אבן יחזקאל - ר' אברהם וינפלד

הספר יצא לאור בניו יורק בשנת תש"י
נושא הספר: דרושים על מועדי השנה
מיקום המבוא בספר: הקדמה - בעמודים: 12 - 7

תקציר המבוא:

המבוא עוסק בתיאור קורותיו של המחבר בזמן המלחמה:
נולד בקאשוי שבהונגריה, והיה נער בן ארבע עשרה כשפרצה המלחמה. מסופרים בהרחבה: המעבר לגטו, המשלוח לאושוויץ, רצח בני משפחתו, המעבר למחנה מעלק והתנאים הקשים ששררו במחנה, צעדת המוות.
המחבר מציין את הבטחון והאמונה בה' ככוחות שהחזיקוהו בשעות הקשות, ומוסיף ששמח כי הוא שייך לעם הנרדף ולא לעם הרודף.
המחבר מתאר את רגעי השחרור ומכנה אותם "נס תחיית המתים". חשב כי לאחר המלחמה יחזרו כולם בתשובה, אולם משלדאבון לבו נוכח לראות שרבים פרקו עול, נדר נדר לספר מעשי ה' וחסדיו ולקדש בכך שם שמים.

המבוא:

אבן יחזקאל

(עמוד 7)
ואם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי הקיר, לכן אל ידוני אותי לחובה, ואקוה שימצא ספרי חן בעיני כל מי שיעיין בו, ויראו כולם מעלת הספר ולא חסרונו, ויתקדש שם שמים על ידי, להרים קרן התורה ולחזק ידים הרפות לשמירת התורה והמצות עד ביאת גו"צ בב"א:

חסדי ה' אזכור, תמיד תהילתו בפי על כל החסד אשר עשה עמי, אילו פי מלא שירה כים ולשוני רינה כהמון גליו לא אוכל להודות על אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות נסים ונפלאות
שעשה עמדי מנעורי עד היום הזה, הן בן י"ד שנה הייתי בשנת תש"ד בעת אשר חילי גרמנים הארורים ימ"ש באו לעיר מושבי קשאוי יצ"ו אשר במידנת אונגארי', מיד התחילו הצרות והגזירות על היהודים יושבי מדינתינו, כאשר שמענו מקודם מהגזירות על אחינו בארץ פולין וליטא כן בעינינו ראינו, אין לך יום שאין קללתו מרובה ממחרתו, בכל יום ויום גזרו עלינו גזירות חדשות, הצרות החדשות משכחות את הישנות, היינו ללעג ולקלס לשכנינו הגוים שאתמול היה ידינו תקיפה עליהם, כולם צחקו על משבתינו עבדים משלו בנו ופורק אין מידם, כן עברו עלינו ג' שבועות, פתאום נגזרה גזירה חדשה שכל היהודים יעזבו ביתם ורכושם וילכו לשטח ידוע בעיר ושם יהי' מסוגרים בגיטו, מי יוכל לספר ולצייר המראה הנורא הזה שראינו אז, איך משפחות שלימות אבות ובנים זקנים וזקינות עם ילדים קטנים הלכו ברחוב העיר עם חבילות חבילות חפצים על כתפיהם, עזבו לאחרים חילם ביתם ורכושם להפקר, כולם אמרו קח לך הרכוש והנפש תתן לי, החיים בגיטו היה קשה מאד, והעיקר המורא והפחד מה יהי' למחר כי מי יודע מה יולד יום, - אמנם כל הצרות הללו לא היה כ"כ קשה לסובלם כי עכ"פ היינו יחד כל בני משפחתינו אבי ואמי אחותי כולנו יחד קבלנו כל היסורים באהבה, רק אחת היה בקשתינו מהשי"ת שלא נפרד זה מזה עד עולם, יחד נסבול כל מה שנגזר עלינו, - אבל רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, מדת הדין נתגברה, ביום אחד כאשר הבוקר אור והחיות בדמות אנשים מחילי הנאצים ימ"ש הגיעו לגיטו והעבירו קול במחנה "יהודים ארורים קומו צאו מן המקום הזה" כל איש ואשה יעמוד בשורה אחת ברחוב הגיטו, וכאשר יצאנו לרחוב ראינו לפנינו קרנות-בקר וצוו אותנו תיכף ומיד בלי כל שאלות ומענות לכנוס בתוך הקרנות שבעים שמונים איש, וכאשר נתמלא הסכום חתמו העגלות בחותם בתוך חותם, ארבע ימים נסענו כן אחד על חבירו אפילו מקום צר לא היה לנו, עמדנו צפופים לחם לא אכלנו מים לא שתינו, ביום הרביעי ראיתי שאבי ז"ל מוציא ממקום מוצנע איזה סכום ממון ושרפו באש קטן שעשה כדי שלא יפול ביד הרשעים, ואני שאלתי אותו, מדוע אתה עשה כן אבי, הלא הממון היו במקום שאין יד הרשעים שולטת בו, והשיב לי, איתא בזוהר הקדוש אית מאן דפרע בגופא ואית מאן דפרע בממונא, והלואי שני' אנחנו מאותם שנפרעים בממונם, אז נתקיים בנו הפסוק כספם בחוצות ישליכו במלא מובן המלה. ובאמצע יום הרביעי, הוא היום אשר לא ישכח מזכרוני כל ימי חיי, הוא יום כ"ח לחודש אייר, יום אשר נהפך לאבל וליגון, ביום זה הגענו להעיר הארורה אוישוויץ הידועה מקום חושך וצלמות, מיד כאשר יצאנו מהקרנות ראינו לפנינו שחיות רעות בדמות אנשים סבבו אותנו והכו אותנו במכות קשות ואכזריות לפנינו עמדו איזה מהס"ס ואחד מהם שבט מושל בידו, וכבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו, כן העביר אותנו כצאן לטבח יובל, ולמי שהראה לילך לימין זה הלך לצד החיים ולמי שהראה לילך לשמאל זה הלך למיתה,
(עמוד 8)
ובאיזה רגעים מצאתי א"ע לבדי, אבי ואמי עזבוני, רק אני נשארתי בין הצעירים אשר עלינו נגזר להשאר בחיים הקשה ממות, אבי אמי ואחותי יחד עם אלפים מאחינו בני ישראל בני עירנו נהרגו ונשרפו ביום זה, - מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה על חורבן בת עמי, על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים איך ניטל ממני עטרת ראשי אבותי היקרים הקדושים והטהורים, אוי מי יתן לי תמורתם, כל זהב וכסף לא ישלמו ערכם, - ביום זה התחילו לי הצרות האמיתיות, יתום קטן נשארתי במחנות שונות נתגלגלתי עד שבאתי למחנה אחת ושמה מעלק (אותיות עמלק) אשר במדינת אסטרייך, העבודה הייתה קשה מאד והממונים הכו אותנו במכות משונות על כל דבר קטן, בבוקר אמרנו מי יתן ערב, ובערב אמרנו מי יתן בוקר, המות עמד לפנינו פנים אל פנים, בעיני ראיתי איך נפלו גבורים תחת ידי הרשעים הנאצים ימ"ש מרעב ומעבודה קשה, אנשים אשר בבוקר יצאו למלאכתם בריאים וחזקים, הובילו אותם בחזרה לערב כגוססים סמוכים למתים, חיי האדם לא היה כאן שוה כלום, אפילו כצאן ובקר לא נחשבנו, בכל יום מתוך כשמונים אנשים, בכל חודש הביאו אנשים חדשים כדי למלאות סכום המתים שלא יחסרו לעבודתם, האמת אגיד שאני בעצמי לא אוכל להבין ולפרש מאין לקחתי הכח והעוז להתחזק ולהשאר בחיים, בעת אשר לגבורים ממני לא היה כח זה, רק זאת אוכל להשיב אל נפשי, רק בזאת אמצא תשובתי "אמונתי ובטחוני בה' הטוב היה כוחי", ומעולם לא נתעוררו בלבי מחשבות של יאוש לאמר בין כך ובין כך אבדתי, אפילו בעת שהייתי במחלה נוראה רח"ל מחלת שלשול עם דם שהיה קרוב למיתה ורחוק לחיים ותשעים חלקים מהחולים במחלה זו מתו, אפילו אז כשחרב חדה היתה מונחת על צוארי לא נתיאשתי מן הרחמים, האמת ניתן להאמר שמימי לא הרגשתי שמחה גדולה בזה שאני יהודי כמו