תקציר המבוא:

אודות המחבר

במבוא אין כמעט התייחסות לשואה, ורובו מוקדש להוצאת חידושי התורה לאור.
המחבר נולד בצרנוביץ', שם הקים בית כנסת ששימש גם כמקום לימוד וכתלמוד תורה לנערים.
בפרוץ המלחמה הוא הקים בית תבשיל לעניי העיר משגדל הרעב.
בחלקו השני של המבוא מציג המחבר את מניעיו לכתיבת ספרו:
כתבים אלו היו עימו במהלך המלחמה, וכשהיה בסכנת מוות ביקש מה' שיצילהו בזכות אבותיו הקדושים ובזכות כתבי הקודש שעימו, ונדר שאם אכן ינצל, יפרסמם ויוציא חידושי תורה שברשותו.
המחבר מציין כי למרות שאבותיו הסתייגו מהוצאת חידושי תורה בחייהם, החליט להדפיס את החידושים מחמת נדרו, וכדי להציב להם זכרון.
בסיום מתייחס המחבר לביקורת הנשמעת נגד הוצאת ספרים רבים לאור, ומביא כנגדה ראיות הנוגעות לחשיבות כתיבת דברי תורה ופרסומם ברבים.

המבוא:

ישתבח הבורא ויתפאר היוצר ב"ה אשר נתן לי חיים ונצלתי ממות כי הרבה פעמים הייתי תחת החרב של הרוצחים כי הי' לי בהמ"ד לתפארת שקימתי ב"ה זה א' ואנוהו התנאה לפניו במצות (שבת קל"ג) שבניתי לי ע"י סיוע מידידים אנ"ש ומהגבאים שלי בצרנאביץ והיו לומדים ומתפללים ביום ובלילה ת"ח ויר"ש וגם הי' בשם תלמוד תורה לילדים. ובעשרה בתמוז תש"א ביום ש"ק אשר נהפך מתש"א את ראש בנ"י לא"ש "תכלה שהי' ג' ימים ימי חושך על ישראל שנהרגו בשוקים וברחובות ובבתים אלפים מאחבנ"י כי נתנו לאנשי חיל רשות להרוג לכל מי שברצונם כי באו אז לצרנאביץ בחזרה. וסכנתי את עצמי ולא בטלתי מלהתפלל בציבור ושלא לסגר את הבהמ"ד שלי והי' ברצונם להרוג אותי כי היו מחפשים את הרבנים תומ"י בבואם לשם להרוג אותם. וגם אמרו שאנכי מקבץ אנשים ללחום עמהם רק השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו הצילני.

וכן כשראיתי שיש רעב גדול בהעיר כי לא הי' ביכלתם לילך בשוק לקנות אוכל למו להשיב את נפשם. עשיתי ע"י סיוע מאנ"ש מסעדה שהיו אוכלים בחנם כל מי שהי' ברצונו והיו אוכלים בשם לערך מאה ושלשים אנשים מאחבנ"י אח"כ בימי החורף כי הי' ממש פקוח נפש ויראתי מאד מפני הרוצחים ועשיתי הכל בסתר. ופ"א יצאו הרוצחים ברחוב שלי ובאו לביהכנ"ס שלי ולקחו אותנו וכל אנ"ש שהיו מתפללים בשם למשטרה ולבית האסורים ות"ל ית"ש שנצלנו מהם. וגם פ"א קודם החג הפסח שאפיתי מצות בסתר כי לא הי' מצות ולא הי' ביכלתינו לאפות כי לא הי' קמח וקניתי חיטים והיו טוחנים ואופים בבהמ"ד שלי כדי לחלק לכאו"א עכ"פ שיהי' על כזיתים מצות וזה ע"י יגיעת רבות לקנות החטים ולטחון ולאפות והכל הי' בסכנה ובנס גדול נצלתי ב"ה. והייתי נחבא ברחוב אחר ולא בבית איזה ימים עד שיהי' ביכלתי להיות בבית.

