תקציר המבוא:

אודות המחבר

הספר כולל חמישה חלקים, שלכל אחד מהם הקדמה ומבוא נפרד, במבואות אין תאור מפורט של קורות חייו של המחבר.
המחבר שהה בגטו קובנא, היה בן בית אצל ר' אברהם כהנא רבה של קובנה, והיה נוכח בעת שהוצגו השאלות בפני הרב.
המחבר רשם את השאלות על פיסות נייר, והעלה אותן בספר זה.

במבוא לחלק א' המחבר מסביר את מניעי הוצאת הספר לאור:
כדי להראות לעולם אות ומופת של עם הממשיך לחיות ולקדש את חייו על פי התורה בלבד, גם כשחרב חדה מונחת על צווארו. וכדי להציב יד ושם לקדושי השואה.

במבוא לחלק ב' הוא מציין את המכתבים הרבים וההסכמות שקיבל לספרו ואת העידוד שקיבל לפרסם שאלות אלו, המציגות תמונה מקיפה של יהדות ליטא בשעותיה הקשות, ובכל זאת ממשיכה לשאול שאלות בעניני הלכה גם כשהיא עומדת בשערי המוות.
בהמשך, המחבר מזכיר את החובה "זכור את אשר עשה לך עמלק", בייחוד לאחר שזרעו של עמלק והאומות מנסים להשכיח את ההשמדה ולהכחישה ללא הרף.

במבוא לחלק ג' המחבר מרחיב את הדיון בענין זכירת עמלק, ומוסיף שחייבים ב"זכור" דווקא בתקופת המנוחה והנחלה. הוא מביע כאב על מעמדה האיתן של גרמניה בעולם, דבר המבטא כי העולם חש שנמחלו פשעיה. המחבר מביא את פרעה מלך מצרים כדוגמה לכך שבלא אמונה - השכחה מצויה.
המחבר מוסיף כי לחלק זה מצורף כנספח הספר "אמרי אפרים", הכולל קובץ שעורים שנתן אחרי השחרור במחנות שונים.
המחבר מציין מזווית שונה את אמונתה האיתנה של יהדות ליטא בכל המצבים, ומשווה אותה למצב עם ישראל בתקופות שונות בהסטוריה.

במבוא לחלק ד' המחבר מביא את שירת עם ישראל לה' גם מתוך הסבל והצרות. הוא מוסיף כי לכרך זה של הספר מצורף שו"ת "חסדי אפרים" - שעורים שנתן אחרי שעזב את ליטא במחנה הפליטים בעיר ולס, אח"כ בזלצבורג ובאינסבורג, וגם ברומא. השיעורים נלמדו מדפי גמרא בודדים שעברו מיד ליד.
המחבר מתאר את השתתפותו בהקמת בית יתומים, בחידוש הקהילה בקובנה בקבלו עליו את עול הרבנות שם, בבניית מקווה טהרה ובהבאת אלפי קדושים לקבורה.

במבוא לחלק ה' המחבר מציין כי כרך זה של הספר כולל שאלות ותשובות מקונטרס "מעמק הבכא", שלא ניתן היה להוציאו לאור כיון שהיה כתוב על נייר שכמעט שאי אפשר היה לקרא בו ולא ניתן היה לצלמו.
חלק זה יוצא לאור בעיקר כנגד רבוי המכחישים את השואה. המחבר מוסיף כי אמנם חובה עלינו למחות את זכר עמלק, אך גם הקב"ה מצטרף למחיה והוא זה שימחם כליל מתחת השמיים.

המבוא:

(עמוד ג)
ממעמקים...

ממעמקים קראתיך ד' (תהלים ק"ל)

במסתרים תבכה נפשי על עם ה' אשר נפל בחרב השמד והכליון שעה שנמסר ביד צר שפרש ידו על מחמדי ישראל, הרג ולא חמל על נער וזקן, עוללי טפוחים ויונקי שדים עם אמותם יחד אומללו, שליש מעמנו נספה ללא עת ומבצרי תורתו הוסגרו ביד אויב להרוג ולאבד בכל מיתה משונה במשרפות אש ותאי גז כאילו חס ושלום אבד נצחוננו ותוחלתנו מה'.

שבת משוש לבי מאז ראיתי את עני עמי כשגאוניו וצדיקיו הוצאו להורג וכעולות תמימות הועלו על המוקד ונפשם יצאה ב"אחד" תוך דביקות נפלאה, הם קיימו במציאות את דברי חז"ל שאמרו : בכל נפשך - אפילו נוטל את נפשך, ומאז לא אוכל שכוח את כל האימים והבהלות שחזו עיני, גם עכשיו כשסר מר המות מאתנו אחרי שד' השאיר אותנו לפליטה, עדיין יבעתוני מצרי שאול הגיטו הצרה והיגון השוד והשבר... ובהתעטף עלי נפשי בשם ה' אקרא ואומר אהה ה' אלקים עד מתי קץ הפלאות, הלא עברה עלינו עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ועדיין נסתם חזון מאת ה'...

