תקציר המבוא:

אודות המחבר

הספר כולל חמישה חלקים, שלכל אחד מהם הקדמה ומבוא נפרד, במבואות אין תאור מפורט של קורות חייו של המחבר.
המחבר שהה בגטו קובנא, היה בן בית אצל ר' אברהם כהנא רבה של קובנה, והיה נוכח בעת שהוצגו השאלות בפני הרב.
המחבר רשם את השאלות על פיסות נייר, והעלה אותן בספר זה.

במבוא לחלק א' המחבר מסביר את מניעי הוצאת הספר לאור:
כדי להראות לעולם אות ומופת של עם הממשיך לחיות ולקדש את חייו על פי התורה בלבד, גם כשחרב חדה מונחת על צווארו. וכדי להציב יד ושם לקדושי השואה.

במבוא לחלק ב' הוא מציין את המכתבים הרבים וההסכמות שקיבל לספרו ואת העידוד שקיבל לפרסם שאלות אלו, המציגות תמונה מקיפה של יהדות ליטא בשעותיה הקשות, ובכל זאת ממשיכה לשאול שאלות בעניני הלכה גם כשהיא עומדת בשערי המוות.
בהמשך, המחבר מזכיר את החובה "זכור את אשר עשה לך עמלק", בייחוד לאחר שזרעו של עמלק והאומות מנסים להשכיח את ההשמדה ולהכחישה ללא הרף.

במבוא לחלק ג' המחבר מרחיב את הדיון בענין זכירת עמלק, ומוסיף שחייבים ב"זכור" דווקא בתקופת המנוחה והנחלה. הוא מביע כאב על מעמדה האיתן של גרמניה בעולם, דבר המבטא כי העולם חש שנמחלו פשעיה. המחבר מביא את פרעה מלך מצרים כדוגמה לכך שבלא אמונה - השכחה מצויה.
המחבר מוסיף כי לחלק זה מצורף כנספח הספר "אמרי אפרים", הכולל קובץ שעורים שנתן אחרי השחרור במחנות שונים.
המחבר מציין מזווית שונה את אמונתה האיתנה של יהדות ליטא בכל המצבים, ומשווה אותה למצב עם ישראל בתקופות שונות בהסטוריה.

במבוא לחלק ד' המחבר מביא את שירת עם ישראל לה' גם מתוך הסבל והצרות. הוא מוסיף כי לכרך זה של הספר מצורף שו"ת "חסדי אפרים" - שעורים שנתן אחרי שעזב את ליטא במחנה הפליטים בעיר ולס, אח"כ בזלצבורג ובאינסבורג, וגם ברומא. השיעורים נלמדו מדפי גמרא בודדים שעברו מיד ליד.
המחבר מתאר את השתתפותו בהקמת בית יתומים, בחידוש הקהילה בקובנה בקבלו עליו את עול הרבנות שם, בבניית מקווה טהרה ובהבאת אלפי קדושים לקבורה.

במבוא לחלק ה' המחבר מציין כי כרך זה של הספר כולל שאלות ותשובות מקונטרס "מעמק הבכא", שלא ניתן היה להוציאו לאור כיון שהיה כתוב על נייר שכמעט שאי אפשר היה לקרא בו ולא ניתן היה לצלמו.
חלק זה יוצא לאור בעיקר כנגד רבוי המכחישים את השואה. המחבר מוסיף כי אמנם חובה עלינו למחות את זכר עמלק, אך גם הקב"ה מצטרף למחיה והוא זה שימחם כליל מתחת השמיים.

המבוא:

(עמוד ז)
הקדמה

ממעמקים קראתיך ד' (תהלים ק"ל)

יתעלה הפודה ויתהלל המציל, אשר פעל רחמי ישועתו ממרומיו, לפדות ולהציל שארית פליטת עמו, שרידי להט החרב המתהפכת, השמד והכלי' בתאי גז ומשרפות אש, והפליא חסדו גם עמדי לגמול אתי טוב, להשאיר בחיים חייתי בגיא ההריגה של גיטו קובנה.