ובעת שהיו שולחין את כל העיר שיהי' רק בגעטא ולא בביתם הי' עפ"י נס הגעטא ברחוב שלי בריי-הויז גאססע והי' בשם כל העיר ולא מצאו מקום מנוחה שכל הבהכנ"ס והבהמ"ד היו סגורים רק בהכנ"ס שלי הי' פתוח, ובשם מצאו כאו"א מקום מנוח קצת. והיו מתפללים אצלי והיו ישנים ויושבים אצלי בבהכנ"ס ובעלי' ובבית איזה מאות אנשים עד שיהי' ביכלתם לצאת משם לביתם או לטרנסניסטער, ובדארבאני הייתי חולה וכמעט אמרו נואש לחיי ות"ל ית"ש שהי' לי רפו"ש. ובכל עת וזמן שהייתי בסכנה בקשתי מהשי"ת שיציל אותי בזכות כתבי הקודש מהה"ק שיש לי והח"ת שלי שיגעתי בהם וכמו"ש (במד"ר מ"ד) ורבנן אמרו שהי' אברהם אבינו מתפאר ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי ירדתי למלחמות למלחמה עם המלכים ונצלתי תאמר שנתקבלתי שכרי בעוה"ז ואין לי כלום לעת"ל. א"ל הקב"ה אנכי מגן לך וכל מה שעשיתי עמך בעוה"ז חנם עשיתי עמך. אבל שכרך מתוקן לעוה"ב ויעקב אבינו אמר ג"כ קטנתי מכל החסדים והאמת שירא שמנכין לו מזכיותיו ע"י שעושין לו נס (שבת ל"ב) מכש"כ אנכי רק לא בזכותי נצלתי רק בזכות אבותי' הק' כי בליל שבת קדש בעת שנשלח כמעט כל העיר לטראנסניסטער והייתי בפחד גדול שלא אהי' גם אנכי וב"ב בגזירה ליסע מביתי ולקחתי לי הכתבים ובקשתי מהשי"ת שאנצל בזכות כתבי הקדש ובזכות אבותי הק'. ובא אצלי בחלומי, כ"ק אאמו"ר הה"ג הק' זצללה"ה ואמר לי בני הנה לא ינים ולא ישן שומר ישראל ע"כ הייתי בבטחון שהשי"ת יציל אותנו. ות"ל ית"ש נצלתי ממות ולא שלחו אותנו לטראנסניסטער לנהרג שם. והתפללתי בזכות הסה"ק שהי' לי ובזכות כתבי הקדש מהה"ק ז"ל ומהה"ג שפלפלתי עמהם.

ע"כ הנני אודה לד' עכ"ז והנני מדפיס ב"ה קצת מהתשובות שלי ושל הה"ג ז"ל והי' לי איזה אלפים ספרים אך לא הי' ביכלתי ליקח עמי רק מעט מזעיר, והי' זה ג"כ בדרך נס כי בדרך היו מבקשין להרוג אותי כי הי' מדמין שיש לי מעות וחפיצים הרבה בארגזים שהי' לי עם ספרים וגנבו ממני הרבה בדרך כי הי' נדמה להם שיש בשם כסף וזהב ומלבושים. ואמרתי כל כתבי קדש מצילין מפני הדליקה שבזכות הכתבים והספרים נצלתי ב"ה. עכ"פ שכתבי קודש מצילין את האדם מפני הדליקה. וכמו"ש במס' שבת ק"ו מצילין התיק עם הספר דהיינו מי שמחזיק ולומד בספרים ומחזיק הספרים מציל את האדם כמו"ש וארון נושא את נושאיו שהוא מציל את האדם שנושא הארון. כי ארון הוא סמל הת"ח וגם ת"ח סמל התיק מצילין התיק המחזיק הספרים עם הספרים. ובשו"ע או"ח (סי' של"ד סעי' ט') אבל הביהכנ"ס שלי שהי' לגאון ולתפארת נעשה כעת בית חרושת. וכל היגיעות שלי לריק.

והנה אע"פ שידוע לי מך ערכי מי אנכי להוציא לאור ספר להלכה כי לפני איזה שנים הי' ברצוני להדפיס ח"ת ולא הסכים לזה אאמו"ר הה"ג הצ' זצלל"ה כי זקני הה"ק ר' יוסף הכהן אבד"ק אמסאנא זצללה"ה וגם כ"ק אאמו"ר הה"ג ז"ל שהיו גאוני ישראל ולא רצו להדפיס וגם מזקני הג' הג' ר' בנימין זאב בלומענפעלד מ"מ ואב"ד בת"ה לבוב. שנשאר ממנו יותר מל"ו ספרים בכ"י ולא הדפוס בעצמו. ומה שנשארו נשרפו באמסאנא רק מחמת שאנכי מזכיר הרבה מאנשים שנהרגו ר"ל ולא נשאר מהם שום זכר. ומחמת שנדרתי בעת שהייתי בסכנה כשאנצל אדפוס מהכ"י ע"כ הנני מדפיס ב"ה הח"א מהם שיהי' לזכרון שמותם על הספר.

והנה נזכרתי מ"ש כ"ק אאמו"ר הג' הצ' ז"ל בפ' שמות (ד' ב') ויאמר אליו ה' מזה [וקרי מה זה] בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וכו' שהקב"ה אמר למשה מזה בידך שמה - זה בידך בחינת ענוה הוא בידך. אם מדת הענוה בידו. השיב מטה שהוא עניו מטה הוא ענוה ושפלות. ואמר לו הקב"ה השליכהו ארצה שישליך מידו מדת ענוה ויהי לנחש כי הגאוה מזיק לעצמו וגם לאחרים כמו"ש (בגמ' סוטה ד"ד) שכל המתגאה כאילו עובד ע"ז. ואפילו ב"ב שונאים אותו והקב"ה אומר אני והוא אינם יכולים לדור בעולמו. ע"כ אמ"ל הקב"ה שלח ידך ואחוז בזנבו שיהי' לך שמיני שבשמינית ויהי' למטה בכפו, זו מדת ענוה, כי לפעמים צריך המנהיג להיות לו שמיני שבשמינית ממדת גאוה וכמו"ש ויגבה לבו בדרכי ה' ובינו לבין עצמו יהי לו מידת ענוה, כי גאוה הוא רע מאד. עכ"פ ויהי למטה בכפו. זה מדת ענוה. יהי' בכפו שידע, מתי יהי' בענוה. ומתי יהי' בגאוה. שיקיים ויגבה לבו בדרכי ה' דפח"ח.

