תקציר המבוא:

אודות המחבר

הספר כולל חמישה חלקים, שלכל אחד מהם הקדמה ומבוא נפרד, במבואות אין תאור מפורט של קורות חייו של המחבר.
המחבר שהה בגטו קובנא, היה בן בית אצל ר' אברהם כהנא רבה של קובנה, והיה נוכח בעת שהוצגו השאלות בפני הרב.
המחבר רשם את השאלות על פיסות נייר, והעלה אותן בספר זה.

במבוא לחלק א' המחבר מסביר את מניעי הוצאת הספר לאור:
כדי להראות לעולם אות ומופת של עם הממשיך לחיות ולקדש את חייו על פי התורה בלבד, גם כשחרב חדה מונחת על צווארו. וכדי להציב יד ושם לקדושי השואה.

במבוא לחלק ב' הוא מציין את המכתבים הרבים וההסכמות שקיבל לספרו ואת העידוד שקיבל לפרסם שאלות אלו, המציגות תמונה מקיפה של יהדות ליטא בשעותיה הקשות, ובכל זאת ממשיכה לשאול שאלות בעניני הלכה גם כשהיא עומדת בשערי המוות.
בהמשך, המחבר מזכיר את החובה "זכור את אשר עשה לך עמלק", בייחוד לאחר שזרעו של עמלק והאומות מנסים להשכיח את ההשמדה ולהכחישה ללא הרף.

במבוא לחלק ג' המחבר מרחיב את הדיון בענין זכירת עמלק, ומוסיף שחייבים ב"זכור" דווקא בתקופת המנוחה והנחלה. הוא מביע כאב על מעמדה האיתן של גרמניה בעולם, דבר המבטא כי העולם חש שנמחלו פשעיה. המחבר מביא את פרעה מלך מצרים כדוגמה לכך שבלא אמונה - השכחה מצויה.
המחבר מוסיף כי לחלק זה מצורף כנספח הספר "אמרי אפרים", הכולל קובץ שעורים שנתן אחרי השחרור במחנות שונים.
המחבר מציין מזווית שונה את אמונתה האיתנה של יהדות ליטא בכל המצבים, ומשווה אותה למצב עם ישראל בתקופות שונות בהסטוריה.

במבוא לחלק ד' המחבר מביא את שירת עם ישראל לה' גם מתוך הסבל והצרות. הוא מוסיף כי לכרך זה של הספר מצורף שו"ת "חסדי אפרים" - שעורים שנתן אחרי שעזב את ליטא במחנה הפליטים בעיר ולס, אח"כ בזלצבורג ובאינסבורג, וגם ברומא. השיעורים נלמדו מדפי גמרא בודדים שעברו מיד ליד.
המחבר מתאר את השתתפותו בהקמת בית יתומים, בחידוש הקהילה בקובנה בקבלו עליו את עול הרבנות שם, בבניית מקווה טהרה ובהבאת אלפי קדושים לקבורה.

במבוא לחלק ה' המחבר מציין כי כרך זה של הספר כולל שאלות ותשובות מקונטרס "מעמק הבכא", שלא ניתן היה להוציאו לאור כיון שהיה כתוב על נייר שכמעט שאי אפשר היה לקרא בו ולא ניתן היה לצלמו.
חלק זה יוצא לאור בעיקר כנגד רבוי המכחישים את השואה. המחבר מוסיף כי אמנם חובה עלינו למחות את זכר עמלק, אך גם הקב"ה מצטרף למחיה והוא זה שימחם כליל מתחת השמיים.

המבוא:

(עמוד ה)
הקדמה

ממעמקים קראתיך ה' (תהלים ק"ל)

מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, אודה לה' כי טוב בשיר מזמור בכל לב, ובמקהלות ארומם שם קדשו בהלל וזמרה, ואת אדון הנפלאות אברך, על שהחיני וקימני והגיעני לזמן הזה, לברך על המוגמר, הכרך החמישי של ספרי שאלות ותשובות ממעמקים.

רוב השאלות ותשובות הבאות כאן, נלקחו מקונטרס "מעמק הבכא" הנספח לספרי "דברי אפרים", הן היו השו"ת הראשונות שזכיתי בחסדי השם ונפלאותיו לפרסם ממה שנשאלתי בגיטו קובנה ומה שהצלחתי בע"ה להציל.