ובעת ההיא ואני בגיא ההריגה בגיטו קובנו מלבד שהייתי אח לצרת אחי בעבודת הכפיה שעבדתי אתם ביחד, זכיתי גם להיות ממצדיקי הרבים ובתוך חשרת החושך ואפילת הצרות המשכתי להרביץ תורה בבית מדרשי שהיה מפורסם וידוע בשם "אבא יחזקאל'ס קלויז", וגם אחר כך כשהזדים הארורים נטו קו על בית המדרש הזה שחתו והרסו אותו ועשו אותו לבית סוהר, גם אז במקהלות ברכתי את ה', למדתי תורה בתוך עם ועדה "בהלוית המת קלויז" בבית גאפאנאוויץ שברחוב וויטענא, בבית הכנסת של חיים שאפיר שברחוב ווארענא וביחוד התמסרתי מדי יום ביום ללמוד בחברת "תפארת
(עמוד ד)
בחורים" ולחזק ברכים כושלות ונכאי רוח של צעירי ישראל והמוני עם ללמדם בינה לדעת שכשם שמברכים על הטובה כך מברכים על הרעה כי טוב ה' לקוו ולמיחלים לחסדו ועל כן גם עלינו להוחיל דומם לתשועת ה', להזדיין באמונה ובטחון לשאת עול בשמחה כי יש תקוה ...

ונר אלקים טרם יכבה בעת ההיא, הגאון ר' אברהם כהנא שפירא רבה של קובנו עדיין בחיים היתה חייתו ואם כי כבר היה חולה אנוש ומוטל על ערש דוי, רבים היו הפונים אליו לבקש תורה מפיהו שיורם כדת מה לעשות, כי לרגלי פגעי הזמן הנורא צפו עלו שאלות שהזמן גרמם ושבזמנים כתקונם אי אפשר היה להעלותם על הדעת, וכל השאלות הללו שלא אחת סכנת נפש היתה כרוכה בעקבותיהן דרשו את פתרונן המידי, ומכיון שהייתי מבאי ביתו תמיד ממש כבן בית, היה מבקש ממני לעיין בשאלות הללו ולחוות עליהן את דעתי.

וכך הצטברו אצלי תשובות על שאלות משאלות שונות האופיניות לזמן המיוחד שנשאלו ורשמתי אותן אז להיות לי למשמרת, למזכרת סבל ויסורים עוני ותלאה להיות אות ומופת עולם לחרב החדה שהיתה מונחת על צואר עם עולם ואף על פי כן הוא חי את חייו בקדושה וטהרה ומקיים את תורתו שנמסרה לו, בכל נפשך - אפילו נוטל את נפשך ...

והנה עכשיו כעבור ט"ו שנה מאז שרשמתי את התשובות הללו, עברתי בין הבתרים, בתרי פסות הניר שהזמן נתן בהן את שניו והתחיל לעשות בהן שמות, וראיתי שאצור בהן חומר היסטורי רב ערך ויוצא מן הכלל, חומר הנותן לנו תמונה מקיפה על החיים הרוחניים של כלואי הגיטו על רקע מלחמת קיום יום יומי, ואמרתי אל לבי מאת ה' היתה זאת לרשום את התשובות הללו ולהציב בהן יד ושם לישרים והתמימים שקידשו שם שמים בחייהם ובמותם ולהיות זכר ושארית ליהדות מדינת ליטא, יהדות שהיתה מושרשת בתוך ישיבותיה המפוארות רבניה וגדוליה.

(עמוד ה)
הל"א תשובות הללו הניתנות כאן הן רק מעט מזעיר מהנמצאות תחת ידי שנשאלתי עליהן ושרשמתי אז בימי הזועה בראשי פרקים למען יעמדו ימים רבים. עכשיו סדרתי אותן בסדר נכון ולא הוספתי עליהן כלום אלא שהרחבתי את הדברים זעיר פה זעיר שם. מחמת רבוי הוצאת הדפוס אי אפשר לי לעמוד בעומס הדפסת החומר הרב האצור אתי, אבל ברצות ה' את דרכי כשאעלה על מכבש הדפוס את ספרי "אמרי אפרים" על מס' ב"ק, ב"מ וב"ב ושאר מס' המסודר ומוכן אצלי לדפוס, אני מקוה שאוכל להדפיס שם עוד חלק מהתשובות הללו נוסף על אילו הניתנות כאן.

ולבסוף עלי לגמול תודה לה' על חסדו הגדול שהשאיר אותי לפליטה לחיות אוד מוצל מאש כדי להודות ולהלל את שמו הגדול, לאזור כח וחיל און ועצמה לחרוט בעט ברזל ועופרת את פגעי עמו וצרותיו את עוז רוחו וגודל נפשו ולספר לדור אחרון על יהדות, מדינת ליטא חייה ומותה.

וראיתי לראוי להקים כאן מצבת זכרון גל-עד לישיבות הגדולות של מדינת ליטא: סלבודקה, טלז, פאנעוועזש וקלם, על ראשי ישיבותיהן ותלמידיהן, יזכרם אלקינו לטובה עם שאר צדיקי עולם וינקום נקמת דם עבדיו השפוך.

וזאת למודעי כי יתכן שנפלו פה ושם טעויות ברשימת הקדושים בנוגע לגיל, תאריך וכדומה, שגיאות מי יבין וה' הטוב יכפר בעדנו.

ובהזדמנות זו הריני מוצא לנכון להביע הערכתי למנהיגי וקברניטי בית המדרש הגדול אשר בניו-יורק, אשר שם אני שוכן כבוד ומכהן פאר זה כשמיטה שנים בתור רב ואב"ד. יהי נועם ה' עליהם ועל כל עדתם, אך טוב ואושר יהיו מנת חלקם תמיד, ישאו ברכה מאת ה' ובכל מעשי ידיהם יצליחו. ירוו רוב נחת ועונג ויזכו להמשיך לעבוד במסירות להרמת קרן התורה והיהדות וזכות התורה יעמוד להם לעד למגן ומחסה בעדם ובעד ביתם.

המחבר
ב"ה, שבט תשי"ט