ע"כ גם אנכי אע"פ שידוע לי ערכי שלא הגעתי למעלות אבותי הק' ז"ל רק את נדרי אשלם מה שנדרתי להדפיס הכתבים והח"ת. ויש לי ב"ה הסכמות רבות מגאוני הדור על כתבי שידפיסו אותם וגם כבר כתבתי עם גאוני דורינו ז"ל וכולם השיבו לי והוטב בעיניהם ד"ת שלי ב"ה. ואיתא בספר חסידים שאם יזכיר דברי צדיקים המה מבקשים עליו רחמים למעלה להיות לו בעזרו. ואני מזכיר אותם בספרי כדי שהמה יתפללו עלי ואיתא (במס' ברכות י"ט, ובשו"ע או"ח סי' קי"ג סעי"ז) כשהוא כורע כורע בברוך וכשזוקף זוקף בשם. י"ל שמידת ענוה סמל כורע בברוך בעת שמתפלל ומברך להשי"ת צריך להיות בענוה וידע שאין הוא ראוי להתפלל לפני השי"ת שהוא גדול ואדם שפל כמו"ש בס' אהבת שלום שצריך לידע מה אנוש כי תזכרנו ומה אדיר שמך בכל הארץ. זה שפלות עצמו וגדלות השי"ת, וכשהוא זוקף זוקף בשם בעת שצריך להתגדל ולקדש שם שמים יהי' זוקף להראות ידו ויתקדש שם שמים. ע"כ אנכי בעת שצריך ב"ה לברר הלכות אשר נחוצים כעת להגדיל תורה ויאדיר, צריך להראות זה הגאוה קצת ולהדפיס ח"ת כמו"ש (בחולין פ"ט) מ"ש (בתהלים ל"ח) האמנם אלם צדק תדברון. מה יעשה אדם בעוה"ז ישים עצמו כאילם, יכול אף לד"ת כן ת"ל צדק תדברון יכול יגיס דעתו ת"ל מישרים תשפטו בנ"א, ולא יגיס דעתו כנגד כאו"א במחשבתו אע"פ שדובר ד"ת, ידע שמה' מענה לשון, וה' יתן לו חכמה ואין זה כחו ועוצם ידו רק הכל מהשי"ת ורבו שהי' עניו שנאמר עליו (בשלהי סוטה) כשמת רבי בטלה ענוה אפ"ה צוה לבנו ר"ג נהוג נשיאתך ברמה. כי לפעמים צריך לדבר לפני העם ולא יאמר מי אנכי ולהיות כאלם, רק אם צריך לדבר ד"ת ידבר לכבוד השי"ת ולא לכבודו.

ובגמ' ברכות ט"ז ר"ז כשהי' מסיים צלותא אמר יה"ר מלפניך וכו' שלא נחטא ולא נבוש ולא נכלם מאבותינו, וזה גם אנכי צריך להתפלל וכן שלא נחטא ובמה שאנכי מדפיס זה הח"ת שלא יהי' נחשב לגאוה ח"ו ושלא נבוש בעוה"ז ושדברי ימצאו חן בעיני ה' ואדם ושלא אכלם מאבותינו שהמה היו גאונים וקדושים ולא רצו להדפיס ח"ת ואאמו"ר ז"ל אמר לי בשם רבו אדמו"ר הדב"ח ז"ל מצאנז. שד"ת בשבת בשלוש סעודות לא יאמר רק מי שביכלתו להמתיק הדינים ע"י ד"ת. כי המה היו יודעים ומבינים גדלות השי"ת ומה שצריך לתקן ע"י דב"ת למעלה ולמטה ור' אבא הי' אומר יה"ר שאימא מילי דיתקבל (בגמ' ביצה ל"ח) כי אדם גדול שאומר דבר שאע"פ שהדבר בעצמו אינו כ"כ טוב נתקבל דבריו ע"י מה שמכירין גודל ערכו של המדבר, ע"כ נחשב בעיניהם זה הדבר. אבל כשיצא לעיר אחרת שלא היו מכירין אותו ע"כ מההכרח לומר דבר טוב שיתקבלו דבריו מצד שהמה טובים כי אין המה ידעום לערוך גודל מעלת המדבר ע"כ הנני מתפלל להשי"ת, שיהי' דברי נתקבל בעיני כל, בעיני השי"ת ובעיני השומעים ויהיו דברים טובים מצד עצמם.

