת, עד שהגענו ב' וירא לפנות ערב לקולחוז אובודיבקה, ושם היינו עד יום ו' עש"ק וירא, וזכורני באחד הלילות ששכבתי שמה בתוך האבוס, והנה שומע אני קול בכי, וזהו קול אבי ז"ל, קול קול יעקב, קול בת ציון תתיפח, והנה הוא מקבל עליו קבלות, אינני זוכר כל הקבלות, רק זה אני זוכר, שרוב קבלותיו היו בענין למוד התורה, אם יעזור לו השם, ויצא בשלום מידים הללו הטמאות.

יב) וביום עש"ק וירא י"ז מרחשון יצאנו מקולחוז אובודיבקה, והגענו לפנות ערב למחנה שלנו הוא כפר ורחיפקא, וכמה ימים אחרי בואו לשם, אמר אבי ז"ל, וביום היאצ"ט של אבא שלו שחל בר"ח שבט, כבר יהיה ביחד עם אביו שלו, ובתחלת כסלו חלה אבי ז"ל במחלת הטיפוס וקבל חום גבוה, וצרי אין בגלעד גם רופא אין, והמכה הזאת מהלכת בין האנשים, ומפילה כל הזמן חללים, ואנחנו כלנו חלינו במחלה האיומה הזאת, וכלם אבלים ואין מנחמים, ואין מי שיעשה אפילו כוס תה, ואז התחיל אבי ז"ל לצוות את בניו, ומרוב חום שהיה לנו לא קלטנו ולא זכרנו, ובאור לי' כסלו מוצש"ק פרשת ויצא יצתה נשמתו בטהרה, ועלתה לגנזי מרומים, ואותנו עזב לאנחות, יתומים היינו ואין אב, אמתינו אלמנות ממש, והנה הגיע הזמן והוא לקברות יובל, ובית הקברות עתיק היה בורחיפקה זה כמה מאות שנים, אבל דא עקא שאין מקבר להמה, רק נהוג היה אז שהיו מאספים כל המתים שמתו ביום אחד, בערך מעשרים עד שלושים, וקברו את כלם ביחד, ותזכר אמינו הצדקנית שתחי' לטובה, שמסרה לקברנים הון תועפות, למען חוצבי לו קבר מיוחד לפי כבודו, וישישו כי ימצאו קבר, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, עם נשמות הצדיקים והצדקניות שבגן עדן, וינוח בשלום על משכבו, עדי יקיצו שוכני עפר ויעמדו בתחית המתים.

יג) ועתה אתחיל לרשום השתלשלות המשפחה מצד אמי שתחי', זקני החסיד מוה"ר דוד רוזנבורג זללה"ה, תלמיד הגאון ר' וואלף באסקאביץ זצללה"ה (בעל המחבר סדר משנה, ובכת"י קלבון השקל, בנו של בעהמ"ח מחצית השקל) גם שמע שיעורים והעתיק חידושים, מהגאון הקדוש ר' שמעלקע מניקלשבורג זצללה"ה, והגאון מהר"מ א"ש היה משתעשע מאד בחידושים אלו, וצוה להעתיק בשמו בקונטרסו, ועיין בספר גבורות יצחק תשכ"ז בהקדמתו, גופא דעובדא איך היה.

יד) בנו הגאון הצדיק ר' מנחם צבי רוזנבורג זצללה"ה, אשר נולד לאביו מוה"ר
(עמוד י)
דוד ז"ל, על פי ברכתו של רבו הגאון ר' וואלף באסקאביץ זצללה"ה, אשר ניבא עליו, שיהיה לאיש קדוש ואור תורה, אבל לא יאריך ימי חלדו, וכאשר אמר כן היה, תלמיד מובהק למרן חת"ס זצללה"ה, מופלג בחסידות ותופס ישיבה, וכשהיה בן כ"ז-כ"ח בשנת תקצ"א שלטה המחלה קאלערע ר"ל, ביום ג' אלול לבש בבוקר טלית ותפילין, וישב ללמוד עם תלמידיו, ומיד צעק ראשי ראשי, אין אני יכול לעבוד השם כראוי, ונפטר פתאום, ונתקיים מאמרם ז"ל, הרף מהם, טול הרב שבהם, וכפר על כלם, כי מיד נפסקה המחלה הנ"ל, ובימים ההם לא עסקו הח"ק דג"ח בטהרת המתים, כי מי שנגע לאחד אשר שלטה עליו המחלה ר"ל, מיד נאחז בו המחלה ר"ל, ויהי כאשר שמע הגאון ר' מאיר א"ש ז"ל מן השבר אשר נעשה בקהלתו , צעק צעקה גדולה ומרה, ספר תורה מונחת על הארץ, וצריך כל אדם למסור נפשו, והלך בעצמו להתעסק עמו, ואחריו הלכו כל בני הח"ק, וספרו זקנים אשר היו באותו מעמד, שהגאון ר' מאיר א"ש ז"ל אמר, שכבר ידע זאת מאתמול שיסתלק אותו צדיק, יען ראה צורתו פורחת בבית המדרש, זכותו זכות אבות יגן עלינו ועכי"א, (ועיין עוד בספר גבורת יצחק הנ"ל מש"כ בזה).

