תקציר המבוא:

אודות המחבר

הספר כולל חמישה חלקים, שלכל אחד מהם הקדמה ומבוא נפרד, במבואות אין תאור מפורט של קורות חייו של המחבר.
המחבר שהה בגטו קובנא, היה בן בית אצל ר' אברהם כהנא רבה של קובנה, והיה נוכח בעת שהוצגו השאלות בפני הרב.
המחבר רשם את השאלות על פיסות נייר, והעלה אותן בספר זה.

במבוא לחלק א' המחבר מסביר את מניעי הוצאת הספר לאור:
כדי להראות לעולם אות ומופת של עם הממשיך לחיות ולקדש את חייו על פי התורה בלבד, גם כשחרב חדה מונחת על צווארו. וכדי להציב יד ושם לקדושי השואה.

במבוא לחלק ב' הוא מציין את המכתבים הרבים וההסכמות שקיבל לספרו ואת העידוד שקיבל לפרסם שאלות אלו, המציגות תמונה מקיפה של יהדות ליטא בשעותיה הקשות, ובכל זאת ממשיכה לשאול שאלות בעניני הלכה גם כשהיא עומדת בשערי המוות.
בהמשך, המחבר מזכיר את החובה "זכור את אשר עשה לך עמלק", בייחוד לאחר שזרעו של עמלק והאומות מנסים להשכיח את ההשמדה ולהכחישה ללא הרף.

במבוא לחלק ג' המחבר מרחיב את הדיון בענין זכירת עמלק, ומוסיף שחייבים ב"זכור" דווקא בתקופת המנוחה והנחלה. הוא מביע כאב על מעמדה האיתן של גרמניה בעולם, דבר המבטא כי העולם חש שנמחלו פשעיה. המחבר מביא את פרעה מלך מצרים כדוגמה לכך שבלא אמונה - השכחה מצויה.
המחבר מוסיף כי לחלק זה מצורף כנספח הספר "אמרי אפרים", הכולל קובץ שעורים שנתן אחרי השחרור במחנות שונים.
המחבר מציין מזווית שונה את אמונתה האיתנה של יהדות ליטא בכל המצבים, ומשווה אותה למצב עם ישראל בתקופות שונות בהסטוריה.

במבוא לחלק ד' המחבר מביא את שירת עם ישראל לה' גם מתוך הסבל והצרות. הוא מוסיף כי לכרך זה של הספר מצורף שו"ת "חסדי אפרים" - שעורים שנתן אחרי שעזב את ליטא במחנה הפליטים בעיר ולס, אח"כ בזלצבורג ובאינסבורג, וגם ברומא. השיעורים נלמדו מדפי גמרא בודדים שעברו מיד ליד.
המחבר מתאר את השתתפותו בהקמת בית יתומים, בחידוש הקהילה בקובנה בקבלו עליו את עול הרבנות שם, בבניית מקווה טהרה ובהבאת אלפי קדושים לקבורה.

במבוא לחלק ה' המחבר מציין כי כרך זה של הספר כולל שאלות ותשובות מקונטרס "מעמק הבכא", שלא ניתן היה להוציאו לאור כיון שהיה כתוב על נייר שכמעט שאי אפשר היה לקרא בו ולא ניתן היה לצלמו.
חלק זה יוצא לאור בעיקר כנגד רבוי המכחישים את השואה. המחבר מוסיף כי אמנם חובה עלינו למחות את זכר עמלק, אך גם הקב"ה מצטרף למחיה והוא זה שימחם כליל מתחת השמיים.

המבוא:

(עמוד ג)
ממעמקים...

ממעמקים קראתיך ד' (תהלים ק"ל)

מי אל גדול כאלהים האל עושה פלא, שבצר הרחיב לי ובזרוע עוזו גאל אותי בין גאולי ד' אשר גאלם מיד צר, הוציאם מחושך וצלמות וגדע בריחי שערי מות, וינחם אל מחוז חפצם ואל חוף מפלטים הביאם, ויכונן להם ערי מושב ויברכם וירבו מאד, ויעשו פרי תבואה . .