והנה לפמ"ש שהמנהיג הדור צריך לפעמים להראות להאנשים שהוא מנהיג, וצריך לפעמים לומר דברי מוסר להעם ולא יהי' אז בענוה. וי"ל בזה הגמ' (פסחים נ"ז) שצוחה עזרה צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ועבד עבודה בשיראי ומחלל קדשי שמים. ועוד צוחה עזרה שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיאבי תלמידו של פנחס וישמש בכהונה גדולה, מאי סלקה ביששכר איש ברקאי אמרי מלכא ומלכתא הוה יתבי מלכא אמר גדיא יאי. ומלכתא אמרה אימרה יאי, אמרי מאן מוכח כה"ג וכן אתא אחוי בידי' אי גדיא יאי ניסקיה לתמידא. אמר מלכא הואיל ולא הו"ל אימתא דמלכותא נפסקוה לי' לימינה ע"ש, וכמה קולמוסין נשתברו לפרש זה הגמ' אשר א"א לומר בדרך פשוט. ע"כ י"ל כן כי בעת הזאת הי' המלך מן מלכות חשמונאי ינאי המלך. והמלכה הי' אחות ר"ש בן שטח, והי' אז בשם ובפרט בסנהדרין כמה בנ"א צדיקים ופרושים ועוד ולא הי' אחדות בשם כמו"ש בסנהדרין שאמר לינאי המלך עמוד על רגליך וכו' שאמר ר"ש בן שטח יבא בעל מחשבות ויפרע מכם כי כבשו פניהם בקרקע ע"כ הי' ברצון הכהן הגדול יששכר איש ברקאי להיות בטוב עם כאו"א ולא אמר דברי מוסר להעם, ע"כ הי' כמו סמל שעשה עבודה שלו מה שצריך כה"ג להיות מורה דרך להעם בדברי מוסר ע"כ עשה עבודה שלו בשיראי כמו סמל שיראו מי שאין בידו לומר דברי מוסר רק הולך עם העם בטוב וחונף להעם לכאו"א זה משל בשיראי שהולך במענה רך עם העם ואינו אומר דברי מוסר, ע"כ הי' צוח בעזרה מן האנשים בשם שלא יהי' הוא כה"ג כי מבזה קדשים דהיינו קדושת כ"ג שיהי' מוכיח להעם ולהטיב מעשיהם ומכבד את עצמו שיהי' בטוב עם העם שיתנו לו כבוד ע"י שאינו אומר להם דברי מוסר כמו"ש בגמ' האי ת"ח דרחמי לי' בני מתא משום דלא מוכח להן במילי דשמי' (כתובות ק"ב) והי' צוחה בעזרה בין אנשים שיקבלו לכ"ג את ישמעאל ב"פ שהוא תלמיד פנחס שמסר נפשו לד' והרג נשיא כדי שלא יחטא העם. ע"כ וכוח זה היה בין המלך והמלכה אם הכ"ג עושה טוב במה שלא מוכיח את העם או לא, ע"כ שאלו אותו בדרך כבוד ברמז אי אמרו יאי דהיינו לדבר עם העם אמירה נעימה ורכה ולא יתקוטט עמהם ולא יאמר להם דברי מוסר או גדיא יאי שיאמר להעם דברים קשים כגידין. השיב אמרו יאי שידבר עמהם רק דברים רכים ואמירה נעימה ולא דברי מוסר כי אם יאמר דברים קשים כגידין לקרבם תמימים יהי' יצטרך תמיד לומר להם דברי מוסר ויהי' לו תמיד מלחמה עמהם על התנהגותיהם ויהי' גורם לו שנאה כמו"ש בכתובות ק"ה האי צורבא מדרבנן דסניא לי' בני מתא משום דמוכיח להן במילי דשמיא ע"כ משום שידע שיש לו אוהבים ביותר בהעיר מכת הצדוקים ע"כ לא הי' לו מורא מלכות בעת שדיבר למלך ע"כ אפסקי לי' לימיני' דהיינו כי כה"ג הוא חשוב ביותר לפני המלך והי' יושב בימין המלך ע"כ כעת שרואה המלך שאינו מתנהג בטוב הורידו אותו מכהונה גדולה ואפסקי לי' לימינא שלא ישב בימין המלך וסמל לחשיבות הוא שיושב בימינו של המלך וכעת ירד מגדולתו ע"כ כתב הגמ' סמל ברמז אפסקי לימיני שלא ישב עוד בימינו של המלך והי' שמחים כל ישראל היראים והי' מברכין להשי"ת עבור שביזה את הקדשים הכהונה גדולה שנקרא קדשים שהי' צריך לעמוד בראש העם ולומר להם דברי מוסר וכמו"ש בגמ' ברכות ל"ג שבת נ"ד כל מי שאפשר למחות ולא מיחה נענש ע"י והוא הי' מכבד את עצמו שיהי' אוהב לאנשים חטאים בשביל שלא הוכיחו אותם ודו"ק.