לזאת אודה לה' חסדו וארוממנו בקהל עם, כי הראני גם אני טובו, ודגני ותירושי רבו, הורה לי דרך חוקיו ונפלאות תורתו גלה עיני לראות, לאחר שבלבי צפנתי אמרתו, בשפתי ספרתי כל משפטי פיו והוצאתי לאור עולם שפוני טמוני חול, הלא הם ספרי שאלות ותשובות ממעמקים ג' חלקים, שאספתי בהם כעמיר גורנה מעט מזעיר, השאלות שנשאלתי עליהן בימי הרעה והזעם ותשובותי שהשבתי עליהן.

את השאלות ותשובות הללו רשמתי בשעתן בראש פרקים על פיסות ניר שהטמנתי אח"כ במעבה האדמה למען יעמדו ימים רבים, ואחרי שזכיתי בחמלת ד' עלי לצאת מאפילת הצרות לאור עולם התחלתי לסדר אותן בסדר נכון ולהכשירן להעלותן על מכבש הדפוס.

אולם דא עקא, כי הסידור נתקל בקושיים גדולים, כי הנייר היה נייר עטיפה שאינו עשוי לכתיבה, וממילא היה הכתוב בבחינת דיו כתובה על נייר מחוק, כך שהכתוב כמעט שלא היה ניתן לקריאה עד שאפילו פקסימיליה אי אפשר היה לעשות, כי לרגלי פחיתות הנייר והכתב לא היה הכתם ניתן לצילום.

(עמוד ח)
והנה כשהופיעו שלושת החלקים הראשונים של הספר ראוהו ישרי לב וישמחו, צדיקים גדולי תורה וגאוני עולם ויהללוהו, חכמים וסופרים אנשי שם והמוני-עם הרבו לשלוח לי מכתבי תהלה והערכה על שהצבתי יד ליהדות ליטא המפוארת, גדלה ותפארתה.

במכתביהם הם מצביעים בצדק על הערך ההסטורי של הספר הזה הנותן תמונה מקיפה ובולטת של יהדות ליטא השרשית, יהדות שהכילה תורה וחכמה גדולים וגאונים, ועל הכל המוני תמימים וישרים נאמנים לה' ולתורתו, יהדות שעלה עליה הכורת יחד עם יהדות אירופה בימי הרעה והזעם החושך והאפילה שירדו לעולם.

נוסדו גם חברות בהן לומדים את שלושת חלקי ספרי ממעמקים בחבורה, בהם ניתן ביטוי לצער ולכאב על אבדנה של יהדות ליטא שנעלמה ואיננה ...

כתוצאה מכל זאת חזקו עלי דבריהם של רבים וטובים שהאיצו בי שאוסיף לפרסם את יתר השאלות ותשובות האצורות תחת ידי מאותן שנשאלתי בימי הזוועה כשהיינו נתונים תחת ידו הקשה ומכלה של הנוגש הגרמני ימ"ש, ולהנציח באמצעותן את זכר יהדות ליטא שאפילו בשעה שראתה עין בעין את מר המות ועמדה פנים אל פנים מול הרוצח הגרמני המניף עליה את ידו להכריתה ולאבדה, ואף על פי כן היתה יהדות זו אפילו בשעה טרופה זו נתונה ומסורה כולה לעיני תורה ודת, רוח ונצח .. והיא ממשיכה לשאול את שאלותיה בעניני הלכה גם כשהיא עומדת בשערי מות, גם אז היא רוצה לדעת דת ודין ...

כי גם בשעת הרג ושמד מוסיף רוח ד' לפעום בתוך יהדות זו, גם אז היא מאמינה בנצח ישראל שלא ישקר, גם אז מאמינה היא שנר ישראל לא יכבה, ולנוכח המות כשהיא מוסרת את נפשה על
(עמוד ט)
קידוש השם, גם אז מתאמצת היא לתרום את חלקה להמשך קיומו של עם ישראל ...