שהרגשתי בימים הללו, בלב מלא שמחה גילה רינה ודיצה אמרתי בכל יום "אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו", שמחתי שזכיתי להיות יהודי מזרע אברהם יצחק ויעקב, מעם הסובל צרות רבות בכל משך זמן קיומו, לא אמנע מלהעלות על הכתב מעשה קצרה שמראה גדולתן של ישראל שזכרנו בלילות שמך ה' ר"ל אפילו זמן החשכות והמרירות ביטחו בה' בכל לבם ונפשם, והמעשה שהיה ביום שמחת תורה יחד עם חמשים בחורים צעירים כבני ט"ו-ט"ז נשארנו במחנה, מחמת איזה סיבה לא שלחו אותנו ביום זה למקום העבודה, אמנם מחמת רשעתם לא הורישו לנו לכנוס לבית רק הוכרחנו להיות ברחוב המחנה, למרות שהקור היה גדול מאד, הם לא חשו לכל זה, כי אדרבה זה היה רצונם לענות אותנו בכל האפשר, ואנחנו עמדנו בקרן זוית אחד ודחקנו את עצמינו אחד אל חבירו כדי להתחמם קצת, וכאשר עמדנו כן דברנו וזכרנו ימים מקדם בעת שהיינו כולנו בביתינו עם משפחתינו ומה נהדר ומה נאה היה שמחת אחרון של חג, ובתוך דיבורים אלו נפלנו בהתלהבות גדול מאד עד שכמעט שכחנו באיזה מקום אנחנו, והתחלנו לרקוד ברקידה של מצוה בכל כוחינו ופתחנו פינו בשיר אשרינו מה טוב חלקינו וגו' וטהר לבנו ועוד כמה שירים, ומי יודע כמה שעות היינו רוקדים כן לפני ה' אם לא שהרשעים ראו אותנו והתנפלו עלינו במקלות ורצועות והקיצו אותנו משנתינו המתוקה, - עובדא זו צריכה לימוד גדול כי בה מוסר השכל מה זה נקרא אהבת ה' במסירת נפש ממש, ובאמת רקידה זו נתנה לנו כח הרבה, וזה היה מזון רוחני לנפשינו, - פנים חדשות ראינו אז בדברי ר"ע שאמר כל ימי הייתי מצטער על מקרא זו אימתי יבוא לידי ואקיימנה ועכשיו שבא לידי
(עמוד 9)
לא אקיימנה, בזיתי בלבי את כל הגרמנים ימ"ש החושבים שיעלה בידם להשמידינו שלא יזכר שם ישראל עוד, טפשים גדולים ושוטים הם, חשבתי, וכי לא שמעו, וכי לא קראו לדברי הימים של עם ישראל שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו והקב"ה הצילנו מידם, וע"י מחשבות אלו באתי להחלטה שעלינו לעשות כל מה דאפשר להשאר בחיים, אדרבה נגד רצון שונאינו החושבים לאבדינו, - דברי הנעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה, היו מטרת כל יהודי חרדי במחנות הגרמנים, רק אחת שאלתי מאת ה', ורק אחת היתה בקשתי שאזכה להשאר בחיים, אבל לא למעני, (כי למה לי חיים כזאת אחר שידעתי שאבדו אבותי היקרים), רק "למענך אלקים חיים", כדי שאוכל לספר מעשי ה' ולהגיד שבחיו בשער בת רבים. (אל תחשדוני קורא חביב שדברים אלו נאמרו בדרך גוזמא או שרצוני להתפאר חוץ לכלי"ש, כי הרגש הזה היה בלב היהודים החרדים היותר פשוטים, ואולי היה זה חסד מהשי"ת שכנגד הצרות והיסורים בגשמיות, היטב והרחיב לנו קצת ברוחניות). כן עברו עלינו עשרה חדשים של יסורים צרות ויגון ואנחה מצד אחד, ואמונה בטחון ותקוה מצד אחר. - אחר שעבר עלינו חג הפסח*) שנת תש"ה, הגיעו אלינו בשורות טובות שחיל רוסיא מתקרב בכל יום, ואם לא יבוא שום דבר בינתיים נוכל לצפות לישועה שבעוד שבוע אחת נהי' משוחררים, אמנם רשעים הללו אפילו בפתחו של גיהנם אינם חוזרים בתשובה, ואפילו עתה שחרב חדה היתה מונחת על צוארם, לא נתיאשו מנצחון, ולכן התחילו להוליך אותנו ממקום למקום כדי לנוס מחיילים המנצחים, רבים חללים הפילו באמצע הדרך, כי צוו לנו לילך במהירות מאד, וכל מי שאספו כוחותיו עד שלא היה יכול לילך יותר וישב קצת לארץ, שוב לא עמד, כי נהרג מהרשעים ימ"ש, כן הלכנו איזה אלפים איש עד שבאנו למחנה אחת בכפר גאנצקירכען, באמצע היער בנו איזה אהלים מעצים, ודחפו אלף איש בכל א' מהם, המקום היה צר כ"כ שבבית שדחפו אלף איש לא היה מקום בריוח אפילו לחמשים, תסמר שער ראשי בכתבי שורות אלו, א"א להעלות על הכתב דברים הנוראים האלה, איך שכבו מאות ומאות בני אדם מתים בכיפה אחת, ובכל יום נתגדלה הכיפה במדה גדולה כ"כ עד שלא הספיקו לקברם, אז נתקיים בנו הפסוק טובים היו חללי חרב מחללי רעב, הרעב היה גדול כ"כ עד שנעשו בני אדם נפוחי פנים, אכלו בשר בנ"א המתים אע"פ שידעו בבירור שמזה יחלו וימותו, מ"מ הצלה פרטא מיהו הוה להקטין הרעב קצת, - כן הייתי שם ג' שבועות עד שבא יום הגדול שריחם ה' על שארית עמו ישראל, והציל אותנו מבין שיני האריות בעש"ק כ"א אייר תש"ה בין הערבים הגיע אלינו הבשורה הטובה שהרשעים השומרים אותנו מסביב המחנה עזבו אותנו, ושחיילים האמריקנים מתקרבים, הרושם הגדול שנעשה ע"י בשורה זו מובן לכל, ראינו אז תחית המתים ממש, אנשים גוססים סמוכים למיתה פתאום עמדו על רגליהם כאנשים בריאים, מרוב שמחה ברכנו לה' הטוב ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, ושעשה לי נס במקום הזה, כולנו אמרנו שירות ותשבחות לה' הטוב כל אותו הלילה על שחמל עלינו וגאלנו ממות לחיים ומעבדות לחירות. - כתבתי כל זאת זכרון בספר למען ידעו דורות הבאים מפרק נורא זו בדברי הימים של עם ישראל, ולמען נדע שחסדי ה' לא תמנו ולא
(עמוד 10)
כלו רחמיו ובצר לנו ומצאתנו צרות רבות שמע לקול תפלותינו, והושיע לנו, כן ירחם ה' עלינו ויגאלינו בגאולה שלימה בב"א:

אמנם לדאבונינו בדבר אחד טעיתי, כי בכל הזמן שהייתי תחת יד הרשעים ימ"ש חשבתי שאחר הצרה הגדולה הזאת בודאי יבוא תרופתינו, ובודאי יודו וידעו ויבינו כל ישראל שכלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, ובודאי כולנו נעזוב את דרכינו הרעים ואת חטאינו הקודמים ונשוב אל ה' אלקינו בכל לבנו ובכל נפשינו, כי תכלית כל היסורים והגזירות והעמדת מלך קשה יותר מהמן הוא כדי שעי"ז נתעורר לתשובה כמו שנאמר בצר לך ומצאוך צרות רבות ושבת אל ה' וגו', אמנם אחר השיחרור ראינו ההיפך, לא רק שעולם כמנהגו נוהג ולא נתעוררו לשוב לה' כנ"ל, אלא אדרבה עוד הוסיפו סרה להקשות על ה' ועל משיחו, הרבה אנשים שלפני המלחמה היו יראים וחרדים נעשו עכשיו כופרים גמורים עוברים על כל התורה והמצות, באמרם, איה ה' אשר אשמע בקולו, אם הוא לא שמע לקול שעוות המיליונים מעמו ישראל אנשים נשים, וטף אשר לא ידעו בין טוב לרע אשר לא טעמו טעם חטא, וכהנה קושיות רבות, אוי לאזנים שכך שומעות, הלא אחינו הם, איפה הם טועים רח"ל, - וכאשר התבוננתי בחזיון מחריד הזה אמרתי במחשבתי רבונו של עולם למה הכיתנו ואין לנו מרפה, הלא תכלית כל הצרות הם לטובתינו כדי לרפאותינו מעונותינו שהם חולי הנפש רח"ל, אבל אם בין כך אין לנו בזה שום מרפה כי אין אנו חוזרים בתשובה, א"כ למה הכיתנו? וכי לשוא הכית את בניך, אם מוסר בין כך לא לקחו? - ירידת הדת היתה פלאים ממש, ההפקרות והמינות גדלה מאד, בימים הראשונים אחר השיחרור אם ראו שאחד מתפלל או מניח תפילין חשבו אותו למשוגע ולחסר דעה, ובאמת מעט מעט זעיר שם זעיר שם היו משוגעים אלו, הרוב היותר גדול היו חכמים בעיניהם, הקשו ערפם לכל מצות התורה, בני ציון היקרים בחורי חמד אשר היו תלמידי ישיבות צחקו על התורה והמצות, אני הייתי אז נער בן ט"ז שנה אבל לבי דאב בקרבי על חורבן וירידת דתינו, שאלתי את עצמי, וכי זה היה התכלית והתוצאה של החורבן הגדול אשר עברנו? החיים כזה נבנה על קברות אבותינו הקדושים והטהורים שמסרו נפשם על קידוש ה'? לא ולא אלף פעמים לא, היתה החלטתי. לא אהי' כפי' טובה להשי"ת על כל הטוב והחסד אשר עשה עמי עד היום הזה, בימים ההם גמרתי בדעתי שנדרי לה' אשלם נגדה נא לכל עמו, מה שנדרתי ואמרתי לגבוה בהיותי במחנות הנאצים ימ"ש לספר מעשי יה ולקדש שמו המחולל בעוה"ר, נא עביד קודשא בריך הוא ניסא למגנא. - אם ששת מליונים מאחינו הקדושים נהרגו ונשרפו על קידוש שמו ית' ואני הקטן נשארתי חי, בודאי לשם איזה מטרה ותכלית הניחו אותי בעוה"ז, ולכן אקדש את כל חיי בלתי לה' לבדו, ללחום במלחמת ה' ולקיים צוואה הרוחניות של אבותינו הקדושים להמשיך את שלשלת הזהב, להרים דגל התורה והאמונה, לקרב הרחוקים ולקבץ הנדחים להכניסם תחת כנפי השכינה, ויהי רצון שאזכה להוציא אל הפועל, מחשבתי להיות ממזכי הרבים, ויתקדש שם שמים על ידי, וידע כל פעול וכו' עד שיתגלה כבוד מלכותו עלינו בב"א:

אברך את ה' אשר יעצוני לחבר ספר זה לכבוד שמו ית', ולזכר נשמת אדוני אבי מורי איש תם וישר ר' יחזקאל שרגא בן פרץ הי"ד, ואמי מורתי הטובה לה' ולאדם מרת לאה בת ר' יעקב מרדכי הי"ד, ואחותי היקרים, הילדה שיינדיל פרימעט הי"ד,
(עמוד 11)
והילדה רבקה בריינדיל הי"ד, שנשרפו ביום אחד כ"ח לחודש אייר שנת תש"ד לפ"ק, עם זקני וזקנותי דודי ודודתי כמאה נפשות ממשפחתי שנשרפו על קידוש ה' ע"י הנאצים הארורים ימ"ש, אנא ה' נקום נא נקמת דם עבדיך, הרם קרן ישראל עמך, כדי שלא ישאלו עוד איה גבורתיך, וכדי שנחזיר ליושנה את עטרתיך:

ספרי זה מיוסד על כל מועדי השנה, בכל מועד סדרתי חידושים דרושים ופירושים מה שחדשתי בעזר צור ישועתי, על מקראי קודש בתנ"ך ועל מאמרי חז"ל על המדרשים ועל הפיוטים שיש להם שייכות עם אותו החג, ובאיזה מקומות כתבתי קצת חידושי הלכה בסוגיות השייכים אל המועדים, ובחג הסוכות הארכתי קצת בחידושים ודרושים בעניני כל האושפיזין קדישין, - (יסלח לי הקורא אם ימצא כמה פעמים המאוחר במקרא מוקדם בספרי או בהיפך, כי כלל גדול ידוע שאין מוקדם ומאוחר בתורה, והחידושים כתבתי בסדר שחידשתי אותם), הכל כתבתי בלשון צח וקל למען יהיה דבר השוה לכל נפש, ובמהירות ירוץ בו הקורא, כי ידעתי מיעוט ערכי כי אנכי עפר ואפר ולא לגדולים וחכמים כתבתי ספרי זה, והם לא צריכי לדידי, כי אם לבעלי בתים שהם טרודים בכל השבוע על המחיה ועל הכלכלה, ודבר בעתו מה טוב להם להביט בספר שאין צריך ידיעה רבה ויגיעה גדולה, - עוד זאת אחרת אבקש מהקורא, באם ימצא איזה דברים שכבר קדמו אותי בספרים אחרים, אל ידוני אותי לכף חובה שרצוני חו"ש להתלבש בטלית שאינו שלי, כי באמת חפשתי בהרבה ספרים והרבה מחידושי מחקתי מהכתב יד בראותי שכבר קדמו אותי בהם, אבל מי יכול להיות אחראי בשביל כל הספרים שנדפסו בכל הזמנים ואף אם יחפוש אדם כל ימי חייו לא יעבור על כולם:

קראתי שם הספר "א'בן יחזקאל" לרמז שמי ושם אבי ז"ל, אברהם בן יחזקאל וגם לרמז שהאבן הזה שמתי מצבה על קבר אדוני אבי מורי ר' יחזקאל שרגא הי"ד כנ"ל:

יזכור אלקים את נשמת חמי ר' חיים ישראל בן ר' שמואל יעקב ז"ל, שנפטר ביום אסתר תענית תרצ"ח, ואת נשמת בנו הילד שמואל יעקב ע"ה, ואת נשמת חמתי שיינדיל הי"ד בת ר' שלום צבי ז"ל שנשרפה על קידוש ה' יחד עם ד' בנותיה, הילדה דבורה, מאלא עטעל, שרה הי"ד, אותה ואת בנותיה כולם ביום אחד, ביום ב' דשבועות שנת תש"ד, ראה ה' והביטה למי עוללת כה, ילדי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ארץ אל תכסי דמם ואל יהי מקום לזעקתם עד ישקיף וירא ה' משמים וינקום נקמתינו ויאמר די לצרותינו ויגאלינו בגאולת עולם בב"א:

טרם אסיים לדבר אודה לה' על החסד שעשה עמדי שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה לראות ספרי זה יוצא מביהד"פ, במה אכף ובמה אקדם, שבח ושירה לאלקי קדם אשר מאוצר מתנת חנם חנני לחבר ספר זה, ואקוה שימצא ספרי חן בעיני אלקים ואדם, וכל מי שיעיין בספרי ימצא בו בעזה"י קצת דברים נכונים הראויים להאמר, ויתעורר על ידי לתשובה ולמעש"ט אהבת ה' וישראל, וזה יהי' חלקי ושכרי מכל עמלי:

מנשים באהל תבורך זוגתי היקרה הצנועה המהוללה הרבנית עטיא רבקה תחי' שהיא עומדת תמיד על ימיני לסמכיני ולחזקיני בלימוד התורה ובכתיבת ח"ת, וממעטת בהוצאת הבית כדי שאוכל ללמוד בהרחבת הדעת בלי דאגת פרנסה, הקב"ה יאריך ימיה ושנותיה ויחד נזכה לעלות לציון ברינה בב"א:

(עמוד 12)
אודה לה' כי טוב, על אשר בירך את עבדו אברהם בכל, כדרשת חז"ל בכל זה בת, כי כצאתי מבית הספר בגמר הדפסת ספרי פקד ה' את זוגתי וילדה לי בת תחילה, וקראתי שמה בישראל לאה תחי' אחר אמי מורתי הי"ד, ויהי רצון שנזכה לגדלה לחופה ולמעש"ט או"א:

ואני תפלה לאל חי שכשם שעזרני עד כה להיות מיושבי בית המדרש ולחדש חידושים בתורה, כן יזכני גם להבא ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהתחיל ולסיים ספרים אחרים, להרביץ תורה וטהרה בישראל להרחיב גבול הקדושה ולהגדיל תורה ולהאדירה עד ושבו בנים לגבולם ע"י משיח בן דוד בב"א:

כ"ד המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה,

הק' אברהם וויינפעלד
(המחבר)

יום ה' לסדר ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, כ"ט לחודש שבט, שנת תש"י לפ"ק.

מודעה רבה לאורייתא
בכל מקום שנזכר שם גוי או עכו"ם בספר זה, הכוונה על העמים הקדמונים אשר כפרו באמונת אל אחד, אבל לא כן העמים אשר אנחנו יושבים בצילם, המטיבים עמנו והנותנים לנו חופש וחירות בארצם, אדרבה ואדרבה מצוה להתפלל בשלומם שירים ה' קרנם וידבר עמים תחתיהם, ובימיהם ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח אכי"ר או"א.

תודה רבה
למר. יהושע אברהם קראטשאק נ"י ולזוגתו מרת מלכה ליבא תחי' על עזרתם להדפסת הספר
ויהי רצון שיהי' משכורתם שלימה מעם ה' ויתברכו בכל טוב ברוחניות ובגשמיות, באריכת ימים ושנים עד ביאת גוא"צ בב"א.