והנה אנכי כתבתי, הצרות שעברו עלי לקיים מ"ש חז"ל (ברכות נ"ד) והנה חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה פירש"י בשמחה ע"כ כעת שת"ל אנכי יושב באה"ק שהוא שמחה אברך על הרעה שעברו עלי ונצלתי ב"ה מהם ממות לחיים כמו"ש זקני התוס' יו"ט שבאותו יום שיצא מבית אסורים הי' עושה זה היום ליו"ט על בניו לדורות וכן הי' אצל הרב רש"ז ז"ל. - והנה יש אנשים שצועקים חמס על המחברים החדשים ואומרים מאמר החכם (קהלת) עשות ספרים אין קץ וי"א שגם הראשונים אינם צריכים. ולפע"ד להדפיס ח"ת מצוה משום יגדיל תורה ויאדיר וכמו"ש בספר חסידים סי' תק"ל כי הקב"ה גוזר וכו' כמה ספרים יעשה וכו' וכל מי שגילה לו הקב"ה דבר ואינו כותבה ויכול לכתב ה"ז גוזל מי שגילה לו אלא צריך לכותבה דכתיב סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. וכתיב יפוצו מעיניך חוצה. ושם בספר ברית עולם ספר מביא בשם הלב ארי' בהקדמתו דכתיבת חד"ת עולה במקום קרבן ובזפה"כ זבח ומנחה לא חפצת עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי במגילת ספר כתוב עלי שזה עולה במקום קרבן מה שכותב ח"ת ובס' שבט מוסר פ"כ איתא יהא אדם זהיר לחדש חד"ת ויראה להשיג יותר מהשגתו ויתפלל למי שהחכמה שלו דכשם שחייב אדם בפו"ר להיות לו בנים כך חייב אדם בפריה ורביה בתורה להיות חקוק על לבו והוא עטרה לראשו כשהולך לעולמו וחרפה ובושה גדולה לנשמתו כששואלין אותו מה חידש בלימודו ואינו יודע. וז"ש כל השוכח דבר אחד ממשנתו חייב עכ"ל ובפ' כ"ב איתא שגם אל יקל בעיניו שיכול לחדש ולכתב אפילו דבר קטן וכל שאינו כותב מחמת שהוא דבר קטן אצלו הוא עושה עבירה ועתיד ליתן דין וחשבון וזה כמו שכותב מה שמחייב לו או מה שחייב לאחרים אפילו דבר קטן ואפילו חצי מטבע. כך בח"ת צריך לכתב אפילו דבר קטן וכמו בבנין שבונים אבנים קטנים וגדולים ועי"ז נעשה בנין גדול כך בח"ת, וא"ל גורם כל השוכח דבר א' ממשנתו וכו'.

ולפי"ז י"ל שאם הח"ת כמו בנים וגוזר הקב"ה כמה ספרים וח"ת יעשה כנ"ל ע"כ י"ל פיה"כ עשות ספרים אין קץ כמו"ש (ב"ר כ"ד א') אין ב"ד בא עד שיברא כל הנשמות שעלה במחשבה להבראות. וביבמות ס"ג מד"ר תזריע פ"ו א' שאין ב"ד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף פרש"י אוצר שמו גוף. כך אין ביכולת לבוא הגאולה עד שיחדש כל הד"ת מה שהקב"ה גוזר שיתחדש בזה עי"ז עשות ספרים שיעשה ספרים אין קץ כי א"א להיות הקץ הגאולה עד שיחדש וידפיס כל הספרים מה שהקב"ה גוזר ושיתחדש. ובאלשיך בפ' אבות פי' איזה חכם הלומד מכל אדם שאם שומע ד"ת אפילו מפי קטן יתן אזן קשבת לדבריו ובצוואת ר"א הג' איתא בני הט אזנך ושמע דברי חכמים ואז לא תהי' בז לכל אדם כי כמה מרגליות ימצאו באפרקסתא של עני כמו"ש הזוה"ק ואין אדם יכול לכנס בתחומו של חבירו ואין אדם יכול לחדש ח"ת מה שחבירו מזומן לחדשו כי הכל מוכן לפניו מיום שהתורה נבראת עכלה"ק. ובזוה"ק פ' שלח עי' בזה בסדור הק' מהר"י קאפיל בכוונת הלימד או' ל"ג ובראשית חכמה שער הקדושה פ"ד ובדרך פקודיך מ"ע א' כ"ח בדיבור או' כ"ו כ"ז שיחדש ח"ת ויכתב. וביבמות צ"ז ע"א דהתפלל דוד לפני השי"ת יה"ר שיאמרו תורתי בשני עולמות כי כל ת"ח שאומרים דבר בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר ובסנהדרין ד"צ ע"ב ובבכורות דל"א ע"ב ובירושלמי ברכות פ"ב הל"א. ומוע"ק פ"ג הל"ז ושקלים פ"ב מ"ה ובסנהדרין פי"א הל"ד וע"ז פ"ב הל"ז ובמד"ר שמואל פ' ט' שביקש דוד שיהי' דבריו נאמרין בבכנ"ס ובבהמ"ד.