כל השו"ת הללו היו בגדר של שפוני טמוני חול, והיו דומות לדיו כתובה על ניר מחוק, כי הניר היה ניר של עטיפה שאינו ראוי לכתיבה וממילא גם הכתב כמעט שלא ניתן היה לקריאה, כך שלרגלי פחיתות הניר והכתב אי אפשר היה לעשות מזה פקסימיליה כי לא היה ניתן לצילום.

ולזאת לא היתה אפשרות בידי מיד לאחר השחרור לסדר את השו"ת סידור ראוי ונכון, ורק השאלות ותשובות שאפשר היה לסדר בקלות זכו לדין קדימה, בהופעתם לאור בקונטרס "מעמק הבכא".

והנה לאחר שלושים שנה מאז הופעת קונטרס "מעמק הבכא" זכיתי שכבר הופיעו ארבעה חלקים של ספר שו"ת "ממעמקים", בהם הצבתי יד ליהדות ליטא המפוארת הגדולה בתפארתה שנעלמה ואיננה אחרי שהושמדה בידי הצר האויב הגרמני ימש"ו, גדולי
(עמוד ו)
תורה וגאוני עולם ראו את הספרים ויהללום, סופרים אנשי שם והמוני עם הרבו לשלוח לי מכתבי הערכה ותהלה בהביעם את שמחת לבם על מפעל גדול זה של הנצחת יהדות אירופה, עוז רוחה וגודל נפשה שהראתה בימים טרופים אלו, כפי שמשתקף בדפי ספר זה, "ממעמקים".

בארבעה חלקי הספר באו השאלות ותשובות בסדר ראוי ונכון כפי שעין המעיין רואה, אולם מכיון שהקונטרס "מעמק הבכא" הנספח לספר "דברי אפרים", אזל אפס מן השוק וחזקו עלי דברי רבים ושלימים שיש להדפיסו שנית למען ספר לדור אחרון את אשר עוללו לנו פריצי חיות אלו, הגרמנים ימ"ש, בהשמידם כשליש מעמנו ובהשחיתם כל חלקה טובה מנחלתנו, לא חמלו ורחמו על נער וזקן עולל ויונק, לזאת נאותי לאשר נדרשתי והנני מפרסם חלק חמישי מספר "שאלות ותשובות ממעמקים" הכולל בתוכו כאמור את קונטרס "מעמק הבכא". מסודר הפעם בסדר ראוי ונכון, נוסף לזה כולל חלק זה מספר שאלות ותשובות שלא עלו בידי לסדר ראוי ונכון בחלק הרביעי של הספר.

חלק זה של הספר מופיע בעתו ובזמנו, ביחוד כעת שמתרבים שונאינו אויבינו ומנדינו המעיזים להכחיש את כל הפרשה האיומה הזאת בתולדותנו ובתולדות העולם, דבר שלא היה לעולמים, מתרבים הספרים בארצות שונות ובפרט בגרמניה המנואצת בהם מתאמצים מחבריהם להראות באותות ומופתים שאך שקר טפלו היהודים על העם הגרמני "הנאור", בספרם שהגרמנים הביאו כליה על ששה מליון יהודים.

גם בארצות הברית העיז פרופיסור מאוניברסיטה מפורסמת לחבר ספר שכל עיקרו הוא להוכיח שאך שקר הוא שבדו היהודים על העם הגרמני ועלילת שוא היא, כל מחאות היהודים ופניותיהם לאוניברסיטה נגד ספר הבלע של הפרופיסור הזה, עלו בתוהו,
(עמוד ז)
הנהלת האוניברסיטה הזאת הצהירה כי היא דוגלת בחופש הדיבור והמחשבה שזהו אחד מאבני הפנה של חוקה אמריקאית, ולזאת הרשות המליאה היא לפרופיסור הזה שהוא אחד מהחשובים בצוות ההוראה וחבר המורים של האוניברסיטה, להביע את דעתו כפי שהוא רואה לנכון.

ואכן המליצו לנו חז"ל (בבא קמא, צ"ב ע"ב) - מצא מין את מינו - ולא לחנם הלך הזרזיר אל העורב - אם הנהלת אוניברסיטה מפורסמת נותנת יד לאנטישמיים מנאצים ועומדת לימינם מבלי שתפצה את פיה נגדו, זה מראה בעליל עד כמה ירוד "המדע" בהיכלי המדע כביכול שבעולם, ועד כמה מורים סוררים כמו פרופיסור זה ואחוזת מרעיו באוניברסיטה שלו, מטעים ומתעים את תלמידיהם, מאפילים ומעכרים את שכלו של הדור הצעיר הניתן לחינוכם.

