תקציר המבוא:

אודות המחבר

במבוא אין מובאים קורותיו של המחבר בשואה, קורות אלו מובאים במבוא לספר "יד שאול".
המחבר מזכיר בקצרה כי הוא הגבר אשר ראה בעני שבט עברתו, מיצה את כוס התרעלה וראה במו עיניו את שפלות האדם ואכזריותו. לעומת החורבן הנורא הוא בוש לספר על הצלתו, שהתרחשה אולי משום שלא היה ראוי להיות בין מקדשי השם.
הוא מסביר את שם הספר, "שרידי אש", ומתאר את גלגולם של הכתבים שנותרו לאחר שגורש מברלין לוורשה, אך נשתמרו בחירוף נפש על ידי תלמידו הרב אליעזר ברקוביץ. הכתבים כוללים רק חלק משעוריו בבית המדרש לרבנים בברלין.
בחלקו השני של המבוא המחבר מתאר את בית המדרש לרבנים בברלין, ואת השינוי שחולל מייסדו הרב עזריאל הילדסהיימר. הוא מנתח את היעדים ואת רעיונות היסוד של מוסד זה, מזכיר את העומדים בראש הסמינר ואת חלקם בהקמת דור חדש של רבנים ו"אינטלגנציה דתית".
בחלקו השלישי של המבוא מתאר המחבר את תוכן הספר, הכולל שני חלקים:
החלק הראשון של הספר עוסק בחוק השחיטה בגרמניה. טעם כתיבת הדברים הוא החשיבות ההיסטורית שיש לדיון הלכתי זה, בהיותו ביטוי למצב הקשה בגרמניה מחד גיסא, ומאידך גיסא – למאמץ של גדולי ישראל למצוא פתרון למצב.
החלק השני של הספר כולל תשובות שהשיב מישיבת מונטריי לאחר השואה, וכן תשובות שקיבץ מימי רבנותו בגרמניה. תשובות אלו הן זכרון לימים ההם וכן ראי לשיקוף החיים הדתיים והציבוריים של קהילות ישראל באשכנז. המחבר מקווה שריכוז הכתבים גם יצור קשר בין תלמידי הסמינר שהתפזרו בארצות רבות.

המבוא:

(עמוד 23)
פתח דברים זה של מו"ר הרב ויינברג זצ"ל מופיע בח"א של ההוצאה המוקדמת - שיצאה בשנת תשכ"א, הוא נכתב כפתח לשני החלקים הראשונים של הספר. בהוצאה המוקדמת, ח"א הכיל את תשובתו הגדולה על הימום בהמות ועל שחיטת עופות בחתיכת כל המפרקת, וח"ב תשובות בעניני אורח חיים ויורה דעה. הבאנו דברי מו"ר כהוויתן בפתיחה של ח"א בהוצאה חדשה זו, למרות שסדר התשובות השתנה לחלוטין - כמבואר בדבר המערכת.

בשער הספר

בפתח שער ספרי כפי פרושות לשמים בתפלת מודים להשי"ת אשר ברחמיו ובחסדיו הוציאני בעתו מגרמניא, ארץ הדמים, ומעיר ברלין שהפכה בימי שלטון הרשע והזדון להיות בירת הרשעות העולמית, ואף בהיותי בשביה, בגיטו הוורשאי ובמחנה הריכוז בגרמניא הצילני ברחמי הרבים מידי המרצחים, רוצחי עמנו ומשמידי רוב בנינה של יהדות הגולה. יהא שמו הגדול מבורך!

אני הגבר ראה בעני שבט עברתו. עברתי כל מדורי התופת הנאצי ימ"ש והרבה תלאות ופורעניות מצאוני. שתיתי ומציתי את כוס התרעלה, במו עיני ראיתי את מעשי הרצח השוד והחמס של רשעי-עולם הארורים, מעשי אכזריות ותעלולי רשע ומרמה בתוך חומות הגיטו ומעשי תועבה ונוול במחנות הריכוז וההסגר אשר לא נראו כמוהם מיום ברוא ד' שמים וארץ. בגיטו נתגלתה חית-האדם הגרמנית בכל נוולותה ורשעותה. ראינו בשפלותם של בני-אדם נטולי מצפון אנושי אשר אכזריותם עולה כמה מונים על זו של חיתו טרף. יסור יסרני ד' - לראות בענויים האיומים של מאות אלפי אחב"י קודם שנגאלו מענוייהם ע"י הכנסתם לכבשני האש ותאי הגז, ונרצחו במיתות שריפה הרג וחנק! ולמות לא נתנני! רק מתי מספר ניצולו מהתופת הנאצי הזה בנסי-נסים.