ובמד"ת פ' תשא שמשה ביקש שיהי' השקלים נקראים על שמו והבטיח לו הקב"ה שבכל הדורות שיקחו שקלים יהי' כאלו משה עומד בשם וי"ל ג"כ הטעם משום שיהי' שפתותיו דובבות בקבר. וז"ל זק' השלה"ק בשער הגדול ד"ל עה"פ וחכך כיין הטוב וכו' כמו שהיין שבחביות בעת שצומח הגפן אז היין שבחביות ג"כ נתחמץ ומקבל שינוי, וכן בעת שאומרים הלכה משמו שפתותיו דובבות בקבר וכ"כ הפלא'ה בפתח'א וזוטרא או' ט' שבהזכרות דבריהם תתעורר נשמותיהם למעלה ועי' מ"ש בס"ח סי' תכ"ד שהמה מתפללים עליו מלמעלה ומליצין טוב בעדו וכ"כ בשו"ת פנמ"א ח"א בהק' עה"פ בשרתי צדק וכו' שפתי לא אכלה ע"כ הנני כתבתי ח"ת רק מעט מזעיר מח"ת שיש לי.

והנני כותב למבקרי מומין דוקא אותן האנשים שאין ברצונם לראות הטוב מהספרים רק שמחים למצא מומין בהספר כדי לפגוע בכבוד הת"ח והבעהמ"ח שאין אנכי לא הרמב"ם ולא הרשב"א ואפילו לא הרבה קטן מהם שיקשה עלי ממקום אחר. כי אנכי כתבתי רק לפי קט שכלי מש"ס ופוסקים מראשון שבראשונים עד אחרון שבאחרונים כי אנכי יליד גאליציא מקראקא שכן ראיתי ולמדתי מרבותי ומספריהם שלא יפסקו עפ"י פלפולים רק כפי מה שמבואר בשו"ע ובאחרונים ומי שרוצה לסמוך עלי יהי' לו לסייע מהפוסקים שהבאתי ב"ה ומי שאין ברצונו לסמוך עלי אינני בכעס עליו רק ביכלתו לעשות כפי רצונו. ואנכי תמכתי יסודותי על דברי זק' השלה"ק, שמבואר בהקדמה שלו מה שמביא ד"ת מאחרים והביא עפ"י משל מדבורה הנותנת דבש ע"י שפורחות מפרח לפרח ונותנים הציף הטוב מן הפרחים טובים ועולה הדבש על שולחן מלכים ונהנים מהם. אבל לא כן השממית בונה בתים מעצמה ועושה הכל בעצמה מפיה וביכלתה להרס במו פי וכאו"א בניקל מה שבנתה ע"ש כך מי שלוקח ראיות טובות להלכה מן הסה"ק ופלפולים מהקדמות מספה"ק העולה על שלחן מלכים מאן מלכי רבנים ונהנים ממנו יותר ממי שבונה משל עצמו שביכלתו בניקל להרס כי אין יסוד חזק.

ע"כ י"ל מה נמלצו לחכי מדבש לפי שנעשה מפרחים טובים משל אחרים כן הד"ת שמביא מהסה"ק ומהקדמות שלהם ומספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים ג"כ בעזה"י נמלצו לחכי וכל הדברים להלכה הבאתי ראיות מהרבה ספה"ק והרואה בס' החינוך כתב בהקדמה שלו שאם ימצא עכ"פ איש אחד שיהנה מספרי הוא כדאי מה שהוא מדפיס כל הספר, ואיתא בכלבו הקטן ח"ב סי' רל"ב שארית ישראל בשם הבעש"ט ז"ל שהספרים שאחר המהרש"א ז"ל יש מהם ברוה"ק ויש מהם שלא ברוה"ק אך כיון שנתקבל אצל בנ"י הגם שאינו מקובל אצל הכלל כ"א בפרט הנקרא בשם דיבור ממשיכין כח רוה"ק בזה החיבור רק שלא יהי' ח"ו כנגד רצון השי"ת. והפרמ"ג בהקדמה בהאגרת על או"ח כתב שיותר מועילים מחברי הספרים בזמנינו מהמלעיגים ומלוזים כי לפעמים ימצא בספר מאיש קטן מה שלא נמצא בראשונים ואם בכל החיבור שעשה כוון רק דבר אחד טוב מגין על הספר כולו ובפרט אם המה מלוקטים מסה"ק וכ"כ בס' תורת גיטין מהר"י מליסא שכל האומר דבר שמועה מפי צדיקים המה מתפללים עליו, ובעירובין י"ג איתא אע"פ שאלו אוסרים ואלו מתירים וכו' או"א דברי אלהי' חיים וכתב בשם הריטב"א שזה קבלה מרבותי איש מפי איש בשעה שאמר הקב"ה התוה"ק למשה תורה שבע"פ הי' אומר ע"ב דבר פנים להיתר ולאיסורו והראה לו עכ"ד טעמים לכאן ולכאן. ושאלו משה האיך יעשו, והשיב לו הקב"ה כפי שמכריעין חכמי הדור עכ"ל, ועמ"ש בישמח משה (סו"פ דברים) דעוד בימי משה הי' ג"כ לפעמים ספק על הלכה איך יעשו. וכ"כ בתכלת מרדכי עה"ת מהג' מברזאן ז"ל בשם הר"ן ובמד"ר פ' חוקת, איתא משום שמשה הכה את האבן ולא דיבר ע"כ גורם מחלוקת בישראל בד"ת ואלו ואלו דברי אלהים חיים, ע"כ הנני מביא ח"ת ותשו' מהה"ג הצ' ז"ל שהמה יתפללו בעדינו לטובה וזכותם יגן עלינו שלא נפסק מאיתנו התוה"ק ומזרע זרעינו תמיד והדפסתי היוחס שלי כי כן צוה זקני הג' ר' שעפטיל בווי העמודים בצוואתו שראוי לכל אדם שיכתב ספרו היחוסין לזרעו ולז"ז עד עולם אמן.