כל מי שראה יהדות ליטא בימים קשים ומרים אלה, יכול היה להווכח עד כמה מאירים ואמתיים הם דברי התשב"ץ שכתב בדיני קידוש השם דף מ' בזה"ל, "כשאדם גומר בדעתו לקדש השם וימסור נפשו על קידוש השם, כל מה שעושין לו הן סקילה, הן שריפה, הן קבורת חיים, הן תליה, אינו כואב לו כלום, ותדע שכן הוא, שאין לך אדם בעולם שאם היה נוגע באצבע הקטנה באש שלא היה צועק, אפילו אם היה בדעתו לעכב עצמו לא היה יכול, ורבים מוסרים עצמם לשריפה ולהריגה על קידוש השם יתברך ואינם צועקים, כיון שמזכיר שם המיוחד תחילה מובטח הוא שיעמוד בנסיון ולא יכאב לבו". (עיי"ש בערבי נחל פ' מסעי).

ואני הגבר ראה עני, הייתי יחד עם אחינו בעבודת הכפיה בליטא, וראיתי איך שתמיד בכל המצבים הכי קשים בהם היו נתונים, היו מזכירים את שמו יתברך בדחילו ורחימו בקבלם דין שמים עליהם, כי דעו שאין להרהר אחר מידותיו יתברך שמו.

וזוהי בעצם היתה המטרה שהצבתי לפני כשפרסמתי את שלושת חלקי ספרי ממעמקים, כי יהדות ליטא כמו שהיתה רישומה ניכר בחייה על תפוצות הגולה מתוך זה ששימשה משכן לתורה וחכמה ומוסר, כן צריך להיות פרשת חורבנה המשתקפת מתוך דפי הספר הזה, רישומה ניכר על תפוצות הגולה לעולם.

יהדות זו שהית האמונה עלי תורה ומצוות, אפילו כשחרב חדה של האויב הגרמני היתה מונחת על צוארה והיתה מתבוססת בדמיה בתוך פעולת ההשמדה של הגרמנים, גם אז לא איבדה את אמונתה בחיים יהודיים טהורים.

ועדות לכך הוא ספר זה, ששאלות ותשבות ממעמקים, שאלות ממעמקי מצוקה וכליה, שאלות שנשאלתי מחסידים ישרים
(עמוד י)
ותמימים בימי אימה ופחד חושך ואפילה שנפשם איוותה לדעת דת ודין לפני מותם מות קדושים וטהורים על קדושת שמו הגדול.

ולזאת נעניתי כשנדרשתי להמשיך במפעלי ולפרסם את יתר השאלות ותשובות שישנן תחת ידי מאותם הימים, שאני נותנן כיום בחלק הרביעי של ספר ממעמקים.

והנה בסנהדרין דף צ"ב ע"ב מובא שנבוכדנצר מלך בבל ביקש לומר שירה לפני הקב"ה שאילמלא בא מלאך וסטרו על פיו היתה שירתו מגנה כל שירות ותשבחות שאמר דוד המלך בספר תהלים.

סטירת המלאך על פיו של נבוכדנצר הפסיקה את שירתו של אותו רשע והראתה בעליל כי אין בכוחה של שירת הרשעים לגנות ולהאפיל את שירתו העשירה על כל גנוניה הנפשיים העדינים של שירת דוד מלכנו נעים זמירות ישראל בספר תהלים.

כי שירת הרשעים נובעת רק מרוב טובה ונותנת ביטוי לשלוותם המיוסדת ומבוססת על כחי ועוצם ידי שצליליהם נשמעים מתוך שירתם שהם שרים, שירה רוויה שובע ותענוג של זרוע רשע ורגל גאוה, של אגרוף מוחץ ופה מלא רחב של אני ואפסי עוד.

לזאת דיה סטירה על פה דובר גבוהה להראות כי לא בכח יגבר איש ולא בפה מלא עתק, כי אל דעות ישבור קשתם, ישפיל קומתם ויצמית עוזם, יורידם שאול ולא יעלו.

אחרת היא לגמרי שירתו של דוד המלך בספר תהלים, שירה זו הנובעת מהשתפכות הלב צמאון וערגית נפש לאלקים, א-ל חי, נשמעת - לא רק בזמנים טובים בעת ברכה וישועה כשהגדיל ד' לעשות עמנו, בשוב אלקים שבות עמו, אלא היא נשמעת גם בזמני אימה ומגור ובעת צרה ומצוקה, כשאויבי ישראל נועצים יחדיו לאמור אלקים עזבו רדפו ותפשוהו כי אין מציל.