לעומת החורבן הנורא הזה, אשר אין דומה לו בהיסטורי' האנושית, של רובן ככולן של קהלות ישראל שנמחו נשמדו ונכחדו מעל אדמת אירופא המרכזית הצפונית והדרומית נוכח הטבח של ששת מיליוני נפש מישראל, ונוכח התבערה הגדולה הנוראה והאיומה שבה נשרפו חיים גדולי האומה, גאוניה, קדושיה וצדיקיה, רבניה וראשי ישיבותיה - רעדה תאחזני ובושה תכסה את פני לבוא ולספר על הנסים והנפלאות שנעשו עם אזוב קטן כמוני, אשר לא אדע במה לתלות נס-הצלתי, בוודאי לא מזכות יתירה, אלא ממיעוט זכות להמנות בין מקדשי השם הגדול והנורא.

ברם חובת ההודאה הוא חוק ההלכה הכתובה והמפורשה. ובכן - עלי להודות להשם שהחייני וקיימני והגיעני לראות ספרי זה מופיע לאור עולם.

קראתי את שמו "שרידי אש", כי כשמו כן הוא, שריד זעיר מהשריפה אשר שרף ד' את עיר הרשעות החבלנית והרצחנית. ונס גדול נעשה לספרי זה. כששה חדשים לפני מלחמת-העולם השניה נגזר עלי מטעם ה"גיסטאפו" הרשעה לעזוב את ברלין. לא ניתנה לי רשות לקחת עמי לא ספר ולא בגד ולא שום חפץ אחר. רק בכסותי לעורי יצאתי את העיר בלוית אחד מתלמידי. כל כתבי הרבים, בהם תשובות להלכה, חידושי תורה וביאורים בסוגיות, מחקרים במקצועות תורה שונים נאבדו כמעט כולם.

ורק חבילת-כתבים אחת ניצולה ע"י תלמידי היקר הרה"ג גדול בתורה ובמדע ד"ר אליעזר ברקוביץ, מי שהי' רב העדה הברלינית הגדולה ואח"כ בכמה ערים באנגלי' ובאמריקה ועכשי' משמש כרב ומורה בבית מדרש הגדול לתורה בשיקאגו. הוא שמר עליהם כעל בבת עינו, ובזמן שהותו בלונדון והעיר הופצצה ע"י -הנאצים ימ"ש והוא הוכרח להחבא במחבוא, לקח עמו את הכתבים ההם ולא הרפה מהם עד כלות המלחמה. כאשר נודע לו מקום מגורי החזירם אלי בשמחה. זכרה לו אלקים לטובה!

(עמוד 24)
הכתבים הניצולים הי' מבולבלים ומעורבבים ורבות טרחתי ועמלתי בהם כדי לצורפם ולצרפם ולהאחידם לספר. כתבים אלה נכנסו לספרי זה בשני חלקיו. הם כוללים תשובות לרבנים ולבעלי בתים ולמנהיגי קהלות על שאלותיהם וספקותיהם בעניני הלכות ובעניני תיקון מקואות ובנין בתי-כנסת ותיקון בתי-קברות וכיו"ב.

בספרי נאספו מפזוריהם גם חידושים וביאורים בסוגיות וביאורים לרמב"ם וראשונים שכבר נדפסו בקבצים ובירחונים שונים. רובי דבריהם נאמרו בע"פ בשיעורים הקבועים שהרציתי יום יום בבית מדרש לרבנים אשר בברלין לפני תלמידים, מקשיבים ומחכימים.

כאמור מכיל ספרי רק מיעוט מהתשובות הרבות שכתבתי בזמן שירותי כמורה לתלמוד ופוסקים בבית מדרשנו הגדול.

זכה בית מדרשנו הגדול שבראשונה נוסד ע"י רבנו הגדול הגר"ע הילדסהיימר זצ"ל לשם חינוכם וגידולם והכשרתם של המתעתדים לרבנות, להוראה ולמנהיגות בישראל, זכה ועלה ונתעלה להיות מרכז ההוראה, למוסד עליון לעניני הלכה ולעניני הנהגה קהלתית וציבורית. מיום שחזר הגר"ע הילדסהיימר, יליד העיר הלברשטאדט באשכנז, מרבנותו הראשונה בעיר אייזנשטאדט אשר באונגארן לארץ מולדתו ולעיר ברלין בירתה, התחילה תקופה חדשה בחיי היהודים באשכנז, אשר כבר הוצפה בזרם ההתבוללות האירופאית. בראשית ביאתו לברלין יסד את העדה החרדית "עדת ישראל" אשר ביחד עם העדה הנהדרה בפרנקפורט עמדו בראש תנועת התחיה הדתית שמטרתה היתה להחזיר עטרת היהדות ותפארת חיי המסורת הקדושה ליושנן. אח"כ יסד את בית מדרשו הגדול לתורה ולתעודה ועמד בראשו כל ימי חייו.