והנה איתא בהק' זוה"ק שאם מוליד בתורה חדושים שלא באמת נברא מזה רקיעים של שוא ומתחזק בה הס"א ונפקת וקטלת כמה אלפין ואיתא בזוה"ק אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא ע"ש. ע"כ מי ביכלתו לומר שהי' מתכוין ע"ד אמת בחדושי תורתו ע"כ צריך לירא לנפשו מאד. ושמעתי בשם כ"ק ש"ב הה"ק הדברי חיים אבד"ק צאנז זצלל"ה עה"כ מ"ש בפ' ראה ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בקרבך שאם אדם דורש, וחקרת ושאלת היטב, שדורש טוב, והנה אמת שאומר שהי' מתכוין לדבר אמת לאמתו אע"פ שנכון הדבר שהי' דורש טוב אפ"ה נעשתה התועבה הזאת בקרבך כי הוא מתגאה וכל המתגאה כאלו עובד ע"ז. סוטה ד"כ ואפש"ל כמו"ש החוזה מלובלין בס' זכרון פ' פקודי שדוקא לאנשים גדולים מדקדקים עמו כ"ז ולא מי שבאהבתו את השי"ת לפעול רצון השי"ת אפשר אין מדקדקים עמו כ"כ.

ואיתא בס' דברי אלי' פ' בא שפ"א נשלח לו מן השמים להודיעהו שכוון חידוש טוב בדבר אמת ע"ש, ע"כ מזה שא"א לכוין תמיד לאמיתו וי"ל מ"ש אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא שאין טוב אלא תורה אפילו שעושה ספר ולומד תורה ויחדש ח"ת שלא יהי' חסרון בו כי חטא לשון חסרון כמו"ש אני ושלמה בני חטאים כי ע"י החטא אדה"ר נעשה מעורב טוב ברע וזה צריך להוציא הנצוצות קדושים שיהי' מוציא הטוב מהרע ע"כ בכל דבר בעולם בכסף ובזהב ובכל דבר יש פסולות רק בתורת תמימה ומשיבת נפש אין בה שום פסולת ורע ח"ו, עכ"פ סרנו ממצותיך ומשפטיך הטובים לגמרי ולא שוה לנו שיש בנו מעורב טוב ורע אבל משפטיך טובים לגמרי ע"כ צריך לדון את כל אדם לכף זכות שיהי' בורר הטוב מתוך הרע שיהי' בורר אוכל מתוך הפסולות שלא יביט על הרע ועי"ז ימאס בטוב שבה רק יחפש הטוב שימצא בעזה"י בהספר. ובספר קב הישר פ"כ כתב שילמוד אפילו מן הקטן ממנו והביא בשם מעשה שר"י ור"י שהי' גדולי ישראל שהי' מרכיבין האי ינוקא על כתפיהם לשמוע דב"ת מפיו ולא הי' מתגאים לשמוע ד"ת מפי קטן וכמו"ש באבות איזה חכם הלומד מכל אדם.