(עמוד יא)
כי גם בטבוע ישראל ביון מצולה ואין מעמד, כשבא במעמקי מים ושיבולת שטפתו, גם אז הוא משמיע את שירתו-תפילתו, ממעמקים קראתיך ד' ...

ובשירתו-תפלתו הוא קורא, הצילני ממעמקי מים ואל אטבעה, ואל תבלעני מצולה, אולם יחד עם זאת, הוא מתפלל ומבקש, אל יבושו בי קויך ד', אל יכלמו בי מבקשיך.

זוהי תפלתו כשהוא נמצא במעמקי גיא ההריגה בעמק הבכא, כשהוא ניתן במסגר חושך וצלמות וחרב חדה מונחת על צוארו, ממעמקים קראתיך ד' ...

כזאת וכזאת היא שירת דוד מלכנו, וכזאת וכזאת היתה מאז ומתמיד שירת ישראל, ולכן שירה זו היא נצחית לעולם, דוד המלך חי וקים, עם ישראל חי.

וזו היתה גם שירתה של יהדות ליטא בחייה ובאבדנה. יהדות זו הביעה בכל ישותה במשך כל זמן קיומה, שעיקר רצונה ומגמתה היא, שלא יבושו בה קוי ד' ולא יכלמו בה מבקשיו, ועל נאמנות לרצון זה היו מבוססים בה חיי הפרט והכלל ממש עד יומה האחרון, כפי שאנו רואים מתוך דפי הספר הזה.

יחד עם החלק הרביעי של שאלות ותשובות ממעמקים, בא כנספח הספר "חסדי אפרים" הכולל חידושים וביאורים, הערות והארות בסוגיות הש"ס בענינים שונים, ממה שהרציתי אחרי השחרור לפני חברים-תלמידים מקשיבים לקולי, אודים מוצלים מאש אחד מעיר ושנים ממשפחה.

את השיעורים הרציתי אחרי עזבי את ליטא ארץ מולדתי בדרך נדודי ובאתי על כנפי נשרים למדינת אוטריא ויסדתי בחסדי ד' ישיבה במחנה פליטים בעיר וועלס ואח"כ זאלצבורג ואינסבורג.

(עמוד יב)
בשנת תש"ו הגעתי בע"ה ביחד עם תלמידי היקרים. הי"ו לעיר הבירה רומא, שבאיטליא, ויסדתי את הישיבה "מאור הגולה" אשר השתגשגה והתפתחה ונתוספו הרבה ספסלים מבית מדרשה, האודים המוצלים מאת התבערה עד שב"ה ראויה היה באמת לשמה שמאירה לארץ ולדרים, והפיחה רוח חיים של תורה ויראת שמים בין תפוצות הגולה.

השיעורים הללו נאמרו בזמן שלא היו לנו אפילו גמרות וכמעט שלמדו בעל פה מדפי גמרא בודדים שעברו מיד ליד, ובדומה לדורו של ר' יהודה בר אילעי שלמדו תורה מתוך הדחק, כן גם אנחנו למדנו מתוך הדחק, כי לא היו לנו גמרות וספרים אחרים.

חביבים עלי לזאת הדברים הללו שנאמרו מתוך הזכרון בדיבוק חברים, ואני רואה את זה כאחד מחסדי ד' שעשה עמדי מיום היותי עלי אדמות עד היום הזה, ולכן קראתי את הספר הזה בשם "חסדי אפרים".

את שיעורים הבאים בספר הזה, יש לראות כמצבת זכרון לבני עליה, אלפי תלמידי הישיבות שנספו בשואת ימי הרעה שבאו עלינו, וכאות עולם שזאת התורה לא תמוש מאתנו לעד ולעולמי עולמים, כי גם בעצם ימי הרעה לא נדם קול התורה, ובהיותינו סגורים ומסוגרים בגיטו קובנה המשיכו את לימודם בסכנת נפש ממש.