וכבר אמר הכתוב - ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח - (בראשית יט, יא), "סנורים" זהו לא סתם עוורון, אלא עוורון של עיני הדעת והשכל, וזהו רע ומר שבעתים מסתם עוורון עינים, ומכיון שכן לא ראו את העומד להתרחש בעתיד הקרוב, לא חלו ולא הרגישו את המהפכה הגדולה העומדת להתחולל, מהפכה גדולה ואיומה, מהפכת סדום ועמורה העומדת אחר כותלם.

ולא עוד אלא גם בשעת המהפכה ממש כשבאה עליהם הרעה, גם אז לא חשו ולא הרגישו את כל קושי הפורעניות הבאה עליהם, גם אז לא חזרו בתשובה על מעשיהם הרעים ולא ביקשו למצוא פתח חרטה על רוב פשעיהם, - וילאו למצא הפתח - כתוב, גם אז נלאו למצוא הפתח, פתח של תשובה וחרטה.

וכשלוט יוצא לדבר אל חתניו לוקחי בנותיו להאיץ בהם לאמר, - קומו צאו מן המקום הזה כי משחית ה' את העיר
(עמוד ח)
-אומר הכתוב, - ויהי כמצחק בעיני חתניו, - חתניו לוקחי בנותיו שעין שכלם ודעתם גם הם, הוכה בסנורים לא שמעו לקול חותנם ודבריו לא עשו שום רושם עליהם, ועד הסוף המר לא רק שלא האמינו לו, אלא גם - ויהי כמצחק בעיני חתניו - ומפרש האלשיך הקדוש ז"ל, שחתניו חשבו שגם לוט עצמו אינו מדבר ברצינות את דבריו והוא רק - כמצחק, - כי כאמור חתניו לוקחי בנותיו גם הם, הוכה עין דעתם ושכלם בסנורים, וכפגרים מתים היו שעינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו...

ומי היו הגורמים לכל הרעה הגדולה הזאת שבאה על סדום, במי תלוי הקולר והאשם שאנשי סדום נהיו לאנשים-רעים וחטאים לה' מאד - (בראשית יג, יג), את התשובה על השאלה הזאת אנו מוצאים בכתוב המספר לנו על שעתה האחרונה של סדום כשנסבו אנשי העיר על בית לוט בדרישה שיוציא אליהם את האנשים אשר באו אליו הלילה, הכתוב אומר - ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה.

התורה מדגישה כאן - כל העם מקצה, - כלומר מקצה העם, האספסוף והפחותים העומדים תמיד הכן לשלול שלל ולבוז אבל יחד עם זאת מדגישה התורה - מנער ועד זקן, - היינו לא רק הנערים והפרחחים השוחרים לטרף כחיות בר וצמאים לדם אנשים, אלא - גם ובעיקר ועד זקן - הזקנים והראשים, המנהיגים והראשונים במעלה, המורים והמחנכים, הפרופיסורים ואנשי המדע הם בדבריהם וספריהם השפיעו עליהם לרעה, הם בדברי השסע והבלע שהשמיעו ברוב זדונם בעל פה ובכתב, הם היו הגורמים והאשמים שבעטים באה הרעה הגדולה הזאת על סדום, בהם תלוי הקולר על שאנשי סדום נהיו לאנשים - רעים וחטאים לה' מאד.

ואם אנו רואים שאחרי השואה האיומה שבאה על עמנו, לאחר שבארצות אירופה המזרחית והתיכונית נשפך דמי אחינו ואחיותינו כמים וקול דמי אחינו
(עמוד ט)
ואחיותינו צועקים אל ה' מן האדמה ודורשים נקם ושילם, עוד נמצאים כאלה שברשעת זדון מעיזים להכחיש את הגלוי וידוע לכל, ומתאמצים להוכיח באותות ומופתים שלא היו דברים מעולם, ומעולם לא הושמד והוכרע לטבח כשליש מעמנו, סימן הוא שרשעת סדום ועמורה עדין לא כלתה מן העולם ועדין מוטל עלינו לזכור ולהזכיר את אשר עשה לנו העמלק הגרמני ולמחות את זכרו מתחת השמים, ולקיים את ציווי התורה - לא תשכח.