טו) בנו הצדיק ר' חיים אהרן זללה"ה, (נולד בשנת תקפ"ו), והנני להעתיק מה שכתב אבי אמי, בנו של הצדיק ר' חיים אהרן זללה"ה, וזה לשונו, בעזהי"ת, עיני עיני יורדה מים, על פטירת אחים הנאהבים והנעימים, זרעו של א"ז הגאון הצדיק זצ"ל ביום כ"ט ניסן שנת ה'ס'ת'ר', נקרא לגנזי מרומים, אח הצעיר אדוני דודי מו"ר הגאון המובהק אבדק"ק פ' לאדאן זצ"ל, בעהמ"ח ספרים מפורסמים, ואח"ז שנת תר"ע ביום ה' י"ב כסלו, כעלות גדיש בעתו, קרא השם ב"ה את עט"ר מר אבי הצדיק ז"ל, ומענה בפיו קודם פטירתו בזה"ל "מובטחני שלא תמוש התורה מפי זרע אבי זצ"ל" ונקבר בכבוד גדול למחרתו בעש"ק אחר חצות, ויהי לנס, שביקש קודם פטירתו, להניחו אצל אביו הקדוש זצ"ל, וגבאי דח"ק נתוכחו, שבבה"ק הישנה בלא"ה אין עוד שום מקום פנוי, אמנם לבסוף היה כמבוקשו, שמצאו כמציאה המקום המבוקש, ויקבר בצד אביו זצ"ל, שנפטר לפני ע"ט שנה, ואיש לא ידע ממקום פנוי הזה, יה"ר שיעמוד לנו זכות אבותי הקדושים, עד כי יוריד השם ב"ה טל התחיה בב"א, הק' מנחם צבי ראזענבורג חופק"ק נ"פ יע"א עכ"ל.

טז) בנו הוא אבי אמי, הגאון הצדיק ר' מנחם צבי ראזענבורג זצללה"ה אבדק"ק סילאדי נאדיפאלו והגליל, (נולד בשנת תרכ"ט), הנה לספר בשבחו תקצר היריעה, עוד בימי ילדותו הכירו כלם, כי זרע ברוך השם הוא, יראת ה' חופפת עליו תמיד, ותורת ה' היה שעשועיו, נתגדל על ברכי דודו, הגאון המובהק אבדק"ק פ. לאדאן, בעהמ"ח ספרים מפורסמים, ונתעלה בתורה ויראה, כמו שספרו חבריו, כאשר עשה תקון חצות, עוד בבוקר נראו הדמעות במקומו, והתענה תעניתים בלי שיעור, וכמה פעמים התענה ג' ימים וג' לילות רצופים, ונוסף לזה בליל ג' אחר התענית לא כבה נרו, וישב ועסק בתורה כמעט כל הלילה, בשנת תרנ"א ו' אדר, נשא את אשתו הראשונה מרת חנה ע"ה, בת הגאון ר' מרדכי צבי שלעזינגער אבדק"ק ס. נאדיפאלו וצללה"ה, מנשואיו אלה נולדו לו חמשה ילדים, ואחד מהם היא אמי מרת לאה שתחי', בשנת תרנ"ו נפטר עליו חמיו זצ"ל, והוא קבל את הרבנות ותפס ישיבה, דרשותיו היו מלאים מוסר ויראה, ורבים השיב מעון, בי"ז אב שנת תרס"א נפטרה אשתו הצדקנית היא סבתא חנה ע"ה, בשנת תרס"ב נשא לאשה את אשתו השניה מרת רחל ע"ה, בת אחותו מרת שבע ע"ה, גם ממנה נולדו לו ששה ילדים,
(עמוד יא)
ט"ז שנים ישב על כסא ההוראה משנת תרנ"ו עד שנת תרע"א, ונפטר י"ט ניסן שנת תרע"א, בהשאירו אחריו אלמנתו מרת רחל ע"ה ועשרה יתומים, ומהם חמש מיותמים מאב ומאם, בן מ"ב שנה היה כאשר נלקח ארון אלקים, השאיר אחריו ברכה ספר "זכרון מנחם" על סדר הפרשיות ודרשות על המועדים, ובכתב יד, חידושים על הש"ס, חידושים על יו"ד, ותשובות אשר השיב לשואליו, ועוד, עיין בהקדמה על ספרו, זכרון מנחם שנת תער"ג, זכותו זכות אבות יגן עלינו ועכי"א.