ר' עזריאל הילדסהיימר הי' גאון תלמודי (תלמידו של בעל "ערוך לנר") ובעל השכלה מדעית מקיפה. בשיבה אל מקורות היהדות בעיון ולימוד בש"ס ופוסקים ובספרות הגאונית והרבנית הגדולה ראה את הערובה היותר בטוחה להחזרת תפארת היהדות לקדמותה. אורה המבהיק של היהדות המקורית תדחה את הזוהר החיצוני של התרבות האירופאית החדשה. אבל הוא דרש מתלמידיו שבל יזניחו את העבודה בשדה חכמת ישראל על יסודות המסורה - הוא טען כי לא מספיק בימינו שהרבנים ידעו פרק בהוראות איסור והיתר, כשרות וטריפות, טומאה וטהרה שבוודאי הם יסוד היסודות בחיי-יהדות, אלא הם צריכים לעמוד בפני העולם הגדול ולהוכיח צדקת היהדות ואמתותיה הנצחיות בפני המדע החילוני.

על רבנים כנושאי דבר ד' להסביר לעמו ולעולם את דעת היהדות על כל הבעיות של המוסר, של המשפט ושל התיקון הסוציאלי שהדור החדש מתחבט בהם. עליהם להראות כי אין היהדות אוסף של חוקים ומנהגים דתיים לבד, כי אם כוח רוחני מכריע בחיי האנושיות, ומובן, כי אין להם להשאיר שום בעיה ושום התקפה מצד מדעי הטבע בלא תשובה הוגנת ומשכנעת. בהדגשה מיוחדת הראה הגר"ע הילדסהיימר על חשיבות הדרשה בבתי-כנסת ועל הכושר להופעה פומבית. לדרשה ולנאום יש השפעה גדולה בדור של תעמולה צווחנית. אי אפשר לרב בימינו להשתמט ולהתכווץ בקרן זוית של חדר למודיו, עליו לעמוד בשער, ועליו למצוא נתיב ללב הנוער המתגדל ומתחנך בבתי-ספר חילוניים ע"מ לקרבו ולהכניסו לעולמה הרוחני של תורת היהדות. הוא צריך לדעת את המתרחש סביבו בעולם המדע והספרות, את זרמי הרוח ההולכים ומתחדשים מתקופה לתקופה. בלא הכשרה שיטתית ובלא ידיעת שפת המחשבה המודרנית לא יוכל למצוא את הנתיב ואת המגע הנפשי לעולמו הפנימי של הנוער ושל בני הדור החדש.

לאמיתו של דבר ולמרות שמו הרשמי לא רצה הגרע"ה ז"ל ליצור מוסד מיוחד לרבנים ולמשמשים בקודש.

(עמוד 25)
בעיקר רצה ליצור מוסד לגידול אינטיליגנציה דתית. כשלון מיהדות בדורו נגרמה בעיקר בשל מחסור באינטיליגנציה דתית, כי כל אנשי האינטיליגנציה של אז היו כולם בלתי-דתיים והם גינו את החרדים והלשינו עליהם כעל מורדי-אור ומחוסרי-תרבות. הגאונים של אז שישבו על כסאות הרבנות בערים גדולות התבודדו בד' אמות של הלכה ובהם יצרו באמת גדולות ונפלאות בשדה התורה, אבל מתוך שהי' מבודדים אבד להם הקשר עם המוני בית ישראל. לא הי' ביניהם אנשים כמו ר' סעדי' גאון, כהראב"ע, או כהרמב"ם והרמב"ן ור"ח קרשקש, שידעו לחדור לתוך מבצרי המדעיות החילונית ולהוקיע את ריקנותה לעיני השמש.

מבין האינטליגנציה הזאת שהתחנכה בבית מדרשו של ר"ע הילדסהיימר צריכים הי' לצאת רבנים מוכשרים לתעודתם, להאיר את היהדות ולשמור משמרת התורה והאמונה וכל סגולות הקודש של אומתנו. והם הוכשרו לכך באופן שיטתי ויסודי.