וגם אני הצעיר מבין שרידי פליטת בית ישראל שנשארו בחיים בחמלת ד' עלינו, תרמתי את חלקי הדל לקומם את הריסותנו, ומיד לאחר השחרור אזרתי עוז ועצמה להשתדל הרבה להצלת ילדי ישראל מבתי הגויים ולהשיבם אל חיק עמם ודתם, והשתתפתי בהקמת בתי יתומים בו קיבלו ילדים אלה חנוך דתי ומסורת.

כמו כן הייתי ממזכי הרבים בחידוש הקהלה בקובנה בקבלי עלי את עומס משרת רבנות העיר וחינוך בית הכנסת בקלויז
(עמוד יג)
הויזמאן למקום תפלה ותורה, וללמד שם את הדף היומי בקביעות. זכיתי ללמוד וללמד, ולהפיח רוח חיים של תורה ויראת שמים בתוך שרידי המחנות פליטי השמד והכליון.

הייתי בין ממריצי בנין מקוה טהורה, היחידה בקובנא, לבנות ישראל שנבנתה ממש בידינו וסדרתי בתי לימוד לתינוקות של בית רבן, מלבד זאת הייתי בין גומלי חסד של אמת שהביאו לקבורת ישראל אלפי קדושים שלא זכו לזה בשעתם בגיטו קובנה.

עד הנה אבוא בגבורות ד', להגיד נפלאותיו וחסדיו אשר עשה עמדי גדולות, אחרי אשר הראה לי צרות רבות ורעות, היה לי לצור מעון להצילני ולפלטני, לכן נפשי אשר פדה תזמר לו ושפתי ירחשו תפלה.

יהי רצון שאזכה יחד עם נו"ב ה"ה זוגתי הרבנית מרת פרידא תחי' (בת הרהגה"צ המפורסם כש"ת מוה"ר משה גרינצווייג הי"ד, הגאב"ד דליפשא) לרוות רוב עונג ונחת מיוצאי חלצינו והם, בנינו היקרים ה"ה בני הרה"ג החו"ב מוה"ר משה שליט"א עם זוגתו הרבנית מרים תחי' בת הגה"צ המפורסם כש"ת מוהר"ר משה נתן נטע לעמבערג שליט"א, אב"ד ור"מ דמאקאווא, כעת בקרית אתא, ישראל.

ובני הרה"ג החו"ב מוה"ר יוסף דוב שליט"א וזוגתו הרבנית שרה רבקה תחי' בת הרהגה"צ המפורסם כש"ת מוה"ר אלימלך אלתר פאנעט שליט"א אדמו"ר מדעש.

ובני הב' החתן הרב המופלג בתוי"ש החו"ב יעקב ברוך נ"י. ובני הב' המופלג בתוי"ש אשר זעליג נ"י.
ובני הב' המופלג בתוי"ש ישראל חיים נ"י.
ובני היניק ונבון יהודא נ"י.
(עמוד יד)
ובתי הרבנית והמשכלת חי' תחי' עם בעלה חתני הרה"ג החו"ב מוה"ר אשר זעליג גרינבערג שליט"א, עם בתם-נכדתי תחי'.
ובתי המשכלת חנה תחי' עם בעלה חתני הרה"ח יהושע שליט"א עם משפחתה.
ובתי הילדה לאה אדל תחי'.

יזכנו הקב"ה לגדלם לתורה לחופה ולמעשים טובים, ושוכן עונה לא יעזוב חסדו ואמיתו מאתם ומאתנו כל הימים.

ומעין הפתיחה אני חותם בנתינת שבח והודאה לשמו יתברך על שחזקני ואמצני להביאני עד הלום, ואני תפלה לאלקי מרום שכשם שראיתי את העולם בחורבנו והתאבלתי על שבר בית ישראל והריסת מבצרי התורה ונושאי דגלה מורי ומאורי היהדות שהוצאו להורג הי"ד, כן יזכני השי"ת לראות בנחמה בהרמת קרן ישראל וגאולתו, והרמת קרן התורה, בבנין ציון וירושלים וכינון זבול בית תפארתנו כימי עולם וכשנים קדמוניות.

המחבר
שבט תשל"ו