יז) מרת רחל ע"ה הרבנית האלמנה, נישאה בשנת תער"ג, להגאון הצדיק ר' אשר אנשיל ווייס זצללה"ה הי"ד. הוא קבל את הרבנות, גם את עול דאגת חינוכם של עשרת היתומים, וכאשר קבל כן קיים, ואמרו חז"ל כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו, כאלו ילדה ונקרא על שמו, ולכן בדין הוא נקרא, אבי אמי השני, ישב על כסא ההוראה משנת תרע"ג עד שנת תש"ד, והובל אל מחנות הרשעים אל המוקד הי"ד, וכל מעשה תקפו וקדושתו גדלותו בתורה והנהגתו, הלוא הם כתובים על ספרו "שמן למנחה" תשכ"ט, שהוציאו לאור בניו וחתניו היקרים שיחיו.

חי) אמי הצנועה והצדקנית, מרת לאה שתחיה לאורך ימים טובים אמן, עליה אמר החכם מכל אדם, אשת חיל מי ימצא, כי רק הודות לגבורת נפשה, היה ביכולת אבי המנוח זצללה"ה, להגיע למה שהגיע, ובפרט אחר שנסתלק לגנזי מרומים, בעצם ימי הפורענות בשנות תש"ב - תש"ה, כשמחוץ תשכל חרב ומחדרים רעב וכפן, לבשה עוז והדר, וגדלה אותנו במסירות נפש ממש לתורה ולתעודה, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, שכן זכתה שכל ילדיה (ה"ה אחי הרה"ח ר' יהודה עזריאל שיחי', אחי הרה"ח ר' משה יעקב שיחי', ואחותי סאסי ברכה שתחי') הולכים בדרך ה', ומפורסמים בצדקתם במעשיהם הטובים, וגם כעת לעת זקנתה, לא הניחה את ידה, אלא כפה פרשה לעני, תורת חסד על לשונה, והמפורסמות אין צריך ראיה, יתן ה' שתזכה להאריך ימים מתוך בריות גופא, עד ביאת גואל צדק אמן.

יט) מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, ובר כתבתי למעלה סעיף ו', שאם אמרתי אספרה כל התלאות והצרות שעברו עלינו בשנות תש"א - תש"ה, לא יספיק הדיו לכתוב ותקצר היריעה מהכיל, ולא עוד אלא שהזמן קצר והמלאכה מרובה ובעל הבית דוחק, ולכן אסתפק בקצירת אומר ואספר, שבכל יום ויום שהיינו שם, היינו בסכנה ממש, הן סכנת חרב הן סכנת רעב והן סכנת מחלות, ובחמלת ה' עלינו הציל אותנו מכל זה, ועל זה אנו מודים לפניו ג' פעמים ביום, ואומרים ועל נסיך שבכל יום עמנו, ובפרט בנס הגדול שעשה לנו השי"ת ביום ה' ניסן תש"ד, שאז היינו בסכנת מות ממש, ובאותו יום שוחררתי, אבל עוד עברו עלינו הרבה הרפתקאות תחת שלטון המשחררים כביכול, ורק בניסן תש"ה בחסדי השם יצאנו גם מידם, ואחרי התלאות שעברו עלינו בנסיעה לארץ ישראל ובקפריסין, זכינו בחסדי השם להגיע לארץ הקדש בתחלת שנת תש"ח.

כ) והפליא ה' חסדו עמדי, שזכיתי להסתופף בצל אהלה של תורה, ה"ה ישיבת פונביז' הקדושה בני ברק, והנני אסיר תודה לכבוד ראש הישיבה, הגאון האדיר פאר הדור ותפארתו, מרן רבינו יוסף שלמה כהנמן זצללה"ה, אשר הוא הקים עולה של תורה, והחזיר עטרה ליושנה, והעמיד תלמידים למאות ולאלפים, ובאהבתו לתורה היה יחיד בדורו, זכותו יגן עלינו ועכי"א.

כא) וכן הנני חייב בהכרת הטוב, להמשגיח הגאון הצדיק מרן רבינו אליהו
(עמוד יב)
אליעזר דסלר זצללה"ה, אשר הוא היה פלא הדור בשיחותיו הנפלאות בנגלה ובנסתר, ודבריו חדרו וירדו לתהומות הנפש, וחוללו מהפכה בלבות שומעיו, שניכר היה על כל דרכי חייהם, והרבה תועלת קבלתי ממנו, אשרי מי ששמע אותו, חבל על דאבדין מי יתן תמורתו, זכותו יגן עלינו ועכי"א.