במשך הזמן חרג בית מדרש זה ממסגרתו המצומצמת. תלמידיו נתמנו לרבנים בכל הערים הגדולות באשכנז כמעט ובכל ערי השדה והם שמרו נאמנותם ואהבתם לבית היוצר של תרבותם הרוחנית, התורנית והמוסרית. ר' עזריאל הילדסהיימר נעשה ליהדות המערב בבחינת רשכבה"ג. לא נעשה דבר גדול ולא הוכרעה הלכה למעשה ולא בוצע מפעל גדול מבלי שאול את פי "הרבי" (חרדי אשכנז כנוהו את ר' עזריאל בשם "רבי" סתם). הוא האיר את המערב בתורתו צדקתו וחכמתו. והוא זכה להעמיד תלמידים גדולים וחכמים מובהקים, מהם ישבו כסאות למשפט בערים גדולות (אמנה אחדים: הרב ד"ר מרדכי הורביץ בפ"פ ענ"מ, הרב ד"ר לרנר באלטונא, הרב ד"ר נחמי' נובל בפ"פ, הרב ד"ר חיים ביברפלד, הרב ד"ר עזריאל מונק, הרב פרופיסור ד"ר יחזקאל בנעט, הרב ד"ר יעקב פריימאנן, פרופיסור א. מיטוהאך, פרופיסור ד"ר פריימאנן, וכו' וכו') ומהם תפשו משרות גבוהות כראשי בתי-מדרש לחכמת ישראל וכפרופסורים במכללות אירופאיות, כולם קידשו ופיארו שם שמים ושם ישראל ברמתם הרוחנית הגבוהה ובדוגמת חייהם האישיים - והם קידשו ופיארו את שם רבם הגדול.

משמת ה"רבי" הזקן, זכרונו לברכה, עמד בראש בית המדרש תלמידו וחברו הגדול הגאון המופלא מרן ר' דוד צבי הופמן זצ"ל. על רד"צ הופמן אין צורך להרבות בדברים, הוא הי' גאון בתורה ואחד מאבות הראשונים של חכמת ישראל. שמו מפורסם וידוע למדי בין כל החוגים, ספרו "שו"ת מלמד להועיל" הוכר בעולם הרבני כספר פוסק ממדרגה ראשונה. וספריו המדעיים בכל מקצועות התורה והחכמה הם ספרי-יסוד לחקירה מדעית. החכם הסופר ר' א. מ. ליפשיץ כתב בראש הספר "ראיות מכריעות נגד ולהויזן" של הופמן ז"ל, שתורגם לעברית (ירושלים תרפ"ח) מאמר הערכה נלהב ומלא הערצה על ר' דוד צבי הופמן ז"ל.

ומי שזכה להכיר את רד"צ הופמן יודע כי אין בדבריו הפרזה כלשהי ורק אוסיף על יסוד הכרתי אותו, כי לא הניח כמותו בישראל.

בזקנותו, כשהרגיש הגרד"צ את תשישות כחו, ביקש שיוסיפו לו כח חדש במילוי התפקידים הגדולים של בית המדרש. מנהלי הסמינר מנו אז את הג"ר אברהם אלי' קפלן, אחד המיוחד בגאוני ליטא הצעירים, והוא נועד למלא את מקומו של רדצ"ה. לצערם וליגונם של תלמידיו ומעריציו הרבים לא ארכו ימי משרתו בבית המדרש לרבנים. אחרי עבודה פוריה ומבורכת במשך ארבע שנים נפטר הגראא"ק בט"ו אייר תרפ"ד. בן ל"ד היה בפטירתו.

ואני כאשר נקראתי לבוא ולעמוד במקום גדולים, לשבת על כסא מרום של גאוני ישראל ומאורי' ידעתי את מיעוט ערכי, שאין אני ראוי לחוות דעה ולהכריע הלכה לרבים, לא יכולתי להשתמט מלקבל עלי עול ההוראה הכפולה, משימה אחראית זו הוטלה עלי ע"י חבר המורים של בית מדרשנו וע"י הקוראטוריון של בית המדרש שהי' מורכב מרבנים גדולים ואנשים מפורסמים. יגעתי בכל כחי ובאימוץ העיון להוציא הלכה ברורה, ובשאלות החמורות ביקשתי את הסכמותיהם של גדולי-הדור והם נענו לי, וכמעט תמיד הסכימו עמדי.