לכן אודה לד' חסדו וארוממנו בקהל עם, כי הראני גם אני את טובו ודגני ותירושי רבו, הורה לי דרך חוקיו ונפלאות תורתו גלה עיני לראות, ולאחר שבלבי צפנתי אמרתו, בשפתי ספרתי כל משפטי פיו והוצאתי לאור עולם שפוני טמוני חול, הלא הוא מפרי שאלות ותשובות ממעמקים חלק א' שאספתי בו כאסיף גורנה מעט מזעיר השאלות שנשאלתי עליהן בימי הרעה והזעם ותשובותי שהשבתי עליהן שרשמתי בראשי פרקים על פסות ניר והטמנתי אותן במעבה האדמה למען יעמדו ימים רבים, ואחרי שזכיתי לצאת מאפילה לאורה בחמלת ד' סדרתי אותן בסדר נכון להכשירן להעלותן על מכבש הדפוס.

והנה כשהופיע ספרי שאלות ותשובות ממעמקים חלק א', ראוהו ישרים וישמחו שבחוהו והללוהו גאוני עולם, גדולי תורה, חכמים וסופרים, אנשי שם והמוני עם הרבו לשלוח לי מכתבי הערכה בהם נתנו ביטוי לרגשי לבם ולשמחתם המהולה תוגה צער וכאב, על שהצבתי יד ליהדות ליטא המפוארת בגדלה ותפארתה תורתה וחכמתה גאוניה וגדוליה.

ומאז חזקו עלי דבריהם של רבים וטובים שהאיצו בי שאוסיף לפרסם גם את יתר השאלות ותשובות האצורות תחת ידי מאותן שנשאלתי בימי הזועה, בהצביעם בצדק על ערכן ההיסטורי של השאלות ותשובות הללו הנותנות תמונה מקיפה ובולטת של יהדות
(עמוד ד)
שרשית פוריה ויוצרת העומדת על סף הכליון והאבדון, יהדות הרואה עין בעין את מר המות ועומדת פנים אל פנים מול יד הכורת המונפת עליה להכריתה ולאבדה, ואף על פי כן כל מעיניה ומחשבתה של יהדות זו נתונה לעניני תורה ודת, לעניני רוח ונצח... יהדות הממשיכה לשאול את שאלותיה בעניני הלכה גם כשהיא עומדת בשערי מות, גם אז היא רוצה לדעת דת ודין...

כי גם בשעת הרג ושמד מוסיף רוח ד' לפעום בתוך יהדות זו, גם אז מאמינה היא בנצח ישראל שלא ישקר. גם אז מאמינה היא שנר ישראל לא יכבה, ולנוכח המות כשהיא מוסרת את נפשה על קידוש השם, גם אז היא מתאמצת לתרום את חלקה להמשך קיומו של עם ישראל...

ונעניתי לאשר נדרשתי, נותן אני בזה את החלק השני של שאלות ותשובות ממעמקים, המגלה טפח נוסף ממגילת הדם והאש של יהדות ליטא שהיתה ואיננה... שהושמדה בנהרי נחלי דם על ידי צר ואויב שלא ידע רחם, מגילה המגלה לפנינו את יהדות ליטא במלוא פארה ותפארתה גודל רוחה ועוז נפשה.

ישמש נא ספרי זה כמצבת זכרון לאחד משבטי ישראל שהשפעתו היתה ניכרת על עם ישראל כולו והטביע את חותמו הרוחני על כל תפוצות ישראל באשר הן שם, ישמש נא ספרי זה כיד ושם לנשמות הקדושים וטהורים שקידשו שם שמים ברגעי חייהם האחרונים, וכאות קלון על זרעו של עמלק שאמר להכחידנו מגוי שלא יזכר שם ישראל עוד...