כב) ומחובתי להביע ברכה, לשלושת הגבורים הרמי"ם דישיבת פונביז', אשר מהם שאבתי מים, ה"ה מו"ר מרן הגאון ר' אלעזר מנחם מן שך שליט"א, מו"ר מרן הגאון ר' יהושע דוד פוברסקי שליט"א, מו"ר מרן הגאון ר' שמואל רוזובסקי שליט"א, שזכיתי לשמוע משיעוריהם הנודעים לתהלה, והיינו דאמר ר' חנינא הרבה למדתי מרבותי, וכן למו"ר הגאון ר' מיכל יהודה לפקוביץ שליט"א, ולמו"ר הגאון ר' גרשון אידלשטין שליט"א, שגם מהם הרבה קבלתי, יתן השי"ת שמעינם לא יפסק לעולם, ויזכו להשקות העדרים ולהעמיד תלמידים הרבה להגדיל תורה ולהאדירה, מתוך נחת ורחבה.

כג) תבענה שפתי תהלה כי תלמדני חקיך, בתחלת שנת תשי"א זכיתי להכנס לפני ולפנים, לקדש הקדשים, ה"ה הגאון האמיתי, רבן של כל בני הגולה, אשר צדקתו ותורתו הכריזו עליו מסוף העולם ועד סופו, מרנא ורבנא מרן החזון אי"ש זצוקללה"ה, עיר וקדיש מן שמיא נחית, לזכות את דורנו דור עני ואפל, אין לשער רוב חכמתו, ואין להגיע עד סוף גדולתו, וזכיתי וקרבני בחבה מיוחדת, ומן המעט שזכיתי ללמוד ממנו, ממנו תוצאות חיים, כמאמר הכתוב, תורת חכם מקור חיים, והוא כגלגל השמש, שכלם קבלו תועלת ממנו, כקטן כגדול, איש לפי הכנתו, ובעוה"ר לא זכינו שעוד יאיר השמש, ובט"ו מרחשון שנת תשי"ד, הוסרה המצנפת והורמה העטרה, והוא הלך למנוחות לגנזי מרומים, ואותנו עזב לאנחות ממש יתומים, אמנם תלמידיו וספריו נשארו לנו לעינים, והמה מאירים כשמש בצהרים, זכרו חרות בלבנו, זכותו יגן עלינו.

כד) תהלות ה' אזכיר על כל אשר גמלני, ובפרט מה שזכיתי בשנת תשט"ו להכנס לבית, שמגדלין בו תורה ויראה, כוונתי לבית מו"ח הרב הגאון צדיק ותמים, מוה"ר משה טשינגל שליט"א, אשר שמו נודע לשם ולתהלה, והוא עבד ה' במלוא מובן המלה, והרוצה לעמוד על גדלותו, יעיין בספרו מבקשי השלמות תש"ל, והנני מעיד, שאין המחבר עומד בדרגא נמוכה מספרו, ולהבחל"ח חמותי הצדקנית מרת חנה ע"ה, אשר אין לשער גדולתה, ואין ערוך לצדקתה, ואין תכלית לתכונתה, ובכוחותיה הגופניים חלושה, וברוחה עוז והדר לבושה, באהבתה לתורה אין גוזמאות, והיא כלה פלאי פלאות, לימדה עם נשים חפץ חיים, גם החדירה בהם יראת שמים, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים, (ותבלחטו"א בתה כאמה, כי המעט מה שיש לי שלה היא).

כה) חסדי ה' כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו, שזכיתי להכנס לכולל חזון איש, בית שיש בו תלמידי חכמים גדולי עולם, ה"ה תלמידי רבינו הגדול מרן החזון איש זצוקללה"ה, וזכיתי להתאבק בעפר רגליהם, וברכה מיוחדת למנהלו הגאון רבינו נסים קרליץ שליט"א, המנהל את הכולל על פי רוחו של מרן זצוקללה"ה, כאמרם ז"ל רוב בנים דומין לאחי האם, ואחרון אחרון חביב, שזכיתי שמו"ר מרן הגאון העניו האמתי פאר דורנו, רבינו אלעזר מנחם מן שך שליט"א, קרבני בחבה מיוחדת, והנני שותה בצמא את דבריו, יתן ה' שיאריך ימים על ממלכתו, עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו, ברוך הנותן ליעף כח, ולאין אונים עצמה ירבה.
כולל חזון איש כסלו תשל"א.