(עמוד 26)
ספרי זה בשני חלקיו הוא פרי עמלי הרב בתורה ובהוראה. חלקו הראשון מכיל את התשובות על הימום הבהמות קודם שחיטתן ועל חתיכת המפרקת בשחיטת עופות. אלה הן תשובות לשאלות שהסעירו בשעתן את העולם היהודי כולו, ושבהן הי' תלויות חיי אלפי נפשות בגרמניא הארורה, אשר כבר בראשית מלכותו גזר צורר היהודים המזוהם, ימ"ש וזכרו, על השחיטה הכשרה והמקובלה, וברשעותו זמם להכרית אוכל בשר מפי היהודים. ברוך השם שהתשובות ההן חדלו להיות להן ערך מעשי כל שהוא. כבר בימי הגזרה הרעה קבלו אחב"י בכל ארצות פזוריהם שלא לשנות שינוי כל שהוא מאופן השחיטה הנהוג בישראל מדורי-דורות. ועם ישראל קדושים הם וחלילה להם לנגוע אף כחוט השערה במסורת הקדושה אשר עליה הורגנו ועליה מסרו נפשותיהם אבותינו ואבות אבותינו בכל שנות גלותנו.

ולא נמנעתי מלפרסמן, משום חשיבותן ההיסטורית, לפי שיש בהן זכר להיאוש המר שתקף את המוני בית ישראל ואת החרדה הגדולה של רבני ישראל אשר חרדו לחתור ולמצוא הצלה ופיקוח כל שהוא לנפשות רבבות ישראל, וזכר לגבורה הנפשית של גדולי ישראל לעמוד על נפשם ולא להכנע לגזירות של שונאי ישראל, אשר מתוך שנאתם הכבושה מעלילים עלילות רשע על עם ה' ותורתו הקדושה.

בחלקו השני כינסתי התשובות שכתבתי לשואלים באשכנז ושאר ארצות, רובן נכתבו בשנות שירותי כרב ומורה בבית מדרש לרבנים בברלין ומיעוטן - לאחר שיחרורי בעו"ה ממאסרי ומשבייתי במחנה ההסגר ולאחר שמצאתי מנוס בעיר מונטרה השלוה. הכנסתי כל מה שהשיגה ידי להשיג, הן מה שנמצא בחבילת הכתבים שניצולה ע"י תלמידי הנ"ל, והן מה שחיברתי עפ"י רשימות קצרות שהמציאו לי עפ"י בקשתי תלמידי לשעבר. לצערי לא נענו כולם לבקשתי, אבל עודני בתקוה כי יעשו זאת בעתיד וברצות השם לחייני ולקיימני אשתדל בל"נ להוציא חלק שלישי של תשובות וחדושי תורה.

בספרי כונסו אף מכתבים שאין בהם לא עקירת הרים ואפילו לא חידושים גדולים, אבל יש בהם משום זכר הימים, ימי שלוה ופריחה וימי מצוקה ודכאון, שבהם זכיתי לשבת על כסא ההוראה של גדולי ישראל, ואולי ישמשו גם כעין ראי לשיקוף החיים הדתיים והצבוריים של קהלות ישראל באשכנז, אשר ליגוננו הגדול נכחדו ועברו מן העולם. מהם יראו בני הדור הבא את המצב הרוחני של מנהיגי ישראל ורבניו בגרמניא, אשר ביושר לבם וביראת ה' הקדושה שפעמה בנפשם אזרו שארית כחם לשמור על גחלת היהדות שלא תכבה ח"ו בצוק העתים.

ורעיון-לואי מפעם בלבי: תלמידי בית מדרשנו נתפזרו לכל רוח ולכל קצווי העולם, אולי ישמש להם ספרי זה מעין קשר ואיגוד, מתוך זכרון הימים הראשונים שבהם הי' קשורים והדוקים לבית מדרשנו והשראתו הרוחנית היתה יקרה בעיניהם.

בית מדרשנו הגדול חרב בעו"ה, אבל זכרו הקדוש לא יסף מקרב לב תלמידיו, רבים מהם עלו לגדולה ומכהנים פאר בערים גדולות בכל רחבי העולם היהודי ומקדשים ומפארים שם ישראל ושם תורתנו ואמונתנו, ואחרים עלו לארצנו הקדושה ופועלים כרבנים כמורים ועומדים בראש החינוך הדתי, ואחדים עומדים בראש השלטון הממלכתי וכולם עושים חיזוק לתורת ישראל בארץ ישראל. יהא שמו הגדול ברוך ומבורך.

יעמוד נא ספרי זה כמצבה צנועה לבית מקדש מעט שבמשך שמונים שנה הפיץ תורה ואורה לפזורי ישראל.

המחבר