ואיתא בדבש לפי (מער' ה' א"ו) חכם שאומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר וגם כמו"ש בזוה"ק ח"ג ד' קע"ה ע"ב שכל החדושים שמחדשים מיד אכתיב לגבי בני מתיבתא וחדושים מהאחרונים יכולים לחדש מה שלא יכלו לחדש הראשונים כי עדיין לא הגיע זמן החידוש (בנין יהושע בהקדמתו) וזה י"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם י"ל אפילו מהקטנים ממנו ע"כ אבקש שכאו"א יקיים מ"ש הוי דן את כל האדם לכף זכות והוי דן את חבירך לכף זכות, והדן את חבירו דנין אותו לכף זכות (שבת קכ"ז תנ"ד בא"ז ט"ז) וכמו"ש באבות אל תהי בז לכל אדם שאם רואה בספר או על האדם איזה דבר שמדמה לו לפי שכלו שאינו טוב לא תהי' בז לכל אדם בשלימות שיאמר עליו שכולו רע ח"ו אין לך אדם שאין לו שעה שיעשה טוב וידבר דברים טובים ג"כ ע"כ תביט על הטוב ולא לחפש דוקא במומין שירצה שיאמר שהוא מלא מומין מחמת קנאה ושנאה וכדומה כמו"ש בזוה"ק פ' שלח באפרקסתא דעני' אשתכח מרגניתא. וכמו"ש בצוואת ר"א הגדול בני הט אזנך ושמע דברי חכמים ואל תהי בז לכל אדם כי כמה מרגליות ימצאו באפרקסתו של עני ואין אדם יכול לחדש ד"ת מה שזימן לחבירו שיחדש והשי"ת נותן חכמה ובינה לחדש ח"ת ובזכות אבותי הק' ז"ל ויעזור לי השי"ת שלא אבוש בעוה"ז ושלא אכלם בעוה"ב ודברי ימצא חן בעיני אלהי' ואדם, וקראתי את שמו ש"ם הכהן כי שמי בר"ת שמואל מאיר וגם ש"מ בגמ' ספר.

ואיתא בפ' וישלח שיעקב אמר כי במקלי עברתי את הירדן בי מקלי הוא ב' פעמים מקל שבגמטרי' ספר. שבזכות הספר תורה שיקבלו בניו בהר סיני יוצלו ויעברו את הירדן. וזה י"ל ג"כ שבכח הכתבים מההגוה"ק שיש לי מהם ח"ת והכתבים שלהם עברתי את הירא-דין דהיינו מכל הצרות ונסים שהי' לי כנ"ל וכל הצרות שהי' לי עברו עלי ב"ה והשי"ת היצל אותי וגם הזכרתי בספרי הקדושים זה תולדות אדם מה שנהרגו מן ו' מיליאן מאחבנ"י וממשפחתי, ואר"ל הראה הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו (ע"ז ה' ע"א) וזה ספר תולדות אדם כלל גדול בתורה (ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד).

הנה אברך לבתי ה' שרה אסתר שתחי' ולבעלה ה' דוד המאירי נ"י ובנם מיכלי יחי' ולבתי ה' חי' רייצא שתחי' עם בעלה הר' צבי שפסר נ"י שילכו בדרכי ה' ובדרכי אבותינו הק' זצלל"ה ויהי' טוב להם תמיד. ולבני ה' הנחמד המופלג כ' זאב יהודא שיחי' עם בני ה' הנחמד כ' נתן דוד שיחי' יעזור להם השי"ת שיהיו ת"ח ויר"ש אהובים למעלה ונחמד למטה ויהיו בעזה"י רבנים ת"ח וחסידים שלא יפסוק ח"ו היחוס ממשפחתנו תמיד לדורי דורות אמן. ולנכדי ה' חנהלי. ואחותה בת שבע לייפער שתחי', שיהי' להם בעלים ת"ח ויר"ש ובנש"ק שהמה בנות בתי ה' הה"צ רוזליכט ע"ה אשת חתני הה"ג בנש"ק ר' יצחק משולם לייפער אבד"ק דארבאני ז"ל. ואברך לכל אנ"ש המחזיקים אותי בכט"ס ויעזור השי"ת שיהי' דבר אלה אשר התחננתי לפני ה' קרובים לה' אלהי' ושיהי' לי חיים ארוכים וכט"ס ושיהי' ביכלתי להדפיס ולחדש עוד הרבה ח"ת לכבוד השי"ת. ולז' הה"צ רינא שתחי' בהה"צ ר' ישכר דוב כהנא מפעסט ז"ל באריכות ימים ושנים ורפ"ש וכט"ס, ויהי' נועם ה' אלהי' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ואברך בברכת כהנים ובברכת התורה ובברכת ציון וירושלים אמן.

הק' שמואל מאיר הכהן האלענדער רב באמסאנא ורב וחבר מהרבנות הראשית מעיר טשערנאוויטץ ואבד"ק דארבאני והגליל, ורב בבהכנ"ס שלום על ישראל בבוקארעשטי. וכעת חופ"ק תל-אביב באה"ק, ורב בשכונת נוה צדק בבהכנ"ס קהל חסידים ברחוב רוקח, בעהמח"ס ש"ם הכהן על הספד ודרוש.
בהה"ג הצ' בוצ"ק ר' נתן דוד הכהן האלענדער זצללה"ה אבד"ק אמסאנא.