תקוים נא על ידי ספרי זה החובה המוטלת עלינו לספר לדור אחרון את אשר עוללו לנו פריצי חיות אלו בהשמידם כשליש מעמנו ובהשחיתם כל חלקה טובה מנחלתנו, מרכזי התורה והיהדות וקהלות קודש שהתנהלו על אדני מורשת מסורת אבות, ומהן ראו ועשו קהלות ישראל בכל מרחבי פזורינו, - וכמו שכתוב: ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר
(עמוד ה)
עמלק מתחת השמים - זכור את אשר עשה לך עמלק - והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך - תמחה את זכר עמלקם מתחת השמים לא תשכח.

התורה מזהירה אותנו וחוזרת ומזהירה, שחלילה לנו לשכוח את אשר עשה לנו עמלק, אלא עלינו לכתוב זאת זכרון בספר ולשים באזנינו, עלינו לספר על הדבר לבאים אחרינו, לאלה שיזכו לבוא אל המנוחה והנחלה ולנוח מכל אויב ומשחית בארץ נחלת ירושתנו, עלינו לשנן להם שאף פעם לא ישכחו את אשר עשה לנו עמלק . . .

עוד כמה חשובה אזהרה זו שהתורה חזרה והזהירה אותנו יכולים אנו לראות בזמיננו אנו, רואים אנו שזרעו של עמלק עושה את הכל כדי להשכיח מהעולם ומאתנו את אשר עשו לנו, כי בעוד שקול דמי אחינו ואחיותינו הקדושים והטהורים צועקים אלינו מן האדמה ודורשים נקם ושילם כדי שיודע בגוים לעינינו נקמת דמם השפוך, - מתאמצים אויבינו ומנדינו זרעו של עמלק בכל העולם כולו למחוק את זכר מחנות ההשמדה ובתי המשרפות בהם השמידו ושרפו את אחינו ואחיותינו הישרים והתמימים, מעיזים הם להכחיש ללא כל בושה את מספר בני עמנו שהשומדו על ידם באמרם כי אך תואנות מבקשים אנו מהם ושמים עליהם עלילות דברים כדי להבאיש את ריחם בעיני העולם... ולכן מלחמה להם בנו... לכן על כל שונאי ישראל באשר הם שם להתאחד ולעמוד על נפשם... לכן עליהם בכוחות משותפים לגמור את המלאכה שהנאצים ימ"ש החלו ולעשות ח"ו כלה ביהודים אשר אין שוה להניח...

ומה עושים אנחנו האודים המוצלים מאש פליטי להט חרבם המתהפכת של הרוצחים הגרמנים לנוכח מלחמתם המתחדשת עלינו בכל יום בארצות תבל? האם מקיימים אנו עדיין את הציווי של - זכור את אשר עשה לך עמלק? האם משננים אנו לנו עדיין השכם והערב את הציווי של - לא תשכח? האם אין עינינו רואות את ההתידדות ההולכת וגוברת בין מנהיגינו ובין הגרמנים הטובים כביכול? האם לא טחו עיניהם של מנהיגינו מלראות כי גם הגרמנים
(עמוד ו)
הטובים החפים כביכול מפשע גם הם ידיהם דמים מלאו ובתיהם מלאים חמס ?

ואני הגבר ראה עני בשבט עברתם של הרוצחים הנאצים ימ"ש, זכור אזכור את אשר עוללנו לנו ותשוח עלי נפשי, ואומר אל לבי, האם אשב בדד ואדום למראה ההשכחה הזדונית של ימי ענינו ומרודינו, הימים שישבנו במחשכים בין חומות הגיטו כמתי עולם ? האם אתן בעפר פי ולא אשמיע ברמה קולי, קול בכי ונהי על חללי בת עמי וקול מורם כשופר על חטאת ההשכחה של עון הגרמנים ופשע ההתידדות עם רוצחי עמנו? הבה ואחרות בצפורן שמיר, בעט ברזל ועופרת אכתוב זאת זכרון בספר כדי לשים באזנינו : - זכור את אשר עשה לך עמלק - זכור ! - אל תשכח !

ואני תפלתי לך ה' עוז רצון, שיעננו משמי קדשו בגבורות ישע ימינו להשיג שבות עמנו לציון ברנה ולכונן בית מקדשנו כימי עולם וכשנים קדמוניות.

המחבר
ב"ה, שבט תשכ"ג