אבל יחד עם זאת עלינו לדעת, כי למרות שהתורה מאיצה בנו ואומרת - זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך - והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב - תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח - (דברים כה, יז-יט), שהתפקיד הגדול הזה של מחית עמלק לא הטיל הקב"ה רק עלינו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו לקח את מילוי התפקיד הגדול הזה על עצמו, ככתוב בתורתו - ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים - (שמות יז, יד).

ומסביר האור החיים הק', למה נאמר למשה רבנו ע"ה דווקא, - ושים נא באזני יהושע, - לפי שיהושע ראה את כל עוצם רשעתו של עמלק, ואף על פי כן לא הצליח לעשות בו כליה ולהכריעו לגמרי אלא להחלישו בלבד, וכמו שנאמר שם, - ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב - (שמות יז, יג), ועלה בלבו של יהושע איך זה שלא עשה ה' מה שראוי לעשות ברשע זה, היינו לכלותו לגמרי שלא ישאר ממנו שריד, לכן אמר לו הקב"ה למשה לאמר, שלא ידאג על הדבר הזה, אלא - ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים, - היינו התפקיד הזה של מחית עמלק, הוא למעלה מכוח אנוש, ולכן לא הצליח יהושע אלא להחלישו ולא יותר.

(עמוד י)
אבל על יהושע להיות סמוך ובטוח - כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים, - ורמז לו בכפילות הלשון, שהקב"ה ימלא תפקיד זה לא בבת אחת אלא בזמנים שונים, אחת בימי שאול, וכנגדו אמר - מחה, - ואחת בימי מרדכי, וכנגדו אמר - אמחה, - ואחת לעתיד לבוא, וכנגדו אמר - מתחת השמים, - עיי"ש באור החיים הקדוש בכל דבריו הנחמדים.

ואת הדבר הזה אנו רואים בחוש בימינו אנו, כי אחרי שמוגר זרעו של עמלק לאחר שנחל תבוסה מבישה במלחמה העולמית השניה, בכל זאת לא הוכרע העמלק הגרמני ימ"ש ולא נעשית בו כליה מוחלטת וגמורה, העמלק הגרמני רק הוחלש והוא מרים בארצות שונות את ראש הפתן שלו להפיץ ארס שנאתו לישראל, אבל עלינו להיות סמוך ובטוח שנזכה אי"ה לראות, לא רק בהחלשת כוחו של עמלק על כל צורותיו המתועבות, אלא שנזכה לראות בכליתו הגמורה והמוחלטת, עת יקום ה' להשיב נקם לצריו ולהרים ראש עם בני ישראל בשוב ה' את שיבת ציון במהרה בימינו אמן.

ובצאתי מן הקודש אפרוש כפי השמימה בהודאה על העבר ובתפלת תחינה על העתיד, שלא יסיר את חסדו ואמיתו ממני וישם בלבי אהבתו ויראתו ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם.

ובהזדמנות זו לא אמנע מלברך כאן את נאות ביתי ועזרתי בחיים, אוד מוצל מאש אושוויץ, ה"ה הרבנית הכבודה מרת פרידא תחי', בתו של הגה"צ המפורסם כש"ת מוה"ר משה גרינצווייג הי"ד, הגאב"ד דליפשא בצ'כוסלובקיה.

יהי רצון שנזכה לראות יחד את בנינו וחתנינו לימודי ה' גדולים בתורה ויראת שמים טהורה במידות טובות ותרומיות לגאון ולתפארת, ושלא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו ומפי זרע
(עמוד יא)
זרענו מעתה ועד עולם, ונשמח לרוות רוב עונג ונחת מכל צאצאינו בניו ובנותינו ונכדינו מתוך בריאות הגוף ומנוחת הנפש, עושר ואושר כבוד ויקר וכל טוב סלה, אמן.

ואני חותם מעין הפתיחה בנתינת שבח והודאה לשמו יתברך על שחזקני ואמצני להביאני עד הלום, ואני תפלה לאלקי מרום, שכשם שראיתי את העולם בחורבנו והריסת מבצרי התורה ונושאי דגלה מורי ומאורי היהדות שהוצאו להורג הי"ד, כן יזכני השי"ת לראות בנחמה, בהרמת קרן התורה וקרן ישראל, ובנין ציון וירושלים וכינון זבול תפארתנו כימי עלם וכשנים קדמוניות.

המחבר
יום המר ט' מרחשון תשל"ט